ודבר כזה שתלוי עם עשית עוד בדיקה ובאיזה יום זה היה וכו

זה מורכב מכמה וכמה פרטים אז כדאי לשאול רב כי זה לא דבר קטן

אדב בדבר כזה אפשר להתקשר באופן אנונימי למרות כדאי ללכת לרב שמכיר אותך כי זה גם חלק חשוב בפסיקה, להכיר מי האדם שמאחורי השאלה

מספיק שעשית רק בדיקה אחת ביום הראשון, לא משנה מתי. כמובן שעדיף לעשות 2, אחת כשקמים מיד בבוקר והשניה לפני השקיעה זה לכתחילה,אבל ברור שיצאת ידי חובה. בדיעבד מספיקה בדיקה אחת במשך היום לפני השקיעה.

למה אי אפשר לענות לשאלה פשוטה שבכל ספרי ההלכה כתובה התשובה אליה? אני לא חושבת שיש בעניין כמה דעות ואם כן תקנו אותי. 

כמובן שהפורום הוא לא מקום הלכתי, אבל בשאלות שהתשובה להם ברורה - גם אסור לעזור? (וגם לפתוח ספר הלכה אפשרי...)

אין מה "להתבייש לשאול רב" שאלות "קטנות".  זה תפקידו, ולפעמים גם לפרטים קטנים יש משמעות.

ב. השאלה אינה טפשית. ומסתבר  - ולא "נפסוק", בוודאי לא וירטואלית - שאם כבר השאלה אינה על היום הראשון, שבדיעבד ניתן להסתפק בבדיקה אחת שנעשתה בו, אלא על משמעות "הפסק" בצהריים. אלא שזה אין מקומו כאן. 

לגבי מה שכתבת בב' אז הרב קנוהל כותב בספרו "איש ואישה" "אישה הזקוקה מבחינת---------(הערה שלי: הרב קנוהל מביא כאן תיאור של מקום צורך) להפסקות גדולות יותר בין בדיקה לבדיקה יכולה להתחיל בתהליך כשעתיים לפני השקיעה. ..... למרות שאמרנו שלכתחילה תעשה את בדיקת ה'הפסק' סמוך לשקיעת החמה שלפני שבעת הנקיים, בשעת הצורך יכולה האשה לעשות את בדיקת ה'הפסק' בכל שעה משעות היום והלילה....."

פותחת השרשור לא שאלה על ההפסק וברור שיש מציאות הלכתית שזה מותר (במיוחד ששעתיים לפני השקיעה בתקופה הזאת של השנה זה יוצא 14:30 שזה נקרא צהריים)

לפותחת השרשור: הרב קנוהל כותב ב"איש ואישה" "השולחן ערוך פוסק - לכתחילה תבדוק עצמה בכל  שבעת הימים, פעמיים בכל יום - בשחרית ולפני השקיעה, (זאת מללבד בדיקת ההפסק שעשתה ביום הקודם). מאידך גיסא, הכריע השולחן ערוך להקל כדעה שאם בדקה, בנוסף להפסק טהרה, פעם אחת ביום הראשון לשבעה נקיים ופעם אחת ביום השביעי, בכל שעה משעות היום - לפני השקיעה, יכולה לטבול לכתחילה"

צריך להזכיר שהרב קנוהל כותב בהמשך שלמרות שאם בדקה בראשון ושביעי זה מספיק - "אין לנהוג כל באופן תמידי.

מקווה שזה עונה לך.

אבל יכולים להיות תנאים בנושא לפי נתונים נוספים שלא כאן מקומם. עי' דרכי טהרה בפרק שעוסק בענין. 

נכון שהיא "לא שאלה" על זה וכו' - אבל הבאתי כדוגמה לדבר שיכול אגב שאלת רב, להתברר. בסופו  של דבר, מדובר על נושא הלכתי חשוב מאד.

אבל אפשר לענות לה על מה שהיא שאלה.

בכל שאלה הלכתית אפשר לשלוח אנשים לרב כי יכולים להתברר דברים אבל ניתן לענות לה ואם הבנת שיש שאלה הלכתית נוספת שהיא לא התכוונה אליה אבל יכולה להיות בעיה אז אפשר להגיד על זה ספציפית.

הרי הזכרתי את הנושא המסויים, של ה"הפסק", כי הוא הוזכר בשאלתה. אחרת לא הייתי חושב על זה.

כיוון שכתבת שהיא "לא שאלה על זה", אמרתי שזו דוגמה לדבר שיכול להתברר אגב שאלה; וכאן אכן עלה כבדרך אגב בשאלה, באופן שהיה מספיק כדי להפנות את שימת הלב. ובאמת בנושא הזה של ה"הפסק" זה במפורש תלוי בעוד נתונים שאין כאן.

ואכן, אמרתי על זה "ספציפית", שאם כבר, השאלה היא על זה.

ולגבי הנושא הראשון, אע"פ שהזכרתי ש"אם כבר השאלה אינה על היום הראשון" שניתן להסתפק בבדיקה אחת, נזהרתי מ"לפסוק" כאן.  אלו נושאים חמורים, אני לא "פוסק הלכה" ובוודאי לא באופן זה. 

כמו שכתבתי בעצמי.

אם אתה חושב שיכולה להיות בעיה הלכתית אז כמובן שאין בעיה שתגיד לה. אני רק ציינתי את דבריו של הרב קנוהל בעניין שמתייחסים לנתונים שהיא הציגה.

בכל מקרה. אם אני מבין אותך נכון, אז גם אתה לא רואה בעיה הלכתית עם המידע הנתון. אבל התוספת שלך היא שיש משהו בסיפור שמפנה את תשומת הלב לבעיות שיכולות להווצר.

בכל מקרה אפשר לעזור לה עם השאלה הישירה שהיא שאלה (מבלי לפסוק אם אתה לא פוסק) ולכוון אותה לבעיות שיכולות להווצר.

ל"ט.

[ובציטוט לגבי נושא ה"הפסק", כנראה חסר משהו, לגבי מס' ימים שראתה]

ומה שאתה כותב בסוף - אכן זה מה שעשיתי... עיין לעיל..

בד"כ "רבנית" אינה פוסקת הלכה. אם כי זו שאלה די פשוטה (השאלה הספציפית), ומי שיודעת בבירור שכך ההלכה, אין סיבה שלא תגיד.

ומכל מקום, אין  שום "בושה" לשאול רב, אם מספיקה בדיקה אחת..

אפילו בפורום היא שואלת את זה.

ואין שום "כלל" כזה, "אשה תשאל רבנית". זו המצאה שלך, כעת. ורוב הנשים אינן נוהגות כהמצאה הזו. אז חבל לנסות להכניס "אג'נדות" לשאלה תמימה של מישהי, שרואים שבעצמה אינה מסכימה איתה, שהרי כתבה שלא נוח לה "לשאול רב בשאלה כ"כ קטנה".. משמע שהיא שואלת רב בד"כ. אז היא לא ב"גישה" הזו, כנראה, כרוב בנות ישראל הכשרות..

מה לעשות שכמעט בכל ישוב נמצא רב שממונה ומומחה בהלכות אלו,

ואילו נשים בקיאות בתחום ניתן לספור על כף יד אחת?

ברוך השם יש כבר יותר מעשור את התפקיד של "יועצות הלכה"- נשים שלמדו ונבחנו על ההלכות הרלוונטיות ברמה של מבחני רבנות (לפחות... ) ויש להן הכשרה ותפקיד להיות מענה לנשים שיש להן שאלות

אין יותר סיבה בעולם שאישה תיחנק ותסתבך עם שאלות- ולא תקבל מענה, כי היא מתביישת, או כי היא לא מכירה... 

קל מאוד למצוא את המס טלפון של הקו ההלכתי של יועצות ההלכה של נשמת (רמז- גוגל, עולה מייד מס טלפון או אתר להשאיר שאלה). 

מלבד זה- 

אפשר בהחלט להשאיר שאלה אצל רבנית, והיא יודעת אם היא יודעת את ההלכה או שהיא צריכה לשאול את בעלה הרב

עדיף לשאול רבנית ולא להתפדח ולקבל מענה הלכתי- ושהרבנית שלא מתפדחת מבעלה תשאל אותו מה ההלכה ותשיב לשואלת--- 

מאשר שאישה תישאר בלי מענה. 

וכן- עשי לך רבנית, מישי שאת מרגישה בנוח איתה- לפרט לה כל מה שצריך, לקבל ממנה חיזוק רגשי ורוחני לקיים את המצווה הזו (שלפעמים היא קצת מאתגרת וצריך בה חיזוק, וצריך בה לפרוק את מה שעל הלב ולקבל מענה...), שעם הזמן תכיר אותך ואת הרגישויות שיש לך בחיים ותדע להציף דברים במציאות שהם חלק מהשאלה (למשל- רגישות פיזית,בריאות, לפני\אחרי לידה\הנקה, מצב שלום בית, מצבי חיים אחרים....) 

גם ההכשרה של המייעצות של הקו בנשמת (לפחות לפי הניסיון המועט שלי כשניסיתי לשאול), הוא לא כמו של רב יישוב או רב אחר בעל ניסיון רב בתחום.

אני אישית בעד שכל אחת בעצמה, קודם כל תלמד את ההלכות טוב, כי אין סיבה שאת בעצמך לא תדעי את ההלכות כמו שאת יודעת הלכות כשרות ושבת (ואם לא, זה הזמן ללמוד...) יש היום ספרים שכתובים בשפה מאוד ברורה ונהירה.

באופן אישי, אני עשיתי קורס הדרכת כלות בשנה הראשונה לנישואים. היה לי אומץ לעשות את זה כי המדריכת כלות שלי ספרה לי שהיא עשתה גם בשנה הראשונה, וקודם כל זה עוזר לך לדעת טוב את ההלכות, את ההשתלשלות, וגם העמקה ב"הליכות" של הזוגיות. מומלץ לכל מי שזמנה בידה.

מעבר לכך - שאלות ב"מראות" ושאלות מסובכות או נדירות יותר מבחינה הלכתית - לרוב אין מנוס מלשאול רב. אם מתביישים ניתן דרך מישהי (כשאני התקשרתי לקו של נשמת - היא בעצמה אמרה שתתייעץ עם רב ותחזור אלי. אז בינתיים הצלחתי לתפוס כבר את הרב שלנו...)

וללא קשר - קשר עם דמות רבנית הוא תמיד דבר מומלץ, אבל הלכתית - אני אישית מעדיפה את המומחה ביותר... 

וחוץ מזה - אבל זה כבר עניין של גישה - למה לא לשלוח את בעלך לשאול את הרב? גם זו אפשרות... גם הוא שותף כמוך להלכות.. אבל אני יודעת שיש גם גישות אחרות, אבל לי הגישה הזו מתאימה מאוד, ורק במקרים בהם יהיה לבעלי מסובך להסביר את השאלה במדוייק, אני שואלת..

ואני מכירה יועצות הלכה לא משיחה אקראית על הקו- אלא כי חברות שלי ורבניות שלי למדו\ לומדות\ יועצות 

(ואוו אווטינג ענק זה היה.... אבל נראה לי נחוץ לטובת כלל ישראל) 

ההכשרה של יועצות ההלכה כוללת לא רק את כל הלימוד ההלכתי בנושא, כולל מבחנים בעל פה ובכתב מול רבנים פוסקים גדולים, היא כוללת גם הכשרה בתחומי רפואה, נפש האישה, קהילה, ועוד. (שאת זה אין לכל הרבנים. עדיין לא. לצערנו.) 

לא כל היועצות עוברות הכשרה מלאה של "שימוש חכמים" כדי לדעת לענות על מראות, מי שלא יודעת- גם יודעת שהיא לא יודעת,

וכולן יודעות- שכל דבר שהוא פסיקת הלכה, ולא רק ליידע את ההלכה הידועה- צריך לשאול רק פוסק, ויש להן ההכשרה לשאול פוסק או איך לעודד את השואלת לשאול את הפוסק. 

ראיתי בספר דרכי טהרה- שהרב אליהו המליץ ללמוד פעם בחודש חזרה על כל ההלכות, מי שלא משנן- לא יודע.... 

הלכתית- המומחא ביותר הוא לא רק מי שיודע יותר הלכות -זה גם מי שיותר מצוי בשאלות, וגם מי שיותר מומחא בלהכיר את השואל\ת- ולדעת לאפיין את המידע הרלוונטי במציאות כדי לענות את התשובה ההלכתית המתאימה -והנכונה. 

יש כאילו שמתאים להן לשלוח את הבעל, יש בעלים שמתאים להם להישלח (ויש כאילו שלא... וגם את זה צריך לכבד) 

בהרבה מאוד מצבים- רק האישה מבינה מספיק את הסיטואציה כדי לענות תשובות, אז או שהיא שואלת או שהרב מתקשר אליה כדי לשמוע עוד... 

הסיכום של הכל הוא

שבימינו יש מספיק רבנים קשובים, רבניות קשובות ויודעות תורה, יש יועצות הלכה, יש בודקות טהרה (שזה לא היה פעם!!! מתנה מיוחדת לדור שלנו) , 

יש המון למי לפנות, לא חייבים להישאר במצוקת שאלות 

והאמת והשלום אהבו

תשאלי רבנית.

אם המשכת כרגיל בבדיקות.

בדיקה אחת שחסרה לא מעכבת.

בנימה אישית. יש לי מקווה כל חודש כבר שנה פלוס.

לא נראה שקרה פעם שזכרתי לעשות את כל הבדיקות...

הבדיקות החשובות הן ההפסק טהרה והבדיקה האחרונה שבלעדיהם אי אפשר לטבול.

וכמובן אסור לזלזל בבדיקות באמצע ואסור לוות עליהן בלי אישור מרב. אבל אם בדיעבד שכחת. זה לא מעכב.

טבילה בזמן זה הדבר הכי חשוב כעת.

נגיד עשית הפסק בשבת בצהריים

שכחת ביום ראשון לבדוק

אז את בודקת ביום שני ויום שני הוא הראשון ל7 נקיים, כלומר את טובלת בשני שלאחריו

ההפסק לא חייב להיות צמוד ל7 נקיים למרות שזה בהחלט עדיף

מה שכתבו שההפסק ושבעת הנקיים לא חייבים להיות צמודים אחד לשני, זה נכון מבחינה הלכתית, אבל אולי לא ראוי לכתוב את זה כאן, כי זה לא פורום הלכתי (אני פשוט מדריכת כלות, ומלמדת שההפסק, שבעת הנקיים והטבילה הם דברים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, רק לשבעת נקיים חייב להיות התחלה וסוף בראשון ובשביעי. השאר, עדיף שיהיו צמודים, אך מסיבות כלשהם (כמו שכחו או יש צורך גדול) ניתן לדחות. כדאי לך לשאול שוב את הרב, להיות בטוחה... ואשמח להכיר שיטת נוספות..

אני מכירה אישית מקרה שעשו הפסק כדין ושכחו לספור 7 נקיים.

אז הרב פשוט הנחה לספור 7 נקיים שהם מתחילים מהיום השני להפסק. אין עם זה שום בעיה...

לא במה שאמרת לה לגביה בדווקא,

אלא במה שכתבת, "ההפסק טהרה והבדיקה האחרונה".

"ובדיעבד אם לא בדקה בכל השבעה ימים אלא.. ביום הראשון פעם אחת וביום האחרון פעם אחת לפני השקיעה טהורה. אין בדיקת הפסק טהרה נחשבת כאחת מבדיקות אלו. אם לא בדקה.. אלא פעם אחת בלבד בתןך הז' נקיים צריכה לשאול שאלת חכם כי ברוב המקרים אין הבדיקה מועילה וצריכה לספור.. מחדש".  לשונו של הרב אליהו זצ"ל ב"דרכי טהרה".

אפשר לראות מכאן דוגמה למה שהוזכר לעיל, כמה צריך להיזהר ב"הוראת הלכה" בעניינים אלו.

החיוב העיקרי הוא לעשות הפסק, בדיקה (אחת) ביום הראשון ובדיקה (אחת) ביום השביעי.

סה"כ 3 בדיקות חובה. כל השאר הן חשובות ויקרות, אבל אקסטרה, ואם שוכחים אותן אז לא קרה שום אסון.

בהצלחה!

ולא בכל דבר צריך לשאול רב. 

מותר שיהיה לנו קצת ידע על עצמינו ועל הדינים הנוגעים לנו. הביקורת לא כלפי הפותחת אלא כלפי כל מי שעל שאלה כזו הפנה אותה לרב. 

אנחנו לא שואלים מספיק שאלות, זה נכון.

אבל גם לא יודעים איך לשאול שאלות ועל מה צריך לשאול.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע