מצד שני תנסי להבין.. הוא רוצה לשמור משהו פרטי שלכם..

מה שכן- גם אצלנו זה היה ככה. עד שהוא די הבין שהוא לא יוכל להתמודד עם הסבל שלי לבד ואז סיפרנו להורים כדי שגם הם יתמכו.. אז ברור שאני לא מאחלת לך שתסבלי כמוני, אבל מאוד הגיוני שיום אחד זה פשוט יגיע ממנו. נגיד שתהיו שם בשבת ואז הוא יגיד לך כזה בסוד- אולי בעצם כן נספר? כי כבר לא יוכל לעמוד בזה לבד וירצה עוד שות]פים בשמחה.. מאוד הגיוני. 

ואויל באמת כדאי לחכות לפחות אחרי האו"ס הראשון כדי לספר באמת רק אחרי שרואים שההריון תקין בתוך הרחם ויש דופק..

אצלי היה כך, לא יכולתי להרשות לעצמי לא לומר כלום, היא הייתה נפגעת כל כך.

אז כשהיא התקשרה ושאלה שאלה סתמית מה חדש? עניתי בעלי לא רוצה שאספר מה חדש.

היא הבינה, נשמה לרווחה, (חיכינו די הרבה) ולא דיברה על כך יותר מילה, עד למועד שסיפרנו בהסכמה.

ידעו על המצב ויתמכו כמה שצריך..

אולי זה יעזור לו לספר, הוא הרי רוצה שיהיה לך טוב ויעזור לו גם לבור את התקופה הזו כשיהיה עוד מישו שתומך (מנסיון)

בהצלחה רבה רבה והחלטה נכונה ורגועה

אני ממש רוצה כבר לספר 

ואני פוחדת מהתגובה של אמא שלי אם נספר רק בחודש שלישי..

וחוצמזה שיש לי הרגשה שהיא כבר הבינה מכל השאלות שהיא שואלת עליי כל הזמן...

מצב מעצבן..

אם את רוצה לספר להוריך, ספרי. אם לא, אז לא. לא אהבתי את זה שאת "פוחדת מהתגובה של אמא" שלך. את צריכה לספר לה רק אם את מרגישה צורך לשתף אותה. לא מפני שאת מפחדת... בעלך, מצדו, אסור לו לאסור עליך לספר מה שאת רוצה לספר למי שאת רוצה לספר. זה לא משהו שהולך לפגוע בו. לקלקל את תוכניותיו או להוציא לו שם רע.

מנהג של הסתרה מול כבוד הורים-מצווה מהתורה!!

ואפשר לדעת מה עם ההריון.

יש כאלה שלא רוצים לומר עד חודש שלישי מפחד שאם יקרה משהו להריון.

מחודש שלישי טוענים שההריון יותר יציב.

אני מאמינה שאם את באה לבקר ואת בהריון היא תחשוד. אני נגיד מיד קולטת על אחיותי/גיסותי ואני מחכה בשקט עד שהם יספרו, מי שכבר עברה הריון יודעת כבר להבחין עוד לפני שיוצאת בטן.

תני לאמא שלך לחשוד ותגידי לבעלך שלא סיפרת , היא מיד עלתה על זה.

כך יצא שלא סיפרת ......... והיא יודעת

תאמת היתי מספרת בלי לשאול אותו. בכלל לא הייתי מגיעה למצב לשאול אם מסכים שאספר לאמא שלי

ואם יש לך עצירות את גם צריכה אישור ממנו לספר לאמא שלך?? באמת נראה שאת תספרי לאמא שלך זה ברור , ככל אבל שתדברי על זה הוא בטח יתנגד, כמו שאמרתי תנסי לרמוז כשאת לבד בלעדיו וזהו.

אני ממליצה לכם לפתוח את זה ולדבר,

יש דברים שבלתי אפשרי מבחיתנך? תציבי אותם בכל הכבוד הראוי, ותבקשי שיהיה שותף בהחלטה כן להגיד מוקדם להורים.

אל תדאגי... תני לטבע לעשות את שלו... אמא שלך כבר תבין בעצמה!!!!!!!!!

להבין מה הסיבה- למה הוא לא רוצה..

אצלינו זה היה מוסכם בינינו שעד שלא רואים שהכול בסדר בא"ס ראשון לא נספר כדי שנוכל להתארגן על עצמנו עם המצב.

לפעמם כשמבינים את הסיבה יותר קל לבוא לקראת השני...

ועוד משהו, אמרת שככה הדריך אותו? מי זה האיש הזה ש'הדריך אותו'?

לאף אחד אין זכות להתערב לכם בזוגיות ובעיקר בדברים כאלו בהם אין שום הלכה/מנהג בנושא

זה משהו ביניכם בלבד ולא צריך להקשיב להמלצות של אף אחד

בהריון האחרון הייתי זקוקה לתמיכה מאמא שלי וסיפרתי לה מיד ולמשפחה שלו סיפרנו רק בחודש שישי

אולי תשיגו פשרה שמספרים לאמא שלך בשבוע 10 ולהורים שלו בשבוע 14

תכבדי אותו ותתאפקי...

את תראי שהזמן יעבור לך כל כך מהר... 

וזה בהחלט גם עניין שלו.

את מזכירה את ההיא מהבדיחה שביקשה שיקומו עבורה באוטובוס, כי היא נכנסה בלילה הקודם להריון.

סבלנות !!!

רש"י מסביר על ההריון הראשון של הגר - שהפילה אותו, בגלל עין הרע שנתנה בה שרה. ורק לאחר מכן הרתה עם ישמעאל.

הרבי מליובביץ' זצ"ל נהג לומר - שלא לספר עד חודש חמישי.

את התחתנת עם האיש שלך - ולהורים שלך יהיו הרבה שנים מאושרות עם הנכד/ה. גם אם תחכי יותר מלילה אחד.

"וכשתתעבר בשעה טובה ומוצלחת לא תפרסם על דבר זה מלבד להקרובים ביותר עד שתיכנס לחודש החמישי לעיבורה"

מלקט ניצוצות, מיהם לדעתך הקרובים לה ביותר אם לא ההורים?

בטח יודע הוראת כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר ש"עד שתכנס לחודש החמישי לא תפרסם על דרך זה". וכמובן הדיוק בהנוגע לפרסום, מה שאין כן באמירה להקרובים ביותר ולא ע"ד פרסום . . .

אם הרב שלו הדריך אותו, אולי יש מצב לדבר עם הרב?

רבנים לא עשויים מאבן.

א. למי זה יותר חשוב? לאדם זר [אפילו הוא רב] או לסבים לעתיד? [בני בנים כבנים !].

ב. מה יקרה אם תספרי להוריך ? אם הוא לא רוצה לספר להוריו, אז שלא יספר. לא ברור לי למה את צריכה את רשותו לספר משהו להוריך.

אני מקווה שזה לא מפני שהוא רוצה להפריד בינך לבין הוריך. יש בעלים מתעללים שעושים כל מה שהם יכולים כדי להפריד בין האישה שלהם ובין הוריה, חברותיה, משפחתה המורחבת, בקיצור -- כל מערכת התמיכה שלה.

בעלי מאוד מאוד אוהב את ההורים שלי ואת המשפחה שלי

ברור שהוא לא סיפר לו את זה

ותפסיקו עם הנבואות הרעות של בחילות וצרבות.

בעזרת ה' יהיה לך הריון קליל, בריא וכיפי,

מאחלת לך לשתף בשמחה את הוריכם.

לא מבינה את ההוראה לא לשתף את ההורים. למה לא לשמח אותם???

ולהיפך, אם חלילה משהו יהיה לא תקין אז אדרבה שידעו ויהיו אתכם.

וההריון הזה יצליח- ואכן כך היה!!! (וזה אחרי הסטוריה מכובדת של הפלות)

אם את צריכה לקבל תמיכה, ואפילו רק תמיכה נפשית מאמא שלך, תגידי לבעלך את זה והוא יסכים.

אם נראה לך שבכל זאת יתנגד, אפשר בקלות לרמוז משהו קטן, ואז האמא כבר תדע לזהות שזה הריון.

לדוגמא, לדבר על ריח של משהו שמפריע לך , או שיש לך בחילה וכדומה. בהצלחה

היא חושדת...

ועם כל זה אני לא באה להציע דרך פעולה. אני מבינה את שניכם...

הרב אמר לא לספר כהנחייה ? כפסק הלכה?

לא נראה...

זה נכון שבעיקרון לא כדאי לספר לפני סוף השליש הראשון שהוא הקריטי ביותר,
אבל להורים זה משהו אחר...
אצלנו הרבנים מחנכים בוודאי שלספר להורים בהתחלה, זה משמח אותם וזה לפעמים גם מרגיע אותם (בד"כ הריון ראשון תמיד יש יותר מתח) [אא"כ באופן ספציפי יש בעיות עם ההורים ויש לשקול כל מקרה לגופו אבל אם אין אז למה לא..]
אין חשש חלילה של עין הרע.

הבעיה פה זה שהבעל לא רוצה והאישה כן,
למה שלא תשאלו את הרב שוב ותגידו שהאישה רוצה...
קשה לי להאמין שהרב יתנגד
וכדאי לדבר על הדברים ביחד - ליצור שיח משותף שבו הבעל יהיה מודע לרגשות של אשתו וגם האישה תהיה מודעת לרגשות של הבעל ולא לקבל כמובן מאליו שהאישה צודקת - בסוף זה צריכה להיות החלטה משותפת...

בהצלחה וסייעתא דשמיא

שיודעים בודאות שהכל בסדר ורק אז מספרים

אבל מספרים בתחילת חודש שלישי (מכירה כמה שנוהגים כך)

בכל אופן -

אולי תסבירי לו כמה זה חשוב-חשוב לך לשתף את אמא?

בכל זאת... הריון ראשון...

אולי שישאל את הרב אם רק לאמא את יכולה לספר?

סה"כ זו לא הלכה, אז מן הסתם אין בעיה להתגמש אם זה חשוב לך.

(במאמר מוסגר:

לגברים יש לעתים נטיה לקבל הכל בצורה מאוד "ריאלית", הגיונית ולפעמים קצת עם הראש בקיר-

הרב אמר, זהו. ואולי בכלל הרב אמר "רצוי לא לספר"? ולא "אסור לספר"?)

והחלטנו ביחד שנחכה עוד 3 שבועות (סוף חודש שני) ואז נספר

בהצלחה והרבה הנאה.

מאוד מזדהה עם הקושי ואולי הבלבול שהיה לך (הוא יגיד לי מה לספר או לא להוריי ? מול ההבנה שלא מדובר במשהו פרטי שלך אלא של שניכם כאחד)

ובעזרת ה' אני מקווה שתסכימי איתי במבט לאחור שזה שהיתה תקופה שבה היה לכם סוד משותף, רק שניכם מול כל העולם - זה מחזק ובונה את הקשר הזוגי. 

חוכמת נשים בנתה ביתה.... את צריכה לראות את התמונה בצורה מלאה ורחבה ומשם לפעול. באמת לנו בתור נשים זה ממש לא נשמע הגיוני ובמיוחד שרוצים לדבר על זה...

אז אני חושבת שתחילה תנסי להבין מאיפה זה מגיע אצלו ומשם תפעלי.

1. הרב אמר!דעת תורה וזה בשבילו כישלון כי עליו מונחת האחריות של התורה.

2. אמרו לו את זה כי יש עניין שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין ומבחינת הגמרא עד 3 חודשיים ההריון עדין לא וודאי.

3. הוא כ"כ שמח בזה שהוא מפחד על זה. ומזה! שכולם יודעים זה הופך להיות יותר ממשי וזה ממש מלחיץ את הגברים.

אבל כל זה השערות תגיעי אל ליבו, דברי איתו על המקום הנפשי שלך בסיפור, יהיה לו קשה להבין כי גבר לעולם לא יבין אישה בהריון כי בחיים הוא לא היה ולא יהיה בהריון!

ואולי יש מקום שאת תשתפי אנשים ספצייפים שאת רוצה ויעשו לך טוב עד סוף השליש הראשון.

ואם את ממש מסוגלת אולי תקחי את זה להזדמנות לצמיחה זוגית ובאמת תשמרי את זה בניכם אבל תייסדו כללים לכך שהוא חייב להיות אוזן קשבת, שותף ונוכח במה שעובר עליו על אף הקושי והפערים העצומים שיש בניכם מעצם זה שאתם מינים שונים בעולם.

אנחנו עכשיו בהריון שלישי עברתי את זה מס' פעמייםובסופו של דבר רק טוב יוצא מזה... צריך ללמוד עם מי אנחנו חיים ולא עם מה אנחנו רוצים לחיות...

בהצלחה!ובשעה טובה!

מכבד הורים. בסוף שלישי מקובל לספר לכולם, אז לא לתת להורים קדימה? ואיך יעזרו? ולמה לא לשמח? ומי זה הרב שנותן הדרכה כזו? וזה גם לא פסק הלכה-שישאל עוד רבנים. זה לא פייר להכביד עלייך בזמן שאת זקוקה להורים. אם הוא רוצה, תספרו להורים שלו יותר מאוחר. האנרגיה שמוציאים על ההסתרה מההורים פשוט לא שווה את זה. בשעה טובה!!!

ממליצה לך לא לגלות בינתיים. חכי שהבדיקות הראשונות יהיו תקינות בעזרת השם

העצות שניתנו לך פה בחלקן רדודות ושטחיות לטעמי. תשובות של שליפה מהבטן לא מהראש.

הבה ונשאל: מה יקרה אם אבא ואמא לא יידעו ברגע הראשון ? זה ענין אינטימי שלכם !!
שום דבר לא יקרה אם ההורים יידעו את זה כשאתם בשבוע הרביעי או השישי להריון. יש להם עוד 7-8 חודשים ללוות אתכם זה די והותר. אז מה הבעירה לרוץ לספר על התקופה הקשה שיש לכם לעבור כמו שכתבה מישהיא.? (זה גם משדר להורים אי דחיפת אף בעתיד יתר על המידה, למי שזקוק לזה כמובן)
יש לדברים גם היבט אחר: נניח (חו"ח) שיש תקלה וההריון לא מחזיק עד השבוע השישי ? ישנם כאלה שמייד ישתפו את ההורים בחפשם תמיכה בתוך מצב הלחץ, וישנם כאלה שלמרות שהם מתמודדים יפה עם המצב, ההורים הם שיהיו בלחץ. האם זה טוב להם ?
אז כל היום טלפונים ודיווחים וכן ולא, ועצות שצריכים/לא צריכים - התקשקשות סביב השעון יומם ולילה שלא עוזרת לאף אחד מלבד לחברות הסלולר.
כלומר גם להכנסת רעש לסביבה מוקדם מדי יש מחיר. לפחות במקרה הזה - יש היגיון בדברי הרב. 

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

זה הדבר היחיד ה"חמור" שעליו היית רוצה לדבר איתה?

אין לי בגיל הזה עדיין אבל בגלל שהיא ילדה בת עשר אז מה שציינת זה בעיני סופר טבעי לגיל ולא מעיד על ההמשך... אני רק בסוף התיכון חשבתי על מדרשה וגם לי הכל עד אז היה נראה כמו עול. וסופר נהניתי אחר כך במדרשה. והחיים הדתיים שלי מאד מושפעים מהמדרשה, ואפילו קצת מהאולפנא, עד היום.

כך גם לא אהבתי בגיל ההוא את התפילה ויתר הדברים שציינת.

אז לא הייתי מרגישה בגלל זה כשלון בחינוך. את עשית בגילה את מה שציינת לגבי תורה ותפילה?

באמת סקרנית מאיפה הציפיה פשוט.

והיסחפות עם חברה למילים לא יפות אל מול מחשב ריק מנשמה... תראי, יש כאן גם שאלה מה זה חינוך... כשלון בחינוך זה בעיני התנהגות לזולת. הגיוני שרצו "לבחון" את הצ'ט ובטח אם זה כשנמצאים עם חברה. יפה שמילים לא יפות מצאו את דרכן רק שם במחשב... את כילדה לא חיפשת במילון מילים לא יפות? סקרנות טבעית בעיני שלא מעידה על ההמשך ואם כבר, הפוך.

ובאופן כללי גיל ההתבגרות עבר עלינו בלי דרמות מיותרות.

מבחינתי אמונה ודרך ארץ זה דברים כל כך בסייסים ומוטמעים מצד אחד, מצד שני לא מרגישה שזה עובר הלאה לדור הבא.

מדרשה זה שם מפוצץ, בפועל זה ערב נחמד עם בנות ואפילו חברות מהשכבה, לא מצליחה להבין למה לא ללכת לנסות דבר כזה..

לתחושתי ולא רק בצפייה מהצד

זאת אומרת את רוצה שתלך לערב מדרשייה? אם זה בילוי עם אמא זה כבר נראה אחרת

ברכות השחר? אחת עונה לשנייה אמן

לקחת אותה איתך לבית הכנסת מדי פעם

לקנות לה סידור תפילה יפה עבורה עם חריטה מתנה מאמא

ממש לבנות את הקשר ביניכם לילדים דרך המצוות

אבא לומד עם ילד משנה זה לא כמו שמצפים ממנו לשבת לשנן לבד

שיילך עם אבא לשיעורים מדי פעם

שהמצווה תהיה דרך חוויה מול ההורה מצד אחד אבל מצד שני לא תבטל את הילד שבו

לגיטימי שלא תמיד היא תרמה

ומתחברת למה ש @אמאשוני כתבה על הצ'אט. בחיים לא אשאיר ילדים איתו לבד.

לגבי הצאט- טוב שראית, זה מזמן שיחה ויכול לפתוח דברים חשובים.

שימי לב שיכול להיות שזו בכלל החברה ששוחחה עם הצאט.. אבל גם ככה וגם ככה -זו הזדמנות מצוינת לפתוח את נושא הדיבור והכתיבה, ולמה זה לא טוב להדתמש במילים כאלו אפילו מול רובוט שלא נפגע וק"ו מול אנשים.

לגבי המצב התורני- באמת הכי חשוב זה דוגמא אישית ותפילות, ואת זה אתם עושים. וגם לייצר הרבה חוויות משמחות של קדושה. יש הופעה תורנית? הולכים. ערב מיוחד שמתאים גם לילדים? אנחנו שם. בקיץ כשנוסעים לטיוך- מוסיפים עצירה ברשב"י שכוללת פינוקים..

ממש לייצר חוויות של כמה כיף להיות מחוברים לקודש.

ובלי רגשות מצפון!! אתם עושים את המירב, התוצאות לא בידיים שלכם.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!

משתדלים מאוד לעשות גם חוויות סביב קודש, אבל באמת צריך לשים על זה יותר דגש..

איך היית עושה שיחה כזאת?

קודם כל בהרבה אהבה אליה והרבה אמון בטוב שבה ושהיא רוצה להיות טובה.

לפתוח ולומר-

שירה אהובה, היום רציתי לשאול משהו את הצאט ופתאום ראיתי שיחה שהיתה שם לפני כמה ימים. הבנתי שזה מהזמן שלמדת עם דינה למבחן והיה לי קצת עצוב לראות מה שהיה שם. את יודעת למה?

ומשם לפתוח את מה שחשוב לך, לחזק אותה שהיא טובה ובגור לך שזה חד פעמי ואת סומכת עליה.

לסיים בחיבוק..

זה ריגוש באפשרות לפרוץ גבולות.

בינה מלאכותית זה ממש מסוכן לילדים.

לפעמים אני נותנת לילדים לידי לשאול את הצאט שאלות (מקליטה ומשמיעה את התשובה)

פעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו כמה דקות, אני שומעת את הצאט נותן להם הוראות קפיצה למרחק, אומר להם 4 משבצות, ואז לנסות 5.

הייתי בשוק איל בשניה הגיען לזה,

טוב שלא אמר להם לקפוץ מדרגות.

(זה היה בהקשר של הדגמה של קפיצת קנגרו) אבל לא משנה ההקשר, בינה מלאכותית נותנת לכם הוראות מה לעשות בעולם הפיזי, והם היו דקות בודדות ממש בלעדי.

בקיצור ממש לא לתת גישה לצאט, זה לא כמו לתת קנבה נגיד ולהתרחק קצת.. זה ממש חייב להיות צמוד.

זה מאוד מצחיק לדבר עם מישהו שבעצם אין לו מח ואין לו רגשות מצד אחד, ומצד שני הוא עונה לך לעניין..

זה נורא ילדותי ומצחיק לקלל אותו ולדבר שטויות במיוחד שאת עם חברה... זה נראה לי מאוד טבעי ואפילו מבוגרים לפעמים אומרים לצ'אט- יואו , איזה טיפש אתה! אמרתי לך כך וכך ואתה לא קולט! ..

זה קצת משעשע.. אז לא שזה בסדר לקלל! אבל זה לא היה כ"כ מבהיל אותי.

לגבי החינוך, קודם כל שאפו על 3 תפילות ביום, וואו. דבר שני, הרבה ילדים וגם נוער ומבוגרים נרתעים מלחץ, יכול להיות שיש לחץ סמוי סביב המצוות? כשמדברים הרבה על מצוות ולימוד תורה זה יכול להיות מאוד חופר/ מעיק/ מלחיץ , לקיים בנחת בעצמכם.

אבל האמת שבסוף חינוך זה בעיקר תפילות שבסוף זו בחירה של הילד מה לעשות בחייו, אנחנו רק יכולים לנסות להוביל...

וגם הורי חזרו בתשובה לפני שנולדתי.

הילדים חשופים לכל מיני סגנונות במשפחה.

אבל אני מרגישה שהילדים לא מספיק נושאים אלינו עיניים, כאילו אבא ואמא עושים ככה או אומרים ככה, אין לזה הרבה משמעות, ככה זה נראה לפחות כלפי חוץ, ולכן כל הדברים שאנחנו עושים (בשביל עצמנו כן?), לא מחלחלים אליהם..

אני חושבת שמה שהכי חשוב זה הקשר בבית.

שהילדים ירגישו מחוברים לבית ולהורים.

שתהיה אווירה טובה, נעימה ורגועה.

כמה שפחות לחץ או יותר נכון אפס לחץ לגבי קיום מצוות.

אני חושבת שלא כדאי לך להציע להם ללכת למדרשה ולא להגיד לילדים ללכת לתפילות.

פשוט לתת דוגמא אישית ולא מתוך הטפה וכמה שיותר קשר טוב וחזק בינכם לבין הילדים.

להתעניין בהם, בחיים שלהם, בחוויות שלהם.

אני חושבת שכשלילד יש קשר טוב עם אבא ואמא באופן טבעי הוא הולך בדרכיהם.

וכמובן הרבה מאוד תפילות.

אתם עושים השתדלות, הקב"ה עושה את השאר.

הם לא הולכים ולא ילכו מעצמם, אבל למה לא להציע? זה כמו שיגידו לא לצחצח לילד אם הוא לא רוצה, או שיילך לישון מתי שרוצה.

מבחינתי קיום מצוות זה ברמה הזאת..

ברור שאני רוצה שזה יבוא ממנו, כמו שאני רוצה שיצחצח שיניים ויילך לישון בשעה סבירה, אבל אם לא - לא להעלות את זה?

מרגישה שככה הלכנו עד עכשיו וזה בעוכרינו..

ומרגיש לי כאילו הכל נהיה חשוב, אבל רק בנוגע למצוות וקדושה צריך לתת את המרחב, ככה הילד יקלוט מה חשוב?

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

את צריכה הפנייה לאוחטרסונד גינוקולגי רגיל..

ואת יכולה לנסות גם להתקשר למרפאת האם אולי המזכירה תוכל לעזור או לכוון אותך..

)אני מהתחום(

אולטרסאונד דופלר קשה למצוא תורים, לעומת או"ס וגינלי רגיל/אגן קטן יש

זה לפי מה שידוע לי. דופלר זה בדיקה מיוחדת של זרימות ואת לא צריכה את זה בכלל

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

אבל זה שאין תורים בכלל זה נשמע מוזר מידי.

זה באמת נשמע שהיא לא ממש יודעת מה היא אומרת.

אני אנסה שוב, כשיהיה לי שוב זמן...

בהתכתבות במספר ווטצפ הזה 0508862700.

לדעתי ככה פחות חופר

אין אפשרות לקבוע תור לאולטרסאונד דרך האפליקציה.

אפשר באפליקציה לעשות צ'אט עם נציג ולקבוע דרכו, אבל כשאני ניסיתי הוא נתן לי פחות אפשרויות ממה שנתנו לי בטלפון.

פשוט מגיעים ומוציאים מספר אצל המזכירה ומחכים עד שיגיע תורך

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

רופאת הנשים התקשרה אלי באותו ערב להגיד לי שאני צריכה לקחת זריקות B12.

היו פעמים שאני הייתי צריכה לפנות לרופא

הרופאה התקשרה אלי בקשר לברזל נמוך.

ולילדים, יצא כמה פעמים שרופאת ילדים התקשרה לגבי תוצאות של בדיקות.

לא יודעת אם קופצת להם התראה כשיש תוצאה חריגה, או שהם מקבלים עדכון שהגיעו תוצאות שנכנסים לבדוק אם תקין.

יכול להיות גם מצב שהרופא ראה את התוצאות, אבל לא לחוץ לו להתקשר, או שהוא רואה רק בזמנים שהוא עובד, וזה יכול לקחת כמה ימים.

יש לך אפשרות לשלוח לרופא פנייה באפליקציה?

יצא לי לפחות פעם אחת שעשיתי בדיקות דם ואחה"צ הרופא התקשר אלי ששולח לי הפניה למיון.

גם רופא נשים וגם רופא משפחה/ילדים ולפעמים שתיהם התקשרו.

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

זה מאוד עזר לנו

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

צריך סנהדרין בשביל זה..

כתוב מפורש מפסקת בטהרה וטובלת...

אז היה דימום קצר יותר, היה ניתן לעשות הפסק טהרה אחרי שבוע מהלידה. ורק אם אחר כך היה דם הוא היה נחשב טהור.

לאחר מספר ימים קבוע, הוא לא היה נחשב מטמא.

זה לא מצביע בהכרח שהיום מדממים יותר אחרי לידה, אם כך הם לא היו צריכים בעבר את היתר של דמי טהרה.

אני גם מרגישה שהגוף שלי עוד לא חזר לעצמו כמובן וזה ממש משפיע עלי

וגם בקבוע התינוק מתעורר בדיוק כש... וזה מבאס אותי עוד מראש ואין לי כח🤦‍♀️

וגם אין מה לעשות הריחוק הפיזי בקבוע מביא אותי לריחוק נפשי כשזה ככ הרבה זמן... והכל נהיה יותר רגיש, נפגעת בקלות, כועסת בקלות... אז זה לגמרי לא מוסיף לחשק...

אשכרה הדבר היחיד שבגללו מתחשק לי זה הקטע של הלהעביר את התינוק אחד לשני והדברים הטכניים האלה (אפילו הרווח במיטה מרגיש לי טכני מעצבן)

וזה ככ מבאס אותי

ונהנית ממש להיזכר בניקיות ישנות וחמודות.

וואי, אחד השירשורים השופכייים

בכל מקרה- @מתואמת , קבלי דש מצחיק:

(אגב, יש כאן גם דש לקרן הפוך, שבטח עדיין מסתובב פה בשם אחר... קצת מצחיק לגלות שמה שהוא כתב זה שכדאי להיזהר כי כל המידע בפורומים נשמר לתמיד..)

שלכל מי שקופות, קופץ אותו הדבר.

אבל לא לכולם קופץ כל פעם.

נו, זה עוד שנתיים מעניין אם באמת היא תקרא את זה🤭

לק"י

תגידו- מה הקטע שבחלק מההודעות במקום תוכן בתוך ההודעה מופיעה פרסומת או רצף סמיילים?!

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות 🤭

אלה עם התגובות הכי דרמטיות

פתחתי את זה בשיעור

וכל שניה אני מחייכת פה לעצמי מתאפקת לא לצחוק

מקווה שהמרצה לא נעלבת חחחחח

אין מצב אני נראית משוגעת צוחקת עם עצמי ככה 🤣🤣🤣

סוגרת את השרשור לקרוא אותו בבית

לא מופיע תוכן בהודעה אלא תמונה של מודעה על הפגנה?

מודעה על אהוביה

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות

ואני כבר קראתי את השרשור ההוא בזמן אמת, אז כבר בזבזתי את השעה הזאת 😅

התיישבתי בספה ולא זזתי

אפשר לעשות עוד אחד כזה. !!!!!!!!!!!!