יש לי סודות שאני לא רוצה.
סודות שמכבידים לי על הלב, טון של חול וחצץ.
וכשאני רוצה לשחרר אותם לאוויר העולם, לשחרר את עצמי מכובדם,
הם קורעים את גרוני, חתכים , חתכים, עד שאיני יכולה לומר דבר.
הסודות האלה, הם בכלל לא שלי, לא רציתי אותם.
אבל הם רצו אותי.
והם לא מוכנים להיפרד ממני, לא כ"כ מהר לפחות.
הם רוצים עוד להעיק קצת, לקחת ממני כוחות.
הסודות האלה, הם דברים שאני לא רציתי לשמור,
אבל עוד כשהם נוצרו, היה לי ברור שלהעיף אותם, זה לא יעבור.
אז הטבעתי אותם בים של צרות, שבלעתי מרצוני, כגלולות מרות,
חפרתי בור וזרקתי אותם לתוכו,
וכשיום אחד גיליתי אותו מתחבא בתוכי, לא זיהיתי אותו,
צנחתי לתוכו בפישוט איברים,
והכאב הפתיע אפילו אותי.
הסודות ניסו לחנוק אותי, להחזיר לי על זמן כליאתם
אבל אני עטפתי כל סוד בבלון של חמצן, ושילחתי אותם אל אוויר העולם.
בלי שיתגלו, חס וחלילה. הם עטופות היטב.
רק רמז פה, ושני חלקי סודות שם.
ומאז הם תקועים בבועה רחבה בשמים שבתוך נפשי.
והשמים גדולים, אז אני לא דואגת.
וכשבועה תתפוצץ ותפיל עלי סודות כמו גשם,
חלק יפלו עלי, ויפילו אותי,
וחלק יפלו על האדמה שמסביבי,
ויצמיחו כוחות חדשים במרחבים שבתוכי.
אז לבנתיים סודות יקרים,
שתדעו שאני זרעתי זרעים,
שרק מחכים לגשם שלכם,
כדי להיות גדולים.
