הנה זה מגיע
הרגע שהיא השקיעה עליו את כל החודשים האחרונים
ה-סצנה המרכזית
בהצגת סיום של כיתה י"ב
שכמובן היא משחקת בה את התפקיד הראשי
אפילו לא היו אודישנים
נדמה היה שכל הבנות מבינות שאין להן סיכוי נגדה
היא נושמת עמוק
מרשה לעצמה להציץ רק לשנייה אחת באמא שלה
שכצפוי יושבת עם חיוך ענק ומחכה לצלם אותה
והיא נזרקת לבמה
10 דקות וזה נגמר במחיאות כפיים
שאר הערב עובר עליה בשתף מהיר
רגע היא מחובקת חצי מעוכה בין הזרועות החזקות (בצורה מפתיעה) של אמא
רגע זה החברות שמחבקות
"היית נהדרת צופיה" הן לוחשות לה
ואיפה שהוא היא כבר לא שמה לב מי מחבק
כולם רוצים לגעת בה
מקווים שמשהו מהתהילה שלה ידבק בהם
בזוית העין היא קולטת את אחת מבנות הכיתה שלה
יושבת בזרועות שלובות ולובשת פרצוף שלא ברור אם יותר עצבני או יותר עצוב
בצעד אופייני היא משתחרת מהחיבוק ורצה לעזור
אבל כשהיא מתיישבת (מזרחית אולפנסטית כראוי) ושואלת מה קרה
במקום להתייפח על ברכיה כמו שכולן נוהגות לעשות
היא רק צועקת עליה שתלך
היא קמה
ונחטפת לעוד חיבוק
זו אחת מהחברות שלה
"אל תעלבי צופ היא סתם מקנאה בך
את כל כך מוצלחת יפה וחכמה ומשחקת נהדר
והיא כמו כולם רק רוצה להיות את"
צופיה מהנהנת במהירות ומתרחקת
גל של רגשות עובר דרכיה
והוא נושא על גביו שק של מחשבות
היא רואה בעיני רוחה
איך היא הובלה לשחק תפקיד ראשי
כשהיא בכלל רצתה להיות במאית הפעם
איך כל בוקר היא עומדת מול המראה ובוכה
שם היא לא מרגישה יפה בכלל
איך היא שורפת את המבחנים שלא נושאים את המספר מאה
ושורפת גם את קצות אצבעותיה איתם
היא הייתה ממשיכה לחשוב מחשבות נוגות
אבל אמא שלה סוחבת אותה
קונים לה פיצה
אבא נוקש על בקבוק הקולה דיאט המסורתי שלו
ומכריז "לחיי הבת המושלמת שלי"
צופיה מחייכת הכי יפה שלה
וטוחנת במהירות משולש אחרי משולש
כל הערב היא צוחקת עם כולם
ובפנים חושבת כמה הייתה רוצה להיות עכשיו בבית ופשוט לנוח
אבל בחיים היא לא תעז לומר את זה לאמא
רגע לפני שמברכים
הם מפתיעים אותה שוב
נוסעים לכנרת לרגל סיום לימודיה
היא מנסה לסרב בנימוס אבל הם מתעקשים
אז שוב היא מחבקת חיבוק נרגש
בובה על חוט
זה מה שאני
היא חושבת לעצמה
במלון כשהכינרת מולה
היא נכנסת לשירותים ומוציאה את כל מה שאכלה
אף אחד לא יודע
אף אחד לא עוצר אותה
הרגע הזה
הוא לגמרי שלה