הקומיקס שיצא לפסח האחרון... סוף סוף קומיקס איכותי ברמה גבוהה, עם עומק של כתיבה ויופי של ציורים.

וכמובן תורני פלוס..

ספרים נטו קריאה - יש לי מלא המלצות, אבל מה הגיל?

(על הקומיקס המלצתי בכל מקרה כי זה סוג של בלי גיל)

אבל היא כבר רוצה לקרוא ספרים ממש.

הבת שלי בגיל הזה ממש אוהבת אותם- אני זוכרת אביגיל בת חיל ואביחיל בן חיל- זה סדרה, ספרים לא ארוכים מידי ונחמדים.

יש לה גם אוסף סיפורים- לא זוכרת איך קוראים להם

וגם יש את הספרים של 'שעת קריאה'- יותר קצרים מ'ראשית קריאה', זה גם עם 'הווי' חילוני אבל יותר ילדותי אז אולי פחות יפריע לך

ולגילאים שונים. (לא הכול אני אוהבת, אבל סדרת אביגיל בת חיל/אביחיל בן חיל בהחלט מקסימה).

ויש סופרת שהקראתי ספר אחד שלה לילדים, וראיתי שיש לה עוד ספרים - יוכבד לווינשטיין. הספר שקראנו ("יוחאי בארץ הלוואי" היה מקסים ממש).

ויש סדרה של יפה גנז על סבתא שמחה - ספרים מקוריים ומקסימים.

אך יכול להיות שצריך לפשט מעט את הספרים של שתי הסופרות הנ"ל. (אני הקראתי לילדים שלי בני חמש וחצי ושבע - היא עוד לא קוראת כ"כ לבד - ומדי פעם הסברתי להם או שאלתי שאלות מכוונות).

ואולי גם סדרת "ילדים מספרים על עצמם" תתאים לה.

שהספרים של השביעיה הסודית וקופיקו וכו' ממש "עשו לי את הילדות" עד היום אני נזכרת בהם בנוסטלגיה, ונכון שיש היום הרבה יותר ספרים תורניים לילדים ממה שהיה כשאנחנו היינו ילדים, אבל עדיין, אין מה להשוות.

אני חושבת שהילדים שלי יגיעו לגיל שיקראו ספרים אני ארשה להם לקרוא חלק מהספרים האלה, כמובן, בהפעלת שיקול דעת לגבי כל ספר.

אבל הספרים שבהמשך... ואני לא זוכרת את הספרים של קופיקו, אבל יצא לי לאחרונה לראות פרק אחד עם הילדים שלי, ואחריו הטלתי וטו על הסדרה. קופיקו הזה די מופרע ועשיר בשפה בעייתית, ומספיק לי מה שהיא לומדת בבית ספר. 

גם אני זכרתי את קופיקו בנוסטלגיה, עד שהתגלגל לידי ודפדפתי קצת לפני שאקריא לילד ו- אההההה.... זה מה שאהבתי בתור ילדה? ממש תת-רמה! טוב, ב"ה חוש הביקורת מתפתח כשגדלים.

גם ילדי ש"י זכור לי מאוד לטובה. לא ניסיתי שוב כמבוגרת, אז אני לא יודעת בוודאות שאני ממליצה

התווכחתי עם בעלי על הנושא. הוא טען שזה ספר שממש לא מתאים לילדים. אמרתי לו שמה פתאום, קראתי את הספר הזה ראשונה בכיתה ה' ועוד אלף פעמים אחר כך והוא לא פגע בתמימותי והוא ספר נקי לגמרי על גבורה ישראלית ועל נער חמוד  ואהוד. ואז החלטתי לקרוא אותו שוב ונבוכתי לגלות שהוא צודק לגמרי. יש שם ממש תיאורים גרפיים שלא מתאימים בכלל לילדים! אחר כך אנחנו מתפלאים איך החברה נהייתה כזאת... 

אפשר גם את חבורת לא אירא, קלמנטיין (סדרה של ספרים לילדים, איכותית). מתאים בד"כ לכיתה ג'-ד'

יש הרבה ספרי חבורות חרדיים, הרבה מהם מתאימים לראשית קריאה (כשלמנוחה פוקס יש את המגוון הרחב ביותר של ספרים לגיל הזה)

"ידידי מרחוב ארנון" ו"ניסים ונפלאות" (יש לה עוד ספרים לילדים גדולים? אם מישהי מכירה אשמח לשמוע). רגישים ומקסימים ממש, בשפה יפהפיה ועשירה. ונקיים.

יש גם ספר ישן של מרים ילן שטקליס, שאני לא יודעת אם עוד נמכר - שיר הגדי. רובו שירים, אבל יש גם סיפורים. גם השפה שלה עשירה ויפהפיה ממש. התכנים חלקם מרגיזים (יש לה מוטיב חוזר של לצחוק על ילדים כדי לחנך אותם) אבל זה בעיקר בשירים. הסיפורים שאני זוכרת ממש קסומים. למשל "טול טול בעל חול", "המסע אל האי אולי". אידיאלי להקראה לילדי גן, אבל גם הגדולים שלי נשאבו אליהם. וגם אני ממש נהניתי...

ויש סדרה יפה מאוד על ילדים ברחבי העולם: גנט הילדה מאתיופיה, אלה קרי הילדה מלפלנד...

מגוון ענק של ספרים וסופרים-מעולה!

חפשי באזור מגורייך ספריה כזאת. אולי תרבות תורנית  באיזור מגורייך יוכלו להפנות אותך לספריה כזאת .

מעט מהסופרים שאני זוכרת:

ספרי הרב מנדל (עלילתי ומרתק)

לאה פריד

יעל רועי

חיים ולדר

מנוחה בקרמן

מנוחה פוקס

יש עוד המון. אל תתפשרי על ספרים פתוחים-מכניסים שם הרבה השקפות זרות ,גם אם זה "נקי".

בס"ד

הספרים של

שרה קיסנר

ברגמן (לא זוכרת שם פרטי)

המון ספרים של ספריית "זרקור"

יש את יהודית גולן המצויינת - אולי לילדים יותר גדולים.

ואת גילה המאירי - סוף הדרך!!!

יש לה כמה ספרים ממש מתאימים לגיל הזה!!!

ספרים של פלדהיים בד"כ ברמה טובה.

ונכון!!!

אל תתפשרי על ספרים פתוחים! הם מכניסים בתת מודע כל כך הרבה "זבל"

חבל, חבל, חבל...

מילא כשאנחנו  היינו ילדים לא היה הרבה תורני לקרוא, אבל היום? מבחר עצום!

בחנויות ספרים חרדיות יש מגון עצום של ספרות חינוכית ומרתקת לילדים, שלא תדעי מה לבחור...

בילדותנו-  מבחר הספרים בחנוך דתי וחרדי היה ממש דליל, כך שקראנו את הספרות החילונית.

בתור ילדה לא הרגשתי בעייתיות בזה, וההפך, במבט לאחור, לא הייתי מוותרת על התענוג של קופיקו, דני דין, אורי,החמישיה וגם הארי פוטר.

אבל את האמת? לילדים שלי לא אתן לקרוא אותם כ'''כ מהר.

אבל בעצם, אני לא מבינה לעומק מה הבעיה. אם זה היה טוב בשבילי, למה לא בשבילם גם?

מעניין וכיפי, מתאים לבנים וגם לבנות

הנה, רק פה בשרשור יש הרבה אנשים שקראו את הספרים הללו- ויצאו בסדר גמור.

בעיני אפשר לתת ספרי איכות וקלאסיקות שאין בהן בעיה רצינית מצד התכנים (נניח קופיקו פחות הייתי נותנת, כי יש בו משהו שמראה בחיוב לצחוק על אחרים ולהציק, גם מטילדה, או ספרים אחרים בסגנון שבו מנסים להצחיק ע"י הצקה לאחר) 

מה כן?

הסדרה של אן מאבונלי

ג'ינג'י

נשים קטנות

אסתר שטרייט ורצל

דבורה עומר 

היידי בת ההרים

הנסיכה הקסומה

טרי פראצ'ט

לב של דיו

וכו'.

כל עוד החינוך שנותנים בבית הוא ברור, וכל עוד יש מקום לדבר על הכל, לילד ברור שגם אם כתוב דברים אחרים זה לא אומר שצריך לקחת הכל. (לדוג'- הייתי קוראת ספרים בהם הגיבור הולך לכנסיה. זה גרם לי להתיחס לנצרות אחרת? לא. ידעתי להבדיל בין מה שמותר לי לקבל לבין מה שאסור)

וצר לי- אבל עוד לא ראיתי ספרים חרדיים\תורניים שמתקרבים לרמה של הקלאסיקות הללו. 

אז ברור שכן צריך לשים לב למה כן מכניסים ומה לא. אבל אני לא אשלול כל מה שהוא לא "תורני". (אני גם לא אשלול את מה שהוא כן תורני. כי חשוב לי גם התוכן התורני דרך הספרים. אבל חשוב לי גם הקלאסיקות שקנו את מקומן ביושר.)

כל ספריה של רבקה אליצור ז"ל - שלום לך אורחת, אגדות חז"ל בלבוש קל ועוד ועוד - כתובים בשפה מושכת,עשירה ותקינה ומעבירים מסרים המתאימים לאורח חיינו

גם בספרות החרדית לא כל התכנים הסמויים משקפיםאת אורח חיינו הפרטי.

אבא רק לומד תור ואצלנו עובד משרה מלאה בסביבה חילונית וקובע עיתים לתורה שזה המסר שמבחינתי הייי רוצה להעביר לילדי. להתאמץ לפרנס- אח"כ הכל בידי שמים.

וגם בסיפורי חגים ופרשת השבוע כל הזמן הוא חוזר עם פחדים שרוצים להרוג אותו (בכל חג רצו להרוג את היהודים) ולזרוק אותו לבור (יוסף) ולהרביץ לו עם מקל (הצפרדע השנמנה מ10 המכות). (גיל 3)

כמה שדיברתי עם הגננת והמנהלת של המעון לא להדגיש את התיאורים האלה הם ענו לי שהם בכוונה מלמדים עם כל הרגש וההצגה. (מעון ששייך לרשת חרדית)

ומנגד גם ספר חילוני שנראה הכי תמים- חמותי קנתה לו ספר: "ספר המכוניות הגדול" שמבחינת התוכן מעולה ומרתק בשבילו. רק שגיבורי הספר הם משפחה מסוג החיות שלא הייתי רוצה בספרייה שלנו.

מנגד מה שכןחשוב לי להכניס הביתה ולא נראה לי שיש מענה לכך בספרות החרדית זה ציונות, מחתרות, היסטוריה של א"י והיסטוריה כללית, מדע וכו.

המלצות חמות לגיל 3 מהתרבות הכללית:

נומה נים מתוקה שנת הבונים- על כלי עבודה שעובדים קשה והולכים לישון בלילה.

ג'ורג' הסקרן- מחולק לכמה סיפורים שבהם הגיבור הוא קוף שובב וסקרן שלא בכוונה גורם לנזקים ובסוף מתברר שהמעשים שלא היו לתועלת ומודים לו.

שני הספרים כאילו נכתבו על הבן שלי ובעיני הם נקיים ביותר ומשקפים מסר חיובי.

אחרי שבעלי החליט שזה לא חינוכי.

תמיד הוא עושה דברים שובבים ואיכשהו מקבל צל"ש.

מסכימה לגמרי עם הביקורת על הספרות החרדית. המסקנה היא שצריך לבחון כל דבר לגופו...

יש ספר חדש, ציוני, ליום העצמאות: סבא אבשלום ויום העצמאות. (מאוייר יפה מאוד, קצת ארוך לקטנים.)

חוץ מזה, אני ממליצה על "כה עשו חכמינו". (בלעתי בשקיקה, מכיתה ב)

עוד אחד חמוד: "עכבר הסיפריה" - מתאים לגן-א, על עכבר שמלמד את הילדים שהם יכולים לכתוב סיפורים.

לגדולים יותר יש את הסידרה של רונית לוינשטיין-מלץ. לא קראתי, אבל היא הייתה מחנכת באולפנה.

כל שבוע אנחנו קוראים מהספר של ג'ורג' הסקרן. אני מודעת היטב למסרים שעולים ממנו וזה כאילו נכתב במיוחד עבור הבן שלי.

צודקת שאולי לא כדאי להכניס רעיונות לילד שלא עושה שטויות מטבעו, אבל ילד סקרן כמו הבן שלי הסקרנות טבועה בו כ"כ חזק ובעיני זאת תכונה חיובית אם יודעים לנתב אותה נכון וזה בדיוק מה שקורה עם ג'ורג'.

למשל אם הבן שלי מרים את התינוקת (הוא יודע שאסור לו) אני לא אכעס עליו אלא אעזור לו לשקף מה שהוא הרגיש- הוא רצה להביא אותה אלינו, לשחק איתה, לעזור לה וכו' אבל זה מסוכן בשבילה כי היא עדיין קטנה וכשהיא תגדל נרשה לו.

חוץ מזה מדהים בעיני איך ילד מתחבר חזק לספר שהוא מזדהה עם התכנים שלו.

יש לנו גם ספר שנקרא "עמוס בקבוק וכוס" שזה על ילד שמוזג מבקבוק לכוס ואח"כ מהכוס לבקבוק. מה שהבן שלי עושה טבעי באמבטיה מאז שהוא למד לשבת בה. למנוע ממנו לשפוך מים באמבטיה אני לא רוצה וזה לא יצליח עם אופי כמו שלו. 

נשאר לי לזרום עם חקר המדע שלו ולתווך לו את זה נכון (למשל מותר לשפוך מהאמבטיה שלו לאמבטיה הגדולה אבל אסור לשפוך מחוץ לאמבטיה)

בכל ספר יש מסרים סמויים. כל כותב מעביר מהשקפת עולמו. המצב האידיאלי הוא שהורים יקראו גם הם את הספר, ויחליטו אם הוא מתאים לילד כמו שהוא, או מתאים לילד עם תיווך ושיחות על עולם הערכים העולה ממנו, או לא מתאים בכלל.

יש ספרים חילוניים נפלאים, שממש חבל להפסיד רק בגלל שהם חילוניים (הזכרתי למעלה את אלה של לאה גולדברג - ממש ספרי חובה בכל בית בעיניי). יש גם ספרים דתיים שאני מעדיפה להתרחק מהם, מסיבות שונות. ויש עוד הרבה אחרים... לא כדאי לאמץ או לשלול קטגורית. כדאי לבדוק כל מקרה לגופו.

ג'ינג'י למשל - כולו תככים ומריבות בין ילדי השכונה ובין הילדים להוריהם, ורק מיעוט קטן זה ההרפתקה עצמה. ממש דוחה. מציב סדרי חיים עקומים בעליל.

אן מאבונלי - לכאורה סיפור קסום על ילדה אומללה שבעזרת שמחת חיים פרחה ועשתה הרבה טוב. אבל כולה מלאה מידות קלוקלות - קנאה,תחרות נקמנות ועוד.

לדעתי כן חשוב לחשוב פעמיים לפני שנותנים לילדים לקרוא כל דבר, ובמיוחד כשהם קטנים ועוד לא פיתחנו להם חוש ביקורת.

אחרי זה אפשר לעבור איתם על חלק מהספרים ולפתח להם חוש ביקורת גם כלפי מה שלא עברנו איתם ביחד.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כולו באווירה דתית לאומית.

סיפורים עם מוסר השכל אבל לא "נוטפים" חינוכיות.

אצל דבורה עומר, ועוד, דברים שיכולים להזיק. בנושא שהזכרת.  אבל זה ממילא עדיין לא שייך לגיל שאת מדברת עליו.

ממליצה:

הספרים של אריך קסטנר (ובראשם אורה הכפולה).

לילדים עם קצת נטייה פלספנית וכוח לספרים מעט 'כבדים' - הספרים של מיכאל אנדה (הסיפור שלא נגמר, מומו, ולצעירים יותר - הסוד של לני, ממש נפלא).

סדרת 'דוד אריה' נהדרת, עשירה ועמוקה מאוד, מעוררת מחשבה (רק מעירה לתשומת לב - בספר 'יערות הסהרה' יש דיון סמוי בנושאי דתות ודתיות. כדאי לקרוא ולדון עם הילדים במסרים, שלא סתם יחליקו להם לתת-ההכרה).

מתוך ההפכה - מקסים, עשיר ומלמד.

לבוגרים יותר -

אפשר לקרוא לך אמא - ספר חרדי רגיש ומקסים על יתמות ונישואין שניים, אבל אני חוששת שהוא כבר נעלם מהמדפים...

הספרים של חוה רוזנברג - תשעים ותשע, פקעת... ממש מקסימים.

גם הספרים של הרב סבתו יכולים להתאים לנוער, ואין מילים לתאר את כל הרגישות והעומק שלהם, אהבת ה' ואהבת התורה... ולמי שהספרים הארוכים שלו כבדים מדי - שיתחיל מהסיפורים באמת מארץ תצמח. למשל הסיפור שברי לוחות - יצירת מופת בעיניי. מרגש עד דמעות.

מצטרפת להמלצות על אן מאבונלי ועל היידי בת ההרים.

ספרים שהוזכרו במעלה השרשור ואני לא ממליצה:

הסדרות של גלילה רון פדר (ג'ינג'י, מנהרת הזמן ויש לה עוד המון סדרות) - היחסים בין אחים שמתוארים שם ממש עצובים בעיניי. בלי סוף קנאות, התנצחויות, נקמות... למרות שמנהרת הזמן מלמדת היסטוריה, אני בספק אם יוצא שכרו בהפסדו. יש לה סדרה מוקדמת יותר, רגישה ויפה מאוד - 'אל עצמי'. אבל אני לא מציגה אותה לבן שלי כי אני יודעת שהוא יסתקרן ויחפש את ספרי ההמשך של הסדרה, והם בוטים מאוד (שמים את ספרי אסתר שטרייט וורצל בכיס הקטן...)

ג'ורג' הסקרן - מלא כולו במסרים צרכניים, בג'אנק פוד, קניות, נסיעות, בילויים... אני גם לא אוהבת את הסיפור שבבסיס הסדרה, איך ה'דוד' המחוכם הצליח לגנוב את הקוף מאמא שלו ולאמץ אותו. מסר רע מאוד בעיניי.

נשים קטנות - נכון, ספר יפהפה (אם כי אני לא מכירה ילד שנהנה ממנו אלא רק מבוגרים. הוא די משעמם לילדים, לא?) אבל המסרים הנוצריים בו הם הרבה מעבר לתיאור הליכה לכנסייה. הוא נכתב מתוך אמונה עמוקה, ואי אפשר לפספס את זה. כרגע ממש עולה בזיכרוני סיפור אחד חזק מאוד שמופיע שם שמוכיח (בלי להגיד את זה במפורש) כמה חכם ונכון להושיט את הלחי השנייה... אז בסופו של דבר טוב בעיניי שהוא משעמם ילדים - עדיף לקרוא אותו כמבוגרים, בעיניים פקוחות ובתשומת לב. כנ"ל פוליאנה...

דן, ברור שזה עדיין לא רלוונטי לגילה, אבל ת'אמת? זה מעסיק אותנו מאז\ שהיא תינוקת. במיוחד כי שנינו באנו מרקעים חינוכיים שונים.

הקולה טובה- הספרים של אסתר שטרייט וורצל ממש מלאים בקשרים שבחברה שלנו מחנכים שהם אסורים, אז למה לתת לה לקרוא על זה? זה משפיע. הספרים של גלילה רו פדר- בתור ילדה, כשקראתי על ציון ועל בתיה, זה הרס לי את התמימות. פשוט ככה. לא קראתי את מנהרת הזמן. גם לדבורה עומר יש סיפורי אהבה שיכולים קצתלהוות בעיה כמו לאהוב עד מוות, אבל היא הרבה יותר חינוכית וחיובית ומצנזרת. וגם יש יותר היסטוריה בספרים שלה, וזה מ-אוד חשוב לי. כל השאר לא קראתי. יבדק.

לגבי הספרות החרדית- יש שם ספרים שאני מאוד לא אוהבת מהסיבה שציינה אמאשוני, וזה יכול לקרות גם בספרים הבודדים של הספרות הדתית לאומית. לפני כמה שבועות הלכנו לסיפרייה לבחור ספר, והיא בחרה ספר שנקרא "הסנדל של אייל", מיהרתי מאוד אז אפילו לא פתחתי לקרוא ולרפרף, וזה נלקח מהאזור של הספרות התורנית. כשהגעתי הביתה גיליתי שזה ספר שמספר על הגירוש, אבל מאוד מבלבל שני ילדים קטנים שמעריצים מאוד חיילים במיוחד אחרי מבצע צוק איתן, כי הוא מעלה להם שאלות מהותיות על למה חייל יהודי מגרש יהודי. אני מודה, שיכתבתי להם את הסיפור והשמטתי את הקטעים האלו. הם עוד צעירים מידי בשביל זה.

שכחתי את שמו.

חוץ ממנו אין לי הרבה על מה להמליץ מבחינה ספרותית.

ליראת שמיים יש לך את הסדרה הותיקה "מחניים". יש ביניהם סיפורים יפים מאד. 

אם כן, אהבתי אותם מאוד כשהייתי קטנה, אבל יש שם סיפורים שקצת מלחיצים אותה.

יש שם סיפורים מפחידים ממש.

החביב ביותר על הבת שלי הוא התינוק שהוחלף - על רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס.

עוד טובים לדעתי מהסדרה - המעין הלבן, ילדי הבית המסתורי, הדרך לתורה, נקדימון ובורות המים, גשר החלומות - הקלאסיקה היהודית על האוצר שמתחת לגשר.. משחק המחבואים של הדגים, השופט הקטן, המטמון בכד הדבש, הילד שהציל ספינה, הלחם המורעל, ועוד ועוד..

חשבתן על זה שגם האגדות המוכרות שגדלנו עליהן מלאות במסרים לא חינוכיים?

ג'ק וגבעות השעועית - גונב מהענק

זהבה ושלושת הדובים -נכנסת לבית, אוכלת וישנה ללא רשות

כיפה אדומה - הזאב אוכל את סבתא

וכו'. היום באמת יש כל כך הרבה תחליפים.

לבני שלמד לקרוא  קניתי:

ספרונים של ''פתגם וגם'' - עולה 10 ש''ח בחנויות 

סדרה של ''מעגל השנה'' - על המועדים

ספרי מנוחה פוקס 

מאד ממליצים גם על הספר : סיפורים מהלב של אורי - שווה לבדוק.

עם הילד, איך היא עושה דבר כזה ונכנסת לבית זר. 

אז אני פשוט אשאל את אמא שלי ואשתף אתכן.

יוהו, אני כבר ממש מסוקרנת לשמוע את תשובתה.

מסקנות משיחה עם אמי:

1. אכן לא היה מבחר גדול של ספרות בחינוך הדתי/ חרדי.

2. הספרים של פעם היו יחסית נקיים (בכלל בלי השוואה לספרים של היום)

3. אורי- היא לא אהבה שקראתי, אבל לא רצתה לעשות מזה עסק. לעומת זאת ספרים אחרים אין לה התנגדות כי הם באמת נקיים:

בן המלך והעני,רובינסון קרוזו,הלב, שלשת המוסקטרים ועוד.

4. לא כל דבר שקוראים או שומעים עליו - זה אומר שנעשה אותו. כמו שהולכים לקניון ויודעים להפריד בין בגדים שנקנה ולבין אלו שלא.

5. היום כמובן היא תמליץ לילדים לקרוא בעיקר ספרים שאין עליהם מחלוקת.

אך אצלי באופן ספציפי זה היה מאד ברור. 

בשבילי זה היה הבדל כמו מציאות ו''מדע בדיוני''

היום אני יודעת שרב האנשים לא כאלו. אני די יחידה.

לגבי כל האגדות- שלגיה, כיפה אדומה, סינדרלה וכו', בתור ילדה אהבתי מאד את הספרים האלה וגם את הסרטים (של דיסני) האלה, אבל עכשיו במבט של אמא אני מצטמררת: כמה אכזריות, כמה התעללות, כמה רוע!!

למה שאחשוף את ילדי לכל זה??

מה השתנה מאז ועד היום?

למה אנחנו כן קראנו את הספרים האלו, ונהנינו, ולא ראינו בהם בעייתיות? ההורים שלנו לא היו פחות חינוכיים מאיתנו. (נכון שהיום יש תחליפים ופעם היו פחות, אבל עדיין השאלה בעינה עומדת)

מישהי יכולה להסביר לי את זה?

כפי שכתבתי קודם, אני לא אתן לילדה שלי לקרוא את הספר ''אורי'' לדוגמא, אבל מצד שני חבל לי למנוע ממנה את ההנאה שהייתה לי כשקראתי אותו....

תסתכלי על הדור היום.

לא אומרת שבהכרח קשור, אבל לא הייתי יוצאת מנק' הנחה שזה לא משפיע.

גם ברמה האישית, לא תדעי איך כל אחת ואחד כאן היה מתנהג/ חושב אילו לא היה קורא סיפורים אלו.

בזמנו כשעשיתי שירות לאומי- הילדים בכיתות הנמוכות לא היו יכולים לשבת רגע בשקט. תמיד הידיים שלהם היו מאוגרפות בצורת החזקה ברובה ותמיד קפצו מהכיסאות תוך כדי קריאות אני "בטמן" וכאלו, באמצע שיעור ובלי קשר לכלום.

אז זה תלוי ברמת החשיפה ורמת התכנים, אבל לא הייתי חותמת שזה לא השפיע עלינו...

בתור ילדה ראינו סרט מצויר על פינוקיו, כילדה לא ידעתי לעצור את הצפייה בזמן ועד היום חקוקה לה טראומה.

ולגבי ההורים- הבן שלי לא יכול לשבת לצפות במשהו יותר מדקה, אבל כשהוא יגדל ואצטרך להעסיק אותו איזה חצי שעה- לא בטוחה שאסנן לו את כל התכנים שהוא רואה. אצא מנק' הנחה ש"הגן של דודו" או משהו כזה משקף מסרים לא בעייתיים. אולי זאת גם הייתה המחשבה של ההורים שלנו שסיפורי ילדים- כנראה שהם תמימים.

ההורים שלי לא נחשפו בילדותם לסיפורי אגדות.

ההורים של בעלי נחשפו לתרבות הגרמנית שם סיפורי האגדות לא מסתיימים בטוב כמו בגרסה העברית.

מקס ומוריץ למשל בכריכה רואים אותו עם ידיים שהאצבעות חתוכות וניגר מהם דם.

למה הם העבירו הלאה? כי גרמני שגדל על התרבות הגרמנית לא מסוגל לספוג ביקורת על התרבות הגרמנית.

בליבי פנימה אני בעצם יודעת ברור שכל מה שאדם נחשף אליו בכל צורה - נכנס ומשפיע על נשמתו. 

השאלה היא כמה אנחנו מחליטים לחסום.

כלומר- האמת אומרת לי: לא היה טוב לך, לא יהיה טוב לילדייך, לקרוא ספרות שהיא לא טהרת הקודש.

אך סגנון החיים שלי והמציאות, והסביבה והרצון - הם לא כאלו. אז אני כאילו מחפשת צידוק...

אני מקוה שמישהי הבינה אותי כי קצת קשה להסביר.

אני לא יודעת למה ההורים שלי נתנו לנו לצפות ולקרוא את זה, אני רק יודעת שכאמא יש דברים שאני לא אהיה מסוגלת לאפשר לילדי, למרות של פניו, לי לא נגרם כל נזק מקריאה /צפיה בדברים האלו...

אם רב הספרים שיש בבית הם נקיים וחינוכיים אז מקצת קופיקו לא יקרה נזק רציני

אבל אם ילד יש לו רק ספרים חילונים ובנוסף גם הרבה מחשב וטלויזיה וכו'- אז בוודיא שיהיה נזק 

ואפילו המלצתי לילדי לקרוא אך כשהם קראו גם אנחנו קראנו שוב ומה שזכרנו שהספר נקי וללא רבב התברר שלא כך . ודיברנו על כך שאולי אנחנו ונראה לי גם מתוך שיחות עם הילדים שאנחנו היינו יותר תמימים וקראנו זאת בתמימות וגם הילדים קוראים ולא ממש מתעכבים על הדברים האלה הם קוראים את הספר כמכלול .

אני הרבה פעמים קוראת ספרים שהילדים שלי מביאים מהספריה וכשנראה לי שיש בעיה או שהספר עוסק יותר מידי בבנים ובנות אני משוחחת איתם על כך שבחיים הדברים נראים אחרת וודאי בחברה שלנו. ומשקפת להם את הבעיתיות. 

דמי חנוכה. אז היא קנתה להם את כספיון ואת האריה שאהב תות וגם ספר שלא הכרתי מדהים על חשיבה חיובית לילדים קוראים לו דגים לא אוהבים טופי ספר מדהים ממולץ בחום.

הבן שלי בן שלוש אז אני מדברת לגיל צעיר, שבחנתי והיא ממש מצויינת,

שעת סיפור 1,2

סיפורים מתוך הלב של אורי

סיפורים מתוך הלב של אמא.

אבל הם יקרים.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...