ואיך אתם רואים את זה אצלכם בבית?

(רוגע זה לא הדבר הכי חזק שיש אצלנו...והרבה פעמים אני מרגישה שזה בגלל שאני לא מצליחה תמיד עם המשמעת)

בטחון- המסגרת המאוד ברורה נותנת בטחון לילד- הוא יודע למה לצפות, יודע מה מצופה ממנו, אין הפתעות.

משמעת בבית נותנת גבולות. וילד חייב גבולות, זה עושה לו טוב.

כשאני מציבה גבולות ברורים בבית ולא "נכנעת" להם אז יותר נעים בבית.

לדינה -איזה הרגלים טובים לדעתך?

רוגע-איך המשמעת לדעתכם יכולה לעזור להשיג את זה?

האם רוגע וגבולות קשורים?

אי-אפשר לשמור כל כך הרבה דברים כשכל העולם לא בלי הרגל למשמעת

ילד לומד להתאפק ולדעתי זאת יכולת קריטית לעיטים בחיים שלנו

זו נקודה שהייתי מעונינת לברר

אומנם הנקודה הזו התחילה להשתפר אצלה אבל היא אוהבת לסנן ואני משתגעת מזה כי אני יודעת שהיא חכמה מאוד ואז קשה לי לדעת מה בידיוק היא מבינה ואני משתגעת מזה ומתחילה להתעצבן ואני?בקושי מסוגלת להרים את הטון ואז אני נכנס ללופ של חוסר ביטחון ויכולת להשליט סמכות ממקום בריא.

ממה שקרה לי היום.

הבן שלי שיחק במשחק וכשאמרתי לו לסדר הוא אמר לי :"אני ארדם אם אני אסדר..."

אז אמרתי לו בסדר ועכשיו אתה מסדר, ואני סומכת עליך שאתה מסוגל לעשות את זה.

בסוף הוא סידר (אחרי 10 דקות) ובא אלי להגיד לי "סידרתי"

אז אמרתי לו מצויין עכשיו תשים את זה בארון.

ושוב הוא אומר לי אני ארדם.

אז אמרתי לו שוב שאני סומכת עליו שהוא יכול לעשות את זה ואם לא הייתי חושבת שהוא יכול לעשות את זה לא הייתי מבקשת ממנו.

שתי דקות אחר כך הוא בא אלי ואומר לי שמתי את זה במקום.

כשאמרתי לו את מה שאמרתי באמת!! סמכתי עליו שהוא יכול, נתתי בו אמון מלא

כן יש פעמים שאין לי כוח לזה ואני מחליטה לעשות לבד או קצת להרים את הכל.

כי הייתי אומרת לה את זה ואולי לא אמרתי ממקום ככ בריא ואולי בגלל שהיא רק בת 3 יש לה עוד מה ללמוד.א היא כזאת  ואני חוששת שהיא כזו שלא תלך לסדר אם לא עומדים לידה וכמה אני יכולה לסדר הכל כל הזמן????.

משמעת, סמכות וגבולות מאפשרים לילד לסמוך על הוריו, הוא נשאר ילד והוא יכול להשען על הוריו שמקבלים את ההחלטות.

אני חושבת שזה מחנך לענווה.

כי אני כזו אובר רגישה והייתי מתחילה לבכות בגלל מה שהייתה עושה

תמיד אפשר לתקן! אל תתיאשי, סמכותיות זו מידה שניתן ללמוד אותה. אני מאמינה שכל הורה יכול להיות סמכותי עבור ילדיו. אצל כל אחד זה יראה אחרת. לאחד זה ילך יותר בקלות ולאחר פחות. 

כרגע אני משתדלת לדבר אליה במשפטים סמכותים וקצרים ולהכיל את האכזבה שלה.

הבעיה אולי שבגלל המצב הנוכחי קשה לה עוד יותר להרגע ולהשלים שאי אפשר לקבל דברים מסוימים.....

זה בדיוק קשור למה שתיארת.

כאשר הגבולות לא ברורים, הורים יכולים למצוא את עצמם נאבקים על כל דבר, בויכוחים, דיונים, תחנונים, ומה לא. זה יוצר עצבים ותסכול לשני הצדדים.  (מניחה שלרובנו זה קורה מדי  פעם..).

אבל ברגע שיש סמכות ויש גבולות- אז כל החיכוכים האלה מתגמדים כי הילד יודע שאין לו מה להתווכח, ואין בכלל מקום לכל העניינים המתישים והמעצבנים האלה.

כשילד מרגיש שההורים לא מספיק חזקים ולא מספיק עומדים מאחורי המילה שלהם- ברור שהוא ינצל כל פתח כדי להשיג את מה שהוא רוצה. וכל תחום "אפור" יהיה נתון כל הזמן לחיכוכים וממילא- לחוסר רוגע.

כשההורים חזקים הילד מרגיש את זה- וזה מאפשר התנהלות יותר רגועה כי אין מאבקים כל הזמן, וממילא מוציאים פחות כוחות על המאבקים האלה.

נניח- אם יש שגרת בוקר ברורה, ידועה שלא מוותרים עליה- אז הילדים יזרמו איתה ויקבלו אותה, והבקרים יעברו פחות או יותר ברוגע ובשלום.  אבל אם כל בוקר ההורים מחליטים לעשות דברים בסדר שונה- פעם אוכלים ואז מתלבשים ופעם הפוך- אז זה פתח לילד להתעקש על מה שהוא רוצה, שמן הסתם יהיה בדיוק הפוך ממה שאמרו לו. ואז נכנסים ללופ אינסופי של שכנועים ואיומים וכו' וכו'.

מה שכתבתי הוא מאוד כללי- וכמובן שהורים לא צריכים להיות קיר בטון מול הילד, אבל בגדול- קודם כל חשוב שתהיה סמכות ויהיו גבולות- ואז בתוך הגבולות אפשר לעשות הרבה מאוד בשמחה ובכיף.

(ומוסיפה- גם אני בקלחת הזאת...לא תמיד מצליחה לעמוד בדברים האלה.)

רגישות יתר מצידי,חוסר ידע וחוסר יכולת להיות אסרטיבית ולשים גבול.

הבעיה זה יותר אחרי הצהרים כשהילדים נלחמים עלי וכל אחד רוצה לעצמו לבד,ניראה לי שאם זה היה תלוי בהם היו חותכים לחצי וכל אחד היה לוקח לעצמו.

נראה לי שאם קובעים זמן לכל ילד- פעם בשבוע, להיות לבד איתך או עם בעלך (או גם וגם), אז זה נותן איזשהוא מענה לילד. הוא יודע שהוא יקבל אותך לבד בזמן שלו.

אנחנו מנסים לעשות את זה לפעמים, זה מאוד קשה למצוא את הזמן הזה, אבל זה מאוד חשוב לילדים.

הם לומדים שאם יש משהו שרוצים לספר- אפשר לשמור לזמן הזה, ומן הסתם בגילאים בוגרים יותר הזמן הזה הוא מפתח לקשר קרוב עם הילדים.

בינתים כשהם באים אני משתדלת לצאת החוצה רק איתה ולהשאיר את הבנים עם בעלי.

כשהיא בסביבה אז היא די משתלטת.

נראה לי שזה בהחלט גיל שמעניין אותם רק הם.

וזה נראה לי ממש טבעי. ולא אמור להפסק מהר כ"כ בשנים הקרובות.

אולי זה מחנך לענווה במובן הרחב של זה ומה שהילד קולט לעתיד.

אבל לא משהו שאמור להראות עכשיו ומיידית.

לדעתי.

כן מובן לי שזה לא אמור להראות מידית אם כן איך בונים את זה?

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות