ב"ה
שלום לכולם, אני כבר שבוע מתלבטת אם להירשם לפורום הזה אבל היום החלטתי שכן. מתפללת שזה לטובה.
רציתי לשתף אתכן - אני נמצאת בקשר 9 חודשים עם בחור מקסים!
הכרנו בחתונה של חברה, באותה תקופה הוא היה עדיין חייל (הוא עשה מכינה + 3 שנים) ככה שהקשר התחיל לאט עם מפגשים של פעם בשבועיים אבל עם המון טלפונים. הוא השתחרר לפני חצי שנה ואז הקשר הפך להיות ממש רציני והתחלנו לדבר על הבית שלנו ואני רק חיכיתי להצעה. ואז התחיל צוק איתן, אחרי המלחמה הוא אמר שהוא רוצה ללמוד חודש חודשיים לפני שהוא יוצא לעולם הגדול. הוא הצטרף לזמן אלול לישיבה ולפי מה שהוא אומר הוא 'התמכר' והוא לא רואה את עצמו עוזב את הישיבה בזמן הקרוב וזה אחרי שכבר התחלנו לדבר על מה נעשה עם עצמנו בהמשך.
אבל העניין הוא שאני מרגישה שהוא ממש השתנה לי, יש המון דברים שהיינו עושים פעם והיום זה בכלל לא אופציה, בין אם זה ללכת יחד בטיילת או במעיינות מחשש לייחוד..השיחות שלנו הפכו להיות 'מכניות' כאלה, בלי רגש. רק על זה שהשאיפות שלנו צריכות להיות מכוונות על פי התורה...וכמה חשוב שהבית יהיה על פי ההלכה.
יש אפילו ימים שאני בוכה כי אני חושבת על מצב שבו ניפרד. בפגישה אחת התפרקתי ודיברתי איתו על השינוי והוא התגונן ואמר את המשפט הקבוע שלו 'התורה היא אמת ואנחנו צריכים לחיות לפי התורה' - אני מסכימה לגמרי, אבל אין בזה גמישות? זהו? לומדים תורה אז ננעלים - יש רק ראש אחד? אי אפשר להפגין רגש? לשתף פעולה? כאילו 9 חודשים ביחד! אין לזה משמעות?
אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני מבינה שזה לא מה שהיה פעם אבל מצד שני כל כך קשה לי לחשוב על מצב שבו אנחנו כבר לא יחד.
עזרה?
