איפה זה כתוב?

רכושו של אדם שייך לו. התורה לא מצווה אדם לשתף רכושו עם האחר, היא לא מצווה להתחלק עם אחרים.

לתורה יש מספר גדול של מצוות סוציאליות, נכון, אבל כולן נובעות מתוך הנחת היסוד שרכושו של האדם שייך לו - בניגוד לקומוניסטיות שטוענת בדיוק הפוך. אין רכוש פרטי לפי הקומוניזם. הכל כללי.

לפי התורה, צריך לתת מעשר כספים. אסור לתת יותר מחומש מממונו. 

מוצרי יסוד נצרכים אסור למכור ביותר משתות. מוצרים לא נצרכים "מותרות" - מותר להפקיע מחירים כמה שבא לך על פי ההלכה, אין שום פיקוח מחירים.

ועוד ועוד.

אם כבר, בוא תראה לנו איפה כתוב שהתורה קומוניסטית...

את השיטה הכלכלית שהכי קרובה לשיטה הכלכלית שהתורה מציבה כדרך, מבין השיטות הקיימות היום, אין ספק כמו שאמרתי אני ועוד כמה כאן, שבאמת הדרך שנקראת היום "קפיטליסטית" - היא הדרך הכי קרובה לדרך התורה.

זה לא סותר את זה באמת שיש מצוות שנקראות כיום "סוציאליסטיות", בהשתמשות במונח השגור כיום...

אפילו תרומה (סוג של מס, בעצם) היא "רכושו" של הנותן, כלומר הוא קובע לאיזה כוהן לתת אותה (ויש ציפיה לגיטימית ל"טובת הנאה" - רוחנית מהכוהן הזה).

מתנות עניים - לקט שכחה ואפה - העניים צריכים ללכת לעבוד. הם לא יושבים בבית ומקבלים קצבאות בט"לה.

מעשר עני - רק פעמיים בשבע שנים. העני צריך לדעת שיש אופק טוב יותר, אבל צריך גם לעבוד.

שמיטה - (בצורתה המקורית) - הפקר, אבל צריך ללכת לקטוף. זה לא "צדקה" במובן הפשוט.

עבד עברי/אמה עבריה -  שיקום אדם שהתדרדר לגניבה/בת שנמכרה מחוסר תקציב, על ידי עבודה אצל אדם ישר ועשיר שיחנך לנהל חיים בריאים ומסודרים.

יש חובה על העשיר לתת, אבל אין זכות של העני לקבל - כלומר יש מנגנון בקרה (של העשיר) לאן הולך הכסף שהוא תורם לצדקה.

אסור לבזבז יותר מחומש, אסור להמר (למעשה, להרוויח כסף בצורה לא יצרנית) ועוד ועוד....

ועוד.

יש גם עזרה קיהלתית כלכלית לדוגמא במקרה שאדם ירד מנכסיו.אישית אני מניח שהיא לא כאן ולא כאן,יש לה דרך משלה

העני לא יכול לכפות עליו לתת צדקה דרך חוקים ומיסים כמו שהתאטרון, הקולנוע, הערבים והחרדים סוחטים אותנו (בסדר הזה).

כלומר, עני באופן קיצוני.

(והחל משלהי בית שני גם קצת לחינוך, כדי לא לגדל דור חדש של עניים/בורים ועמי ארצות / חיי פשע)

נכון שהעני הולך לשדה לקצור/ ללקט מתנות עניים, אבל זו לא בדיוק עבודה.

ואם נגדיר את זה כעבודה, אז גם טיפוס בבניני מגורים, ומעבר של דלת דלת לאסוף צדקה, היא עבודה.

בזמנם אנשים היו עובדים בשדה, אז אומרים לעני רוצה אוכל? יש כמות של אוכל שפחות משתלם כלכלית לקטוף, לך ותעבוד בשבילה.

זה יותר מקביל לאלה לאוספים בקבוקים למחזור, בהחלט לא אוספי צדקה למיניהם.

עומר שנשכח בשדה [כשהקוצרים עדיין בשדה] פחות משתלם לקחת?

על פרט ועוללות זה יכול להיות נכון, ואולי גם על לקט. תלוי בנסיבות המדוייקות.

בכל מקרה, התורה דורשת מבעל השדה לוותר מרכושו לעניים, והעניים קוצרים ומלקטים מה שלא זרעו.

אז יש בצורה החיצונית של זה משהו שקצת דומה לעבודה רגילה, ואפשר להסביר את זה כמשהו מכוון, אבל בעל השדה נותן, והעני לוקח מן המוכן.

ולא לוקח מן המוכן.

במקרה הזה בעל השדה לא נותן, הוא משאיר קצת עבודה עבור אלו שאין להם.

ההבדל אולי לא נראה לך גדול אבל מבחינת הגישה הוא ענק.

המצב הנפשי של העני אחר לגמרי.

התורה מחנכת ליצרנות, גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים.

כמובן שהתורה אינה "קפיטליסטית" ולמרות שהיא נראית קרובה, זו מערכת איזונים שונה לחלוטין.

יש לי שם אחר לדרך של התורה: 

אמת.

מקורי לא?

בנוסף התורה רואה בצורה טובה שלאדם יהיה עושר כלכלי.

יש בה מצוות מעשר, מתנות עניים, מתנות כהונה, יובל ושמיטה ועוד. לרוב.

אבל עדיין אין הגבלה על סחר ושוק חופשי עפ"י תורה. ולהיפך. יש בהחלט עידוד למסחר של שבטים מסוימים, לרכישת אדמות והתייחסות חיובית לעשירים בעלי רכוש אישי רב בתקופות השונות. לבן אדם מותר להרוויח כרצונו כל עוד הוא סוחר באמונה.

כל שיטה בעולם מתקיימת רק בזכות היניקה שהיא יונקת מנקודה מסוימת בתורה

קפיטליזם וסוציאליזם זה שיטות שממוצאות על ידי אדם.

אי אפשר לומר שהתורה היא או זה או זה.

להיפך- אסתכל באורייתא וברא עלמא. הכל יונק מהתורה ולא התורה יונקת מהם.

ובלי קשר, עד כמה שידוע לי, קאפיטליזם משאיר את הבחירה לאזרחים האם לעשות חסד.

מצוות מעשר וכל הנל הן חובה ולא בחירה.

נתחיל בפתיחה של ויקיפדיה למושג סוציאליזם:

סוציאליזם הוא שם-אב לקבוצת אידאולוגיות ומערכת כלכלית ושלטונית מדינית ליישומן, שבהן הקניין וחלוקת המשאבים נתונים לפיקוח ממשלתי במטרה לצמצם את הפערים החברתיים, וכך להתקרב, ואף להגיע, לשוויון. כשיטה כלכלית, סוציאליזם מקושר לבעלות משותפת על אמצעי הייצור. שליטה זו על אמצעי הייצור יכולה להיות ישירה - באמצעות בעלות קולקטיבית כגון קואופרטיב - או לא ישירה, בשם "העם", על ידי המדינה.

תמצא לי מקבילה של זה בתורה. אני אחסוך ממך - אין. התורה לא קובעת "בעלות משותפת על אמצעי הייצור", לא "שולטת באזרחים" בשם "העם" - רכושו שלא דם הוא שלו, וישנם מצוות מסוימות שהן מה שנקראו "סוציאליסטיות".

נמשיך, ההבדל בין סוציאליזם לקומוניזם - לצערך, הסוציאליזם זה שם על, שג-ם הקומוניזם נכנס אליו.

אתה אולי מדבר על הסוציאל-דמוקרטיה, שזה עוד ענף של הסוציאליזם - אבל גם הקומוניזם נכנס תחת הגדרה הסוציאליות, ונצטט שוב מויקיפדיה:

הסוציאליזם הוא שם כללי לתנועות שמטרתן היא העקרונות לעיל. תחת שם זה ניתן למצוא תנועות רבות, השונות ביניהן בדרך אותה הן מציעות ליישום מטרה זו, ולעתים אף שינויים משניים במטרה עצמה. מספר התנועות והגישות המשתייכות לסוציאליזם רב מספור, אך ניתן להבחין בשלוש גישות מרכזיות, מבחינת הפופולריות שלהן:

• קומוניזם (מרקסיזם) - תנועה הדוגלת בביטול כליל של הרכוש הפרטי למען בעלות ציבורית ולמען מילוי צרכיו של האדם ללא קשר לתרומתו הכלכלית. המאמצת את התאוריה של קרל מרקס. על פי גישה זו מעמד הפועלים יעלה לשלטון באמצעות מהפכה, ואז יקים דיקטטורה של הפרולטריון שתבטל את המשטר הקפיטליסטי ותקים חברה סוציאליסטית. דיקטטורת הפרולטריון תהיה רק שלב מעבר, אשר יתפתח אט-אט לעבר מיסוד חברה קומוניסטית אמיתית, על ידי הרגלה הדרגתית של ההמון לפרקסיס חופשי.
• סוציאל-דמוקרטיה - גישה הדוגלת בשימוש באמצעים דמוקרטיים לרפורמות חברתיות. בעבר סוציאל-דמוקרטיה היה כינוי גם למפלגות סוציאליסטיות. כיום הסוציאל-דמוקרטיה דוגלת בעיקר בחיפוש דרכים לשילוב בין שוק חופשי לבין הבטחת קיום מערכת רווחה מפותחת, והיא קרובה ברוחה למדינת הרווחה. בתוך הסוציאל-דמוקרטיה יש מספר זרמים. אחדים דוגלים בבעלות ציבורית מלאה או חלקית על חלק מהמשאבים הטבעיים והשירותים החיוניים לאזרח, אחרים מחפשים בעיקר איך לרסן את הקפיטליזם ולהבטיח את קיומה של מדינת הרווחה.
• אנרכיזם - גישה הרואה בביטול יחסי הסמכות את הצעד הראשון בדרך להגשמת האוטופיה הסוציאליסטית

נעבור להגדרת הקפיטליזם, על פי ויקיפדיה:

קפיטליזם היא שיטה כלכלית וחברתית שהתפתחה באירופה בין המאה השש עשרה והמאה התשע עשרה, המבוססת בעיקרה על הזכות לקניין פרטי ועל הסדרת יחסים כלכליים באמצעות מנגנון השוק, תוך הסתמכות על אכיפת זכויותיהם באמצעות מוסדות חברתיים. לאורך ההיסטוריה ואף כיום ישנו מגוון רחב של משטרים חברתיים כלכליים המכנים את עצמם "קפיטליסטים". הנבדלים זה מזה בעוצמת חשיבות עקרון זכות הקניין, ובמקומה של הממשלה כאחראית ליחידים.

זה נשמע הרבה יותר קשור לתורה - הרכוש של אדם הוא רכושו הפרטי ולכן הוא זה שצריך לתת את הצדקה, והוא מחליט על גובהה (לעיתים במקרי קיצון ניתן לכוף על הצדקה אך זה לא פרוצדורה קלה כלל ועיקר, בטח שלא דומה למשטר סוציאליסטי חריף או חריף פחות...). יש הסדרת יחסים כלכליים, "חוקים חברתיים", אך הם נשענים על הנחת היסוד שרכושו של אדם הוא שלו, ולמשל - עצם זה שהוא שולט בחברה גדולה שיש לה "מונופול" בתחום מסוים, לא אומר שחייבים להאלים אותו ולהפוך אותו שייך לעם - זהו רכושו, והוא רק כפוף לכללים שמחייבים את כל העם כולל העניים - מעשר עני, מעשר שני, שמיטה וכו'.

בקיצור - לא הצלחת לשכנע שהתורה היא יותר סוציאליסטית,למרות שניסית לעשות את זה בדרך שמאשימה את אלו שרואים את התורה כקפיטליסטית בכך שהם "תופסים את הסוציאליזם כאיוולת" וכ"מנסים לעשות שמיניות באוויר להפוך את התורה לקפיטליסטית".

אם התורה כל כך סוציאליסטית תראה לי איפה היא קובעת ש"אמצעיי הייצור יהיו בבעלות משותפת"? 

וככה מונע מאנשים לתת לך תשובות רציניות.

"תמצת את ההודעה שלך" - שוב, ניסיון לסנדל אנשים. תשובה רצינית לעיתים היא גם רצינית באורכה - אם אתה לא מסוגל להתמודד עם תגובות ארוכות, זה לא הבעיה שלי, במיוחד שזה מכיל הרבה מידע חשוב.

בדיוק כמו שאתה כותב לי "רד מהסגנון הלעגני" - זה מה שאני חושב כעת על התגובה שלך. "שמניות". האשמות אישיות. מה זה אם לא לעגני?

איפה בדיוק לעגתי לך בהודעה הקודמת? כתבתי דברי טעם, הבאתי דברים מקובלים והסברתי על פיהם מה נראה יותר מתאים, והתשובה? ממש לא לגופה של טענה.

בכל מקרה, ממליץ לך לקרוא את המאמר הזה, שגם הוא בבסיסו טוען שבאמת התורה היא בבסיס קפיטליסטית, רק עוטפת בשכבות מגן במצוות סוציאליסטיות:

http://jobkatif.org.il/reay/

אשמח אם בתגובתך הבאה תמנע מהאשמות חסרות בסיס, מהטחת "קביעות" לאל טיעונים מנומקים מאחרויהם, ובעיקר, מניסיון להגחיך ולהקטין כל מי שחושב אחרת ממך, וניסיון להציג אותו כלעגני וכו'... זה לא מכבד אותך ולא את תפיסתך.

פורום שלם, ואני מודיע בזאת בשער בת רבים כי אני לא אמחל לך על זה גם ביום כיפורים הבא, אם לא תתנצל כאן בפני כל הפורום.

זה התנהגות מבישה, ניסיון לדמגג את דברי, ולהכפיש אותי.

"תלמד להתדיין" - התדיינתי כאן בצורה מיטיבית, הצגתי קושיות גדולות על דברים שכתבת, ואתה כדי לברוח מתשובות בחרת ללכת למישור האישי ולהאשים אותי על "סגנון לעגני" וכעת כמובן ששוב תחזור על אותה מנטרה "תלמד להתדיין".

כנראה שכל מי שסובר לא כמוך, ומביא הוכחות רציניות לדבריו, "לא יודע להתדיין". מי שצריך לעשות דין בעצמו כעת הוא אתה, בהחלט, אחרי ניסיון כזה להכפיש את שמי בפני הציבור.

http://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A6%D7%93%D7%A7%D7%94-%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D.aspx#.VI7X5iusVSA

מי שרוצה לקרוא ולהחכים.

טוב לדעת מה הרמה של כל אחד מהמתדיינים כאן.

תודה רבה.

אני מבקש סליחה ממך ומכל מי שהדיון הותיר לו טעם מר,

אשתדל מאוד לא לחזור על כך להבא

אתה הרבה פעמים מפספס את המטרה בדיונים

תנסה לתמצת בשלוש שורות זה לא כל כך קשה ...

כל אדם וסגנונו, כל אדם והאורך שלו - אתה צריך להתייחס לגופה של טענה ולא לגופו של כותב. אם אתה לא מסוגל להתייחס לגופה של טענה כי אתה מתעצל לקרוא הכל, תהיה ישר, תגיד:  "אני עצלן מידי לקרוא הכל,  האשמה היא בי" ואל תענה. אל תנסה להפוך את זה לנתון לחובתו של הטוען.

זה כמעט כאילו השופט במשפט יגיד לנאשם שהוא אשם ושהוא לעגני ולא מתומצת, ושאת הפרוטוקול טענות שהעורך דין הכין באורך 8 עמודים יתמצת ל3 שורות. זה הרי מגוחך. זה לא עובד ככה.

והעיקר - רוב מה ש"כתבתי" בהודעה שם היה רק ציטוטים מויקיפדיה, ורק מעט משם זה דברים שאני עצמי כתבתי.

ובהחלט מצטער, אני אישית לא חושב שאני יכול לתמצת דברים לשלוש שורות, מבחינתי זה פשע - כואב לך? זאת בעיה שלך, לא שלי. אתה לא תכריח אותי או כל מישהו אחר באיזה אורך לכתוב. אותו דבר אני יכול להגיד לך:  "אתה כותב קצר מידי ולא ניתן להבין כלום ממה שכתבת, תפרוס את טענותיך על גבי ארבעה עמודי פוליו ורק אז אגיב להן, לא על שלוש שורות".

אבל כמובן, שוב תחזרו על אותן מנטרות, לגופו של כותב...

ברור לי שאתה צריך להרחיב במקומות מסויימים אחרת לא נבין אותך כמו שאתה מבקש

אבל זה מיותר להביא ציטוטים מוויקיפדיה ולהפוך כל הודעה לכל כך ארוכה ,

לפעמיים בישביל לא ליצור עומס על המערכת (המוח) עדיף לנסות לתמצת כמה שניתן כמובן

ואז ככה הדיון יהיה יותר מובן גם לקוראים מהצד

אני חושב שאתה כותב נפלא אבל לדעתי אתה מתחכם יתר על המידה

(לא בקטע של חוכמה , בקטע של הסגנון)

דברים אלא מושקעת מחשבה מאחוריהם, ומאחורי כמעט כל דבר שאני כותב עומד ביסוס כלשהו שאני מביא במקום, או שאני יודע אותו, ואני יכול להביא די בקלות כדי "להוכיח" את מה שאמרתי.

בניגוד לאנשים רבים אחרים בעולם וגם כאן - אני לא מדבר רק מהבטן אלא גם דואג להראות למה אני חושב מה שאני חושב, בטיעונים לוגיים, שכליים ועם מקורות כאלו ואחרים.

ותאמין לי, שלא הכרת את ברוךש עם המגילות שהיה כותב...

ובכל מקרה, מה שמעצבן אותי שהרבה פעמים אנשים משתמשים בטיעון הדבילי של "אתה כותב ארוך", כדי לנסות בטיעון הזה ממש להגחיך את הטוען עצמו, ולנסות להראות כאילו מה שהוא אמר לא שווה כלום - בי שהם טרחו בכלל לקרוא מה שהוא כתב, פעמים רבות.

זה התנהגות מכוערת, שלא מכבדת אף אדם, ופוגענית, ובטח ובטח לא מתאימה לפורום דתי ששומר על חוקי לשון הרע וכבוד בין אדם לחברו. אתה יכול להגיד לאדם:  "לצערי קשה לי לקרוא כל מה שכתבת ועל כן אני לא יכול להגיב" - שאז אתה מפיל את האשמה על עצמך, של-ך אישית קשה - אבל להגיד לאדם משהו בסגנון מה שנאמר פה פעמים רבות:  "הוא סתם חופר הרבה, סתם מברבר ומברבר בשכל, שיקצר את מה שהוא כותב, הוא טרחן, וכו' וכו' " - אלו המון סגנונות של תשובות שמנסות להשתמש באורך התגובה ככלי לניגוח נגדי של האדם שממול בלי להצטרך בכלל אפילו לעיין במה שהוא כתב. זה התנהגות נבזית, לעניות דעתי.

דבר שני גם אם באמירה לא אומרים הכל - הכל כתוב והשופט הרציני קורא את כל חומר הראיות.

בדיוק כמו שבסוף מי שחוטף את העונש, העו"ד שלו קורא את עשרות עמודי הפסק דין במקרה שישנם, כדי לדעת איך אפשר להגיש ערעור טוב עליהם.

ככה זה עובד...

נדמה שאתה ואני הבנו את השאלה בדרך אחרת,

או שאנחנו חלוקים בענייני יסוד.

תמצית הנקודה שלי היא -

שהיכן שיש ריבון עליון שכופה על היחיד להוציא כספים עבור החלש,

ובכלל מתערב לו בהקצאת המשאבים לטובת ערכים "מגבוה" -

זה מוטיב סוציאליסטי מובהק מבחינתי.

אני מניח שאתה ואדמין פשוט לא רואים את הנקודה הזו כמוני.

כל מה שתחת ידו של אדם- שייך לו. בחזקה

אי אפשר סתם לקחת מאנשים את הכסף שלהם

ואי אפשר למנוע מאנשים להרוויח כסף, אלא אם יש לך טענה חזקה כדי להוציא ממנו 

על מידת ה"רכות" של הסוציאליזם המדובר

תורף הטיעון שלי, שקשה למצוא בתורה ציוויים בעל אופי קפיטליסטי

שמקדשים את חירות הפרט בדווקא, בנפח שמתקרב לכמות הציוויים

בעליי אופי סוציאליסטי.

על כל מילה שכתבת יחתום כל סוציאליסט ממוצע.

אם נסתכל על התורה במבט רחב,

נוכל לראות לכמה מצוות יש אופי קפיטליסטי - ולכמה מהן סוציאליסטי.

(היות וכפי שהעירו לעיל ההגדרה האנציקלופדית של "סוציאליזם"

זה אופי של שלטון, אז נגדיר לענייננו מוטיב "סוציאליסטי" כדרישה

של הריבון כלפי הפרט להקצות מהונו וממונו  למען החלש,

ומוטיב "לא קפיטליסטי" כהתערבות של הריבון בהקצאותיו של

הונו וממונו של הפרט)

אמנה מסכתות שלכאורה עוסקות (בין השאר) במצוות בעלות מוטיבים שכאלה:

פאה, שביעית, תרומות, מעשרות, מעשר שני, חלה, ערלה, ביכורים,

שקלים, חגיגה, כתובות (התחייבויות ממוניות של הבעל לשם הבטחת מצבה

הכלכלי של האשה), וכן הלאה

הרבה יותר קשה למצוא בציוויי ומוסרי התורה מוטיבים קפיטליסטיים מובהקים,

ולא רק להגן על הונו של הפרט מבחינה משפטית מפני גזל (שהרי כל סוציאליסט

ממוצע דוגל בכך).

מה שצריך לצוות עליו זה דווקא הקטע הסוציאליסטי כי הוא הפחות מובן מאליו.

כך שמה שטענת פה דווקא הוא מה שמוכיח שהתורה בבסיסה יותר קפיטליסטית, רק שמעוגנות בה גם מצוות סוציאליסטיות, בהחלט.

לא צריך שיהיו "ציווויים קפיטליסטיים", מספיק שיש כמה סוציאליסטיים, כדי להבין שזה בגלל שרכושו של האדם הוא שלו, ולכן התורה צריכה לעגן כמה מצוות סוציאליסטיות שיעזרו לעניים.

לאפוקי מההווה אמינא (יש מושג כזה בלימוד הגמרא),

שלא תהיה לך מחשבה כלשהיא שכלכלת התורה היא קפיטליסטית:

שיש פיקוח על המחירים, עם אכיפה נוקשה;

שיש סמכות לבית דין בענייני צדקה, אפילו לאמוד כמה כל אדם חייב;

שיש כל כך הרבה מצוות שהריבון הרוחני דורש מהאדם לתרום לעני,

וכן להוציא מכיסו למען ערכים.

אחרי כל זה, איזה מקום נשאר בשביל הקפיטליזם של התורה לבוא לידי ביטוי?

להיות משמעותי בכלל?

יראה האדם ההגון וישפוט.

בתורה אין שום מניעה לאדם במה לעבוד (כל עוד זה מקצוע כשר), כמה עסקים יהיו לו, איזה מבנה ארגוני, או כמה הוא ירוויח. לא מגבילים אדם בכמות המפעלים שיכולה להיות לו - בניגוד לתורה הסוציאליסטית.

המלך לצורכו יכול לעשות כך וכך, והוא יכול לקחת מיסים, נכון - אבל האם כתוב שם במשפט המלך שהמלך יכול להפקיע את כל האדמות שבמדינה ולחלק אותם למי שהוא רוצה? ממש לא.

האם כתוב שם במשפט המלך שהמלך יכול לקבוע שלאדם אסור שיהיו יותר מ5 מפעלים בארץ כי אז הוא מונופול? ממש לא.

האם כתוב במשפט המלך שהמלך יכול לקבוע ששכרו של אדם לא יהיה יותר מככה וככה שקלים? ממש לא

האם כתוב במשפט המלך שהוא יכול לכפות את האדם לתת צ-ד-ק-ה, נניח 300 שקל לצדקה החודש? (ואני מדגיש - צדקה, לא מס. מס זה משהו אחר לחלוטין).

כל הדברים האלו, לא כתובים שם. 

המלך לעצמו יכול לכוף, נכון. המלך יכול להטיל גם מיסים לצורך העם, נכון. אבל כל זה מגיע מתוך הכרה מלאה בכך שקניינו הפרטי של האדם, כבדרך קבע, הוא שלו, ורק במקרים מיוחדים, וכאשר זה נצרך, המלך יכול להפקיע סמכות.

ולמשל, תזכור את אחאב וכרם נבות היזרעאלי...

לא יכול להפוך את זה למדיניות קבועה, שבה הוא מפקיע תמידית את רכושו של האזרח ומחלק לכל מי שבא לו.

כנראה שאני ואתה לא מדברים בכל מקרה על אותו סוציאליזם. בבירור שהתורה לא תומכת בהפקעת רכושו הפרטי של אדם. זה שאפשר במקרים מסויימים לכוף על סכומים מסוימים - בסדר, זה חלק מתקנות הציבור לעצמו - אבל זה לא מדיניות שקובעת שאין רכוש פרטי או שהרכוש פרטי רק למחצה, שזה בערך מה שהסוציאליזם שאני מדבר עליו, עושה.

הבסיס הוא שהרכוש שייך לאדם. זה קפיטליזם. גם בקפיטליזם יש מיסים, ויש דאגה לצד החברתי - אבל שמגיע מתוך הבנה שמדובר ברכושו של האדם.

(אגב, עצם זה שאתה אומר ש"הציבור יכול לכוף" - לכוף, משמעו שהרכוש שייך לאדם הפרטי, ולכן צריך לכוף אותו לתת כך וכך. אם הרכוש לא היה של האדם הפרטי לא היה צריך לכוף - מראש זה היה המצב...

אין שוויון, והתורה מעולם לא טענה שצריך להיות שוויון, אלא רק אמרה שיש להחזיק בידיהם של העניים כדי שלא יפלו - אך זה לחלוטין לא מגמת הסוציאליזם שגורס שצריך שוויון. זה בסגנון הקפיטטליזם שגורס שרכושו של אדם הוא שלו אך יש חוקים חברתיים ותקנות ציבוריות על מנת להסדיר את המימד החברתי במדינה גם כן - אך ללא התערבות ממשלתית אגרסיבית ברכושו של האדם הפרטי.

אדם כיום במדינה יכול להחליט מראש שהוא יושב בבית ולא עובד - באלף ואחת דרכים הוא יכול לתחמן את לשכות התעסוקה, ולקבל קיצבת אבטלה, לקבל ביטוח לאומי, לקבל לקבל לקבל. וזה עוד לפני שדיברנו על העזרה החוץ ממסדית - הוא יקבל עזרה במזון, בבגדים ועוד - כל הדברים האלו זה דברים שקורים יום ביומו, שאני גם רואה בעיניים וגם שומע סיפורים מפי מי שממונים על המסכנים האלו (מסכנים - לא תמיד בכסף, אלא בנפש, ואני מרחם על אדם שמעדיף להיות נטל על הציבור).

וכמו שאמרתי, זה לא שבתורה אין מצוות סוציאליות - בהחלט יש, אבל הבסיס הוא כרעיון הקפיטליזם - רכושו של אדם שייך לו, ומתוך כך, יש עליו חובות מסויימים לתת כאן או שם. לא ההיפך, לא: "רכושו של אדם שייך למדינה בכללי, והמדינה בטובה מרשה לו להשאיר אצלו חלק מהרכוש, אבל היא תטיל עליו מגבלות כל כך רבות שכמעט מעקרות מתוכנה את האמירה שזהו באמת רכושו הפרטי של האדם".

שמובטל לא יכול לעבוד. לצערנו יש מובטלים רבים שפשוט נוח להם במצב הזה. זה עובדה.

יש כאלו שהשיקול האמיתי שלהם הוא שאם הם יוצאים לעבוד, הם יקבלו ככה וככה שקלים לחודש, ואם ישארו בבית ירוויחו סכום כזה וכזה, ושהפער הוא לא גדול (כי גם בעבודה מראש הם לא חושבים אפילו להשתדרג או לעבוד בדברים שמרוויחים טוב) - ולכן כבר "שווה" להם להישאר בבית ו"להרוויח" קצת פחות. 

לא אמרתי שלא צריך לעזור לחלשים - אבל זה צריך להיות עזרה! כשמה כן היא - עזרה! לא שיוויון ולא יצירת מצג שווא כאילו זה "צימצום פערים". ברגע שיש עני ויש עשיר והעשיר עוזר לעני - זה לא צימצום פערים אלא בדיוק להיפך, יצירת מדרג ברור שבו אני העשיר, אתה העני, ואני עוזר לך.

זה לא מציאות סוציאליסטית שבה העשיר הוא לא עשיר והעני הוא לא עני, כי אם יש מישהו שמעז להיות עשיר מידי, אז לוקחים לו 80 אחוז מס ונותנים את זה לעני כדי שהוא יהיה "מעמד גבוה יותר".

ובשולי הדברים אוסיף, שלצערי, בחברה החרדית עדיין יש אחוזים מאוד גבוהים של גברים חרדים שלא עובדים - אחוזים הגבוהים מהאחוזים בשאר המשק, אומנם לא כפי שהאנטי דתיים מנסים להציג את זה, אבל בהחלט באחוזים גבוהים יותר - וזה דבר לא טוב ולא בריא אדם שצריך לכלכל את משפחתו צריך לצאת לעבוד, זה הערך הראשון במעלה. וחי בהם. ללמוד - תלמד בערב, תלמד בשבת, תלמד במנוחות בין המשמרות. לבסס חיים על מלגות, ועל קצבאות ביטוח לאומי, ועל בן זוג אחד עובד, ועל כך שארגוני מזון וסיוע יעזרו בשעת צרה, או "אנשים טובים" יעזרו - זה מציאות מעוותת, לטעמי. 

"זבולון ויששכר" זה משהו שיששכר צריך להסכים אליו בלב שלם כדי שיוכל לעבוד אמיתי. כיום זה לא ככה.

הסוציאליזם. והקומוניזם גורס שאין רכוש פרטי. בוודאי נגד תפיסת התורה.

שהחברה תממן אותו, גם אם היה יכול לעבוד - כי כל עוד הוא לא עובד, הוא נכנס למעגל האבטלה ומקבל כמו כולם קצבאות שבעולם סוציאליסטי לגמרי הן ממש ממש גדולות.

בתורה אין דבר כזה. השו"ע פוסק:  "עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות". אדם מצווה אפילו לוותר על מצוות מסוימות ובלבד שלא יצטרך עזרה מהבריות. וגם כאשר ניתנת עזרה לעני זה המינימום הנדרש - מזון שתי סעודות, וכו'.

בנוסף, החיוב של האדם הוא לא מצד העני, לא מצד החובה המשפטית שבדבר, אלא חובה הלכתית.

הלכות צדקה מופיעים ביורה דעה ולא בחושן משפט.

גם לפי הקפיטליזם הציבור יכול להחליט שהוא שם חוקים חברתיים שידאגו גם ל"יחידים".

ההבדל לפי מה שהבנתי, בין הסוציאליזם לקפיטליזם, הוא נקודת המוצא. נקודת המוצא של הקפיטליזם הוא רכוש פרטי, אשר עליו ניתן לבצע כללים מסוימים.

נקודת המוצא של הסוציאליזם - וכאן זה תלוי ברמת הסוציאליזם - היא שהרכוש הוא "כללי" ותפקיד הממשלה הוא לווסת אותו ולדאוג ל"חלוקת הרכוש" בין האזרחים - החל מהצורה הכי קיצונית, של הקומוניזם שסובר שכל הרכוש כולו משותף ומחולק כמו בקיבוץ לפי הצרכים, ועד לסוציאליזם הרך, שקובע רגולציות רציניות על יכולתו של אדם "לפתח פער" על פני מתחריו (דוגמת איסור הקמת פרמידות עסקיות, שבירת מונופולים וכו' - דברים שלא קיימים במובנה בקפיטליזם).

בס"ד

שלום לכולם,

לעניות דעתי,נקודת המוצא הבסיסית שכל אדם שונה.

לכל אדם וכו'  ישנם צרכים שונים שיש לדאוג להם בהתאם.

לדוגמא, ילד החולה במשהו זקוק לטיפול שהאחר לא

זקוק ברוך השם.

עם זאת המנהיגות אחראית (בהתאם למצוות צדקה מן

המובחר), לעבודה, לימודים כדי שהאדם יתפרנס בכבוד.

כמובן שאם ישנם אנשים שאין ביכולתם יש לדאוג להם

בהתאם.

אם נתפלל כל איש על רעהו לבריאות, ברכה והצלחה

בעז"ה הקב"ה ידאג לכל מחסורינו.

                                      בתודה ובברכה

                             שיבנה בית המקדש במהרה

אז הגורמים הפעילים הם השלטון המרכזי, והאדם הפרטי שפועל ע"פ רצונו החופשי.

כל מה שלא בידי השלטון המרכזי, נתון לרצונו הפרטי של האדם.

ע"פ התורה, גם האדם הפרטי כפוף לקב"ה. והוא לא רשאי לפעול ככל העולה על רוחו.

זה אחת הסיבות, שאני לא חושב שאפשר להציב את התורה בצורה פשוטה על הציר של סוציאליזם- קפיטליזם.

[זו לא הסיבה היחידה, אבל אין לי כח כרגע לפרט יותר].

בהקצאת המשאבים שלו...

בכך היא מעבירה את המסר, שאדם מחוייב לתמוך מכיסו בחלשים.

מה זה משנה מי הריבון שמכריח? זה מסר מאוד סוציאליסטי במהותו.

וכפי שחסדי הים העיר, לבית דין יש סמכות לכוף על מתנות עניים.

כלומר: התורה מעניקה פה סמכות משטרית ברורה.

(אם התורה לא הייתה נותנת את הסמכות הזו, הייתי אומר שהיא

אמביוולנטית ולא מכריעה בסוגיה, שהרי עדיין התורה לא הביעה *מסר*

קפיטליסטי מפורש)

שיש בכל מדינה הכי קפיטליסטית שיש.

מצווה דרבנן - ייתכן שהוא רק מנהג, כך לחלק מהפוסקים, והרחבה בדברי הרב מלמד:

http://ph.yhb.org.il/08-06-07/

ט'

מִי שְׁאֵינוּ רוֹצֶה לִתֵּן צְדָקָה, אוֹ שֶׁיִּתֵּן מְעַט מִמַּה שֶׁרָאוּי לוֹ--

בֵּית דִּין כּוֹפִין אוֹתוֹ, וּמַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן מַה שֶׁאֲמָדוּהוּ לִתֵּן;

וְיוֹרְדִין לִנְכָסָיו בְּפָנָיו, וְלוֹקְחִין מֵהֶן מַה שֶׁרָאוּי לוֹ לִתֵּן.

וּמְמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה, וְאַפִלּוּ בְּעַרְבֵּי שַׁבָּתוֹת.

הרי זה בדיוק לב ותמצית הדיון שלנו,
האם יש סמכות משטרית לכפות על הצדקה.

מה ראית להוציא את זה מהכלל?

העיקרון של הסוציאליזם, של כל גישה סוציאליסטית באשר היא - הוא חתירה לשוויון כלשהו. חלק מהגישות שוויון מלא, וחלק שוויון מופחת.

לגישה הזאת אין זכר בתורה, ואתה במודע מתחמק מלדון בעקרון ובבסיס כי אתה יודע שבמישור הזה לא תצליח להביא הוכחות. אז אתה מביא מצווה פה ומצווה שם שמדברות על משהו שיש לו אופי סוציאליסטי - אבל במהות, בלב השיטה הכלכלית של התורה, אתה לא מנסה - וגם לא מצליח, כמובן, בגלל זה - להראות שהשיטה הכלכלית של התורה חותרת לשיוויון כלשהו - ואכן, התורה לא חותרת לשיוויון, אלא לסדר חברי - ולכן, בהחלט השיטה הא קפיטליסטית - לא קפיטליסטית חריפה, אבל קפיטליסטית, עם חוקים חברתיים - כמו בכל מדינה קפיטליסטית בעולם. 

להשתמש בדוגמא כזו או אחרת מוריד את הדיון מהמאקרו למיקרו - במאקרו, לא הצלחת ולו פעם אחת לאורך כל השרשור, להראות שהתורה שואפת לשיוויון כלשהו בין כל האנשים.

אבל איזה כיף להתדיין עם עצמי ככה אף אחד לא סותר את מה שאני אומר...

ונקודת המוצא היא לא מזה. נקודת המוצא היא שרכושו של אדם שייך לו. 

אם נקודת המוצא הייתה שאין דבר כזה רכוש פרטי אלא הכל נתון לידי הממשלה, לא היה צריך "מצווה" ו"הלכה" מיוחדת כזאת.

בעולם סוציאליסטי, בתורה סוציאליסטית - מצווה כזאת זה בערך כמו להגיד שבית דין צריכים לכפות על בנאדם לנשום.

ולכן זה בדיוק כמו שדי"מ אמר. עצם זה שיש את המצווה הזאת, זה ב--ד-י-ו-ק מה שמראה שהתורה עצמה הבסיס שלה הוא שיטה קפיטליסטית, ועל כן, לצרכים חברתיים מסויימים, המשטר נאלץ לחוקק חוקים ולכפות נתינה כזאת או אחרת.

בפועל יש לנו פה צו עליון להקצות משאבים למען החלש

דווקא מ"על קן ציפור" אתה מקשה?

נדמה לי שאני הראשון שהוציא ממך משהו נגד הרמב"ם

שאתה יודע מה הרמב"ם ענה עליה?

אך בתור שיטה כלכלית, זוהי לא השיטה של התורה.

סוציאליזם מטרתו לשאוף כמה שיותר לשוויון - בשום מצווה מכל המצוות שהזכרת, אין את השאיפה לשיוויון בין העני לעשיר. התורה מודעת לכך שהוא עני, והוא עשיר, ולא אומרת לעשיר לדאוג שהעני יהיה שווה לו - אלא אומרת לו לעזור לו שלא ימות, לדאוג לו למחסורו. זה הכל. אם העשיר טס לנופש בתאילנד הוא לא צריך לממן טיסה דומה הכל כלול גם לעני, רק כדי שהעני יהיה שווה לו. לעני הוא צריך להביא כסף שיהיה לו מה לאכול/מה ללבוש/איפה לישון.

זוהי, בפשטות, לא שיטת הכלכלה הסוציאליסטית.

יש נקודות סוציאליסטיות, נכון - אבל הן לא השיטה הכלכלית של התורה.

סוציאליזם הוא שם-אב לקבוצת אידאולוגיות ומערכת כלכלית ושלטונית מדינית ליישומן, שבהן הקניין וחלוקת המשאבים נתונים לפיקוח ממשלתי במטרה לצמצם את הפערים החברתיים, וכך להתקרב, ואף להגיע, לשוויון.

ציטוט של ההגדרה סוציאליזם, מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

אם יש לך ציטוט של הגדרה אחרת מאנציקלופדיה אחרת שטוען שמטרתו של הסוציאליזם הוא לא לחתור לשיוויון, אז תביא...

http://he.wiktionary.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D

אין סיבה להניח שהם סתם משקרים. יש בקרת מידע רצינית מאוד על מה שנכתב בויקיפדיה.

היה אי הבנה. אמרתי שוויון. והתורה בכל מקרה לא שואפת אפילו להתקרב לשוויון כלשהו, אפילו חלקי לא - התורה מודעת לכך שיש פערי מעמדות, שיש אנשים עשירים ויש כאלו שלא, ורק דואגת שגם אלו שלא, לא ימותו, ויוכלו לחיות ("וחי אחיך עימך"). אבל אין בזה שום דרישה לשיוויון.

ככה שזה הבדל משמעותי מסוציאליזם.

אבל זה נחמד לדון ככה, כי בגלל החרם שסופגי כנראה הטיל על דברים שאני כותב (תוך שהוא בורח בכך מלהתנצל התנצלות פומבית בפני על מה שבייש אותי קודם מול כולם)  - אז למעשה רק אני מראה מה לא נכון במה שהוא אומר, והאו "לא יכול" (="לא רוצה") להגיב, ככה שלמעשה אין לו תשובות בפועל, והקוראים רואים רק למה הוא לא צודק...אבל זאת הייתה בחירה שלו. שיהיה. 

מאמרו של הרב ברנדס בנושא:

פרשת בהר בחוקותי: בין אחוה לסוציאליזם / הרב ד"ר יהודה ברנדס

פרשת בהר עוסקת בכלכלה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל, עוברת לסדרי מכירת קרקעות ובתים בארץ ישראל, ופורטת את מצות גאולת הקרקע מיד הקונה והשבתה לבעליה המקוריים, תוך הבחנה בין שדות, בתים, ערי חצרים וערי חומה. החלק השני של הפרשה פותח ב"כי ימוך אחיך" ומתאר את מהלך ההתדרדרות הכלכלית של ה"מך", ואת הדרכים לעזור לו, על מגבלותיהן; יש להלוות לו כסף, אך בלא ריבית. אפשר להעסיקו בשכר, אך אין להחיל עליו מעמד של עבד. בסופה של ההתדרדרות הוא עלול להגיע לידי מכירת עצמו לעבדות לנכרים, ואז חלה חובה על קרוביו לגאלו ולפדותו. יש בפרשה שילוב של מצוות ציבוריות כלליות המסדירות את סדרי הממונות והקניינים, עם מצוות פרטיות, אישיות, המכוונות את האדם לאחריות כלפי זולתו וזהירות בשכרו ובכבודו.

הביטוי "אחיך" חוזר חמש פעמים בפרשה, בעוד שבפרשת משפטים, העוסקת אף היא בענייני ממונות וכלכלה, לא מופיע "אחיך" ולו פעם אחת. ללמדך, שקיים הבדל מהותי בין המצוות הממוניות שבפרשתנו לבין אלו שבפרשת משפטים. פרשת משפטים עוסקת במשפט כחוק כללי, ציבורי, ואילו פרשת בהר עוסקת ביחסים המושתתים על קשר האחוה שבין בני ישראל.

המערכת המשפטית של חומש שמות היא מערכת שוויונית, כללית. החוק מתייחס לכל אדם באופן שווה – למעט קבוצות באוכלוסיה שיש להן מעמד נבדל, שלא כאן המקום להרחיב בהן. לא כן הדבר במערכת של אחוה, בה יש שונות מובהקת בין החברים בקבוצה. "ובא גואלו הקרוב אליו" – "הקרוב קרוב קודם". קשרי המשפחה מופיעים כמעגלים מסביב לגרעין של היחיד. המעגל הראשון הוא המשפחה הגרעינית, הורים, ילדים, אחים. ביחידה הזו קשרים הדוקים ביותר, חובות האיש לאשתו ואשה לבעלה, חובות הורים לילדיהם וחובת הבנים כלפי הוריהם, כל אלו מעוגנים במצוות ובפרטי הלכות רבים. מעגל שני הוא המשפחה הרחבה, אלו שיש ביניהם איסורי עריות: סבים ונכדים, דודים ובני דודים. אלו הם הקרובים שמהם מצופה, בפרשתנו, לגאול ולסייע לאח המך. על פי עקרון של "מבשרך לא תתעלם", מצווה אדם לדאוג תחילה לקרובי משפחתו, להקדימם במתן צדקה ובסיוע. מעגל רחב יותר הוא המעגל של "בית אב" ושבט, עד ההיקף רחב ביותר של אחוה המוכר בתורה כמחייב מבחינת מצוה והלכה, שהוא ההיקף הלאומי. כך לדוגמה, מצות השבת אבדה, מוסברת בכך שזו "אבדת אחיך". הביטוי "אחיך" מופיע בפרשת השבת אבדה בספר דברים שש פעמים בארבעה פסוקים. ומלמד, שזהו חסד מיוחד הנדרש ביחסים האחוה הפנים לאומיים, אך אינו נדרש כחיוב ראשוני גם כלפי נכרים. (אמנם, במקום שזהו חוק מדינה או שיש בכך ריבוי כבוד שמים, מצוה להשיב אבדה גם לנכרים). איסור ריבית אף הוא, גם בפרשתנו וגם בספר דברים, מיועד ל"אחיך" בלבד. ובו אף נוספת הדגשה "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך". שכן התורה אינה רואה עוול בסיסי בדרישת תשלום עבור אשראי, כמקובל בכלכלות מודרניות. היא דורשת ויתור על הריבית כשמדובר בהלוואה ל"אחיך", כחלק מכינונה של האחוה ההדדית בין בני ישראל.

קיים בתורה גם מעגל רחב יותר של אחוה, עם לאומים שאינם מבני ישראל, אך קרובים לנו, כמבואר ביחס לאדום: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא". ויש לדון בנפרד בשאלה מה מחייבת הבחנה זאת, אם כי, כיום, לאחר ש"בא סנחריב ובלבל את האומות", לא ניתן להבחין עוד בהבחנות היסודיות של התורה בין העמים, לטוב ולמוטב, אין עוד בעולם עמלק – ואין חובה להשמידו, ואין עוד בעולם אדום – שאסור לתעבו.
 

יש המבקשים להשוות בין מערכת מצוות האחוה הכלכליות שבפרשתנו עם התפיסה הכלכלית הסוציאליסטית, הגורסת קיומה של אחוה אנושית בסיסית בין כל הבריות, מכל העמים. הסוציאליזם מצפה לאיחוד "פועלי כל העולם" ברוח שוויונית, ואילו התורה אינה גורסת שוויוניות שכזאת. בעולמה של תורה יש חלוקה של תפקידים ומטלות, מותאמים לאישים, שבטים ועמים שונים זה מזה. בהתאם לכך, גם הציפיות לאחריות הדדית ולזיקה של אחוה משתנות בהתאם. יתר על כן, תפיסה סוציאליסטית – שוויונית, מרדדת את הזיקה בין איש לרעהו למערכת יחסים שקולה ומאוזנת, הגונה ומנומסת, חוקית וצודקת, ותו לא. (דוק – לאו מילתא זוטרתא היא, ואין לזלזל בדרישה הזאת). אך היא אינה דורשת, ואינה יכולה לדרוש, אהבה לכל הבריות, ובמידה והיא עושה כן, היא מצפה לסטנדרט נמוך של "אהבה" והשתמעויותיה, שהרי אם הדרישה היא לאהוב את הכל במידה שווה, אי אפשר להניח שאדם יאהב את הזר הרחוק ממנו כפי שהוא אוהב את אשתו וילדיו. אי אפשר לדרוש מאדם להתנדב לתרום כליה באותה מידה של דחיפות וחשיבות, לאחיו החולה או לאדם לא מוכר במדינה אחרת. וממילא, יש לחוש שהמדידה השווה תפעל בכוון ההפוך, ותנמיך את מידת האהבה לקרובים והמחויבויות הנובעות ממנה. תפיסה המבוססת על יחס של אחוה מודה מלכתחילה במידרג של קשרים ומחויבויות הנגזרות מהם. היא מניחה שמידת האהבה ורגש האחוה שבתוך המשפחה שונים מאלו שמחוצה לה, וממילא גם הדרישות לנשיאה משותפת בנטל, אחריות הדדית ועזרה בעת הצורך, גבוהה יותר ככל שהקרבה גדולה יותר.

בהעדפה של הקרובים אין חלילה משום דחיה של האחר והזולת אל מחוץ לתחום המחויבות האנושית הרחבה. העובדה שמידת המחויבות של אדם להחלץ לעזרת אחיו גדולה ממידת המחויבות שלו להחלץ לעזרת הזר, עדיין אינה מתירה לו להשאר שווה-נפש לנוכח סבלו של הזולת באשר הוא, כלפי כל כל אדם שנברא בצלם א-להים יש חובה לנהוג בכבוד, בצדק וגם בעשית חסד, כמידת האפשר.

נראה, שהסוציאליזם הוא פיתוח חילוני שצמח על קרקע גידול של המחשבה הנוצרית, שניסתה גם היא לכפור במבנה הטבעי של החברה ובמערך הרגשות הבסיסי של האדם כלפי זולתו. הפניה של הנצרות אל כלל עמי העולם והויתור שלה על הייחודיות הלאומית, הדרישה של אבי הנצרות להתייחס באופן שווה אל כל בני האדם, למוכסים ולזונות כלכהנים ולחכמים, רעיון הושטת הלחי השניה לאויב – כל אלו מצטברים יחד לסוג של תודעה המבטלת ומעקרת את הבסיס הרגשי הטבעי של יחסי אדם לזולתו, של הדרגה באהבה ושל שונות במידת יחסי האחוה בין תוך המשפחה למעגלים המתרחבים והולכים מחוצה לה. על בסיס ההקבלה שבין הנצרות לסוציאליזם נקל להבין גם מדוע שתי האמונות הללו, שפתחו באחוה אינסופית, הגיעו בסופו של דבר לרצחנות נוראית. בין שיאיהן אפשר למנות את האינקויזיציה הנוצרית, את הגולאגים הקומוניסטים של לנין וסטאלין בברית המועצות ואת מסע הרצח המכונה "מהפכת התרבות" של מאו-צה-דונג בסין העממית. שתי האמונות הללו ניסו להרחיב את הרגשות הטבעים שעליהם מבוסס המוסר האנושי לממדים על-אנושיים, ובכך מוטטו את התשתית המוסרית האנושית מיסודה. הדרישה לאהוב את הכל באופן שווה, ולהיות אחראי לכל האנושות באותה מידה, יותר משהועילה להגדלת כמות האור, חוללה "שבירת הכלים". כאשר המערכות הטבעיות מבוטלות וקורסות, יכול אדם בשם האידיאלים הכלל-אנושיים הגדולים, לאבד את הרגישות האנושית הפשוטה שממנה יונקת החמלה על אחיו ומשפחתו.

וריאציות שונות של התובענות המוסרית הנוצרית והסוציאליסטית, מופיעות גם בעולם שאחריהן, בעידן הפוסט-מודרני. שבירת הירארכיות, עולם גלובלי, דה-לגיטימציה להעדפת אמונות ודעות מקובלות ומסורתיות על פני אלו הרחוקות מעולמו של אדם ומן התרבות המקומית, מתוך מחשבה שהכל יחסי, הכל עשוי להיות לגיטימי, באו לעולם יחד עם שבירת ערכי המסורת, ובראשם – קריסת מבנה המשפחה המסורתי והחרבתו המכוונת. הנסיון ההיסטורי מורה, שקריסה של המערכות הבסיסיות של הזיקות האנושיות, גם אם היא נעשית בשם אידיאולוגיה כלל-אנושית קסומה, לא יכולה להביא שום ברכה מוסרית לעולם. סכנתה מרובה מתועלתה שכן "תפסת מרובה, לא תפסת". מוטב להחזיק במערכת המוסרית המסורתית, על גבולותיה וגדרותיה, איזוניה ויכולתה להתחשב בנפש האדם ואופיה של האנושיות.

בעולם סוציאליסטי רק העשיר מביא לעני, כדי לקדם את השיווין. בתורה, ובתקנות חכמים - כולם מחויבים לתת צדקה, וניתן לכוף אפילו אדם עני לתת צדקה, ואפילו אם בגלל זה לא יקיים מצוות מסויימות. מבחינה סוציאליסטית אין היגיון בלחייב גם את העני לתת צדקה ויכולת אפילו לכוף אותו.

צא וראה כמה גדול ערך השיוויון בתורה:

אם העני מסוגל לתת צדקה, אז אין סיבה שישתמט ממנה

ויניח את חובת הצדקה רק לעשירים.

נראה שההגדרה שלך ל"קפיטליסטי" כאן היא:

כל מה שמחוץ להגדרה המדוייקת שלך לסוציאליסטי.

כלומר, העני לא יכול לכפות על העשיר לתרום לו. העשיר בוחר את העניים  וצריך לדאוג שכספו ינוצל היטב. זה שונה מהשיטה הכושלת של ביטוח לאומי שזה סוג של הונאת פונזי...

וזה לא לחלוטין נכון שנותן הצדקה חופשי לבחור את העני...

כעקרון יש קדימות של עניי עירך,

ושבאופן עקרוני "בא עני ושאל די מחסורו, ואין ידו משגת - נותן לו כפי השגת ידו"

(רמב"ם מתנות עניים ז ד)

באותו משט אתה אומר גם: "לפחות לא כל השקפה סוציאליסטית"

וגם "אתה עדיין מבלבל בין.." - זה לא שייך זה לזה. קומוניזם זה השקפה סוציאליסטית.

גם הקפיטליזם לא שולל מיסים ונטילה מהונו של הפרט לטובת הציבור ולטובת החברה, גם לטובת הפרטים שבה. ככהשגם אין מניעה להגיד שהתורה קפיטליסטית. העניין הוא נקודת המוצא, ונקודת המוצא של התורה היא שיטת כלכלה קפיטליסטית, ולצורך זה לא צריך "מצוות" או "מימרות" - זה הבסיס המובן והברור, האדם רכושו הוא שלו, והוא סוחר בו ומותר לו להגדיל אותו כמה שהוא רוצה. רק ש, כמו בכל מדינה גם הכי קפיטליסטית (ארה"ב, למשל) - השלטון, כמייצג הציבור, יכול להטיל גם מיסים וחוקים חברתיים יותר או פחות - ועדיין זה יישאר קפיטליסטי.

התורה לא יוצאת מנקודת הנחה שצריך שוויון כלשהו, אפילו לא חלקי - וזה נקודת המוצא של כל התפיסות הסוציאליסטיות ובמשך כל השרשור התחמקת מלדון בזה, ולא הבאת טיעון אחד אפילו למה הסוציאליזם לא קשור לשיוויון, או איפה התורה מדברת על הצורך בשיוויון. יותר נוח לדבר על מצווה כזו או אחרת שהיא באופייה סוציאליסטית ולנסות להראות בזה שהתורה היא "סוציאליסטית" מאשר לעסוק בעקרונות, במהות, ששם, לא הצלחת עדיין להוכיח את מה שאתה אומר. 

זה עדיין לא אומר שסוציאליזם זה *רק* קומוניזם,

ושכל היגד שנכון לקומוניזם נכון לכל הסוציאליזם באשר הוא.

ב. זהו פלפול. כל עוד בתורה יש רק דינים שמגבילים את השוק,

ונותנים כוח לשלטון ולחברה בעניינים של שוק, צריך להתאמץ קצת

אם רוצים לומר שהיא קפיטליסטית.

נתחיל לשמוע קצת מימרות (בפרט כאלה שנפסקו להלכה),

או אפילו דברי אגדה - ונמשיך משם הלאה.

לא עוזר לי שזה "נשאר קפיטליסטי" - כי מעולם לא התחלת לשכנע

שהתורה קפיטליסטית, מעולם לא נוצר הרושם הראשוני בכדי שנצטרך

להוכיח שעדיין לא נס ליחו.

ג. שוב, המכנה הכי כללי של השקפות הסוציאליזם הכלכלי -

הוא חותר לצמצום הפערים הכלכליים, ודוגל בהתערבות מלמעלה בשוק,

ובשימוש בכלים רגולטוריים שונים.

אם היית קורא מה שכתבתי, או אם קראת - אם היית מבין מה כתבתי, כל הרישא של דבריך היה מתייתר לגמרי.

אני לא רואה צורך רב מידי לדון עם אדם שהוא גם משמיצן, וגם לא טורח באמת לקרוא או להבין מה שכותבים לו.

וזה ממש ממש מסוכן

פטיש ומגל

זה לא יוצא כזה עמוק, בטח אם מדובר בקרום אוקיאני. אגב, הקידוח הכי עמוק שנעשה הוא 12.2 ק"מ שזה פחות מעשירית האחוז מהרדיוס של כדוה"א (!)

כי כל מה שאנחנו צריכים - זה אהבה!

"האהבה צריכה שתהיה בלב לכול" - גם לסבך!

בשו"ע חושן משפט סי' רל"א סעיף כא (ואם כבר, גם סעיפים כז-כח)

סליחה על הביזיון ומה שניסית לבייש אותי למעלה, ואני גם לא אסלח לך על זה גם ביום כיפור הבא, מבטיח לך - עד יום מותי.

ניסית להשפיל אותי מול פורום שלם, ואני לא סולח על זה עד שגם תכתוב התנצלות אמיתית ורצינית מול פורום שלם.

וזכור, אני רציני במילתי - ביום כיפור הבא כשתנסה לחשוב על כל האנשים שפגעת בהם - אומנם אני לא בטוח שתזכור את זה, אבל גם זה יעמוד לחובתך.

בניגוד למה שאתה חושב, לא א-ת-ה מחליט מי פוגע ומי לא פוגע (אפילו אם אתה מנהל בערוץ 7) - אלא האדם אם הוא נפגע או לא. חבל שאתה מתנהג בזלזול ובלעגנות, בבת אחת ריסקת אצלי (ואולי אצל עוד אחרים) את כל מה שחשבתי עליך.

לא שונה במיוחד ממדיניות קפיטליסטית שמגבילה מחירים על מוצרי יסוד מסוימים.

פסנתר אני יכול למכור במחיר של פי מליון וחמש מאות אלף ממחירו ואף אחד לא יכוף אותי לכלום ז-ה לא מדיניות סוציאליסטית. זה קפיטליזם עם גדרים חברתיים.

אתה מבלבל ביני לבין קפיטליזם קיצוני. מעולם לא אמרתי שאין עוגנים חברתיים בקפיטליזם.

אני מבקש ממך דבר אחד - תראה לי איפה בתורה יש שאיפה לשיוויון בין עשירים לעניים?

ההגדרה הבסיסית של כל סוג סוציאליזם שהוא, הוא שאיפה לשיוויון סויים. בתורה זה לא קיים.

אשר על כן, השיטה הכלכלית בבסיס היא קפיטליסטית, עם עוגנים חברתיים - בדיוק כמו מחירים מיוחדים למוצרים מסויימים, וכו'.

זה שיש מימדים חברתיים במדיניות קפיטליסטית לא הופך אותה לשיטת מסחר סוציאליסטית - אתם כל הזמן בורחים לדוגמאות במקום לעסוק במהות, בעיקר, בהגדרות של השיטות. למה אתם לא מצליחים להביא לי מקור אחד שאומר שהתורה קוראת לשייויון כלשהו בין המעמדות? 

עיניך הרואות שהתורה משופעת בכלים כלכליים רגולטוריים,

שיש מלא כח לבית דין ואף לבני העיר ובני האומנות לכפות על היחיד,

ועוד לא הבאת לנו דבר, חוץ מדעה שלא נפסקה להלכה.

כל מה שאמרת זה שההתערבות במחירים היא לא כזאת גרועה,

אז אין לך ראיה גדולה מזו להשקפה כלכלית קפיטליסטית בתורה ובהלכה?

המצווה לתת צדקה לעני הוא לא כדי לצמצם את הפער החברתי בינו לבין העשיר, אלא כדי שלא ימות, וכדי שיהיה לו את הצרכים הבסיסיים שלו. צריך לתת לו בגדים, צריך לתת לו מקום לישון. לא יותר מזה.

אדם שהוא עני (ונניח לרגע שלא היה פעם עשיר, כדי שלא תקשה עלי מ"מספקין לו סוס") - אני לא צריך לצמצם את הפער החברתי שלו מהעשיר. ממש לא. ופעם אחת לא הוכחת בשום מצווה שהבאת, שמטרתה של המצווה לצמצום פערים חברתיים.

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, ו"ואהבת לעך כמוך", גורמים לכך שאנחנו מחוייבים לשמור גם על חייהם של האחים שלנו - נכון, בהחלט - אבל זה ממש אבל ממש לא קרוב ל"צמצום פערים חברתיים". ממש לא.

מבחינת התורה שיהיו עשירים שיש להם מליארד דולר בבנק, ושלשאר יהיה מספיק כסף כדי מחסורו, אוכל לאכול, בגד ללבוש וכו' - ברגע שיש לאדם מספיק כדי לחיות, אין צורך להביא לו כלום. 

כלומר, נניח לרגע עולם שבו לכל היהודים יש מספיק כסף לאכול, לישון, ללבוש - ובכל זאת הפערים החברתיים הם עצומים. מקרה כזה לא יהיה צריך לתת צדקה. כי לכולם יהיה כסף כדי לקנות אוכל למחר, ויהיה מה ללבוש ואיפה לישון. זה שלאחד זה במינימום ולאחד זה במליארד דולר - זה לא מזיז לתורה. ממש לא מזיז. 

התורה לא רוצה שיהיו אנשים עניים שאין להם מה לאכול או ללבוש או איפה לישון. אין לה שאיפה שהם יהיו עשירים או יתקרבו במעמדם לעשיר.

אתה מכיר השקפה סוציאל דמוקרטית שאוסרת על התעשרות?

אם כן אשמח שתחכימני.

השתמשתי במושג של צמצום פערים כדי להבהיר שבהגדרה הרחבה של סוציאליזם,

המטרה היא לאו דווקא שיוויון ממוני מוחלט.

התורה בוחרת בכלים של הסוציאליזם כדי לטפל בעוני,

וגם כאשר הובאה עמדה כלכלית קפיטליסטית (שהגיונה מבואר היטב שם ברשב"ם),

היא לא נפסקת להלכה.

מותר להפקיע מחירים כמה שרוצים. פסנתר אני יכול למכור במחיר פי שבע מאות מכמה שקניתי.

אתה שוב בורח מדיון על המהות, לדוגמאות.

עוד לא הראת שהתורה שואפת לשיוויון. שאיפה לשיוויון הוא המהות של הסוציאליזם, מכל סוג שהוא - כל סוג, ברמה אחרת.

צמצום פערים - זה מכבסת מילים לשיוויון - ולא, התורה לחלוטין לא שואפת בשום דרך שהיא לצמצום פערים, לא הצלחת להוכיח את זה פעם אחת, אתה רק כל פעם מכבס בצורה שונה את הדברים. 

אם אדם הוא לא עני, אלא "רק" מעוט יכולת - זה לא מזיז לתורה. כל עוד יש לו כדי מחסורו - מבחינת התורה שהפערים יהיו גרנזיוזים.

זה לא שיטת כלכלה סוציאליסטית.

זה בסך הכל העמדת מספר עוגנים סוציאליסטיים בתוך שיטה כלכלית קפיטליסטית.

בשיטת כלכלה סוציאליסטית, התורה לא הייתה מסתפקת בכך שלעני יהיה "רק" כדי מחסורו - אלא הייתה שואפת לצמצם את הפער שיש בין עניים לעשירים. זה דבר שלא קורא בתורה.

ושוב, כדי שלא תנסה שוב לברוח למקום הזה - אף אדם לא אמר שיוויון ממוני מוחלט. שוויון יש בדרגות שונות - והסוציאליזם על כל הספרקטרום שלו, שואף לדרגות של שיוויון כלשהו, בעוד הקפיטליזם ל-א שואף לזה.

בהיות שהתורה ל-א שואפת לשיוויון כלשהוא בשום צורה, אלא רק לשמירת חייהם של בני אדם - הרי שהתורה היא ל-א פועלת בשיטת מסחר סוציאליסטית. אלא, קפיטליסטית עם עוגנים סוציאליסטיים.

אחד העוגנים האלו, הוא באמת קביעת מחיר סף למספר מוצרים שנצרכים לאוכל נפש ולצרכי חיים אמיתיים. אך כל השאר, שגם לא מכשירי אוכל נפש - אפשר להפקיע מחירים כמה שרוצים.

אז בינתיים אתה משחק איתי מטקות בתשובות מרוחות.

כל פסיקת הלכה שהזכרנו הביאה לידי ביטוי עוד היגיון כלכלי סוציאליסטי.

תדגים פעם אחת ההיפך, עד אז תגיב כמה שתרצה, אתה טוחן מים.

ואם אתה סתם מנסה להתיש אותי ולהיות זה שיגיב אחרון,

אני מספיק משועמם כדי לשחק איתך את המשחק הזה

כמובן שדוגמאות חשובות, ואני לא היחיד שחובת ההוכחה מוטלת עליו.

הבעיה שמאזן הדוגמאות כל כך קיצוני ומוחלט לצד אחד,

שעוד לפני לדבר על הוכחות, צריך להתחיל לדבר על קצה חוט.

על רמיזה כלשהיא שיש גם ערכים של הכלכלה הקפיטליסטית בתורה.

אני לא צריך להראות מימרות קפיטליסטיות - אתה זה שצריך להראות שהתורה שואפת לשיוויון.

אבל רואים בצורה מובהקת שאתה מתחמק מלהגיב לשורש העניין - קל לך מאוד לעסוק בדוגמאות ספציפיות שלא נוגעות בשורש השיטה - אז שיהיה לך בכיף.

("ואני לא היחיד שחובת ההוכחה מוטלת עליו" - נכון, אתה לא היחיד. אני הסברתי את שורש השיטות ולמה התורה היא יותר בשורש הקפיטליסטי. אתה רוצה להוכיח שהשורש הוא יותר סוציאליסטי - תתייחס לשורש).

כל עוד אתה פעם אחת לא מראה שהשורש של השיטה של התורה הוא שאיפה לשיוויון, כל המריחה הזאת שאתה מנסה למרוח בלהראות דוגמא ספציפית כזאת או אחרת, לא רצינית מספיק.

מצד שני, מאדם שמבזה אחרים ברבים ולא מוכן להודות בכך, אני באמת כבר לא מצפה ליותר מידי.

התורה בטוח לא אומרת שצריך לבייש וללעוג לאנשים על גבי פורום ציבורי, בזה תהיה בטוח - הרבה לפני שהיא סוציאליסטית או קפיטליסטית.

כל טוב.

בלי נדר, זאת התגובה האחרונה שלי אלא אם תדבר לעניין לשורש הדברים. עד אז - אתה מוזמן בהחלט לכתוב את התגובה האחרונה, אני לא ילד קטן שכותב סתם כשלא צריך. אתה יכול לכתוב את התגובה האחרונה, להיות זה שיגיב אחרון ולהרגיש טוב עם עצמך.

ביי.

שהתורה קפיטליסטית, ולהבדיל ממני שהצגתי כמעט בכל תגובה

אסמכתאות ממשיות או שדנתי בגדרים*, רוב מה שכתבת פה

זה ספקולציה ומלל אינסופי.

תראה, התעייפת מהניסיונות, ואני מבין לליבך.

כנראה שבאמת אין דוגמאות לגישתך, היות ואיננה נכונה,

לכן אין טעם במאמצים בלהגן על גישות שכבר הפנמת שאינן נכונות.

* - טיפלתי היטב לפחות פעמיים בשאלת השיוויון והפערים שהצגת,

ואני לא הייתי היחיד שענה לך על נקודה זו, ועדיין אתה בוחר לדמיין

ששאלתך (הנכונה והקולעת) נותרה ללא מענה.

אפילו לא הגבת, לא כל שכן על מה שכתוב בהן.

להבדיל ממני שהצגתי כמעט בכל תגובה אסמכתאות לכך שהמהות והשורש של השיטה בתורה היא קפיטליסטית, רוב מה שכתבת כאן זה בריחה מדיון במהות, ומלל אינסופי בדוגמאות חסרות משמעות.

תראה, עייפת מלהגיב לדברים שאני כותב, ולכן לרוב ההודעות והדברים שכתבתי לא טרחת לענות, ואני מבין לליבך.

כנראה שאין לך באמת יכולת להביא הסבר לבסיס השיטה הסוציאליסטית, ולראות שהמהות של התורה היא שאיפה לשיווין, היות וזה באמת אינו נכון,

לכן אין טעם במאמצים להגן על שיטות שאתה בעקביות לא מוכן להראות איפה הן נוגעות בבסיס השיטה.

כל טוב.

אתה מבקש כל כך יפה

!!!

קפיטליזם היא שיטה כלכלית וחברתית שהתפתחה באירופה בין המאה השש עשרה והמאה התשע עשרה, המבוססת בעיקרה על הזכות לקניין פרטי ועל הסדרת יחסים כלכליים באמצעות מנגנון השוק, תוך הסתמכות על אכיפת זכויותיהם באמצעות מוסדות חברתיים. לאורך ההיסטוריה ואף כיום ישנו מגוון רחב של משטרים חברתיים כלכליים המכנים את עצמם "קפיטליסטים". הנבדלים זה מזה בעוצמת חשיבות עקרון זכות הקניין, ובמקומה של הממשלה כאחראית ליחידים.

היות שעד לרגע זה אף אדם לא הצליח להראות כאן שהתורה לא מתבססת בעיקר על הזכות לקניין פרטי, ועל הסדרת יחסים כלכליים באמצעות מנגון השוק, תוך הסתמכות על אכיפת זכויותיהם באמצעות מוסדות חברתיים (שכוללים כמובן גם אמצעים רגולטוריים ומיסים שונים, כעין שמיטה, סכום מסויים שינתן למס צדקה, הגבלה חלקית על מוצרים מסוימים בשוק, ועוד) - הרי שברור לכל בר דעת כי בסיס השיטה של התורה הוא קפיטליסטי, דהיינו, מסתמכת על כלכלת השוק, תוך שכמו בכל חברה בריאה, יש בה מנגנוני בקרה שנועדו ליצב את המשק ואת החברה, את המוסדות החברתיים, כדי למנוע קריסה טוטאלית של ענפים או של אנשים מסויימים בעסק- אך כל מנגנוני הבקרה האלו לא סותרים ולו לרגע את בסיס השיטה, שהוא, כאמור, שוק חופשי.

כל טוב לכולנו, ויהי רצון שגם בלי שהתורה תחייב אותנו לצמצם פערים, מעצמנו נשאף לכך שלאנשים מעוטי יכולת, תהיה היכולת לא רק לחיות (כמו שהתורה מצווה אותנו לדאוג להם) אלא גם לחיות בכבוד ואפילו עם מעט מותרות (שזה דבר שהתורה לחלוטין לא מצווה אותנו, ומשאירה לשיקול דעתנו, ולרוחב ליבנו).

על הגדרה כלשהיא לא מבוססת וראשונית שהגדרנו,

וכל הוכחה חותכת שאנחנו מקבלים להגדיר כ"הסתייגות" -

בעוד שאנו עצמנו לא מסוגלים לבסס  את שיטתנו במילה אחת

מתוך התורה עצמה.

זה מה שנקרא לכופף בכוח את האמת.

ללעוג, לזלזל, לדמגג דברים שאחרים אומרים, להיות ילדותי.

בקיצור, כדאי שתפסיק לענות לדברים שאני כותב - זה רק מוציא ממך את כל השלילי שבך.

כל טוב.

אל תיתנו להן את תחושת העליונות הזאת.

אבל אני לא המנהלת ואף אחד לא מבשל לי 

עוף בדבש או בתיבול פפריקה מלח פלפל אבקת מרק - גם מתאים לך? כי את זה אני יכול להכין

שומו שמיים

האדם השני המוזר בייקום שלא אוהב בטטה

נורא ואיום לשמוע. אתה בסדר עם זה?

ואסור אבקת מרק.. אני בגמילה.

הכתום החזק שלה רומז לאדום שבדגל ברית המועצות

נא הקפידי לסגור את האריזה (שם, שם).

אחרת, היא מתמלאת נמלים.

שהנרי בזמן האחרון לא נעשה אנין טעם.

פשוט הטעם של נמלים לא עושה לו את זה.

הסוציאל-דמוקרטים גורסים כי חירות ושוויון פוליטיים הם ריקים מתוכן בהיעדר שוויון חומרי, במידת עושרו של האדם.

יסוד נוסף של הסוציאל-דמוקרטיה מתייחס לפגיעה מסוימת בחירות למען השוויון; בעוד תומכי הליברליזם מדגישים את עקרון החירות והשוויון בפני החוק, הרי שהסוציאל-דמוקרטיה מבליטה את מרכזיות השוויון החומרי בכל תפיסה דמוקרטית. כדברי ריצ'רד הנרי טוני: "בשעה שרואים את החירות ראייה מציאותית כהסדר שמחייבים ממנו לא מינימום של זכויות אזרחיות ופוליטיות בלבד, אלא גם ערבויות שהחלש מבחינה כלכלית לא יהיה תלוי בחסדו של החזק מבחינה זו, ושהאספקטים של החיים הכלכליים המשפיעים על מצבם של הכל יהיו כפופים לרצונו של הכלל – הרי מידה גדולה של שוויון לא זו בלבד שאינה סותרת חירות זו, אלא אדרבה, היא אף חיונית לקיומה"‏^[1].

בהגדרה זאת, למעשה, אנו מבינים שדווקא מצוות הצדקה בתורה הן ההיפך מסוציאל דמוקרטיה - הן מבססות את תלותו של החלש במתן הצדקה של החזק, שעדיין נשאר חזק והחלש לא הופך מזה לחזק, אלא רק נהיה "פחות חלש" - ממש לא מתקרב לשיוויון אליו חותרת הסוציאל דמוקרטיה.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כל מה שכתבת גם מכשיר ב-1000₪ יכול לתת, חוץ מסים וירטואלי שזה שמור למכשרים יקרים.

כמו שכתבת בעצמך, המכשירים הפשוטים היום הם הכי טובים שהיו לפני 5 שנים.

ההבדלים בעיקר הם "הפרמיום", ועל זה משלמים הרבה מאוד.

לדוגמא, אם המכשיר מפלסתיק או מאלומיניום מוסיף עלויות ייצור של בערך 30$, האם זה משנה? כנראה שלא, עוד לא הכרתי מישהו שלא משתמש בקייס (חוץ ממני). 

כנ"ל לגבי מסך אם הוא LCD או OLED מדובר על הפרשים של 100$ לפחות עבור היצרן, אני אישית לא רואה הבדל בצבעים או בבהירות גם באור שמש.

כנ"ל לגבי המצלמה, אם אתה מצלם צילומים קלים (ללא תנועה, אור טוב) ולא אכפת לך ש-AI ישפר את הצילומים, לא תוכל להבדיל בין תמונה שצולמה למכשיר יקר או זול.

כנ"ל לגבי איטום למים, כל המכשירים שראיתי מבפנים היו חסינים למים, זה בסה"כ אטמי גומי פשוטים יחסית, אבל לזה שאין תקן אומר שהיצרן לא לוקח אחריות ולא משלם תמלוגים עבור ההסמכה.

יש עוד הרבה הבדלים כאלו, היצרנים יודעים את זה ולכן המכשירים הזולים פשוט חותכים את על הפינות האלה.

כל האמור לעיל לא מנע ממני לקנות את מכשיר יקר מאוד מאוד.

אגב, סים וירטואלי לא יותר זול מסים רגיל מחברה מקומית או סים רגיל גלובלי שתזמין מאליאקספרס, הוא רק יותר נוח,  זה יותר זול רק עבור סים עם חבילת גלישה בלי מספר. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

סבלנות, מונופול, דמקה, רמי קוביות, המשחק עם הרכבת מילים - שכחתי את שמו ועוד