שלום כולם,
אני יודעת שפתחו פה שרשורים בעבר בנושא אבל בכל זאת אני חייבת גם לפרוק..
לפני חצי שנה הסתיים קשר עם בחור שיצאתי איתו תקופה מסוימת..
הקשר היה טוב, זה היה נראה שיש התאמה והרגיש שזה בכיוון הנכון. למרות כל זה זה נגמר בינינו כי התקופה שיצאנו הייתה עמוסה בשביל שנינו.. הוא לומד באונ' ועובד תוך כדי ואני לומדת.
(האמת יותר נכון שהוא אמר שעמוס לו ואני לא התכוונתי לשכנע שאפשר לשלב פשוט הסכמתי..הרגשתי שאולי זה רק תירוץ בשבילו לסיים את הקשר ואולי הרגשות לא הדדיים כמו שחשבתי)
בתקופה שיצאנו התחלתי לפתח אליו רגשות וכשהפסקנו להיפגש כאב לי.. היה לי כ"כ קשה והיו רגעים שסתם ככה בלי סיבה הייתי מתחילה לבכות..למרות הכול האמנתי שעם הזמן זה יעבור והרגש יעלם.
העניין הוא שעברה יותר מחצי שנה ואני עדיין חושבת עליו.. אני יודעת שזה המון זמן אבל זה כ"כ קשה לעבור הלאה..
יש לי המון תחומי עניין אז להוסיף משהו לא יעזור.. והצעות יש הרבה אבל אני לא מסכימה לאף אחת, קשה לי לחזור לפגישות האלו שוב פעם.. אני לא רוצה לחשוב על אפשרות שאקשר שוב וזה יסתיים ואפגע ובכלל קשה לי לחשוב על לצאת עם מישהו אחר.
אני מתגעגעת אליו ומנסה לשכוח אבל לא מצליחה.. אני לא אחדש איתו את הקשר כי יכול להיות שהוא פשוט רצה לחתוך ומצא תירוץ כדי לעשות את זה בלי לפגוע בי.. בדיעבד הייתי מעדיפה שפשוט יסיים את זה, זה היה חוסך לי הרבה מחשבות על למה ואיך..
מישהו יכול לתת עצה מה לעשות? להתחיל לצאת עם בחורים זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי, כל הכוחות הנפשיים שזה לוקח ממני זה פשוט גדול עליי כרגע.
זה הגיוני לא לשכוח אחרי הרבה זמן? אני מרגישה שאני עומדת באותו המקום מהבחינה הזאת ושום דבר לא משתנה.. למישהו זה קרה?
זה כ"כ מתסכל אני מתפללת לה' שזה כבר יהיה מאחורי הלוואי שיכולתי לשלוט על זה אבל אני לא מצליחה
]