לא דווקא משחק קנוי או חוברות.

אני למשל שאלתי את הילדים שלי לפני כמה זמן מי רוצה שאני אכין לו דף עבודה. אפילו שעוד לא היה לי רעיון בכלל מה לעשות...

לגדול זה באמת היה קשור גם לקריאה (גן חובה)כתבתי בצד אחד של הדף תרגילי חשבון ובצד שני תשובות והיה צריך להעביר קו. וגם תפזורת עם מילים שכבר יודע ומילים שאמרתי לו איך כותבים אותם. מאוד נהנה. הרעיון שאמא הכינה מאוד הלהיב אותם. אפילו שלא היה מושקע ולא ממש אסתטי. אולי הספונטניות הוסיפה נופך...

אפשר גם להכין ביחד עם הילד משחק לרכישת המיומנות כמו כרטיסיות לרביעיות או למשחק זיכרון (תלוי גיל). בחשבון לגיל הרך - משחק מסלול עם קוביה. אפשר  גם סתם תוך כדי ארוחה לנסות להכניס תרגילי חשבון. בגיל הקטן אין להם "אנטי" וזה מתקבל בשמחה. 

פעם ניסיתי להכין משהו לילדה אבל נראה שזה לא הסגנון שלה

רק את דפי העבודה האלה. לא יותר מ-5 דקות הכנה.שאר הרעיונות שכתבתי טרם בוצעו בפועל...

נוסעים בכביש? שיעקבו אחרי מספרי הבתים- וככה ילמדו זוגי ואי זוגי...

הולכים ברחוב? קופצים קפיצות או הולכים צעדים ע"פ מספרים וככה אפשר לעשות תרגילי חשבון

כל מה שמזדמן לך- ומזדמן הרבה- יכול להיות גירוי לרכישת מיומנות.

אולי תמקדי אותנו יותר.

לכן אענה לפי מה שמתאים לגיל הזה- לפתח את המיומנות בלי לקרוא לה בשמה.

כלומר, שאפילו לא ישים לב למטרה שלי.

אם המטרה היא קריאה אז לא להגיד בוא נקרא ספר. למשל מקרה אמיתי הייתי אצל אחותי ופתחנו ספר על חיות (לא כבשה, חתול אלא כמה סוגים של קופים שבד"כ לא יודעים את ההבדל ביניהם)

ועשיתי חידון לאחיינים מי יודע איזו חיה זאת.

עברנו הרבה חיות אחיין שלי שעם בעיות קריאה השתתף יפה ובכלל לא ידעתי שהוא מתאמץ לקרוא מבחינתי יכל להיות שהוא זוכר בע"פ או מכיר רק לפי התמונות.

אח"כ אחותי סיפרה לי שהיא שמעה מהצד והוא לא מכיר את הספר אלא באמת התאמץ לקרוא כדי להרשים שהוא יודע את שמות החיות, זה דירבן אותו לקרוא.

בגיל 3 עובד הרבה לעשות כמו אמא ואבא. לפרק את המטלה לגורמים ולהדגים שלב שלב לאט בסבלנות ולא להתרגש מטעויות.

אפילו להפוך אותם לחוויות. (במקום לבכות אפשר לצחוק)

בקשר לדיבור חסר לו ג' וק'. אנחנו לא מתקנים אותו ולא מעירים לו אלא עונים לו תוך כדי הדגשת האות החסרה.

למשל: אמא, מתי עושים דידוש? כשאבא יחזור מהתפילה נעשה קידוש. 

מה לא עושים? לא מתקנים אותו כל רגע. כשהיה קטן הבן שלי ספר יפה עד 10. פתאום התחיל לדלג על 4 ו6. זה היה לי מוזר אז תיקנתי אותו ולא רק שזה לא עזר הוא שונא לספור. בספר הזחל הרעב שפעם הוא מאוד אהב הוא ישר מדלג ליום השישי הוא לא מוכן אפילו שאני אקריא מה הזחל אכל בשאר הימים.

יש מיומנויות שלא יעזור לא נצליח לפתח כמו שצריך עד שיהיה לילד צורך עז במיומנות. אני יכולה להעיד על אחותי כשהייתה קטנה כולנו ישבנו איתה שעות ללמד אותה קריאה ולקחו אותה לבכירים בתחום וכלום. עד גיל תיכון לא ידעה לקרוא.

בעידן הווטספ מי שלא קורא לא קיים. בסוף למדה. לא טקסטים ארוכים אבל ברמה של שימוש יומיומי היא מסתדרת מעולה.

גם אני ככה עם האנגלית. כמה שניסיתי ללמוד ולקחתי קורסים כלום לא עזר עד שהצטרכתי בעבודה ועם הזמן לומדים.

בהצלחה!

ואיזה כיף שאת משתפת אותנו, תורמת לכולנו. אני נהנית לקרוא תגובות של אחרים.

כשרק עכשו היא התחילה לקשקש עם צבע ולעשות הדבקות בגן,היא גם לא אומרת יותר משתי מילים בכל פעם.

באמת תמיד השתדלתי לא לתקן אותה אלא לענות לה כמו שאת אומרת.

היא אוהבת:להסתכל בספרים,חיות,מכוניות,צבעים,השחלה,בובות,קוקו עם שמיכה

איך אפשר להשתמש בזה כמו שכתבת לפתח מיומנויות בלי לקרוא להן בשמן?

ולהנות מהמשחק איתה. להסתכל איתה בספרים להסביר לה מה קורה.

אם היא מדברת מצויין אם לא היא בטוח מקשיבה ותדברי אליה בשפה שהיא תבין ולא בשפה גבוהה מידי.

הגננת בגן של הבן שלי אמרה שהיא לא מלמדת כמו בבית ספר, אלא היא פשוט משחקת עם הילדים וככה הם לומדים.

אני גם ראיתי את זה בבית אצלנו.

נגיד- צבעים. לאו דווקא לשבת עם ספר צבעים וללמד, אלא לומר: תביאי לי את הקוביה הכחולה, רוצה ללבוש חולצה סגולה?

חיות- כמה רגליים יש לנמלה? או: לאיזה חיות יש זנב? (זה יוצר יכולת השוואה, כי יש כל מיני סוגים עם זנב- לטאה וגם ציפור..)

השחלה- אחלה דבר. תאתגרי אותה עם חורים טיפה יותר קטנים כל פעם.

בובות- מעולה לדמיון!! אולי תכיני או תקני בגדים לבובות- ואז המיומנות של להלביש, ולשיים- חציאת, חולצה, ידיים, רגליים

בכלל- הרבה שירי משחק ואצבעות- זה מפתח קצב וחוש מוזיקה וגם קואורדינציה. יש ספרים שלמים וגם דיסקים של שירים כאלה. לנו יש "משחקצב" של אריאלה סביר והוא מעולה לגילאי 2-5!!

זה קצת קשה לי אז אני מנחשת שאני אצטרך לעבוד על להיות יותר משוחררת איתה,דרך אגב זו נקודה שאני עובדת עליה גם בתחומים אחרים וקצת קשה לי עם זה אני מודה

כמו שכתבו יותר משחקים ופשוט לעשות דברים ולדבר עליהם.

ליקרוא לה ספרים. גם אם הם מורכבים אבל יש חרוזים או תמונות זה כיף לקרוא ביחד.

כשמסתכלים בספרים אפשר להסב את תשומת הלב לפרטים שונים או לשלאול שאלות על התמונות (גם אם היא לא עונה).

וזה נכנס להם בתודעה גם אם נראה שזה לא כזה משפיע.

אם אמרת שהיא התחילה להדביק אז שיהיו מדבקות זמינות בסביבה. או צבעים.

אולי פלסטלינה או ברבצק. (או בצק של חלות...) זה מפתח מיומנויות חשובות נראה לי. סתם לשחק בזה יחד. לתת לה ללוש ולחתוך ולגלגל ולהתעסק עם זה.

משחקי דמיון עם בובות זה מעולה. זה אולי לא מפתח איזה מיומנות שנשמעת חשובה אבל לדעתי זה לא נכון. דמיון זה חשוב ואם מדברים תוך כדי אז זה טוב גם לפיתוח של היכולת הבעה וכד'.

אפשר גם לבנות בקוביות\לגו\קפלה וכד'.

או כל מני משחקים של התאמת צורות וצבעים. גם אם בהתחלה נראה שהם לא קולטים מה אמורים לעשות.

חייבת שיהיו יעדים ברורים,זרימה מתקשרת אצלי לחוסר יציבות ובלגן

עדיין אפשר לקבוע יעדים וסדר סבירים. שמתאימים למה שאת יכולה לעשות ושמתאימים ליכולות של הילד.

יום אחד ברבצק. יום אחד סיפור. יום אחד מדבקות. וכו'.

ולקבוע גם יעד אחד קצת קשה לביצוע, שזה - שלא יהיה אכפת לך כ"כ מה התוצאה... זה לא צריך לצאת יפה. אלא לומדים מההתעסקות עם הדברים.

מה אני אמורה לעשות,איך להתנהג הרי אני לא רוצה לחזור על טעויות שכבר עשיתי

זה שיום אחד החלטתי שאני רוצה ללמד את הבת שלי בת 3 לגזור במספרים.

אז אמרתי לה בואי ניקח את העיתון (בשבע) ותבחרי איזו תמונה הכי מעניינת אותך,

הסתכלנו ביחד והיא בחרה.אז אמרתי לה עכשיו בואי נגזור ותוך כדי שהיא גוזרת עזרתי לה עם הכיוון של הדף וכו'.

אחר כך הדבקנו את התמונה על נייר וקישטנו מסביב.

כל כך התרגשנו ממה שעשינו ותלינו לה את זה בחר.

לבחור מראש מה לעשות ולא משנה איך שזה יוצא

כן באמת העיקר זה ההתנסות,משום מה נידמה לי שהיא מצליחה ללמוד מכל העולם ורק לא ממני כי עובדה שכשהיא לא איתי אז בזמן קצר היא לומדת מלא דברים שאני כניראה נכשלתי לעשות איתה וזה לא ממש תורם לי לביטחון

יש סיכוי שתלמד להתלבש ולנעול נעלים למשל?

את חייבת להאמין בה שהיא יכולה!!!

תבחרי משהו אחד שהיא עושה לבד, לדוגמא להוריד חצאית.

ותהיי עקבית בזה, שאת זה היא עושה לבד!!

בסוף היא עוד תתלבש לבד

אולי תציעי לה לנסות לבד. אם היא רוצה, והיא נהנית מזה - מצוין.

אבל אם תלחיצי אותה אני בטוחה שההפסד הוא עצום.

ממה התחלת

איך עודדת אותה

מה יותר קל להם ללבוש

את מורידה לבד את הגרביונים, חצאית, תחתונים ונעליים.

להוריד יותר קל מללבוש.

אני אומרת לה את מורידה מה שאת יכולה ואת השאר אני אעשה.

כמובן שלהגיד לה בואי ננסה ביחד לראות איך את מצליחה לבד.

אם רואים שזה הולך אפשר לנסות גם דברים אחרים.

וממש להתלהב מזה שהיא מצליחה לבד, אפילו לעשות לה טבלה עם מדבקות.

כל מה שהיא הצליחה להוריד מקבלת מדבקה. ואפשר אחר כך להבטיח איזה פרס (אפילו סוכריה/מסטיק)

זה רק החוסר ביטחון שמשתק אותי כשאני תוהה עד כמה היא תקשיב לי בכלל כי לא נראה לי שהיא שמה עלי בכלל

פשוט אצלי ספונטניות=הפקרות ועדין קשה לי לשנות את נקודת המבט הזו

שלא זזתי מהבית כי שברתי את הרגל והייתי צריכה ניתוח.

הבן הגדול שלי "ניצל" את העניין שאמא שלו מוגבלת ולא יכולה ללכת אז הוא היה כל הזמן אצל חברים.

באיזה שהוא שלב התעצבנתי על זה ואז בעלי אמר לי :"את צריכה לשכנע אותו שכיף עם אמא בבית"

ובאמת קנינו בר בצק- דבר שלא עושים כל יום אצלנו ופשוט הודענו:" היום לא הולכים לחברים אלא נשארים בבית"

הם התעצבנו , ואז הוצאנו את הבר בצק ושיחקנו איתם והם היו מאושרים ופתאום התחילו לשתף בדברים שקרו להם שבמשך כל התקופה הזו לא היו משתפים.

זה לא בבת אחת אלא לקבוע זמן אפילו ל5 -10 דקות.

ועוד דבר הבת שלי בת 3 וחצי מאוד אוהבת דומינו, לא משנה כמה פעמים ששיחקנו בזה..

בהצלחה

והיא לא הראתה עניין

דומינו?אממ אני לא יודעת אם היא מבינה.....

חשבתי לעשות איתם גואש למשל,להתעסק בכל מיני חומרים,קצף,משהו בדבק(אולי שאני אגזור והיא תדביק?)

עכשיו קפצתי לשכנה והיא הראתה לי איזו עבודה שהיא עשתה ביחד עם הילדים.

שרשרת של כדים וסביבוני שעל חלק יש מדבקות וחלק צבועים. יש לה גם ילדה בת 3.

ואת זה הם תלו בבית

נגיד שאני אציר לה והיא תקשט אני אגזור והיא תדביק?

זה רעיון מצויין איך שאת כותבת את זה. מניסיון הם מאוד אוהבים שאמא עושה איתם ולא נותנת להם פקודות

שארגיש שהנה אני עושה איתה משהו מוגדר ובעל מטרה וגם סתם משהו ביחד

ללכת עם להרגיש בלי

נגיד- מספריים, צבעים, דברים שהיא יכלה לקפוץ עליהם או לטפס וכד'?

כי נראה לי שעצם זה שזה נגיש לה- יכול להיות שיום אחד היא פשוט תחליט לנסות.

צילמו אותה לעלון שלהם כשהיא עושה הדבקה

אולי כדאי לך להנגיש גם בבית. בכוונה לפזר בבית דברים כאלה, כדי שזה יגרה אותה להתעסק עם זה.

אולי אח שלה עלול לגעת

זה שייך לאחות

ולתת גם לו מקום לדברים משל עצמו

כי אפשר לסמוך עליו שלא יגע,בשערות הוא כבר מושך לה אז שלא יגע?

לקנות לה מחברת או בלוק ציור יחד עם קלמר שיהיה רק שלה ובו שלל דברים אטרקטיביים- מספריים, צבעים, טושים, דבק, מדבקות ועוד דברים נחמדים כאלה שבאמת עולים גרושים. ולהחליט איתה איפה היא שומרת את הקלמר, וככה הדברים יותר בשליטה.

יכול להיות שהיא מעצמה תרצה להתעסק עם הקלמר, ואם לא- אז לקבוע פעמיים ביום, נניח, שיש זמן שבו היא פותחת את הקלמר ועושה "שעת יצירה"- חלק חופשי לגמרי, וחלק בהנחייתך, נגיד- לצייר לה עיגול ולהגיד שתדביק מדבקות על הקו, לתת דף ולנחות אותה שאת זה גוזרים וכו' וכו' כיד הדמיון.

פשוט הארגזים שלנו עדין בלוס אנג'לס ואנחנו בתהליכים לסדר הובלה.

קלמר נשמע רעיון טוב,ננסה לראות אם יש פה בסופר לידנו

חשבתי לגזור לה ושהיא תקשט עם צבעים ומדבקות ותדביק.

נראה לי שבגיל 3 בדר"כ מתחילים להתענין בגזירה, אז כדאי להציע לה.

אפשר גם לתת לה סתם לקרוע עיתונים או דפי טיוטה, ואח"כ להדביק.

אפשר גם לאסוף דברים בחצר או בחוץ- עלים יבשים, פרות של עצי נוי וכד'- ולתת לה להדביק.

גם השחלות זה כיף- חרוזים, כמובן, ולא רק: לגזור קשיות לחתיכות באורך 3 ס"מ בערך ולתת לה להשחיל, לתת לה קערה עם בייגלה שתשחיל..., פסטה לא מבושלת גם נחמד להשחיל.

בהצלחה רבה לך!!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות