אף אחד לא מושלם

אם הכל טוב ואתה אוהב אותה , אם זה לא משהו שמפריע לך להיות איתה וזה לא צריך להפריע

אז אין בעיה, רק תהיה רגיש יותר אליה ותתמוך בה

אם תתחתנו ויהיה לה את התמיכה שלך אולי זה יעבור

יש לזה מחיר...

"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו".

לחברה שלך יש רגישות גבוהה, והיא חווה את המציאות חזק יותר ממה שאתה חווה.

כשיש תקופת לחץ, היא מרגישה לחוצה יותר ממה שאתה מרגיש.

וזה לא פשוט לה להכיל את התחושות העוצמתיות האלה.

אחת משיטות ההכלה העצמית, היא לקחת כדורים, שמרגיעים מעט כדי לאפשר את העיבוד הרגשי שכל אחד עושה לעצמו.

ההתמודדות עם סערת הרגשות הזאת, היא שהופכת אותה לעמוקה ולבעלת חוכמת חיים.

כמו שהציעו לך, אולי כדאי ללכת לדבר עם פסיכולוג (פסיכיאטר זה רחוק מדי, כדורים נגד דכאון וחרדה זה כלום. במונחים פסיכיאטרים. אם היא פוגשת פסיכיאטר זה בטח אחת ל--- לכמה דקות) רק כדי שירגיע אותך 

וכמובן, תשוחח איתה על ההתמודדות הזאת. מה המשמעות שהיא נותנת למה שעובר עליה. איך היא רואה את זה, איך היא מתמודדת.

ככה תבין יותר אם אתה מוכן להכיל את המדהימות הזאת, והיא תבין אם אתה מספיק מכיל בשבילה.

היא צריכה מישהו שלא יסתכל על זה כעל "בעיה", אלא כעל משהו "מדהים" שיש לו מורכבות.

בעיקר על הכותרת והמשפט סיום 

כל המצבים הנפשיים קשורים למצב של חומרים כימיים / הורמונים במח.

וכל טיפול נפשי בכדורים עובד על החומרים הללו.

האם תופעות נפשיות הן פיזיולוגיות לחלוטין (ופתרונן היחיד הוא תרופה כימית) או שיש גם מניע שאינו פיזיולוגי, אלא נסיבות חיים או הדבר הבלתי מוגדר שקרוי "אופי".

בכל מקרה:

לא התכוונתי לטעון לקשר, אם כבר למתאם.

ההתמודדות עם החוויה הנפשית, יכולה להביא את האדם לפיתוח אישיות בשלה ומרתקת יותר.

ויכולה שלא.

בין אם הסיבה שהוא חווה כך את החיים היא פיזית-טכנית, ובין אם היא נפשית-אופיית.

חלקם אכן אנשים מדהימים, אבל המשותף לכולם זה שכל הזמן יש תחושה של חוסר יציבות. יש תקופות טובות שממש לא מרגישים כלום ויש תקופות של נפילות משמעותיות.

אבל הכל תלוי ברמת החרדה/ הדכאון. יש רמות שלא אמורות להתבטא ביום יום.

וואוו, אבל זו בהחלט סוגיה מורכבת.

המון הצלחה.

הם יכולים לעזור להבין את משמעות הבעיה ולתת עצה טובה.

לא רוצה להלחיץ אבל 

מאז שמתחתנים החיים הופכים להיות מאוד דינמיים ומאוד לא יציבים

איך אנשים כמוה מתמודדים עם זה?! תתיעץ עם מישהו מקצועי ותחשוב עם מתאים לך ךהתמודד עם דבר כזה

מאוד מאוד לא קל 

שקורית להרבה נשים בלי שום רקע דכאוני. 

ואני חושבת דווקא שחיי נישואין מאד מייצבים מבחינה נפשית.

גם אם זה על רקע כימי תמיד נפש קשורה בגוף, ובכוח אהבה לשפר דברים כאלה.

מכירה לא מעט כאלה.

אני בעצמי הייתי על כדורים יותר מפעם אחת.

ממליצה לך לבקש ממנה שתסביר לך במה זה בעיקר מתבטא, כמה זה רציני, אולי לבקש ממנה פדישה משותפת אצל מי שמטפל בה.

בסופו של דבר מבחינה מעשית- לא מחייב בכלל שיהיו לזה השלכות רציניות.

כל עוד היא על כדורים ובטיפול- אז היא אמורה להיות מאוזנת. 

וגם אחרי- צריך להיות עם יד על הדופק, נכון. אבל אם אתה מתאר פה מישהי שכ"כ טוב לך איתה- אז אולי היא שווה את זה? אולי הטוב מאפיל בהרבה על הקשיים שאולי יהיו? 

מה מפחיד בכדורים? מה נורא כ"כ שמישהי שיש לה חוסר איזון כימי במוח- אז היא לוקחת כדורים? 

ואני גם מצטרפת לאסנת ולחסדי הים- הרבה פעמים דווקא אנשים כאלו הם עמוקים יותר, ויש להם משהו חזק יותר. יש לזה גם יתרונות ולא רק חסרונות. 

מה לעשות- אנחנו מתחתנים עם "עסקת חבילה" בנ"א שיש לו דברים טובים, וגם דברים פחות טובים. ואנחנו בוחרים להתחתן למרות שיש לזה גם מחיר- כי התמורה שאנחנו מקבלים שווה את המחיר הזה. 

למינימאוס- מי שידוע שיש לה סיכוי מוגבר לדיכאון אחרי לידה- מקבלת לרוב טיפול מונע. כך שדווקא לעומת אשה רגילה שלא מקבלת טיפול מונע יש פחות סיכוי להתפרצות רצינית של דכאון אחרי לידה. 

חוצמזה שדיכאון אחרי לידה יכול לקרות לכל הנשים. ואפילו לחלק מהגברים. (כן, יש גם תופעה כזו, במיוחד אחרי לידה ראשונה- גבר שנכנס לדיכאון. באחוזים הרבה יותר נמוכים אבל עדיין..)

טיפול תרופתי זה פלסטר. פלסטר חשוב ונצרך - אבל לא פיתרון לטווח ארוך. פיתרון אמיתי זה טיפול נפשי עמוק, שנוגע בנקודות הכי עמוקות בנפש, ופותר את הבעיה מתוכן.

מדובר כמובן בטיפול שמבוסס על תורת בורא הנפשות, ולא פסיכולוגיה חילונית. אני מכיר מכון מצויין עם מטפלים מעולים, עם ניסיון מוכח בטיפול בבעיות דומות ואף קשות יותר:

מכון הטיפול שע"י בית הספר לייעוץ תורני תורת החיים. טלפון: 050-8684124 דנה.

אם היא הייתה שואלת - הייתי ממליץ לה לא לצאת עם בחורים עד אחרי טיפול כזה. במצב הנתון אני לא יודע מה לומר. אולי ללכת לייעוץ משותף כדי לקבל החלטה מושכלת.

ברור שיכולה להיות נטייה גנטית וכדו' - אבל זה בפירוש לא שורש הבעיה.

בהחלט צריך לימוד מעמיק ואינטנסיבי, אבל בכיוונים אמיתיים ולא שקריים.

"קשה לי להאמין" זו טענה מעניינת אבל חסרת בסיס. לעומת זאת, אני מכיר מקרים אחדים ושמעתי עדויות מכלים ראשונים ושניים על מקרים רבים של טיפול תורני שהוציא אנשים מתלות רעועה בתרופות לחיים טובים בריאים ומאושרים. באחד השיעורים המוקלטים של הרב יחיאל יעקובסון הוא מספר כיצד הוציא מאשפוז כפוי בחורה שסבלה מסכיזופרניה קשה לבריאות נפשית, אחר שכל הגורמים ה"מקצועיים" התייאשו ממנה מזמן.

הוא דיבר על עצבות ודיכאון.

לא אמרתי שכדורים לא עוזרים. גם כדורים נגד כאבים עוזרים נגד כאבים. אבל השאלה שצריכה להישאל היא: למה כואב. אם כואב זה אומר שמשהו לא תקין. וכך גם כאן.

דיכאון אחרי לידה, למשל, זו תופעה פזיולוגית, אבל בריאות נפשית איתנה ושמחת חיים חזקה מתגברות על הפזיולוגיה, ע"י הזרמת החומרים הכימיים החסרים, ללא כל התערבות תרופתית.

והשמחה חיים לא מתגברת על חוסר גנטי בכימיקלים במוח.
יש דיכאון שהוא מצב קליני ולא ניתן לטפל בו בדרכים לא מקצועיות.

מוחקים פה בלי לחשוב.

לענייננו, אף אחד לא דיבר על דרכים לא מקצועיות. ברור שצריך מקצועיות. השאלה היא איזה סוג של מקצועיות.

בכל מקרה, אחזור על דבריי: טיפול כימי זה יכול להיות כלי חשוב ונצרך - אבל לא לטווח ארוך.

כבר הבאתי דוגמא למקרה קליני קיצוני, שטופל בהצלחה ע"י טיפול יהודי. יש לך דוגמאות הפוכות? אדרבה: תביא. אבל אל תדבר באוויר.

קרובה לראיית אנשי ביקורת המקרא שיש שני ישעיהו: בחלק השני של הספר הוא מתנבא על אירועים שלא היו עדיין בתקופתו. והרי אין דבר כזה באמת נבואה - מכאן שהיו שני ישעיהו.

קיצר, האבחנה שלך מעניינת, אבל אין בינה ובין המציאות ולא כלום. ר' נחמן זה לא משהו שהפסיכולוגיה החילונית יכולה להגדיר במושגים שלה, גם אם היא מאוד תתאמץ.

אני מכירה באופן אישי וקרוב אישה מדהימה שטיפול תורני עזר לה לתקופה קצרה וטיפול תרופתי עוזר לה לתפקד באופן מיטבי למשך שנים ארוכות.

בכל מקרה הבחור לא ביקש עצות איך הבחורה תטפל בעצמה, לא מה לעשות במצבו הנוכחי.

וגם אם הוא היה מבקש (או היא היתה מבקשת) איך על סמך מה שנכתב אתה יכול לתת הבחנה ודרכי טיפול?

החליף ראש מנוע, רדיאטור וכו' - והרכב נסע רק קילומטרים בודדים ושוב הושבת.

זה לא אומר שהטיפול היה גרוע, אלא שפשוט נגמר גם המצבר, והיה צריך להחליף גם אותו.

והנמשל: אני גם מכיר טיפולים תורניים שעזרו לתקופה קצרה בלבד. ההבדל הוא שלטיפול התורני יש את הכלים להבין ממה נוצרת הבעיה החדשה, ולטפל גם בה. לפעמים מגיעים לעומק מסויים ונראה שזה מספיק, ולאחר מכן מבינים שצריך לרדת לעומק נוסף.

לגבי בקשת פותח השרשור: כתבתי דברים עקרוניים וכללים. לא כתבתי מה בדיוק הבעיה שלה, ולא מה דרך הטיפול. לא רק שאני לא מכיר כלל את המקרה, אני גם לא מספיק בקיא בדרכי הטיפול. אבל מה שהוא כתב מספיק כדי להבין באופן כללי שהיא צריכה טיפול (זה לא בושה. בדור שלנו אחוזים ניכרים מהאוכלוסיה צריכים טיפול. יש אחוזים מפחידים של אנשים שלוקחים תרופות נגד דיכאון וכו').

יום יבוא, ותהיה פסיכולוגיה יהודית ברמה גבוהה, שתתקן מהשורש את התפיסות הפסיכולוגיות.

תתקן, לא תמציא מחדש.

עד אז, כנראה כך רצון ה', שנבנה את עצמנו קודם כל דרך החול.

לא הייתי מפקירה את הנפש שלי למי שמתיימר להמציא יש מאין שיטות טיפול, תוך התעלמות או התנגדות לשיטות עמוסות חוכמה וניסיון.

יכול להיות שיש הצלחות, ומנגד גם טיפול פסיכולוגי יכול לגרום נזק,

ובכל זאת. 

(גם מתוך החוויה האישית שלי, כמי שמכירה כמה וכמה וכמה מטפלים - פסיכולוגים וכאלה שהוכשרו לטפל "יהודית". לא מתחיל להיות דומה לרמה המקצועית... לצערי)

תורת הנפש זבה לגמרי תורה.

יש תחומים צרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית והתנהגותית שהם חכמה, אבל בכל מה שנוגע לתחום הקליני - לגמרי תורה.

ברוכה הבאה לתשע"ה: יש פסיכולוגיה יהודית ברמה גבוהה. היא חיה ובועטת, וכבר מציגה הצלחות יפות מאוד.

אני מכיר מקרוב אדם שהיה הרבה אצל פסיכולוגים, ולא הועילו לא כלל, ואפילו הזיקו, וכיום הוא עולה על דרך המלך בעזרת פסיכולוגיה יהודית. מקצת רחוק יותר - אני מכיר הרבה כאלה.

גם אני לא הייתי מפקיר את הנפשי בידי מי שממציא שיטות יש מאין, גם אם הוא למד הרבה שנים באוניברסיטה ויש הילה חברתית מסביבו. לעומת זאת, בהחלט הייתי מפקיר נפשי (ואני אכן עושה זאת) בידי מי שמייסד שיטות על תורת הנצח ונסיונם העצום של חז"ל, גדולי החסידות ושאר מנחילי התורה, עמוסי החכמה והניסיון.

אומנם היא מאוד קרובה לנשמה, יותר קרובה ממתמטיקה,

אבל עדיין, את שניהם לא לומדים רק מגמרא. רק מחסידות. או רק מהרב קוק.

הזילזול הזה באוניברסיטה, הוא מה שמעלה את החשש הכי גדול בעיני.

כאילו כל האנשים בעולם היו טיפשים ומיותרים ורק קומץ דוסים יודעים.

ברור שהאמת הגדולה אצלנו. אבל העולם לא סתם מתקיים מסביבנו.

לא סתם הגיע פרויד, ואריקסון, ומלאני קליין, וויניקוט ויונג וקוהוט וביון

ואלפי שנים של מחשבה, פילוסופיה ופסיכולוגיה.

בעיות יש בלי סוף. אי דיוקים, עיוותים, ובעיקר חוסר התייחסות לרובד האמוני והנשמתי של האדם.

אני הראשונה שאומרת שמחלות נפש הן תוצאה של עיוותים רוחניים בדור, והמענה האמיתי והשלם חייב להיות אמוני.

אבל האם בתכל'ס, יש היום לתורה כלים מפותחים לטיפול? לא.

האם אנחנו יכולים להצביע מהו העיוות שהוביל לסכיזופרניה, ואיך לתקן? 

לא, לצערי הרב מאוד, לא.

בוא נדבר על זה. האם יש לך, עוד לפני הפסיכולוגיה, תשובה מספיק מפותחת לפוסט-מודרניות? לריק? לחוסר העניין בחיפוש משמעות? לכל מה ששומט את הקרקע מתחת לתיאוריה האהובה על הדוסים, אך השולית בפסיכולוגיה, של פרנקל? ("האדם מחפש משמעות")

בקיצור, שאיפה חשובה מאוד,

צריך גם קצת ענווה לא לקפוץ מעל לפופיק. לא לעשות אידיאולוגיות קיצוניות וניסיוניות על גב אנשים שכרגע סובלים סבל בל יתואר.

חכמות החול פה כדי לפתח את כל הרבדים האנושיים שמתחת לנשמה. 

התורה לא נועדה להיות תחליף למתמטיקה, היסטוריה או פסיכולוגיה.

מה היא כן? נועדה לצקת תוכן נשמתי לכל הרבדים החוליים. ומתוך כך לתקנם, כמובן.

שנזכה בימינו למצוא תשובות אמוניות לשאלות הנפשיות, וכך להשתמש בידע הפסיכולוגי ובמיומנויות הנפלאות כדי להוסיף אמונה בעולם.

עד אז... ענווה...

הכי קל להרוס את כל מה שהיה, להגיד שהכל שטויות, להגחיך את פרויד,

להרים חומות הגנה נוצריות מפני תיאוריה שבסה"כ קל מאוד למצוא בה עקרונות יהודיים יסודיים,

ולהמציא לבד שיטות חדשות כאילו כל הניסיון של אחרים לא שווה כלום.

הכי קל להגיד שכל הפסיכולוגים סתומים, שכל מה שיש להם זה הילה חברתית, בלי ללכת לאוניברסיטה ולהתחיל להעריך אותם. גם אם חסר להם רובד מאוד בסיסי בהבנת נפש האדם.

טוב, אני אעצור פה, ממילא זה לא בשבילך, המחלוקת ביננו תשאר ותהיה.

אתה רוצה לפסול את כל החול, ואני חושבת שאתה עושה נזק ומפספס גם מבחינה אמונית.

[האם הרב טל הצליח לתת מענה למי שכתב את "אותיות"?]

אפתח קצת ברקע אישי: אני לומד תואר ראשון בניהול באוניברסיטה הפתוחה, קרוב לסוף. זהו תואר במדעי החברה, ויש בו לא מעט פסיכולוגיה וסוציולוגיה, בעיקר מההיבטים הארגוניים, צרכניים וניהוליים. אני רואה את הידע הרב שנצבר, ואת הכלים החשובים שכל העולם עובד לפיהם. למדתי את כהנמן וטברסקי, טיילור ופרוייד ועוד ועוד. יש הרבה בידע הזה על הצורה בה המוח עובד, מה מניע אנשים ומה גורם להם להתנהג כפי שהם מתנהגים.

אבל בסופו של דבר - זהו מידע תיאורי. הוא יכול לעזור לי למכור טוב יותר או לנהל עסק בצורה בה המוטיבציה בעבודה תהיה מצויינת והעסק יתקתק. אבל כשזה מגיע לתחומים יותר עמוקים - טיפול קליני - זה כבר מתחיל לאבד מכוחו. שם אותן מתאמים מוכחים מאבדים מכוחם ומפנים את מקומם לתיאוריות מרחפות באוויר, להשקפות ומטרות שונות שהטיפול בה להשיג. בתחום הזה הוא כבר תורה.

הקורס "שיטות מחקר במדעי החברה" לימד אותי שיעור חשוב מאוד בכל היחס למחקרים פסיכולוגיים. יש להם המון המון בורות ליפול בהם, במגוון סוגים של תוקף ומהימנות, גם אם מאוד מכוונים לאמת, ק"ו אם החוקר מגיע מראש מוכוון אג'נדה. אז ככל שעניין הוא יותר פשוט, חזק ומוכח - יותר קל לקבל אותו, אבל בעניינים העמוקים של טיפול - זה כבר נהיה שברירי הרבה יותר.

אגב, דווקא הממצאים המדהימים בתחום השיפוט וההערכה בתנאי אי ודאות, של טברסקי, כהנמן, אריאלי וחבריהם - מראים את מגבלותיו וחולשותיו של השכל האנושי, ואת יכולתו ליפול בדברים בסיסיים (המחקרים מראים שגם אנשי מקצוע שבקיאים בנושא נופלים בהטיות מבוססות היריסטיקות).

אסכם את תכלית דבריי בציטוט מהבעל שם טוב (כתר שם טוב, אות ג) :

"תכלית הידיעה שלא נדע. אמנם, יש שני סוגי "שלא נדע". אחד - מיד, שאינו נכנס לחקור ולידע מאחר שאי אפשר לידע. השני, שחוקר ודורש עד שידע שא"א לידע."

מעיין זה גם בנידון שלנו: הזלזול בפסיכולוגיה החילונית לא בא מתוך בורות ופחד, אלא דווקא מתוך העמקה והבנת עניינה לאשורה.

לגבי הפוסט-מודרניזם וחוסר עניין בחיפוש משמעות - יש אכן נטייה בציבור לדון ולהתפלמס בסוגיא, אבל בתכל'ס, ירדה קרנו של הפוסט-מודרניזם ונו בעיצומה של תקופת הפוסט-פוסט-מודרניזם. הדיונים העמוקים של הרב ד"ר מיכאל אברהם על אנליטיות וסינטטיות הם כמעט אות מתה. בפועל, אנשים מחפשים משמעות, וחוזרים בתשובה בהיקפים לא נתפשים.

יש לי קצת אחיזה בפילוסופיה. למדתי אי אלו דברים. אבל תדעי לך שזו מלכודת דבש. אפשר לפלסף את עצמך לדעת, ולפספס את העיקר, את המציאות.

לגבי הכלים הקיימים. אני לא מבין כל כך את צורת הדיון שלך. אני מביא ראיות והוכחות לכך שכיום יש כלים מאוד מפותחים לטיפול מוצלח, גם בבעיות רציניות מאוד, ואת מצידך ממשיכה לטעון שאין, אבל בלי לסתור את ראיותיי.

אז פגשת אנשים שמשתמשים בפסיכולוגיה כדי להניע אנשים, ולא כדי לטפל בהם.

זה הכל.

את הפסיכולוגיים הארגוניים אתה מעריך, ואת הפסיכולוגים הקליניים לא.

כי אותם אתה לא מכיר.

הביקורת על העדר האמינות והתוקף של התיאוריות הפסיכולוגיות ידוע עוד מההתחלה.

האם מליארד סינים טועים? לא מקובל לומר, אבל לא.

דבר שאולי קשה להוכיח "מדעית" אך מוכיח את עצמו בשטח במשך מאות שנים, 

ולא רק זה, אלא גם יש תנועה של התפתחות ושיטתיות מאוד ברורה,

כנראה יש פה הרבה אמת, הרבה מה ללמוד.

גם אם עיקר חסר מן הספר.

(לפחות תודה שרוב הטכניקות והמיומנויות הטיפוליות נלמדו מפסיכולוגים... סתם כדוגמא: שיקוף, איך לשאול שאלות, איך להציע פרשנות, מסגרת הטיפול וכו')

לפתוח דיון על פוסט מודרניזם?

חוזרים בתשובה ואז מה? דתיים ומה? כמה אנשים יש להם כח לחפש משמעות?

האם אכפת להם ממה שקורה במציאות או שלזה אין כח, גם אם ללמוד תורה יש?

אני מנסה להגיד, בהיבט הפסיכולוגי. אני מודעת לכך שיש תנועה שמובילה אנשים לשוב, כנגד התנועה ההפוכה הפוסט מודרנית.

אך אם יבוא אלי מישהו, ויגיד לי שאין לו כח לכלום, הכל מיותר, הכל לא בעל ערך בעיניו, אז מה אם זה האמת - אין לי כח אליה (ולא צריך להיות חילוני בשביל להרגיש ככה) -

איזה תשובה אמונית יש לי?

אני באמת שואלת.

כי כל מה שיש לי לענות, זה דיכאון. התפרקות מנגנוני הגנה. עייפות נפשית. סופר אגו שחורג מגבולו. וכו' וכו'.

אתה תאמר שיש פסיכולוגיה יהודית טובה.

אני אגיד שלא התרשמתי כך.

אני גם יכולה לומר שאני שונאת את היומרנות הזאת לטפל, בלי שום בושה, במחלות נפש קשות.

כל פסיכולוג שנכנס לפסיכיאטרית נאחז חיל ורעדה, אבל מטפל בוגר תעודה שמתיימר להיות גאון גם בלי פרויד, חושב שהוא מסוגל. למה לא? 

ראיתי במו עיני אנשים נורמטיביים ויציבים שמתפרקים (=פסיכוזה) משיחות נפש, או משיחות עם מחנכים ידועים ומוערכים אבל לא מקצועיים.

רק עצם היומרה מבחינתי, זאת כבר הוכחה לחוסר מקצועיות ולסיכון עצום...

שוב. זאת מילה שלי מול מילה שלך, אין לי פה שום מטרה מלבד להביע קצת את הכאב והחשש שלי.

אם אצל מליארד סינים נמצאה קורלציה ברורה בין שני גורמים - זהו אכן נתון חזק. אבל אם מליארד סינים מחזיקים בדעה מסויימת - זה לא אומר כלום. (אגב, דווקא הפילוסופים הנערצים שהזכרת זילזלו מאוד בחכמת ההמונים.)

לא למדתי על פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה, אבל נתקלתי בה בהזדמנויות שונות, כפי שכבר ציינתי. זה מגוחך לטעון שאי אפשר לבקר בלי ללמוד לעומק. לפעמים השקר גלוי כבר במבט חיצוני, ואין צורך בהעמקה. מעבר לזה, אני נשען על אנשים בעלי ניסיון רב שהעמיקו גם העמיקו, וטוענים שאין בזה ממש.

לגבי שאלתך: אין לי תשובה שכלית לענות לאדם כזה, כי הוא לא מחפש שכל. אבל אני יכול לתת לו לטעום. טעמו וראו כי טוב ה'. אני יכול ללמד אותו להקשיב לנשמה שלו, לזעקות שלה. ללמד אותו לשמוע את הקול הזה, ולתעל אותו להתקדמות. הדיכאון והיאוש נובעים מחוסר האמונה בהתקדמות והשתפרות. אדם לא מאמין בעצמו, וממילא - אין לו עניין באמת. צריך לשקם לו את האמון בעצמו.

את זה אני יכול לענות לך כי למדתי "פסיכולוגיה יהודית" ברובד יחסית נמוך, של השיעורים שניתנו בישיבה. בלימודי הייעוץ התורני יורדים לרזולוציות מאוד גבוהות ומדוייקות.

אני ראיתי אנשים שהתפרקו דווקא מפסיכולוגים בעלי שם. אני מבין את החשש שלך, במיוחד בעולם כמו שלנו, שכל אחד ממציא שיטה ולא חושב פעמיים, אבל הפסילה הקולקטיבית לא נכונה. אני מציע לך לבוא ולהתרשם אישית מהנפשות הפועלות בבית הספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים תורת החיים.

אתה מתפלסף לחינם. אם יש קורלציה ברורה בין טיפול פסיכולוגי לבריאות נפשית, אצל מליארד סינים, אז אי אפשר לפסול את זה כלאחר יד.

לא הזכרתי פילוסופים, הזכרתי פסיכולוגים, ולא ידוע לי שהיה להם עניין מיוחד לזלזל בחכמת ההמונים. 

היה לי נוח להעלות את הנושא של פוסט מודרניזם כי אני עסוקה בבירור של זה כרגע.

האמן לי שאני קודם כל מחפשת תשובה אמונית. אחרי הכל, טיפול בשבילי הוא מקצוע ולחילופין סיוע לחיים.

אבל מהות החיים זה הבירור האמוני, ושם בסופו של דבר אני מוצאת את החיים.

ועדיין, לא מוצאת תרופת פלא קסם אמונית, לחוסר הכח לברר את האמת.

בוודאי שזה קורה בשל תפיסות מוטעות ומציאות חיים מעוותת, אבל לא מוצאת דרך לתקן את זה מלבד לשבת ולחפור על הילדות, בשלב ראשון. (בהגזמה)

רק כדי שבן אדם יכיר בחיפוש המשמעות שלו, ובשאיפות הגדולות שלו וכו'.

אני מכירה אישית את תורת החיים, לכן אני מרשה לעצמי להתבטא

ומנגד, אני גם מכירה את הפסיכולוגיה החילונית מקרוב (וכמקצוע, כאמור...)

כל מה שמפריע לי - זאת הפסילה, וחוסר הנכונות להעריך את החוכמה האנושית, וגם לקחת ממנה את הטוב.

אה, וגם מפריע לי שהבוגרים לא באמת מקצועיים, ויחד עם זאת מקבלים את היומרה להיות טובים מכולם.

(אין לי בעיה להמשיך את הדיון הזה, רק העומס מגביל אותי בתגובות)

כמה נקודות:

א. הטיפול הצליח. מצוין. אבל מה זה אומר? מה הייתה מראש מטרת הטיפול? האם אנחנו בכלל מדברים על אותם מושגים?

ברור שברובד מסויים כן. יש בעיות שנכונות לכלל האנושות, והפיתרון שלהם אחיד. אבל בהרבה הרבה בעיות זה ממש לא כך.

ב. גם בלי זה, אני לא מקבל את התוקף החיצוני. זה אולי לא "מדעי", ההבדלים בין נפש של יהודי לנפש של גוי, אבל זו בהחלט עובדה קיימת.

כבר הראיתי לך שבהחלט לוקחים את הטוב שבחוכמה האנושית, גם בתחום של פסיכולוגיה. בהחלט משתמשים במחקרים שנעשו, בדברים שהתגלו וכו'. אבל בכל מה שקשור לדרכי הטיפול בפועל, מה לעשות, הדברים מתרחקים מהמדע הטהור, ונכנסים לצדדים הבעייתיים של מדעי החברה, אלו שמבוססים הרבה מאוד על השקפות ותיאוריות לא מוכחות, ופחות על קרקע מחקרית איתנה. אם היית רואה זלזול כללי בכל מה ששם "מדעי" או "אקדמי" נקרא עליו - היה מקום לטענתך, אבל זה בהחלט לא המצב. בדיוק לאחרונה הרב טל המליץ לתלמידי בית הספר על ספר של גוי בשם פטריק הולפורד, בענייני תזונה נכונה ככלי לריפוי נפשי.

שום בוגר של שום תוכנית לימודים לא נהיה "מקצועי" ביום הראשון אחרי שהוא מקבל את התעודה. לומדים ומשתפשפים, עושים סטאז' בליווי, עד שמתמקצעים. יש כבר בוגרים בעלי ניסיון רב והצלחות רבות.

כמובן שגם בית הספר עצמו הולך ומשתפר עם השנים. כיום מחזירים בוגרים להשתלמויות, כדי להעביר להם נקודות שהתחדדו בשנים האחרונות.

פשוט אותיות זה שם סתמי מספיק, כדי שיוכלו להיות כמה חיבורים הנושאים שם זה.

אגב, התייאש זו אכן מילה ממצה לגביו. כיום הוא מבלה את חייו בציור קומיקסים חסרי משמעות. היית מצפה מאדם בעל חזון שכזה שסטה מהדרך להיות "פקר טפי", אבל לא, הוא סתם מצייר (חפשו אותו בפייסבוק).

מה שאמרתי.

אבל גם אם כן - כמה כאלו יש? האם ראית כאן דרך שרבים הלכו בה?

יש מי שהולך עד הסוף עם האמת הזאת, שמבין אותה לעומק ועושה מעשה בעניין.

כל השאר מושפעים מאוד, אבל לא שמים לב

היום אין כמעט אידיאולוגיה.

גם התנועה לחזרה בתשובה היום, מעורבת בהרבה פוסט מודרניזם.

זאת לא בדיוק האמת וחיפוש המשמעות שמנחים אנשים היום...

אין כמעט אידיאולוגיה חילונית, וזה מצער אותי,

כי במקומה באה אדישות, קטנות, חוסר אכפתיות, חוסר משמעות, או הסתפקות במשמעות קטנה וחלקית.

אין לי מספיק מושג מה זה אומר.

מה קורה פה. לאן הכל הולך ומה התפקיד שלי בתוך זה.

אבל אני כן מרגישה שזה קשור מאוד לפריחת העולם הטיפולי היום,

ושהבירור האמוני היום אינו שכלי בלבד, כמו בעבר, אלא עמוק בחוויה הרגשית והנפשית של אנשים.

אני מנסה לבנות כלים אמוניים - אבל גם כלים טיפוליים, עמוקים מספיק כדי להתמודד עם הריקנות הזאת.

(מנסה לבנות לעצמי, כן?)

וזה לא קשור לדתיים וחילוניים. אני מרגישה שכולם, כולל אני, שוקעים בריקנות ובכלום, או באינטרסים אישיים.

עצוב...

ומוצאים אותה בַאמת.

אין לי כל כך מה להגיד לך. אני רואה את הדברים אחרת. השקיעה באינטרסיים האישיים אינה המצאה של הדור האחרון. זה טבע האדם. לא צריך להתפעל מכך. אבל בהחלט יש מה לעבוד על כך.

יצא לך ללמוד תניא?

ולברר עליהם.

תבדוק אם זו תופעה שאמורה לחלוף מתי שהוא....

תבדוק שאין לבחורה עוד תופעות...

ובכלל שאתה אומר שהיא עצובה..... תחשוב אם אתה רוצה אישה עצובה.

אני ממש לא באה לומר שאין אדם שלא עצוב לו לפעמים, אבל גם צריך לבדוק אם זה לפעמים או רוב הפעמים.

אתה חייב לדעת לקראת מה אתה בא.

תתייעץ עם גורמים מוסמכים יותר ואל תסתפק רק בתשובות שאינן בעלות חוות דעת מקצועית.

היא חשובה בעיניך - 

אז תלכו ביחד לפסיכיאטר שלה,

או שהיא תגיד לו שהיא מאשרת להעביר לך כל מידע.

תשאל אותו על הענין, חומרתו ומשמעותו.

אח"כ אתה יכול להתייעץ עם עוד מומחה אויבייקטיבי, על סמך הנתונים שהוצגו - ולהחליט בעצמך.

דיכאון/חרדה זה לא מצב טבעי בכלל. וכשיש אותו זה בטוח יושב על משהו בנפש שקודם צריך לפתור אותו. (חיסרון של משהו, כעס...)

 תרופה היא פתרון זמני. היא עד הפעם הבאה. היא לא פותרת.

שווה לבדוק יותר לעומק על מה זה יושב. למה בא העצב הזה... 

בהצלחה רבה!!

וחבל "לשלוח" אותה ככה סתם..

לפעמים יכול להיות כך, לפעמים לא.

ויש "תרופות" שפותרות יפה מאד, למי שבאמת זה מה שעוזר לו. או שעוזרות לו לעבוד יותר בנחת על מה שצריך.

לפעמים אפילו ויטמינים מסויימים.

אם כי בוודאי לבחירת האדם, ושימת ליבו לעצמו ואיך יעלה, יש כח גדול מאד.

ממליץ על טלי וישנה והרב זילברשטיין ביחד.

עוד לא התחתנת, לא הצעת נישואים ולא התארסתם. אתה בקשר מצויין, נפלא, הכי טוב שיכול להיות - אבל, שמעת על איזה חיסרון בבחורה שמאוד מלחיץ אותך. הלחץ, אצל כולנו, גורם לנו לפעול על פי האינסטינקטים ולא על פי השכל הישר וזה ידידי - דבר שאתה צריך לנטרל כרגע. החלטות כאלה - לא מבצעים מאינסטינקט ולא מהחלטה של רגע מהבטן.

החיים הם מורכבים, לרובם המוחלט של האנשים החיים הם לא פיקניק שאפשר להעביר בהתמדה בשמחה ובששון ללא משברים ועליות וירידות, אלא דווקא הפוך. לכל אדם - התמודדות אחרת, לחלק היא מוגדרת תחת כותרת פסיכולוגית/פסיכיאטרית כזו או אחרת ולחלק לא. לחלק זה עולה בגיל צעיר, לחלק זה יכול להופיע מאוחר יותר, וכמובן שרבים זה לא יופיע להם בכלל, אבל החיים מזמנים הרפתקאות אחרות, כל אחד ועניינו הוא. ההגדרה הרפואית - כל ייעודה, הוא היכולת להגדיר בעיה כדי שיהיה אפשר להתמודד איתה ולפטור אותה. לצערי, לעיתים רבות אנו נוטים ללכת אחר ההגדרה הרפואית כדי להשאר תקועים בהיות האדם בבעיה.

בשידוכים, לענ"ד, החשיבה צריכה להיות רחבה ככל האפשר. ואשתדל לפרט.

עליך מוטלת כעת חובת הבירור, היא אמרה לך את הבעיה שממנה היא סובלת. כעת, לך לאנשים שאצלם היא מטופלת או הייתה מטופלת ותשאל ותברר בלי להתבייש(אפשר ולגיטימי שיעשה כמובן באישורה אבל שלא בנוכחותה כדי שתוכל לשאול בחופשיות) כל שאלה שתעלה במוחך שתחשוב שיכולה להיות משפיעה על חייך. תברר מה הדברים שזה אומר מבחינתך, כיצד זה משפיע על אופן התנהלות הבית ואיך זה יכול להשפיע על ילדים ועליך, מה ברוב הזמן ומה בתקופות מסויימות, גנטיקה וכו' וכו' - כל השאלות שאתה חושב שנצרכות כאן! באופן שכלי וקר כמה שאפשר.

לאחר מכן, שב עם עצמך, ותחשוב, כפי שהיית עושה לפני שהיית עומד לפני החלטה אם להתחתן עם כל בחורה אחרת - אלו הנתונים שעומדים לפני. לבחורה הזו יש יתרונות מאוד גדולים כאלה וכאלה. יש לה יתרונות פחות בולטים כאלה וכאלה, אני מאוד אוהב בה שהיא וכו' ואני מאוד חושב שהיא תהיה בשבילי, בשביל משפחתי וכו'. מצד שני יש לה חסרונות כאלה וכאלה וזה ישפיע עלי באופן הזה והזה וכו' וכו'. כך באופן שכלי לברר האם אתה יכול להתמודד עם החסרון הזה? עד כמה יש לו השפעה עליך והאם אתה חושב שעם החסרון הזה אתה יכול להיות בעבורה דווקא משענת ותמיכה ולהכיל אותו על הצד הטוב ביותר, עד כמה שניתן. האם אתה חושב שתשמח בה אם תתחתן איתה, עם החסרון הזה וכו'. כל השאלות הללו הם חשובות.

כך - תגיע להחלטה שהיא באמת טובה לך בצד השלם יותר. באופן שלא תוכל אח"כ לומר שעשית משהו חפוז, אלא בצורה עניינית גרידא. לא נכון להבהל מכותרות שאנו אפילו לא יודעים איך קוראים להם בשמם המקורי, אלא הדברים צריכים להבחן כמו בכל מקרה אחר.

אני חזרתי פעמים רבות על המושג שכלי - זה בגלל שרגש כלפיה, יש לך בשפע, כך נשמע מאיך שכתבת את הדברים. לכן, תבחן בצד השכלי את הדברים, בלי לחץ ובלי למהר לשום מקום. שב אחי, תרגע, תנשום - וצא לעבודה!

המון בהצלחה!

ואם ביכולתי, אשמח לעזור בפרטי.

אז ככה לא היה לי זמן לענות  כאן, אבל אני חייב לשתף שהתרגשתי מהיענות  של כולכם והעזרה, שכתבתי את  הפוסט הייתי נסער ונורא מבולבל, וחלק מהתשובות ממש עשו לי סדר בראש  וגרמו לי לחשוב בהגיון.ואכן נפגשתי עם הפסיכאטרית שלה, ועוד בעלי מקצוע לשמוע על הבעיה ואיך זה משפיע, וכיצד אוכל להיות שם בשבילה.

וואני מאושר לספר  שאתמול בערב היה היום המאושר בחיי- שבו הצעתי לחצי השני שלי נישואין, והיא אמרה כן!!!!!!

אז שוב תודה אנשים טובים על התגובות. שבזכותם  זכיתי  לא כמו תמיד לברוח בגלל פחד  בלי להתמודד ולחשוב. ווכמובן לזכות בה....מאחל לכולכם שתמצאו  בקרוב את החלק  שישלים אותכם כי אין אושר גדול מזה

בכל מקרה כדאי לשקול טיפול תורני. יכול רק להועיל.

המון ברכה והצלחה.

באמת כל הכבוד לך על ההתמודדות ואי הבריחה!!

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!