ודבר כזה שתלוי עם עשית עוד בדיקה ובאיזה יום זה היה וכו

זה מורכב מכמה וכמה פרטים אז כדאי לשאול רב כי זה לא דבר קטן

אדב בדבר כזה אפשר להתקשר באופן אנונימי למרות כדאי ללכת לרב שמכיר אותך כי זה גם חלק חשוב בפסיקה, להכיר מי האדם שמאחורי השאלה

מספיק שעשית רק בדיקה אחת ביום הראשון, לא משנה מתי. כמובן שעדיף לעשות 2, אחת כשקמים מיד בבוקר והשניה לפני השקיעה זה לכתחילה,אבל ברור שיצאת ידי חובה. בדיעבד מספיקה בדיקה אחת במשך היום לפני השקיעה.

למה אי אפשר לענות לשאלה פשוטה שבכל ספרי ההלכה כתובה התשובה אליה? אני לא חושבת שיש בעניין כמה דעות ואם כן תקנו אותי. 

כמובן שהפורום הוא לא מקום הלכתי, אבל בשאלות שהתשובה להם ברורה - גם אסור לעזור? (וגם לפתוח ספר הלכה אפשרי...)

אין מה "להתבייש לשאול רב" שאלות "קטנות".  זה תפקידו, ולפעמים גם לפרטים קטנים יש משמעות.

ב. השאלה אינה טפשית. ומסתבר  - ולא "נפסוק", בוודאי לא וירטואלית - שאם כבר השאלה אינה על היום הראשון, שבדיעבד ניתן להסתפק בבדיקה אחת שנעשתה בו, אלא על משמעות "הפסק" בצהריים. אלא שזה אין מקומו כאן. 

לגבי מה שכתבת בב' אז הרב קנוהל כותב בספרו "איש ואישה" "אישה הזקוקה מבחינת---------(הערה שלי: הרב קנוהל מביא כאן תיאור של מקום צורך) להפסקות גדולות יותר בין בדיקה לבדיקה יכולה להתחיל בתהליך כשעתיים לפני השקיעה. ..... למרות שאמרנו שלכתחילה תעשה את בדיקת ה'הפסק' סמוך לשקיעת החמה שלפני שבעת הנקיים, בשעת הצורך יכולה האשה לעשות את בדיקת ה'הפסק' בכל שעה משעות היום והלילה....."

פותחת השרשור לא שאלה על ההפסק וברור שיש מציאות הלכתית שזה מותר (במיוחד ששעתיים לפני השקיעה בתקופה הזאת של השנה זה יוצא 14:30 שזה נקרא צהריים)

לפותחת השרשור: הרב קנוהל כותב ב"איש ואישה" "השולחן ערוך פוסק - לכתחילה תבדוק עצמה בכל  שבעת הימים, פעמיים בכל יום - בשחרית ולפני השקיעה, (זאת מללבד בדיקת ההפסק שעשתה ביום הקודם). מאידך גיסא, הכריע השולחן ערוך להקל כדעה שאם בדקה, בנוסף להפסק טהרה, פעם אחת ביום הראשון לשבעה נקיים ופעם אחת ביום השביעי, בכל שעה משעות היום - לפני השקיעה, יכולה לטבול לכתחילה"

צריך להזכיר שהרב קנוהל כותב בהמשך שלמרות שאם בדקה בראשון ושביעי זה מספיק - "אין לנהוג כל באופן תמידי.

מקווה שזה עונה לך.

אבל יכולים להיות תנאים בנושא לפי נתונים נוספים שלא כאן מקומם. עי' דרכי טהרה בפרק שעוסק בענין. 

נכון שהיא "לא שאלה" על זה וכו' - אבל הבאתי כדוגמה לדבר שיכול אגב שאלת רב, להתברר. בסופו  של דבר, מדובר על נושא הלכתי חשוב מאד.

אבל אפשר לענות לה על מה שהיא שאלה.

בכל שאלה הלכתית אפשר לשלוח אנשים לרב כי יכולים להתברר דברים אבל ניתן לענות לה ואם הבנת שיש שאלה הלכתית נוספת שהיא לא התכוונה אליה אבל יכולה להיות בעיה אז אפשר להגיד על זה ספציפית.

הרי הזכרתי את הנושא המסויים, של ה"הפסק", כי הוא הוזכר בשאלתה. אחרת לא הייתי חושב על זה.

כיוון שכתבת שהיא "לא שאלה על זה", אמרתי שזו דוגמה לדבר שיכול להתברר אגב שאלה; וכאן אכן עלה כבדרך אגב בשאלה, באופן שהיה מספיק כדי להפנות את שימת הלב. ובאמת בנושא הזה של ה"הפסק" זה במפורש תלוי בעוד נתונים שאין כאן.

ואכן, אמרתי על זה "ספציפית", שאם כבר, השאלה היא על זה.

ולגבי הנושא הראשון, אע"פ שהזכרתי ש"אם כבר השאלה אינה על היום הראשון" שניתן להסתפק בבדיקה אחת, נזהרתי מ"לפסוק" כאן.  אלו נושאים חמורים, אני לא "פוסק הלכה" ובוודאי לא באופן זה. 

כמו שכתבתי בעצמי.

אם אתה חושב שיכולה להיות בעיה הלכתית אז כמובן שאין בעיה שתגיד לה. אני רק ציינתי את דבריו של הרב קנוהל בעניין שמתייחסים לנתונים שהיא הציגה.

בכל מקרה. אם אני מבין אותך נכון, אז גם אתה לא רואה בעיה הלכתית עם המידע הנתון. אבל התוספת שלך היא שיש משהו בסיפור שמפנה את תשומת הלב לבעיות שיכולות להווצר.

בכל מקרה אפשר לעזור לה עם השאלה הישירה שהיא שאלה (מבלי לפסוק אם אתה לא פוסק) ולכוון אותה לבעיות שיכולות להווצר.

ל"ט.

[ובציטוט לגבי נושא ה"הפסק", כנראה חסר משהו, לגבי מס' ימים שראתה]

ומה שאתה כותב בסוף - אכן זה מה שעשיתי... עיין לעיל..

בד"כ "רבנית" אינה פוסקת הלכה. אם כי זו שאלה די פשוטה (השאלה הספציפית), ומי שיודעת בבירור שכך ההלכה, אין סיבה שלא תגיד.

ומכל מקום, אין  שום "בושה" לשאול רב, אם מספיקה בדיקה אחת..

אפילו בפורום היא שואלת את זה.

ואין שום "כלל" כזה, "אשה תשאל רבנית". זו המצאה שלך, כעת. ורוב הנשים אינן נוהגות כהמצאה הזו. אז חבל לנסות להכניס "אג'נדות" לשאלה תמימה של מישהי, שרואים שבעצמה אינה מסכימה איתה, שהרי כתבה שלא נוח לה "לשאול רב בשאלה כ"כ קטנה".. משמע שהיא שואלת רב בד"כ. אז היא לא ב"גישה" הזו, כנראה, כרוב בנות ישראל הכשרות..

מה לעשות שכמעט בכל ישוב נמצא רב שממונה ומומחה בהלכות אלו,

ואילו נשים בקיאות בתחום ניתן לספור על כף יד אחת?

ברוך השם יש כבר יותר מעשור את התפקיד של "יועצות הלכה"- נשים שלמדו ונבחנו על ההלכות הרלוונטיות ברמה של מבחני רבנות (לפחות... ) ויש להן הכשרה ותפקיד להיות מענה לנשים שיש להן שאלות

אין יותר סיבה בעולם שאישה תיחנק ותסתבך עם שאלות- ולא תקבל מענה, כי היא מתביישת, או כי היא לא מכירה... 

קל מאוד למצוא את המס טלפון של הקו ההלכתי של יועצות ההלכה של נשמת (רמז- גוגל, עולה מייד מס טלפון או אתר להשאיר שאלה). 

מלבד זה- 

אפשר בהחלט להשאיר שאלה אצל רבנית, והיא יודעת אם היא יודעת את ההלכה או שהיא צריכה לשאול את בעלה הרב

עדיף לשאול רבנית ולא להתפדח ולקבל מענה הלכתי- ושהרבנית שלא מתפדחת מבעלה תשאל אותו מה ההלכה ותשיב לשואלת--- 

מאשר שאישה תישאר בלי מענה. 

וכן- עשי לך רבנית, מישי שאת מרגישה בנוח איתה- לפרט לה כל מה שצריך, לקבל ממנה חיזוק רגשי ורוחני לקיים את המצווה הזו (שלפעמים היא קצת מאתגרת וצריך בה חיזוק, וצריך בה לפרוק את מה שעל הלב ולקבל מענה...), שעם הזמן תכיר אותך ואת הרגישויות שיש לך בחיים ותדע להציף דברים במציאות שהם חלק מהשאלה (למשל- רגישות פיזית,בריאות, לפני\אחרי לידה\הנקה, מצב שלום בית, מצבי חיים אחרים....) 

גם ההכשרה של המייעצות של הקו בנשמת (לפחות לפי הניסיון המועט שלי כשניסיתי לשאול), הוא לא כמו של רב יישוב או רב אחר בעל ניסיון רב בתחום.

אני אישית בעד שכל אחת בעצמה, קודם כל תלמד את ההלכות טוב, כי אין סיבה שאת בעצמך לא תדעי את ההלכות כמו שאת יודעת הלכות כשרות ושבת (ואם לא, זה הזמן ללמוד...) יש היום ספרים שכתובים בשפה מאוד ברורה ונהירה.

באופן אישי, אני עשיתי קורס הדרכת כלות בשנה הראשונה לנישואים. היה לי אומץ לעשות את זה כי המדריכת כלות שלי ספרה לי שהיא עשתה גם בשנה הראשונה, וקודם כל זה עוזר לך לדעת טוב את ההלכות, את ההשתלשלות, וגם העמקה ב"הליכות" של הזוגיות. מומלץ לכל מי שזמנה בידה.

מעבר לכך - שאלות ב"מראות" ושאלות מסובכות או נדירות יותר מבחינה הלכתית - לרוב אין מנוס מלשאול רב. אם מתביישים ניתן דרך מישהי (כשאני התקשרתי לקו של נשמת - היא בעצמה אמרה שתתייעץ עם רב ותחזור אלי. אז בינתיים הצלחתי לתפוס כבר את הרב שלנו...)

וללא קשר - קשר עם דמות רבנית הוא תמיד דבר מומלץ, אבל הלכתית - אני אישית מעדיפה את המומחה ביותר... 

וחוץ מזה - אבל זה כבר עניין של גישה - למה לא לשלוח את בעלך לשאול את הרב? גם זו אפשרות... גם הוא שותף כמוך להלכות.. אבל אני יודעת שיש גם גישות אחרות, אבל לי הגישה הזו מתאימה מאוד, ורק במקרים בהם יהיה לבעלי מסובך להסביר את השאלה במדוייק, אני שואלת..

ואני מכירה יועצות הלכה לא משיחה אקראית על הקו- אלא כי חברות שלי ורבניות שלי למדו\ לומדות\ יועצות 

(ואוו אווטינג ענק זה היה.... אבל נראה לי נחוץ לטובת כלל ישראל) 

ההכשרה של יועצות ההלכה כוללת לא רק את כל הלימוד ההלכתי בנושא, כולל מבחנים בעל פה ובכתב מול רבנים פוסקים גדולים, היא כוללת גם הכשרה בתחומי רפואה, נפש האישה, קהילה, ועוד. (שאת זה אין לכל הרבנים. עדיין לא. לצערנו.) 

לא כל היועצות עוברות הכשרה מלאה של "שימוש חכמים" כדי לדעת לענות על מראות, מי שלא יודעת- גם יודעת שהיא לא יודעת,

וכולן יודעות- שכל דבר שהוא פסיקת הלכה, ולא רק ליידע את ההלכה הידועה- צריך לשאול רק פוסק, ויש להן ההכשרה לשאול פוסק או איך לעודד את השואלת לשאול את הפוסק. 

ראיתי בספר דרכי טהרה- שהרב אליהו המליץ ללמוד פעם בחודש חזרה על כל ההלכות, מי שלא משנן- לא יודע.... 

הלכתית- המומחא ביותר הוא לא רק מי שיודע יותר הלכות -זה גם מי שיותר מצוי בשאלות, וגם מי שיותר מומחא בלהכיר את השואל\ת- ולדעת לאפיין את המידע הרלוונטי במציאות כדי לענות את התשובה ההלכתית המתאימה -והנכונה. 

יש כאילו שמתאים להן לשלוח את הבעל, יש בעלים שמתאים להם להישלח (ויש כאילו שלא... וגם את זה צריך לכבד) 

בהרבה מאוד מצבים- רק האישה מבינה מספיק את הסיטואציה כדי לענות תשובות, אז או שהיא שואלת או שהרב מתקשר אליה כדי לשמוע עוד... 

הסיכום של הכל הוא

שבימינו יש מספיק רבנים קשובים, רבניות קשובות ויודעות תורה, יש יועצות הלכה, יש בודקות טהרה (שזה לא היה פעם!!! מתנה מיוחדת לדור שלנו) , 

יש המון למי לפנות, לא חייבים להישאר במצוקת שאלות 

והאמת והשלום אהבו

תשאלי רבנית.

אם המשכת כרגיל בבדיקות.

בדיקה אחת שחסרה לא מעכבת.

בנימה אישית. יש לי מקווה כל חודש כבר שנה פלוס.

לא נראה שקרה פעם שזכרתי לעשות את כל הבדיקות...

הבדיקות החשובות הן ההפסק טהרה והבדיקה האחרונה שבלעדיהם אי אפשר לטבול.

וכמובן אסור לזלזל בבדיקות באמצע ואסור לוות עליהן בלי אישור מרב. אבל אם בדיעבד שכחת. זה לא מעכב.

טבילה בזמן זה הדבר הכי חשוב כעת.

נגיד עשית הפסק בשבת בצהריים

שכחת ביום ראשון לבדוק

אז את בודקת ביום שני ויום שני הוא הראשון ל7 נקיים, כלומר את טובלת בשני שלאחריו

ההפסק לא חייב להיות צמוד ל7 נקיים למרות שזה בהחלט עדיף

מה שכתבו שההפסק ושבעת הנקיים לא חייבים להיות צמודים אחד לשני, זה נכון מבחינה הלכתית, אבל אולי לא ראוי לכתוב את זה כאן, כי זה לא פורום הלכתי (אני פשוט מדריכת כלות, ומלמדת שההפסק, שבעת הנקיים והטבילה הם דברים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, רק לשבעת נקיים חייב להיות התחלה וסוף בראשון ובשביעי. השאר, עדיף שיהיו צמודים, אך מסיבות כלשהם (כמו שכחו או יש צורך גדול) ניתן לדחות. כדאי לך לשאול שוב את הרב, להיות בטוחה... ואשמח להכיר שיטת נוספות..

אני מכירה אישית מקרה שעשו הפסק כדין ושכחו לספור 7 נקיים.

אז הרב פשוט הנחה לספור 7 נקיים שהם מתחילים מהיום השני להפסק. אין עם זה שום בעיה...

לא במה שאמרת לה לגביה בדווקא,

אלא במה שכתבת, "ההפסק טהרה והבדיקה האחרונה".

"ובדיעבד אם לא בדקה בכל השבעה ימים אלא.. ביום הראשון פעם אחת וביום האחרון פעם אחת לפני השקיעה טהורה. אין בדיקת הפסק טהרה נחשבת כאחת מבדיקות אלו. אם לא בדקה.. אלא פעם אחת בלבד בתןך הז' נקיים צריכה לשאול שאלת חכם כי ברוב המקרים אין הבדיקה מועילה וצריכה לספור.. מחדש".  לשונו של הרב אליהו זצ"ל ב"דרכי טהרה".

אפשר לראות מכאן דוגמה למה שהוזכר לעיל, כמה צריך להיזהר ב"הוראת הלכה" בעניינים אלו.

החיוב העיקרי הוא לעשות הפסק, בדיקה (אחת) ביום הראשון ובדיקה (אחת) ביום השביעי.

סה"כ 3 בדיקות חובה. כל השאר הן חשובות ויקרות, אבל אקסטרה, ואם שוכחים אותן אז לא קרה שום אסון.

בהצלחה!

ולא בכל דבר צריך לשאול רב. 

מותר שיהיה לנו קצת ידע על עצמינו ועל הדינים הנוגעים לנו. הביקורת לא כלפי הפותחת אלא כלפי כל מי שעל שאלה כזו הפנה אותה לרב. 

אנחנו לא שואלים מספיק שאלות, זה נכון.

אבל גם לא יודעים איך לשאול שאלות ועל מה צריך לשאול.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…