אוקי. אז אין לנו טלויזיה. ברור למה, כן?! מטעמי דת ומצפון.
מבחינה חינוכית נראה לנו לא נכון לגדל את הילדים על תכנים שלא יצאו מבית המדרש בלשון המעטה.
לשון לא נקייה, מסרים סמויים. שלא לדבר על המראות הלא צנועים בפרסומות וכו' וכו'.
כמובן יש גם את הנושא של הבהייה בפסיביות מוחלטת מול מסך, במקום לשחק ולהיות פעיל.
מצד שני, אין מה לומר. נוח מאוד להורים שיש להם את הבייביסיטר הזה שנקרא טלויזיה.
הם שמים מולו את הילדים, ויש להם קצת שקט בשביל למשל להדיח כלים או לנקות לשבת.
בשביל להנות מכל העולמות אנו מראים לילדים כל יום 2 תכניות/סרטונים. כ40 דק' סה"כ צפיה.
למשל: פרפר נחמד ואומי זומי. ערוץ מאיר ודורה. בנני ובנון והגן של דודו.
משתדלת לגוון להם כדי להעשיר את עולמם. יש לי 40 דקות של שקט
שלפעמים זה כ"כ נצרך בשבילי. טכנית וגם נפשית.
אממה...לבי לא שלם עם זה. אנו בלי טלויזיה אבל בעצם עם.
הילדים מכירים את הדמויות, זה חלק מהעולם שלהם, מהשיח שלהם, זה תופס אותם.
התכנים סה"כ לא רעים- אני מקשיבה ובודקת שזה תואם לעולמנו ובמידה שלא- מעבירה סרט.
אך זה גם לא חיובי במיוחד. מה הקטע להוציא את הטלויזיה אם מכניסים אותה בדלת האחורית דרך המחשב..?
יש לי נקיפות מצפון שזה ויתור לעצמנו. יאללה, תעסיקי את הילדים שלך, תפסיקי לחפש להם תעסוקות מבחוץ.
מה גם שתרבותית זה לא הכי שבעולם, ועדיין קיבלנו ילדים לא פעילים שבוהים.
כמה זמן מסך יש לילדים שלכם ביום?
האם יש כאן משפחות שחיות רק על משחקי קופסא וספרים?
איך אפשר לפתור את ההתלבטות? עצות יתקבלו בברכה.
בגדול מוכנה לעשות שינויים. בסה"כ הילדים עוד קטנים, בני 6, 4, 2.
