שבחורה לא רוצה שבחור ימדוד לה את השרוולים?

ולא מבינה שזה לא יתאים לבחורים תורניים. מצפה מהם לקבל את זה. זהו, שלא. וכנ"ל לגבי כיסויראש - באמת אם אצא עםם  מישהי שבשלב כלשהו תבהיר לי שהיא לא מתכוונת ללכת עם כיסוי ראש, מבחנתי אני אחתוך כבר באותו הרגע או בסוף הפגישה. חוסר התאמה דתית, זה הכל. לא ניסיון "לכפות"

אגב - את בטוחה שנשים שנשואות למישהו לא בפועל ברמה כזאת או אחרת גם "לא מרשות לו" כל מיני דברים? (כמו שאמר הבחור "אם הייתי בעלך..") - אני כמעט בטוח שיש יטויים כאלו ואפילו מעשים כאלו, ובין בני זוג אוהבים - הרבה פעמים הבעל נגיד רוצה לעשות משהו וזה לא מתאים לאישה.

הגיוני שאם נשואים והאישה רוצה לשבות רעב שזה יפגע גם בבעל עצמו ולכן התבטא כמו שהתבטא. אין בזה בהכרח אלמנטים של "אני אקבע עליך".

וברצינות:

הן כנראה לא שמות לב שכל הפעולות ה"הרואיות" שהן מציינות,

רק מגחיכות אותן עוד יותר ממה שהיו לפני כן.

מזכיר לי משהו כמו... כמו... "מצעד הגאווה". על אותו משקל.

גול עצמי לפנמיניזם.

מצטער, אבל לא רואה שום שובניזם, אלא פשרנות דתית נטו

עם הקבוצה הזאת ספציפית גם לי קשה כי היא מתארת מקרים של פשרנות דתית,

אבל עם עצם הרעיון שבוקר אחד יקום אחד מבני הזוג ויחליט שהוא סמכות,

או יסגל לעצמו אלמנטים של סמכות - 

אני מצטרף להירתעות...

לדג' המקרה הראשון היה על בחורה ששבתה רעב בהתנתקות, זה פשרנות דתית דווקא?

אז מפריע לך כמה בנות שהן "לייט" ו"פשרניות" דתית לעומתך.... אבל האם זה סותר את ההתמודדות של בנות פמיניסטיות דתיות עם בחורי המגזר שהתחנכו על שוביניזם? או פוסל את ההעלאה של הנושא בכלל בגלל שחלק לא לטעמך מבחינה דתית?

ופה בפורום יש העלאה מוצלחת מאוד של הנושא...

אני באמת פוחד שיקבלו מזה מסקנות שאין בין הדרישה הלגיטימית הזאת (ואפילו פמיניזם)

לפשרנות דתית, ויפסלו את שניהם בחדא מחתא...

פמניסטיות מתוסכלות

אני צריכה לפגוש אותן מתישהו 

למה זו סוגיא מגדרית? מגזרית?

על פמיניזם עצמו ממליץ בחום לקרוא את הספר "המרד השפוף" של גדי טאוב, המטיב לתאר ולנסח באופן הכי קולע את העיוותים וההשלכות שהשיח הפמינסטי גורר עמו.

וגם פי.סי, רצח רבין ועוד שלל נושאים אותם הוא מנתח באופן קולע.

כי לפי מה שאני קוראת ומבינה פמינסטיות הן נחיתיות.

אם הייתי בעלך לא הייתי מרשה לך לשבות רעב" למה זה משפט שובינסטי? אותו דבר גם אני אגיד למישהו שהוא בקשר מספיק זמן איתי "לו הייתי אשתך לא הייתי מרשה לך לשבות רעב"

ושאר המקרים הם באמת חוסר התאמה דתית.

אני חושבת שמרוב השיח הפמינסטי זה רק ממאיס וממעיט, שלי יחימוביץ' אמרה שזו בושה שרק שתי נשים נכנסו לרשימה הריאלית בליכוד וזה כ"כ לא מובן לי, נראה לכם שהבוחרים בוחרים לפי מגדר גבר או אשה, "הא, היא אישה, היא לא תצליח"

נשמע לי משונה, בוחרים לפי מה שנראה לך מתאים בלי קשר למינו מגזרו וכו'

אני דווקא מאוד מבין אמירה כמו זו של שלי יחימוביץ'. מטבע הדברים נשים ידאגו יותר לתחומים שבהם נשים מופלות או לא מיוצגות מספיק. למשל: חקיקה שמתעסקת בנושאים כמו זכויות בזמן חופשות לידה, פגיעה מינית בנשים, נשים מוכות ועוד. 

מי ידחף את הנושאים האלה אם לא נשים?

אבל עדיין אין כאן מקום לאמירה כמו בושה שנבחרו מעט נשים.

אלא על דרך החיוב: חשוב שיהיה יצוג טוב לנשים בנושאים שהן יותר מבינות בכל זאת זה לדאוג לחצי מהאוכלוסיה

אני מתאר לעצמי שבהתחלה כל אחת מהנשים שמעלות את הטענה הזו התבטאה יפה כמו שאת אומרת,

אבל מאז שהן ראו שזה לא קורה, הביטויים הפכו להיות יותר תקיפים 

מה לא מתאים להן בפוליטיקה?

לדעתי את מושפעת מאותו תהליך בדיוק...

הבוץ והזוהמה שבדר"כ מצטרכים להתלכלך בה בפוליטיקה לא מתאימות לאופי הנשי העדין יחסית לאופי הגברי.

לגברים יש אופי מסוים ולנשים יש אופי שונה לגמרי.

באותה מידה כמו שלרוב הנשים לא מתאים להיות פוליטיקאיות, יש תפקידים שבמידה ויינתנו לגברים הם יבצעו אותו הרבה פחות טוב, בדר"כ.

לדעתי הדוגמא הכי טובה שאפשר לראות את זה, זה בבית של כל אחד מאיתנו. אמא זה אמא ואבא זה אבא. אלה ישויות שונות לגמרי. לכל אחד יש את התפקיד שלו, את הסגנון שלו להביע דברים ולעשות דברים. אמא יותר רכה ורגשית, אבא יותר תקיף ושכלי. מי יותר טוב מביניהם? אין יותר טוב! השילוב של שניהם הוא שילוב מנצח!

בצורה עיוורת.

לא, נשים לא בהכרח רק אימהיות ועדינות, זה רק מה שגדלת עליו.

בגדול אני מסכים עם הגישה הכללית בדבריך, רק שנראה לי שרוב הפמיניסטיות שישאלו אותן האם היו רוצות להתחתן עם גבר שמתנהג כמו בחורה סטנדרטית, זה האופי הטבעי שלו, האם היו רוצות להתחתן עם גבר כזה - אני לא בטוח אבל מהמר שרובן לא היו רוצות ואומרות "מה פתאום! הוא לא גבר! אני רוצה להתחתן עם גבר!" (אולי לא במילים האלו, אבל בעיקרון הזה..".

תהיי אמיתי עם עצמך ותודי שזה נכון כנראה לגבי רוב הפמיניסטיות, גם אם לגביך אישית זה לא נכון.

אבל התכונות שהזכרתי הן תכונות שיותר חזקות אצל רוב הנשים, שחלשות יותר אצל רוב הגברים. תקני אותי אם אני טועה.

על שם בחורה בשם מתת שנהרגה בפיגוע - שתי בנות דודות, מתת רוזנפלד וכנרת מנדל שנהרגו בפיגו בגוש עציון בתשס"ו. 

המיזם עצמו הוא נפלא - אתר שמרכז ביקורות על שירות לאומי, כמעט אתר חובה לכל בת שמחפשת שירות...

נשמע אתר מאוד רלוונטי, תודה על ההכרות..

מי שלא מתאים לה ומוצאת את עצמה בפוליטיקה, אדרבה שתפעל גדולות ונצורות.

רק שלדעתי זו מחמאה שאשה היא עדינה ורכה, המקור של התכונות שלה.

להתווכח עם פמינסטיות זה להתייאש מראש.

אדרבה, הנשים שבסביבתך חזקות וגסות ולוחמות וגבריות, אם הן אוהבות את זה, לבריאות.

חכי שתראי אותי במציאות, תופתעי מאד.

ובוודאי שהכתיבה היא מבפנים,

אבל עדיין העדינות שולטת עלי, רק שבויכוחים אני לוחמת על דעותיי, זה סותר?

נשלח לכם סמיילים מרביצים כמה שצריך

בקושי בשבת, אני לא אוהבת.

ההתנהגות שלי, האופי שלי עדין במצבי היומיום, מאד. עד שאני מגיעה לויכוח, ואז באמת אני לוחמת, אבל לא כל היום אני מתווכחת וגם לא כל יומיים, אז נסכם שיש לי כמה צדדים באופי.

וכל עוד את מכירה אותי רק מכתיבה אינך יכולה להחליט שאני אגרסיבית.

וכעס על האדם לא על הדעה,

ברגע שזה מגיע לשם, אני מפסיקה.

אז בפורום את מוציאה את כל האמוציות. יופי.

*לגבי המסקנה מהמספרים שאתה הצגת, יש מה לעשות, לעקר תפיסות עולם רעות ומיושנות

*לגבי הסיכום שלך למטה, מה רע בליברליזם? בתחום הזה הוא נצרך. לא להאמין, יש כאלו שרואים בפמיניזם ערכים

*לגבי שילוב המסקנות:

שוביניזם זה רע. וכנראה שהדבר נסתר ממך. כעת חובת הבדיקה העצמית היא עליך.

אגב, כדאי לברר את הנתונים  (אחוזים, רוב,)

מעדיף שלא להיחשף לשיח לוחמני מהסוג הזה. אני עוד מאמין בעצמי, ברוגע ובנטיה שלי לטוב, וכל הציניות המגוחכת שם לא באמת יכולה להועיל לי במשהו.

(עשה צה' ועיין בטעמו היטב)

(דתי עילאי ומתנשא)

התא שירותים סגור! אף אחד לא רואה אותך בתוכו! וכשאת/ה יוצא החוצה את/ה כבר מסודר/ת - אז מה הקטע הזה שחייבים מתחם תאי שירותים אחד לבנים, ואחד לבנות? ואם תגידו "לבנים יש גם משתנות, וזה אי אפשר שגם הבנות יראו" - אז שיאמצו את הפתרון שראיתי במקום אחד - תאי שירותים, בלי חלוקה לבנים ובנות, ועוד חדר שכולו רק משתנות, והוא מיועד לגברים...

ככה לא נתקעים במצב מטומטם נניח בתחנת דלק בעצירה של אוטובוס בינעירוני שיש 20 בנות מחכות בתור לשירותים כשהתאים של הגברים ריקים כמעט לגמרי...

מדובר שם על בנות חפיפניקיות, שמתעצבנות על זה שמגדירים אותן שהן חפיפניקיות - כי הן באמת כאלה!

אחד הדברים הכי מעצבנים, זה לפגוש בחורה שמגדירה את עצמה דתית מאד, אבל חלק מהמצוות פשוט "לא בא לה" לקיים!

פשוט שהן יגדירו את עצמן כדתיות לייט ומטה.

אם הן לא רוצות באופן מודע לקיים הכל, אז למה פתאום מבחינת ההגדרה הן כ"כ מתביישות בזה?

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך