אם אין לה בעיות מוטוריות אחרות אולי עוד חודש-חודשיים זה יסתדר לבד.

שלי ינק עד אחרי גיל שנה והבקבוק היה רק למים. הוא לא ידע להרים את הבקבוק כדי שהמים יגיעו לפטמה, והיינו צריכים להחזיק לו אותו. גם אנחנו ניסינו ידיות, אבל אצלנו הן רק הפריעו לו יותר. 

בגיל שנה בערך הוא התחיל מעון, ואמרנו למטפלות שישימו לב שהוא לא יודע להחזיק לבד. אחרי חודש בערך הוא חזר הביתה ופשוט לקח את הבקבוק ושתה, מבסוט מעצמו שהוא יכול לבד (ואחרי חודש נוסף הוא למד לשתות גם מכוס...)

זה צורך רגשי של ממש, והוא חשוב להם (גםאם בפועל רואים שתינוקות מסתדרים אחרת - זה לא אידיאלי)

וגם כשתינוק שותה לבד מבקבוק הוא הרבה פעמים עושהזאת בשכיבה וזה מאודלאבריא. עדיף שמבוגר יאכיל בתנוחה זקופה.

(בגלל עששת בקבוקים ועוד). כדאי לשאוף למצב של בקבוק אחד ביום. ואז - פעם אחת ביום בטח אפשר לפנות זמן להאכלת פינוק...

את צודקת, צריך למעט בבקבוקים. אבל כרגע היא אוכלת 3 ביום. הסיבה שאני רוצה שתלמד להחזיק לבד היא שבע"ה ממש בקרוב היא תהפוך להיות אחות בכורה, ואני פשוט חושבת שכדאי שתלמד לאכול לבד מבקבוק בדיוק למקרים בהם שניהם יהיו רעבים באותו זמן (או סתם שהקטן יצטרך אותי).

להפחית את מספר הבקבוקים זו תהיה משימה נוספת אבל לדעתי תיקח יותר זמן (מסיבות שונות) ואני גם פחות מעוניינת כרגע לעשות זאת. 

היא נמצאת במעון אבל בשעות המעון היא לא אוכלת בקבוק, ואת המים כנראה שאין למטפלת בעיה לעזור לה לשתות.

אני מציעה להתייחס לבקבוק כצורך תזונתי ורגשי משולב. היא לא מסכימה לקבל אותו בצורה שעונה רק על הצורך התזונתי? אז אפשר (בזמנים שבהם את לא יכולה להאכיל אותה) לוותר עליו ולספק את שני הצרכים האלה בדרכים אחרות: גם להניח בהישג ידה ירקות או פירות חתוכים, וגם ללטף לה או לשיר לה או עוד דברים שאפשר לעשות תוך כדי הנקת אחיה.

אצל הקטן שלי גיליתי ששירה זה ממש תחליף מעולה לחיבוק כשאין לי יכולת, וממלא לו את הצורך הרגשי. היא יכולה להתרגל שעכשיו אמא לא יכולה להאכיל אותה אבל כן יכולה לעשות לה דברים נעימים אחרים.

שיהיה בשעה טובה, בשמחה ובבריאות!

אפשר שגם הוא יהיה בהישג יד... כרגע היא לא מוכנה, אולי בין השאר כי היא יודעת שאפשר גם אחרת. בזמן אמת זה יהיה יותר ברור לה שהידיים של אמא תפוסות עכשיו, והדרך היחידה לשתות מהבקבוק תהיה לעזור לעצמה. אני מציעה מאוד דווקא לא בעגלה, אלא להניח את הבקבוק לידך על הספה כשאת מיניקה ולהזמין אותה לנסות אם היא רוצה. שתהיה לה אפשרות לחוש קרבה ואהבה, ולא חלילה כאילו היא מורחקת בגלל התינוק החדש.

לא כל אחת מסוגלת להניק, ותוך כדי כך ללטף תינוק בן שנה.

העגלה, נותנת לפעוט תחושה של ביטחון, וזה טוב לזמן ההנקה.

כמו כן יותר קל להחזיק את הבקבוק בשכיבה, ומצד שני את העגלה אפשר להטות לחצי שכיבה. 

ועלול אפילו להיות מסוכן...

להאכיל אותה בסל קל או בעגלה.

להניח את כפות הידיים שלה על הבקבוק עד שתתרגל.

שתתה מים מהבקבוק לבד בגיל שנה וחצי!!

בגיל שנה ו8 גם מטרנה

וזה ממש לא היתה בעיה במוטוריקה כי כשהיא רצתה לשחק בקבוק וסתם להכניס לפה היא ידעה יפה מאוד

אבל כשהיתה צמאה רצתה את הצומי

זה קצת מתיש כל רגע להשקות אותה אבל לא היתה ברירה

אפילו במעון התייאשו

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....