א. תגובה חמורה להכאה שלכם היא בעיני נכונה. זה קו אדום בעיני- לא מרביצים לאבא ואמא.

ב. מה עושים? אין לי פתרון כ"כ... אולי לנסות לקלוט את הרגע שלפני, ולעודד אותה שהיא יכולה להתגבר ולא להרביץ? אולי לצ'פר אותה על כל פעם שהיא מדברת ולא מרביצה?

בהצלחה..

צריך להגיב בתקיפות ובעקביות.

בגיל 3 אני לא סוגרת ילד בחדר אפילו לחצי דקה.

אני מושיבה את הילד על הכיסא ולא מרשה לקום, זה עונש מתאים יותר לגיל הרך.

טווח הזמן כמובן מותאם לילד.

אנו הבנו שפשוט מציקים לו בגן (בגלל שהוא כזה ילד טוב ועדין) - ובמקום להחזיר לילדים בגן, הוא פורק הכול בבית.

אני לא בטוחה שזה מתאים גם למקרה שלכם, כי היא צעירה יותר, ובאמת אולי עוד לא עברה משלב הדיבור הפיזי לדיבור השפתי.

אני אומרת לילד שעשה מעשה לא טוב :"אוף! כל כך רציתי לתת לך הפתעה אבל אני לא יכולה"

ובאמת להיות עצובה מזה.

הם אומרים אמא אנחנו חוזרים בתשובה.

ואז להגיד להם אם בפעם הבאה לא תרביץ ותתגבר יש לי הפתעה רק בשבילך בארון

ברוך השם עד עכשו היא לא ידעה מה זה בכלל מכות חמסה חמסה

מקווה שהעניין ייפתר בשלום אצלכם ואצלנו.

(אצלנו הבן התחיל עכשיו ללכת לחוג קפוארה, והוא מאוד נהנה. אולי הצורך שלו להרביץ יצא שם, בהתעמלות הזו, והוא לא ירביץ בבית. אצלכם מדובר בבת, אבל אולי כדאי למצוא פתרון דומה?)

כתבת שאפשר לשאול אותך על ענייני לשון. אז ככה: לימדו אותי שאסור לכתוב פסיק לפני ו' החיבור. לפעמים, זה ממש מתבקש, אבל מה לעשות שזה אסור ! ראיתי שגם את "חוטאת" בענין זה. האם את מרשה לעצמך לכתוב כך רק כשאת כותבת באופן לא פורמלי ? אשמח לשמוע ממך. תודה.

מדבר על משפטים שיש בהם פירוט. לדוגמה: נתתי מתנה ליוסי, לדני ולאיציק. כשוי"ו החיבור באה לחבר בין שני משפטים   (כמו במשפט שכתבתי), אז צריך לשים פסיק.

ממליצה לראות באתר "אשירה" הרצאות של הנחית הורים, מה שיאפשר לך להתבונן לעומק.

כי העניין הוא לא פתרון שמתאים לכולם אלא התבוננות פנימית.

בהצלחה!

בעזרת ה' יתברך

שלום וברכה

ילד גדל, וכל דבר שלא מלמדים אותו שאסור- הוא יעשה בשלב מסויים. לכן זה נורמטיבי שילד משתמש במכות כאמצעי הבעה של כעס ואי הסכמה. גם אם היא לא מרביצה בגן- היא עושה שם "עבודה מעשית", היא לומדת בשידור ישיר מה עושים כשהחיים לא מוצאים חן בעיניך. היא רואה את החברים שלה מרביצים (אין כמעט גן שנקי ממכות, קצת או הרבה) וזה מחלחל ל-תת מודע. לפעמים היא אפי מרגישה את המכות ואת העוצמה שלהם על הבשר שלה. לכן, למרות שאנחנו לא היינו ילדים כאלה- זה די מובן מאיפה זה מגיע. "בדור עקבתא דמשיחא- חוצפה יסגה.." יש הרבה חוצפה, הנורמות החברתיות נהיו חוצפניות. אך כמו שאמרתי, זה לא נובע מרוע, רק מחוסר יידע עד מה הדבר הזה הוא חמור.

אופן הטיפול:

מצד שני- הטיפול צריך להיות ממש חד משמעי. להגיד לילדה בצור חד משמעית- בבית שלנו לא מרביצים. בכל פעם שהילדה מרביצה- מיד לוקחים אותה הצידה ואומרם לה (בנחת!!!!) : בבית שלנו לא מרביצים. צעקות רק ייצרו אנטי, צריך לדבר בסמכותיות אך לא לצעוק. טון ברור (לא סלחני ועדין) אך לא צעקני. חד משמעי.

כמובן, אין כמו צ'ופרים. על כל התגברות צריך לצ'פר. על ההתגברויות הראשונות כדאי לצ'פר ממש חזק, בממתק ובעיקר בשיחת חיזוק: "ידעתי שתצליחי להתגבר, את מדהימה! כל הכבוד! הנה, ממתק לילדה המצטיינת שלי!"  וכו'.

כדאי כשמשכיבים את הילדה (ביום שהיא היכתה) ליצור איתה שיח. על המיטה. בתחילה להגיד לה כמה את אוהבת אותה, כמה את שמחה בה. אחר כך -לשאול אותה: "מתוקה, ראיתי שהיית ממש מתוסכלת היום, והרבצת.. מה תסכל אותך? למה היית עצובה? " לגרום לה להוציא את הלכלוך מהלב. (את בטח חושבת, "היא רק בת שלוש..", תנסי ותראי שהיא תשתף אותך, גם אם לא בפעם הראשונה- זה יבוא בפעים הבאות). אחרי שהיא תגיד לך את התסכול תסבירי לה שאסור לפתור בעיות במכות, ולאחר מכן תציעי לה את הפיתרון לבעיה בעיניך! תגידי לה מה את היית עושה אם היית במצב שלה, מה את מציעה לה לעשות!  זה יכול לשנות תפיסה של ילד. הוא שומע שהורים שלו מבינים אותו ותומכים בו. הם אפי' מבינים את הקושי שלו- ואז אפי' נתנו לו פיתרון לבעיה שלו.

זיכרי! ילד במהותו הוא טוב, זה יעזור לך לאורך כל הדרך.

בהצלחה רבה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...