א. תגובה חמורה להכאה שלכם היא בעיני נכונה. זה קו אדום בעיני- לא מרביצים לאבא ואמא.

ב. מה עושים? אין לי פתרון כ"כ... אולי לנסות לקלוט את הרגע שלפני, ולעודד אותה שהיא יכולה להתגבר ולא להרביץ? אולי לצ'פר אותה על כל פעם שהיא מדברת ולא מרביצה?

בהצלחה..

צריך להגיב בתקיפות ובעקביות.

בגיל 3 אני לא סוגרת ילד בחדר אפילו לחצי דקה.

אני מושיבה את הילד על הכיסא ולא מרשה לקום, זה עונש מתאים יותר לגיל הרך.

טווח הזמן כמובן מותאם לילד.

אנו הבנו שפשוט מציקים לו בגן (בגלל שהוא כזה ילד טוב ועדין) - ובמקום להחזיר לילדים בגן, הוא פורק הכול בבית.

אני לא בטוחה שזה מתאים גם למקרה שלכם, כי היא צעירה יותר, ובאמת אולי עוד לא עברה משלב הדיבור הפיזי לדיבור השפתי.

אני אומרת לילד שעשה מעשה לא טוב :"אוף! כל כך רציתי לתת לך הפתעה אבל אני לא יכולה"

ובאמת להיות עצובה מזה.

הם אומרים אמא אנחנו חוזרים בתשובה.

ואז להגיד להם אם בפעם הבאה לא תרביץ ותתגבר יש לי הפתעה רק בשבילך בארון

ברוך השם עד עכשו היא לא ידעה מה זה בכלל מכות חמסה חמסה

מקווה שהעניין ייפתר בשלום אצלכם ואצלנו.

(אצלנו הבן התחיל עכשיו ללכת לחוג קפוארה, והוא מאוד נהנה. אולי הצורך שלו להרביץ יצא שם, בהתעמלות הזו, והוא לא ירביץ בבית. אצלכם מדובר בבת, אבל אולי כדאי למצוא פתרון דומה?)

כתבת שאפשר לשאול אותך על ענייני לשון. אז ככה: לימדו אותי שאסור לכתוב פסיק לפני ו' החיבור. לפעמים, זה ממש מתבקש, אבל מה לעשות שזה אסור ! ראיתי שגם את "חוטאת" בענין זה. האם את מרשה לעצמך לכתוב כך רק כשאת כותבת באופן לא פורמלי ? אשמח לשמוע ממך. תודה.

מדבר על משפטים שיש בהם פירוט. לדוגמה: נתתי מתנה ליוסי, לדני ולאיציק. כשוי"ו החיבור באה לחבר בין שני משפטים   (כמו במשפט שכתבתי), אז צריך לשים פסיק.

ממליצה לראות באתר "אשירה" הרצאות של הנחית הורים, מה שיאפשר לך להתבונן לעומק.

כי העניין הוא לא פתרון שמתאים לכולם אלא התבוננות פנימית.

בהצלחה!

בעזרת ה' יתברך

שלום וברכה

ילד גדל, וכל דבר שלא מלמדים אותו שאסור- הוא יעשה בשלב מסויים. לכן זה נורמטיבי שילד משתמש במכות כאמצעי הבעה של כעס ואי הסכמה. גם אם היא לא מרביצה בגן- היא עושה שם "עבודה מעשית", היא לומדת בשידור ישיר מה עושים כשהחיים לא מוצאים חן בעיניך. היא רואה את החברים שלה מרביצים (אין כמעט גן שנקי ממכות, קצת או הרבה) וזה מחלחל ל-תת מודע. לפעמים היא אפי מרגישה את המכות ואת העוצמה שלהם על הבשר שלה. לכן, למרות שאנחנו לא היינו ילדים כאלה- זה די מובן מאיפה זה מגיע. "בדור עקבתא דמשיחא- חוצפה יסגה.." יש הרבה חוצפה, הנורמות החברתיות נהיו חוצפניות. אך כמו שאמרתי, זה לא נובע מרוע, רק מחוסר יידע עד מה הדבר הזה הוא חמור.

אופן הטיפול:

מצד שני- הטיפול צריך להיות ממש חד משמעי. להגיד לילדה בצור חד משמעית- בבית שלנו לא מרביצים. בכל פעם שהילדה מרביצה- מיד לוקחים אותה הצידה ואומרם לה (בנחת!!!!) : בבית שלנו לא מרביצים. צעקות רק ייצרו אנטי, צריך לדבר בסמכותיות אך לא לצעוק. טון ברור (לא סלחני ועדין) אך לא צעקני. חד משמעי.

כמובן, אין כמו צ'ופרים. על כל התגברות צריך לצ'פר. על ההתגברויות הראשונות כדאי לצ'פר ממש חזק, בממתק ובעיקר בשיחת חיזוק: "ידעתי שתצליחי להתגבר, את מדהימה! כל הכבוד! הנה, ממתק לילדה המצטיינת שלי!"  וכו'.

כדאי כשמשכיבים את הילדה (ביום שהיא היכתה) ליצור איתה שיח. על המיטה. בתחילה להגיד לה כמה את אוהבת אותה, כמה את שמחה בה. אחר כך -לשאול אותה: "מתוקה, ראיתי שהיית ממש מתוסכלת היום, והרבצת.. מה תסכל אותך? למה היית עצובה? " לגרום לה להוציא את הלכלוך מהלב. (את בטח חושבת, "היא רק בת שלוש..", תנסי ותראי שהיא תשתף אותך, גם אם לא בפעם הראשונה- זה יבוא בפעים הבאות). אחרי שהיא תגיד לך את התסכול תסבירי לה שאסור לפתור בעיות במכות, ולאחר מכן תציעי לה את הפיתרון לבעיה בעיניך! תגידי לה מה את היית עושה אם היית במצב שלה, מה את מציעה לה לעשות!  זה יכול לשנות תפיסה של ילד. הוא שומע שהורים שלו מבינים אותו ותומכים בו. הם אפי' מבינים את הקושי שלו- ואז אפי' נתנו לו פיתרון לבעיה שלו.

זיכרי! ילד במהותו הוא טוב, זה יעזור לך לאורך כל הדרך.

בהצלחה רבה

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות