למה את צריכה לשבור את הראש? כל מה שמציק לילדים ולא נעים להם- למה שיימשך? כי חמיך משום מה נהנה מזה??

הם הילדים שלכם ואתם חייבים להגן עליהם, מי יעשה זאת אם לא אתם?

אפשר בצורה נעימה שבעלך ידבר עם אביו ויגיד לו שאתם שמחים לראות שהוא מאוד קשור לילדים, אבל אם אפשר יותר בעדינות כי זה כואב להם.

כמובן מול הילדים לא צריך לדבר על סבא, ואיך אנחנו לא אוהבים את התנהגותו, רק לדבר איתו בעדינות.

ואם זה לא עוזר- אולי עם חמותך, ואם גם זה לא- להפחית מפגשים.

שיבינו שהם מפסידים בכך שכך הוא נוהג.

ובכלל, אשמח לדעת איך בעלך מגיב בסיטואציות האלו, ומה דעתו עליהן, כדי לדעת מה לייעץ לך.

אכתוב יותר בהמשך בעז"ה.

אבל לא קריטי בעיניו, כאילו זה אבא שלו ומה לעשות.

חמותי יודעת שאני מתעצבנת מזה, דיברתי איתה על זה ואמרתי לה שאח"כ מתפלאים למה הילדים לא רוצים ללכת לסבא.

היא אמרה שאני צודקת, אבל לא נראה לי שהיא תגיד משהו לבעלה, היחסים שלהם לא משהו.

הוא לא יכול לראות כמה זה לא בסדר.

מבחינתו אולי הוא חושב שאת מגזימה (ואולי חמיך יעשה מזה צחוק)

צריך לעזור לבעלך להבין שגבולות מטושטשים זה פתח לבעיות.

גבולות מטושטשים בין -

נעים לי, לא נעים לי

אדם אהוב, אדם מטריד

מותר לגעת בי, אסור לגעת בי

סליחה מראש שאני מקצינה, וברור לי שאת עומדת להגן על הילדים שלך

בבקשה תקראי את דברי ללא שום טיפת היסטריה

אלא בקור רוח ותחושת ביטחון שאת עושה את הטוב והנכון עבורם.

לא בהכרח שהסבא עומד לפגוע בהם.

אבל עצם זה שהם מתרגלים למגע לא נעים מאדם קרוב להם - לא בריא, מדליק נורות.

מה יקרה אם עוד כמה שנים (חלילה!) מישהו אחר ירצה להתקרב לבן שלך,

לא בנוכחותך, למשל - הדוד שמחלק סוכריות בבי"כ.

ויהיה החבר הטוב שלו וגם לפעמים יעשה לו קצת לא נעים.

הילד כבר רגיל שזה בסדר, יש אנשים קרובים ונחמדים, שגם נותנים מתנות,

וזה בסדר גם לסבול מהם אי נעימות כלשהי.

זה יכול להיות מילים לא יפות, וזה יכול גם להיות דברים ממש גרועים.

לכן חשוב ללמד את הילד מהם גבולות בריאים, וכמה זה חשוב ליצור עבורו סביבה בטוחה.

אם את מכירה את אשתו של הרב אריאל מיצהר - נדמה לי שהיא עוסקת בנושאים האלה, ואאל"ט יש לה איזו הצגה בנושא. אולי שווה לך לדבר איתה, או עם כל דמות חינוכית שאת מתחברת אליה, כדי לקבל חיזוק בנושא.

כל הכבוד שהעלת את הנושא, זה נושא בוער בימינו. לצערי.

אין מצב.

אנחנו גרים כשבע דקות הליכה ובאים אליהם פעם בחודשיים ואפילו בחצי שנה, כך שזה לא יעזור להמעיט.

אני- אמרתי לאבא שלי, והוא לא ממש שם עלי, אז בעלי לא השלים עם זה ובא אליו בחיוך נעים ובשפה יפה והסביר לו שהילדים לא אוהבים את זה. הוא שיחרר קצת, אבל הילדים עדיין לא אוהבים להתקרב אליו. 

יתכן שאלו נשיכות מהפרעה.

לדעתי את חייבת לעצור אותו!

בד"כ אני לא אנונימית, אבל כאן אני חייבת.

גם אנחנו חשבנו פעם שאבא שלי סתם קשוח ולא מבין בילדים, ולכן הוא מתנהג אליהם איך שמתנהג.

אני הייתי אז רווקה, והתחלתי לחשוד בו. אבל לא הייתי בטוחה בעצמי.

אמרתי לאחיות שלי שיזהרו מאבא שלי, והן לא האמינו לי.

חשבו שאני הוזה.

רק אחרי שקרה מקרה, כל אחי ואחיותיי למדו להיזהר. 

היום גם לי יש ילדים, ואני מאוד נזהרת.

את יודעת ש 97% מהפגיעות בילדים נעשו ע"י אנשים קרובים ומוכרים?

אל תהיי תמימה!

אבל אני בטוחה שזה לא המקרה.

אבל את מרשה שיגעו בילדים שלך בניגוד לרצונם, הם לומדים שזה מותר.

בשעת סכנה הם לא ידעו להגן על עצמם!

ממליצה על הספר "כדאי להישמר שלא נצטער"

מצד שני כתבת שהיחסים של חמיך עם חמותך לא משהו, וזה מראה שיתכן שכן חסר לו סיפוק, ויתכן שהוא מחפש משהו.

אבל לא משנה, כך או כך חובה על כל הורה ללמד את ילדו את כבוד הגוף. גם במחיר של אי נעימות עם המשפחה המורחבת.

אין שום סיבה בעולם שמישהו יגרום לילדים שלך/לך משהו שלא נעים להם!!!

זה הילדים שלך. ולכן זזה התפקיד שלך ושך בעלך ללמד אותם מה נכון ומה לא. במצב כ"כ מבלבל שהסבא אמור לדאוג לטובתם- והוא מציק במקום- הייתי עושה עם זה משהו

אולי תנסי לשבת עם בעלך בעדינות ולהסביר לו איך את רואה את הדברים? לומר שזה לא מקובל עלייך ושאת רוצה שינוי, איך הוא יכול לעזור בזה ותגבשו בינכם תוכנית פעולה. אצלינו למשל ברור- כל(!) מה שנוגע להורים שלו- הוא מטפל

אבל הקטן בן השנה, אני אגש ואקח אותו מהידיים של הסבא? אולי באמת אני אנסה.

אל תחששו שיש כאן בעיה של כיבוד הורים.

אם ניסיתם להעיר בעדינות ולא הלך, תהיו אסרטיבים,

אם אתם מנסים להיות אסרטיבים, וההורה נלחם בכוח,

תתחילו להגיע לעיתים רחוקות, אפילו בלי הילדים.

תעשו הכול בשביל לא לתת שיגעו בילדים שלכם ללא רצונם.

אני פעם שאלתי רב גדול בנושא, והוא אמר שההגנה על הילדים קודמת לכיבוד הורים.

ולא מזיק או משהו,

כי בעלי ממש לא מוכן שאני אדבר עם אבא שלו, הוא אמר שהוא יפגע מאד ומה שהוא עושה בשבילנו וזה נכון.

בעלי דיבר עם האמא, היא אמרה שהיא תדבר איתו, מקווה שיעזור.

אסור לאפשר לילד קטן מצב שבו נפרץ המחסום ברזל בנפש שלו של- 

כל דבר שלא נעים לי- אסור לעשות לי! 

גם חיבוק חזק מידי, גם נשיקה מצלצלת ורטובה מידי, גם צביטה בלחי, גם כל הבעת חיבה שלא נעימה לי בגוף- 

אסור לעשות לי!

נקודה! אין בזה התמקחויות

ילד קטן מלמדים לומר- זה לא נעים לי! אני לא רוצה!

ילד קטן מכדי לדבר, או שהדיבור לא עוזר- עוזרים לו לומר

"סבא, חמודי שמח לפגוש אותך אבל הוא לא רוצה נשיכה בלחי, זה לא נעים לו... הוא אמר לי שהוא אוהב נשיקות" 

אם הוא מנסה- אז לקחת את הילד מייד, ולהבהיר בקול ובצורה ברורה ומכובדת- 

הילד לא אוהב את זה. לא נעים לו. 

אחרי כמה דק- אפשר לנסות להחזיר את הילד לשחק עם סבא (אפילו לעודד קצת)- אבל להישאר בשטח כל הזמן בצורה שברור מאוד שהעיניים שלך רואות כל מה שקורה... 

השם ירחם עלייך ועל כל אמהות עם ישראל

שהשמירה שלנו  על הגבולות הגופניים של הילדים- ישמור עליהם כל החיים, שלא יעברו כל מיני רחמנא לצלן.... 

כשמבוגר נוגע בילד, לטובת עצמו, הוא בעצם מנצל את הגוף של הילד לטובת עצמו.

גם אם אין כאן אקט מיני, יש כאן השפלה.

יש כאן אמירה: אתה רק ילד, ולי המבוגר, מותר לנצל את חוסר האונים הילדותי שלך!

בעלך מגן על אביו, כי הוא גדל על החינוך הזה!

ככה את רוצה לגדל את ילדייך??

כשאני מחבקת ומלטפת את ילדי, ההנאה היא הדדית.

בהדדיות יש אהבה וכבוד.

יש לי ילדה שלא רוצה נשיקות, ואני מכבדת אותה על פי רצונה.

איך אפשר להשוות אמא שמחבקת את ילדה- וע"י החיבוק הזה הילד מרגיש, חום, אהבה, נעימות ועוד הרבה רגשות חיוביים לסבא שנושך או שמציק לילד וזה מכאיב לו עד כדי בכי??!!

חד וחלק!!!

ואל תחכי שבעלך יטפל בזה,

היית רוצה להמצא במצוקה בידיו של מישהו שמציק לך,

ובעלך עומד מולך ולא עושה כלום - כי שאמא שלך תטפל בזה?

שווה ללכת ליעוץ זוגי.

הוא פשוט גדל לתוך זה, ולא מבין את הבעיה.

לא להזניח!

כשמבוגר מטריד ילד, הוא אומר לילד: "זה לא כואב! קצת מדגדג, הכול בסדר"

והילד נשמע למבוגר, כי הוא הרי לא עשה לו כלום, רק נגע, אז מה?

אם תלמדו את הילד להגיד "לא!" בתקיפות על מגע לא נעים, יהיה קשה יותר לפגוע בו.

ברב המקרים נפגעים ילדים תמימים.

כדי לחנך להגיד "לא!" קודם כל אתם תתנו דוגמא אישית, ואל תרשו לאף מבוגר להציק לילדים שלכם.

מסכימה עם אנונימית מעלי!

אם הילדים שלך רואים שמישהו מכאיב לגופם ואת כביכול, מאפשרת את זה, איך הם ידעו לשים את הגבול אם מישהו ח"ו יבוא ויכאיב להם??

את צריכה ללמד את הילד שלך לומר לסבא- זה לא נעים לי ופשוט לקום וללכת.

שהסבא ילמד בדקך הקשה שאם הוא מכאיב לילדים הם מתרחקים ממנו.

אנחנו כל כך חוששים מכך שיפגעו בילדינו, אבל בגלל חוסר באסרטיביות אנחנו משדרים להם שצריך להיכנע לתכתיבים חיצוניים כאלו שלא נעימים להם בכלל. 

אנחנו משדרים להם שצריך להיכנע לתכתיבים חיצוניים כאלו שלא נעימים להם בכלל. 

זה נשמע לך הגיוני??

כתבתי את זה גם לעצמי, כי אני כזאת חסרת אסרטיביות וכשדודים מעצבנים ומציקים לילדים שלי אני לא תמיד הולכת ומפסיקה את זה מיד, ומנסיוני כילדה, אחר כך כשהטרידו אותי- לא ידעתי לעצור את זה. היתה לי השגחה פרטית שזה לא הגיע לפסים מסוכנים באמת, אבל אני מבינה שאין מצב שאני רוצה שהילדים שלי ייפגעו, אז אעבוד על עצמי ולא אתן לאנשים להציק להם ולעשות דברים שלא נעימים להם.

סבא ש"אוכל" לנכדים שלו את הלחיים  זה לא משו שצריך לעורר חששות,

אבא שלי היה עושה לי את זה כשהייתי תינוק (ראיתי בתמונות) ולא הוטרדתי מינית.

אני מסכים שצריך לתת עצמאות לילד על עצמו אבל לדעתי ההורים לא צריכים להתערב במקרה כזה אם הילד לא מגלה סימני מצוקה.

מה שחשוב זה שההורים בעצמם לא יציקו.

ואגב זה לא באמת נשיכה.

הוא לא "קורא" את הרגשות של הילדים!

מי שלא רואה בכי כסימן מצוקה, זו בעיה רצינית.

שמנשיכות של הלחי מגיעים להטרדה מינית, רק אמרנו שאם ילד "מתרגל" לכך שמכאיבים לו וזה בסדר, אם יווצר מצב של הטרדה מינית (אפילו ע"י זר ברחוב) לא יהיו לו את הכלים להגן על עצמו, הוא לא ידע שמותר לו להגיד למבוגר:"די!! תעזוב אותי!! אל תיגע בי!!" הוא יחשוב שלמבוגר יש הזכות לגעת בו בלי לבקש רשות!!

אבל זה כן סוג של התעללות.

כי הילד אומר לו דיי, מספיק, והוא נהנה מזה שהילד בוכה מזה.

היתה לי סבתא שהיתה טיפוס מאד קשה,

לא נדון אותה כרגע - כי בעצמה גדלה אצל הורים קשים ומכים וקשוחים מאד.

בכל אופן, במשפחה היה מקובל לפחד ממנה, כולם חוץ מאמא שלי!

אז למשל היא היתה בענין של לצבוט. כאילו בצחוק, כאילו בדיחה, כאילו חיבה. אבל ממש לא, ממש כואב.

לי היא עשתה את זה רק פעם אחת, זה היה מספיק!

אמא שלי פשוט לא נתנה לזה לקרות יותר, בשום אופן.

ואל תתפתי לחשוב שהילד צריך להתמודד לבד, הוא קטן וחסר אונים מול מבוגר שהוא גם סבא שלו,

את צריכה להגן עליו בצורה תקיפה ורגועה. לא להכנס לפאניקה, אבל להבהיר היטב שלא. לא לא לא.

בטחון הילדים לפני הכל!!!!!!!!!!!!

ואם בעלך מתקשה להבין את זה אולי כדאי להעזר במישהו שלישי שיסביר לו את הנזק הנפשי והפיזי שהם נחשפים לו.

גם סבתא שלי היתה מסובבת לי את הלחי ובהחלט ידעתי לומר שזה לא נעים אבל גם לא נעלבתי יותר מידי כי ידעתי שיש לה גבול ושם זה ניגמר מבחינתה.

בהחלט הייתי מתנה את המשך ביקורי הילדים בשינוי המצב ועוד פעם סליחה על הסיגנון האולי בוטה אבל לדעתי אין פה מקום לגמישות כי שוב ביטחון הילדים במקום ראשון!!!!!!!!

אני מאד התעצבנתי כשזה קורה, אבל עדיין לא חשבתי עד כדי כך,

בכל מקרה, חמותי אמרה שהיא תדבר איתו, ונראה מה הלאה,

אם זה יקרה שוב, אני באמת אקח אותו מהידיים בעדינות ואגיד לו: סבא, דוד מעדיף נשיקות.

תודה לכם שעוררתם אותי על חומרת העניין.

בעלי בכל מקרה מתנגד שאני אגיד גם את זה, הוא מאד מכבד את אבא שלו, משהו שלא רואים במקומותינו.

אבל אני אדע לעשות את זה בעדינות ובחיוך ואני מקווה שלא יקחו קשה.

בכל מקרה, טובת הילדים קודמת.

רק שאצלי זה היה נראה נורא, וזה החריד אותי מאוד, אז ממש עצרתי את זה באותו רגע.

ממש קפצתי כמו חתולה ששומרת על הגורים שלה.

וחמי כל כך נבהל מהתגובה שלי ושהוא יותר לא עשה את זה.

זה עניין אחד כבוד לאבא, וזה עניין גדול מאד. וחשוב.

וזה לא חינוך של הילד, זה טובתו ואם בעלי אינו מודע לטובה הזו כי הוא לא חושב שזה כ"כ חמור, זה משהו אחר.

בעלי גדל על זה אז קשה לו להבין מה כ"כ נורא בזה,

אין כל קשר שאם היה משהו שבעיני בעלי חמור בוודאי שהיה עוצר.

ומאד מפריע לי אמירות כאלו שמנסות לסכסך בין אישה לבעלה. את רוצה להמציא לי משפטים מה לריב עם בעלי?

זה ממש לא קשור לכבוד אב.

קודם הילדים שלנו.

ואין פה שאלה בכלל!!!!

אף אחת לא תסכן את הבן שלה בגלל "כבוד אב" ותאמינו לי שיש לי כבוד להורים.

אבל יש גבול!

כתבת: "בעלי בכל מקרה מתנגד שאני אגיד גם את זה, הוא מאד מכבד את אבא שלו, משהו שלא רואים במקומותינו."

אולי הכבוד הזה מגיע ממקום שהוא למד לתת לאבא לעשות מה שהוא רוצה גם על חשבונו? (הרי בדיוק כמו שקורה עכשיו בין הנכדים לסבא, קרה לפני 20 שנה בין בעלך לאבא שלו.)

סוג של 'כיבוד הורים' כזה זה לא כיבוד הורים אמיתי, שמגיע מאישיות נבדלת שמסוגלת לכבד את מי שצריך,

אלא מאישיות שנכפה עליה כבוד מדומה על חשבון בנייתה העצמית.

למעשה -

א. את חייבת לעצור את זה בעצמך, גם אם זה לא נעים.

אם הולך דרך חמותך, יופי. אבל במצב הזה קצת קשה לי להאמין שחמותך הכתובת. הרי מהילדים שלה עצמה היא לא הצליחה למנוע את זה.

ב. אם בעלך מסתבך עם הסיפור הזה, שמעמת אותו שוב עם הקשר שלו מול אבא שלו והחוויות שהוא חווה, יש מקום לשקול טיפול זוגי, כדי לעזור לבעלך להשתחרר מדפוסים שגויים שהושרשו.

הדברים שלך נכונים וחכמים, באמת.

אבל נראה לי שכאן את משליכה מהמקרה שלך על החיים של 'פרח שלג',

ומנקודת המבט הזו את כבר מפרשת את החיים שלהם, ובכלל לא בטוח שכך הם פני הדברים.

אמנם יש כאן 2 אנונימיות ששיתפו בסיפור אישי, אבל את יודעת כמה אנונימיות כתבו פה?

בנושאים אלו, אני מאוד מבינה את כל אלה שנשארו אנונימיות.

ועוד דבר: אתן טוענות שיש כן מסקנות מוגזמות.

אתן יודעות כמה פעמים מתגלות בעיות רציניות אחרי שנים רבות, וכולם שואלים: מה?? איך לא ראו??

ואז פתאום נזכרים שבעצם אותו אדם שנתפס, היה נושך את הילדים או משהו דומה.

כשבן אדם מעז לעשות כאלו דברים בפרהסיה, צריך לחשוב מה הוא מסוגל לעשות בסתר.

אין פה עניין של כבוד הורים.

את האמא וזה התפקיד שלך לשמור על הילדים שלך.

את גם נשמעת לי אחת שיודעת מה את עושה, ולא נראה לי שתתעלמי מזה.

אז בעז"ה זה הסתדר.

לשנים רבות. ולכן מבינה מאד את ההתלבטות שלך.

ולרוב בעל שמכבד את הוריו מכבד גם את אשתו.

ילד שלא מכבדים אותו

לומד אי-כבוד- לעצמו, למשפחה, לסביבה- למה שיתנהג שונה לאשתו? 

הכבוד אל האבא או הסבא- תורם הרבה לילד

בתנאי שזה באמת כבוד

כבוד אמיתי מכבד את שני הצדדים, 

כבוד שהולך לצד אחד במחיר כבד של הצד השני- זה לא כבוד, זה רמיסה. 

מה שנדמה לי מהתאור שלך זה שהבן שלך חכם, ב"ה, ומבין מצויין את ההומור של הסבא ועונה לו באותו מטבע לשון.

זה לא אומר שהשיח הזה הוא טוב ובריא, אבל נדמה לי שיש לילד כלים וכוחות להתמודד.

וגם מהתגובות המאוזנות שלך נראה שאת מתמודדת מעולה, סליחה אם זה נשמע שאני מחלקת ציונים, אבל את לא נראית מבולבלת ונבוכה, אלא מפוקחת ולוקחת דברים בפרופורציה.

כל הכבוד לך!

גם קשובה לילדים וגם מעריכה ומוקירה את בעלך ולא ממהרת לפרק את המשפחה המורחבת בהיסטריה. ואפילו מבינה את המעלות של כל זה עבורכם.

היו זמנים שרציתי לקחת את הילדים ממנו ולהרחיק אותם.

זה מה שעבד לי: נסי להתחיל באמירה לא מחייבת כבדרך אגב, כשהוא עושה את זה "זה לא נעים לו", או כל ניסוח דומה שמתאים לסבא.

פעמים שלוש כאלה וזה יהיה לגיטימי ויהיה אפשר לומר משהו קצת יותר משמעותי.

מה הסיפור של הסבא? כנראה חוסר יכולת רגשית.  (סבבה קורה להרבה..) ולא ברמות של הטרדה וכו' ולכן

התנגשות חזיתית לא מומלצת וגם לא אפקטיבית.(וייתכן גם שאני כותב שטויות. ראי הוזהרת.)

ולכן מציע לחשוב בכיוונים האלה: (הרי בכל מקרה את תצטרכי לעבד אותם אולי לתרגל אותם עם בעלך 

ולהוציא אותם בצורה אינטואטיבית,בשליטה,בחיוך,בכיף{קל להגיד..}):

העיקרון הוא לתת להבנה לחלחל מבלי שהוא עצמו יבין שהוא מחולחל ברגע זה. 

א. לדבר עם בעלך שיחה ספונטנית בנוכחות הסבא והסבתא " אתה יודע בעל, היום  ילד בא לבן שלנו וחיבק אותו ממש חזק וזה ממש כאב לו / יש ילד אחד שכנראה רוצה להיות חבר של הילד שלנו והוא מקניט אותו כל הזמן שאיציק יותר חכם ממנו ושפיציק יותר גדול ממנו. הוא בא אליי בוכה ואמר שהוא לא רוצה להיות ליד מישהו שעושה לו רע. בעל,מה לדעתך עושים?"

אולי שיחה אגבית אחד על אחד את והסבא 

תתן אותה תוצאה. העקרון לא ליצור אצלו תחושה שהוא במתקפה כלשהי.

להכין תגובות:

א.הסבא והסבתא שותקים - סבבה,הבעל עונה קצרות "זה נשמע רציני,צריך לחשוב על זה". בום!נפל פה פיל בחנות חרסינה.

אחרי רבע שעה להעלות שוב את העניין ולהרגיש את השטח.

ב. הסבא מתערב "יש לי פיתרון" - יופי מה אתה מציע

ג. הסבתא מתערבת "יש לי פיתרון" לא יוצרים קשר עין (יאשים אותו) עם הסבא. מנהלים איתה שיחה על הפיתרון.

הרעיון הוא  ליצור אצל הסבא הבנה עקיפה עם מעשיו והבנה לא מודעת שהוא לא בכיוון הנכון. 

ומבלי שהוא עצמו ידע הוא יפסיק עם זה. כי סביר להניח שאם היתה לו היכולת להרגיש את הזולת היתה לו גם 

היכולת להבין רגע אני גורם לו צער אפסיק עם זה. ולכן צריך לשים לו מראה תת הכרתית. כי ההכרה הרגילה לא כ"כ בתפקוד

ולכן שיחה ישירה לא תשיג דבר. כי הרגש לא קיים.

(שוב אני מסייג יתכן מאד שזה לא נכון. זה הימור.)

אפשר הרבה וראיציות על העקרון. סביר להניח שהרעיון שיעלה לך עצמאית הוא הדרך הגמישה והנכונה שבה תוכלי לשחק את התפקיד באופן אופטימלי.

תוכלי גם למצוא שיעור מתאים(במכון מאיר למשל http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4914&cat_id=3978) ולשלוח לסבא לסבתא ולבעלך (הי,תראו מצאתי כאן שיעור שאולי יתאים כפתרון לבן שלנו מדובר שם שצריך לשים לב שהילד לא נפגע מדברים שלנו נראים כשטות) במייל.

או לפתח שיחה נינוחה על איזה אחד דמיוני במשרד שכל הזמן מרגיש צורך לדרוס ולהקטין אנשים מסביבו 

ונראה שהוא עושה את זה על אוטומט לא מתוך כוונה רעה אבל משאיר מאחוריו שובל של נפגעים בנפש.

טוב הבנת את העקרון.

עוד יבוא שלום עלינו ועל כולם במהרה בימינו. 

בתפילה להצלחת המשפחה.

מבוגר? כמובן בכבוד ובנימוס, אבל נראה לי הצורה העקיפה הזו מתאימה, מחילה, לדיבור עם ילדים.

אבל לדעתי ישירות לא תשא תוצאות.  היא טוענת שהיא ניסתה ולא רוצה לחזור על כך.

הרי בכביש צריך להיות חכם ולא צודק.

אז גם אם זה נשמע לא בוגר כי זה לא פתרון של גדולים ז"א זבנג וגמרנו ותעזוב לי את הילד או שאני וכו'

הצעתי כיוון לפתרון שבאמת נשמע קצת לא מתקדם. אגב,

ייתכן שהוא גם סוג של ילד - במובן האינפנטילי, הלא מפותח. האוטיסטי.חוסר יכולת להרגיש את האחר.אמפטיה.

כי אחרי פעם פעמיים השדר השלילי מהנכד היה אמור להקלט. אבל הוא לא.

מה המסקנה? אין קליטה. יש נתק בחיווט בין הרגש לשכל.

(ופה אני מגזים בפסיכולוגיה בגרוש וחצי) ואם אין קליטה אז לא יעזור לדבר.

כי החוקיות שעובדת אצל אנשים שבנויים תקין לא עובדת אצל אנשים שבנויים אחרת.

אז בהנחה שמדובר באדם עם תפקוד רגשי מועט עד לא קיים

צריך למצוא דרך אליו "דרך הרגליים" ולא דרך הסברה בשיא הכבוד וכו'.

הוא בעצם סוג של עיוור אז איך אפשר להסביר לו מה זה סגול או כתום. גם אם עושים את זה לפי כללי הטקס.

זה לא בעולם המושגים שלו. 

ושוב יכול שכל מה שאני שאומר זה קשקוש מקושקש ועדיף ללכת לקוראת בקפה.

אבל זה יותר יקר..

אגב, ender13 השכן מקומה מעלינו הציע משהו סבבה לגמרי.

מעבר לכך, כשהיא או בעלה יגידו לסבא "אנחנו מבקשים לא לגע בילד"

הוא ישמע "הם מנסים לחנך אותי" ולא "וואלה הם צודקים זה לא לעניין"

לסיכום, עקיף זה הרבה יותר טוב מישיר בכל חיכוך בין אנשים. למה?

כי ישיר זה התקפה. והתקפה פותרים בגז עד הרצפה ופחח טוב.

או עם פטיש שניצלים. אף אחד לא סובל שמישהו מנסה לאיים עליו.או על השכל שלו.

למשל באוטובוס "גבירתי,החלון קצת פתוח יש מזגן" בעצם 

היא שמעה" יא מטומטמת את לא רואה שיש מזגן???!!" התחילה לצרוח עליו, פתחה את החלון וזרקה אותו לאיילון

סתם..והוא דיבר בשיא הנימוס ובטון של שטיח. 

אז הנה דוגמה למה דיבור בוגר+כבוד לא תמיד תורם לפתרון.

דיבור מכובד עם עניבה מצטייר בשכל של הצד השני כלוחם דעא"ש מנופף בגרזן שאוטוטווו וכו' כיד הדמיון המזרחי

ואז השכל שולף את הסוגרי אוזנייים נגד טילים ושולח מסר להתאפד נקמה ולזרוק את האייפד הקרוב למקום מגוריו

על הבחור המצ'וקמק הזה שנקרא בעלי/כלתי/אשתי בכינון ישיר.

אם הגעת עד לפה מגיע לך עיטור הגבורה.

אם הוא לא תקין ריגשית אז כניראה אין ממש סיכוי שהוא יפתח  איזו מודעות או הבנה לא ממש קיים.

זה לא תפקידה לחנך אותו!את מי שיש לו בעיה שולחים לטיפול!

לו מודעות. האמת היא שחפרתי בטירוף אז אין סיבה שבנאדם יזכור את כל המלל המיותר.

אמרתי שאם טומנים לו מסר מוצפן מבלי שהוא עצמו ידע אז המודעות לא צריכה לשחק תפקיד.

זה חומק מתחת למחסום דרכים שיש לו על כביש הרגש.

זה לא שעכשיו הוא יושב עם עצמו ואומר: וואלה זה בדיוק מה שאני עושה לנכד שלי אני חייב להפסיק.

לא. הפתרון הלא פחות מגאוני (ממש) שלי אומר (בתאוריה הכל עובד) שאם יציגו לו מראה 

אז גם ללא הבנה בשכל הוא יפסיק עם זה. אפשר לקרוא לשיטה: מראה תת הכרתית. הוא ילך לישון בלילה סבא 

מציק ובבוקר יקום כמו חדש בלי הרגלים מגונים.

א"א לטפל. זה כאילו אין לו יד. מפיש. קפוט. נאדה. זה המובן של נכה רגשית. 

אבל הי בואי לא נחסל את הסבא המסכן שסה"כ הוא בחור טוב. הרי הוא היה יכול גם 

להגיד לו צ'מע התחתנת לא רוצה לראות את הנכדים הם עושים לי רעש. 

הקיצר עשית סלט שלם ואני אסביר למה ואני אסביר מתוך הרבה ניסיון עם אנשים כאלה הרבה הרבה יותר ניסיון ומי שתקפוץ עלי שאני עושה השלכה שתשליך אותי קיבינימט אם בא לה אבל זה לא ישנה שהעובדות הן כמו שאני אומרת.

קודם כל קצת מצחיק שמדברים פה על כיבוד הורים כשעושים פה ניתוחי אופי לבן אדם מאחורי גבו(גם בפניו זה לא)מענין אם מישהו מפה היה רוצה שינהגו כך בו או בהוריו(אני התנגדתי למעשיו מתוך העדפת ביטחון הילדים)

אדם כזה אין מה לדבר אצלו על תת מודע,מודעות,עקיפה,דרך הרגליים,אסימון משי(וגם לא כפפות ברזל)וכו וכו,הוא כבר לא ישתנה בגילו ואולי זה גם לא הוגן לצפות ממנו שישתנה,מבחינתי זו עובדה מוצקה ושוב אני מדברת מטונות של ניסיון(אפשר להגיד עלי הרבה דברים אבל שקרנית זה ממש לא אחד מהם)

מכיוון שכך אין זה מתפקידה של שלג או בעלה של שלג לבזבז זמן ואנרגיות על כל מיני תימרונים עקרים ומיותרים,תפקידם היחיד במצב זה הוא דאגה לביטחון הילדים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!(שנשיכת לחי אחת יותר מידי יכולה לגרום לפציעה חמורה ביחוד לבן שנה)ואם בטחון הילדים מצריך לקחת הפסקה מביקורי הילדים אצלו....אבל זו כבר החלטה של שלג ובעלה.

ואגב אם שלג הבעל היה סובל מזה בילדותו כניראה שהוא עשה הדחקה מצוינת אבל ההדחקה הזו לא פוטרת אותו מאחריות,כדאי יעוץ.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...

כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...

(לא מדברת עלייך אלא בכללי)

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).