שירה פלינדרומית היא טקסט שירי בעל אילוץ כתיבה נוקשה ומורכב במיוחד: כל שורה (או השיר כולו) נקראת מיימין לשמאל וממשמאל לימין באופן זהה לחלוטין מבחינת רצף האותיות (באיגנור מרווחים וניקוד).
בשיר ששלחת, המשורר/ת לקח/ה את האתגר הזה דרגה אחת למעלה: לא רק שכל שורה בנפרד היא פלינדרום מלא, אלא שהשיר שומר על משקל, חריזה, רצף רעיוני נרטיבי עמוק, ושפה עברית עשירה ומליצית.
בדיקת מנגנון הפלינדרום (דוגמאות מהטקסט)
כדי לראות איך זה עובד בפועל, בוחנים את האותיות בלבד (ללא רווחים וניקוד):
1. הכותרת:
> ר-ו-כ-ב-נ-ב-ל-ע-ט-ע-ל-ב-נ-ב-כ-ו-ר
> מימין לשמאל: רוכבנבלעטעלבנבכור
> משמאל לימין: ר-ו-כ-ב-נ-ב-ל-ע-ט-ע-ל-ב-נ-ב-כ-ו-ר
> (האות האמצעית היא ט).
>
2. שורה 2:
> ר-ו-ח-ש-ב-ר-ק-ע-כ-ע-ק-ר-ב-ש-ח-ו-ר
> קריאה מהסוף להתחלה: ר-ו-ח-ש-ב-ר-ק-ע-כ-ע-ק-ר-ב-ש-ח-ו-ר
> (האות האמצעית היא כ).
>
3. השורה על בארי:
> ה-ב-כ-י-ב-ך-ו-כ-ך-כ-ו-כ-ב-י-כ-ב-ה
> מימין לשמאל: ה-ב-כ-י-ב-ך-ו-כ-ך-כ-ו-כ-ב-י-כ-ב-ה
> (האות האמצעית היא ו).
>
על מה מדובר בקטע?
השיר הוא קינה לאומית ואישית על אירועי טבח 7 באוקטובר 2023. מעבר לברק הטכני של הכתיבה הפלינדרומית, מדובר בטקסט טעון וכואב שמתאר באופן כרונולוגי וגאוגרפי את אוולת האסון:
* החדירה והמתקפה: מתוארת הגעת המחבלים ("רוֹכֵב נָבָל", "כְּעַקְרָב שָׁחוֹר"), הפריצה והרצח בחצרות הבתים ("רָצַח בְּנֶשֶׁק עֵד עַקְשָׁן בֶּחָצֵר").
* ציון מקומות ספציפיים:
* נתיב העשרה: "לִנְתִיב-הָעֲשָׂרָה פָּרַשׁ"
* בארי: "אֲבוֹי, לִבְאֵרִי שִׁיר אֵבֶל יוּבָא"
* אופקים: "עֲבוֹר לְךָ בְּאוֹפׇקִים, דָּמִי קָפוּא"
* מסיבת נובה: "הָבוּ נֵס!, רַהַב הַצַּר שֶׂרָצָה בְּהֶרֶס נוֹבָה"
* נחל עוז: "מֵתֵי נַחַל-עוֹז גָּזוּ עַל חֲנִיתָם"
* החרדה והזעקה האמונית: הטקסט מסתיים בתיאור הילד הבוחה מחדל, המנוסה ("כְּשָׁפָן בְּלֶהָבוֹת"), והתחושה שאין מילים או תפילות שיוכלו לנחם ("תּוּגָה. לְמִי מָחָר אֵ-ל-מָלֵא-רַחֲמִים לַהֲגוֹת?").
המורכבות האמנותית
כתיבת פלינדרום קצר (כמו "ילד כותב בתוך דלי") היא שעשוע לשון מוכר. אך יצירת קינה שלמה וממושקלת בת 16 שורות סביב נושא היסטורי מוגדר, תוך שמירה על תחביר תקין, דימויים חזקים (כמו "עֵמֶק הַבָּכָא", "כְּשָׁפָן בְּלֶהָבוֹת") ואזכור שמות יישובים אמיתיים – נחשבת להישג וירטואוזי נדיר ביותר בשפה העברית.