בסוף כתבת "שגם ככה הקשר שלנו מורכב מאז החתונה"

ואני שואל מה קדם למה?

נראה לי שכדאי לך לשנות גישה לעצמך... קחי את הדברים בקלות יותר, לדוגמה אז הוא בזבז קצת מים בשביל זה כדאי לריב? תגידי לו למשל שכדי לחסוך מים יפתח את הברז בזרם קצת יותר חלש כך שהמים יתחממו ויתבזבז פחות...
אני מבין שזה מפריע ומציק ובטוח שיש דברים שכנראה גם מציקים לו, ואם הוויכוח ביניכם הוא על המים בבוקר אז כל פעם שהוא ירצה למשוך "צומי" הוא יפתח את המים...
לדעתי תחשבי הפוך הוא בעלך את אוהבת אותו ואת סומכת על המחשבה שלו ועל שיקול הדעת שלו, תאהבי אותו בלי גבול ובלי קשר למה שהוא עושה ואז מימילא הקשר ביניכם ישתפר והאהבה תגדל ואז גם תוכלו לדבר יותר ותסבירי לו את מה שאת חושבת תוך כדי שהוא יודע כמה את אוהבת אותו וכמה זה מפריע לך ואז זה אמור להפסק ממילא...

אהבה וזוגיות זה דבר שנבנה לוקח לזה המון זמן אבל זה חלק מחוקי המשחק...

דרך אגב... לגבי הקולות - תחשבי אם זה יכול להצליח אם את תצטרפי אליו ותשמיעי קולות אחרים שמשתלבים ברקע וזה יכול להפוך אפילו למשחק נחמד...

שיהיה לכם המון הצלחה ובשורות טובות...

תחשבי על זה כך והכל יהיה הרבה יותר פשוט

כדי שהמים יתחממו צריך שיצאו המים הקרים שבצינור כך שזה לא יעזור אם הזרם יהיה חלש או חזק הביזבוז הוא אותו ביזבוז. השאלה היא רק כמה זמן היא תצטרך לשמוע את רעש המים הזורמים...

שזה מה שפוגע לך ביכולת לאהוב אותו

אלא הפוך-שבגלל הקשר המורכב וקושי לאהוב אותו שלא קשור לזה- זה מפריע לך

(מניסיון קטן שלי שבתקופה מסויימת שהרגשתי שחיקה בקשר ובאהבה

פתאום דברים כאלה הפריעו לי הרבה יותר)

ולא בנק' האלה, "על כל פשעים תכסה אהבה"

איך לטפל בזה? על זה יענו לך טובים ממני......

נשמע לי שמדוברבקשיים קלאסיים של שנה ראשונה...

גם לי היו דברים מהסגנון הזה שמאוד מאוד הפריעו לי, והיום אני מגחכת לעצמי שזה מה שהפריע לי.

זה כדי לעודד....

באופן כללי- לדעתי תניחי לדברים. אם הערות מעצבנות אותו בשלב זה, אל תעירי לו.

ומצדך- תנסי לא "להתחמם" מבפנים על כל דבר. הכנרת לא תמות מהשתי דקות האלה, ובינתיים שלום הבית שלכם יותר חשוב.

והפירורים של העוגה? יקירתי, זה זניח. אל תעשי מזה ענין. הוא גבר.... תנקי ודי.

אם יש דברים שאת מרגישה שמפוצצים אותך- תגידי לו- תקבעו זמן שיחה מראש ותדברו.

אבל אל תתעצבני על דברים קטנים. תשתדלי לראות אותו בעין טובה ובאהבה.

וכשאת תסתכלי עליו ככה- גם הוא ירגיש את זה

קחי מה שמפריע לך ותחשבי למה הוא מפריע לך. יכול להיות שתגלי שבעצם הרבה דברים שמפריעים זה בגלל כל מיני מוסכמות שגדלת איתם בבית, והוא פשוט לא, אצלם היו מוסכמות אחרות.

גם אצלנו היו כל מיני קטעים...אותו זה עצבן שבליל שבת אני מקפידה לפנות את כל השולחן ולטאטא. לא הבנתי מה הוא מתעצבן מכזה דבר..אצל ההורים שלי ברור שמתקתקים את הבית אחרי כל סעודה... אבל אז יצא לנו פעם לדבר על זה ואחרי כמה שבתות אצל אמא שלו קלטתי שאצלם פשוט משאירים את השולחן כמו שהוא- עם כוסות תה מלוכלכים וקליפות פירות ורק בבוקר שמים בפח.

כנראה שכשניקיתי ופיניתי זה גרם לו להרגיש מין לחץ כזה, במקום נחת של ליל שבת.

צחקנו על זה כשהבנו את זה. והיום אנחנו אי שם באמצע. מפנים ומנקים, מטאטאים אבל לא שוטפים כלים בליל שבת...

כנ"ל אצלכם- אם ההורים שלו ככה חיכו למים שיתחממו למה שיחשוב שיש בזה משהו לא בסדר? זה לא שלא אכפת לו מהכנרת. פשוט אצלך בבית מן הסתם דברו על זה ואצלו לא.

ועיצה- כשאת הכי בעצבים עליו, תנסי למצוא בו "מעט טוב". נקודה טובה שאת כן אוהבת וכן מעריכה.

זה לפעמים עובד בצורה מפליאה.

מתחברת ממש גם לקושי כלפיו וגם לקושי כלפי עצמך. תחושה כזו כאילו שמהחתונה נהיית מכשפה שכל דבר מפריע לך כ"כ......

יכולה לחזק בכמה נקודות:

א. זה מזה עובר עם הזמן. כל אחד מכיר את השטיקים של השני ולאט לאט מתאזנים למשו באמצע. רק בהתחלה זה כ"כ מסעיר.

ב. כמו שכבר אמרו, לנסות להרפות. להבין שכל אחד מגיע עם הרגלים מהבית שמבחינתו זו האמת ואין אחרת, אך זה לא באמת כזה עקרוני ואפשר לנסות לקבל מההרגלים של משפחת הבעל ולהתאזן בעצמינו במה שאנחנו קיצוניים בו.

ג. זה ממש לא אחריותך ולא תפקידך. תנסי להשלים עם ההתנהלות שלו (ובע"ה יבוא יום שזה גם ישתנה).

קשה קשה אבל ללא ספק שווה את המאמץ ועושה את החיים לרגועים ושמחים יותר...מניסיון.

בהצלחה גדולה!!!

שהוא ידע זה מפריע לך ומתוך התחשבות

אם זה יפריע לו תאמרי לו בחיוך שתחשבו יחד איך להתחשב בך בקטעים האלו

ואת פונה אלינו בצעד אמיץ וכנה בכדי ש"נלמד" אותך כיצד להכיל ולשנות אצלך את התפיסה כך שהפעולות הללו יפריעו לך פחות.

מתחת לפני השטח, שהולך ומתגלה ככל שהשרשור מתקדם, מוצגת תמונה שדורשת טיפול בבעיה מעט שונה - תקשורת בניכם.

עצם העובדה שאינך יכולה להעיר לו, בין אם זה רק בהרגשה שלך או מנסיון כואב עימו בעבר, הינה בעיה בפני עצמה, שיתכן וטיפול נכון בה יפטור את כל מה שמעצבן אותך בפעולותיו השונות.

ואם במקביל תקבלי עצות כיצד להכיל נכון- זה בכלל יהיה נהדר

בהצלחה!

היום זוגות ממהרים לחשוב שאם יש בעיה- אז אולי אנחנו לא מתאימים...

המון דברים מעצבנים, וזה לא אומר שיש בינכם בעיה או שלא מתאימים.

את צודקת, לא צריך להעיר על כל דבר שמפריע, למרות שמצד שני- צריך לבדוק שאכן אין בעיית תקשורת. (ושוב, לא להלחץ, לא כל דבר הוא ''בעיה''!!)

כשזה קורה לי - אני פשוט מכמתת את הבעיה. לדוגמא בבעית המים:

מה מעצבן? בזבוז המים בכינרת? לא נראה לי , יותר עניין הכסף. אז זה אומר שיצא לך מקסימום עוד 100 ש''ח בחודש בחשבון המים.

נו באמת, שווה לריב על זה? שווה להתעצבן?

וכך בכל דבר.... תני לעצמך דוגמאות נוספות.

וחוץ מזה - שעל בשרי למדתי שבעיות אחרונות משכחות ראשונות ...

דברים שעצבנו אותי מאד פעם, היום כבר לא חשובים לי כ''כ כי באו חדשים חשובים יותר.

ודבר אחרון לסיום - החיים דינמיים. יתכן שבעוד שנה תזכרי ותצחקי - אתה זוכר איך פעם אהבת לעשות קולות עם הפה... וכו'...

חיים מאושרים!

שהבעיה היא "שלך".. ההכרה הזו, היא התחלת הפיתרון - שהרי אינו עושה דברים "רעים" וגם לא כדי להקניט מישהו.

לכן, לדעתי הדרך היא קודם כל להתמקד באישיות שלו, בטוב שבו, לאו דווקא כשזה קורה.

אח"כ - להסתכל על הדברים הללו בחיוך, כחלק מאיך שהוא מבטא את עצמו. ביטוי לגיטימי. אפשר להסתכל על מים שזורמים כ"בזבוז" ואפשר לחייך איך הוא מחכה שזה יתחמם.

אפשר להתרגז מ"קולות" - ואפשר לראות בחיוך כביטוי של עצמו. מכוונים אל ה"שורש" של האדם - ומשנים מבט.

אחרי הדברים הללו, אפשר גם לבקש על דברים ספציםיים, ממש בנחת. לחייך איתו על כשרון התיפוף, ולהגיד שזה גורם לך לכאב ראש, אם לא איכפת לו אולי אחרי שאת יוצאת. וכד'. ולהשתדל כמה שאפשר למעט בדברים שמצריכים את זה.

תודה שהבהרת לי . הבעיה שמפריעה לך זה חוסר תשומת הלב.

בתור נשואה מזה כמה שנים, אני רואה פה את התופעות המוכרות של שנה ראשונה, של קשיי ההסתגלות.

כפי שרשמתי קודם, אני מאד מתנגדת לתופעה שאנשים מכניסים לעצמם לראש שיש בעיה בזוגיות שלהם. 

ולכן, לדעתי כדאי לך להירגע, לא לקחת כ''כ קשה.

תעשי חושבים עם עצמך- זה מהותי ? זה ממש מעיד על האישיות שלו שהוא חסר אכפתיות?

תחשבי על כל המידות הנפלאות שיש לו, על כל הדברים המקסימים שבו שבגלל זה החלטת להתחתן איתו.

אתם תתרגלו אחד לשני עם הזמן.

מותר לך להתעצבן, מותר לך שזה יפריע, אך שזה יהיה חיצוני, שלא יצא לך ממש מהלב ברמה של כעס עליו או שנאה ח''ו.

את מתעצבנת על המעשה בלבד ולא על האדם.

ואולי צרת רבים היא נחמת שוטים, אבל- סגנון התופעות האלו, (בעיקר הפרורים ) זה בעיה של רב הגברים....

בין זה שיש דברים נכונים "אובייקטיבית", לבין סדרי עדיפויות.

הרי לכל אחד - גם לך - יש דברים טובים ודברים עוד יותר טובים..  [עובדה שאת, למשל, חושבת שאינך לוקחת משהו בצורה נכונה, ועדיין קשה לך לנהוג כפי שאת חושבת לנכון]

נכון שלא טוב לבזבז מים, וגם יותר טוב שיש יותר תשומת לב לסביבה.

אבל יש לך את הבחירה, האם להחליט שאת "מאבחנת" כאן "תופעה", ואז כמובן כל פרט בכיוון ילחיץ אותך ואת תסתכלי עליו כך - או שאת לא עוסקת בכך, אלא כל פרט בפני עצמו.

ועוד: אם תגידי לעצמך, יש לו אישיות טובה. אני לא התחתנתי כדי "לתקן" אותו - יש כל מיני אנשים בעולם, כל אחד עם יתרונותיו וחסרונותיו; אני התחתנתי כי המכלול שלו טוב ומתאים, מתמקדת בטוב - הדברים כבר לא יפריעו לך בצורה כזו.

הרי הוא היה כך, משאיר מים, ופירורים, גם אם לא היה נשוי לך. את לא תתקני כעת את כל מי שמשאירים פירורים בעולם.. וגם יש בעיות יותר דחופות בעולם לתקן...  אלא מה? בגלל שהוא בעלך, זה נהיה מפריע לך. זו בדיוק הטעות. זה לא דבר שאישית "דוחה" אותך, זה לא מישהו שמדבר בניבול פה חלילה, ואת לא יכולה כי זה פוגע בך. יש תופעה שאת לא אוהבת אותה בכללי - ואת חושבת שבעלך צריך להיות "מתוקן" במה שאצלך אישית תופס מקום. אבל הוא התחתן איתך כמו שהוא. לא בשביל ש"תשפצי" אותו.. לא תפקידך לדאוג שדווקא הוא מכל המדינה לא יבזבז מים לכינרת. זה פשוט לא ענין שלך. ככה הוא. את רוצה להוכיח אותו? תוכחה זה דווקא בצורה רכה, ואם אי אפשר - פטורים ממנה.  וגם, יש לך כעת מצוות קודמות ביחס אליו.

אז קודם: אל תחליטי לגבי "פלומבות", תופעות - כי זה רק ינפח דברים קטנים שאפשר להתעלם מהם.

דבר שני - תגידי לעצמך, זה האדם. אדם טוב. מותר לו להיות הוא. גם אני לא מושלמת. לא תפקידי "לתקן" אותו.

דבר שלילי - פרופורציות. הכי חשוב כעת שאבנה יחס מעולה, להסתכל רק על הטוב. זו מצוה יותר גדולה מכל מצוות הכינרת וה"סביבתיות".

אחרי שתנהגי כך זמן ממושך, ממש מבפנים, ותאהבו מאד אחד את השני, ותעריכו, מהלב. אז תוכלי כמו כל אדם קרוב שרוצה בטובת השני, גם להעיר על דברים קטנים כאלו: אולי כדאי לסגור קודם שלא יתבזבז?  איכפת לך לאסוף את הפירורים שלא יישארו לי?

ואל תתפלאי - אם פתאום תגלי שאת כבר לא רואה פירורים, וגם הזמן שהברז פתוח "התקצר" פתאום. ולא בגלל שהוא "עשה תשובה" - אלא כי הפרופורציה מול הבעל וכל הטוב שבו, תהיה שונה לחלוטין..

אולי כדאי לשים דלי במקלחת ולהציע לו לפתוח את הברז בתוך הדלי?

אח"כ אפשר להשתמש במים לשטיפת הריצפה..

אם את רוצה את עזרתו בשטיפת כלים לאורך ימים ושנים- תבלעי את הצפרדע הזאת ותגידי תודה...

שאחת העצות שנותנים לחתנים לפני החתונה:

פעם  ראשונה שאתה שוטף כלים - תשבור צלחת.

זאת תהיה הפעם האחרונה שתתבקש לשטוף ..... 

"הקשר שלנו מורכב מאז החתונה"

מרגיש לי שבגלל שהקשר מורכב, כל דבר קטן מקבל מימדים גדולים יותר, ומרחיק אותך

ולכן בתקופות ש"קצת פחות טוב"- הדברים מקבלים משנה תוקף גדול יותר וצפים בחוזקה

בימים שטוב יותר- את כן מצליחה לראות שהוא מנסה לשמחך. 

אולי יש משהו ביסודות שצריך טיפה לעבות, כדי שתרגישו בטחון

לנחמך- שחיזוק היסודות זו עבודה שצריך לעשותה במהלך כל הנישואין.

אתם רק בהתחלה,

כך שמחד זו לא בעיה גדולה,

מנגד לא כדאי לקפוא על השמרים..

להגדיר נכון את הבעיה שיש לך.

הבעיה שלך היא לא שאת מתעצבנת משטויות.

תנסי קצת לחשוב, להתעמק ולא לפחוד.

אז אולי תגיעי קרוב יותר לשורש העניין ומשם אולי תצליחי להתקדם לפתרון.

אוווו את מזכירה לי אותנו

כמה דמעות, כמה עצבים היו לנו בהתחלה

הכל היה כי כל הזמן בעלי חשב שאם אני אומרת ביקורת זה כי אני רוצה להשתלט עליו!!!! לקח לו כמה שנים להבין שזה לא רצון להשתלטות. יכול להיות שאתם במאבקי כח שקיימים הרבה בהתחלה.

גם בעלי היה עושה הכל בדוקא, רק רוצה לנחם אותך שהיום זה ממש לא ככה! היום הוא מבין שאני לא רוצה ברעתו ולא להשתלט עליו.

אני יכולה לתת לך מלא דוגמא שהיתה לנו אחרי החתונה: בעלי היה קונה לעצמו גרבים כחולות ואני לא סובלת שלובשים גרבים כחולות עם נעל שחורה, אז היתי מכבסת ותמיד מחביאה את הכחולות בסוף המגירה והשחורות קדימה, יום אחד הוא שם לב ושאל אותי מה זה ? אמרתי לו שאני לא אוהבת שילבש גברים כחולות, תקשיבי, מאותו היום הוא התחיל ללבוש רק גרבים כחולות!!!!! אני היתי מתפוצצת. הינו יוצאים למסעדה פתאום היתי שמה לב שהוא עם גרבים כחולות היה יורד לי כל המצב רוח, ככה היו נהרסים יציאות, שמחות וכו, כי הוא היה עושה בדוקא, ולמה? כי הוא חשב לאיפה היא מגיעה??? אפילו לצבע של הגרבים היא תשתלט עלי???

ואני רוצה להגיד לך שבמשך הזמן הוא הבין מה המשמעות שאישה מפריע לה משהוא האהבה יורדת, החשק יורד, היום אין גרבים כחולות, חחחחחחחחח, האמת היום זה אפילו ממש לא מפריע לי. כי לבסוף היתה את ההבנה שלאף אחד אין פה כוונה רעה פשוט חוסר הבנה.

בס"ד 

קודם כל אני מעריך אותך מאד על הרצון לתיקון המצב!באמת!זה לא מובן מאליו.. את מודעת למה שקורה ולוקחת אחריות שהמצב ישתפר..

הדבר הראשון שאני רוצה לכתוב כאן וכבר כולם מכירים אותו וקשה מאד ליישם אותו הוא הצורך בלמצוא בעצמנו נקודות טובות!

כאן הכל מתחיל.. למה?

כלל ידוע הוא שאנחנו מתייחסים למציאות איך שאנחנו מתייחסים לעצמנו! וממה שידוע לי הוא שהדבר שהכי הורס את האדם ואת שמחת החיים שלו הוא "הביקורת העצמית", ואם אם שמה לב שאת ביקורתית כלפי עצמך ככה את תהיי גם ביקורתית כלפי הזולת! ועולה השאלה- "למה אז אני ביקורתית כלפי בעלי ולא כלפי סתם מישו ברחוב?" 

                   תשובה- כי את אוהבת את בעלך!אכפת לך ממנו ב"ה!הוא יקר לך!

   "זוגיות ללא קשיים זו לא זוגיות"- כנראה שאין שם משו..אצלכם יש!

כלפי הביקורת העצמית חשוב לציין שהיא גורמת לנו להרגיש שאנחנו לא שווים,שאין לנו ערך! ואז ממילא השמחה שלנו נעלמת!

הביקורת גורמת לנו להתמקד ברע,היא גורמת לנו להתעסק ברע! את מבינה?? להתעסק הכוונה שזה מה שמעסיק אותנו במשך היום..על זה אנחנו חושבים! צריך להבין שזה נורא ואיום!שזה ממש הורס את החיים של האדם!

עצם זה שרשמת "עכשיו,אני יודעת שהבעיה היא שלי!" זה מרגיש לי שקיימת בך ביקורת עצמית! תתקני אותי אם אני טועה..

כשאת עסוקה בביקורת אין לך זמן לאהוב..

לעומת זאת-למצוא נקודות טובות הם בדיוק ההפך מהביקורת וגורמים לנו לתחושה אחרת בנפש!

אם תעבדי על הנקודות טובות שבך את תגלי מהר מאד שזה יוריד לך את הביקורת העצמית וקל וחומר את הביקורת שלך כלפי בעלך וכלפי העולם..אני חושב לענ"ד שהביקורת היא רק ענף שיוצא ממקום יותר עמוק בנפש,מחוסר קבלה עצמית,חוסר אהבה עצמית..ולכן אני עסוק ברע!

מציאת הנקודות הטובות שבך יקנו לך בטחון עצמי,ערך עצמי ואהבה עצמית! הם יגרמו לך להתעסק עם הטוב ויורידו לך את ההתעסקות ברע!

בלי אהבה עצמית אי אפשר כלל לאהוב את הזולת,את העולם! זה התנאי הראשון לחיים בריאים ומאושרים,לזוגיות טובה,לבית מאושר ומלא שמחה!אם הצלחת לעבוד על הדבר הזה (פה אני אומר שזה תהליך,וזה לוקח שנים..אז בנחת,לא לחפש את השינוי תוך יומיים או חודש. יהיו ירידות ועליות עד שזה יתייצב..ואז זו כבר יתהפך למידה בנפש וזה לא יזוז ממך בעז"ה!) השכינה תשרה בבתיכם,וכל הנכנסים בבית יזכו לטעום מאור המיוחד שהבית שלכם יקרין בשפע!האור שאתם צריכים להביא לעולם!

הזכרת את הנקודה ש"גם הככה הקשר שלנו מורכב מאז החתונה".. כנראה שצריך להתמקד פה במשהו יותר שורשי ועמוק ופחות להתעסק עם הענפים שהם המקרים עצמם.. לכן אני מציע שכדאי פשוט לעבוד על מה שכתבנו עד עכשיו!

נראה לי שעד כאן לתאוריה.

עכשיו נרשום כמה נקודות למעשה..

א) הדבר הראשון- לא להתעסק כלל בביקורת עצמית!שאת שמה לב שאת מפנה ביקורת כלפי עצמך תתפסי את המחשבה הזאת ותורידי אותה מהלקסיקון שלך..אל תפני אצבע מאשימה כלפי עצמך,הדרך הנכונה לתיקון המידות היא המחשבה

"כיצד אני יכולה לתקן את המצב?". (כשיוסף הצדיק נמכר לעבד במצרים הוא לא שאל "למה זה קורה לי?מה אני לא בסדר?" "איזה אפס אני",הוא לא התבכיין,הוא פשוט התחיל לעבוד ולעשות..)

ב) מציאת נקודות טובות-אני ירחיב מעט.. כשאני אומר להתעסק בטוב ולמצוא טוב הכוונה היא להשתכנע בטוב!

מה זאת אומרת? אני יכול לחשוב על הטוב שקיים בי או על הטוב שקיים בעולם וזה ברמת השכל בלבד! המטרה שלנו שזה ישפיע בעיקר על הלב,על הרגש,אם לא הורדתי את המחשבה לרגש אז המחשבה לא השפיעה עליי! אני חוזר..אנו מוכרחים להוריד את המחשבות עד לרמה כזאת שהם ישפיעו לנו על הרגש!על המידות! חשוב מאד לעשות זאת בריכוז ע"מ שזה באמת ישפיע עלינו. להקדיש כל יום זמן מסוים להתבוננות על הדברים שאת רוצה לעבוד. וכמובן לבדוק שהמחשבות הטובות השפיעו לנו על הרגש!על המצב רוח.. המסילת ישרים אומר שהתועלת היוצאת מההתבוננות היא רבה מאד!

תזכרי - "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". זה מדהים עד כמה..

ג) אמנם אני כותב את זה בסוף אבל זה חשוב מאד!  אני בטוח שכל מה שכתבו כאן עודד אותך מאד.. 

אבל...  

נכון "שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" ואנחנו צריכים לפעמים עזרה מן החוץ,אבל בסופו של דבר העבודה עצמה מוטלת עלייך..ומה שנותר לך אחרי כל מה שכתבו לך זה לעבוד יום-יום עם עצמך ע"מ שדברים יתקדמו!

תגידי לעצמך משפטים כמו "האושר שלי תלוי אך ורק בי" או "אני אחראית על האושר שלי ולא אף אחד אחר" אפילו לא בעלך!

בהתחלה אולי זה טיפה מלחיץ אבל אחר כך את תהיי אדם חרותי לגמרי,ואין דבר יותר טוב מהתחושה של החירות!

זה יביא אותך למצב שאושר שלך יהיה תלוי בך ולא בדברים שקורים בחוץ,כמו מה שתיארת שקורה..

ד) תפילה- אני מציע לך לשתף את מי שברא אותך במה שעובר עלייך עד לפרטי פרטים..זה גם יפרוק מעלייך הרבה עומס שקיים בך וגם תעמיקי את הקשר בינך לבין בורא עולם.

כל הקשיים שהקב"ה מביא עלינו הם בשביל שנתקרב אליו!

בת ישראל יקרה!את חשובה מאד פה בעולם! העולם צריך אותך! בשבילך נברא העולם!!

אני תפילה שירבו בנות חזקות כמותך בישראל,שלא מתייאשות וממשיכות הלאה למרות הקשיים!

שה' ייתן לך כוח רב לתקן את מה שצריך תיקון ויאיר לך את הדרך הנכונה ביותר עבורך!

מקווה מאד שהמעט שאני יודע יעזור לך..

אם הדברים האלו מדברים על ליבך וקרובים לשכל אני מבקש שתחזרי עליהם לפחות פעם בשבוע..רק

ככה יהיה שינוי אמיתי. לא מספיק לקרוא את הדברים פעם אחת! צריך לחזור עליהם הרבה פעמים ע"מ שהם יכנסו לנו לראש ויעשו שינוי של ממש..

בהצלחה רבה מאד!

ביד או לשפשף ספה ...

בס"ד

בבקשה,אני בטוח שעשית שינוי גדול,ובעז"ה השם תמשיכי להתקדם.

חשוב להזכיר.. א) תיקון המידות נמשך כל החיים- אני יצטט את הראי"ה זצ"ל..

                       "אף על פי שהתורה והמצוות מזככות הן את המידות, מכל מקום אי אפשר לסמוך על זאת לבד, והכרח 

                        לעסוק בזיקוק המידות, ובתיקון המוסר ביחוד, הדרישה לזיכוך המידות אינה נפסקת מעולם.

                        כי גם אם זיכך האדם את מידותיו בהיותו במעמד רוחני ממוצע, כשמתגדל מוציא הוא תעלומות חיים

                        ממעמקי התוהו, שבאים אצלו לידי גילוי נפשי, ואלה החלקים עדיין לא נתבררו מעולם, וצריכים תמיד זיכוך

                        חדש".   אורות הקודש חלק ג' פסקה רלג.

את צודקת לגבי התחושה שהכל מתחיל מאפס,אבל זה לא נכון.. זה נכון שאת עובדת על אותו דבר אמנם לא באותה רמה!

עכשיו הגיעה הזמן לתקן את אותו דבר רק ברמה יותר גבוהה/עמוקה..ואת תיראי שזה ימשיך איתך לכל החיים, אל תצפי שיגיעה יום ואת תהיי מושלמת ומתוקנת,זה לא יקרה. 

אני כן יכול לומר שאם את תקבלי את עצמך איך שאת עכשיו, ותרגישי בנוח עם עצמך עכשיו, איך שאת עם כל החסרונות שלך, אז את תהיי שמחה. מתוך המקום הזה אנחנו מתקנים את המידות. "אין דבר יותר שלם מלב שבור", לשמחתנו יש לנו חסרונות,אם תגידי לעצמך באמת "אני מקבלת את עצמי עם כל החסרונות שלי" את תיראי שמיד תיווצר אצלך שמחה בלב, ובנוסף תרגישי שמחה עצומה בקשר עם כל אדם ובמיוחד עם בעלך! אם אנחנו נחוש מלאים ומושלמים אז לא נוכל ליצור קשר עם הזולת,לא יהיה לו איפה להיכנס..לעומת המציאות ההפוכה בה את מרגישה חסרה ואז הזולת יכול לבוא ולהשלים אותך.

                    ב) עבודת הנישואין היא אכן העבודה בין הקשות בחיינו, אל לנו להיבהל מזה. 

                       עיקר תיקון המידות הוא בנישואין ,כך שאת לא שונה משום אדם בקטע הזה.

                       בחיים לא היה לך אדם כ"כ קרוב אלייך ושאת קרובה אליו,ככל שאנחנו יותר קרובים לאדם מסוים כך גם                          הציפיות שלנו הם בהתאם..

אל תקווי להצליח..את תצליחי!! אני בטוח שתצליחי..יש לך רצון, וזה מעל הכל!

אם יש עוד שאלות את מוזמנת לשאול בשמחה..

או במייל yairlev350@gmail.com

כמובן להגיד בלי רוגז ובלי להתקוטט.

 למשל " אני אולי רגישה מדי לבזבוזים וחבל לי על מים שסתם זורמים ,  אז תן לי במתנה חיסכון במים " או משהו דומה.

כנפגשתי עם בעלי מה זה הערצתי אותו. הקשיים כמו שאת מתארת התחילו אחרי החתונה... (והצטמצמו מאוד עם השנים ב"ה)

פעם עשיתי לעצמי תרגיל תסתכלי עליו עכשיו רגע (כשהוא ישן, אוכל, מדבר, קורא או כל דבר אחר) באותו מבט מעריץ שהסתכלת עליו בפגישות. תנסי לרגע להרגיש איך זה היה אז...

סתם תרגיל נחמד מזכיר נשכחות.

מתאים לך ?

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)