מה זה לדעתכם אמפתיה?
כיצד אתם מבטאים אותה כלפי הילדים?
מה אתם מלמדים אותם על אמפטיה?
מה זה לדעתכם אמפתיה?
כיצד אתם מבטאים אותה כלפי הילדים?
מה אתם מלמדים אותם על אמפטיה?
![]()
נראה לי שהכוונה לתת לילד את ההרגשה שהרגשות והרצונות שלו, גם אם הם שליליים- הם לגיטימיים ואנחנו מוכנים להכיר בהם ולהבין אותם. לא שחייבים לעשות מה שהילד רוצה, אבל לא לבטל את הרצון שלו.
איפה זה בא לידי ביטוי? כשילדה מאוד מאוד רוצה משהו והיא לא יכולה לקבל אותו- אז להגיד לה שאני רואה שהיא מאוד רוצה, וכד'.
או אם הילד עצבני וכועס- אז לדבר: אני רואה שמה שקרה עכשיו הכעיס אותך. ואז אפשר גם לדבר על מה בדיוק מכעיס ולמה זה מכעיס.
ללמד אותם על אמפטיה- אני לא ממש יודעת... אולי יותר בענין של להבין את הרצונות והצרכים של האחים שלהם. נניח- שהאחות רוצה בדיוק הפוך ממנה, שהתינוקת היא קטנה ולכן היא מבינה דברים אחרים וכד'.
כלומר- יכול להיות שכתוצאה מאמפטיה הילד יצליח לבטא רגשות כי ההורה נותן מילים לרגשות שלו.
אבל עצם המקום שאנחנו נותנים לילדים שלנו ולרגשות שלהם- נראה לי שלזה הכוונה ב"אמפטיה".
לתת להם מקום בלי שזה קשור אלינו. כלומר- להבין את הרגש של הילד בלי דחף או רצון לנחם אותו, לרצות אותו, לפצות אותו וכד'. רק לתת לו להיות במקום שלו בצורה לגיטימית.
הרבה פעמים זה כל מה שילדים רוצים- ש"יראו" אותם.
יוצא לי לא מעט לראות (וגם אני שוגה בזה..) הורים או סבים וסבתות שלא נותנים לילד להיות עצמו במצבים מסוימים. כאילו מנסים "לחנך" אותו, אבל יוצא שהילד מרגיש שבכלל לא "רואים" אותו ולא מבינים אותו, וכל מה שאומרים לו פשוט עובר לידו וממשיך הלאה לקירות...
אפילו בדברים הכי קטנים: "אמא בקשה בקשה בקשה תקני לנו ארטיקים במכולת". התגובה האוטומטית-טבעית שלי:" לא קונים עכשיו, וכבר אמרתי קודם שהיום לא קונים". אבל זו תגובה שקצת מוחקת את הרצון של הילד ויוצרת עוד יותר התנגדות.
תגובה פחות טבעית אבל יותר נכונה ומועילה: " את אוהבת לאכול ארטיק? זה טעים ומתוק ומרענן.." ולפעמים גם אפשר להמשיך "בע"ה נוכל לקנות בפעם אחרת, ואז תבחרי איזה ארטיק בדיוק את רוצה".
מנסיוני, תשובה כזאת לעיתים קרובות מספקת את הילדה.
וכד' במצבים שונים. גם במצבי כעס או עלבון. במקום לומר "אוי, לא צריך להעלב מדבר כזה, את כבר בוגרת" עדיף להגיב: "זה מעליב כשאומרים לך ככה? זה בטח לא נעים. (לא אוהבת שאומרים לילדה בת 4 או 6 שהיא בוגרת! תעזבו אותה בשקט!)
לדעתי זה משהו כמו להבין את הרגשות שלו. להיות מסוגלים להכנס ל"נעליים" שלו ולהבין אותו ואת הרצון שלו או מה מפריע לו וכו'.
איך מבטאים?- פשוט באמת מבינים אותו. אולי גם ע"י זה שאומרים לו "אני יודע שאתה מאד רוצה\מרגיש XYZ"
קל להגיד וקשה לבצע...
מה מלמדים על אמפתיה?- לשים לב לרגשות של האחרים.
נראה לי זה דבר מסובך ללמד...
גם אני תהיתי אם זה באמת אפשרי כי הרי אנחנו לא חיים את החיים של השני
אמפתיה זה הכי להבין את רגשותיו של השני ולהתחבר אליהם.
לבטאות אותה כלפיהם:
חושבת שכשמישהו נכשל או כואב לו, לא לבטל את הרגשות שלהם, לא להשתיק או לעודד על דרך הפלוס. לא לומר 'טוב נו לפחות....' או 'אל תבכה'. מותר לבכות וכשכואב צריך לבטא את זה. כמובן שלא צריך לשקוע באיזה מרה שחורה אבל לתת לרגשות את המקום ולתת הרגשה שמבינים ומרגישים אותך. כמו שאם מישהי לא עלינו עברה הפלה, לא לומר לה, טוב נו לפחות את יודעת שאת פוריה. אותי זה לא היה מעודד אלא מרחיק.
כיצד ללמד אותם? כמובן שדוגמא אישית היא הטובה ביותר אבל גם בהתנהגות שלהם בין אחים. כשמישהו עצוב או נכשל, לא לצחוק עליו. אפשר בהתאם לגיל לספר סיפורים (למשל על ציפור שבנתה קן ובאה הרוח והעיפה על כל העלים והזרדים שהיא אספה ושזה ציער את הציפור וכו')
בהצלחה.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות