מצד שני תנסי להבין.. הוא רוצה לשמור משהו פרטי שלכם..

מה שכן- גם אצלנו זה היה ככה. עד שהוא די הבין שהוא לא יוכל להתמודד עם הסבל שלי לבד ואז סיפרנו להורים כדי שגם הם יתמכו.. אז ברור שאני לא מאחלת לך שתסבלי כמוני, אבל מאוד הגיוני שיום אחד זה פשוט יגיע ממנו. נגיד שתהיו שם בשבת ואז הוא יגיד לך כזה בסוד- אולי בעצם כן נספר? כי כבר לא יוכל לעמוד בזה לבד וירצה עוד שות]פים בשמחה.. מאוד הגיוני. 

ואויל באמת כדאי לחכות לפחות אחרי האו"ס הראשון כדי לספר באמת רק אחרי שרואים שההריון תקין בתוך הרחם ויש דופק..

אצלי היה כך, לא יכולתי להרשות לעצמי לא לומר כלום, היא הייתה נפגעת כל כך.

אז כשהיא התקשרה ושאלה שאלה סתמית מה חדש? עניתי בעלי לא רוצה שאספר מה חדש.

היא הבינה, נשמה לרווחה, (חיכינו די הרבה) ולא דיברה על כך יותר מילה, עד למועד שסיפרנו בהסכמה.

ידעו על המצב ויתמכו כמה שצריך..

אולי זה יעזור לו לספר, הוא הרי רוצה שיהיה לך טוב ויעזור לו גם לבור את התקופה הזו כשיהיה עוד מישו שתומך (מנסיון)

בהצלחה רבה רבה והחלטה נכונה ורגועה

אני ממש רוצה כבר לספר 

ואני פוחדת מהתגובה של אמא שלי אם נספר רק בחודש שלישי..

וחוצמזה שיש לי הרגשה שהיא כבר הבינה מכל השאלות שהיא שואלת עליי כל הזמן...

מצב מעצבן..

אם את רוצה לספר להוריך, ספרי. אם לא, אז לא. לא אהבתי את זה שאת "פוחדת מהתגובה של אמא" שלך. את צריכה לספר לה רק אם את מרגישה צורך לשתף אותה. לא מפני שאת מפחדת... בעלך, מצדו, אסור לו לאסור עליך לספר מה שאת רוצה לספר למי שאת רוצה לספר. זה לא משהו שהולך לפגוע בו. לקלקל את תוכניותיו או להוציא לו שם רע.

מנהג של הסתרה מול כבוד הורים-מצווה מהתורה!!

ואפשר לדעת מה עם ההריון.

יש כאלה שלא רוצים לומר עד חודש שלישי מפחד שאם יקרה משהו להריון.

מחודש שלישי טוענים שההריון יותר יציב.

אני מאמינה שאם את באה לבקר ואת בהריון היא תחשוד. אני נגיד מיד קולטת על אחיותי/גיסותי ואני מחכה בשקט עד שהם יספרו, מי שכבר עברה הריון יודעת כבר להבחין עוד לפני שיוצאת בטן.

תני לאמא שלך לחשוד ותגידי לבעלך שלא סיפרת , היא מיד עלתה על זה.

כך יצא שלא סיפרת ......... והיא יודעת

תאמת היתי מספרת בלי לשאול אותו. בכלל לא הייתי מגיעה למצב לשאול אם מסכים שאספר לאמא שלי

ואם יש לך עצירות את גם צריכה אישור ממנו לספר לאמא שלך?? באמת נראה שאת תספרי לאמא שלך זה ברור , ככל אבל שתדברי על זה הוא בטח יתנגד, כמו שאמרתי תנסי לרמוז כשאת לבד בלעדיו וזהו.

אני ממליצה לכם לפתוח את זה ולדבר,

יש דברים שבלתי אפשרי מבחיתנך? תציבי אותם בכל הכבוד הראוי, ותבקשי שיהיה שותף בהחלטה כן להגיד מוקדם להורים.

אל תדאגי... תני לטבע לעשות את שלו... אמא שלך כבר תבין בעצמה!!!!!!!!!

להבין מה הסיבה- למה הוא לא רוצה..

אצלינו זה היה מוסכם בינינו שעד שלא רואים שהכול בסדר בא"ס ראשון לא נספר כדי שנוכל להתארגן על עצמנו עם המצב.

לפעמם כשמבינים את הסיבה יותר קל לבוא לקראת השני...

ועוד משהו, אמרת שככה הדריך אותו? מי זה האיש הזה ש'הדריך אותו'?

לאף אחד אין זכות להתערב לכם בזוגיות ובעיקר בדברים כאלו בהם אין שום הלכה/מנהג בנושא

זה משהו ביניכם בלבד ולא צריך להקשיב להמלצות של אף אחד

בהריון האחרון הייתי זקוקה לתמיכה מאמא שלי וסיפרתי לה מיד ולמשפחה שלו סיפרנו רק בחודש שישי

אולי תשיגו פשרה שמספרים לאמא שלך בשבוע 10 ולהורים שלו בשבוע 14

תכבדי אותו ותתאפקי...

את תראי שהזמן יעבור לך כל כך מהר... 

וזה בהחלט גם עניין שלו.

את מזכירה את ההיא מהבדיחה שביקשה שיקומו עבורה באוטובוס, כי היא נכנסה בלילה הקודם להריון.

סבלנות !!!

רש"י מסביר על ההריון הראשון של הגר - שהפילה אותו, בגלל עין הרע שנתנה בה שרה. ורק לאחר מכן הרתה עם ישמעאל.

הרבי מליובביץ' זצ"ל נהג לומר - שלא לספר עד חודש חמישי.

את התחתנת עם האיש שלך - ולהורים שלך יהיו הרבה שנים מאושרות עם הנכד/ה. גם אם תחכי יותר מלילה אחד.

"וכשתתעבר בשעה טובה ומוצלחת לא תפרסם על דבר זה מלבד להקרובים ביותר עד שתיכנס לחודש החמישי לעיבורה"

מלקט ניצוצות, מיהם לדעתך הקרובים לה ביותר אם לא ההורים?

בטח יודע הוראת כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר ש"עד שתכנס לחודש החמישי לא תפרסם על דרך זה". וכמובן הדיוק בהנוגע לפרסום, מה שאין כן באמירה להקרובים ביותר ולא ע"ד פרסום . . .

אם הרב שלו הדריך אותו, אולי יש מצב לדבר עם הרב?

רבנים לא עשויים מאבן.

א. למי זה יותר חשוב? לאדם זר [אפילו הוא רב] או לסבים לעתיד? [בני בנים כבנים !].

ב. מה יקרה אם תספרי להוריך ? אם הוא לא רוצה לספר להוריו, אז שלא יספר. לא ברור לי למה את צריכה את רשותו לספר משהו להוריך.

אני מקווה שזה לא מפני שהוא רוצה להפריד בינך לבין הוריך. יש בעלים מתעללים שעושים כל מה שהם יכולים כדי להפריד בין האישה שלהם ובין הוריה, חברותיה, משפחתה המורחבת, בקיצור -- כל מערכת התמיכה שלה.

בעלי מאוד מאוד אוהב את ההורים שלי ואת המשפחה שלי

ברור שהוא לא סיפר לו את זה

ותפסיקו עם הנבואות הרעות של בחילות וצרבות.

בעזרת ה' יהיה לך הריון קליל, בריא וכיפי,

מאחלת לך לשתף בשמחה את הוריכם.

לא מבינה את ההוראה לא לשתף את ההורים. למה לא לשמח אותם???

ולהיפך, אם חלילה משהו יהיה לא תקין אז אדרבה שידעו ויהיו אתכם.

וההריון הזה יצליח- ואכן כך היה!!! (וזה אחרי הסטוריה מכובדת של הפלות)

אם את צריכה לקבל תמיכה, ואפילו רק תמיכה נפשית מאמא שלך, תגידי לבעלך את זה והוא יסכים.

אם נראה לך שבכל זאת יתנגד, אפשר בקלות לרמוז משהו קטן, ואז האמא כבר תדע לזהות שזה הריון.

לדוגמא, לדבר על ריח של משהו שמפריע לך , או שיש לך בחילה וכדומה. בהצלחה

היא חושדת...

ועם כל זה אני לא באה להציע דרך פעולה. אני מבינה את שניכם...

הרב אמר לא לספר כהנחייה ? כפסק הלכה?

לא נראה...

זה נכון שבעיקרון לא כדאי לספר לפני סוף השליש הראשון שהוא הקריטי ביותר,
אבל להורים זה משהו אחר...
אצלנו הרבנים מחנכים בוודאי שלספר להורים בהתחלה, זה משמח אותם וזה לפעמים גם מרגיע אותם (בד"כ הריון ראשון תמיד יש יותר מתח) [אא"כ באופן ספציפי יש בעיות עם ההורים ויש לשקול כל מקרה לגופו אבל אם אין אז למה לא..]
אין חשש חלילה של עין הרע.

הבעיה פה זה שהבעל לא רוצה והאישה כן,
למה שלא תשאלו את הרב שוב ותגידו שהאישה רוצה...
קשה לי להאמין שהרב יתנגד
וכדאי לדבר על הדברים ביחד - ליצור שיח משותף שבו הבעל יהיה מודע לרגשות של אשתו וגם האישה תהיה מודעת לרגשות של הבעל ולא לקבל כמובן מאליו שהאישה צודקת - בסוף זה צריכה להיות החלטה משותפת...

בהצלחה וסייעתא דשמיא

שיודעים בודאות שהכל בסדר ורק אז מספרים

אבל מספרים בתחילת חודש שלישי (מכירה כמה שנוהגים כך)

בכל אופן -

אולי תסבירי לו כמה זה חשוב-חשוב לך לשתף את אמא?

בכל זאת... הריון ראשון...

אולי שישאל את הרב אם רק לאמא את יכולה לספר?

סה"כ זו לא הלכה, אז מן הסתם אין בעיה להתגמש אם זה חשוב לך.

(במאמר מוסגר:

לגברים יש לעתים נטיה לקבל הכל בצורה מאוד "ריאלית", הגיונית ולפעמים קצת עם הראש בקיר-

הרב אמר, זהו. ואולי בכלל הרב אמר "רצוי לא לספר"? ולא "אסור לספר"?)

והחלטנו ביחד שנחכה עוד 3 שבועות (סוף חודש שני) ואז נספר

בהצלחה והרבה הנאה.

מאוד מזדהה עם הקושי ואולי הבלבול שהיה לך (הוא יגיד לי מה לספר או לא להוריי ? מול ההבנה שלא מדובר במשהו פרטי שלך אלא של שניכם כאחד)

ובעזרת ה' אני מקווה שתסכימי איתי במבט לאחור שזה שהיתה תקופה שבה היה לכם סוד משותף, רק שניכם מול כל העולם - זה מחזק ובונה את הקשר הזוגי. 

חוכמת נשים בנתה ביתה.... את צריכה לראות את התמונה בצורה מלאה ורחבה ומשם לפעול. באמת לנו בתור נשים זה ממש לא נשמע הגיוני ובמיוחד שרוצים לדבר על זה...

אז אני חושבת שתחילה תנסי להבין מאיפה זה מגיע אצלו ומשם תפעלי.

1. הרב אמר!דעת תורה וזה בשבילו כישלון כי עליו מונחת האחריות של התורה.

2. אמרו לו את זה כי יש עניין שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין ומבחינת הגמרא עד 3 חודשיים ההריון עדין לא וודאי.

3. הוא כ"כ שמח בזה שהוא מפחד על זה. ומזה! שכולם יודעים זה הופך להיות יותר ממשי וזה ממש מלחיץ את הגברים.

אבל כל זה השערות תגיעי אל ליבו, דברי איתו על המקום הנפשי שלך בסיפור, יהיה לו קשה להבין כי גבר לעולם לא יבין אישה בהריון כי בחיים הוא לא היה ולא יהיה בהריון!

ואולי יש מקום שאת תשתפי אנשים ספצייפים שאת רוצה ויעשו לך טוב עד סוף השליש הראשון.

ואם את ממש מסוגלת אולי תקחי את זה להזדמנות לצמיחה זוגית ובאמת תשמרי את זה בניכם אבל תייסדו כללים לכך שהוא חייב להיות אוזן קשבת, שותף ונוכח במה שעובר עליו על אף הקושי והפערים העצומים שיש בניכם מעצם זה שאתם מינים שונים בעולם.

אנחנו עכשיו בהריון שלישי עברתי את זה מס' פעמייםובסופו של דבר רק טוב יוצא מזה... צריך ללמוד עם מי אנחנו חיים ולא עם מה אנחנו רוצים לחיות...

בהצלחה!ובשעה טובה!

מכבד הורים. בסוף שלישי מקובל לספר לכולם, אז לא לתת להורים קדימה? ואיך יעזרו? ולמה לא לשמח? ומי זה הרב שנותן הדרכה כזו? וזה גם לא פסק הלכה-שישאל עוד רבנים. זה לא פייר להכביד עלייך בזמן שאת זקוקה להורים. אם הוא רוצה, תספרו להורים שלו יותר מאוחר. האנרגיה שמוציאים על ההסתרה מההורים פשוט לא שווה את זה. בשעה טובה!!!

ממליצה לך לא לגלות בינתיים. חכי שהבדיקות הראשונות יהיו תקינות בעזרת השם

העצות שניתנו לך פה בחלקן רדודות ושטחיות לטעמי. תשובות של שליפה מהבטן לא מהראש.

הבה ונשאל: מה יקרה אם אבא ואמא לא יידעו ברגע הראשון ? זה ענין אינטימי שלכם !!
שום דבר לא יקרה אם ההורים יידעו את זה כשאתם בשבוע הרביעי או השישי להריון. יש להם עוד 7-8 חודשים ללוות אתכם זה די והותר. אז מה הבעירה לרוץ לספר על התקופה הקשה שיש לכם לעבור כמו שכתבה מישהיא.? (זה גם משדר להורים אי דחיפת אף בעתיד יתר על המידה, למי שזקוק לזה כמובן)
יש לדברים גם היבט אחר: נניח (חו"ח) שיש תקלה וההריון לא מחזיק עד השבוע השישי ? ישנם כאלה שמייד ישתפו את ההורים בחפשם תמיכה בתוך מצב הלחץ, וישנם כאלה שלמרות שהם מתמודדים יפה עם המצב, ההורים הם שיהיו בלחץ. האם זה טוב להם ?
אז כל היום טלפונים ודיווחים וכן ולא, ועצות שצריכים/לא צריכים - התקשקשות סביב השעון יומם ולילה שלא עוזרת לאף אחד מלבד לחברות הסלולר.
כלומר גם להכנסת רעש לסביבה מוקדם מדי יש מחיר. לפחות במקרה הזה - יש היגיון בדברי הרב. 

אין אפשרות לרכב, ניסינו לחשוב על זה, ואפילו חיפשנו, אבל זה יכניס אותנו ללופ בעייתי מבחינה כלכלית.. 

לבעלי יש אופניים חשמליות- הוא מפזר את הילדים בבקרים. (בני 4.5 ושנתיים)  

לי אין אופניים חשמליות וגם.. אני בהיריון, אין שום סיכוי שאעלה על אופניים חשמליות ועוד עם הילדים. 

בשעות האלה בעלי בעבודה, 

האיסופים זה עליי, לא משנה איך הוא יעבוד (בוקר/ערב) בשעות האלה הוא בכל מקרה בעבודה. 

אבל שקלתם ליווי כלכלי בארגון פעמונים/ מקימי/ משהו בסגנון?

מהתיאורים שלך עולה שאתם חיים חיים מאוד עמוסים ותובעניים אומרת בכנות שאין מצב שאני הייתי יכולה לעמוד פיזית ונפשית בעומס הזה... ואנחנו אנשים לגמרי ממוצעים ורגילים לא מתקרבים ללהיות אמידים/ עשירים

ברור שלא יהיה לך כח לילדים אחרי כל יום כזה אם כן היה לך כח זה היה הזוי...

אולי יש דרכים להפחית עומס בלי להגיע לקריסה כלכלית?

שואלת הכי באהבה ובלי שיפוטיות, ממש רוצה בטובתך. 

אבל ..

בואי נאמר שאין הרבה לשנות... אין לנו יותר מידי מה להזיז.. 

נקודת ההתחלה שלנו בעייתית- המשכנתא שלנו גבוהה ויש לנו עוד הלוואה בנוסף. (ההלוואה היא להורים שלי אז ככה שזה מאוד גמיש- בחודשים לחוצים אנחנו יכולים גם לא להחזיר, זה פשוט אי נעימות אז משתדלים). 

ובשביל לשנות את זה צריך הרבה אומץ והחלטה (בעלי ואני לא מסכימים בנושא הזה.. אני רוצה לשכור ולהשכיר ולא מוכנה למכור כי מדברים על פינוי בינוי וזה פשוט הכנסה בלי לעשות כלום , להגדיל את שווי הנכס ככה. והוא רוצה רק למכור- כי הוא לא רואה שמתקדם משהו עם הפינוי בינוי. וגם מפחד מחודשים ללא שוכרים או בלתם אחר..

שנינו צודקים וקשה להכריע. 

ולכן, 

המצב לא משתנה.. 

ניסינו לעשות מחזור משכנתא- לא עוזר לנו בהקטנת ההחזרים. 

אחר שכן אפשרי כלכלית?

יש לך אפשרות לקחת מונית או בייביסיטר שתוציא את אחד מהם מהגן?

בייביסיטר שתבוא להיות עם הילדים לחצי שעה אחרי שאת חוזרת איתם כדי שתוכלי רגע לנוח?

אני ממש מבינה אותך!! אין מצב שהייתי מצליחה לתפקד עם הילדים בצורה סבירה אם הייתי עושה מסע כמו שאת עושה איתם.

אז אני חושבת שהדבר הכי דחוף זה למצוא משהו שכן אפשרי, שיקל על עניין האיסוף.

אם תצליחו לפתור את זה, אני חושבת שזה יקל עלייך מאוד מהרבה בחינות

עם יועץ נדלן, או איך שקוראים למקצוע הזה, שיעזור לכם להבין מה הנכון בשבילכם?

זה באמת נשמע שאתם קצת בלופ שצריך לחשוב איך יוצאים ממנו...

כי לפזר שלושה בלי רכב בכל מזג אוויר ברכבות וכו ועבודה - זה די קריסה

שלא נדבר על חודש תשיעי בקיץ

אני גם חושבת שלשכור ולהשכיר זה פתרון טוב, בהנחה ותהיה דלתא בין המחירים וכך תוכלו להתנייד בצורה נוחה יותר לפחות

איכות חיים חשובה לא פחות מלהחזיק ולגור בדירה שלכם

הייתי מדברת על זה שוב עם בעלך

בהנחה וההכנסות לא יגדלו בקרוב - זה נשמע כמו פתרון הגיוני. 

אתם לא צריכים לשלם עליה כל החיים.

השנים הכי יפות שלכם מתבזבזות בגלל המשכנתא הזו...

את גמורה

לחוצה

עייפה

לא מרוכזת

גם המיקום של הדירה כנראה לא משהו אם את צריכה להיטרטר שעות בין המסגרות של שני ילדים.

שווי הנכס לא מעניין

מעניין החיים שלכם.

השנים האלה לא יחזרו

לילדים שלך לא תהיה אמא רעננה חלופית בגילאים הרכים..

תמכרו את הדירה

תחזירו את ההלוואות

בכסף שישאר תקנו דירה זולה בפריפריה עם משכנתא נמוכה במקום עם רמת חיים גבוהה, קרי: אויר לנשימה, משרה חלקית, קהילה תומכת. או לחילופין תשכרו דירה נחמדה ותשקיעו את הכסף בשוק ההון בתנודתיות נמוכה.

כמובן רק עם חוזה מסודר בהתייעצות עם עו"ד.

זה לא כזה פשוט מבחינת המשכנתא אבל אפשר לנסות למצוא פתרון.

הרעיון להכניס שותף (נניח ההורים במקום הלוואה יקבלו אחוזים מערך הדירה בגובה יתרת ההלוואה שנותרה)

האחוזים יקבעו לפי המזומן שהמשקיע נותן לפי ערך הדירה היום. (שווה לקחת הערכת שמאי, בטח יש לכם אם בדקתם מחזור משכנתא)

על פניו נשמע שמספיק להכניס שותף בגובה 5%-10% מערך הדירה, תקבלו תזרים לכיס (או פטור מהמשך החזר הלוואה)

ככה לא תפסידו את כל פוטנציאל הרווח, כי עדיין רוב הרווח ילך אליכם, תוותרו רק על כמה אחוזים בודדים, אבל תוכלו לחיות קצת יותר ברווחה כלכלית.

אפשרות נוספת, לקחת בחשבון מראש אובדן הכנסות שכירות של חודש מתוך שנה (הערכה סופר שמרנית)

ובואי, מי לא מוצא שוכרים במרכז? ולא כל שנה מתחלפים שוכרים.

נניח דמי שכירות יתנו לכם 7000 כפול 11 מתוך 12

יוצא 6400

אם תמצאו דירה בפריפריה משמעותית בפחות מ6400 אז זה יוצא שעדיף לעבור.

בפריפריה כל המחיה זולה יותר, לא רק מגורים.

עוד מעט יהיה לך גם הוצאות על מסגרת לתינוק, איך תעמדו בזה?

שנה הבאה הקטנה נכנסת לגן עירייה?

אם לא, ממש שווה לשקול מעבר לשנה ולראות אם טוב לכם.

החשש שלא תמצאו שוכרים הוא חשש רחוק לעומת החיסכון הפוטנציאלי.

שתאסוף אותך, ותקח אותך הביתה עם תחנות לאיסוף הילדים.  

או לקנות רכב מיני, קטן פשוט וזול. 

זה שעה שבתיס כבר סיימו. קחי בייביסיטר רק לאיסופים. שתשים את הקטנה בעגלה, תיסע לגדול ותביא את שניהם.

אם בעלך לא שם את העגלה שם בבוקר שתתחיל את המסע אצלכם מלקחת את העגלה.

את תגיעי מהעבודה תנוחי תאכלי משהו תחתכי פירות, היא תעשה איתם את הסיבוב בחוץ, תעלה אותם אלייך, תני לכולם מים קרים, שחררי אותה ותשחקי איתם.

מבחינת בייביסיטר זה שעה-שעה וחצי ולא ארבע שעות משחק שהיא בבית אבל הילדים בתכלס עלייך כשאת גמורה, ובשבילך זה אויר לנשימה.

זה ממש לא נשמע אנושי. ממש לא!

למה עשרים דק' הליכה? אין שום תחבורה ציבורית לשם? אולי שינוי מסלול יעזור?

יואו נשמע ממש קשה כל הדרך הזאת. 

נשמע שממש קשה לך, ולא בכדי

כל ההליכה עם הילדים, ולהיות במשרד ככ הרבה שעות ובהריון..

אני הייתי שוקלת לבקש להוריד בשעות ,לעבוד עד 13 או 14 . ולנסות לבקש עזרה בתשלום מאישה בוגרת או נערה אחראית שתוציא לך את הילדים ותהיה איתם בבית עד שתגיעי.

כך אני עשיתי כשהייתי צריכה לעבוד משרה מלאה ולא הספקתי לצערי להגיע לגנים בזמן.

לקחתי אישה מבוגרת ,הוציאה אותם מהגן באיזור 4 וחצי ו,נתתי לה מפתח ,הייתה מגיעה אליי ונשארת בערך שעה וחצי שעתיים . לפעמים אצלה ולפעמים אצלי . זה יכול באמת להציל חיים לתקופה מסוימת.

או שבעלך יוציא בתורנות איתך.... 

נשמע שזה חובה בשבילך.

אפשר לקנות רכב ממש פשוט ב- 20 אלף ש"ח

כמובן לקחת בחשבון עלויות חודשיות של דלק וכנראה החזר הלוואה.

תחשבון על דרכים שבהם הרכב יעזור לכם להגדיל הכנסה.

לדוגמא שאת או בעלך תוכלו להגיע מוקדם יותר לעבודה או לצאת יותר מאוחר 

יותר שעות -- > יותר כסף.

אולי תוכלי לקחת איתך נוסעות בתשלום בדרך לעבודה.

אולי לעזור להורים בגן של הגדול להחזיר את הילד שלהם בתשלום

כל דרך שתעזור לכם להגדיל הכנסות ולממן את הרכב.

משכנתא אולי כדאי לעשות מיחזור משכנתא כדי להוריד את העול קצת.

אחרי הלידה מציעה לך לחפש עבודה חדשה עם קפיצה בשכר. בדר"כ כל שינוי עבודה מביא איתו עלייה בשכר.

שאני לא בטוחה שזה כדאי.

אני כמובן לא מכירה כאן את הסיפור

אבל רכב זה אף פעם לא "בקטנה"

מעבר להוצאה החד פעמית, זה דלק, ביטוח, טיפולים.

לרוב רכב זו לא קנייה כלכלית משתלמת

יש הרבה דברים שזה מקל עוזר וזה משפר פלאים את איכות החיים

אבל בוודאי שזה גם משאבת כסף

ואם אין באופק צפי וודאי להגדלת הכנסה, והמצב הכלכלי לחוץ גם ככה, צריך לשקול היטב לפני שבוחרים בזה.

ולכן  כתבתי שצריך לחשוב על הצד השני, איך להגדיל הכנסות כנגד

אני בעצמי מנחה קבוצות של כלכלת משפחה.

בעיניי אי אפשר להתרכז רק בהקטנת הוצאות ותמיד עדיף לשים דגש על הגדלת הכנסות (כמובן שגם וגם אבל יותר על ההכנסות)

תמיד להגדיל הכנסות

ממש שהיא תיארה בשרשורים קודמים, זה לא כל כך פשוט.

(ובאופן כללי זה לא כל כך פשוט)

מי לא רוצה שיהיה לו עוד כסף בחשבון הבנק? אבל בסוף המלצות לחוד ומציאות לחוד.

אז ברור שבמצב אידיאלי רכב כאן היה עושה שינוי דרמטי, אבל הם שקלו את זה, והיו בליווי פעמונים, והגיעו למסקנה שזה לא אפשרי.

אז דווקא לא לוותר על רכב, יכול להכניס לסחרור גדול יותר

האם בעלך יוכל לפזר אותם כשהילד מחזיק באופניים?

בכל מקרה לא הייתי סוחבת בעגלה ילד בן 4.5

שיתרגל ללכת.

את העצירה אפשר לעשות נגיד אחרי רוב הדרך, לא בתחילת הדרך (אלא אם את זקוקה למנוחה בגן שלו)

אולי להביא להם שלוקים כל יום שידרבן אותם לזוז?

לגבי להכין ארוחה, אם כל יום תכיני ארוחה ליום המחרת, זה יוצא אותו מספר בישולים רק בשעות נוחות יותר

ואפשר גם להכין סיר ליומיים- שלושה.

בגיל של הקטנטונת אפילו לא חייב לחמם.

תוציאי קופסה מהמקרר ותני לה. (עוף נגיד אפשר לפרק מראש)

ובכללי ממש ממש קשה לחזור לשגרה ולנסיעות. זה ככה אצל הרבה אנשים.

אני למשל נסעתי לעבודה גם במלחמה אבל עכשיו למשל אפילו לעמוד בפקקים נראה לי בלתי.

מאליאקספרס

אומנם לא כמו מזגן, אבל עדיף מכלום.

יותר או בייביסיטר

בחום קור מסלול כזה זה לא הגיוני

לגבי השיקול הכלכלי

מה התוכנית שלכם? יהיה שיפור עוד 3,שנים? עוד 5?

בעיניי במצב הזה, רכב זה חובה.

הוא גם בדיעבד עוזר להגדיל הכנסה לדעתי, מתוך רווחת הנפש.

ב. לפחות שישאלו אם אנחנו רוצים לבוא. מה זה הגועל נפש הזה??

והטיול מחר, זה לא שהם תכננו מתישהו כן להזמין.

אז באמת לא יפה מצידם ומבאס ממש🫂

האמת שבמקומך הייתי סקרנית למה לא הזמינו אותנו, אבל כנראה שהתשובה (מה שלא תהיה) רק תהיה מעצבנת יותר...

מה קורה למשפחות היום? חמות? תתעוררו.
סליחה שאין לי נחמה.
איך אפשר לנחם? לא יודעת
הכעס שלך מובן, חיבוק!!!!!!

מקווה שזה בסדר שאני שואלת

אבל עם יד על הלב.

יש להם סיבה למה לא להזמין אתכם?

נשמע כואב

במקרה כזה הייתי שולחת את בעלי לברר למה לא הזמינו אתכם

אפשר לומר שזה דיי בוטה

אני חושבת שאם היה קורה לי גם הייתי מתעצבנת. למרות שתכלס, אם לא כיף לך איתם, אולי עשו לך טובה.

אצלנו פעם גיסי הזמין אותנו למסיבת יומולדת של הבת שלו כשהוא ראה את בעלי במקרה יום קודם. אני התחלתי לחשב חישובים איך למען ה נצליח להגיע, ואיזה תוכניות של מחר צריך לבטל. ואז נפל לי האסימון שהם בכלל לא תכננו להזמין אותנו (כן הזמינו אחרים מהמשפחה). אז בלב שמח עדכנתי שלא נבוא והללויה רווח לשני הצדדים. 

האמת שנראה לי שלא הייתי מתאפקת והייתי מבקשת מבעלי לברר מה קורה. ואם לא היה שואל אולי הייתי שואלת איזו גיסה בעצמי. 

ואם זה מפריע לו - שהוא יפנה וישאל וידרוש הסברים

נכון שזה לא נעים ומעצבן, אין ספק, ואולי הגיסה גם דיברה על זה עם הורים? (מה שאמרת לה כאילו) ולכן לא הזמינו?

מציעה לשים לב מה את אומרת למי, את לא יכולה לדעת למי זה יגיע ואיך. בסוף הם הורים ואת גיסה, הקשר שונה

חיבוק♥️♥️

היו לי כמה אירועים מאוד לא נעימים לאחרונה עפ המשפחה של בעלי.

לא מסוגלת לראות אותם או לדבר איתם ואני שמה לב שזה משפיע לי על היחס לבעלי, אני קצרה אליו יותר ועצבנית למרות שמסכן הוא לגמרי בצד שלי ומבין וחושב שהם היו לא בסדר. לא מגיע לו ולא יודעת מה לעשות עם זה.

וחיבוק לך. האמת נשמע נורא❤️

שלו וכל כך מתוק ב"ה, אז זה לא מרגיש לי קשור אליו מה שהם עושים.

תודה, וחיבוק גם לך! משפחה של בעל יכולה להיות כזאת מעצבנת

והוא אמר שהוא פשוט לא חשב שנרצה לבוא.

אבל עדיין, הוא כתב הודעה בקבוצה המשפחתית, ותייג את כולם חוץ מאותנו!

מה הבעיה שלך לשאול אם אנחנו רוצים לבוא?

הוא יידע אתכם. זה כבר קצת יותר מובן.

למרות שבאמת מיותר לתייג בתוך הקבוצה את כולם חוץ מכם 

ולהציע כשברור שלא תרצו.

אני מבינה למה זה מעליב, וכנראה שלא הייתי נוהגת ככה. אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת.

גם לא הזמינו לדברים וממש ממש נפגעתי.

והערנו על זה והיו מריבות ולא עזר.

וכעבור שנים שהבנתי שהם לא רוצים בקשר איתי ואני לא יכולה לחייב אותם לרצות אותנו וכשאני כבר לא מעוניינת בקשר הם פתאום כן מזמינים וכן מעוניינים.

אז אני רק ממליצה לך לא לאכול את הלב על זה וחבל על העצבים ומי שלא רוצה אותי אז גם אני לא רוצה קשר איתו

וראיתי שכל הדיבורים הרעים חילחלו גם לילדים ובסוף אלו סבא וסבתא שלהם ואני לא רוצה שהם יפסידו אותם

ואת נהדרת❤️

אבל זה מרגיש לי שונה (לטוב ולרע) כשגם את הבן והנכדים (בעלה והילדים) לא מזמינים.

אפילו היצר האימהי הזה של - היי, אל תפלו את הילדים שלי 

ב. לאף אחד לא איכפת מטיפול פסיכולוגי... חצי מהמדינה בטיפול פסיכולוגי

ואז זה כולל גם את הסודיות של הפרטי והוא יהיה חייב לדווח. זכותו לא לחתום אבל זה גם יפיל אותו מתפקידים מסוימים וגם ישאיר לו חסיון גם ברפואה הציבורית.

חוץ מזה שגם מי שהולך לטיפול ואפילו לוקח כדורים מסוגים מסויימים לא בהכרח נפסל בגלל זה, פשוט יבקשו לדבר עם הפסיכולוג/פסיכיאטר ולקבל הערכה ואם הוא מתאים ימשיכו בתהליך

התפקידים שצריך את זה בשבילם זה תפקידים שאנשים רוצים להיות בהם, ולא לחתום ויתור זה פסילה טכנית של עצמך. לא יהיה אכפת לאף אחד וזה לא נראה לא טוב, זה מובן, ואם ירצה להתמיין בעתיד למשהו מסווג וכן לחתום קשה לי להאמיןשמישהו יפסול אותו על זה..

הוא גם לא צריך להגיד שזו הסיבה. תמיד יכול לומר שהוא מוותר על המיון לתפקידים מסווגים

ישאלו אותו גם ככה, לא מעניין אם זה פרטי או ציבורי.

יש חסיון רפואי אז אף אחד לא ידע אם לא תספרו, אבל מקומות שבהם זה רלוונטי, נגיד כמו מיונים לצבא שכוללים סיווג אז ממילא שואלים ומבקשים ויתור סודיות גם על הפרטי, ואז זה לא משנה.

בקיצור לא נראה לי שתפסידו כלום מלבקש החזר. 

שהילד (סתם ילד, לא שלך דווקא) הוא מתמודד נפש ובעקבות כך לא ישבצו במקום שעשוי להביא אותו להתמודדויות מורכבות - מה רע בכך?

זה נועד לביטחונו.

אצלנו בציונות הדתית מייחסים כ"כ הרבה חשיבות לצבא והתקדמות בצבא, אבל לא בטוח שלכולם זה מתאים ויהיה טוב שהצבא יעשה אבחנות ומיונים לשלום המתגייס.

ובכל מקרה לא כל מי שמטופל פסיכולוגית הוא מתמודד נפש.

בקיצור, אני הייתי מבקשת החזר.

זה לטובתו

ולא לכל אחד מתאים להיות קרבי

תקיפה שעבר

איך הולך התהליך? נניח שלאחר הויתור סודיות יפתחו ויראו שהיה אצל פסיכולוג. האם יבדקו מדוע? מי יתן את הפרטים?

ומבקשים ממנו את הפרטים של המטפל ואישור להתקשר אליו ולשאול. לא מעניין אותם מה הוא עבר, יותר לשמוע מהמטפל שמדובר בבן אדם יציב ואמין.

וזה גם לא פתוח במערכות של הצבא ולא כל אחד יכול לראות את זה, נגיד מפקדים. זה חסוי גם בתוך המעקכות ופתוח לאנשים מאד ספציפיים שאחראים על הסיווג

והוא כותב בכמה מילים בעקבות מה הגיע המטופל (יכול גם לכתוב בצורה עמומה), האם יש אבחנה, והאם יש מצב פסיכוטי/דיכאוני/אובדני.

לרוב הפסיכולוג ישתף את המטופל/ההורים מה יהיה כתוב במכתב, ויכול לעדן את הניסוח כל עוד זה לא פוגע במקצועיות שלו.

ייתכן גם שיזמנו את הילד לפגישה אחת עם קב"ן טרם הגיוס בעקבות המכתב, וייתכן שלא.

אבל ממש קשה לי להאמין שיכולה להיות לזה השפעה רעה על העתיד שלו

היום כל בנאדם שני הולך לפסיכולוג

זה לא כזה חריג וכבר לא מדביק תווית כמו שהיה פעם

כשסופרים מילים לא סופרים רק מילים שלמןת אלא גם הברות שיש להן משמעות ספציפית. אם מא זה מים אז זה נחשב מילה. קולות של חיות זה מילה וכו. אז תבדקי. אני חושבת שצריך בגיל הזה 20-30 מילים ולצרף שתי מילים (אבא בוא)

יש ילדים שפחות אוהבים פעילות של הרבה אנשים. איך הוא במשחק אחד על אחד עם ילדים בקבוצה שלו? זה גיל שיש בדכ חבר אחד או שניים. לא ממש משחקים יחד אלא אחד ליד השני אבל אמורה להיות ביניהם תקשורת

אם כי 2 בנים שגדולים ממנו היו אצלי ככה אותו הדבר

\ובגיל שנתיים נפתח הברז...

בגלל שראיתי שמבחינה חברתית הוא מאוד בורר וחושד חשבתי אולי קשור יחד...

כשהיינו בחג הרבה עם המשפחה המורחבת ראיתי שגם שם הוא בוחר עם מי לשחק

כן התחבר לאחד במיוחד ואחרים דחה או ברח...

זא רואים שהוא מבין מה בא ומתאים לו

אבל מאוד מאוד חשדן

יש ילדים יותר רגישים, יותר מופנמים. לא חייב שיהיה לו כימיה עם כל אחד.. נורמלי שיברור ויפחד אם זה אנשעם שהוא פוגש לעיתים רחוקות. אבל אין הוא במעון? משחק? עם ילדים אחרים? מביע את עצמו?

יש משפחות שילדים מדברים מאוחר ולפעמים גם בתוך המשפחה יש מנעד, זה כשלעצמו לא בהכרח מצביע על בעיה. כן הייתי בודקת אם נגיד בגן הוא נמנע מחברת ילדים

לרוב הוא מתרכך עם הגיל

מהצעירים הכי פחות חושש ומתרצה

אבל גם אם לוקחים מדי בכוח הוא מתנגד

לא אוהב שמנהלים אותו..

במעון צריכה לשאול שוב

בעבר כשציינתי להם שבתמונות נראה שהוא בצד הם אמרו שזה בסדר הוא לא חייב להיות ראשון ובמרכז

אבל מתכננת להדגיש שוב את השאלה

יש אנשים שמתחברים בקלות ויש יותר בררנים חברתית. מותר לו לרצות שליטה על עצמו. זה ממש בסדר. גם מה שאמרו  במעון נכון לא כל רחד אוהב להשתתף בפעילטת רק כי היא שם.

אם את חוששת תתייכצי עם רופא היתדים, אבל לדעתי הממש לא מקצועית כל עוד את רואה שיש לו את היכולת לקיים אינטראקציה חברתית הייתי פחות דואגת

התחלתי לחשוש קצת כשראיתי את רובם סביב הפעילות 

והוא צופה

ורק עכשיו קולטת את כמות שגיאות המקלדת, סליחה.

רק אומרת את זה כאמא..

יש לי ילדה מאד חברותית ותוססת שלא אוהבת את החוגים בגן. זה גם יכול לקרות

הדיבור לא מדאיג בעיני, יש המון ילדים שבגיל שנה וחצי עוד לא מדברים.

כן ההתנהגות החברתית קצת מעלה שאלות. מה זה לא נענה למבוגרים? ומה המטפלת אומרת?

ותבקשי הפנייה להתפתחות הילד.

זה תהליך קצת מייגע, צריך למלא כל מיני טפסים, ולהמתין לתורים וכו'וכו' אבל זה שווה את זה.

אם את רוצה אפשר ללכת גם בפרטי ולשלם בהתאם...

אפילו אפשר בינתיים רק לקלינאית תקשורת בתור התחלה 

אני פחות יודעת מה נחשב תקין בגיל הזה.

מבחינת דיבור, כן מצפים בגיל הזה ליותר מילים.

גם מילה חלקית ולא תקנית נחשבת מילה, אם זאת מילה קבועה שמביעה משהו מסוים.

יכול להיות שהוא ישלים את הפער לבד.

בכל מקרה, כדאי לבקש הפניה להתפתחות הילד.

בדרך כלל התורים רחוקים, אז שיהיה. ומקסימום אפשר לבטל אם כבר אין צורך.

בינתיים כדאי לעשות גם בדיקת שמיעה, לבדוק שהכל תקין.

קניתי 10 פריטים ביחד עם הילד,הוא היה מאושר.

גם ככה כל המשחקים הגדולים יותתר קיימים אצלנו והוא אחרי הכל משחק באותם שני משחקים עיקריים

קניתי לשני הגדולים (6.5, 8.5) שעון יד.

לבת ה 4.5 חוברת עבודה עם מדבקות

לבן ה 2.5 קוביות

ולכולם ביחד קניתי ספרים.

שעונים לגידולים, בכל מקרה רצחתמ לקנות, אז זאת היתה הזדמנות.

ואת הספרים הוספתי, כי קיבלנו גיפטכארד לחנות ספרים, והייתי צריכה לנצל את זה למשהו.

נקודות שכדאי לקחת בחשבון:

כמה תקציב אתם רוצים להשקיע לכל אחד או לכולם ביחד?

האם יש משהו מסוים שהם רוצים, או צריכים?

אם קונים לילד מתנה אישית, האם הוא ישמור לעצמו או ישתף גם את האחים?

לפעמים ילד יותר ישמח ממתנה פשוטה וזולה, ולא דווקא ממשהו יקר.

לפעמים עדיף לקנות חלקים נוספים/ הרחבה של משחק קיים, ואין צורך בעוד משחקים חדשים.

הם רצו

אני לא😉