"ציוני"=ישראלי(כמו שהגדרת יפה) ש"דורש לציון". לכן רוב המשתתפים בפורום הזה ציונים ואילו המחריבים(חלקים משמעותיים מהמשטרה, הצבא, מערכות המשפט החינוך וכו', ) אינם ציונים!!

שפה היא דבר דינמי ומשתנה. אם מילים משנות משמעות - אי אפשר להיאחז במשמעות המקורית ולהתעלם מההקשר העכשווי.

א. לאחר שקבוצה מעשרת השבטים חזרה עם הנביא ירמיהו- כללה מלכות יהודה נציגות של כל העם והיא היתה המלכות היחידה ואז השם יהודי נקרא על כולם.

ב. השם יהודי קיבל משמעות של מודה באחדות ה'. מודה באלוקות. ולכן באיזשהו שלב הפך להיות שם ליהודים שלא עובדים עבודה זרה. מעין "דתיים" בימינו. משכל העם חזרו בתשובה בימי מרדכי היהודי- כולם נקראו בשם זה. ומאז זה נחשב שם של כל העם.

רש"י- בראשית לו' ב':

"אהליבמה- היא יהודית. והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודת כוכבים, כדי להטעות את אביו"

וכיוון שאני לא מתמצת בגמרא- אניח לך לבדוק את כל דיון המפרשים וההוכחות של רש"י לקיום השם יהודי לפני לידת יהודה... אגב, זה במסכת מגילה. אתה מוזמן לבדוק את ההקשר לפורים במקור. אני לא יודעת.

 איתא (מגילה יג, א) ״כל הכופר בע״ז נקרא יהודי״, תוס׳ שם מפרשים
 ״שגאמר איתי גוברין יהודאין על שם יהודי״ ו כר, וראה שם בהגהה
 מה שמקשה כי מרש״י רואים שהשם הזה היה עוד לפגי שגולח־ השבטים,
 ועי׳ במהדש״א שם כי השם הזה על שם הקב״ה דיש בו ארבע אותיות
 השם.

נראה משם שהייתה משמעות היסטורית לממלכת יהודה. אבל אין בלעדיות על השם. הוא רק לא היה מספיק נפוץ. וקיבל ייחודיות בתקופה ההיא. ואח"כ חזר לכל העם.

http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/482068

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_15987_356.pdf

"יהודה אתה יודוך אחיך, אחיך מודים בך, אמך מודה בך, אני עצמי מודה בך, אמר רבי שמעון בן יוחי, יהיו כל אחיך נקראין על שמך, אין אדם אומר ראובני אנא, שמעוני אנא, אלא יהודי אנא. אמר רבי יהודה בר סימון, משל למלך שהיו לו י"ב בנים, והיה שם אחד והיה חביב עליו יותר מכולם, ונתן לו חלק בפני עצמו וחלק עם אחיו... " (מדרש רבה)

בפרשת תולדות יש "יהודית" היא אשתו של עשו (יהודית בת בארי החתי) והכיא בכלל לא מעם ישראל.

בתנ"ך, הביטוי יהודי מופיע לראשונה בירמיהו, אולם גם שם זה כתוב באופן שניכר שזהו כבר ביטוי שגור בפי הבריות.

כידוע, התנ"ך מכיל רק את 24 הספרים שחכמינו קבעו שהם נצרכים לדורות.

הספרים שלא אושרו ע"י החכמים להכנסה לתנך מכונים ספרים חיצוניים ובחלקם יש את הביטוי יהודי/יהודים וכד'.

ברם

"יהודי" ?!  אין דבר כזה עם יהודי!  יש עם ישראל, בני ישראל, איש ישראל ואפילו בן הישראלית.  אבל עם יהודי?!

יהודי זהו כינוי רק לחלק קטן יחסית מעם ישראל.
הבה נעשה סדר במושגים:

אני ישראלי, לא משום שנולדתי בארץ/מדינת ישראל ולא משום שאני אוהב את עם ישראל, ותורת ישראל וכד', אלא : אני ישראלי משום שאני מזרע ישראל אבינו!

להלן ההסבר:

ישראל (לשעבר יעקב) אבינו  = קבל את שמו מהמלאך ואח"כ גם מהקב"ה ללא תלות במקום לידתו.

ישראל (יעקב) אבינו הוא הישראלי הראשון בעולם, כלומר האבא והסבא שלו (יצחק ואברהם) לא ישראלים...

בני ישראל = נקראים כך משום שהם הבנים של ישראל אבינו ללא תלות במקום לידתם.

ישראלי = רק מי שמזרע ישראל אבינו.. רק הצאצאים שלו ותו לא!

יהודי = מי שמשתייך למלכות יהודה (צאצאי השבטים יהודה שמעון ובנימין, לרבות צאצאי הכהנים והלווים שהיו במלכות יהודה).  לרבות גרים שגוירו ע"י נציג מוסמך ממלכות יהודה.

הביטוי יהודי מייצג רק חלק (קטן) מכלל עם ישראל.

הביטוי יהודי מנציח את הפילוג המצער שאירע בעם ישראל לאחר שלמה המלך.

הפילוג הביא להיווצרות שתי מלכויות: מלכות ישראל (כמעט 10 שבטים) ומלכות יהודה (קצת יותר מ3 שבטים).

כל האנשים בעם ישראל נקראים ישראליםהפילוג הביא להקמת שתי מלכויות, מלכות ישראל ( כמעט 10 שבטים) ומלכות יהודה (קצת יותר מ3 שבטים).

מי שבמלכות ישראל, נקרא ישראלי (זרע ישראל וגם על שם המלכות - ישראל)

מי שבמלכות יהודה מקבל כינוי ישראלי יהודי (על שם המלכות – יהודה)

אברהם ויצחק לא ישראלים.

אברהם ויצחק ויעקב לא יהודים...

מדינה= מועדון חברים שבו חברים לעתים מספר לאומים.

חברות במועדון הזה (המדינה) = אזרחות

חבר במדינה= אזרח

אזרח מדינת ישראל= מי שיש לו תעודת אזרח ממדינת ישראל. אין זה הופך אותו לישראלי (ישראלי=מי שמזרע ישראל אבינו)

למשל, מדינת ישראל, חברים בה: עם ישראל (רוב), ערבים, צר'קסים דרוזים, בדואים, ארמנים (חלק מהזרים קבלו אזרחות  כגון תאילנדים, אריתראים, סודנים, טורקים, פיליפינים, סינים, הודים ועוד).חברות במדינה = אזרחות.

"ערבי ישראלי" = ערבי בעל אזרחות של מדינת ישראל, לאמור: ערבי מבחינת הלאום, והוא בעל אזרחות ישראלית, דהיינו הוא אזרח במועדון מדינת ישראל.

בפרשת תולדות יש "יהודית" היא אשתו של עשו (יהודית בת בארי החתי) והכיא בכלל לא מעם ישראל.

בתנ"ך, הביטוי יהודי מופיע לראשונה בירמיהו, אולם גם שם זה כתוב באופן שניכר שזהו כבר ביטוי שגור בפי הבריות.

כידוע, התנ"ך מכיל רק את 24 הספרים שחכמינו קבעו שהם נצרכים לדורות.

הספרים שלא אושרו ע"י החכמים להכנסה לתנך מכונים ספרים חיצוניים ובחלקם יש את הביטוי יהודי/יהודים וכד'.

ברם

"יהודי" ?!  אין דבר כזה עם יהודי!  יש עם ישראל, בני ישראל, איש ישראל ואפילו בן הישראלית.  אבל עם יהודי?!

יהודי זהו כינוי רק לחלק קטן יחסית מעם ישראל.
הבה נעשה סדר במושגים:

אני ישראלי, לא משום שנולדתי בארץ/מדינת ישראל ולא משום שאני אוהב את עם ישראל, ותורת ישראל וכד', אלא : אני ישראלי משום שאני מזרע ישראל אבינו!

להלן ההסבר:

ישראל (לשעבר יעקב) אבינו  = קבל את שמו מהמלאך ואח"כ גם מהקב"ה ללא תלות במקום לידתו.

ישראל (יעקב) אבינו הוא הישראלי הראשון בעולם, כלומר האבא והסבא שלו (יצחק ואברהם) לא ישראלים...

בני ישראל = נקראים כך משום שהם הבנים של ישראל אבינו ללא תלות במקום לידתם.

ישראלי = רק מי שמזרע ישראל אבינו.. רק הצאצאים שלו ותו לא!

יהודי = מי שמשתייך למלכות יהודה (צאצאי השבטים יהודה שמעון ובנימין, לרבות צאצאי הכהנים והלווים שהיו במלכות יהודה).  לרבות גרים שגוירו ע"י נציג מוסמך ממלכות יהודה.

הביטוי יהודי מייצג רק חלק (קטן) מכלל עם ישראל.

הביטוי יהודי מנציח את הפילוג המצער שאירע בעם ישראל לאחר שלמה המלך.

הפילוג הביא להיווצרות שתי מלכויות: מלכות ישראל (כמעט 10 שבטים) ומלכות יהודה (קצת יותר מ3 שבטים).

כל האנשים בעם ישראל נקראים ישראליםהפילוג הביא להקמת שתי מלכויות, מלכות ישראל ( כמעט 10 שבטים) ומלכות יהודה (קצת יותר מ3 שבטים).

מי שבמלכות ישראל, נקרא ישראלי (זרע ישראל וגם על שם המלכות - ישראל)

מי שבמלכות יהודה מקבל כינוי ישראלי יהודי (על שם המלכות – יהודה)

אברהם ויצחק לא ישראלים.

אברהם ויצחק ויעקב לא יהודים...

מדינה= מועדון חברים שבו חברים לעתים מספר לאומים.

חברות במועדון הזה (המדינה) = אזרחות

חבר במדינה= אזרח

אזרח מדינת ישראל= מי שיש לו תעודת אזרח ממדינת ישראל. אין זה הופך אותו לישראלי (ישראלי=מי שמזרע ישראל אבינו)

למשל, מדינת ישראל, חברים בה: עם ישראל (רוב), ערבים, צר'קסים דרוזים, בדואים, ארמנים (חלק מהזרים קבלו אזרחות  כגון תאילנדים, אריתראים, סודנים, טורקים, פיליפינים, סינים, הודים ועוד).חברות במדינה = אזרחות.

"ערבי ישראלי" = ערבי בעל אזרחות של מדינת ישראל, לאמור: ערבי מבחינת הלאום, והוא בעל אזרחות ישראלית, דהיינו הוא אזרח במועדון מדינת ישראל.

בחומש שמות הוא כבר שינה ליהודאי, יהודיתא וכד'.

מודע?

משום שבבראשית עדיין לא היה עם ישראל.

כבר בתחילת חומש שמות (כמדומני בפסוק התשיעי) פרעה אמר לעבדיו "...עם בני ישראל...) וכאן הוגדרו לראשונה כעם ולכן כאן אונקלוס שינה את המינוח.

אך מדוע המילה יהודים אף שהיא כלל לא כתובה בתורה?

מתי פעל אונקלוס?

אונקלוס הוא מדור השלישי לתנאים. זאת כבר תקופת הגלות שלאחרי חורבן בית שני.

בתקופה זאת כבר מדובר על גלות השניה של מלכות יהודה. בתקופה זאת המלה יהודי כבר שגורה בפי כל, זאת משום שמלכות ישראל אבדה כבר לפני זמן רב (כ 150 שנה לפני חורבן ביהמ"ק הראשון).

ולכן אונקלוס נוקט בשפת הדיבור השגורה בימיו.

אילו היה חי בימינו הייתי מבקש ממנו לעשות שימוש בביטוי התורני "עם ישראל" זאת משום שאין דבר כזה "עם יהודי". יהודי זהו כינוי לאנשים שמשתייכים למלכות יהודה לרבות גרים שמתגיירים ע"י אנשי מלכות יהודה ומצטרפים למלכות יהודה.

אני ערבי בלאום וישראלי מבחינת האזרחות ובנוסח אחר, אני ערבי אזרח במדינת ישראל.

ישראלי = רק מי שמזרע ישראל אבינו.

ערבי הוא:

אולי מזרע ישמעאל וזה גם לא בטוח, אך ודאי שאינו מזרע ישראל.

ערבי,:

אם יש לו אזרחות של מדינת ישראל, הוא אזרח מדינת ישראל.

אם אין לו אזרחות, אזי הוא: או תושב, או נתין, או גר (מלשון לגור) או תייר, או פולש או שב"ח (שוהה בלתי חוקי)

ההתחכמות הלשונית של הכותב אינה במקום.

 ביטויים משתנים עם הזמן.

"איש יהודי היה בשושן הבירה ... איש ימיני " . אז גם בן משבט בנימין נקרא יהודי.

 המינח "ערבי ישראלי"  מוליך שולל . ראוי להשתמש ב"ערא"יים" - ער'ביי א'רץ י'שראל.

אף פעם לא חשבתי שיהודים לא נוסעים משם.

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)