בצורה פלאית, פשוט הפסקנו לריב. או יותר נכון- תדירות הריבים פחתה משמעותית.

1) להרבות אהבה, באופן פעיל. לשתף זה את זה כל יום במה שעבר עלינו, במחשבות, בדעות, ברגשות, בדברים המצחיקים שהילדים עשו... ככל שעולה תחושת השותפות והיחד, ממילא יורדת חשיבותם של חילוקי הדעות, ויש הרבה יותר נכונות הדדית לוותר ולמצוא פשרות.

2) חיזוק תחושת הערך העצמי של כל אחד מאתנו בנפרד בדרכים שהתאימו לכל אחד.

השיפור היה הדרגתי, אבל בילד הרביעי הייתה נקודת ציון של ממש

יש כאלה שהמריבות פותחות את הדרך לקשר והבנה עמוקים יותר

יש כאלה שלא

יש כאלה שמצליחים לדבר על רוב הדברים ברוגע ובנחת ויש כאלה שלא...

יש כאלה שממילא דומים יותר בהשקפה ובהסתכלות ויש כאלה שהם הפכים עם פערים מאוד גדולים בהסתכלות.

מסקנה:

הכי טוב להתבונן בעצמך. ומכל מריבה להסיק את המסקנות שלה- במה היית לא בסדר, מה ב"האשמות" של בן הזוג נכון ומה לא, איך אפשר למנוע מצבים כאלה.

ואז, אם עושים את העבודה הנכונה- בע"ה יהיו פחות מריבות.

לפעמים החיים מחכימים, ולומדים לוותר, לכבד ולאהוב

לפעמים צד אחד פשוט לומד להיכנע

ולפעמים המצב רק מחמיר והולכים לייעוץ.

ואז אם מצאתם את היועץ שבאמת מתאים לכם,

תיזכרו שבעצם יש בזוגיות הרבה אהבה.

לנו הייתה תקופה קצת קשה, אחרי לידת הילד הרביעי. המצב לא היה נורא, אך הרגשנו שיש מה לשפר. בהנחיית היועצת למדנו לשוחח בצורה נכונה יותר, ולפתור קונפליקטים ברוגע. ב"ה מאז הזוגיות השתפרה מאד. אנחנו עובדים על זה כל הזמן. 

אני יכולה לומר לך עלינו שלא זכור לי שאי פעם רבנו מריבה של ממש. כן התווכחנו, כן כעסנו, כן היו תקופות של "דאון" - אבל לא ריב בצעקות, שאחריו לא מדברים כמה ימים.

אז מה זה בעצם ריב, מבחינתכם?

(ואולי אף-פעם לא רבנו, כי באמת השקפות העולם שלנו מאוד דומות בכל התחומים. אבל כן, גם יש כאן עבודת המידות).

וואו. דבר כזה צריך להיות חתיכת מריבה...אנחנו גם בחיים לא הגענו לזה.

מצד שני אני מכירה כאלה שכן מגיעעים לזה ובכל זאת יש להם זוגיות טובה ומשפחה נהדרת.

אז באמת יתכן שהרבה זה תלוי אופי ואישיות.

אולי כל מה שתיארתי שכן קורה אצלנו זה מה שהם קוראים לו ריב?

כי אם ככה, ומצליחים "להתפייס" מהר, אז זה בסדר גמור, וזו זוגיות מצוינת.

בסך הכול הייתה תקופה קצת מתוחה, וזה הפריע לנו (לא הייתה אפילו שעה אחת שבה "לא דיברנו זה עם זה", גם לא צרחנו ולא טרקנו דלתות, אך הרגשנו שהשיחות אינן מקדמות לשום מקום, האי-הסכמות רבות מדי, וגם האווירה פחות אוהבת ממה שרצינו). שיערנו שעם כלים מקצועיים אפשר להגיע ליותר, ואכן גילינו שהייעוץ הועיל לנו לתקשר נכון יותר. 

לדעתי, כל זוג והסגנון שלו. זוג אחד ירגיש רע רק אחרי מריבה של ממש (מהסוג הנורא שתיארה מתואמת), ולאחר יפריע משהו הרבה פחות דרמטי - סתם קצרים קטנים בתקשורת. השאלה היא אם בני הזוג סובלים מהמצב, ומרגישים שיש צורך בשינוי. לדעתי, אם סובלים - כדאי לעשות משהו. כי יש מה לעשות. אם רק רוצים

אני לא מאלה שמסוגלים לדבר עם מישהו אחרי שפוגעים בי כל כך

באמת אי אפשר אהבה בלי מריבות?

אם אני משווה את התקופה שהיינו זוג צעיר להיום, (8 שנות נישואים) אני יכולה לומר שאנחנו רבים הרבה פחות!

פשוט למדנו להכיר אחד את השניה. למשל- אני יודעת שכשהוא כועס, הוא פשוט לא מקשיב ולכן גם אם יש לי המון מה לענות לו בשעת מריבה, אני יודעת שזה לא יועיל! יכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה, לכן אני שותקת. נותנת לו לפרוק ולהגיד מה שהוא רוצה, ואחרי שעה שעתיים כשהוא נרגע אני שוטחת את התשובות שלי ואנחנו יכולים לדבר בצורה עניינית.

יש חילוקי דעות אבל אתם מובילים יחד מלבנים דברים בצורה בוגרת וכשרואים שלשני משהו מאוד חשוב אז מוותרים.

הזוגיות הופכת בדרך כלל לשותפות אמת ואז הכול נראה אחרת. אני לא מסכים עם רעייתי בכל דבר אבל במה שחשוב לה מוותרים בשמחה כי אני רוצה שתשמח.

כבר יודעים מה מעצבן את השני ןמשתדלים לא להכנס לזה וגם להתחשב.

זה כנראה אותו שלב שבו לומדים לאהוב כלכך את השני למרות החסרונות שמסתדרים עם הכל.

ויכוחים תמיד יהיו, אם לא יהיו ויכוחים גם לא תהיה התקדמות והפרייה הדדית. אבל ויכוח על ניגודי דיעות לא צריך לההפך למריבה.

וגם לומדים "לריב" ולתקשר בצורה נכונה יותר... עניין של רגישות לזולת ועבודת המידות תמידית...

א. כשמפנימים שלא נשנה את בן הזוג ומה שנותר הוא להשלים עם המציאות.

ב. כשקולטים שהאנרגיות שמושקעות במריבה/ויכוח/ דיון- עולה על האנרגיות שבנושא הדיון- נמנעים מלכתחילה מלפתח את הנושא.

ג. לומדים להכיר טוב יותר את בן הזוג ויודעים לשפוט בעין טובה את מעשיו.

ד. כשמפנימים שרוב הזמן שלנו לבד מוקדש ל"דיבורים" ולא לכיופים אז החשק להעלות נושאים מציקים פוחת, הדברים מעצמם כבר פחות מציקים.

ה. מפתחים תקשורת טובה שמקצרת את התהליך. היום במשפט אחד אנחנו מסיימים תהליך שפעם לקח חצי יום והרבה מאוד אנרגיות ורגשות.

וכמובן שיש עליות ומורדות.

(והורמונים)

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות