לחשוב איך הוא היה אמור לנהוג לפי האופי שלו. ז"א, אם את מכירה אותו בתור אדם ביישן שמעדיף להמנע ממצבים כאלה,

אולי כדאי לך שתציעי לו את, כי סביר מאוד להניח שהוא ינסה לדחות את "הקץ" כמה שיותר ולדחות את הפגישה איתם.

אבל, אם לדוגמא את מכירה אותו אדם הפוך מזה, שממש זורם בסיטואציות כאלו, ולדעתך הוא פשוט עדיין לא מוכן/לא רוצה/לא בשל, אז לדעתי עדיף לך לחכות עם זה ולא להלחיץ אותך.

בהצלחה

אולי נסי ככה: תבדקי אם מצידו זה בסדר לאסוף אותך מהבית. ותבהירי לו ולהורים שלך שזה מפגש בדיוק בשביל שהם יראו את הפנים שלו וישמעו איך הוא אומר שלום. תסבירי לו שזה הרבה בשבילם, וכתוצאה מזה קצת בשבילך. לפחות ככה הבנתי ממך. אז אם זה נכון- זאת נראה לי דרך שאפשר לשקול.
ובשורה התחתונה- כמו שעשית פה: לבדוק מה יהיה לו טוב. אם יהיה לו טוב שתעודדי אותו אז לעודד. ואם הפוך- אז הפוך. אבל בשביל לבדוק צריך גם אותו.

אני מבין אותו מאוד. לפגוש הורים זה משהו מחייב. 

בהצלחה!!

את יכולה פשוט לשאול אותו אם מבחינתו בסדר להיכנס שההורים יראו אותו.. שאת לא "לוחצת", אבל אם זה טוב לו - גם את תשמחי.

אחרי 5 חודשים (!), זה בהחלט סביר.

ובד"כ, דומני, בחור הוא פחות "שביר" ממה שבנות מדמיינות לעיתים... (אולי הוא בכלל מחכה לזה - אבל גם הוא לא רוצה "להלחיץ" אותך..).

בס"ד

אחרי חמישה חודשים לא נראה לי שיש סיבה שלא יפגוש את ההורים של החברה/מדוייטת שלו..

את יכולה להגיד לו את זה בפשטות, ואם זה ממש לא מתאים להגיד לו, אז לדוג' אם הוא מחזיר אותך הבייתה באוטו תגידי לו שיכנס לשתות קפה וכו'.

(גם לי זה קרה אחרי כשלושה שבועות - אבל התביישתי ולא נכנסתי) 

בהצלחה

5 חודשים בלי להכיר את המשפחה - זה באמת מוגזם!

את חושבת שיש מצב שהוא חושש?

לא על המשפחה שלי ולא על שלו..

אני חוששת שאם אציע זה ילחיץ אותו,

ואני לא רוצה להלחיץ אותו... 

ואני גם לא יודעת איך להציע לו בצורה הכי סבבה וקלילה

לפעמים יש פחד דו-צדדי לעשות ראשון את הצעד אחד קדימה.

אז,

או שתפעלי לפי ההצעות לעיל

או שתפתחי איתו בשיחת "יחסינו לאן?"

או שתפני לגורם שלישי (שדכן, חבר טוב שלו וכד') שיתאם את הציפיות ביניכם.

בזוגיות, בדייטים ובחיי נישואים- הכל מבוסס על תקשורת טובה ונכונה.

90% מהמריבות והכעסים יכולים להימנע אם רק נדע לדבר אחד עם השני...

אז למה לפנות לגורם שלישי? זה בדיוק הזמן להתעמת עם היכולת הזו שלנו, לפתח אותה ולהתאמן עליה.

לכן לדעתי מאוד כדאי לנסות לדבר על זה ישירות עם הבחור. אפשר להתייעץ עם אנשים לפני שמדברים, אבל בשורה התחתונה - חשוב שהבחורה עצמה תבהיר את הדברים.

לפעמים לוקח לזוג לפתח את התקשורת הכנה והאמיתית אחד עם השני, ובזמן הזה צריך תמיכה קלה מבחוץ.

וכל עוד לא תלותיים באופן כרוני בעזרה מבחוץ, זה גם ממש לא מעיד על איך הקשר יתפתח בהמשך.

כמו שאת רואה, הפניה לגורם שלישי נמצאת בעדיפות שלישית.

ברור שהעדיפות הראשונה היא שהיא תבהיר בעצמה את הדברים,

אבל גם צריך לדעת שלפעמים קשה להסתדר לבד, וגם צריך לדעת לבקש/לקבל עזרה - אנחנו לא חיים לבד בעולם!

וגם לא תמיד יש עניין ללכת ראש בקיר על עקרונות לא מהותיים.

ואי אפשר לחשוש בלי סוף..

חמישה חודשים של קשר הם מבחינתו מגדירים את הקשר בתור קשר רציני מאוד שיכול להביא לחתונה בחודשים הקרובים?

או שזה שלב מתקדם בקשר שיכול להמשך עוד שנה שנתיים עד שתתחתנו?

האם נפגשים עם הורים לפני שקבענו להתחתן או אחרי

דברו על זה

ומתוך כך תבהירי את הרצון שלך ותיישרו את אי ההבנה שיכולה לקרות

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים