השכבה מעייפת...אור היום

מה עושים כדי שההשכבה של הילדים תהיה פחות מעייפת?

היום החלטתי שאין לי כוח לרחוץ את הבנות, ובכל זאת, עד שהן היו במיטות, אחרי החלפה לפיג'מות+ציחצוח שיניים+שמע, עברו 45 דקות.

 

נקודות הקושי העיקריות הן שהגדולה איטית (אולי יש לה קשיי התארגנות. בשורה התחתונה, לוקח לה הרבה זמן יחסית כדי להתארגן ולהתלבש). אני רוצה שהיא תתלבש בכוחות עצמה, אפילו שבחלק ההתלבשות אני עוזרת לה, אבל החלק שלה לבד לוקח הרבה זמן (10-15 דקות).

והקטנה (2.5) לא נותנת לי להלביש אותה. היא משתוללת בשביעות-רצון מירבית, וצריך להיאבק בה כדי להלביש אותה, וזה מתיש.

 

מה אפשר לעשות?

בקשר לגדולה:חן שחר

לפרק לה את המשימות, למשימות קטנות, ולהחמיא על כל צעד:

תפשטי גרב אחת. מעולה!

מה עכשיו?

לפשוט את הגרב השנייה. יופי!

כשתסיימי לפשוט גם את החולצה תספרי לי!

מניסיון שלי - זה לא קל (לאימא), אבל עוזר למיקוד במשימות!

 

כן... זה מעייףמאמע צאדיקה

השיטה הכי טובה שמצאתי כדי להתמודד עם זה-

פשוט להיכנס בזה! 

להבין ש"להשכיב לישון" זה לא דבר שצריך שיקרה הכי מהר כדי שאפשר להמשיך הלאה בלוז יום עמוס של אמא,

זה דבר שיש בו המון התרחשויות שצריכות את הזמן והמקום שלהן כדי להתרחש

יש שם הרבה הקניה של כישורי חיים מאוד חשובים - כמו סדר ואירגון, התנהלות בזמנים, ניקיון והגיינה, להתלבש ולהתארגן, 

הקניה של יכולת להירגע ולהירדם (כן זה יכולת חשובה מאוד, ולא באה טבעי( 

יש שם הרבה התרחשות של קבלה מאמא, אינטראקציה מאוד משמעותית, שיכולה להיות מוקרנן חום ואהבה- ומקנה לילד את האהבה הזו 

 

אם היית צריכה לכתוב את ה45 דק של זמן התארגנות והרדמה- באותה צורה שסטודנטיות כותבות מערך שיעור (שגם הוא 45 דק)- איך זה היה יוצא לך? 

מטרות ידע- 

מטרות מיומנות- 

מטרות ערכיות- 

מטרות ריגשיות- 

אתגרים  לאור הכירות עם "התלמידות"- 

חלוקת הפעילויות לזמן (יחידות של 10 דק בערך) - --- --- 

וכולי 

בדיוק כך.פפריקה--
ראיה פשוטה ונכונה כל כך.
את נשמעת כמו אמא סופר מנוסה

אני מרגישה שמה שמציל אותי בהשכבותטוזי

זה הזמן בנחת שיש לי לזה. מבחינתי כבר מארוחת ערב אני בהשכבות. ואני גם יודעת בהתאם שאם לא אכלנו ארוחת ערב בזמן ההשכבה תהיה מאוחרת ובטח קצת יותר קשה כי הילדים עייפים.

(נגיד היום אכלנו ארוחת ערב אחרי מסיבת חנוכה ביתית בשעה שבד"כ הם במיטות ואחד הילדים בכה בהיסטריה לפני המקלחת, נרגע במקלחת ואח"כ עד שהלבשתי אותו והכנסתי למיטה - והוא לא היה הראשון שהולבש..)

 

סתם 2 נקודות קטנות שעזרו לי הן:

1. צחצוח שיניים אנחנו עושים במקלחת אחרי שמסתבנים ולא כמשהו בנפרד אחרי פיזמה או עם מגבת סביבם.

2. קריאת שמע זה כמה דקות בנחת עם כל אחד. לפני ואחרי הם יכולים קצת לפטפט איתי אבל בד"כ הם כמעט ולא צריכים את זה, הם שמחים שאני שוכבת רק לידם או עושה נעים ומסתכלת בעיניים וכו

 

 

ואני עוזרת ולפעמים מלבישה כאלו שיודעים לבד מצויין. במיוחד אם עייפים ואין להם כוח, תכלס זה יותר זריז לשני הצדדים

 

וואי ככ מוכר...תות

מצטרפת למה שהאחרות כתבו. וגם:

- יש ילדים (במיוחד עם בעיות התארגנות) שרצפים ו"טקסים" מאוד מועילים להם. למשל - להתרגל שכל יום מייד אחרי א. ערב היא נכנסת ראשונה למקלחת, אחרי מקלחת מתלבשים במקום קבוע ובסדר קבוע וכו. עוד המלצה לבעיות התארגנות היא פשוט להתחיל מוקדם יותר... יש ילדים שאוהבים את הנחת שלהם, ויש עוד הרבה מקומות שבהם הן יצטרכו לעמוד בלחצים ובלו"זים. כיוון אחר לגמרי - לנסות להמריץ, למשל: בואי נראה עם סטופר בכמה זמן את מצליחה להתארגן... או - בואי נראה אם תספיקי היום לשחק קצת לפני השינה במשחק (האהוב עליה) - אם תזדרזי תוכלי לשחק עד שהקטנה תסיים להתארגן...

עוד כיוון זה טבלה - אצלי הגדול למד להתקלח לבד בזכות טבלה. הוא רצה גם מעצמו, והטבלה דרבנה אותו.

לגבי הקטנה - חשבתי על כיוונים של הסחת דעת. לספר משהו מצחיק, לשאול מה היה בגן ותו"כ "להתלבש עליה".

וביחס אלייך - ראיתי פעם המלצה ככ נכונה: בדרכ זה הזמן ביום שגם לנו כבר מתחיל להיגמר המצבר... לעצור שנייה, להתפנק עם כוס קפה במקום לשטוף עוד צלחת, לנשום עמוק ולדעת שאת עומדת בפני משימה חשובה ומשמעותית - השכבה נעימה ומוצלחת - וצריך כוחות לפני משימה כזו...

את כל האמור לעיל אני עוד לא ממש הצלחתי ליישם, אבל אני מנסה... בהצלחה

...בהתהוות

 

התשובות שמעליי מעולות ממש. קראתי אותן וכמעט נהיה לי חשק להתחלף איתך, לקבל על עצמי השכבה של הבנות שלך, רק בשביל לנסות ליישם אותן

א-ב-ל אם, רק אם, את בכל זאת מרגישה שזה גדול עלייך, ושאין לך חשק - אז אני מציעה לפנות לכיוון ההפוך: לעבור להלביש בעצמך את הגדולה.

אם לך אין חשק לסצנת ההתלבשות שלה, ולה אין חשק להתלבש לבד - אז לדעתי אין הרבה תועלת בלעמוד על זה יום-יום, ועוד בדיוק בשעה ששתיכן גמורות.

מניסיוני המיומנות נרכשת לאו דווקא בצבירת הרבה שעות מאמץ שהן בתדר פנימי של 'כי צריך', 'כי זה חשוב', 'כי מה יהיה בהמשך' - אלא בהבזקים של מוטיבציה, של רצון עמוק ללמוד / ללמד.

אני מתכוונת למוטיבציה שלך או שלה. כל אחד משניהם מעולה - אם הוא באמת קיים, אם אפשר להרגיש אותו באוויר. 

על מה שיכול לגרום לך מוטיבציה כבר כתבו. תאמיני לי שגם אם זה לא קיים - יגיעו דברים שיגרמו לילדה מוטיבציה.

אצלנו למשל היה זינוק בהלבשה העצמית כשהגיעו ימים שלוגים (אנחנו גרים במקום שיש הרבה כאלה). כשמתלבשים בבוקר או בערב לא הייתה לילדון הרבה מוטיבציה - מה אכפת לו להישאר בלי בגדים, או בפיג'מה? זה דאגות של ההורים, לא שלו... אבל כשהיה שלג בחוץ הוא מעצמו רצה נורא לצאת ולשחק, ואני הרשיתי רק עם גרביים, נעליים, מעיל, כובע, כפפות... ולא נחפזתי לעזור לו. אז כשהוא בוער מרצון לצאת הוא בעצמו מנסה להזדרז ולהתלבש! וככה הוא לומד.

זו רק דוגמה אחת - בכל בית ועם כל ילד אפשר 'לתפוס גלים', לרכוב על סיטואציות שיכולות לעורר את ההתלהבות של הילד ללמוד משהו חדש. ולפעמים אפילו לא צריך לחפש - פשוט מגיע הגיל שהילד רוצה להיות עצמאי בגלל עצם העניין, שכיף להיות עצמאי

 

 

ולגבי הקטנה - מה דעתך ללמוד בעל פה איזה סיפור חמוד בחרוזים ולספר לה בכל פעם תוך כדי הלבשה? שהיא תתרכז לשמוע ותשכח להשתולל...

 

 

עוד רעיון בכיוון הזה-מאמע צאדיקה

ראיתי את זה בספר של רעיונות לשמחקי ילדים לפי שיטת מונטסורי או משו כזה... 

 

לתרגל התלבשות - בצורה נפרדת מלבישה עצמית 

בספר זה היה בצורה של מסגרות שיש על כל אחד 2 בדים שמחוברים ברוכסן\ כפרותים\ תיקתק 

ומשחקים בזה בלרכסן או לכפתר

לדעתי זה לא מספיק מקיף את כל צרכי ההתלבשות- 

יותר יעיל- להלביש בובות!!! בצורה מפורטת 

לבובה יש ערכת בגדים יפה שכוללת את כל הבגדים שמסתבכים בללבוש אותם- גרביים, כפתורים, סוודר... 

בזמן רגוע אפשר לשחק שוב ושוב ושוב בלהלביש את הבובה , עד שהילדה לומדת את המיומנות ויכולה לנסות את זה על עצמה

(אפשר גם לשחק- הילדה מלבישה את הבובה, אמא מלבישה את הילדה, וככה להשחיל דרך הבובה תירגול הלבשה לילדה בזמן נינוח) 

בקשר לגדולהl666

אני חושבת שאין לה שום קשיי התארגנות אלא שאין לה שום סיבה להזדרז כמו שכתבו חוסר מוטיבציה

אני אישית מלבישה את בן 4 שלי למרות שהוא יודע לעשות את זה לבד כבר שנתיים

כשהוא מעוניין אז הוא בהחלט מסתדר לבד

גם לי מאוד קשה עם השכבה במיוחד עם טקס, אני מרגישה שאני נכנסת למקום של להריץ משימות במקום להשכיב את הילדים

ועוד בעיה נוספת שלפעמים אנחנו נכנסים למצב שאנחנו כבר רוצים להשכיב אותם וילדים דווקא מעוניינים להישאר ערים כמה שיותר ואז... 

אני פשוט לוקחת בחשבוןאלונית

את הזמן שלוקח לי הכל ומתחילה את ההתארגנות מספיק מוקדם כדי שילכו לישון בשעה שהם אמורים.

למשל  ב 7 הקטנים שלי (שלוש וחצי ושנה ו 10) צריכים להיות במיטה, אז ב 5 וחצי-רבע ל 6 ארוחת ערב 

אם אני רואה שהתראך הזמן, אז אני אלביש ואתקתק יותר, ואוותר על הלבשה עצמאית. אם גם בן ה 5 וחצי עייף ומצטרף אליהם, אעזור גם לו להתלבש (אם במילים ואם ממש בהתלבשות). מקסימום משתדלת לדאוג לעצמאות שלהם בדברים אחרים.

לגבי הקטנה- בגיל הזה אני משתדלת הרבה הסחות דעת ומשחקים- איפה היד? הנה! וכו' וגם לנסות לתת לה לבד ולעזור כשהיא מבקשת. גם גיליתי שאם היא יושבת עלי ולא שוכבת יותר קל לי להלביש את הקטנה (חוץ מטיטול כמובן...)

מה שהועיל כאן+mp8
דיסק/ קלטת עם סיפורים.
להגיד: אם תהיו במיטה עד שהמחוג מגיע ל ***- אני משמיעה לכם סיפור.
יש מגוון אדיר וילדים מאוד אוהבים.
גם טבלת ניקוד למי שהולך לישון בזמן מאוד עוזרת כאן.
תודה רבה רבה לכולן...אור היום

אנסה לענות בלי להתפזר יותר מדי-

אני משתדלת לתת לגדולה משימות קטנות וברורות. אולי אני צריכה לפרק את זה יותר. בכל אופן, אני יכולה לבקש 4-5 פעמים, בינתיים היא חולמת לה, ובסוף היא באמת עושה (זה לא רע שהיא חולמת, ועם זאת, זה מאט את הקצב).

אני יכולה לעשות את הדברים עבורה, אבל אז אני מרגילה אותה להיעזר בי, ובמקרה שלה, זה מכניס אותה למקום יותר תלותי ופחות עצמאי. כלומר, מאוד חשוב בעיניי התירגול העצמאי של הורדת הבגדים/לבישת הפיג'מה, ובבוקר אנחנו בד"כ מאוד בלחץ של זמן אז אני מפשיטה ומלבישה אותה. לכן, אני רוצה שלפחות בערב היא תעשה את זה בעצמה.

(ככל שהיא יותר מתפשטת ומתלבשת בעצמה, היא יותר "קונה לעצמה" את היכולת לעשות את זה לבד, בלי עזרה).

 

אפשר לנסות להתחיל יותר מוקדם, אבל זה כמעט ולא קורה כי ארוחת הערב נמרחת גם היא (כי הבנות אוכלות לאט, או שאחת מהן מחליטה שהיא רוצה לאכול רק אחרי שהארוחה נגמרה וכו'), וגם בגלל שהקטנה לאחרונה רוצה להיות לבד באמבטיה, אז זמן הרחצה מתארך.

מעבר לזה, אני לא רוצה להתחיל יותר מדי מוקדם כי אם נגמור מוקדם מדי, הקטנה לדעתי לא תלך לישון יפה (כשאני משכיבה אותן ב-19:30, אני יכולה לשמוע את הקטנה מקשקשת לעצמה עוד שעה במיטה, כי היא לא נרדמת בגלל השנ"צ במעון).

 

 

 

ועוד משהו... (מי שמכירה אותי מעבר לפורום, לא לקרוא מכאן והלאה חצי חיוך)-

 

אני מרגישה שחלק מהבעיה היא השחיקה. עייפות החומר שלי. אני היחידה שמקלחת את הבנות ומכינה אותן לשינה, היחידה שמלבישה אותן בבוקר ומכינה אותן לגן ולמעון (היו אולי שני בקרים השנה שבעלי עזר לגדולה לסיים להתלבש).

בעלי לא רוצה לרחוץ את הבנות, כי הן בנות וזה לא נעים לו.

כשחמותי עזרה לנו בתחילת ההיריון, היא קצת קילחה את הבנות.

מעבר לזה, אני עושה את כל השאר, וזה שוחק ומעייף אותי.

בעז"ה בעוד כמה חודשים יהיה לנו תינוק קטן, ואני רוצה לייעל את ההשכבה כבר מעכשיו כדי שאח"כ יהיה יותר קל, ולא אתעייף מדי.

ואם יש למישהי פתרון לשחיקה, אשמח מאוד לשמוע.

...בהתהוות

 

בעניין השחיקה מקווה שתקבלי תשובות טובות. זו באמת בעיה לא פשוטה נשיקה

 

בעניין העצמאות - התלבטתי אם לחזור ולהתעקש אחרי שהבהרת שזה לא הכיוון. החלטתי לנסות פעם אחת אחרונה ואחר כך לא לנדנד

למה בעצם כל כך חשוב לך לקדם אותה לעצמאות?

אם מבחינת הנוחות שלך כשיגיע התינוק בשעטו"מ - נראה לי שדווקא בשלב כזה ילדה לא עצמאית 'קלה לתפעול' יותר מילדה בשלבי עצמאות ראשונים. גם סביר שמבחינה רגשית היא תרצה ממילא לחזור ולהיות תלויה בך יותר עם הלידה, ואם תאפשרי את זה זה יקל עליה לשמוח בתינוק.

ואם מבחינת הילדה - הניסיון מורה שהעצמאות מגיעה לא כשאנחנו יוצרים אותה (וואו, אני מרגישה כמה שזה אוקסימורון כשאני כותבת את זה - ליצור עצמאות אצל ילד!) אלא כשהיא צומחת מהילד, ברגע הכי לא צפוי ולא מתאים לנו, ולוקח לנו המון זמן לקלוט שזה המצב החדש

את הגדול שלי ניסיתי 'לעשות עצמאי' כמה שרק יכולתי. היום הוא הכי תלותי בבית חוץ מהתינוק... למדתי את הלקח שלי, ואני מאפשרת את התלותיות הזאת כמיטב יכולתי. עם הזמן, לאט לאט, הוא משחרר....

 

וממה שאני רואה על הילדים שלי, יש הבדל דרמטי בין הלמידה האיטית של משהו ש'עובדים עליו' לאורך זמן לבין הזינוק בלמידה כשתופסים את הרגע שזה מגיע מהילד.

 

לשיקולך פרח

 

מעניין לקרוא את מה שאת כותבת.אור היום

באיזשהו מקום, כן חשבתי שילדה בגיל 4, שמצליחה (אם היא רוצה) להתלבש ולהתפשט לבד, צריכה לעשות את זה בעצמה.

לא "צריכה" כחובה קדושה, אלא צריכה כהרגל, כתירגול, כהתנסות.

גם הרגשתי/חשבתי שזה טוב לא לעשות עבור הגדולה דברים שהיא יכולה לעשות בעצמה, כי אז היא מתרגלת לא לעשות אותם בעצמה. לדוגמא- כשהיא הולכת לשירותים, היא רוצה שאבוא איתה. בעבר, הייתי אוטומטית מפשיטה אותה, מנגבת, מלבישה אח"כ וכו'. מתישהו תפסתי שאני עושה עבורה הכל וזה לא חייב להיות כך, והעברתי את התפקידים אליה. כיום המצב הוא שאנחנו מתחלקות - היא מורידה הכל בד"כ, ואני מרימה עבורה את המכנסיים (שני זוגות בד"כ, וזה באמת יותר קשה להרים לבד). אני גם משאירה לה לנגב לבד, מלבד בפעם הראשונה ביום (כשהיא עוד בהתעוררות), כדי שתלמד לעשות את זה עבור עצמה. לפעמים היא מנגבת, ולפעמים לא.

בכל אופן, באיזה שלב כן הגיוני לצפות שהיא תתלבש ותתפשט לגמרי בכוחות עצמה? (בתור אמא מנוסה ).

 

(ולגבי עניין הלידה וההקלה אח"כ- נראה לי שאתייחס לזה בתגובות הבאות).

 

ותודה רבה פרח

התיאור שלך ממש נהדרבהתהוות

 

בעבר היית אוטומטית עושה בשבילה הכול בשירותים - כי היה שלב שבו זה התאים ונצרך. היה שלב שהיא נזקקה לך להכול.

מתישהו תפסת שזה לא חייב להיות כך - כי את לא באמת תקועה על אוטומט, את לוחצת על 'רענן' פעם בכמה זמן, ובודקת איפה הדברים עומדים, ואם מה שהיה נכון לאתמול נכון גם להיום. תכלס זה גם מה שאת עושה בשרשור הזה - לא? עד לפני כמה זמן כנראה התאים לך שכל העול היה על הכתפיים שלך, כרגע את מרגישה שזה כבר נעשה כבד מדי, וזה הזמן לעצור ולבחון מחדש את הכלים שלרשותכם והפתרונות האפשריים.

העברת אליה תפקידים - כי הבדיקה העלתה שהיא יכולה ושזה מתאים כרגע, אבל השארת אצלך את החלק הקשה עבורה, כי את קשובה למציאות ולא תקועה על תפיסה שאחת מכן חייבת לעשות הכול.

 

למה פירטתי את כל זה? כי זו התשובה שלי לשאלה מתי הגיוני לצפות שיקרה תהליך כזה גם בהתלבשות. טווח הגיל ההגיוני לזה הוא עצום, יש מגוון כל כך גדול של רמות בשלות של ילדים באותו גיל... בעיניי אין מה לצפות לגיל מסוים דווקא שבו היא תהיה בשלה, אלא פשוט להישאר ערה למציאות, כמו שאת ממילא וכמו שהסיפור עם השירותים הראה. יום אחד תראי שזה בא ממנה, שפתאום היא מתעקשת לעשות לבד, או שהיא תרצה לישון אצל חברה ותבין שזה אפשרי רק אם היא יודעת לעזור לעצמה ותתמלא מוטיבציה, או תרצה ללבוש סוודר שאת לא מתלהבת ממנו ותעזור לעצמה כשאת לא רואה... או שזה בכלל יבוא ממך כי פתאום תהיה לך שוב תחושה שהגיע הזמן לניסיון מחודש - מה שלא יהיה, נשארים קשובים למציאות ורואים הזדמנויות נפתחות דווקא כיף שזה בא בהפתעה, ואת לא יודעת מראש למתי לצפות.

(למעלה כתבתי על הבן שלי שלמד להתלבש לבד כשרצה לצאת לשלג וקפצתי על ההזדמנות. אז עוד משהו על אותו ילדון: בניגוד לאחיו הגדולים, הוא התמהמה מאוד להיפתח אל עולם המספרים. הראש שלו היה מלא בחברים דמיוניים ועולמות שלמים עבורם, וממש לא היה שם מקום לעניינים שוליים כמו מנייה. הוא הגיע לרמת עיכוב כזאת שאפילו אני השאנטי כבר התחלתי להיות מוטרדת, להתייעץ פה ושם עם אנשים, להכין לו סיפורים על מספרים וכאלה - והכול כאילו עובר לידו. כלום לא נכנס לו לראש. עד שפתאום בבת אחת הוא נפתח למספרים, וזה הפך להיות ה-תחום שמעניין אותו בחיים. פשוט מדהים, הוא הלך וספר כל היום. חודש קודם הוא בקושי גמגם את המספרים עד חמש, בהיסוס ובטעויות, ופתאום הוא כבר מבין איך עוברים מעשרת לעשרת, איך מחברים, איך מחסרים - הכול! תוך זמן כל כך קצר! אז למרות כל הקושי בלחכות לרגע, יש משהו כל כך מיוחד ומרנין בזה שפתאום עוברים שלב בלי שיהיה לנו מושג מראש מתי זה יקרה... כשרואים את התוצאה בסוף מרגישים שהיה שווה לחכות)

 

לגבי מה שכתבת שלא טוב לעשות עבורה דברים שהיא יכולה לעשות בעצמה - פעם האמנתי בזה מאוד (למדתי את זה משיטת אדלר, והייתי מאוד סגורה עליה). היום אני מאמינה שלא טוב לי לעשות עבור הילדים דברים שהם *רוצים* לעשות בעצמם, או דברים שעושה לי רע לעשות עבורם (כלומר לא בחשיבה לטווח ארוך אלא ברגע זה ממש, אני מאוד לא רוצה לעשות את הדבר הזה והזה עד כדי כך שאני מסוגלת לגייס את כל המשאבים הפנימיים הדרושים כדי לחולל שינוי. יש לי דוגמאות אם תרצי, בינתיים נראה לי שהארכתי מספיק...).

 

שוב לשיקולך. כך או כך הרבה הצלחה.

 

היה ממש מעניין לקרוא את מה שכתבת. תודה רבה אור היום

אני לא מאריכה, אבל קראתי בעיון, ויותר מפעם אחת (:

 

מעניין אותי לשמוע את ההרחבה של הפסקה השניה, כאן או במסר אישי, אם וכשיתאים לך.

 

שוב תודה.

בשמחהבהתהוות

 

דוגמה טובה שיש לי בשלוף: נמאס לי לנקות את מה שהילדים שלי מפזרים על הרצפה והכיסא וסביב הצלחת כשהם אוכלים. ממש נמאס לי מזה והרגשתי שזה מתסכל אותי וגורם לי בארוחות להיות עצבנית וכל הזמן להשגיח על איך שהם אוכלים ולהעיר להם ברוגז (רוגז כזה שנובע מתוך ייאוש - אההה... עוד שביל של גרגרי אורז ועוד רבע שעה של צחצוח בשבילי אחרי האוכל כשהם יפרחו מאושרים לעיסוקיהם). נמאס לי כל כך שהרגשתי שהמאמץ שאני אצטרך להקדיש כדי להדריך אותם איך מנקים הוא קטן ולגמרי אפשרי בשבילי לעומת המשך המצב הקיים. נמאס לי כל כך שיכולתי לגבש תוכנית ולחכות כמה ימים שהזמן והנסיבות יסתדרו ויתאימו לאתגר חדש בבית - כי הייתי ממש נחושה שזה יצליח. בחרתי את היום שהייתי הכי רגועה, והייתה לנו אווירה הכי טובה ונעימה, והסברתי שמעכשיו כל אחד אחראי בסוף כל ארוחה להשאיר אחריו סביבה נקייה, ושבתור התחלה הם יקראו לי כדי שאאשר שזו אכן סביבה נקייה, ואני כאן כדי לענות על שאלות ולהסביר איך הכי יעיל לנקות את מה שנשפך בארוחה.

ההתחלה לא הייתה להם כל כך קלה ופשוטה, ולי היה מאמץ לעודד אותם שזה אפשרי ולהדריך - וגם מאמץ לעמוד על זה ולהסב את תשומת הלב בכל פעם ששכחו - אבל לנגד עיניי עמד הזיכרון הטרי של התסכול בלנקות אחריהם, והמאמץ נראה לי לגמרי שווה את זה. והם למדו והתרגלו, וגם למדו ללכלך בארוחה הרבה פחות ולאכול יותר מנומס, כי הם כבר מבינים שחוסר תשומת לב בארוחה עולה בהרבה מאמץ אחרי הארוחה.

 

 

 

לעומת זאת, דברים שהם מסוגלים לעשות בעצמם אבל אני עושה בשבילם:

 

אני מבשלת להם ומכבסת להם (נשמע טריוויאלי? לא בכל תרבות זה טריוויאלי! לא בכל תקופה זה היה טריוויאלי! אם באמת היינו עושים כל מאמץ כדי שכל ילד יעשה לבד כל דבר שהוא מסוגל, והייתה לזה בעינינו חשיבות עליונה על פני דברים אחרים שילדים יכולים לעשות עם הזמן שלהם, והיינו מקדישים כל מאמץ אפשרי לאמן אותם - מגיל די צעיר הם היו יכולים לדאוג לרוב צרכיהם לבד. אה, וגם להתפרנס לבד...)

 

אני מכינה להם כריכים לבית ספר (כרגע הם לא בבית ספר, אבל ברמת העיקרון). הם מסוגלים לעשות את זה לבד, ואני בתור ילדה תמיד עשיתי את זה לבד, והבטתי בהתנשאות נדהמת ומשועשעת על ילדים שההורים הכינו להם - אבל היום זה נראה לי פינוק כיפי, ואני שמחה לפנק אותם בזה.

 

אני מסדרת את הבית בכל יום לקראת ארוחת ערב, ומחליטה בכל פעם אם לקרוא להם הפעם להצטרף או לא. תלוי עד כמה הבית מבולגן, תלוי בזמן ובכוחות שלי, ותלוי בעיסוק שלהם באותו רגע (יש עיסוקים שממש חבל לי לתלוש אותם מהם). יש הרבה ימים שאני מסדרת לבד ונהנית מזה (זמן לעשות גם סדר בראש) ולא מרגישה שום צורך לצרף גם אותם. החלטתי שכשטוב לי וטוב להם המצב הקיים, אין טעם להשתעבד לעיקרון חינוכי שרק יקשה על כל הצדדים. יש להם מספיק הזדמנויות להתחנך כשקשה לי המצב הקיים

 

 

 

כל הנ"ל עסק במוטיבציה שלי. גם המוטיבציה של הילדים חשובה. כשילד רוצה מעצמו לבשל - חשוב לי כן לאפשר ולא לחנוק את הרצון עם 'כשתגדל'.

 

הנקודה שלי היא שכדי לשנות מצב קיים צריך מוטיבציה. כשלילד יש מוטיבציה לשנות - כדאי שההורה יירתם (ולרוב זה נוחת עלינו בזמן הכי לא מתאים...). כשלהורה יש מוטיבציה לשינוי - מצפים שהילד יירתם. כשלאף אחד אין מוטיבציה לשינוי - בעיניי עדיף להשאיר את המצב הקיים.

 

מניחה שיהיה מי שיחלוק, וזה בסדר. מוכנה בשמחה לענות ולהמשיך את הדיון.

 

 

המממ...אור היום

קראתי הכל יותר מוקדם היום, ועכשיו אני עייפה מכדי להגיב בהרחבה כמו שאני רוצה.

 

רק שאלה אחת בינתיים, שעלתה לי כשקראתי- בני כמה ילדייך? (והאם לגיל שלהם יש משקל בהחלטות שלך מה לבקש מהם ומה לא?)

אני אענה לך במסר לגבי הגילאיםבהתהוות

אבל בגדול כמובן שהגיל רלוונטי. מהתינוק אני לא אדרוש לנקות אחריו בסוף הארוחה... אבל העיקרון הוא אותו עיקרון בכל גיל - ללמד ילד לעשות לבד זו השקעה, וההשקעה הזאת מתאימה כשלאחד הצדדים יש רצון חזק והתלהבות לעניין, ומיותרת כששני הצדדים רק סובלים ממנה. לדעתי...

נשמה! בעניין השחיקה-מטרי
לא פעם ראשונה שאני קוראת אותך לגבי זה...
והאמת, קראתי את ההודעה בבוקר ועכשיו חזרתי שוב...
מקווה שלא תקחי את זה כפלישה לחייך הפרטיים, אבל בכל זאת אכתוב...
תראי, אני באמת לא מכירה אותך ואת הדינמיקה בביתכם, אבל נסי לחשוב האם מה שאת קוראת שחיקה, הוא לא תסכול בעצם?
לדעתי, קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתפקד בבית לבד, בהרגשה שהכל עלייך... מעריצה אותך שעד עכשיו התנהלת כך!! ונשמע שאת גם מקבלת את זה בטבעיות ובטח בעלך לא שומע תלונות...
אבל נסי לשקול, האם תוכלי לדבר עמו על כך? תסבירי לו שאמנם עד היום הסטטוס בבית היה x, אבל את מתחילה להרגיש שזה מכביד עלייך...
אם קשה לו נאמר לקלח, אפשר לסכם שזה יהיה התפקיד שלך, אבל תחומים אחרים נגיד, הוא יכול אולי לקחת על עצמו? (פעם כתבת שהוא יודע לבשל, נכון? אז אולי א. ערב? שוב, לא מכירה את ההתנהלות אצלכם, אבל רק מציעה...)
באופן כללי, שמעתי מפסיכולוגית מדהימה, שבזוגיות לפעמים יש צורך בשינויים כגון אלו. סתם לדג׳, אם אחד מבני הזוג היה תמיד אחראי על החלפת מצעים לצורך העניין, ופתאום הוא לא מחליף... אז אם מדברים על זה, מגיעים להבנה שהוא כבר הגיע לאיזו רוויה ועייפות מהעניין, ואז אפשר להחליט שהשני לוקח את זה עכשיו על עצמו.
דבר נוסף, יש נשים שעושות הכל בבית וגם לא רוצות שהבעל יעזור! אז זה משהו אחר. אם היה לך טוב עם זה, סבבה. אבל לא נשמע שהמצב כך. אם את מרגישה תשושה מזה, נראה לי שזה לא כ״כ תקין ואולי כדאי לכם לעשות שינוי כלשהו במערך המשפחתי שלכם, כדי שתוכלי להמשיך לפעול בשמחה. בלי כעסים שמצטברים ותסכול.
מעניין אותי אם בעלך מודע לכך שאת מרגישה את זה... אולי הוא פשוט התרגל כך, או שגם הגיע מבית כזה, ונח לו בסטטוס הזה...
אך נשמע שהוא אדם טוב ומתחשב, אולי שווה לדבר על זה פתוח...
בהצלחה רבה יקירתי!! אשמח לשמוע שהסתדר... (גם במסר...)
לבד - זה יותר מידי קשה.שייני

אני מקשרת את השאלות שלך לגבי ההשכבה, עם השרשור "הילדים לאן?"

ובכן, נשמע שמאוד קשה לך, ואת חייבת עזרה.

יש אפשרות להגיע לשינויים עם הבעל כמו שמטרי מציעה?

אם לא, אני הייתי מציעה לך להיעזר בבייבי סיטר בתשלום פעמיים או שלוש בשבוע, שתעזור לך, ותהיה אתך בשעת ההשכבה.

שווה להשקיע בבחורה כזו, ולא לכרוע תחת הנטל.

אם תהיה לך מישהי טובה באמת, והילדות יתרגלו אליה. היא תוכל להיות פתרון טוב לימים הראשונים שלאחר הלידה.

כתבת שעלול להיות להן קשה אחרי הלידה, אם בעלך יצא מהבית בשעות שהבייבי סיטר תהיה. אבל אם הן יתרגלו אליה, היא תהיה בשבילן כמו אחות גדולה וזה יהיה מצוין. בעלך יוכל להיות איתן בשעות הצהריים, והבחורה תגיע לשעת המקלחות וההשכבה.

את לא אמורה להסתדר לבד! את רק בן אדם!

 

נ.ב

לא כל ילדה בת ארבע בשלה להתלבש לבד, גם אם היכולות הפיזיות שלה טובות, זה עדיין קשה רגשית. כמו שלא כל תינוק בן שנה מסוגל להיפרד מבקבוק. אני מציעה שבשלב הזה את תלבישי אותה, ותדרשי ממנה רק להתפשט. אחרי תקופה, שהיא תטמיע את משימת ההתפשטות, תדרשי ממנה ללבוש רק בגד אחד וכך הלאה.

 

 

תודה רבה לשתיכן.אור היום

מטרי- תודה על העצות וההכלה.

אנסה בעז"ה לדבר עם בעלי ואני מקווה שיוכל לקחת משהו על עצמו.

נקווה לטוב.

 

שייני- ההצעה של עזרה בזמן המקלחות וההשכבה היא טובה, ומעניין אותי לשמוע איך זה עובד בפועל (מניסיונך או ממה ששמעת)- אמורים לעשות את הדברים ביחד עם הבייביסיטרית (50-50)? לשבת קרוב אבל לתת לה לעשות הכל? לנוח בינתיים בחדר?

הבנות שלי מאוד מאוד רגילות אליי. אפילו כלפי בייביסיטרית אחת שבאה כמעט כל שבוע והן כבר מכירות אותה היטב, יש להן חששות לפני שהיא באה (אפילו הקטנה אומרת לי "אני פוחדת מ****"). אז זה הימור קצת, להיעזר במישהי אחרת ולקוות שהן יתרגלו אליה, ובעיקר- יתרגלו לרעיון שהיא עוזרת בהשכבה שלהן ולא הכל נעשה על-ידי.

טוב, שווה לנסות.

 

שוב תודה רבה וחודש טוב פרח

אז אין ברירה,רגעים

פשוט להרגיל אותם לאט לאט שיש מישהי אחרת.

 

לטפטף להם יומיים לפני "גריזלדה תגיע מחר, והיא ממש מתוקה, אין מה לפחד ממנה" וכו' וכו'..

ככה כל יום.

 

עד שגריזלדה תבוא והן יהיו במקום יותר רגוע.

 

אני באמת מעריכה אותך בטירוף, את עושה כ"כ הרבה לבד, אני ממזמן הייתי קורסת בום בום..

אבל, סורי על הפסימיות, את גם בנאדם ואת ממש לא רוצה להגיע לקריסה לכן זה הזמן לפעול ולשנות..

ב"ה מצטרף למשפחה בקרוב עוד תינוק שידרוש תשומת לב מרובה.. ושלב ההשכבות יהיה לפחות בחצי שנה הראשונה לחייו מתיש עם שתיהן..

 

אז אפשר ומומלץ כמו שאמרתי להרגיל אותן מעכשיו לגריזלדה המהממת המתוקה... ואיזה כיף יהיה איתה...

 

וגם כמובן לדבר עם בעלך.

שזה נראלי הקטע העוד יותר קשה רגשית מאשר להרגיל את הבנות לעוד נוכחות מטפלת בהן חוץ מאמא היקרה..

כמו שכתבו פה,

שהוא יכין ארוחות ערב אם זה קטע שבא לו בקלות..

 

אני מניחה שזה יותר מורכב אצלכם הנושא הזה של השותפות בנטל בבית...

ורק מאחלת לך שבאמת תמצאו פיתרון לזה ושלאט לאט יראו שיפור והתקדמות...

 

בינתיים חיבוק..

מצטרפת לתגובה הנהדרת של רגעים... פנסאי
ובאמת בהצלחה בהטמעת השינויים הקטנים לקראת השינוי הגדול...
תודה רבה...אור היום

לקח לי קצת זמן להבין איך הגעת לשם "גריזלדה", ואז קלטתי בפלאפון את הפרסומת ל"ג'רוזלם פוסט", וזה נהיה ברור

 

תודה רבה על העצות. מקווה שאצליח ליישם בהצלחה

הערה: הילדות מפחדות מבייביסיטר? אולי תבדקי למה?מדי פעם פה

אבל אל תקחי אותי קשה.

אני דאגנית במיוחד.

רק כדי שתהיי ממש בטוחה שהבייביסיטר בסדר.

לא לקחתי קשה...אור היום

בעיקרון הגדולה מפחדת "מאנשים ש[היא] לא מכירה אותם".

בד"כ כשאני אומרת לה שהיא תישאר עם הבייביסיטרית הזו והזו, היא מקבלת את זה בסדר. ולפעמים אח"כ היא אומרת שהיא מפחדת, ובכך מבטאת את חוסר הרצון שלה להישאר איתה (גם בפועל אני רואה שהיא מתחילה כמעט מיד לשחק ולדבר איתה, שזה סימן מצוין בעיניי).

 

תודה על ההערה, בכל מקרה (:

כותבת בתור בייביסיטרית שעושה זאת:אנונימי (2)
אצל המשפחה שעזרתי להם היו 4 ילדים. 3 ותינוק. האמא ואני פשוט עשינו חלוקת עבודה.. היא קלחה את הראשון ממש עד שהגעתי, וכאשר יצא מהמקלחת הייתי איתו ליד המיטה, הקראתי סיפור, נתתי תשומת לב ובאותו זמן גם עם התינוק (בעגלה/בידיים)..
הילד ידע שכשאחותו יוצאת מהמקלחת אני הולכת לקרוא לה סיפור ושהוא יכול להקשיב מהמיטה שלו אם ירצה.. וככה כבר 3 ילדים מסודאים מבחינת שינה. את השלישי- ההכי קטן מבין השלושה היא היתה משכיבה לישון..
תודה על התשובה!אור היום

מאוד מעניין אותי לשוחח איתך באופן אישי, בתור בייביסיטרית שעוזרת בהשכבה.

אם מתאים לך, אשמח אם תפני באישי. אם לא, אשאל כאן בעז"ה.

 

תודה.

שלחתי לך מסר. מקווה שראית..אנונימי (2)
כן, יקרה, תודה רבה...אור היוםאחרונה

עוברים עליי ימים סוחטים מאוד, אז אני לא מספיקה להגיע לזה... בעז"ה היום בערב או מחר.

תרפי..דביר מ.

בעזרת ה'

 

אנחנו באותה סירה, אם הילדה שלך רוצה להתלבש לבד- זה טוב! תני לה! היא רוצה ללמוד להיות עצמאית. כשהיא תגדל- כ"כ תרצי שהיא תתלבש לבד, זה יחסוך לך הרבה זמן בבוקר! אבל אם לא תתני לה להתאמן לבד- איך היא תלמד?

 

חוץ מזה- שמתי לב שהרבה זמן אני מבזבז על ויכוחים עם הילדה, יותר זמן מאשר שהיא תתלבש לבד!!

 

ללא ספק- לפעמים את חייבת לצאת לעבודה ואין זמן, זה בסדר, אך לפעמים (במיוחד בערב) יש אפשרות לתת יותר מקום לילד.

 

מקווה שהובנתי.

 

 

 

לא לגמרי הבנתי,אור היום

או לא לגמרי הובנתי- הבעיה היא לא שהילדה רוצה להתלבש לבד ואני רוצה בכוח להלביש אותה. להיפך- הבת שלי מעדיפה שאני אלביש אותה ואעשה עבורה, ואני מעדיפה שהיא תהיה יותר עצמאית.

השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך