בס"ד
ההתרשמות שלי שגיל הילדים פה צעיר יחסית אלי ובכל זאת...
יש לי ילד בן תשע מדהים חמוד בכיתה ד'. חזרתי עכשיו מאסיפת הורים ושוב המורה מעלה את הקושי שלו לשבת בכיתה. לדבריה הוא חייב לזוז, ממש קם בשיעור, אימפולסיבי, לא מסיים מטלות וכהנה. היא מדגישה שהוא רוצה ומשתדל אבל זה מפריע בכיתה והיא רוצה שנלך לאבחון.
שתי שאלות:
האם מישהו מכיר מקום טוב לערוך בו את האבחון?
האם יש לכם ידע? דעה לגבי רטאלין?
בתודה מראש
אני לא מאמינה בלהכניס חומרים כאלה לגוף.
ניסיתם שינוי תזונה, שעות שינה, וכו'?
וגם ל"חומרים כאלה"...
צריך לבדוק עניינית [וגם את מה שאמרת לגבי תזונה ושעות שינה]
לנושא של ריטלין, זה אצל נוירולוג.
ב. לדעתי, יש ילדים שסוג נכון/מינון נכון - אם הם באמת צריכים - ממש עוזר להם. גם ללימודים, גם לתדמית העצמית.
אבל בשביל זה צריך לעקוב שהילד לא "קפוא" כשהוא לוקח, לשאול אותו לגבי המשחק בהפסקות, לראות אם הסוג מתאים לו. אפשר להחליף סוג. וכך גם מינון.
[צריך להבחין אם הקושי הוא גם בריכוז הלימודי, או רק "תזוזה" אבל מצליח להתרכז ולהקשיב תוך-כדי. בד"כ ילד יוכל להגיד ה=בעצמו אם הוא מוצא את עצמו בשיעור פתאום "במקום אחר", חולם, לא בעניינים..]
יש ילדים שזה פשוט מציל אותם
בדיקת ראיה שמיעה ואבחון אולי יש לו איזה בעיה אחרת לא היפראקטיביות שמפריעה לו להתרכז
(דיסלקציה וכו')
אחרי שיאבחנו אותו יראו מה הבעיה שלו תראו הלאה ...
בכל אופן לכל ילד ובוודאי לילד כזה - להקפיד על שעות שינה , להוריד את הממתקים אם ישנם
פשוט כדאי לדעת מה הבעיה שלו בדיוק. ככה גם יהיה יותר קל לטפל.
אולי יש טיפולים אחרים שיכולים לעזור לו? אולי זה משהו שטיפול ריגשי יכול להרגיע אותו
או איזשהו טיפול פיזי שירגיע את הבלאגן והלחץ שיש לו?
אולי אסטרטגיות למידה והתארגנות יעזרו?
אחרי שתאבחנו תוכלו לבחור אנשי מקצוע בסגנון שלכם שימליצו על פיתרונות ועזרה.
לא ציינת גם איך הציונים שלו והלמידה בכללי.
האם הוא יודע את החומר ומבין טוב ורק מפריע למורה "בעיניים"?
או שהוא גם מתקשה כתוצאה מזה להתקדם בקצב של הכיתה?
לכל מצב פיתרון שונה מן הסתם...
בעקרון נראה לי שמתחילים מנוירולוג. נפגשים ומדברים איתו ואתם והבי"ס ממלאים טפסים שונים.
והוא כותב מה נראה לו אם יש בעיית קשב או לא.
מן הסתם הנוירולוג ימליץ לנסות איבחון טובה או משהו בסגנון.
טובה בודק יכולת עם ריטלין ובלי. זה נראה לי ממוחשב.
יש אבחון שהוא יותר יקר אבל גם יותר מקיף וארוך שזה איבחון פסיכודידקטי. הוא בכלל לא מתעסק עם הקטע של הריטלין
הוא בודק יכולות למידה וגם את הצד הפסיכולוגי. אם יש משהו ריגשי שמפריע לריכוז בד"כ הפסיכולוג המאבחן יציין את זה ובסוף האבחון מוציאים מכתב עם המלצות להתמודדות עם הבעיות.
הבנתי שיש גם משהו יחסית חדש יותר שנקרא אבחון מוקסו שזה איבחון ממוחשב. יש חלק ראשון שבודק אם החוסר קשב הוא פסיכולוגי או נוירולוגי. ואם זה נוירולוגי אז ממליצים לעשות עוד חלק שהוא שהוא עם כדור ריטלין.
אנחנו עשינו את הפסיכודידקטי בשערי צדק בירושלים והיינו מרוצים. (ואנחנו לא מהאזור...).
אני יודעת שריטלין זה באופנה אבל זה סם מאוד מזיק.
אבל אני רק אציין 2 דברים: בד"כ ילדים כאלה הם מוכשרים במיוחד (או פראי אדם לא מחונכים אבל לא נשמע שהבן של כזה) ולתת להם ריטלין פשוט מדכא את היכולות שלהם.
אולי הוא יכול לצייר תוך כדי הקשבה?
ואחרי הצהריים לתת לו דברים שדורשים מאמץ כמו נגינה/אומנות לחימה
אני לא מבינה איך הורה שאחראי על בריאות תקינה של הילד שלו יכול לתת לו תרופה שתגרום לכך שלא יהיה לו תיאבון. זה פשוט מזעזע בעיני לפגוש ילדים שנמוכים מאחיהם הקטנים "כי הוא לוקח ריטלין" ואל תגידו שאפשר להסתדר סביב הזמנים שאין תיאבון כי לשחק עם תיאבון של ילד זה דבר מסוכן. הוא לא מכונה.
וכל האירגונים שמזעזעים את ליבינו על ילדים שאין להם סנדויץ' בבי"ס לארוחת 10 וכל ההשלכות של זה. ואז הורים גורמים לילד עם תרופה לא לאכול ארוחת 10 ולפעמים משפיע גם על צהריים. ילד לא יכול לחיות רק מארוחת ערב ומשהו קטן מוקדם בבוקר לפני הלימודים.
זה שאין לילד תיאבון לא אומר שהוא לא צריך אוכל.
אין לי זמן לעבור על כל החסרונות של ריטלין אז אסתפק בשני אלה.
אין כל סיבה שילד שלוקח ריטלין, במינון נכון, יהיה "נמוך יותר", או שלא יאכל כמו שצריך. אפשר לגמרי להתארגן כראוי. לאכול בבקור כהוגן, וגם בצהריים כהוגן.
ולהגיד זה "סם מאד מזיק", או "מדכא את היכולות", אלו אמירות שרוב המומחים לדבר אינם מסכימים עליהן. כמובן, תמיד אפשר להגיד ש"אינם מבינים" ולצטט אמירות אחרות. אבל יש אחריות גם לצד השני.
נכון שלפעמים ילד יכול לצייר תוך כדי לימוד וזה עוזר לו וכד'.
אבל ילד שיש לו ממש קושי של ריכוז וקשב, ה"יכולות" שלו בתחום הלימודי נפגעות מכך מאד. וכתוצאה, גם תדמיתו העצמית בכיתה, ולפעמים גם בחברה כתוצאה מהתנהגות אימפולסיבית. אלו לא דברים בטלים. והריטלין בכדור נכון אינו פוגע ביכולת אחה"צ לעשות מה שמתאים לאז.
אז אם מישהו מנסה "ביופידבק" או משהו דומה, ורואה שזה ממש עוזר, מה טוב. אבל להשאיר ילד עם התמודדות קשה מאד מבחינתו, זו בעיה, ויש לה מחיר.
להיכנס דווקא לפורום הנ"ל.
לא רק בגלל שבזמנו אכן עקבתי קצת אחרי מה שאומרים שם - אלא שמטבע הדברים, כמו בעוד פורומים, מי שאין לו עם זה כל בעיה, לא יכתוב בדרך כלל.
ומה שאני אומר - זה גם כן מתוך היכרות עם מקרים שונים, של ילדים שזה ממש "העלה" אותם, לימודית וגם חברתי באופן עקיף לפעמים. וגם, אכן, מקרים אחרים.
עם זה, נכון שתגובות של מי שזה לא טוב להם, צריכות לשמש "נורת אזהרה" לאיבחון אמיתי קודם כל, ואח"כ למעקב אמיתי, אם נותנים, כולל שימת לב אם הילד ב"קיפאון" או מצ"ר בביה"ס/בהפסקות. ובכלל, לראות אם זה טוב עבורו. למשל, לילדים עם "טיקים", זה יכול להיות בעיה. אם מנסים - כדאי עם נוירולוג מומחה, שמקבל תמונה כוללת על הילד.
לפעמים, החלפת סוג כדור - משנה כליל את תמונת המצב. ויכול להיות כאלו שאותו סוג שלאחרים מזיק, להם טוב - וכן להיפך.
יש להניח שמי שכותב דווקא על השפעת הריטלין שם, ב"לקויות למידה" - אינו בד"כ מי שזה לא גורם לו לבעיה כלשהי (הרי לא דיברתי על כל מי ומה שכותבים שם. זה פורום בהחלט חביב). וכך גם לגבי העלאת בעיות בפורומים אחרים לרוב. למשל פה, לא יכתוב על "בעיות ריכוז" מי שאין לו בעיות כאלה עם ילדיו. הוא כן יכתוב על "חוכמות" של ילדים.. מה גם שהפורום פה אינו "קשיים בהורות" אלא סתם "הורות"..
ומכל מקום, דברי נכתבו כמענה להבאת ראיה ממה שכותבים שם. ההנחה שלי היא שאחוז המלינים שם, אינו האחוז היחסי הרגיל מבין המשתמשים בכך.
אז סגנונך הלעגני היה מיותר לחלוטין, "דמגוגי", כלשונך. בעיני מי שמגיב כך ללא כל סיבה, שם ללעג את עצמו בלבד (אולי עוד יותר, מאחרי מחסה ה"אנונימי"). בפרט שמציין שבעצם עניינית מסכים עם מה שנאמר.
בשום מקום שזו תרופת פלא נטולת תופעות לוואי לכל מי שיקח אותה.
אמרתי שמי שכותב שם בנושא זה, הוא מן הסתם בד"כ דווקא מי שהיה לו קשה עם הענין ולא מי שהלך לו בקלות.
ואדרבה, אמרתי שאכן צריך לשים לב מהתגובות ההן, שיש דבר כזה, ו"להדליק נורה" לזהירות.
אז אין כאן שום דמגוגיה, כמובן. השימוש ה"קל" במילה הזו, הוא בעצמו נגוע בה.
ואם היתה לעגנות או לא, אפשר לראות בהודעתך, וממילא גם אם זה מכבד את ה"לועג". אני חושב שאם טועים ונסחפים בסגנון - אפשר פשוט להתנצל.
ואתה צודק שזה צריך לשמש נורת אזהרה. ואני כן יודעת על ילדים שלא צומחים כראוי. וארוחת בוקר וערב זה לא מספיק לילדים. (ואני לא מדברת על זה שרוב הילדים בארץ לא אוכלים ארוחת בוקר כראוי)
(ובלי קשר לנזקים של ריטלין אני חושבת שריטלין זה בריחה מעבודה ומחינוך.)
וממש אכלו את הלב שלא קיבלו את זה קודם
כי פתאום הם התחילו להסתדר עם עצמם , המשפחה העבודה וכו'
אני אימא לילדים. התחלתי לקחת ריטלין לפני כמה חודשים.
אחרי הלידה האחרונה ניסיתי תרופות נוגדות דיכאון, והן לא עזרו.
עד שגיליתי שאני מדוכאת מכך שהבית כל הזמן "על גלגלים".
מאז הריטלין, אני מצליחה להשתלט על הבית (כמובן - יחסית לבית של קטנטנים!)
יש לכולם בגדים נקיים בבוקר, ומקבלים ארוחת ערב בזמן.
אני בודקת כינים לפני שמגיע "יער", ודואגת שילדי בית הספר, יכינו מערכת כראוי.
ואני שואלת את עצמי - מה עשיתי עד עכשיו?
ב. שמדובר במבוגר שמשקל גופו ומערכות הגוף שלו כבר מפותחים.
ג. לא סיפרו לנו אם נחוות תופעות לוואי. לא סיפרו איך מרגישים בזמן שהשפעת התרופה פגה.
ד. מדובר רק בכמה חודשים ספורים. אני מאחלת כל טוב בהמשך כמובן, אבל מוקדם לדבר על נזק מצטבר חלילה או על כך שההשפעה של המינון שניטל כיום הולכת ופוחתת (באתרים השונים מתרצים את הסבילות לתרופה ואת הצורך להעלות מינון בעליה במשקל וגדילה. זה נכון לגבי ילדים אבל לא לגבי מבוגרים.)
ה. איך מתפקדת המגיבה בשעות שאינה תחת השפעת ריטלין? הרי לא ניתן לקחת בלי גבול לאורך כל שעות היממה.
לו יצוייר שהיתה מוצאת פתרון אלטרנטיבי - הרי שפתרון כזה היה משמש אותה לאורך כל היממה.
אלו מקצת הנקודות שאפשר להעלות. ושוב, מי שנתרם מנטילת ריטלין, טוב ויפה.
אני לא ממתנגדי הריטלין (אם כי באופן אישי לא הייתי מסוגלת לתת אותו לילדי - מצאתי פתרונות אלטרנטיביים), אני רק מעלה את המודעות לכך שזו אינה תרופת קסם.
איך הורה שאחראי על התפתחות לימודית של הילד שלו מונע ממנו את היכולת להתרכז,
איך הורה שאחראי על בריאות נפשית תקינה מונע ממנו את היכולת להשתלב בחברה בלי אימפולסיביות, ובנוסף גורם לו לירידת ביטחון עצמי עם רצף הכשלונות שהוא חווה, עם הלעג מהחברים וההערות מהמורים.
וכו' וכו'.
למה לא לכתוב פשוט שזה גורם לירידת תיאבון ושזה לא דבר קל בעינייך??
להתעלם מהמציאות, ורק להאשים את המורה זה חוסר אחריות. צריך לבדוק בדיוק מה הבעיות, ללכת לאבחון, לבדוק האם תרופה או טיפול אחר, מינונים שונים וכו'- וכמו שכתבו פה לפני.
יש לי תלמיד בכיתה שאחד מההורים שלו נעול על אנטי לריטלין. בינתיים, למרות כל מאמצינו, התוצאה היא שהילד בקושי לומד, נפגע מאוד בדימוי העצמי שלו, כל הזמן צועקים וכועסים עליו (והוא גם מתרגל לשקר כדי שלא יכעסו עליו), והגרוע ביותר- נכנס למקום חברתי שלילי מאוד- כל הילדים בכיתה כבר לא סובלים אותו, וכל הזמן נגדו.
אנחנו כמובן מנסים למנוע את כל הדברים הללו, אבל ללא שיתוף פעולה של ההורים, בניסיון לבדוק אמיתית איך אפשר לעזור לו, המצב רק מידרדר.
כמובן שכאשר בודקים לא צריך להיות נעולים דווקא על ריטלין, אבל גם לא לבוא עם אנטי מיותר שרק פוגע בילד לשנים רבות (פגיעה חברתית/ דימוי עצמי וכדו' עלולה ללות אותו עוד הרבה שנים).
ראיתי כאלה, שאחרי שבועות מועטים של נסיון - כבר דיברו אחרת לגמרי. נראה שראוי לבדוק לגופו של ענין.
ולכן אחרי כמה שבועות מדברים אחרת.
אבל זה מזיק לילד. ולא זו הדרך להתמודד עם בעיות.
ראשית, חייב לעדכן שבהחלט יכולים לאכול 3 ארוחות ביום. וכך צריך. ריטלין "רגיל" משפיע ל4 שעות. יש ל8 וכו'. בד"כ, כשזה לצורך ביה"ס, תלוי ביום הלימודים. אפשר לדאוג שיאכל כהוגן לפני ואחרי. זה כמובן תלוי בחשיבות שמייחסים הן לטיפול והן לאכילה.
לגבי השאלה אם זה "מזיק לילד", זו שאלה רפואית, שהמקובל הוא לא לחשוב כך בצורה כוללנית. אכן, תמיד יכולים להתגלות "חידושים", זה בכל דבר, אבל זה לא תחום שלא נבדק. אם ספציפית מזיק לילד מסויים, צריך אכן לעקוב. כפי שאמרתי, אפשר גם להחליף סוג לפעמים.
לגבי השאלה אם זו הדרך להתמודד עם בעיות, ואם זו בריחה מעבודה ומחינוך - זו שאלה חשובה.
כלומר: אפשר לומר מצד אחד, אם "זה הילד", אז תחנך אותו כפי שמתאים לילד שלא יכול להתרכז הרבה ולשבת הרבה.
לאידך, תחומים שמצריכים למידה שיש בה ריכוז, קשה מאד לנהל כך. הרי לא נאמר, טוב - אז שהוא יעשה טיולים ופעילויות חברתיות במקום ללמוד. ואני מדבר על ילד שבאמת צריך. לא שמורה "איבחן", כי אינו יודע איך ללמד.. לפעמים יכול להיות ילד "תזזיתי", אבל מרוכז כל הזמן.
וכמו כן, הרי למערכת החינוך כפי שהיא, יש "דרישות". ואפילו אם היה ניתן לבנות בי"ס ששם ילמדו לא פחות ובלי להתרכז (אני לא חושב שזה כ"כ מציאותי - אבל נניח. למשל, מקום שיעשו "התעמלות" לפני כל שיעור, לפעמים יכול לפעול דומה. פעם אפילו רצינו לנסות באיזה מקום..) -
הרי יש את המציאות הקיימת. וילד שלומד בבי"ס ולא יכול להתרכז, מתעכב בלמידה, וגם בתדמית העצמית. יש לכך מחיר לא פשוט.
אז לדעתי, כמו שילד שצריך להרכיב משקפיים, או מכשיר שמיעה, זו לא "בריחה מעבודה ומחינוך" לתת לו את הכלי הבסיסי שעל גביו ניתן יהיה לעבוד ולחנך בצורה יותר טובה - כך לטעמי גם זה כשנצרך.
וכמו שאת אומרת, "זה עובד".. וכשמשהו אחר לא עובד - זה לגמרי לא מבוטל..
[נדמה לי שכתבו כאן פעם אנקדוטה, על ילד שהמורה אמר שחייב ריטלין, וקיבל. אחרי זמן מה המורה אומר שחל שינוי עצום. אמרו לילד, אז הוא אמר, כן - כל בוקר אני שם את הכדור בקפה של המורה..]
ודוחפים את ההורים לקיר.
מורה צריך להשקיע ולהיות יצירתי כדי לגרום לילד ללמוד כראוי. ולא לזרוק את זה שהם צריכים שקט בכיתה על התלמיד.
וגם חלק מבעיות חברתיות של תלמידים נובעים מהיחס של המורים.
יש תלמידים שלא נועדו לשבת על הכסא וללמוד גם את החומר הכי מעניין שיש
המורה לא יכול ללמד את יתר התלמידים כשיש הפרעות קשות כאלה
אז או שצריך להעביר את התלמידים האלו למסגרות אחרות
או לעזור להם להכנס לתלם של שיעור פרונטלי
גם אם הילד לא בעייתי יש חוסר התאמה בינו לבין בית ספר .. המורה לא אשם בזה. בכלל לא
לפעמים זאת בריחה מהמחשבה שאולי לא הכל תקין ואולי יש כאן בעיה, ויש הורים שעבירו את הילד מבי"ס לבי"ס, כי המורים אשמים ולילד אין שום קשיים.
לגבי הריטלין- יש השפעות טובות ויש השפעות לא טובות, ולכן יש צורך לעבור אבחון מדויק ולראות מה מתאים לילד... לשלול לגמרי או לתמוך לגמרי בריטלין זאת לא הדרך... הדרך היא להתאים את הטיפול הנכון לילד מסוים ולא לילד אחר. "...חנוך לנער..."
וד"א, הוא ילד גדול, ככה שאפשר לשאול את דעתו...
אני עבדתי עם ילד עם קשיי קשב וריכוז שהתחיל לקחת ריטלין, ואמו סיפרה לי שהוא הסביר לה איך הכדור עוזר לו ושהוא לא מבין למה זה נגמר באמצע היום... (ילד בגיל גן)...
1. לאיזה איבחון הבית ספר ביקש שתלכו?
רק לאבחון של קשב וריכוז או גם לאבחון דידקטי?
אם זה רק לאבחן קשב מספיק נוירולוג
אבל הרבה פעמים רוצים גם אבחון דידקטי לדעת במדוייק מה הקשיים בלימודים
2. יש לי דעה לגבי ריטלין
ברוב המקרים אני חושבת שנכון לתת ונשמע שגם ככה במקרה של הבן שלך
סתם חבל שהוא יהיה מתוסכל מכך שהוא לא מצליח ללמוד ולהתרכז ויש לו יכולות
אם אתם באמת אוהבים את הילד שלכם, תשקיעו בו. עם הרבה עבודה תוכלו להשיג אצלו שינוי אמיתי!
אל תהרגו אותו עם סמים בכדי לצור שקט תעשייתי.
ממליצה בחום לראות את הקישור הבא:
(פסיכיאטר ישראלי חושף את האמת על ריטלין - הראיון המלא!)
קצת מוזר לי -
מישהי שכותבת 12 דקות לפני כן, על כך שיש לה בבית ילדה שמתייבשת, יש לה זמן לשבת כעת ולכתוב ש"לא להרוג את הילד" עם ריטלין?....
אם את אמיתית - אז קודם כל תזדרזי שלא להרוג את הילדה עם התייבשות. זו סכנה הרבה יותר גדולה ומוכחת.... על ריטלין אפשר לדון אח"כ.
ואם את לא (ניק חדש) - אז שתי ההודעות לא במקום..
אם האנשים המתנגדים באופן גורף למתן ריטלין גידלו אי פעם ילד עם הפרעת קשב וריכוז.
שלושה מילדי מאובחנים. אחד כבר היה בתיכון כשאובחן ולא הרגיש שהריטלין עוזר לו ולכן לא לקח.
השניה אובחנה בכיתה ח' ובאמצע התיכון הפסיקה לקחת. הריטלין עזר לה מאוד בלמידה אבל גרם לה להרגשה רעה ולכן היא החליטה להפסיק לקחת, גם במחיר של השגים נמוכים יותר. תמכתי לגמרי בהחלטה שלה.
השלישית, בכיתה ח', לוקחת ריטלין וזה מ-צ-י-ל אותה!!! כבר מגיל הגן חשדתי שהיא מצטרפת למועדון, אובחנה בכיתה ג'.
אמנם זו לא תרופת פלא, היא צריכה מאוד את התיווך שלי בינה לבין המטלות הלימודיות שלה, עזרה בהתארגנות וכו', אבל הריטלין מאפשר לה ללמוד, ומעבר לכך- מאפשר לה לחוות הצלחות ולפתח דימוי עצמי חיובי.
אם ילד סובל מקוצר ראיה, לא נגיד לו שיתאמץ מאוד לראות מה כתוב על הלוח, לא נאשים את המערכת בחוסר התאמה, נתאים לו משקפיים!
מה לעשות, יש ילדים שהריטלין זה המשקפיים של המוח שלהם.
אני לא חושבת שכל ילד תוסס שמפריע בשיעור צריך מיד ריטלין, אבל יש ילדים שצריכים באופן מובהק ואי אפשר להתעלם מכך.
ולהורים לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז- ממליצה מאוד על הספר המקסים "ה- A.D.H.D. שלי". מיועד לקריאה גם עם הילד, ממחיש בצורה ברורה מהי ההפרעה ומגדיר מאוד גם להורים וגם לילדים.
קרובת משפחה שלי היא מבריקה. ממש. כבר מגיל צעיר הדהימה את כולם בזכרון שלה וביכולת התבטאות שלה. ולכן, כשבכיתה ג התחילה לדעוך בכיתה- חברתית, לימודית, מייד התחילו איתה תהליך אבחון. א. אבחון פסיכו-דידקטי אצל פסיכולוגית
ב. מבחן טובה לבדיקת יעילות הריטלין.
בקצרה- האבחון והריטלין שבעקבותיו (ניסו גם משהו טבעי, שינו מינונים) החזיר את הילדה מממוצע נכשל למאיות שקיבלה קודם. היא קיבלה ביטחון, הפכה יותר מסודרת, ולכן גם המצב החברתי שלה השתפר. היעילות של הריטלין הייתה מובהקת. היום, חמש שנים אחרי, יכול להיות שהיא פחות לוקחת- למדה גם להתמודד בלי- אבל יהיו סיטואציות או ימי מבחן שהיא בטוח תקח ריטלין כדי להצליח.
והיא ADD כלומר יותר לכיוון הרחפני, הלא מאורגן, השקט.
ובכללי- כמורה אני רוצה להגיד שנכון שיש היום יותר אבחונים, אבל אובייקטיבית באמת הרבה יותר קשה היום לילדים להתרכז ולהתמודד עם מה שמצפים מהם. ADHD הוא הפרעה נוירולוגית- הם תופסים את העולם אחרת, הכל תופס את תשומת ליבם ולכן קשה להם להתרכז בדבר אחד. ולהפרעה הזו בדרך כלל יתלוו הפרעות חושיות (רגישות לקולות חזקים, הבדלי יום-לילה, מגע וכו')
לכן בכ"מ כדאי במקביל לנסות עוד כמה דברים: 1) לתשאל את הילד, אולי יש גורם בכיתה שמפריע כמו חלון פתוח, ילד אחר שכל הזמן מדבר איתו- ובהתאם להעביר מקום.
2) תכנית משמעת ביחד עם המורה- אחרי 10 דקות אתה יכול לצאת לעשות סיבוב ולחזור, או משימות שהוא אחראי עליהם שייתנו לו אפשרות להסתובב, לפעול.
3) עזרה במטלות- לעשות 3 שאלות ולא חמש. להעתיק מהלוח X שורות והמורה עוזר. פייר זה לדרוש מכל אחד מה שהוא יכול, לא לדרוש מכולם אותו דבר!!
מעבר לזה- לנסות לחוש כאימא מה קורה פה, ולחשוב עם הילד. איך זה בשבילו? איך ביה"ס? מה אוהב/ שונא? במה מצליח ובמה לא? איך הוא יכול להצליח יותר? איך החוויות שלו מביהס- הצלחה או כשלון? מה מחפה על כשלון לימודי? והאם זה יחזיק לטוות ארוך? איך זה בשבילו לא לסיים מטלות? למה הוא מסתובב? לשמוע אותו.
חשוב מאוד שהילד ירצה בשינוי, אחרת זה לא יעבוד.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
