כשהייתי קטנה קראתי את כל הסדרות של קופיקו, השביעייה הסודית, אחר כך דבורה עומר, אסתר שטרייט וורצל וכו'. היום אני מוצאת שכל הספרים האלו נורא לא חינוכיים ולא משקפים את החינוך שאנחנו נותנים לילדים שלנו, למרות שאני בהחלט חושבת שהם ספרים מקסימים, אבל יש בהם הווי נורא חילוני כולל פתיחות בכל הנוגע לקשרים בין בנים לבנות.
הגדולה שלי למדה עכשיו לקרוא ואני מחפשת בשבילה ספרים יפים אבל תורניים, אשמח להמלצות.
הקומיקס שיצא לפסח האחרון... סוף סוף קומיקס איכותי ברמה גבוהה, עם עומק של כתיבה ויופי של ציורים.
וכמובן תורני פלוס..
ספרים נטו קריאה - יש לי מלא המלצות, אבל מה הגיל?
(על הקומיקס המלצתי בכל מקרה כי זה סוג של בלי גיל)
אבל היא כבר רוצה לקרוא ספרים ממש.
הבת שלי בגיל הזה ממש אוהבת אותם- אני זוכרת אביגיל בת חיל ואביחיל בן חיל- זה סדרה, ספרים לא ארוכים מידי ונחמדים.
יש לה גם אוסף סיפורים- לא זוכרת איך קוראים להם
וגם יש את הספרים של 'שעת קריאה'- יותר קצרים מ'ראשית קריאה', זה גם עם 'הווי' חילוני אבל יותר ילדותי אז אולי פחות יפריע לך
ולגילאים שונים. (לא הכול אני אוהבת, אבל סדרת אביגיל בת חיל/אביחיל בן חיל בהחלט מקסימה).
ויש סופרת שהקראתי ספר אחד שלה לילדים, וראיתי שיש לה עוד ספרים - יוכבד לווינשטיין. הספר שקראנו ("יוחאי בארץ הלוואי" היה מקסים ממש).
ויש סדרה של יפה גנז על סבתא שמחה - ספרים מקוריים ומקסימים.
אך יכול להיות שצריך לפשט מעט את הספרים של שתי הסופרות הנ"ל. (אני הקראתי לילדים שלי בני חמש וחצי ושבע - היא עוד לא קוראת כ"כ לבד - ומדי פעם הסברתי להם או שאלתי שאלות מכוונות).
ואולי גם סדרת "ילדים מספרים על עצמם" תתאים לה.
שהספרים של השביעיה הסודית וקופיקו וכו' ממש "עשו לי את הילדות" עד היום אני נזכרת בהם בנוסטלגיה, ונכון שיש היום הרבה יותר ספרים תורניים לילדים ממה שהיה כשאנחנו היינו ילדים, אבל עדיין, אין מה להשוות.
אני חושבת שהילדים שלי יגיעו לגיל שיקראו ספרים אני ארשה להם לקרוא חלק מהספרים האלה, כמובן, בהפעלת שיקול דעת לגבי כל ספר.
אבל הספרים שבהמשך... ואני לא זוכרת את הספרים של קופיקו, אבל יצא לי לאחרונה לראות פרק אחד עם הילדים שלי, ואחריו הטלתי וטו על הסדרה. קופיקו הזה די מופרע ועשיר בשפה בעייתית, ומספיק לי מה שהיא לומדת בבית ספר.
גם אני זכרתי את קופיקו בנוסטלגיה, עד שהתגלגל לידי ודפדפתי קצת לפני שאקריא לילד ו- אההההה.... זה מה שאהבתי בתור ילדה? ממש תת-רמה! טוב, ב"ה חוש הביקורת מתפתח כשגדלים.
גם ילדי ש"י זכור לי מאוד לטובה. לא ניסיתי שוב כמבוגרת, אז אני לא יודעת בוודאות שאני ממליצה 
התווכחתי עם בעלי על הנושא. הוא טען שזה ספר שממש לא מתאים לילדים. אמרתי לו שמה פתאום, קראתי את הספר הזה ראשונה בכיתה ה' ועוד אלף פעמים אחר כך והוא לא פגע בתמימותי והוא ספר נקי לגמרי על גבורה ישראלית ועל נער חמוד ואהוד. ואז החלטתי לקרוא אותו שוב ונבוכתי לגלות שהוא צודק לגמרי. יש שם ממש תיאורים גרפיים שלא מתאימים בכלל לילדים! אחר כך אנחנו מתפלאים איך החברה נהייתה כזאת...
"ידידי מרחוב ארנון" ו"ניסים ונפלאות" (יש לה עוד ספרים לילדים גדולים? אם מישהי מכירה אשמח לשמוע). רגישים ומקסימים ממש, בשפה יפהפיה ועשירה. ונקיים.
יש גם ספר ישן של מרים ילן שטקליס, שאני לא יודעת אם עוד נמכר - שיר הגדי. רובו שירים, אבל יש גם סיפורים. גם השפה שלה עשירה ויפהפיה ממש. התכנים חלקם מרגיזים (יש לה מוטיב חוזר של לצחוק על ילדים כדי לחנך אותם) אבל זה בעיקר בשירים. הסיפורים שאני זוכרת ממש קסומים. למשל "טול טול בעל חול", "המסע אל האי אולי". אידיאלי להקראה לילדי גן, אבל גם הגדולים שלי נשאבו אליהם. וגם אני ממש נהניתי...
ויש סדרה יפה מאוד על ילדים ברחבי העולם: גנט הילדה מאתיופיה, אלה קרי הילדה מלפלנד...
מגוון ענק של ספרים וסופרים-מעולה!
חפשי באזור מגורייך ספריה כזאת. אולי תרבות תורנית באיזור מגורייך יוכלו להפנות אותך לספריה כזאת .
מעט מהסופרים שאני זוכרת:
ספרי הרב מנדל (עלילתי ומרתק)
לאה פריד
יעל רועי
חיים ולדר
מנוחה בקרמן
מנוחה פוקס
יש עוד המון. אל תתפשרי על ספרים פתוחים-מכניסים שם הרבה השקפות זרות ,גם אם זה "נקי".
בס"ד
הספרים של
שרה קיסנר
ברגמן (לא זוכרת שם פרטי)
המון ספרים של ספריית "זרקור"
יש את יהודית גולן המצויינת - אולי לילדים יותר גדולים.
ואת גילה המאירי - סוף הדרך!!!
יש לה כמה ספרים ממש מתאימים לגיל הזה!!!
ספרים של פלדהיים בד"כ ברמה טובה.
ונכון!!!
אל תתפשרי על ספרים פתוחים! הם מכניסים בתת מודע כל כך הרבה "זבל"
חבל, חבל, חבל...
מילא כשאנחנו היינו ילדים לא היה הרבה תורני לקרוא, אבל היום? מבחר עצום!
בחנויות ספרים חרדיות יש מגון עצום של ספרות חינוכית ומרתקת לילדים, שלא תדעי מה לבחור...
בילדותנו- מבחר הספרים בחנוך דתי וחרדי היה ממש דליל, כך שקראנו את הספרות החילונית.
בתור ילדה לא הרגשתי בעייתיות בזה, וההפך, במבט לאחור, לא הייתי מוותרת על התענוג של קופיקו, דני דין, אורי,החמישיה וגם הארי פוטר.
אבל את האמת? לילדים שלי לא אתן לקרוא אותם כ'''כ מהר.
אבל בעצם, אני לא מבינה לעומק מה הבעיה. אם זה היה טוב בשבילי, למה לא בשבילם גם?
מעניין וכיפי, מתאים לבנים וגם לבנות
הנה, רק פה בשרשור יש הרבה אנשים שקראו את הספרים הללו- ויצאו בסדר גמור.
בעיני אפשר לתת ספרי איכות וקלאסיקות שאין בהן בעיה רצינית מצד התכנים (נניח קופיקו פחות הייתי נותנת, כי יש בו משהו שמראה בחיוב לצחוק על אחרים ולהציק, גם מטילדה, או ספרים אחרים בסגנון שבו מנסים להצחיק ע"י הצקה לאחר)
מה כן?
הסדרה של אן מאבונלי
ג'ינג'י
נשים קטנות
אסתר שטרייט ורצל
דבורה עומר
היידי בת ההרים
הנסיכה הקסומה
טרי פראצ'ט
לב של דיו
וכו'.
כל עוד החינוך שנותנים בבית הוא ברור, וכל עוד יש מקום לדבר על הכל, לילד ברור שגם אם כתוב דברים אחרים זה לא אומר שצריך לקחת הכל. (לדוג'- הייתי קוראת ספרים בהם הגיבור הולך לכנסיה. זה גרם לי להתיחס לנצרות אחרת? לא. ידעתי להבדיל בין מה שמותר לי לקבל לבין מה שאסור)
וצר לי- אבל עוד לא ראיתי ספרים חרדיים\תורניים שמתקרבים לרמה של הקלאסיקות הללו.
אז ברור שכן צריך לשים לב למה כן מכניסים ומה לא. אבל אני לא אשלול כל מה שהוא לא "תורני". (אני גם לא אשלול את מה שהוא כן תורני. כי חשוב לי גם התוכן התורני דרך הספרים. אבל חשוב לי גם הקלאסיקות שקנו את מקומן ביושר.)
כל ספריה של רבקה אליצור ז"ל - שלום לך אורחת, אגדות חז"ל בלבוש קל ועוד ועוד - כתובים בשפה מושכת,עשירה ותקינה ומעבירים מסרים המתאימים לאורח חיינו
גם בספרות החרדית לא כל התכנים הסמויים משקפיםאת אורח חיינו הפרטי.
אבא רק לומד תור ואצלנו עובד משרה מלאה בסביבה חילונית וקובע עיתים לתורה שזה המסר שמבחינתי הייי רוצה להעביר לילדי. להתאמץ לפרנס- אח"כ הכל בידי שמים.
וגם בסיפורי חגים ופרשת השבוע כל הזמן הוא חוזר עם פחדים שרוצים להרוג אותו (בכל חג רצו להרוג את היהודים) ולזרוק אותו לבור (יוסף) ולהרביץ לו עם מקל (הצפרדע השנמנה מ10 המכות). (גיל 3)
כמה שדיברתי עם הגננת והמנהלת של המעון לא להדגיש את התיאורים האלה הם ענו לי שהם בכוונה מלמדים עם כל הרגש וההצגה. (מעון ששייך לרשת חרדית)
ומנגד גם ספר חילוני שנראה הכי תמים- חמותי קנתה לו ספר: "ספר המכוניות הגדול" שמבחינת התוכן מעולה ומרתק בשבילו. רק שגיבורי הספר הם משפחה מסוג החיות שלא הייתי רוצה בספרייה שלנו.
מנגד מה שכןחשוב לי להכניס הביתה ולא נראה לי שיש מענה לכך בספרות החרדית זה ציונות, מחתרות, היסטוריה של א"י והיסטוריה כללית, מדע וכו.
המלצות חמות לגיל 3 מהתרבות הכללית:
נומה נים מתוקה שנת הבונים- על כלי עבודה שעובדים קשה והולכים לישון בלילה.
ג'ורג' הסקרן- מחולק לכמה סיפורים שבהם הגיבור הוא קוף שובב וסקרן שלא בכוונה גורם לנזקים ובסוף מתברר שהמעשים שלא היו לתועלת ומודים לו.
שני הספרים כאילו נכתבו על הבן שלי ובעיני הם נקיים ביותר ומשקפים מסר חיובי.
אחרי שבעלי החליט שזה לא חינוכי.
תמיד הוא עושה דברים שובבים ואיכשהו מקבל צל"ש.
מסכימה לגמרי עם הביקורת על הספרות החרדית. המסקנה היא שצריך לבחון כל דבר לגופו...
יש ספר חדש, ציוני, ליום העצמאות: סבא אבשלום ויום העצמאות. (מאוייר יפה מאוד, קצת ארוך לקטנים.)
חוץ מזה, אני ממליצה על "כה עשו חכמינו". (בלעתי בשקיקה, מכיתה ב)
עוד אחד חמוד: "עכבר הסיפריה" - מתאים לגן-א, על עכבר שמלמד את הילדים שהם יכולים לכתוב סיפורים.
לגדולים יותר יש את הסידרה של רונית לוינשטיין-מלץ. לא קראתי, אבל היא הייתה מחנכת באולפנה.
כל שבוע אנחנו קוראים מהספר של ג'ורג' הסקרן. אני מודעת היטב למסרים שעולים ממנו וזה כאילו נכתב במיוחד עבור הבן שלי.
צודקת שאולי לא כדאי להכניס רעיונות לילד שלא עושה שטויות מטבעו, אבל ילד סקרן כמו הבן שלי הסקרנות טבועה בו כ"כ חזק ובעיני זאת תכונה חיובית אם יודעים לנתב אותה נכון וזה בדיוק מה שקורה עם ג'ורג'.
למשל אם הבן שלי מרים את התינוקת (הוא יודע שאסור לו) אני לא אכעס עליו אלא אעזור לו לשקף מה שהוא הרגיש- הוא רצה להביא אותה אלינו, לשחק איתה, לעזור לה וכו' אבל זה מסוכן בשבילה כי היא עדיין קטנה וכשהיא תגדל נרשה לו.
חוץ מזה מדהים בעיני איך ילד מתחבר חזק לספר שהוא מזדהה עם התכנים שלו.
יש לנו גם ספר שנקרא "עמוס בקבוק וכוס" שזה על ילד שמוזג מבקבוק לכוס ואח"כ מהכוס לבקבוק. מה שהבן שלי עושה טבעי באמבטיה מאז שהוא למד לשבת בה. למנוע ממנו לשפוך מים באמבטיה אני לא רוצה וזה לא יצליח עם אופי כמו שלו.
נשאר לי לזרום עם חקר המדע שלו ולתווך לו את זה נכון (למשל מותר לשפוך מהאמבטיה שלו לאמבטיה הגדולה אבל אסור לשפוך מחוץ לאמבטיה)
בכל ספר יש מסרים סמויים. כל כותב מעביר מהשקפת עולמו. המצב האידיאלי הוא שהורים יקראו גם הם את הספר, ויחליטו אם הוא מתאים לילד כמו שהוא, או מתאים לילד עם תיווך ושיחות על עולם הערכים העולה ממנו, או לא מתאים בכלל.
יש ספרים חילוניים נפלאים, שממש חבל להפסיד רק בגלל שהם חילוניים (הזכרתי למעלה את אלה של לאה גולדברג - ממש ספרי חובה בכל בית בעיניי). יש גם ספרים דתיים שאני מעדיפה להתרחק מהם, מסיבות שונות. ויש עוד הרבה אחרים... לא כדאי לאמץ או לשלול קטגורית. כדאי לבדוק כל מקרה לגופו.
ג'ינג'י למשל - כולו תככים ומריבות בין ילדי השכונה ובין הילדים להוריהם, ורק מיעוט קטן זה ההרפתקה עצמה. ממש דוחה. מציב סדרי חיים עקומים בעליל.
אן מאבונלי - לכאורה סיפור קסום על ילדה אומללה שבעזרת שמחת חיים פרחה ועשתה הרבה טוב. אבל כולה מלאה מידות קלוקלות - קנאה,תחרות נקמנות ועוד.
לדעתי כן חשוב לחשוב פעמיים לפני שנותנים לילדים לקרוא כל דבר, ובמיוחד כשהם קטנים ועוד לא פיתחנו להם חוש ביקורת.
אחרי זה אפשר לעבור איתם על חלק מהספרים ולפתח להם חוש ביקורת גם כלפי מה שלא עברנו איתם ביחד.
כולו באווירה דתית לאומית.
סיפורים עם מוסר השכל אבל לא "נוטפים" חינוכיות.
אצל דבורה עומר, ועוד, דברים שיכולים להזיק. בנושא שהזכרת. אבל זה ממילא עדיין לא שייך לגיל שאת מדברת עליו.
ממליצה:
הספרים של אריך קסטנר (ובראשם אורה הכפולה).
לילדים עם קצת נטייה פלספנית וכוח לספרים מעט 'כבדים' - הספרים של מיכאל אנדה (הסיפור שלא נגמר, מומו, ולצעירים יותר - הסוד של לני, ממש נפלא).
סדרת 'דוד אריה' נהדרת, עשירה ועמוקה מאוד, מעוררת מחשבה (רק מעירה לתשומת לב - בספר 'יערות הסהרה' יש דיון סמוי בנושאי דתות ודתיות. כדאי לקרוא ולדון עם הילדים במסרים, שלא סתם יחליקו להם לתת-ההכרה).
מתוך ההפכה - מקסים, עשיר ומלמד.
לבוגרים יותר -
אפשר לקרוא לך אמא - ספר חרדי רגיש ומקסים על יתמות ונישואין שניים, אבל אני חוששת שהוא כבר נעלם מהמדפים...
הספרים של חוה רוזנברג - תשעים ותשע, פקעת... ממש מקסימים.
גם הספרים של הרב סבתו יכולים להתאים לנוער, ואין מילים לתאר את כל הרגישות והעומק שלהם, אהבת ה' ואהבת התורה... ולמי שהספרים הארוכים שלו כבדים מדי - שיתחיל מהסיפורים באמת מארץ תצמח. למשל הסיפור שברי לוחות - יצירת מופת בעיניי. מרגש עד דמעות.
מצטרפת להמלצות על אן מאבונלי ועל היידי בת ההרים.
ספרים שהוזכרו במעלה השרשור ואני לא ממליצה:
הסדרות של גלילה רון פדר (ג'ינג'י, מנהרת הזמן ויש לה עוד המון סדרות) - היחסים בין אחים שמתוארים שם ממש עצובים בעיניי. בלי סוף קנאות, התנצחויות, נקמות... למרות שמנהרת הזמן מלמדת היסטוריה, אני בספק אם יוצא שכרו בהפסדו. יש לה סדרה מוקדמת יותר, רגישה ויפה מאוד - 'אל עצמי'. אבל אני לא מציגה אותה לבן שלי כי אני יודעת שהוא יסתקרן ויחפש את ספרי ההמשך של הסדרה, והם בוטים מאוד (שמים את ספרי אסתר שטרייט וורצל בכיס הקטן...)
ג'ורג' הסקרן - מלא כולו במסרים צרכניים, בג'אנק פוד, קניות, נסיעות, בילויים... אני גם לא אוהבת את הסיפור שבבסיס הסדרה, איך ה'דוד' המחוכם הצליח לגנוב את הקוף מאמא שלו ולאמץ אותו. מסר רע מאוד בעיניי.
נשים קטנות - נכון, ספר יפהפה (אם כי אני לא מכירה ילד שנהנה ממנו אלא רק מבוגרים. הוא די משעמם לילדים, לא?) אבל המסרים הנוצריים בו הם הרבה מעבר לתיאור הליכה לכנסייה. הוא נכתב מתוך אמונה עמוקה, ואי אפשר לפספס את זה. כרגע ממש עולה בזיכרוני סיפור אחד חזק מאוד שמופיע שם שמוכיח (בלי להגיד את זה במפורש) כמה חכם ונכון להושיט את הלחי השנייה... אז בסופו של דבר טוב בעיניי שהוא משעמם ילדים - עדיף לקרוא אותו כמבוגרים, בעיניים פקוחות ובתשומת לב. כנ"ל פוליאנה...
דן, ברור שזה עדיין לא רלוונטי לגילה, אבל ת'אמת? זה מעסיק אותנו מאז\ שהיא תינוקת. במיוחד כי שנינו באנו מרקעים חינוכיים שונים.
הקולה טובה- הספרים של אסתר שטרייט וורצל ממש מלאים בקשרים שבחברה שלנו מחנכים שהם אסורים, אז למה לתת לה לקרוא על זה? זה משפיע. הספרים של גלילה רו פדר- בתור ילדה, כשקראתי על ציון ועל בתיה, זה הרס לי את התמימות. פשוט ככה. לא קראתי את מנהרת הזמן. גם לדבורה עומר יש סיפורי אהבה שיכולים קצתלהוות בעיה כמו לאהוב עד מוות, אבל היא הרבה יותר חינוכית וחיובית ומצנזרת. וגם יש יותר היסטוריה בספרים שלה, וזה מ-אוד חשוב לי. כל השאר לא קראתי. יבדק.
לגבי הספרות החרדית- יש שם ספרים שאני מאוד לא אוהבת מהסיבה שציינה אמאשוני, וזה יכול לקרות גם בספרים הבודדים של הספרות הדתית לאומית. לפני כמה שבועות הלכנו לסיפרייה לבחור ספר, והיא בחרה ספר שנקרא "הסנדל של אייל", מיהרתי מאוד אז אפילו לא פתחתי לקרוא ולרפרף, וזה נלקח מהאזור של הספרות התורנית. כשהגעתי הביתה גיליתי שזה ספר שמספר על הגירוש, אבל מאוד מבלבל שני ילדים קטנים שמעריצים מאוד חיילים במיוחד אחרי מבצע צוק איתן, כי הוא מעלה להם שאלות מהותיות על למה חייל יהודי מגרש יהודי. אני מודה, שיכתבתי להם את הסיפור והשמטתי את הקטעים האלו. הם עוד צעירים מידי בשביל זה.
חוץ ממנו אין לי הרבה על מה להמליץ מבחינה ספרותית.
ליראת שמיים יש לך את הסדרה הותיקה "מחניים". יש ביניהם סיפורים יפים מאד.
אם כן, אהבתי אותם מאוד כשהייתי קטנה, אבל יש שם סיפורים שקצת מלחיצים אותה.
יש שם סיפורים מפחידים ממש.
החביב ביותר על הבת שלי הוא התינוק שהוחלף - על רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס.
עוד טובים לדעתי מהסדרה - המעין הלבן, ילדי הבית המסתורי, הדרך לתורה, נקדימון ובורות המים, גשר החלומות - הקלאסיקה היהודית על האוצר שמתחת לגשר.. משחק המחבואים של הדגים, השופט הקטן, המטמון בכד הדבש, הילד שהציל ספינה, הלחם המורעל, ועוד ועוד..
חשבתן על זה שגם האגדות המוכרות שגדלנו עליהן מלאות במסרים לא חינוכיים?
ג'ק וגבעות השעועית - גונב מהענק
זהבה ושלושת הדובים -נכנסת לבית, אוכלת וישנה ללא רשות
כיפה אדומה - הזאב אוכל את סבתא
וכו'. היום באמת יש כל כך הרבה תחליפים.
לבני שלמד לקרוא קניתי:
ספרונים של ''פתגם וגם'' - עולה 10 ש''ח בחנויות
סדרה של ''מעגל השנה'' - על המועדים
ספרי מנוחה פוקס
מאד ממליצים גם על הספר : סיפורים מהלב של אורי - שווה לבדוק.
עם הילד, איך היא עושה דבר כזה ונכנסת לבית זר.
אז אני פשוט אשאל את אמא שלי ואשתף אתכן.
יוהו, אני כבר ממש מסוקרנת לשמוע את תשובתה.
מסקנות משיחה עם אמי:
1. אכן לא היה מבחר גדול של ספרות בחינוך הדתי/ חרדי.
2. הספרים של פעם היו יחסית נקיים (בכלל בלי השוואה לספרים של היום)
3. אורי- היא לא אהבה שקראתי, אבל לא רצתה לעשות מזה עסק. לעומת זאת ספרים אחרים אין לה התנגדות כי הם באמת נקיים:
בן המלך והעני,רובינסון קרוזו,הלב, שלשת המוסקטרים ועוד.
4. לא כל דבר שקוראים או שומעים עליו - זה אומר שנעשה אותו. כמו שהולכים לקניון ויודעים להפריד בין בגדים שנקנה ולבין אלו שלא.
5. היום כמובן היא תמליץ לילדים לקרוא בעיקר ספרים שאין עליהם מחלוקת.
אך אצלי באופן ספציפי זה היה מאד ברור.
בשבילי זה היה הבדל כמו מציאות ו''מדע בדיוני''
היום אני יודעת שרב האנשים לא כאלו. אני די יחידה.
מה השתנה מאז ועד היום?
למה אנחנו כן קראנו את הספרים האלו, ונהנינו, ולא ראינו בהם בעייתיות? ההורים שלנו לא היו פחות חינוכיים מאיתנו. (נכון שהיום יש תחליפים ופעם היו פחות, אבל עדיין השאלה בעינה עומדת)
מישהי יכולה להסביר לי את זה?
כפי שכתבתי קודם, אני לא אתן לילדה שלי לקרוא את הספר ''אורי'' לדוגמא, אבל מצד שני חבל לי למנוע ממנה את ההנאה שהייתה לי כשקראתי אותו....
תסתכלי על הדור היום.
לא אומרת שבהכרח קשור, אבל לא הייתי יוצאת מנק' הנחה שזה לא משפיע.
גם ברמה האישית, לא תדעי איך כל אחת ואחד כאן היה מתנהג/ חושב אילו לא היה קורא סיפורים אלו.
בזמנו כשעשיתי שירות לאומי- הילדים בכיתות הנמוכות לא היו יכולים לשבת רגע בשקט. תמיד הידיים שלהם היו מאוגרפות בצורת החזקה ברובה ותמיד קפצו מהכיסאות תוך כדי קריאות אני "בטמן" וכאלו, באמצע שיעור ובלי קשר לכלום.
אז זה תלוי ברמת החשיפה ורמת התכנים, אבל לא הייתי חותמת שזה לא השפיע עלינו...
בתור ילדה ראינו סרט מצויר על פינוקיו, כילדה לא ידעתי לעצור את הצפייה בזמן ועד היום חקוקה לה טראומה.
ולגבי ההורים- הבן שלי לא יכול לשבת לצפות במשהו יותר מדקה, אבל כשהוא יגדל ואצטרך להעסיק אותו איזה חצי שעה- לא בטוחה שאסנן לו את כל התכנים שהוא רואה. אצא מנק' הנחה ש"הגן של דודו" או משהו כזה משקף מסרים לא בעייתיים. אולי זאת גם הייתה המחשבה של ההורים שלנו שסיפורי ילדים- כנראה שהם תמימים.
ההורים שלי לא נחשפו בילדותם לסיפורי אגדות.
ההורים של בעלי נחשפו לתרבות הגרמנית שם סיפורי האגדות לא מסתיימים בטוב כמו בגרסה העברית.
מקס ומוריץ למשל בכריכה רואים אותו עם ידיים שהאצבעות חתוכות וניגר מהם דם.
למה הם העבירו הלאה? כי גרמני שגדל על התרבות הגרמנית לא מסוגל לספוג ביקורת על התרבות הגרמנית.
בליבי פנימה אני בעצם יודעת ברור שכל מה שאדם נחשף אליו בכל צורה - נכנס ומשפיע על נשמתו.
השאלה היא כמה אנחנו מחליטים לחסום.
כלומר- האמת אומרת לי: לא היה טוב לך, לא יהיה טוב לילדייך, לקרוא ספרות שהיא לא טהרת הקודש.
אך סגנון החיים שלי והמציאות, והסביבה והרצון - הם לא כאלו. אז אני כאילו מחפשת צידוק...
אני מקוה שמישהי הבינה אותי כי קצת קשה להסביר.
אם רב הספרים שיש בבית הם נקיים וחינוכיים אז מקצת קופיקו לא יקרה נזק רציני
אבל אם ילד יש לו רק ספרים חילונים ובנוסף גם הרבה מחשב וטלויזיה וכו'- אז בוודיא שיהיה נזק
ואפילו המלצתי לילדי לקרוא אך כשהם קראו גם אנחנו קראנו שוב ומה שזכרנו שהספר נקי וללא רבב התברר שלא כך . ודיברנו על כך שאולי אנחנו ונראה לי גם מתוך שיחות עם הילדים שאנחנו היינו יותר תמימים וקראנו זאת בתמימות וגם הילדים קוראים ולא ממש מתעכבים על הדברים האלה הם קוראים את הספר כמכלול .
אני הרבה פעמים קוראת ספרים שהילדים שלי מביאים מהספריה וכשנראה לי שיש בעיה או שהספר עוסק יותר מידי בבנים ובנות אני משוחחת איתם על כך שבחיים הדברים נראים אחרת וודאי בחברה שלנו. ומשקפת להם את הבעיתיות.
דמי חנוכה. אז היא קנתה להם את כספיון ואת האריה שאהב תות וגם ספר שלא הכרתי מדהים על חשיבה חיובית לילדים קוראים לו דגים לא אוהבים טופי ספר מדהים ממולץ בחום.
הבן שלי בן שלוש אז אני מדברת לגיל צעיר, שבחנתי והיא ממש מצויינת,
שעת סיפור 1,2
סיפורים מתוך הלב של אורי
סיפורים מתוך הלב של אמא.
אבל הם יקרים.
בתי הגדולה בת 8, ילדה מהממת מכל הבחינות- נעימה לחברות ולמשפחה, נדיבה, חכמה, באמת מותק. מצד שני, היא דוחה כל דבר לרגע האחרון. נגרר מזה שהיא מאד מבולגנת. מה רציתי לומר על זה:
1. אני מאד מבינה את היתרון של התכונה הזו- היא רוב הזמן עושה מה שהיא אוהבת ולא משימות ש*צריך* לעשות, וזה כיף גדול!
2. מצד שני, באחד מבני המשפחה הבוגרים (היותר מורחבת) יש את התכונות הללו. והן גורמות לו נזק מתמשך! אותה דמות לא מנצלת את הפוטנציאל שלה בשום תחום, מאבדת דברים על ימין ועל שמאל, מפוטרת מעבודות תוך תקופה קצרה. בקיצור- זו לא ההתנהלות המועילה בעולם הזה!
3. בבקרים עוד הצלחנו למצוא פיתרון- אני אומרת לה "את יודעת מה השעה ומה המשימות שלך, תעשי את זה בקצב שלך ואני לא מאשרת איחורים". ואז היא מתעדפת את המשימות שלה- לפעמים לא אוכלת א. בוקר אזלוקחת שקית לבי"ס, אבל סה"כ מגיעה די בזמן.
4. אבל עד שהיא הולכת לישון היא מורחת את הזמן ואז גם אני כבר משתגעת וגם היא עייפה בבקרים והולכת לישון לא תמיד בתחושה נעימה.
5. אני לא רוצה להתעצבן עליה, מצד שני אני ממש מפחדת שהתכונות האלו יהרסו לה את החיים הבוגרים.
קיצור, למישהו יש עצות?
לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.
ושתנהל את המשימות שלה עד אז.
כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.
זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.
לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.
ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.
מקווה שיתאזן קצת...
תודה!
כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...
ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.
לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.
תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.
היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.
הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.
כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.
ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.
תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.
כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.
היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.
נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.
אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.
חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה.
בס"ד
שלום רב,
יש לנו ילדה בת 8 בכיתה ג. היא לא מוכנה אפילו לצאת מהבית לבית הספר.
דברנו עם המורה, יועצת, מנהלת ופסיכולוגית בית הספר, ושום דבר לא עזר.
מה לעשות?
והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.
האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?
צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.
צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.
אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה
ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.
לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.
ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.
זה לא נשמע כמו סתם פינוק.
יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.
אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.
גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.
אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.
תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).
היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?
הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.
היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.
הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .
ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.
לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך
כדי להתמודד עם זה.
כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.
במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.
אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.
היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).
מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה
בהצלחה!!
שהעיקר זה לדבר איתה.
ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.
איך לה בלימודים?
איך לה מבחינה חברתית?
יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?
מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?
האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.
בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)
לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.
אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.
ומוסיפה:
איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?
ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?
האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?
בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)
בהצלחה.
אבא פגוםאני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.
יש למישהו עצה מלבד תפילה?
אני עובד עצות..
החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.
אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''
בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב.
שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.
אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?
זה נשמע מאד מעיק.
למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?
אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת
מאוד מאוד מבינה אותך💔
מאוד כבר אמרתי?
אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.
אל תכביד עליהם
תקליל
שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים
צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .
תשחרר
שיעור כללי תעביר במקום אחר
בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים
יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת.
אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...
קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.
1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון.
2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !
3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'
4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.
5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.
6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.
8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.
9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]
10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.
11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.
12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]
אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.
לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.
לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.
יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).
נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.
אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)
תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה
1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.
אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.
תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...
2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..
סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.
3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.
כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.
בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.
ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.
4. כמובן תפילות!!
טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה
אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.
עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה
מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש
גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'
אגב לא חייבים את כל אורך השיר..
בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב
אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע
למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם
מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.
כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל.
קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו
התקציב דיי דל 🤧
אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!
תודה!
זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.
פיתות על הטאבון ביער..
זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.
הבן שלי בן 16. מתוק, אבל עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!
לק"י
אמהות
הריון ולידה
ועוד
יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב
1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.
2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.
3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו
4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו
5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.
6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)
7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים
8. ישראל איננה חברה בG20.
9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה
10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.
מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.
(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)
אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.
היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.
ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.
כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).
ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.
בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.
לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.
ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם
