נראה לי קשה לסבתא להתעניין ברצינות בכל נכד ונכד כשיש 8 כאלו

ואני בטוחה שאם הייתה גרה ליד גיסתי......אז לא אכפת לי שהיא כבר באמת מבוגרת וחולנית רק ביקשתי שתראה קצת יחס לילדים ולזכותה שהיא באמת התחילה להשתדל יותר....רק אולי חבל שהיינו צריכים להגיע למצב הנוכחי כדי שהיא תבין את זה.

ולחמותי יש 22 נכדים בערך, ושתיהן ממש מתעניינות מתלהבות וכו'. 

יאיר השמש-  יכול להיות שזה אופי אדיש כזה שלה?

אולי תזמי יותר, תשלחי תמונות , סמסים על מה חדש ואיך הקטן עושה... ...

ותנסי לגרום לה להבין שהיא מפספסת נכד מתוק וחבל..

בהצלחה

אני לא יודעת מה המצב אצליכם

אבל לפעמים יחס כזה הוא הדדי,

או במילים אחרות, תעשי חושבים מה היחס שלך אליה

כשאתם אצלם את נןתנת לה להיות עם הילד?

היא גם נהנית להיות סבתא שלו?

היא גם מקבלת מזה? אולי היא מרגישה שמצפים ממנה רק לתת

היא פשוט באה מרקע אחר וברור שלאמא יהיה קל יותר עם הבת שלה מאשר עם חמותה.

לדעתי עם חמות תמיד כדאי לשמור על קשר לא אדוק. לא כדאי להזמין לעצמך צרות

"יכול להיות שהיא מפחדת להיות חמות מתערבת וחונקת, ולכן היא תופסת מרחק..."

ובגלל זה לא מתקשרת. 

אבל מתנות האמת מוזר שלא קונה. 

ל לי נראה שיש עוד סיבה נסתרת.

לדעתי בעלך צריך לצלצל אליה פעם בשבוע...

+ לשלוח לה תמונות בפלאפון של הקטן אם אפשרי (בלי להעיק). 

תחפשו את הסיבה. 

אי אפשר לפספס שהוריו משקיעים בילדים הרבה יותר מהוריי, וזה לא קשור למספר הנכדים - זה עניין של אופי. יש הבדל עצום גם בהורות שלהם, לא רק ב'סבאות'. גישה שונה... כמו שכתבו כאן - זה לטוב ולרע. הוריי היו מעורבים בחיי הרבה פחות, אז הייתה לי הרבה יותר תחושת חופש ועצמאות מאשר לו, שלפעמים ממש 'נחנק' מעודפי הדאגה והמסירות - ומצד שני גם ללא ספק פחות חום וקרבה, ויש לזה מחירים.

אני מבינה שעצוב. עצוב על הנכדים שלא זוכים להרבה קרבה מסבתא, ובעיניי עצוב לא פחות על סבתא שלא זוכה להרבה קרבה מהילדים כי היא לא בנויה ליחסי קרבה חמים שכאלה, והיא מפסידה... אז עצוב זה כן, אבל אין מה לכעוס. זה עניין של אופי, והם לא ישתנו כנראה. ב"ה שיש לילדה גם מהצד השני, ו--- אלה החיים. יש אנשים חמים יותר וחמים פחות. ככה זה.

נוח לי שחמותי לא מערבבת לי בראש

גם אצלי זה ככה

ואני שמחה עם זה.

אין לי סבלנות שמתערבים כל הזמן.

זה תזמון לצרות

זה עניין של אןפי.

אצלי הבנים הם נכדים ראשונים ובנתיים אחרונים...

הוא הרי מכיר את ההורים שלו.

יש לו הסבר?

והבן שלי הוא נכד שני.

וכיום היא הסבתא הכי חמה וכיפית שיש עושה איתם יצירות והכל.

לפעמים לוקח זמן להתרגל, לדעת שהכלה נותנת לה את המקום להיות סבתא.

וצריך לדעת לחיות עם זה.

לפעמים זה אופי או סוג תרבות.

היא פולנית/גרמנית ? כי הן ממש קרירות כלפי חוץ. ובוודאי שלעומת המזרחיות!

כתבת: ''חבל שלא יהיה לבן שלי סבתא מקסימה מצד אבא שלו''

זה שהיא לא מתלהבת מידי מהסיפורים שלך עליו, או לא קונה לו בגדים זה לא אומר שהיא לא תהיה לו סבתא כייפית ואוהבת כשיגדל.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כשם שבני ישראל במצרים לא הפכו להיות מצרים, כך יהודי גלות אשכנז לא הפכו להיות אשכנזים ויהודי גלות ספרד לא הפכו להיות ספרדים ויהודי גלות מרוקו מעולם לא הפכו להיות מרוקאים ויהודי גלות תימן ורוסיה מעולם לא הפכו להיות תימנים/רוסים... בני ישראל (צאצאי שבט דן) באתיופיה, מעולם לא הפכו להיות אתיופים, בני ישראל מצאצאי שבט מנשה בהודו מעולם לא הפכו להיות הודים.

אמור מעתה: בני עדות המזרח, בני עדות המערב (וגם בני עדות אשכנז ) בני עדות תימן וכד'....

אשכנזים, עמלקים, ספרדים וערבים ותימנים וכד' הם לא ישראלים ולא יהודים...

ישראלי = רק מי שמזרע ישראל אבינו (לא קשור לארץ בה נולד ולא קשור לאזרחות אותה הוא נושא)

יהודי = מי שמצאצאי בני ישראל ממלכות יהודה (השבטים יהודה שמעון ובנימין וכן כהנים ולווים שהיו במלכות יהודה)

אבותינו בני ישראל היו במצרים וגם נולדו במצרים ואף אחד מאיתנו לא מהין לכנות אותם מצרים! הרי המצרים לא יהודים ואילו היהודים במצריים לא הפכו למצרים!

מדוע יהודי שנולד בספרד מכונה ספרדי? מדוע יהודי שנולד במרוקו מכונה מרוקאי?

מדוע יהודי שנולד בארצות אשכנז מכונה אשכנזי?

בפרשת נח למדנו כי:  ובני נח שם חם ויפת

ובני יפת גמר ו...

ובני גמר אשכנז ריפת ותוגרמה

ובכן אשכנז הוא הנכד של יפת ואילו היהודים מזרעו של שם (מה זה אנטישמי?)

ובכן אשכנז לא יהודי

יהודים שגרו בארצות אשכנז לא הפכו להיות אשכנז

בפרשת וישלח התורה מלמדת אותנו מי הם הצאצאים של עשיו.

למדנו שתימן ועמלק אחים והם הבנים של אליפז הבן של עשו, דהיינו, תימן ועמלק הם הנכדים של עשיו. לא יעלה על הדעת שיהודי מתימן יאמר אני תימני ועוד יוסיף את המלה גאה

מעתה אמור: בני עדות אשכנז או יהודי גלות אשכנז

ובני עדות המזרח

ובני עדות תימן ו/או יהודי גלות תימן יהודי גלות מרוקו, מגורשי ספרד, יהודי גלות רוסיה, בני ישראל מאתיופיה וכד'.

הרי ברור שאשכנזים, עמלקים, ספרדים וערבים ותימנים לא ישראלים ולא יהודים

זה עוזר לך יותר להבין את ההתנהגות של הסובבים אותך ולא לצפות מהם למה שהם לא 

כשם שבני ישראל במצרים לא הפכו להיות מצרים, כך יהודי גלות אשכנז לא הפכו להיות אשכנזים ויהודי גלות ספרד לא הפכו להיות ספרדים ויהודי גלות מרוקו מעולם לא הפכו להיות מרוקאים ויהודי גלות תימן ורוסיה מעולם לא הפכו להיות תימנים/רוסים... בני ישראל (צאצאי שבט דן) באתיופיה, מעולם לא הפכו להיות אתיופים, בני ישראל מצאצאי שבט מנשה בהודו מעולם לא הפכו להיות הודים.

אמור מעתה: בני עדות המזרח, בני עדות המערב (וגם בני עדות אשכנז ) בני עדות תימן וכד'....

אשכנזים, עמלקים, ספרדים וערבים ותימנים וכד' הם לא ישראלים ולא יהודים...

ישראלי = רק מי שמזרע ישראל אבינו (לא קשור לארץ בה נולד ולא קשור לאזרחות אותה הוא נושא)

יהודי = מי שמצאצאי בני ישראל ממלכות יהודה (השבטים יהודה שמעון ובנימין וכן כהנים ולווים שהיו במלכות יהודה)

אבותינו בני ישראל היו במצרים וגם נולדו במצרים ואף אחד מאיתנו לא מהין לכנות אותם מצרים! הרי המצרים לא יהודים ואילו היהודים במצריים לא הפכו למצרים!

מדוע יהודי שנולד בספרד מכונה ספרדי? מדוע יהודי שנולד במרוקו מכונה מרוקאי?

מדוע יהודי שנולד בארצות אשכנז מכונה אשכנזי?

בפרשת נח למדנו כי:  ובני נח שם חם ויפת

ובני יפת גמר ו...

ובני גמר אשכנז ריפת ותוגרמה

ובכן אשכנז הוא הנכד של יפת ואילו היהודים מזרעו של שם (מה זה אנטישמי?)

ובכן אשכנז לא יהודי

יהודים שגרו בארצות אשכנז לא הפכו להיות אשכנז

בפרשת וישלח התורה מלמדת אותנו מי הם הצאצאים של עשיו.

למדנו שתימן ועמלק אחים והם הבנים של אליפז הבן של עשו, דהיינו, תימן ועמלק הם הנכדים של עשיו. לא יעלה על הדעת שיהודי מתימן יאמר אני תימני ועוד יוסיף את המלה גאה

מעתה אמור: בני עדות אשכנז או יהודי גלות אשכנז

ובני עדות המזרח

ובני עדות תימן ו/או יהודי גלות תימן יהודי גלות מרוקו, מגורשי ספרד, יהודי גלות רוסיה, בני ישראל מאתיופיה וכד'.

הרי ברור שאשכנזים, עמלקים, ספרדים וערבים ותימנים לא ישראלים ולא יהודים

אז את לא צריכה לשנות אותה

אולי להזמין אותה להיות איתו יותר, אם היא רוצה

אולי באמת זה האופי שלה.. והיא אוהבת ומתעניינת בנכד אבל קשה לה להראות את זה. ובגלל זה היא נמנעת מלהגיע לאירועים האלה. בכל זאת היא סבתא שלו, וצריך לדון לכף זכות. 

ואני יכולה להגיד לך  מניסיון אישי שיש אנשים שקשה להם להביע רגשות ולחבק ולהראות אהבה, ודווקא כשהצד השני גם מראה חוסר שביעות רצון ורומז כל מיני דברים, זה אפילו עוד יותר קשה.

תקבלי את זה שאולי קשה לה, ותמשיכי לשלוח לה תמונות ולספר, כי את לא יודעת כמה טוב זה יכול לעשות לה, גם אם את לא רואה את זה בדרך שלך.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אתם זוג טרי, נכון? בכל זאת רק תינוק אחד.. אז יכול להיות שעכשיו את מרגישה ככה אבל תזכרי שזאת רק ההתחלה ויכול להיות שהיא תפתח אחרי כמה זמן וזה יתבטא בצורה חיצונית מאוחר יותר..

לא התכוונת להזמין אותה לעוד זמנים ומקומות להיות

התכוונת שכשאתם באותו מקום ממילא (בבית שלה למשל, או אצלכם, או איפה שלא יהיה) להזמין אותה להיות מעורבת יותר

 לשאול אותה אם היא רוצה לקחת על הידיים, להגיד לה שהתינוק רוצה לתת לה נשיקה או חיבוק, להפנות את תשומת ליבה להסתכל איתך ביחד על משו יפה או חכם או מתוק שהוא עושה... כאילו דברים , לערב אותה יותר 

ראשית, אם חמותך מרימה אותו כשאתם מגיעים ונותנת לו נשיקה, המצב הרבה יותר טוב מ"כלום".

האם תוכלי לנסות לגרום לכך שהיא תעשה לו עיסוי?  דווקא הידיים שלה על העור שלו, לא על הביגוד.

מגע עור עם עור גורם לקשר.

אודה ולא אבוש, אחד מילדיי שיחי' נולד בניתוח קיסרי.  סבלתי מהרבה מאוד כאבים והיו לי הרבה קשיים עקב הכאבים.  אמנם הנקתי הנקה מלאה, אבל לא הרגשתי קרבה לתינוק.  אני זוכרת את עצמי שואלת את אימי מה לעשות, כי אינני מרגישה שום קרבה לילד, למרות שהנקתי וישנתי איתו צמוד, והחלפתי את החיתולים וכו. , הרגשתי שאם יבואו ויגידו שקרתה טעות נוראה והתינוק הזה אינו שלי, שלא יהיה לי משנה, ופשוט אחליף עם התינוק ה"אמיתי", בלי משקעים ובלי חקירות.

אמא שלי לא נבהלה, היא פשוט אמרה לי שבכל פעם שאני מחתלת אותו, לעשות לו עיסוי של דקה או שתיים, עור על עור (הוא תינוק חורף אז רק בהחתלות היה קל ונגיש להגיע לעורו  ).  לא ברור לי כמה פעמים הייתי צריכה לעסות אותו, פעמיים, שלוש, אבל בטוח שלא יותר מארבע!  התאהבתי בילד, עד היום, ב"ה.  

ואם לא ילך, תזכרי את כל החמות האחרות שחונקות את הכלות ואת הנכדים, ותודי לה' שאמנם את רוצה יותר ממה שאת מקבלת, אבל בהחלט יכול להיות הרבה יותר גרוע.  (החמות שבאות בטרוניה על כל דבר שעשית או שלא עשית - למה הוא לבוש ככה ולא אחרת, למה חיתול מהחברה הזו ולא ההיא, למה הרמת אותו ולמה השכבת אותו, למה בקעו שתי שיניים ולא ארבע, למה העיניים כחולות ולא חומות, או להפך).

אגב, סבתי היתה חמות מדהימה וסבתא שהיתה יכולה לפתוח בית ספר ללמד נשים להיות סבתא מדהימה.  ובכל זאת, כל פעם שאחת מדודותיי שילדה, והיא באה לבקר את היולדת בבית החולים, היא טרחה לציין את אכזבתה שהרך הנולד אינו ג'ינג'י!  ובכל זאת הסבתא התגברה (!) והרעיפה חום ואהבה בדיוק במידה הנכונה גם על הכלה - האמא וגם על הנכדים.

קשה לומר לך שלא להיות עם ציפיות מחמותך, אבל למען שלוות נפשך, קבלי ממנה בחיוך את מה שהיא מסוגלת להעניק, וסילחי לה על מה שהיית רוצה לקבל, אבל כרגע היא לא מסוגלת \ מעוניינת לתת.  למענך, למען אישך ולמען כל הצאצאים שכבע"ה ישנו ועוד יבואו.

מאוד משמח לשמוע שהתגברת על הרגשת הריחוק. כמו כן, נפלא לשמוע שמצאת דרך להתגבר. אמא שלך מאוד חכמה. יהיה עוד יותר נפלא לשמוע שהעצה הזאת עזרה לחמותה של "יאיר השמש" ואגב כך גם, כמובן, ל"יאיר השמש" עצמה.

מכל מקום, נראה שמה שקרה לך היה סימפטום של דכאון שלאחר לידה ולא שסתם לא נוצר קשר בינך לבין תינוקך. לחמות, לעומת זאת, אין בעיה כזאת. עדיין, כאמור, יתכן שהעצה של העיסוי של עור בעור תעבוד גם במקרה הזה. הלוואי.

"אין מריבות איתם"  זהו  מידע לא מספק.

גם אין את הרקע הנוסף.

כמה זמן אתם נשואים? האם ההורים שלו התנגדו לקשר בינכם לפני הנישואין? (אולי את לא יודעת).

מאיזה גלות את? מאיזה גלות הם? בני כמה הם? בני כמה אתם?

תארי את הרוחניות שלכם ושל משפחתך ומאידך את של משפחתו של בעלך.

מה טיב היחסים בינך לבין בעלך? האם האמא שלו מעודכנת אונליין על טיב היחסים בינכם? האם יש סיבה כלשהי שהאמא מרגישה כאילו מנותקת ?כביכול את מרחיקה את בנה ממנה? ועוד.

כשבאים לרופא ורוצים לקבל תרופה מתאימה צריך לספר לו את האמת שאם לא כן הוא עלול, בתום לב, להמליץ על תרופה שלא באמת מתאימה לבעיה האמיתית.

אולי יש לאמא בעיה ואולי הבעיה אחרת.

האם בעלך כיבד ומכבד את ההורים? האם יש הבדל ביחס של מי מההורים שלו אליו בהשוואה לאחים שלו? אם כן מדוע?

מה היו היחסים לפני שנולד הבן? יחסי כלה וחמות לא תמיד טובים וזה היה מזמן. ויש לזה המון סיבות. רובן קשורות לרקע רגשי. או שזה יעבור לה או שלא. ההפסד כולו שלה.  ולך האמת זה לא משנה הרבה. אם את יכולה לדון אותה לכף זכות, יקל עלייך. אל תכעסי, זה לא עוזר.

תזרמי. במקום התחשבנות, תעשי חשבון נפש. למה כל היום לשפוט אנשים ? תקבלי אותה בלי לשפוט.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...