כמה קילו\נפח המכונה שלך? יכול להיות שיש דרך לנצל יותר את הקיבולת שלה? 

יכול להיות שיש דרך למיין מראש בסלי כביסה שמכניסים אליהם ככה שיהיה לך יותר קל לקפל מכונות אחכ? 

ואני גם מוציאת את עצמי עם הררי כביסה בלי פתרון נראה לעין.

לפחות שלוש מכונות בשבוע

דווקא קיבולת גדולה ב"ה אך המייבש די איטי אז זה די תוקע...

פשוט זורקים לסל וכשמתמלא מעיפים הכל למכונה ולמייבש...אבל אולי היינו עושים יותר אני כבר לא ככ זוכרת

אני לא ממש דוגמא....אני לכלכנית נוראית כבר הבוקר סוודר מהארון הלך לכביסה בקושי אחרי כמה שעות שלבשתי

ואם יום אחד אני לא עושה מכונה, מצטברת אצלי ערימה לא חוקית של כביסה!

סל כביסה גדול עוזר למראה מסודר

ואני עושה כל ערב מכונה אחת לפחות. 

בקיץ סדר הפעולות הן: מקלחות והשכבה לילדים, מיד אח"כ מפעילה מכונה, מכניסה מהחבל את הכביסה ותוך כדי מקפלת (מוסיף 4-5 דקות ואח"כ אין בלאגן של ערימת כביסה), ממימנת לחדרים ומפזרת לארונות, כשנגמרת המכונה תולה. 

בחורף: בקלחות והשכבה, מכונה, בינתיים מוציאה מהמייבש את של אתמול ובחדר מקפלת וממינת ומשתדלת כבר להחזיר, כשנגמרת המכונה למייבש.

יש ימים שבהם אני מכבסת גם מצעים ו/או מגבות ואז המכונה + מייב עובדים נון סטופ. (ואי אפשר אצלנו להדליק את המכונה ומייבש ביחד, אז סבב של כביסה אחת זה כשלוש שעות!)

בקיצור, כן, את נורמלית

נראה לי שאנחנו מחליפים מגבות לעיתים יותר רחוקות (פעם בשבועיים-שלושה). מה גם שאם נותנים להן להתייבש היטב בין שימוש לשימוש, הן אמורות להיות די נקיות (הכוונה למגבות גוף שמתנגבים בהן אחרי מקלחת).

גם אני מרגישה שיש הרבה התעסקות עם הכביסה. ויותר מזה- בגלל שהרבה פעמים אני לא תולה מיד את הכביסה והיא מחכה במכונה, אני מוצאת את עצמי רוב היום חושבת, בלי יותר מדי תשומת לב, שיש לי כביסה במכונה גם כשאין (כמו מתהלכת בהרגשה תמידית שמחכה לי כביסה במכונה, גם כשזה לא נכון), וזה מטריד 

אם זה מנחם, בקיץ יהיה יותר קל מהבחינה הזו

גם אני מחכה  לקיץ.........

פה יש חדר כביסה אז הבעל מטפל בזה

אני תמיד מודה להשם על כך כשעומדת מול ערמות הכביסה

בס"ד

משפט נחמד ששמעתי מעקרת בית פלספנית במיוחד

אז את צריכה לכבס הרבה..

אני ממש לא מכבס את המכנסיים שאני לובש כל יום, רק כאשר הם מתלכלכים, מה, מזיעים בהם בברכיים?

מילא בגדים תחתונים אני מבין, אבל חולצה שנלבשה מעל גופיה צריך לכבס בסוף יום אצל אדם שלא עובד פיזית ? נשמע לי מוגזם, וכמובן שזה גורם לך לעבודה רבה..

אם זה קשה לך אז תשקלי לכבס פחות.

גם מגבות לא צריך כל שבוע אצל כל אחד לטעמי. נשמע מוגזם אצל אנשים נקיים..

בגדים של ילדים הם קטנים בהרבה, ובגדי המבוגרים וכך גם מגבות, תופסים הרבה נפח. תפחיתי בניקיון, אנחנו כמעט סטרילים כבר...

בהצלחה.

אני גם לא מבינה למה צריך לזרוק לסל כביסה כל יום את כל מה שלבשו!

למשל- אני לובשת סוודרים מעל חולצות בסיס, למה שאשים את הסוודר בכביסה אחרי לבישה אחת??

אם הוא הוכתם או מריח לא נעים וודאי שאשים,  אבל יכול להיות שאלבש אותו 4 ו5 פעמים לפני כן.

ולגבי בגדי הילדים- בגדים תחתונים, גרביים, גרביונים וכו' כמובן ששמים בכביסה כל יום, אבל למשל- חצאית /מכנס ג'ינס שנלבשו מעל גרביונים והם נקיים לגמרי בסופו של יום- אני אניח בצד ללבישה נוספת.

בשורה תחתונה- אם בגד מריח טוב ונקי לגמרי (בלי כתמים) אני אחזיר אותו לארון ללבישה נוספת.

טיפ נוסף- מצעים בכלל לא מבקרים בסל כביסה שלי!! מהמיטה ישר למכונה וממנה למייבש/לחבלים.

כנ"ל מגבות- פעם בשבוע מרכזת את כולם מהמתלה באמטיה+מגבות המטבח ישר למכונה.

זה עוזר גם להרגשה- 5 סטים של מצעים בסל הכביסה זה ממש הר.....

אולי יש כאלו שלא יסכימו איתי אבל בשורה תחתונה- אנחנו משפחה של 5 נפשות ואני אף פעם לא עושה יותר ממכונה ביום. (יש ימים שאין צורך אפילו במכונה אחת..)

אם זה כתם קטנטן אנקה עם קצה רטוב של מגבת,עם הילדים התרגלתי להחזיק לידי בקבוק מים שאם הם מלכלכים/פולטים ישר משפריצה מים ומנקה,חסך לי מלא כביסה ושמר נהדר על הבגדים כמה שנים

כבר כתבתי אותה בעבר.

אנחנו 9 נפשות בבית ב"ה.

יש לי מכונת כביסה בחדר שירות ולידה חלון גדול שאליו מחוברים חבלי הכביסה.

מהצד השני של החלון יש לי מגירות פלסטיק- אחת יותר מבני הבית (כלומר 10 מגירות כתר) על כל מגירה כתוב שם של מישהו מהמשפחה+ מגירה כללית.

מיד אחרי שהכביסה מתייבשת (מהחבל או מהמייבש)אני מורידה את הכביסה ובמקום להניח בסל כביסה, אני שמה כל בגד במגירה של בן/בת המשפחה שאליו הוא שייך. כביסה כללית כמו מגבות, מצעים ומפות אני מקפלת ומניחה במגירה הכללית.

מיון מכונה של 8 ק"ג לוקח לי 2-3 דקות.

 אחרי זה אני קוראת לילדים (מגיל 6-7) וכל אחד לוקח את המגירה שלו ואחראי על קיפולה.

גם אם הילדים קטנים ואת תקפלי את הכביסה, זה כבר מקל מאד כי הכל ממויין ואפשר פשוט לקחת מגירה ולקחת לארון ולקפל מיד לתוכו.

התחלתי להשתמש בשיטה הזו לפני שנתיים.

עד אז טבעתי בתוך הררי הכביסה, ומאז כל המצב השתנה מהקצה לקצה! 

לדעתי החלק של מיון וקיפול הכביסה הוא החוליה הבעייתית ברוב הבתים.

לפעמים אנחנו מעלים זכרונות מהתקופה שבה הכביסה הייתה סיוט שלא נגמר...

אני עושה 2 עד שלו מכונות ביום: 2 מתקנים ואחת מייבש ואני תקועה עם הררי כביסה שנראה שלא יגמרו אף פעם

איזו סיעתא דשמיא. דיוק היום אני עושה שינוי בחדרונציק של הכביסה, הרעיון הזה בא לי בדיוק בזמן! תודה!

שאת הכביסה עושים פעם בשבוע. ודי.

ככה זה לא מציק כל הזמן.  הערימות נערמות וזה לא מפריע לי, כי זה לא דורש את טיפולי המיידי.  (אם יש לך חדר כביסה בכלל טוב), ופעם בשבוע אני מתיישבת למיין את ההר, מכניסה מכונה אחרי מכונה, וחלק תולה במתקן, חלק במייבש... בסוף יום וחצי (בכל זאת, בערך שבע מכונות... אנחנו תשע נפשות ב"ה ומשתדלים לכבס רק מה שצריך) יש לי גבעה של כביסה לקפל, זה לוקח שעה בסך הכל כי אני מחלקת לארונות בבת אחת את כל מה ששייך לכל ילד.

מצעים אני עושה פעם בכמה זמן, בבוקר מורידים את המצעים למכונה, בבוצר תולים בחוץ (חייב יום שמש) ובערב עם ההשכבה פורשים מחדש. ככה זה לא נכנס לסל הכביסה... כנ"ל מגבות.

וכן, זה לא באמת נגמר אף פעם. מזל שאנחנו אמהות בתקופה שיש מכונת כביסה!!!

שמעתי את זה מטכנאי מכונות..

אבל אולי עצה אחרת שיכולה לעזור-

אני בודקת כל שבוע מתי יהיה יום של שמש ולפי זה מחליטה על יום כיבוס של דברים שלא מכניסים למייבש- מצעים, כביסה עדינה, סריגים וכו'.. ואז הכביסה הכללית היא של בגדי קטנטנים, גרביים בגדים תחתונים וכו'- עוזר..

לכבס ברצף כמה מכונות?

המכונה.

וב"ה משרתת אותנו נאמנה.

ככה שכנראה הקביעה של הטכנאי לא תמיד נכונה.

וגם אם כן, אולי זה המחיר שצריך לשלם על רגיעה בנושא הזה? נראה לי שווה...

בכל מקרה כנראה למכונה שלנו זה לא רלוונטי. (בלי לפתוח פה...)

בס"ד

מרוב יאוש

פעם חשבתי לכתוב קטע על הכביסה:

בעצם היא עקרת הבית האמתית,

היא המנהלת, המחליטה, המסובבת ו... הסוחטת...

יש לה מקום מכובד על הספה בסלון

הספה של ה- 2 - לכביסה הלא-מקופלת

והספה של ה- 3 למקופלת.

גם בערב פסח

כשכבר סיימנו עם כל הניקיונות

עדיין בסל הכביסה ינוחו להם הבגדים של י"ד ניסן

ש... מה לעשות, לא היתה שום אפשרות להספיק לכבס לפני החג

וכך, נשים עייפות ומותשות

אנחנו מביטות בבית המבהיק

אבל מאחור שומעות את לעגה החרישי של עקרת הבית המכשפה - הכביסה...

אבל מתי נקמתנו המתוקה?

בחול המועד ובתשעת הימים!!!!

אז אנחנו עוברות ליד הסל

והכביסה הזועפת מביטה בנו

"מה נהיה?! אולי תשתעבדי קצת? אולי תכניסי מכונה?

תתלי, תייבשי, תקפלי, תפזרי????"

ואני מחייכות ואומרות בצדקנות מעושה: סורי, אבל פשוט אסור!

_________

תכל'ס, אנחנו 10 נפשות בבית,

אני מכניסה מכונה פעם ביום, וכמובן אחרי שבת 4 או 5...

משתדלת לייבש על החבל ולא במייבש.

השיטה שעכשיו אימצתי (אין לי מקום לסל לכל ילד...)

היא לקפל מיד אחרי שאני מורידה

בלי למיין. כך לפחות אין צורך לשחזר את צורת הבגד בזמן הקיפול...

ערימה מסודרת מקופלת.

(כן, הכל על הספה בסלון... תכל'ס, אם זה היה בחדר כביסה במקום מיוחד למטרה זו - זה היה נשאר שם קבוע...

ככה יש שבת/אורחים/חותנת ואז חייבית לטפל בזה. לא נעים).

אחרי שמצטברות 5-6 מכונות אני ממיינת

ואז כל ילד לוקח את הערימה שלו,

והגדולים לוקחים עוד ערימות "ציבוריות".

אני אוהבת לקפל את הכביסה בעצמי כי כך אני יודעת שכל ילד קיבל את הבגדים שלו, ולא של אחותו

(לא קרה לכם שלחיפשתם את השרוולון ומצאתם אותו במגירה של הגרביונים של התינוקת?)

וגם אני רואה אם יש כתמים שלא ירדו, בגדים שצריכים תיקון וכו')

אה!

ובחורף - אני לא מחליפה לילדים כל יום בגדים!!!

רק אם התכלכו! (באופן בו הגננת תדווח עלי לרווחה)

בגדים שכבר נלבשו - יושבים מקופלים על השולחן/כסא בחדר עד להגשמת ייעודם (2 ימי לבישה).

בהצלחה לכולנו!!!

בס"ד

אנחנו לא יושבים על הספה!!!

הספה היא בשביל הכביסה...

סתם, מוצאים איפה לשבת...

ערימה מקופלת של 2 מכונות תופסת מקום של בקושי בן אדם. בדוק.

כי איך היא שורדת שם, נקייה ומקופלת?

גם אצלנו הספה לא מיועדת כמעט לישיבה, היא מיועדת בשביל:

קפיצות מספה אחת לשנייה ומהספה לרצפה וסתם כך לגובה,

לשינה מזדמנת של ילד עייף באמצע היום (ושלא נדבר על מה שהיא סופגת בזמן הזה... מזל שזו ספת עור, כך שזה לא נספג בפנים),

לשולחן כתיבה בשביל ילדת בית-הספר (כי אמא צריכה לעזור בשיעורי הבית...),

לכיסא הנקה בשביל אמא שרוצה להיות נוכחת ליד ילדיה,

ולרביצה של הורים עייפים בסוף היום...

בכל אופן, כביסה על הספה בהחלט לא תישאר שלמה אפילו רגע, גם אם לא נשתמש בספה כלל. תמיד יהיו ידיים קטנות שידאגו לפזר אותה על הרצפה, לשכב עליה ואולי לנסות להחליף סתם כך בגדים...

[ולעניין השרשור: יש לי סלי כביסה מלוכלכת בכל חדר, ארבעה סלי כביסה מלוכלכת באמבטיה בשביל מיון הכביסה, מדף גדול מעל סלי הכביסה בשביל כביסה נקייה, וכמה סלסלות למיון הכביסה הנקייה לפי חדרים. הרבה פעמים אני לא מקפלת כביסה, ואת הכיבוס והייבוש (במייבש) אני עושה במשך היום, בין לבין דברים אחרים (לא לוקח לי הרבה מאוד זמן)].  

אצלנו הולך ישר מהמייבש לארונות-איןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן ספה

היתה תקופה ארוכה שבעלי קיפל כי יש לי ידים שמאליות

פה הכל על מתלים  והבגדים של הילדים בידיוק על 5 מדפים(פלוס שקית ענקית שלא פתחנו לרזרבה בארון החדר)

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם