ואיך אתם רואים את זה אצלכם בבית?

(רוגע זה לא הדבר הכי חזק שיש אצלנו...והרבה פעמים אני מרגישה שזה בגלל שאני לא מצליחה תמיד עם המשמעת)

בטחון- המסגרת המאוד ברורה נותנת בטחון לילד- הוא יודע למה לצפות, יודע מה מצופה ממנו, אין הפתעות.

משמעת בבית נותנת גבולות. וילד חייב גבולות, זה עושה לו טוב.

כשאני מציבה גבולות ברורים בבית ולא "נכנעת" להם אז יותר נעים בבית.

לדינה -איזה הרגלים טובים לדעתך?

רוגע-איך המשמעת לדעתכם יכולה לעזור להשיג את זה?

האם רוגע וגבולות קשורים?

אי-אפשר לשמור כל כך הרבה דברים כשכל העולם לא בלי הרגל למשמעת

ילד לומד להתאפק ולדעתי זאת יכולת קריטית לעיטים בחיים שלנו

זו נקודה שהייתי מעונינת לברר

אומנם הנקודה הזו התחילה להשתפר אצלה אבל היא אוהבת לסנן ואני משתגעת מזה כי אני יודעת שהיא חכמה מאוד ואז קשה לי לדעת מה בידיוק היא מבינה ואני משתגעת מזה ומתחילה להתעצבן ואני?בקושי מסוגלת להרים את הטון ואז אני נכנס ללופ של חוסר ביטחון ויכולת להשליט סמכות ממקום בריא.

ממה שקרה לי היום.

הבן שלי שיחק במשחק וכשאמרתי לו לסדר הוא אמר לי :"אני ארדם אם אני אסדר..."

אז אמרתי לו בסדר ועכשיו אתה מסדר, ואני סומכת עליך שאתה מסוגל לעשות את זה.

בסוף הוא סידר (אחרי 10 דקות) ובא אלי להגיד לי "סידרתי"

אז אמרתי לו מצויין עכשיו תשים את זה בארון.

ושוב הוא אומר לי אני ארדם.

אז אמרתי לו שוב שאני סומכת עליו שהוא יכול לעשות את זה ואם לא הייתי חושבת שהוא יכול לעשות את זה לא הייתי מבקשת ממנו.

שתי דקות אחר כך הוא בא אלי ואומר לי שמתי את זה במקום.

כשאמרתי לו את מה שאמרתי באמת!! סמכתי עליו שהוא יכול, נתתי בו אמון מלא

כן יש פעמים שאין לי כוח לזה ואני מחליטה לעשות לבד או קצת להרים את הכל.

כי הייתי אומרת לה את זה ואולי לא אמרתי ממקום ככ בריא ואולי בגלל שהיא רק בת 3 יש לה עוד מה ללמוד.א היא כזאת  ואני חוששת שהיא כזו שלא תלך לסדר אם לא עומדים לידה וכמה אני יכולה לסדר הכל כל הזמן????.

משמעת, סמכות וגבולות מאפשרים לילד לסמוך על הוריו, הוא נשאר ילד והוא יכול להשען על הוריו שמקבלים את ההחלטות.

אני חושבת שזה מחנך לענווה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

תמיד אפשר לתקן! אל תתיאשי, סמכותיות זו מידה שניתן ללמוד אותה. אני מאמינה שכל הורה יכול להיות סמכותי עבור ילדיו. אצל כל אחד זה יראה אחרת. לאחד זה ילך יותר בקלות ולאחר פחות. 

כרגע אני משתדלת לדבר אליה במשפטים סמכותים וקצרים ולהכיל את האכזבה שלה.

הבעיה אולי שבגלל המצב הנוכחי קשה לה עוד יותר להרגע ולהשלים שאי אפשר לקבל דברים מסוימים.....

זה בדיוק קשור למה שתיארת.

כאשר הגבולות לא ברורים, הורים יכולים למצוא את עצמם נאבקים על כל דבר, בויכוחים, דיונים, תחנונים, ומה לא. זה יוצר עצבים ותסכול לשני הצדדים.  (מניחה שלרובנו זה קורה מדי  פעם..).

אבל ברגע שיש סמכות ויש גבולות- אז כל החיכוכים האלה מתגמדים כי הילד יודע שאין לו מה להתווכח, ואין בכלל מקום לכל העניינים המתישים והמעצבנים האלה.

כשילד מרגיש שההורים לא מספיק חזקים ולא מספיק עומדים מאחורי המילה שלהם- ברור שהוא ינצל כל פתח כדי להשיג את מה שהוא רוצה. וכל תחום "אפור" יהיה נתון כל הזמן לחיכוכים וממילא- לחוסר רוגע.

כשההורים חזקים הילד מרגיש את זה- וזה מאפשר התנהלות יותר רגועה כי אין מאבקים כל הזמן, וממילא מוציאים פחות כוחות על המאבקים האלה.

נניח- אם יש שגרת בוקר ברורה, ידועה שלא מוותרים עליה- אז הילדים יזרמו איתה ויקבלו אותה, והבקרים יעברו פחות או יותר ברוגע ובשלום.  אבל אם כל בוקר ההורים מחליטים לעשות דברים בסדר שונה- פעם אוכלים ואז מתלבשים ופעם הפוך- אז זה פתח לילד להתעקש על מה שהוא רוצה, שמן הסתם יהיה בדיוק הפוך ממה שאמרו לו. ואז נכנסים ללופ אינסופי של שכנועים ואיומים וכו' וכו'.

מה שכתבתי הוא מאוד כללי- וכמובן שהורים לא צריכים להיות קיר בטון מול הילד, אבל בגדול- קודם כל חשוב שתהיה סמכות ויהיו גבולות- ואז בתוך הגבולות אפשר לעשות הרבה מאוד בשמחה ובכיף.

(ומוסיפה- גם אני בקלחת הזאת...לא תמיד מצליחה לעמוד בדברים האלה.)

רגישות יתר מצידי,חוסר ידע וחוסר יכולת להיות אסרטיבית ולשים גבול.

הבעיה זה יותר אחרי הצהרים כשהילדים נלחמים עלי וכל אחד רוצה לעצמו לבד,ניראה לי שאם זה היה תלוי בהם היו חותכים לחצי וכל אחד היה לוקח לעצמו.

נראה לי שאם קובעים זמן לכל ילד- פעם בשבוע, להיות לבד איתך או עם בעלך (או גם וגם), אז זה נותן איזשהוא מענה לילד. הוא יודע שהוא יקבל אותך לבד בזמן שלו.

אנחנו מנסים לעשות את זה לפעמים, זה מאוד קשה למצוא את הזמן הזה, אבל זה מאוד חשוב לילדים.

הם לומדים שאם יש משהו שרוצים לספר- אפשר לשמור לזמן הזה, ומן הסתם בגילאים בוגרים יותר הזמן הזה הוא מפתח לקשר קרוב עם הילדים.

בינתים כשהם באים אני משתדלת לצאת החוצה רק איתה ולהשאיר את הבנים עם בעלי.

כשהיא בסביבה אז היא די משתלטת.

נראה לי שזה בהחלט גיל שמעניין אותם רק הם.

וזה נראה לי ממש טבעי. ולא אמור להפסק מהר כ"כ בשנים הקרובות.

אולי זה מחנך לענווה במובן הרחב של זה ומה שהילד קולט לעתיד.

אבל לא משהו שאמור להראות עכשיו ומיידית.

לדעתי.

כן מובן לי שזה לא אמור להראות מידית אם כן איך בונים את זה?

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.