ב. זה שנתת לקטן את האופנוע של הגדול - זו טעות.

נכון להפסיק מיד את ההרבצה, ולהגיד לו שגם אם לקח לו, לא מרביצים. אפשר לדבר, להגיד לאמא. ואפילו אם לוקח לו, בלי מכות.  אבל מה פתאום לקחת את שלו ולתת לקטן?... זה שלו.. מבחינתו זה ממש לקחת דבר שלו בלי רשות. לכן מובנת גם התגובה שלו בהתחלה. וגם הפגיעה מזה שלקחת לו והעברת לקטן.  לא מחכים 20 דק' לדבר כזה...  אפשר לומר  לבקש סליחה, בלי להעביר לאח הקטן, וכשמבקש - להחזיר. בכל מקרה, לא להעביר את "שלו" לשני בלי הסכמה. זה רגיש..

ומה שקנו לאחד במיוחד, זה בסדר גמרו. וזה "רכושו". ממש לכבד את זה. כמו שמכבדים רכוש של מבוגר.

כשילד בטוח שמה ששלו הוא שלו, אז הוא מסוגל להרחיב את התחושה של ה"שלו", גם לטוב הלב שלו, שהוא נותן לאחרים. נדיב.

נדיבות לא באה מתוך תחושת "סמרטוטיות" ,אלא מהגדלת האישיות ותחושת ההטבה.

האמת כשסיפרתי לבעלי על המקרה הוא גם אמר שלא הייתי צריכה להביא לקטן את האופנוע.

לי זה לא הפריע כשהייתי קטנה , אבל כשגדלנו זה קצת העיק.

אחת מאחיותיי הפכה לרכושנית בדברים שלה בצורה מוגזמת .. אבל לדעתי יש בזה משהו יפה כשחולקים בדברים.

קיצר, יש יתרונות וחסרונות לכאן או לכאן, לא יודעת מה להחליט.

חלק מהמשחקים, של כולם.

חלק - "פרטי".

גם אצלנו זה ככה- יש דברים שהם של הגדולה (רבע מהבובות, חצי מהכדורים, משחקים שהיא קיבלה במיוחד כפרס או ליום ההולדת), וחלק של הקטנה.

בגדול, אני משתדלת שלא תהיה הפרדה ובעלות אישית על דברים ששתיהן משתמשות בהן כל הזמן (סיכות, רוב משחקי הקופסא וכו'). כן יש משחקים שהם רק של אחת מהן, ואז אני דואגת שזו שהמשחק לא שלה, תבקש רשות מהשניה לפני שהיא משחקת במשחק שלה. אם בעלת המשחק לא בבית, אני מרשה לשניה לשחק גם בלי לקבל רשות (כמובן, כשמשחקים בעדינו ובזהירות).

זה כן קצת מפריע לזרימה הטבעית, אבל נראה לי שיש יתרונות בזה שילדים יודעים שמשהו מסוים הוא שלהם, ורק שלהם. ככה גם יש להם מה לתת ולכבד בו אחרים (אגב, יש לנו משחק חמוד "נתת-קיבלת", שלפעמים אני משתמשת רק בשם שלו כדי להדגים לבנות איך הן מקבלות כשהן נותנות, או איך הן לא מקבלות בגלל שהן לא נתנו).

א5ני תוהה לעצמי בעניין.

הבן שלי בן 3.5 והבת שלי בת שנה.

בפועל רב מוחלט של המשחקים נקנו בשבילו.

יש הרבה משחקים שכבר לא מתאימים לו אלא לאחותו.

מה לעשות במקרה כזה?

אי אפשר שהכל יהיה שלו.

כרגע זה מי שלוקח ראשון (מהמשחקים של הקטנים).

אני תוהה לעצמי מה יהיה בעוד חצי שנה- שנה.

בפועל, כמעט כל המשחקים נקנו בשבילו.

אז תהיה לו בעלות כמעט על כולם?

בגיל שנה וחצי- שנתיים כבר לילד יש רצונות והוא רוצה משחק ספציפי אי אפשר פשוט "להחליף" לו במשחק אחר?

אני תוהה לעצמי בעניין.....

הוא כבר "לא צריך, את ממה ששייך לגיל הקטן מאד, והבעיה לא מתעוררת.

ואפשר גם לומר, אולי ניתן לה לשחק בזה?.. זה מתאים לגיל שלה..

עד שהיא תגיע לגיל שהיא מבינה משהו ש"שלה",  הוא כבר יהיה הרבה אחרי שהמשקים הללו יתפסו אצלו משהו.

ולא מרשה לקטנה בהם, אז כדאי לומר לו בטבעיות, כשהקטנה רוצה משחק שהוא תופס כ"שלו", שזה יהיה נחמד לתת לה לשחק בזה גם, או אפילו לשחק בזה איתה, ביחד. לחנך אותו לחלוק לא מתוך הכרח וחובה, לא כי הוא הגדול אז הוא חייב לוותר, אלא כי זה נעים לשחק ביחד או לתת משלנו לאחר.

אם הוא לא מפגין בעלות, אז אין בעיה

אנחנו מחנכים את הילדים שגם משחק שנקנה בשביל ילד אחד (לאו דוקא לגדול) אחרי זמן קצר הופך לנחלת כולם.

זה הכי נח ופחות מזמין מריבות.

בהגדרה -המשחק עדיין של הילד שעבורו הוא נקנה, אבל בפועל כולם משחקים.

דוגמא: הבן שלי קיבל כלי עבודה במתנה. אחרי יום  או יומיים כל החבורה התחילה לשחק בזה. ועד היום - קיבל לפני כמה חודשים - זה נקרא "כלי העבודה של X"

והוא עדיין שמח ויודע שזו המתנה המיוחדת שלו.

מחליטים שהם "חברים טובים", ושהם "ביחד בכל הדברים" (זאת אומרת - ממתקים, משחקים וכו'). אני משתדלת לומר להם שיש דברים שהם ביחד, ויכולים להחליט שהם של שניהם, אבל יש דברים ששייכים לכל אחד בנפרד.

לדוגמה - בגדים, הרי זה ברור שלכל אחד יש את הבגדים שלו. (טוב, אצלנו, עם תאומים מאותו המין, זה דווקא לא כל-כך ברור...)

וגם משחקים מסוימים - אם קיבלו ליום ההולדת, או אם זה משחק שמתאים רק לאחד מהם (הם בן ובת, אז יש דברים שמתאימים לבנות ויש שמתאימים לבנים).

מצד שני - אם המשחק הוא מלכתחילה משותף, אני משתדלת להדגיש גם את זה, גם לגבי איסוף המשחק, למשל.

יש משחקים שהם משותפים אבל יש גם דברים ששיכים לכל לאחד.

ואם השני רוצה אז בשמחה, רק שיבקש רשות.

אלא הוא נלחץ כי "לקחו" לו משהו שלו.

אז אני מנסה להדגיש ולמלל את העניין ולנסות לפתור ככה את הבעיה.

נגיד שאת רואה שהקטן לקח את האופנוע והגדול מנסה לקחת בחזרה אז לגשת אליהם או לקרוא להם

ולהגיד לגדול- "זה האופנוע שלך נכון? אתה הבאת אותו לכאן.. אתה זוכר 'קטן' זה האופנוע של 'גדול'"

לפנות לגדול שוב ולתמלל לו את הרצון של הקטן- "'קטן' רוצה לשחק קצת באופנוע בזמן שאתה במתקנים ולהחזיר לך אח"כ, כי זה שלך ואתה הבאת את זה, נכון 'קטן' שאתה רוצה קצת לשחק ולהחזיר אח"כ" וכו' וכו'.

ולקחת בחשבון שאם הגדול אומר שהוא עדיין לא מסכים אז את לא מכריחה אותו ומקבלת את זה עם הסבר לקטן ש-"אתה רואה זה שלו אין מה לעשות הוא עכשיו לא מרשה, אולי אח"כ נשאל אותו שוב"... (הרבה פעמים ברגע שאת מאשרת לגדול לעמוד על שלו ולא להסכים אז די מהר הוא יחליט ההפך...)

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות