בעיקרון- הבדלי השקפה לא מחייבים זוגיות לא טובה, למעשה, אם אנשים עובדים על המידות שלהם, הבדלי השקפה הם 
יותר בעייתיים פרקטית(איך מחנכים, לאן שולחים, עד איזו רמה מקפידים, איך מתייחסים) מאשר בעייתיים בזוגיות(חוסר יכולת לכבד,

להעריך, להוקיר) - מי שיכול להכיל את השקפתו ודעתו של אדם אחר, לא מחייב שהוא מקבל אותה באופן מוחלט, אלא מסוגל להכיל

שזאת צורת השקפתו על העולם ומתוך כך הוא פועל את הטוב ביותר מתוך הבנתו, יכול כביכול לחיות עם כל אחד\אחת.
כאשר יש התנגשות עקרונות זה הופך לבעייתי - למשל, מי שצמחוני מתוך עיקרון של "אכילת בשר היא רצח והתעללות",
לא יכול לחיות עם מישהו שאוכל בשר, כי הוא רואה אותו כל הזמן כמתעלל וחסר רגישות, זה פוגע ביכולת שלהם להיות זוג.

בפרקטיקה- הבדלי השקפה יהיו בכל מקרה, גם אם תלמיד מובהק של רב יתחתן עם בת הרב(שניהם קיבלו חינוך זהה מאותו אדם) הם ימצאו אינספור הבדלים בהשקפה והבנת אותם הדברים של אותו אדם, לכן מומלץ לצמצם ככל האפשר בפערים, שגם ככה יהיו.

לעניין חרדים מול חרדלים - 
השאלה היא מה ההשקפה שלך וכמה את מוכנה לקבל השקפה שונה.
חרדים וחרדלים הם מצד אחד לא רחוקים מאוד ועם זאת מצד האחר יש מרחק לא תמיד פשוט.
מבחינת היחס וההקפדה על חוקי התורה ועל לימוד תורה, הרבה פעמים הם קרובים מאוד,
מבחינת ההשקפה על המדינה ועל הדור יכולות להיות מחלוקות עצומות.
שאלות - הילד יגיד הלל ביום העצמאות או תחנון? יום ירושלים הוא דבר שחוגגים, אולי אין בזה ערך?
הולכים לצבא כאידאל? לא הולכים לצבא כאידאל? אלו סתם שאלות פשוטות שעלולים להיתקל בהם,
אם מי שהולך לצבא\חוגג יום ירושלים\אומר הלל ביום העצמאות - נתפס בעינייך כפחות תורני, אז יכול להיות
שחרדלי לא יתאים לך.

והשאלות האלו הן סתם הדברים הראשוניים שעלו לי בראש, יש עוד הבדלים.
 

בסופו של דבר מקימים בית אחד, וחשוב להיות מודעים לזה.)

אבל אם שני הצדדים פשוט "דתיים-ציבוריים" (יעני הוא יודע מה שהציבור מוכר לו ומעולם לא טרח לבדוק מה האמת אומרת על זה) אז זאת יכולה להיות בעיה.

יצאתי פעם עם מישי חרדית והיא נתפסה לשטויות כמו איזו חולצה אני אלבש כשנגיע להורים שלה. אבל יש אנשים שאצל זה ממש סיפור של "יראת שמים".

הרבה פעמים מה שמוגדר כהשקפה הוא פשוט קביעה לא מבוססת, על פי מה שאני יודע למשל - רוב גדולי הדור החרדים ממש לא מתנגדים לצבא באופן עקרוני אלא מעדיפים ישיבה על פניו, מוזמנת לתקן אותי אם אני טועה, אבל פגשתי לא מעט חרדים שיבואו ויגידו לי "אין זה אסור ומי שהולך לצבא אין סיכוי שיהיה ירא שמים!" אז זה אנשים שיהיה להם לבריאות כי הם מעולם לא בדקו את הסוגיה באופן הלכתי ומציאותי (לצערי שמעתי שיש גם ת"ח שנגררים לציבוריות הזאת ובכלל לא מכירים את המציאות הצהלית).

(או גם פעם נפגשתי עם מישהו שהחליט שאסור לחגוג את יום העצמאות, ששאלתי על איזו עבירה אני בדיוק עובר הוא די גמגם)

אבל אם שני הצדדים אוהבים תורה הלכה ואמת אז כמובן שהם יעשו את הישר הטוב והנכון, ואם יש ישיבה חרדית אשר מחנכת ליראת שמים יותר טוב מישיבה דתית לאומית לשם הילד ילך ולהפך כמובן.

יש עוד מצב שזה שלשני הצדדים לא באמת אכפת, לא לכל החרדים הרי אכפת בנוגע לכן יום העצמאות או לא יום העצמאות ותכלס גם לא לכל הדתיים הלאומיים ולכן זה חיבור פשוט שכן יכול לעבוד.

לסיכום - כשיש מאבקי אגו ו"אני יותר טוב" אז לדעתי אין סיכוי אמיתי לגשר וגם אם כן זה די פוגע וחבל.

כשיש בירור והעמקה יש מקום למכנה משותף אך לפעמים הדבר מצריך הרבה בירורים וליבונים בנוגע להרבה סוגיות ועל כן לפעמים זאת בחירה בדרך הארוכה.

כי אני לא מכיר הצהרה של שום גדול חרדי (וגדול! לא איזה רב כולל) 

שהיא נגד הצבא או המדינה באופן מוצהר (בלי להתחשב כרגע בכנסת הנוכחית שהיא באמת ניסתה להתערב לחרדים בחייהם שלא בצדק, ואני מדבר על תקופתנו לא על תקופת קום המדינה ששם המשוואה הייתה שונה בתכלית)

ככה שזה לא ממש הבדל ביחס לצבא, כי בסופו של דבר אנשי אמת לדעתי אמורים להסכים על העובדה שלא כולם מתאימים לשבת כל היום מול סטנדר.

ואנשי אמת אמורים להסכים שהצבא הוא ערך של הצלת נפשות שבפלא יועץ נכתב שהמציל נפשות גדול מכל החסידים והחכמים.

אז מי שאכפת לו מהתורה אני מניח שההשקפה שלו לא ממש תנגד את זה שהרי טענות כמו "מעבירים על דת" "באים ליוון את הציבור החרדי" הן חסרות ביסוס מינימלי במציאות.

נכון שברמה מהותית מסויימת אם שניהם באמת ברמה איכותית וגבוהה אז לחרד"ל יפריע שהצד השני לא מתייחס לצבא כדבר שנחוץ מצד עצמו ולא כצורך שעה, אבל בתכלס לרובנו לא באמת מפריע מאיזה טעם השני עושה את מה שהוא עושה כל עוד אנחנו נפגשים במישור המעשי.

בס"ד

שלום לכולם,

אכן, ידוע כי רבנים רבים מצדדים

בכך שתלמידים שאינם עילוי יתגייסו לצבא.

הנקודה איך.

                               בתודה ובברכה

                      שנזכה להיות עם אחד בלב אחד

אני מאמינה שתוכלי לחיות עם דברי תורה בשולחן שבת שהם לא בדיוק בסגנון שהכרת.

לבוש קצת שונה וכדומה.

אלו דברים שהמידות של הבן אדם, והקשר ביניכם גוברים עליהם.

אבל יש דברים שזה לא יכול לעבוד. אם את אדם אידאולוגי.

אם לא תהיי מסוגלת לשלוח את הילדים לחינוך מסוים. אם לא תהיי מסוגלת לאכול כשרות מסוימת. אם לא תהיי מסוגלת לשחרר את הבעל / הבן לאיזו הפגנה בנושאים מסוימים / מילואים או כל דבר מהסגנון.

אם זה אחד שעולה להר הבית ועושה שם דברים שהוא עלול להיעצר עליהם ולך זה מפריע.

ואלי הוא לא שונה ממך בדברים האלו. ואולי השוני לא יפריע לך.

זה מאוד תלוי אופי.

לאנשים אידיאליסטים, לא מומלץ לדעתי. אחרים יכולים לחשוב על זה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים