ציור זה לא דבר שצריך ללמד את הילד. בדרך כלל  גם לא  דורשים מילד לצייר משהו ספציפי.

ציור הוא כלי ביטוי עבור הילד.

מה איכפת לך שהוא לא מצייר בית?

אם הוא היה צריך להמציא כזה סיפור כדי להציג את מה שאת קוראת קישקוש (וזה כמובן בשום אופן לא קישקוש) סימן שמשהו לא תקין.

או שהוא באמת לא מסוגל או שהוא מאוד לא מעוניין.

אני יכולה לספר על הבן שלי - לקחתי אותו לאיבחון בגיל 5 וכל מה שהוא הצליח להציג היה באמת איזה ציור מאוד לא ברור ובצדו סיפור מאוד יצירתי וחכם. המרפאה בעיסוק שאיבחנה אותו אמרה שהכל בסדר. שהוא כנראה ילד יותר "לשוני" - היא קראה לזה.

בדיעבד הסתבר שהילד דיסלקטי. לגמרי.

עצתי לך - להניח לזה.

דבר אחד טוב יכול לצמוח לך מן הדרישה שלך ממנו לצייר: כדאי ללמוד מן הסירוב שלו ומההתפתלות היצירתית.

אם יסתבר בהמשך שהוא חלילה סובל מקשיים בקריאה וכתיבה, גם במקרה הזה תצטרכי להרפות, להיות מאוד סבלנית לקצב שלו, ולא לדחוק אותו לפינה.

אני דואגת כי אני יודעת מהילדה הגדולה ששמים על זה דגש. המרפאה בעיסוק מאוד חפרה לנו בשנה שעברה שהילדה לא יודעת לצייר אנשים כמו שצריך וגם היא נטתה יותר לקשקש ופחות לצייר אובייקטים. היא הסבירה לנו שצריך לשבת וללמד אותם ממש, להקנות להם את המיומנויות האלו כשהם לא עושים את זה בעצמם, וגם הגננת שה האירה בעדינות את צומת לבנו שהדברים האלו חשובים.

סליחה שאני בוטה אבל אלו עצות גרועות ממש.

ילד שיודע - יופי.

ילד שלא בדיוק יודע - גם יופי. זו היצירה שלהם, זה מה שיוצא מהם, זה מה שהם מבטאים.

אולי קשה להם להעביר את התמונה שיש להם בראש לקווים ברורים ומסודרים? גם במקרה כזה, אם תלמדי אותם, את מלמדת אותם את הציור והיצירה שלך. לא את שלהם.

זה לגבי ציור חופשי.

אם מדובר במשימות ספציפיות של לעבור על קו מקווקו או משימות אחרות של תיאום עין יד - כאן יש ענין לכוון ולהדריך, בעיקר לגבי אחיזת עיפרון. אבל איך אפשר ללמד ילד לצייר את הציור שלו?

וגם למה זה כל כך חשוב? לכתיבה בהמשך? לא זה מה שיקדם את הכתיבה.

שמעתי ממנהלת המרכז להתפתחות הילד אצלנו בישוב עד כמה היא מצירה על כך שגננות מתעקשות להתערב בציורי ילדים. הן לא מבינות כמה הן יכולות ללמוד על הילד מתוך הציור שלו. הציור של ילד הרי הוא שיקוף של העולם הפנימי שלו. מה שייך בגיל כזה להקנות מיומוניות ציור?

זה שונה - כשמרפאה בעיסוק  מאבחנת, היא בודקת תוך כדי גם ידיעה לשונית של אברי הגוף ודברים נוספים. לכן תוך כדי איבחון שייך אולי לבדוק עם הילד מכיר את האיברים שהוא החסיר מן הציור ויודע את מקומם ואת הגודל היחסי שלהם לעומת מרכז הגוף.

אבל זה רק תוך כדי איבחון. וגם את זה הם משתדלים לעשות בעדינות ובמרומז רק כדי להפריד בין חוסר יכולת גרפית להבנה כללית ושימוש נכון בשפה.

אבל שלא בתוך איבחון - זה מיותר ומזיק.

מה שאת אומרת שילד חכם כמוהו מסתפק בקישקוש ושהוא חושב שהוא לא יודע לצייר - גם כאן נסיון ללמד אותו גורם נזק. את רואה בעצמך שהוא משתדל בכל דרך להתחמק מזה.

הפתרון כאן הוא להעצים יכולות אחרות שלו. למשל לומר "הסיפור על הבית שנהרס היה מדהים. אתה כזה חכם, ומצחיק ויצירתי". ואפשר אפילו לומר על הציורים (קישקושים כפי שקראת להם) שלו שהם "מאוד מעניינים. חכמים. צריך להתבונן בהם הרבה ואז אפשר למצוא בהם כל מיני דברים מפתיעים".

תמיד יהיו לילדים שלנו נקודות חולשה. ציור ילדי הוא לא תחום שנכון לחזק על ידי הנחיה או תרגול.

ולגבי חוות הדעת של הגננת לקראת העליה לכיתה א' - אל תיראי. בשביל זה את האמא שלו, ואת יכולה להעיד עד כמה הילד הזה חכם ומצויין ביכולות אחרות שלו.

את כל מה שאני כותבת לך כאן אני כותבת מנסיון אישי, כאמא לחמישה(! )בנים דיסלקטים.

איכשהו מתוך אינטואיציה בריאה, גם כשהיה מדובר בגדולים שלי כשהייתי אמא צעירה, עמדתי על כך שיעלו אותם לכיתה א' למרות חוסר היכולת הגרפית שהפגינו. סיפרתי בפני פסיכולוג הגן, היועצת ומנהל בית הספר על כל הצדדים האחרים שבהם הצטיינו (הרכבת פזלים מורכבים מאוד לגילם, היכולת ליצור דמויות אוריגמי בגיל צעיר מאוד, המבנים היצירתיים שבנו מלגו וכו').

הצבעתי על כך שילדים כאלו יכולים להישאר בגן גם עד הבר מצווה אם כל מה שבוחנים הוא הציור שלהם.

זה דבר ידוע שדוקא הילדים האלה חכמים במיוחד.

המקרה שלנו הוא קיצוני. וזה גם לא נגמר במעבר מן הגן לכיתה א'. היינו צריכים להילחם על הילדים האלה לכל אורך הדרך - שלא ישאירו אותם כיתה, שיכבדו אותם כתלמידים גם כשהם לא מסוגלים לקרוא ולכתוב, שהמורים והמחנכים ישתפו פעולה ויסגלו דרכים אחרות ויצירתיות כדי לשתף אותם בתהליך הלמידה.

אני מאחלת לך שילדייך ירכשו את הכתיבה והקריאה בקלות. כל מה שאני אומרת הוא שאין טעם להתעכב יותר מדי על נקודות החולשה של הילד רק בגלל דרישות מופרזות מצד המערכת.

אנחנו כהורים צריכים קודם כל לשים את הילדים שלנו לנגד עיננו - על נקודות החוזק ונקודות החולשה שלהם - לפני שאנחנו נלחצים מגורמים חיצוניים.

מהנסיון שלנו אפשר לומר שברגע ששלוות הנפש של הילד לנגד עיננו, גם המערכת (ובזה אני מתכוונת לכל הסוללה של אנשי המקצוע שמלווים את תהליך הלמידה) מרפה ולוקחת את הדברים בפרופורציה.

זוכרת את הקטע שהטייס מצייר כבשה אחרי כבשה ואף אחת מהן לא מוצאת חן בעיני הנסיך עד שהוא מצייר קופסה ואומר שהכבשה בתוכה והנסיך מאושר? ואת הכובע שהוא בעצם נחש שבלע פיל?

גם על הבן שלך צריך לכתוב ספרים כמה שהוא חכם ומתוק

והתחום של המעקב אחרי היכולת האמיתית שלו מכוסה בעצם

אז באמת נראה לי הגיוני להרפות מהעניין. אולי באמת הוא לא רוצה לצייר מה שאומרים לו. האמת זה זכותו בעקרון לא?

לענ"ד, תעזבי אותו.

ואל תחששי ש"יתייגו" אותו.. ממתי מהנדסים את הילדים?..

זה בא אחרי אסיפת הורים ראשונה של הגדולה שבה גיליתי שהיועצת הורתה על דעת עצמה להכניס את הבת החכמה והמוכשרת שלי לשיעורים של שילוב וכל זה על סמך פגישה בת עשר דקות בשנה שעברה שבה הגיעה לכל מיני מסקנות באמצעות ציור וראיון שבו הבת שלי בקושי דיברה כי התביישה. ולפי המורת שילוב זה ממש מיותר כי היא חכמה ומוכשרת. לא רציתי שיעשו דברים כאלו גם לבן שלי. 

מה שעשתה היועצת הוא מקומם ובניגוד לחוק ואת לא חייבת לשתף פעולה עם זה אם זה נראה לך לא מתאים.

תדעי שלפעמים המערכת משבצת ילדים לשילוב רק כדי שמור על מסגרת המשרה של מורת השילוב. את לא חייבת להסכים. את יכולה ברגע זה לבקש להוציא את הילדה משעות השילוב שנכפו עליכם.

ומי שיגיד שתמיד טוב לקבל שעות פרטניות - לא נכון. לא אם זה נעשה מאחורי הגב. לא אם מדובר בילדה שמרגישה שמנתקים אותה מכיתת האם ומתייגים אותה בזה.

חזקי ואמצי. 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.