(רק להצטייד בשכפץ)

שזו הייתה הכוונה (בכ"א, לא לשם אני כיוונתי).

(למרות שגם חברה שמסכימה על חוסר במוסכמות או חוסר בתכתיבים חברתיים זו הסכמה. אז אולי אי אפשר לחיות בחברה בלי הסכמה? תמיה. בכ"א, בכל חברה יש "הסכמה שקטה" על קווים רחבים, וא"א ליצור חברה באמת שאין בה קווים משיקים. ואכמ"ל)

ברור שתוצר של מה שאנו חיים ע"פ תורה אחת זה דפוסי התנהגות דומים, אבל לא תמיד דפוסי ההתנהגות המקובלים הם דווקא הנכונים.

ולא תמיד מי שעושה אחרת ממה שנהוג מפספס את האמת.

פשוט צריך רגישות, סבלנות והקשבה.

היום בחברה שבה הרוב מתחתנים מאוד צעירים[20-23]...

אז 24 זה בהחלט "זקן" באופן יחסי כמובן... וצריך להתחיל לדאוג..מאוד אפילו!

[סליחה שאני נשמעת מייאשת, אבל כחברה ברור שעלינו לדאוג לאנשים בגיל הזה+/ להלחיץ אותם קצת שיתעוררו..]

ואגב, גם בחברה הלא דתית בערך מגיל 25 מתחילים להלחיץ...

ויש לי הרבה חברות לא דתיות שהתחתנו בגילאי 23-25...  ככה שזה לא ממש ייחודי רק לחברה הדתית אלא דבר נורמטיבי לגמרי גם בחברות אחרות...

בחברה החילונית את לא תקבלי כאלה תגובות כשאת בת 20

אני לא עורכת השוואות בין מגזרים.

הלחץ לחתונה נמצא בכל מגזר ובכל דת וזה טבוע בנו מעצם היותנו בני אדם אנחנו רוצים למצוא את החצי השני שלנו.

אבל לא כל אדם מוכן\רוצה\מצליח למצוא את זיווגו בטווח האידיאלי שקבעו לו (בשירשורים פה לאחרונה האידיאל הוא 17-21)

זקן יחסית = בראיה שלך.

אם היית גבר בן 26 לא היית שומעת משפטים כאלה כי זה נורמאלי.

ואני ממש צעירה ולא באופן יחסי

נתתי דוגמאות כדי להמחיש אבל זה לא העיניין של המגזרים. זה לא האישו

ודווקא הדתיים פחות..אולי כי לא נעים להם ללחוץ על רווקה מסכנה חחח

בעיני כל שנה שלא הכרתי את בעלי אחרי גיל 18 היא בזבוז זמן מוחלט!

תמיד אני אומרת לו שבאשמתו הפסדנו שנתיים ביחד כי הוא לא רצה לצאת עד גיל 20 (אנחנו בני אותו גיל...) והוא מסכים איתי שזו הייתה טעות...

מכירה מישהי שעשתה את זה ואמרה לי - לגדל ילדים כשאת בעצמך תינוקת זה להתעלל בעצמך ובהם 

אין לך סבלנות, אין לך כוח את עוד צריכה את הזמן של עצמך להנות עם חברות

ובתקווה שלא כולם יתנפלו עלי לא נראה לי שהפסדתי משהו רק הרווחתי

אנחנו לא חילונים

חתונה זה אומר עבודה ילדים בית הכול. עסקת חבילה

זה שיצאת איתו לפני שביררת את העניין לא אומר שהסדר לא אמור היה להיות הפוך[שקודם תבררי אם לצאת ולא לצאת ואז לשאול אם להיפרד...]

הלכת לשאול רב *לפני* שהתחלתם לצאת אם לצאת ולדחות בשנה ילדים "במקרה" שזה מתאים ותתחתנו,

או כמו שכתבת לפני זה ששאלת רב *אחרי* שיצאתם וידעתם שזה זה....

כי אם זה המקרה השני כמו שהיה נשמע בהודעה הראשונה אז לא ממש התרתם לרב ברירה....

וכבר העדיף שתתחתנו ולמנוע שהוא זה שכביכול יהרוס....

אם זה המקרה הראשון- ספרי לנו מי הרב, יש כמה שישמחו להתייעץ איתו.

מכיוון שנראה לי שזה כן המקרה השני, אז כמו שכתבתי מקודם- את היית אמורה לברר לפני שהתחלת לצאת אם זה בסדר, זה שבחרת לשאול מאוחר ובכך לדחוק את הרב לפינה זה משהו אחר...

כנראה אם היית שואלת לפני היית מקבלת תשובה אחרת..

לפי שהתחלתי לצאת התייעצתי עם ראש המדרשה שלי  (אני לא אכתוב מי זה כי ההדרכה שלו הייתה ספציפית אלי מתוך היכרות איתי ואני לא חושבת שזה שאלה לשו"ת סמס לציבור) מי שירצה שיפנה אלי בפרטי אני אסביר את הרקע והמניעים.

אחרי שיצאתי עם בעלי די מהר החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן ומהתחלה אמרתי לו את הקטע עם זה שאני לא רוצה ישר ילדים. הוא הסכים איתי אבל רצה שאני אדבר על זה קודם עם הרב שלו ושהוא יגיד מה דעתו. ואז נפגשנו עם הרב שלו וגם ההדרכה שלו הייתה שכל עוד האישה לא מרגישה מוכנה לעניין הזה אז אפשר למנוע, שוב, זו הייתה הדרכה ספציפית לנו!! זה לא פסק הלכה! והיו לנו את הסיבות לעניין הזה. כמובן שכל חודש מחדש עשינו חושבים ובדקנו האם אנחנו ממשיכים ככה או מפסיקים.

לעניין ה"לא השארת ברירה לרב" אמרתי לרב שאני רצה בכל ליבי לדעת מה דעת תורה בעניין ושלא יתחשב בזה שהפסק שלו "ידחה" את החתונה שלנו. ואמרתי לו שאני מעדיפה להשאר רווקה עוד שנה-שנתיים מאשר להביא ילדים בתקופה הזו.

יש גם אם לא פה עוד כמה לתשובות מקלות בזוגיות....

[זה בסדר, לא אותי זה מעניין- לא חושבת שזה היה נכון או מה שהרוב יענו לכולם,אלא פשוט שירות לטובת הכלל..]

הטענה שלך היא "כלכך כיף לי להיות נשואה למה זה לא בא קודם?" - שגויה מהיסוד.

א. זה לא מוכיח דבר וחצי דבר על זוגות אחרים - זה שאצלך זה עבד זה לא אומר שאצל השני יעבוד

ב. את לא לוקחת בחשבון שאינך יודעת מה היה קורה אם היית מתחתנת בגיל צעיר, החיים לא סרט נע ואנחנו לא רובוטים

אם טוב לי משהו בשלב מסויים של החיים זה לא אומר שאני אגיב לזה באותה צורה בשלב אחר

ג. אולי כלכך טוב לך  בגלל השנתיים האלו? אולי בעלך הגיע בשל ואוהב כי היא חיכה את השנתיים האלו? את הנתון הזה את לא בהכרח לוקחת בחשבון. המצב המציאותי שלך באופן מהותי נשען על המצב שהיה ולא מנותק ממנו בצורה שיש ביכולתך לעשות העתק הדבר לתקופות אחרות בחיים שלך 

ד. זה שזה טוב וכיף לא אומר שזה צריך להיות מוקדם. באותה מידה זקן יכול להגיד "אוהווו בינגו וגרבר כל היום זה פשוט תענוג! למה לא עשיתי את זה כל היום בגיל 18!" - יכול להיות שכיף לו, אבל זה לא מהווה הצדקה למחוק שלב קודם בחייו תמורת שלב טוב. 

לא חשבתי על זה ככה אף פעם...

את מוזמנת להחליף מגזר/ לחפף בחלק מהמצוות. אבל בשבילי התורה קובעת את הדרך חיים (למרות שאני מפספס הרבה פעמים... עדין התורה היא זו שמנחה ואני לא הופך את זה לכשר...)

בעזרת ה'

מי אמר שהתורה אומרת אחרת?

התורה מתיחסת לאיש ולא לאישה. אין חיוב על אשה להתחתן כלל.

ה' הוא המלך.

בעזרת ה'

לא הבנתי האם את רוצה להתחתן ולא מוצאת עדיין את בן זוגך או שאת לא רוצה להתחתן כעת וכועסת שמשגעים אותך למה עוד לא התחתנת.

אם את רוצה להתחתן ולא מוצאת עדיין- זה באמת ניסיון קשה והתמודדות יומיומית. בע"ה שה' יחתן אותך בקרוב.

אם את לא רוצה עדיין להתחתן- תעמדי על הרגלים יציבה ותשימי פס על כל ה"פוליטיקאים" שקוראים לעצמם חברים. את מחליטה מתי את מתחתנת, שיגידו שאת זקנה- שימשיכו לברבר. מומלץ להתחבר עם אנשים טובים יותר מאלו.

בהצלחה

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים