ההגדרה הזו קצת מרחיקת לכת, ובכל זאת - אנו שמים לב שהרבה פעמים כשאנו מבקשים מהילדים דברים (כמו להתלבש, להתרחץ, לאכול) אנחנו אומרים להם שאם לא יעשו כך, לא יקבלו ממתק/פרס/סיפור וכדומה.
אבל זה לא צריך להיות כך! הילדים "אמורים" לשמוע בקולנו בשמחה! להבין בעצמם שכדאי להם לעשות את הדבר הזה! לשמוח ממצוות כיבוד הורים שמזדמנת להם! (כמובן, אולי התיאור הזה אוטופי מדי...)
בקיצור, איך מחנכים אותם בנעימות? איך גורמים להם לרצות להקשיב בקולנו בלי ויכוחים?
מדובר בעיקר בשני הילדים הגדולים, בני שבע וחמש וחצי.
(ואגב, אנחנו עובדים גם בשיטת הפרסים לפעמים - "מי שיסדר את החדר, יקבל פרס!" - אבל גם היא לא נראית לי חינוכית מספיק...)
. בנחת שלך, תחשבי על דרכים בהן אפשר להוריד לחץ, או להימנע ממנו לגמרי, ואולי כך להשיג יותר שיתוף פעולה ועזרה מהגדולים.