איך מונעים את זה?פרח-שלג

אז זהו שכבר התחלתי בשירשור של קנאית לילדה ואכתוב שוב:

חמי בנאדם מאד רציני, קשוח כזה, אם שואלים אותו שאלה הוא יענה תשובה מקוצרת אחרי שתי דקות וגם זה בקיצור.

את הילדים שלי הוא מאד אוהב וזה בטוח נעשה מאהבה, רק שהוא טועה טעות חמורה בדרך,

אז זהו שהוא נושך אותם בלחיים, והם מתחילים לבכות הגדול בן שלוש והקטן בן שנה.

זה לא נשיכה עם סימנים אבל בשבילם זה לא נעים.

בנוסף הוא אוהב להתחיל עם בן השלוש שלי שהוא ילד נורא חכם

אז הוא אומר לו: אתה קטנצ'וק, אתה יותר קטן מדוד (אחיו הקטן, שם בדוי), או שהוא אומר לו דוד יודע לשיר ואתה לא יודע לשיר, דוד אוכל אוכל של גדולים ואתה תאכל דייסה.

אז הוא מתכוון רק להתחיל איתו כי הוא נהנה לשמוע איך הבן שלי מתעצבן,

ואני אומרת לגדול שלי לידו: סבא רק רוצה להתחיל איתך, הוא רוצה לשמוע מה אתה אומר, הוא אומר לך צחוקים.

ואז הבן שלי מחזיר לו: דוד לא אוהב אותך, אתה קטנצ'וק וכו'.

 

אז זהו שנראה לי שהוא רואה שאני לא אוהבת את זה אבל אני לא יודעת באיזה דרך להגיד שהם לא ייפגעו כי הם נפגעים מכל דבר שיהיו בריאים. ומספיק היה לי תקלות איתם לא רוצה להתחיל עם זה שוב, אשמח לשמוע דרך.

נשמה, אני חושבת שבכל עניין מול הורי בעלך- בעלך צריך לטפל,צוללת צהובה

למה את צריכה לשבור את הראש? כל מה שמציק לילדים ולא נעים להם- למה שיימשך? כי חמיך משום מה נהנה מזה??

הם הילדים שלכם ואתם חייבים להגן עליהם, מי יעשה זאת אם לא אתם?

אפשר בצורה נעימה שבעלך ידבר עם אביו ויגיד לו שאתם שמחים לראות שהוא מאוד קשור לילדים, אבל אם אפשר יותר בעדינות כי זה כואב להם.

כמובן מול הילדים לא צריך לדבר על סבא, ואיך אנחנו לא אוהבים את התנהגותו, רק לדבר איתו בעדינות.

ואם זה לא עוזר- אולי עם חמותך, ואם גם זה לא- להפחית מפגשים.

שיבינו שהם מפסידים בכך שכך הוא נוהג.

מצטרפת לדברים.אור היום

ובכלל, אשמח לדעת איך בעלך מגיב בסיטואציות האלו, ומה דעתו עליהן, כדי לדעת מה לייעץ לך.

 

אכתוב יותר בהמשך בעז"ה.

הוא לא אוהב את זהפרח-שלג

אבל לא קריטי בעיניו, כאילו זה אבא שלו ומה לעשות.

חמותי יודעת שאני מתעצבנת מזה, דיברתי איתה על זה ואמרתי לה שאח"כ מתפלאים למה הילדים לא רוצים ללכת לסבא.

היא אמרה שאני צודקת, אבל לא נראה לי שהיא תגיד משהו לבעלה, היחסים שלהם לא משהו.

בעלך גדל בתוך זהמימיק

הוא לא יכול לראות כמה זה לא בסדר.

מבחינתו אולי הוא חושב שאת מגזימה (ואולי חמיך יעשה מזה צחוק)

צריך לעזור לבעלך להבין שגבולות מטושטשים זה פתח לבעיות.

 

גבולות מטושטשים בין -

נעים לי, לא נעים לי

אדם אהוב, אדם מטריד

מותר לגעת בי, אסור לגעת בי

 

סליחה מראש שאני מקצינה, וברור לי שאת עומדת להגן על הילדים שלך

בבקשה תקראי את דברי ללא שום טיפת היסטריה

אלא בקור רוח ותחושת ביטחון שאת עושה את הטוב והנכון עבורם.

 

לא בהכרח שהסבא עומד לפגוע בהם.

אבל עצם זה שהם מתרגלים למגע לא נעים מאדם קרוב להם - לא בריא, מדליק נורות.

מה יקרה אם עוד כמה שנים (חלילה!) מישהו אחר ירצה להתקרב לבן שלך,

לא בנוכחותך, למשל - הדוד שמחלק סוכריות בבי"כ.

ויהיה החבר הטוב שלו וגם לפעמים יעשה לו קצת לא נעים.

הילד כבר רגיל שזה בסדר, יש אנשים קרובים ונחמדים, שגם נותנים מתנות,

וזה בסדר גם לסבול מהם אי נעימות כלשהי.

זה יכול להיות מילים לא יפות, וזה יכול גם להיות דברים ממש גרועים.

 

לכן חשוב ללמד את הילד מהם גבולות בריאים, וכמה זה חשוב ליצור עבורו סביבה בטוחה.

 

אם את מכירה את אשתו של הרב אריאל מיצהר - נדמה לי שהיא עוסקת בנושאים האלה, ואאל"ט יש לה איזו הצגה בנושא. אולי שווה לך לדבר איתה, או עם כל דמות חינוכית שאת מתחברת אליה, כדי לקבל חיזוק בנושא.

 

כל הכבוד שהעלת את הנושא, זה נושא בוער בימינו. לצערי.

בעלי אין מצב שהוא יגיד משהו לאבא שלופרח-שלג

אין מצב.

אנחנו גרים כשבע דקות הליכה ובאים אליהם פעם בחודשיים ואפילו בחצי שנה, כך שזה לא יעזור להמעיט.

 

אז תגידי יפה בעדינות.אלזה

אני- אמרתי לאבא שלי, והוא לא ממש שם עלי, אז בעלי לא השלים עם זה ובא אליו בחיוך נעים ובשפה יפה והסביר לו שהילדים לא אוהבים את זה. הוא שיחרר קצת, אבל הילדים עדיין לא אוהבים להתקרב אליו. 

אל תהיי בטוחה שאלו נשיכות מאהבהאנונימי (2)

יתכן שאלו נשיכות מהפרעה.

 

לדעתי את חייבת לעצור אותו!

 

בד"כ אני לא אנונימית, אבל כאן אני חייבת.

גם אנחנו חשבנו פעם שאבא שלי סתם קשוח ולא מבין בילדים, ולכן הוא מתנהג אליהם איך שמתנהג.

אני הייתי אז רווקה, והתחלתי לחשוד בו. אבל לא הייתי בטוחה בעצמי.

אמרתי לאחיות שלי שיזהרו מאבא שלי, והן לא האמינו לי.

חשבו שאני הוזה.

רק אחרי שקרה מקרה, כל אחי ואחיותיי למדו להיזהר. 

היום גם לי יש ילדים, ואני מאוד נזהרת.

 

את יודעת ש 97% מהפגיעות בילדים נעשו ע"י אנשים קרובים ומוכרים?

אל תהיי תמימה!

את מדברת על פגיעה מינית?אין כמו אמא

כואב מאד לשמועפרח-שלג

אבל אני בטוחה שזה לא המקרה.

גם אם זה לא זה.אנונימי (2)

אבל את מרשה שיגעו בילדים שלך בניגוד לרצונם, הם לומדים שזה מותר.

בשעת סכנה הם לא ידעו להגן על עצמם!

 

ממליצה על הספר "כדאי להישמר שלא נצטער"

 

מצד שני כתבת שהיחסים של חמיך עם חמותך לא משהו, וזה מראה שיתכן שכן חסר לו סיפוק, ויתכן שהוא מחפש משהו.

אבל לא משנה, כך או כך חובה על כל הורה ללמד את ילדו את כבוד הגוף. גם במחיר של אי נעימות עם המשפחה המורחבת.

כבוד הגוף זה גם בנשיכה על הלחי?פרח-שלג

ברור!!! כבוד הגוף זה כל דבר שלא נעיםהדס123

אין שום סיבה בעולם שמישהו יגרום לילדים שלך/לך משהו שלא נעים להם!!!

זה הילדים שלך. ולכן זזה התפקיד שלך ושך בעלך ללמד אותם מה נכון ומה לא. במצב כ"כ מבלבל שהסבא אמור לדאוג לטובתם- והוא מציק במקום- הייתי עושה עם זה משהו

אולי תנסי לשבת עם בעלך בעדינות ולהסביר לו איך את רואה את הדברים? לומר שזה לא מקובל עלייך ושאת רוצה שינוי, איך הוא יכול לעזור בזה ותגבשו בינכם תוכנית פעולה. אצלינו למשל ברור- כל(!) מה שנוגע להורים שלו- הוא מטפל

נגיד אני אלמד בן השלוש, הוא יבין,פרח-שלג

אבל הקטן בן השנה, אני אגש ואקח אותו מהידיים של הסבא? אולי באמת אני אנסה.

אם רק כך הסבא יביןפנים טובות
אז כן, לקחת את הילד מהידיים שלו. עם כל
אי הנעימות הכרוכה בדבר.
אל תחששו להציב גבולות להוריםאנונימי (4)

אל תחששו שיש כאן בעיה של כיבוד הורים.

אם ניסיתם להעיר בעדינות ולא הלך, תהיו אסרטיבים,

אם אתם מנסים להיות אסרטיבים, וההורה נלחם בכוח,

תתחילו להגיע לעיתים רחוקות, אפילו בלי הילדים.

תעשו הכול בשביל לא לתת שיגעו בילדים שלכם ללא רצונם.

אני פעם שאלתי רב גדול בנושא, והוא אמר שההגנה על הילדים קודמת לכיבוד הורים.

השאלה אם זה רק לא נעים להםפרח-שלג

ולא מזיק או משהו,

כי בעלי ממש לא מוכן שאני אדבר עם אבא שלו, הוא אמר שהוא יפגע מאד ומה שהוא עושה בשבילנו וזה נכון.

בעלי דיבר עם האמא, היא אמרה שהיא תדבר איתו, מקווה שיעזור.

לא נעים לי בגוף= מזיק!!!!מאמע צאדיקה

אסור לאפשר לילד קטן מצב שבו נפרץ המחסום ברזל בנפש שלו של- 

כל דבר שלא נעים לי- אסור לעשות לי! 

 

גם חיבוק חזק מידי, גם נשיקה מצלצלת ורטובה מידי, גם צביטה בלחי, גם כל הבעת חיבה שלא נעימה לי בגוף- 

אסור לעשות לי!

נקודה! אין בזה התמקחויות

 

ילד קטן מלמדים לומר- זה לא נעים לי! אני לא רוצה!

ילד קטן מכדי לדבר, או שהדיבור לא עוזר- עוזרים לו לומר

 

"סבא, חמודי שמח לפגוש אותך אבל הוא לא רוצה נשיכה בלחי, זה לא נעים לו... הוא אמר לי שהוא אוהב נשיקות" 

אם הוא מנסה- אז לקחת את הילד מייד, ולהבהיר בקול ובצורה ברורה ומכובדת- 

הילד לא אוהב את זה. לא נעים לו. 

אחרי כמה דק- אפשר לנסות להחזיר את הילד לשחק עם סבא (אפילו לעודד קצת)- אבל להישאר בשטח כל הזמן בצורה שברור מאוד שהעיניים שלך רואות כל מה שקורה... 

 

 

 

 

 

 

השם ירחם עלייך ועל כל אמהות עם ישראל

שהשמירה שלנו  על הגבולות הגופניים של הילדים- ישמור עליהם כל החיים, שלא יעברו כל מיני רחמנא לצלן.... 

 

 

המגע הלא נעים - גורם נזק לילדיםנ. ל.

כשמבוגר נוגע בילד, לטובת עצמו, הוא בעצם מנצל את הגוף של הילד לטובת עצמו.

גם אם אין כאן אקט מיני, יש כאן השפלה.

יש כאן אמירה: אתה רק ילד, ולי המבוגר, מותר לנצל את חוסר האונים הילדותי שלך!

בעלך מגן על אביו, כי הוא גדל על החינוך הזה!

ככה את רוצה לגדל את ילדייך??

מה זה לטובת עצמו? את לא מחבקת את הילדים שלך?!דתי


רק אם זה נעים גם להםג'ינג'ר
הצקה בשם האהבה זוהי השפלהנ. ל.

כשאני מחבקת ומלטפת את ילדי, ההנאה היא הדדית.

בהדדיות יש אהבה וכבוד.

יש לי ילדה שלא רוצה נשיקות, ואני מכבדת אותה על פי רצונה.

מה ההשוואה פה בכלל?חן ס

איך אפשר להשוות אמא שמחבקת את ילדה- וע"י החיבוק הזה הילד מרגיש, חום, אהבה, נעימות ועוד הרבה רגשות חיוביים לסבא שנושך או שמציק לילד וזה מכאיב לו עד כדי בכי??!!

את צריכה לומר לו את זה מאד ברוראנונימי (5)

חד וחלק!!!

ואל תחכי שבעלך יטפל בזה,

היית רוצה להמצא במצוקה בידיו של מישהו שמציק לך,

ובעלך עומד מולך ולא עושה כלום - כי שאמא שלך תטפל בזה?

אם המצב ממשיך ובעלך לא משתכנעאנונימי (6)

שווה ללכת ליעוץ זוגי.

הוא פשוט גדל לתוך זה, ולא מבין את הבעיה.

לא להזניח!

בוודאי!!מטרי
מצטרפת בכל פה לתגובות שמעלי.
ממש דחוף בעיני למנוע את זה, בעיקר כי את רואה שזה לא נעים להם!!
עזבי הטרדה או לא, יש משהו שלא נעים לילד שלך, והוא כ״כ קטן ועוד לא מסוגל להגן על עצמו... התפקיד שלנו כהורים זה לתת את הבטחון שאנחנו תמיד לצדו ודואגים לו.
יכול להיות שעד עכשיו לא מצאת את האומץ להעיר על זה לסבא, כי לא היית משוכנעת שזה אכן כ״כ נורא?
אם כן, אז אני בטוחה שברגע שתשתכנעי שזה אכן חייב להיפסק, תמצאי את הדרך לעצור את זה. את, או בעלך, לא משנה, העיקר שהילדים יפסיקו לסבול מזה...
שם הספר שאנונימית הזכירה הוא- ״מוטב להזהר ולא להצטער״.
אין אותו בחנויות, אך אפשר לרכוש אותו באופן פרטי מהמחבר.
יש לי המספר. צרי קשר אם את מעוניינת.
בשורות טובות!!!
חשוב לדעתאנונימי (4)

כשמבוגר מטריד ילד, הוא אומר לילד: "זה לא כואב! קצת מדגדג, הכול בסדר"

והילד נשמע למבוגר, כי הוא הרי לא עשה לו כלום, רק נגע, אז מה?

 

אם תלמדו את הילד להגיד "לא!" בתקיפות על מגע לא נעים, יהיה קשה יותר לפגוע בו.

ברב המקרים נפגעים ילדים תמימים.

 

כדי לחנך להגיד "לא!" קודם כל אתם תתנו דוגמא אישית, ואל תרשו לאף מבוגר להציק לילדים שלכם.

^^^חן ס

מסכימה עם אנונימית מעלי!

אם הילדים שלך רואים שמישהו מכאיב לגופם ואת כביכול, מאפשרת את זה, איך הם ידעו לשים את הגבול אם מישהו ח"ו יבוא ויכאיב להם??

 

את צריכה ללמד את הילד שלך לומר לסבא- זה לא נעים לי ופשוט לקום וללכת.

 

שהסבא ילמד בדקך הקשה שאם הוא מכאיב לילדים הם מתרחקים ממנו.

^^^^^^ את כל כך צודקת!אלזה

אנחנו כל כך חוששים מכך שיפגעו בילדינו, אבל בגלל חוסר באסרטיביות אנחנו משדרים להם שצריך להיכנע לתכתיבים חיצוניים כאלו שלא נעימים להם בכלל. 

אדידי 24 קראת מה שכתבת?אין כמו אמא

אנחנו משדרים להם שצריך להיכנע לתכתיבים חיצוניים כאלו שלא נעימים להם בכלל. 

זה נשמע לך הגיוני??

נו, בגלל זה אמרתי לה שהיא צודקת.אלזה

כתבתי את זה גם לעצמי, כי אני כזאת חסרת אסרטיביות וכשדודים מעצבנים ומציקים לילדים שלי אני לא תמיד הולכת ומפסיקה את זה מיד, ומנסיוני כילדה, אחר כך כשהטרידו אותי- לא ידעתי לעצור את זה. היתה לי השגחה פרטית שזה לא הגיע לפסים מסוכנים באמת, אבל אני מבינה שאין מצב שאני רוצה שהילדים שלי ייפגעו, אז אעבוד על עצמי ולא אתן לאנשים להציק להם ולעשות דברים שלא נעימים להם.

קצת נסחפת... תרגיעיאנונימי (3)
סליחה, אבל בגלל שנפגעת את רואה נמלה כפיל....אנונימי (7)

סבא ש"אוכל" לנכדים שלו את הלחיים  זה לא משו שצריך לעורר חששות,

אבא שלי היה עושה לי את זה כשהייתי תינוק (ראיתי בתמונות) ולא הוטרדתי מינית.

אני מסכים שצריך לתת עצמאות לילד על עצמו אבל לדעתי ההורים לא צריכים להתערב במקרה כזה אם הילד לא מגלה סימני מצוקה.

מה שחשוב זה שההורים בעצמם לא יציקו.

ואגב זה לא באמת נשיכה.

אבל הנכד בוכה, ולסבא זה לא מזיז.נ. ל.

הוא לא "קורא" את הרגשות של הילדים!

מי שלא רואה בכי כסימן מצוקה, זו בעיה רצינית.

אף אחד לא אמראנונימי (8)

שמנשיכות של הלחי מגיעים להטרדה מינית, רק אמרנו שאם ילד "מתרגל" לכך שמכאיבים לו וזה בסדר, אם יווצר מצב של הטרדה מינית (אפילו ע"י זר ברחוב) לא יהיו לו את הכלים להגן על עצמו, הוא לא ידע שמותר לו להגיד למבוגר:"די!! תעזוב אותי!! אל תיגע בי!!" הוא יחשוב שלמבוגר יש הזכות לגעת בו בלי לבקש רשות!!

זה ממש לא צריך להיות קשור להטרדה מיניתילדים זה שמחה

אבל זה כן סוג של התעללות.

כי הילד אומר לו דיי, מספיק, והוא נהנה מזה שהילד בוכה מזה.

מקווה שהתשובה שלי תעזור לךאנונימי (5)

היתה לי סבתא שהיתה טיפוס מאד קשה,

לא נדון אותה כרגע - כי בעצמה גדלה אצל הורים קשים ומכים וקשוחים מאד.

בכל אופן, במשפחה היה מקובל לפחד ממנה, כולם חוץ מאמא שלי!

אז למשל היא היתה בענין של לצבוט. כאילו בצחוק, כאילו בדיחה, כאילו חיבה. אבל ממש לא, ממש כואב.

לי היא עשתה את זה רק פעם אחת, זה היה מספיק!

אמא שלי פשוט לא נתנה לזה לקרות יותר, בשום אופן.

ואל תתפתי לחשוב שהילד צריך להתמודד לבד, הוא קטן וחסר אונים מול מבוגר שהוא גם סבא שלו,

את צריכה להגן עליו בצורה תקיפה ורגועה. לא להכנס לפאניקה, אבל להבהיר היטב שלא. לא לא לא.

 

סליחה אם התגובה שלי נחרצתמתעלה אליו

בטחון הילדים לפני הכל!!!!!!!!!!!!

ואם בעלך מתקשה להבין את זה אולי כדאי להעזר במישהו שלישי שיסביר לו את הנזק הנפשי והפיזי שהם נחשפים לו.

גם סבתא שלי היתה מסובבת לי את הלחי ובהחלט ידעתי לומר שזה לא נעים אבל גם לא נעלבתי יותר מידי כי ידעתי שיש לה גבול ושם זה ניגמר מבחינתה.

בהחלט הייתי מתנה את המשך ביקורי הילדים בשינוי המצב ועוד פעם סליחה על הסיגנון האולי בוטה אבל לדעתי אין פה מקום לגמישות כי שוב ביטחון הילדים במקום ראשון!!!!!!!!

חמור מאד מה שאתם אומריםפרח-שלג

אני מאד התעצבנתי כשזה קורה, אבל עדיין לא חשבתי עד כדי כך,

בכל מקרה, חמותי אמרה שהיא תדבר איתו, ונראה מה הלאה,

אם זה יקרה שוב, אני באמת אקח אותו מהידיים בעדינות ואגיד לו: סבא, דוד מעדיף נשיקות.

תודה לכם שעוררתם אותי על חומרת העניין.

 

בעלי בכל מקרה מתנגד שאני אגיד גם את זה, הוא מאד מכבד את אבא שלו, משהו שלא רואים במקומותינו.

אבל אני אדע לעשות את זה בעדינות ובחיוך ואני מקווה שלא יקחו קשה.

בכל מקרה, טובת הילדים קודמת.

כל הכבוד לך! בהצלחה!!מטרי
את מאוד הזכרת לי את חמיילדים זה שמחה

רק שאצלי זה היה נראה נורא, וזה החריד אותי מאוד, אז ממש עצרתי את זה באותו רגע.

ממש קפצתי כמו חתולה ששומרת על הגורים שלה.

וחמי כל כך נבהל מהתגובה שלי ושהוא יותר לא עשה את זה.

חבל שהכבוד לאבא בא על חשבון החינוך של הילד.אנונימי (9)
מה קשור?פרח-שלג

זה עניין אחד כבוד לאבא, וזה עניין גדול מאד. וחשוב.

וזה לא חינוך של הילד, זה טובתו ואם בעלי אינו מודע לטובה הזו כי הוא לא חושב שזה כ"כ חמור, זה משהו אחר.

בעלי גדל על זה אז קשה לו להבין מה כ"כ נורא בזה,

אין כל קשר שאם היה משהו שבעיני בעלי חמור בוודאי שהיה עוצר.

 

ומאד מפריע לי אמירות כאלו שמנסות לסכסך בין אישה לבעלה. את רוצה להמציא לי משפטים מה לריב עם בעלי?

 

צודקת לגמרי!!!ילדים זה שמחה

זה ממש לא קשור לכבוד אב.

קודם הילדים שלנו.

ואין פה שאלה בכלל!!!!

אף אחת לא תסכן את הבן שלה בגלל "כבוד אב" ותאמינו לי שיש לי כבוד להורים.

אבל יש גבול!

תגובה לדברייךאנונימי (10)

כתבת: "בעלי בכל מקרה מתנגד שאני אגיד גם את זה, הוא מאד מכבד את אבא שלו, משהו שלא רואים במקומותינו."

אולי הכבוד הזה מגיע ממקום שהוא למד לתת לאבא לעשות מה שהוא רוצה גם על חשבונו? (הרי בדיוק כמו שקורה עכשיו בין הנכדים לסבא, קרה לפני 20 שנה בין בעלך לאבא שלו.)

סוג של 'כיבוד הורים' כזה זה לא כיבוד הורים אמיתי, שמגיע מאישיות נבדלת שמסוגלת לכבד את מי שצריך,

אלא מאישיות שנכפה עליה כבוד מדומה על חשבון בנייתה העצמית.

 

למעשה -

א. את חייבת לעצור את זה בעצמך, גם אם זה לא נעים.

אם הולך דרך חמותך, יופי. אבל במצב הזה קצת קשה לי להאמין שחמותך הכתובת. הרי מהילדים שלה עצמה היא לא הצליחה למנוע את זה.

 

ב. אם בעלך מסתבך עם הסיפור הזה, שמעמת אותו שוב עם הקשר שלו מול אבא שלו והחוויות שהוא חווה, יש מקום לשקול טיפול זוגי, כדי לעזור לבעלך להשתחרר מדפוסים שגויים שהושרשו.

השלכהחרדית 3

הדברים שלך נכונים וחכמים, באמת.

אבל נראה לי שכאן את משליכה מהמקרה שלך על החיים של 'פרח שלג',

ומנקודת המבט הזו את כבר מפרשת את החיים שלהם, ובכלל לא בטוח שכך הם פני הדברים.

קצת הגזמת. את משליכה מהחיים שלך לבעל של פרח שלגאנונימי (11)


אתן יודעות מה האנונימית עברה בחיים?נ. ל.

אמנם יש כאן 2 אנונימיות ששיתפו בסיפור אישי, אבל את יודעת כמה אנונימיות כתבו פה?

בנושאים אלו, אני מאוד מבינה את כל אלה שנשארו אנונימיות.

 

ועוד דבר: אתן טוענות שיש כן מסקנות מוגזמות.

אתן יודעות כמה פעמים מתגלות בעיות רציניות אחרי שנים רבות, וכולם שואלים: מה?? איך לא ראו??

 

ואז פתאום נזכרים שבעצם אותו אדם שנתפס, היה נושך את הילדים או משהו דומה.

 

כשבן אדם מעז לעשות כאלו דברים בפרהסיה, צריך לחשוב מה הוא מסוגל לעשות בסתר.

 

 

נכון ובגלל זה לא צריך לחשוב בכלל.ילדים זה שמחה

אין פה עניין של כבוד הורים.

את האמא וזה התפקיד שלך לשמור על הילדים שלך.

את גם נשמעת לי אחת שיודעת מה את עושה, ולא נראה לי שתתעלמי מזה.

אז בעז"ה זה הסתדר.

לדעתי הכבוד אל האבא תורם הרבה לילדאורין

לשנים רבות. ולכן מבינה מאד את ההתלבטות שלך.

ולרוב בעל שמכבד את הוריו מכבד גם את אשתו.

אדם שמכבדים את גופו- יכבד את עצמו- ויכבד אחריםמאמע צאדיקה

ילד שלא מכבדים אותו

לומד אי-כבוד- לעצמו, למשפחה, לסביבה- למה שיתנהג שונה לאשתו? 

 

 

הכבוד אל האבא או הסבא- תורם הרבה לילד

בתנאי שזה באמת כבוד

כבוד אמיתי מכבד את שני הצדדים, 

כבוד שהולך לצד אחד במחיר כבד של הצד השני- זה לא כבוד, זה רמיסה. 

הבן שלך חכםחרדית 3

מה שנדמה לי מהתאור שלך זה שהבן שלך חכם, ב"ה, ומבין מצויין את ההומור של הסבא ועונה לו באותו מטבע לשון.

זה לא אומר שהשיח הזה הוא טוב ובריא, אבל נדמה לי שיש לילד כלים וכוחות להתמודד.

וגם מהתגובות המאוזנות שלך נראה שאת מתמודדת מעולה, סליחה אם זה נשמע שאני מחלקת ציונים, אבל את לא נראית מבולבלת ונבוכה, אלא מפוקחת ולוקחת דברים בפרופורציה.

כל הכבוד לך!

תודה לך, והוא באמת גאון, בחסדי השם.פרח-שלג

מסכימה עם חרדית נשמע שאת ממש מאוזנתאורין

גם קשובה לילדים וגם מעריכה ומוקירה את בעלך ולא ממהרת לפרק את המשפחה המורחבת בהיסטריה. ואפילו מבינה את המעלות של כל זה עבורכם.

מבין אותך לגמרי גם אני הייתי שםender13

היו זמנים שרציתי לקחת את הילדים ממנו ולהרחיק אותם.

זה מה שעבד לי: נסי להתחיל באמירה לא מחייבת כבדרך אגב, כשהוא עושה את זה "זה לא נעים לו", או כל ניסוח דומה שמתאים לסבא.

פעמים שלוש כאלה וזה יהיה לגיטימי ויהיה אפשר לומר משהו קצת יותר משמעותי.

אסימון ברזל בכפפת משימקיין
עבר עריכה על ידי מקיין בתאריך י"ז בטבת תשע"ה 15:19

מה הסיפור של הסבא? כנראה חוסר יכולת רגשית.  (סבבה קורה להרבה..) ולא ברמות של הטרדה וכו' ולכן

התנגשות חזיתית לא מומלצת וגם לא אפקטיבית.(וייתכן גם שאני כותב שטויות. ראי הוזהרת.)

ולכן מציע לחשוב בכיוונים האלה: (הרי בכל מקרה את תצטרכי לעבד אותם אולי לתרגל אותם עם בעלך 

ולהוציא אותם בצורה אינטואטיבית,בשליטה,בחיוך,בכיף{קל להגיד..}):

העיקרון הוא לתת להבנה לחלחל מבלי שהוא עצמו יבין שהוא מחולחל ברגע זה. 

 

א. לדבר עם בעלך שיחה ספונטנית בנוכחות הסבא והסבתא " אתה יודע בעל, היום  ילד בא לבן שלנו וחיבק אותו ממש חזק וזה ממש כאב לו / יש ילד אחד שכנראה רוצה להיות חבר של הילד שלנו והוא מקניט אותו כל הזמן שאיציק יותר חכם ממנו ושפיציק יותר גדול ממנו. הוא בא אליי בוכה ואמר שהוא לא רוצה להיות ליד מישהו שעושה לו רע. בעל,מה לדעתך עושים?"

אולי שיחה אגבית אחד על אחד את והסבא 

תתן אותה תוצאה. העקרון לא ליצור אצלו תחושה שהוא במתקפה כלשהי.

להכין תגובות:

א.הסבא והסבתא שותקים - סבבה,הבעל עונה קצרות "זה נשמע רציני,צריך לחשוב על זה". בום!נפל פה פיל בחנות חרסינה.

אחרי רבע שעה להעלות שוב את העניין ולהרגיש את השטח.

ב. הסבא מתערב "יש לי פיתרון" - יופי מה אתה מציע

ג. הסבתא מתערבת "יש לי פיתרון" לא יוצרים קשר עין (יאשים אותו) עם הסבא. מנהלים איתה שיחה על הפיתרון.

 

הרעיון הוא  ליצור אצל הסבא הבנה עקיפה עם מעשיו והבנה לא מודעת שהוא לא בכיוון הנכון. 

ומבלי שהוא עצמו ידע הוא יפסיק עם זה. כי סביר להניח שאם היתה לו היכולת להרגיש את הזולת היתה לו גם 

היכולת להבין רגע אני גורם לו צער אפסיק עם זה. ולכן צריך לשים לו מראה תת הכרתית. כי ההכרה הרגילה לא כ"כ בתפקוד

ולכן שיחה ישירה לא תשיג דבר. כי הרגש לא קיים.

(שוב אני מסייג יתכן מאד שזה לא נכון. זה הימור.)

אפשר הרבה וראיציות על העקרון. סביר להניח שהרעיון שיעלה לך עצמאית הוא הדרך הגמישה והנכונה שבה תוכלי לשחק את התפקיד באופן אופטימלי.

תוכלי גם למצוא שיעור מתאים(במכון מאיר למשל http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4914&cat_id=3978) ולשלוח לסבא לסבתא ולבעלך (הי,תראו מצאתי כאן שיעור שאולי יתאים כפתרון לבן שלנו מדובר שם שצריך לשים לב שהילד לא נפגע מדברים שלנו נראים כשטות) במייל.

או לפתח שיחה נינוחה על איזה אחד דמיוני במשרד שכל הזמן מרגיש צורך לדרוס ולהקטין אנשים מסביבו 

ונראה שהוא עושה את זה על אוטומט לא מתוך כוונה רעה אבל משאיר מאחוריו שובל של נפגעים בנפש.

טוב הבנת את העקרון.

עוד יבוא שלום עלינו ועל כולם במהרה בימינו. 

בתפילה להצלחת המשפחה.

 

           

  

למה ללכת בעקיפין ולא לדבר עם איש מבוגר כמו שמדברים עם איש מבצוללת צהובה

מבוגר? כמובן בכבוד ובנימוס, אבל נראה לי הצורה העקיפה הזו מתאימה, מחילה, לדיבור עם ילדים.

ייתכן ואת צודקת, צוללתמקיין
עבר עריכה על ידי מקיין בתאריך י"ז בטבת תשע"ה 20:05

אבל לדעתי ישירות לא תשא תוצאות.  היא טוענת שהיא ניסתה ולא רוצה לחזור על כך.

הרי בכביש צריך להיות חכם ולא צודק.

אז גם אם זה נשמע לא בוגר כי זה לא פתרון של גדולים ז"א זבנג וגמרנו ותעזוב לי את הילד או שאני וכו'

הצעתי כיוון לפתרון שבאמת נשמע קצת לא מתקדם. אגב,

ייתכן שהוא גם סוג של ילד - במובן האינפנטילי, הלא מפותח. האוטיסטי.חוסר יכולת להרגיש את האחר.אמפטיה.

כי אחרי פעם פעמיים השדר השלילי מהנכד היה אמור להקלט. אבל הוא לא.

מה המסקנה? אין קליטה. יש נתק בחיווט בין הרגש לשכל.

(ופה אני מגזים בפסיכולוגיה בגרוש וחצי) ואם אין קליטה אז לא יעזור לדבר.

כי החוקיות שעובדת אצל אנשים שבנויים תקין לא עובדת אצל אנשים שבנויים אחרת.

אז בהנחה שמדובר באדם עם תפקוד רגשי מועט עד לא קיים

צריך למצוא דרך אליו "דרך הרגליים" ולא דרך הסברה בשיא הכבוד וכו'.

הוא בעצם סוג של עיוור אז איך אפשר להסביר לו מה זה סגול או כתום. גם אם עושים את זה לפי כללי הטקס.

זה לא בעולם המושגים שלו. 

ושוב יכול שכל מה שאני שאומר זה קשקוש מקושקש ועדיף ללכת לקוראת בקפה.

אבל זה יותר יקר..

אגב, ender13 השכן מקומה מעלינו הציע משהו סבבה לגמרי.

מעבר לכך, כשהיא או בעלה יגידו לסבא "אנחנו מבקשים לא לגע בילד"

הוא ישמע "הם מנסים לחנך אותי" ולא "וואלה הם צודקים זה לא לעניין"

לסיכום, עקיף זה הרבה יותר טוב מישיר בכל חיכוך בין אנשים. למה?

כי ישיר זה התקפה. והתקפה פותרים בגז עד הרצפה ופחח טוב.

או עם פטיש שניצלים. אף אחד לא סובל שמישהו מנסה לאיים עליו.או על השכל שלו.

למשל באוטובוס "גבירתי,החלון קצת פתוח יש מזגן" בעצם 

היא שמעה" יא מטומטמת את לא רואה שיש מזגן???!!" התחילה לצרוח עליו, פתחה את החלון וזרקה אותו לאיילון

סתם..והוא דיבר בשיא הנימוס ובטון של שטיח. 

אז הנה דוגמה למה דיבור בוגר+כבוד לא תמיד תורם לפתרון.

דיבור מכובד עם עניבה מצטייר בשכל של הצד השני כלוחם דעא"ש מנופף בגרזן שאוטוטווו וכו' כיד הדמיון המזרחי

ואז השכל שולף את הסוגרי אוזנייים נגד טילים ושולח מסר להתאפד נקמה ולזרוק את האייפד הקרוב למקום מגוריו

על הבחור המצ'וקמק הזה שנקרא בעלי/כלתי/אשתי בכינון ישיר.

אם הגעת עד לפה מגיע לך עיטור הגבורה.

 

כתבת שני דברים מנוגדים בכל חלקמתעלה אליו

אם הוא לא תקין ריגשית אז כניראה אין ממש סיכוי שהוא יפתח  איזו מודעות או הבנה לא ממש קיים.

זה לא תפקידה לחנך אותו!את מי שיש לו בעיה שולחים לטיפול!

אני מעולם לא טענתי שצריך לפתחמקיין

לו מודעות. האמת היא שחפרתי בטירוף אז אין סיבה שבנאדם יזכור את כל המלל המיותר.

אמרתי שאם טומנים לו מסר מוצפן מבלי שהוא עצמו ידע אז המודעות לא צריכה לשחק תפקיד.

זה חומק מתחת למחסום דרכים שיש לו על כביש הרגש.

זה לא שעכשיו הוא יושב עם עצמו ואומר: וואלה זה בדיוק מה שאני עושה לנכד שלי אני חייב להפסיק.

לא. הפתרון הלא פחות מגאוני (ממש) שלי אומר (בתאוריה הכל עובד) שאם יציגו לו מראה 

אז גם ללא הבנה בשכל הוא יפסיק עם זה. אפשר לקרוא לשיטה: מראה תת הכרתית. הוא ילך לישון בלילה סבא 

מציק ובבוקר יקום כמו חדש בלי הרגלים מגונים.

 

א"א לטפל. זה כאילו אין לו יד. מפיש. קפוט. נאדה. זה המובן של נכה רגשית. 

אבל הי בואי לא נחסל את הסבא המסכן שסה"כ הוא בחור טוב. הרי הוא היה יכול גם 

להגיד לו צ'מע התחתנת לא רוצה לראות את הנכדים הם עושים לי רעש. 

 

 

לא ברור לי איך הגעת לחיסול ממוקדמתעלה אליואחרונה

הקיצר עשית סלט שלם ואני אסביר למה ואני אסביר מתוך הרבה ניסיון עם אנשים כאלה הרבה הרבה יותר ניסיון ומי שתקפוץ עלי שאני עושה השלכה שתשליך אותי קיבינימט אם בא לה אבל זה לא ישנה שהעובדות הן כמו שאני אומרת.

קודם כל קצת מצחיק שמדברים פה על כיבוד הורים כשעושים פה ניתוחי אופי לבן אדם מאחורי גבו(גם בפניו זה לא)מענין אם מישהו מפה היה רוצה שינהגו כך בו או בהוריו(אני התנגדתי למעשיו מתוך העדפת ביטחון הילדים)

אדם כזה אין מה לדבר אצלו על תת מודע,מודעות,עקיפה,דרך הרגליים,אסימון משי(וגם לא כפפות ברזל)וכו וכו,הוא כבר לא ישתנה בגילו ואולי זה גם לא הוגן לצפות ממנו שישתנה,מבחינתי זו עובדה מוצקה ושוב אני מדברת מטונות של ניסיון(אפשר להגיד עלי הרבה דברים אבל שקרנית זה ממש לא אחד מהם)

מכיוון שכך אין זה מתפקידה של שלג או בעלה של שלג לבזבז זמן ואנרגיות על כל מיני תימרונים עקרים ומיותרים,תפקידם היחיד במצב זה הוא דאגה לביטחון הילדים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!(שנשיכת לחי אחת יותר מידי יכולה לגרום לפציעה חמורה ביחוד לבן שנה)ואם בטחון הילדים מצריך לקחת הפסקה מביקורי הילדים אצלו....אבל זו כבר החלטה של שלג ובעלה.

ואגב אם שלג הבעל היה סובל מזה בילדותו כניראה שהוא עשה הדחקה מצוינת אבל ההדחקה הזו לא פוטרת אותו מאחריות,כדאי יעוץ.

 

למקיין- איזו יכולת כתיבה!! שאפו!!צוללת צהובה


תודה!!!!מקיין


אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל

מרגישה שאין לי כבר כח

אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים

ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד

והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד

וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים

 

אין לי כח להיות הגמח של השכונה

בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות

 

אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש

או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה

 אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל

ואין לי כבר כח

אוףף

 

זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים

אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים

 

חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר

וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו

 

לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים

וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית

(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)

 

סופריקה

 

 

וואי ממש מבינה אותךבתאל1

גרתי פעם במקום כזה... הייתי שולחת את הילדים חזרה למצוא את אמא ולבקש ממנה תפוח/ביסקוויט/משהו איר שביקשו.

אם הילד מרביץ- תתקשרי לאמא בכבודה ובעצמה שתבוא לקחת אותו כי הוא מפריע.

וציוד שמתקלקל- וואי בול ככה. היה לנו בית פיצי ולא יכלנו לשים שום דבר בחוץ בלי לחשוש שלא נמצא אותו יותר.

אז הכל היה בתוך הבית. 

תעזרו לי לשמוחחחואז את תראי

יום העצמאות

כולם עם המשפחה

עם חברים מהיישוב

עושים על האש

נהנים


ואנחנו כרגיל בבית

משפחה גרעינית

תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!

כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה

פשוט לא זורם

זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין

הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי


וזה לא פשוט

לסחוב הכל

לארגן הכל

לשלם על הכל

להעסיק את הילדים

הכל לבד

מסיימים עם הלשון בחוץ

"רק בשביל הילדים"


וגם לי בא שמישהו יזמין אותי

לבוא ככה

כמו שאני

להכין משהו קטן

וזהו

להרגיש תחושה של ביחד

של חלק ממשפחה

מקהילה

ואין....


יאללהההה

הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים

ומהר מהר מנגבת את הדמעות

תודה שהייתן כאן🥰

הלוואי ותהנו ותשמחו!!! חיבוקיעל מהדרום
לא רלוונטי כבר להשנהשלומית.

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!


אולי תחשבו על כיוון כזה?

הבעיה לא משתנה ואז את תראי

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

על האש זה לא באמת מצוות היום 😉אולי בקרוב
כן, הרבה עושים אבל אם לא זורם, לא מסתדר אם סתם פחות אוהבים באמת שאין חובה ואפשר לעשות משהו אחר
אולי תנסואורוש3
לחשוב מה יהיה לכם הכי כיף. זה לא פותר את הבעיה של חברים או משפחה. אני לא יודעת מה הרקע וחיבוק גדול על זה! אבל בביחד שלכם הייתי משקיעה רגע מחשבה מה יהיה לך פחות שוחק ויותר ממלא. כמו שהציעו אפשר לטייל, אפשר ללכת למתנפחים באיזה מקום עם דוכני אוכל, לשבת ליד מעיין, לעשות בוקר סרט. סתם זרקתי. אבל ברעיון, אין חובה כמעט בשום דבר... תנסי בביחד שלכם לא להרגיש רק שאת מקריבה למען אחרים אלא גם נהנית. 
אני אגיד לך מהואז את תראי

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי


ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...


תודה על ההבנה והרעיונות💜

למה זה ככה בעצם?אורוש3
אמממואז את תראי

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )


מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

אז למה אתם לא עוברים לקהילה?אמאשוני

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

לא מוצאים לאןואז את תראי

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

ממש ממש לא..שקדי מרק

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

ויש עוד כמה יישובים חוץ מבשומרון ובנימיןשקדי מרק
אשמח לשמועואז את תראי
אנחנו גרים במקום כזהואז את תראי
זה לא מספיק קהילתי בשבילנו
לאאמאשוני

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

אנחנו גרים ביישוב גדול עם קהילה סביבואז את תראיאחרונה

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

וואי מבאס ממש הלבד כשאת כל כך רוצה ביחד😒❤️שיפור

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹


ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

לי זה כן מרגיש שזה משתנהשלומית.
עבר עריכה על ידי שלומית. בתאריך ה' באייר תשפ"ו 23:18

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

לגבי הקהילהשקדי מרק

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

אפילו לעבור דירה..שקדי מרק

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

הכי מבינה אותך בעולםםפה משתמש/ת

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם


לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל


ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך


אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

הדסה עין כרםרקאני

אשמח לשמוע יתרונות וחסרונות

וכן אם עדיף שערי צדק או לא למי שילדה בשניהם

תודה!

ילדתי רק בהדסה והייתי ממש מרוצהסטודנטיתאמא
מה חשוב לך לשמוע? איזה נקודות מעניינות אותך? אני אשמח לענות רק תכווני קצת
בלידה הקודמתרקאני

ילדתי בשערי צדק

והעברתי המון המון שעות של צירים בלתי נסבלים במיון

כי לא הייתי פתיחה 4 אלא 3.5

לא נתנו לי חדר לידה עד שביקשתי אפידורל

אז חשוב לי לדעת דבר ראשון ששם יש סיכוי שיתנו גם אם אני פלא פתיחה 4 ולא רוצה עדיין אפידורל

וגם כמה נורא להעביר שם צירים במיון?

כי בשערי צדק זה היה מזעזע

 

וגם שהמיילדות (עברתי כמה וכמה עד שילדתי) יהיו אנושיות ומכבדות

ויקשיבו לי בלי להתנשא עליי

והרופאים כנ"ל

 

והמחלקה

איך זה בלי ביות? ואיך זה עם?

כמה יולדות בחדר?

כמה פרטיות?

כמה נותנים למלווה להיות איתי?

אני אנסה לענותסטודנטיתאמא

לגבי אפידורל לא לקחתי והכניסו אותי לחדר לידה הרבה לפני פתיחה 4 בשביל שתהיה לי מקלחת צמודה פרטית. לא ממש העברתי צירים במיון, העברתי קצת במחלקה ואז בחדר לידה. המיילדות היו מדהימות אחת, רופאים לא ממש פגשתי כי ב"ה הלידה הייתה טבעית ובלי סיבוכים, פגשתי רופא במיון ובפעם הבאה רק כשבאו לתפור. מי שפגשתי היה אחלה ממש, שאלו לפני כל דבר שעשו והסבירו מה עושים.

הייתי ביות מלא והיה מוצלח, כן התאכזבתי קצת מהמענה בנושא ההנקה, ציפיתי ליותר נוכחות של יועצות הנקה. רוב האשפוז שלי היה בשבת אז אולי בגלל זה והאחיות כן השתדלו לרוב לתת מענה בנושא. הייתי במחלקה החדשה שתיים בחדר חלק מהזמן אבל רוב הזמן היינו לבד, יש גם חדרים פרטיים לחלוטין, לא זכינו;) בכל מקרה החדר היה מהמם! נתנו לבעלי להיות איתי 24/7 וגם אמרו לי שלא שואלים את החברה לחדר אם אפשר כי זה זכותי כיולדת שיהיה לי מלווה (היא גם הייתה עם בעלה), כן אסור למלווים להתפנות בשירותים בחדר שזה לגמרי הגיוני.

וואו תודה רבהרקאני

נשמע טוב

הלכת לסיור לפני הפעם הראשונה שילדת שם?

לא, לא הרגשתי צורךסטודנטיתאמא
רקאני

ידעת כשהגעתם בדיוק לאן ללכת ?

איפה חונים?

אני מפחדת להיאבד שם  חחח

מובן ממשסטודנטיתאמא
זה השיקול היחיד בעיני ללכת שם לסיור, אני הגעתי עם אמבולנס (התחיל לי דימום שחששתי ממנו) אז לא נתקלתי בבעיות. אולי אם לא מכירים שווה ללכת...
את יכולה לעשות סיור לבדשושנושי

תבואי לחניון, תמצאי את המעליות ומשם לחדרי לידה.

ככה בלידה עצמה תדעי לאן ללכת.

אני גדלתי עם הנחה כזאת ששערי צדק מאין משכנעות לקחת אפידורל ולכן יש להם זמינות כל-כך גבוה של מרדימים. האם זה נכון? אני לא יודעת. ככה פשוט סיפרו לי כל השנים. שאם את רוצה אפידורל - לכי לשערי צדק. אם לא - עדיף את הדסה.


אחותי למשל יולדת רק בשערי צדק מהסיבה הזאת, מבחינתה לקבל אפידורל כבר בחניון. ולכן היא יולדת שם.

אני מעדיפה בלי אפידורל ולכן הולכת להדסה (בהדסה יש לתחושתי עוד פולסים, אבל הם כמובן משתנים. תלוי על איזה יום את נופלת, כמה עמוס, על איזה מיילדת יכו.


היו לי בהדסה שתי לידות,

לא הייתי הולכת למקום אחר. הייתי מרוצה מהכל. 

דווקא בהדסה קבלתי אפידורל ברגע שבקשתי ובשע"צ לאאמהלה

בהדסה הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5 ומיד נתנו אפידורל.

שע"צ שעות שעות עד שהגעתי לפתיחה 4 רק אז הכניסו לחדר ואז לחכות עוד שעתיים למרדים.

לא יודעת אם זה נכוןאפונה

אבל אני קיבלתי בשעצ אפידורל בפתיחה 1

(לא חזרתי לבדוק... לא את שעצ ולא את האפידורל)

עונה על מה שיודעתאחת כמוני

הכניסו אותי פעמיים לחדר לידה בפתיחה 3.5. גם בלי אפידורל.

במיון עצמו תלוי- בשלושת הלידות ביליתי במיון כמה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה

בראשונה היה שבת והיה שקט, נתנו לי להיות שם במקלחת והיה ממש בסדר.

בשתי הלידות הבאות מצאנו פינה שקטה יחסית צמוד למיון להעביר בה את הצירים, גם היה בסדר .

מיילדות בעיניי זה עניין של מזל/סייעתא דישמיא- בלידה הראשונה היו לי 3, השתיים הראשונות היו דיי "פרווה" והשלישית כן הרגשתי תחושת התנשאות כמו שאת מתארת.

בשניה היא היתה בסדר אבל לא הייתי הרבה זמן בחדר לידה והיה צריל בסוף התערבות רפואית, אז היא לא ככ הרגישה לי דומיננטית.

בשלישית - מיילדות מדהימות גם במיון וגם בחדר לידה. ב"ה.


אשפוז-הייתי בזמן מלחמה עכשיו, אז אולי לא משקף- החדר היה מלוכלך, לקח זמן עד שהביאו לי כרית ושמיכה. היתה רק אפשרות של ביות (שמבחינתי זה היה טוב). הצוות ברובו היה נחמד. האוכל בסדר. היינו שתי יולדות בחדר. לא יודעת לגבי מלווה כי לא ניסיתי. בהצלחה בהחלטות

תודה רבה לךרקאני

ומזל טוב

מקווה ממש שלא יתחיל עוד איזה מבצע בדיוק כשאצטרך ללדת

כי הבנתי שממש צפוף שם בזמן מלחמה

🙏💚 שיהיה בשעה טובה יקרהאחת כמוני
אני חושבת שזה בעיקר תלוי בעומס בחדרי לידהעדיין טרייה

וגם כשזאת לידה ראשונה הם חושבים שיקח לך זמן אז נותנים להסתובב יותר.

אני בלידה ראשונה הגעתי בפתיחה 4 ואמרו לי להסתובב.

אבל זה לא היה כל כך נורא ביקשתי כדור פיזו ונתנו לי להיות במקלחת של המיון אז העברתי ככה את הצירים עד שהכניסו אותי לחדר לידה.

אם מעניין אותך לידה ללא אפידורל אז החדרי לידה הטבעים שם מהממים וגם המיילדות היו ממש מעולות.

בביות מלא 2 יולדות בחדר נתנו למלווה להישאר גם בלילה.

ילדתי 2 בהדסהפצלשהריון

על הילד הראשון לא יודעת להגיד על הלידה כי ילדתי לפני שהגעתי לבי"ח. אבל אחכ ביקשתי ונתנו לי להיות בחדר לידה להוצאת השליה ולהתאוששות. והמיילדת הייתה סופר רגישה ועזרה לי עם הכול (במיוחד שאמא שלי לא הספיקה להגיעה אז היא ממש 'מלאה' את מקומה). 

השני, הלידה הייתה טובה. הכניסו אותי ישר כשהגעתי בפתיחה 5 לחדר לידה. עשו רק בדיקת פתיחה במיון אפילו לא מוניטור. לידת מיים טובה. מיילדת לא ממש בסגנון שלי אבל הייתה ממש בסדר גמור. נתנו חופשיות כמה שאפשר. בהתחלה קיבלו אותי 2 מיילדות כדי לתקתק את הקבלה מהר. קיצר, היה ממש טוב. 

והייתי עם שתיהם במחלקה ג בביות מלא. היה ממש טוב. נעים. שקט. אחיות טובות ונעימות (קצת ערביות, אבל הרוב לא). לא היה כמעט ערביות במחלקה. היינו 2 יולדות בחדר והיה ממש ממש טוב. 

היה איתי כל הזמן מלוות. ונותנים חופשי ביקורים. אם מפריע ליולדת השניה אפשר להיות בחדר אוכל הסמוך (הוא ממש קרוב) ויש שם ספות ואזור אירוח. 

האוכל בשפע. לא עפתי עליו. אבל אני בררנית מטבעי. הוא כן היה נחשב טוב. 

 

שעצ. לא ילדתי אבל בררתי עליו הרבה. לא רציתי בגלל העומס. בגלל שהם פחות בקטע של לידה טבעית. ובגלל העומסים (3 בחדר הרבה פעמים יכולים להיות במסדרון וגם בקבלה יכולים להתקע.)

ילדתי בהדסה עין כרםאחת כמוני

לאחרונה.

מיון יולדות וחדר לידה יחס מדהים. הגענו גם בזמן רגוע יחסית.

האשפוז פחות. אבל לא יודעת מה קורה המקומות אחרים.

מוזמנת לשאול ספציפית..

לדעתי עדיף הר הצופיםאנונימית בהו"ל

הרבה יותר זורמים עם היולדת והמחלקה מקסימה

בעין כרם דרשו ממני להיות על המיטה והיתה סטודנטית ששאלה אותי שאלות באמצע הצירים. והמחלקה היתה לא משהו

זה לארקאני

מלא מלא ערבים שם? 🙈

לא שונה מהרבה מקומותאנונימית בהו"ל
במחלקה מפרידים בד"כ 
גם ממליצהשומשומונית

ממש ממש לא הרגשתי שיש יותר ערבים ממקומות אחרים...

לי היה שם מעולה, הרבה יותר משעצ. בעין כרם לא ילדתי בכלל...

ילדתי 3 פעמים בעין כרםשלומית.

והייתי ממש ממש מרוצה!!

פשוט מהכל. מהמיילדות, מהאחיות במחלקה ( הייתי פעמיים בג' ופעם אחרונה בד' שהיא החדשה, אישית קצת יותר התחברתי לג דווקא) מהאוכל ובכללי מכל החוויה.

לא לקחתי אף פעם אפידורל ולא הגעתי לפני פתיחה 4 אז אין לי תשובות על השאלות... אבל בכללי מאוד ממליצה 

ילדתי שם בשתי לידות (השניה והשלישית שלי)השקט הזה

מבחינת היחס גם בחדרי לידה וגם במחלקות היה לי מעולה. ממש אנושיים, קשובים, מתחשבים. ממש כל מי שנתקלתי בו. לא זוכרת חוויה לא נעימה מהצוות.


בלידה השניה הורידו אותי לחדר לידה מהמחלקה כבר באיזה פתיחה 2.5 כי רציתי אפידורל (אשפזו אותי בנשים עם ירידת מים)

בלידה השלישית כן העברתי יותר זמן במיון אבל הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5.. לא חיכו עד לפתיחה 4.


מבחינתי המינוס זה התנאים במחלקה. יש מחלקה חדשה אבל בסוף רוב הסיכויים זה להיות במחלקות הישנות והתנאים שם קצת מבאסים. מקסימום 2 יולדות בחדר אבל החדרים ממש צפופים ואם את בביות מלא אז פשוט אין מקום. אם פותחים את הכורסא של המלווה זה כבר חצי נכנס בוילון של השותפה.

קיצור מבאס. 

למה בישנות?שושנושי

תבקשו בחדר לידה, כבר באמצע הלידה להיות במחלקה החדשה.

תבקשו גם חדר פרטי - אני קיבלתי והיה מדהים ב''ה 

אני ביקשתי ולא קבלתי. לא תמיד מתאפשראמהלה

הבייבי היה צריך השגחה ובמחלקה ד' אין תינוקיה פעילה ואין אחיות. לכן הייתי במחלקה א'.

אני פחות נהניתי באשפוז

לאורך כל ימי האשפוז לא נבדקתי אפילו פעם אחת כי הייתי צמודה לבייבי שהיה בפגיה או בתינוקיה עם תמיכה נשימתית וניטור.

אז לא עלו בזמן על בעיות שהתפתחו אצלי....

אני הייתי כולי שקועה בבייבי ולא היה לי פניות לעצמי.

היתה איתי בחדר אישה מקסימה, אבל פעם אחת הגיעו לבקר אותה כל גיסותיה ובעלה והיתה שם חגיגה שלמה מעבר לשעות הביקור

ובכמה דקות שרציתי להכנס לשירותים ולהתאפס רגע על עצמי לפני שחוזרת לבייבי לא היה לי לאן להכנס כי בעלה בילה בשירותים..... (זמן רב מדי... ואחריו היה לא נעים להכנס......)

אז כבר פרצתי בבכי הסטרי והלכתי לאחיות והן פתאום נזכרו שאני קיימת....

 

אמאל'ה נורא נורא נורא. איזה מעצבן.שושנושי

במחלקה למטה זכור לי שיש הגבלה דיי קשוחה של ביקורים מעבר לעשות המופיעות.

הייתי במחלקה מייד בכניסה בצד ימין, קומת קרקע. לא זוכרת איזה אות.

חוויה ממש לא נעימה. כואב לי עלייך שעברת את זה. 

גם אני ביקשתי ולא קיבלתיאחת כמוניאחרונה

אמרו שאין מקום וזהו.

וחיבוק @אמהלה , נשמע נורא

ילדתי בשניהםואילו פינו

את ה2 הראשונים בשערי צדק וה2 האחרונים בעין כרם.

עין כרם לוקח בגדול!!


בשערי צדק היה עמוס מאוד בכל פעם שהגעתי. לא היה חדרי לידה פנויים גם כשהייתי בפתיחה מלאה (בלידה הראשונה ילדתי בחדר מעבר כזה לזירוזים, בשנייה רק בפתיחה 8 הכניסו לחדר לידה ועד אז הייתי צריכה לחכות במיון כשכל הנשים ששם והבעלים שהלם צריכים לשמוע אותי מתמודדת עם הצירים עם המחיצות הפיציות..

היחס גם היה מאוד מושפע מהעומס. וחוויתי ממש זלזול מחלק מהצוות.

האשפוז היה מקסים ממש, בביות מלא במחלקה ג


לגבי עין כרם אפרט בהמשך. הילדים צריכים אותי..

לגבי עין כרםואילו פינו

בשני החידות היחס היה ממש מקסים. גם במיון וגם בלידה. מאוד מכבד, ישר הכניסו לחדר לידה, היו קשובים מאוד סביב התפרים

בביות מלא בג' היה לי צפוף מאוד.. לא היה מקום מעבר למיטה שלי והעריסה..  לא היה מאוד מאובזר מבחינת ציוד לתינוק, שירותים מאוד קטנים..

בביות מלא בד' היה מושלם, חדר לבד מרווח עם מיטה נפתחת, שידת החתלה ועוד.

בד' גם היה לי אירוע חירום רפואי שקורה אחרי לידה והצוות תפקד מדהים, ברגישות וביעילות. 

ילדתי לפני שבועיים בשערי צדקלב זהב

נהניתי מאוד מאוד מאוד

בפתיחה 3 כבר הכניסו אותי לחדר לידה (הייתי בלידה 9עילה שהתפתחה מהר)

בהמשך היום לי כמה סיבוכים, והם לא עזבו אותי!!! היו איתי רופא, מנהלת המשמרת והמיילדת והרגיעו אותי! היו ממש מסורים אלי

ממש מרגישה שהיו שליחים טובים

וממליצה ממש!


 

אם אחת זיהתה אותי, אשמח לדעת בפרטי 😀

העיקר שיהיה בשעה טובה!

ממליצה מאדאמא לאוצר❤

בית חולים מצויין!! בפער על שערי צדק מניסיון בשתיהם

עין כרם מקצועי מאד ומאוד מאד נעים ומכבד

וגם הרבה יותר טובים עם לידות טבעיות

ילדתי שם במים והיה מדהים

ילדתי בשניהם אבל בשערי צדק הה ניתוח מתוכנןבוקר אור

אז לא ממש יודעת להגיד לגבי החדרים לידה

בשניהם האחיות שנתקלתי (ונתקלתי הרבה.. הייתי 4-5 ימים בכל אחד) היו מאוד נעימות ונחמדות

זכורה לי בשערי צדק דווקא רופאה שפחות היתה נחמדה כשבאה לבדוק אותי ומיילדת בניתוח עצמו שדיברה בטלפון תוך כדי

החדרים בעין כרם היו לי סבבה, אולי לא מרווחים אבל אפשר להסתדר (הייתי בביות מלא)

לא אהבתי את האוכל כל כך טבל לא כזה קריטי בעיניי. יועצת הנקה כן הגיעה אבל לא היתה מאוד יעילה להרגשתי

בשניהם בביות זה שתיים בחדר, נתנו לבעלי צמיד לישון איתי אבל יכול לביןת שאם היולדת השניה היתה מבקשת לא היו נותנים

אהבתי שהם מאוד מעודדים ביות מלא ולמרות שעברתי לידה קשה נתנו לי בלי בעיה וגם כשהתינוק היה בפוטו הביאו את הפוטו עד אלי לחדר והוא המשיך להיות איתי

תודה לכולן!רקאני

עזרתן מאודד

תגידו,עוד מעט פסח

גם לדעתכן יש היום הרבה פחות מכוניות עם דגלים יחסית לשנים עברו?

לא מצליחה להבין את זה.

דווקא אני רואה מלאאארקאני

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אישיתאפרסקה

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

מענייןעוד מעט פסח

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לא חיפשתי לעומקאפרסקה
אבל בד"כ שמים את זה בכניסה במקום בולט, ולא נתקלתי. אולי בגלל המלחמה היה פחות ייצור ויבוא? הרחקתי לכת בספקולציות 😅
אין לי מושגיעל מהדרום

לק"י


אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.


(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

גם ראיתי.. הגזמה מוחלטתבאתי מפעם
כבר שנים יש כאלהכורסא ירוקה

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

האמת אנחנו השנה קנינו לשני הרכבים ושחכנו לשים.לא מחוברת
ואני האמת גם הרגשתי את זה 
מעניין... דווקא קניתי השנהבאתי מפעם
אבל אז ראיתי שאי אפשר לתלות על הרכב שלנו כי יש לו מן מגן שמש ליד כל חלון וזה חוסם... 
כנראה זה תלוי איזורמסע של החיים
אני דווקא השנה ראיתי הרבה יותר משנים קודמות.
אנחנו רצינו לקנות ונגמר בחנות😢השקט הזה

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

אני גרה בעיר חרדיתשושנושי
והשנה ראיתי אצלנו בעיר על רכבים דגלים, זה היה מעניין. אף פעם בעבר לא נתקלתי. 
ולא שברו?מקקה
מעניין
זה הקטע, שלא.שושנושי

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

גם לאורחים שובריםמקקה

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

אצלינו באזור שמים מגנטים של דגל ישראלואילו פינו

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

אני שנים לא שמה בגלל הרעש שלו/פותחים חלון והוא עףמנגואית
לנו היו שלושה דגליםאפונה
אבל עברו בערך שעתיים מאז ששמנו אותם ועד שהאחרון עף מהחלון.
אנחנו לא שמנו השנהאמאשוניאחרונה

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?


את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)


ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

פעם הייתי יותר זורמת ללכת לחמותי שבתשירה_11

עכשיו זה כאילו נהיה כבר

ואני כאילו צריכה להחזיר תשובה לבעלי מה אני אומרת

ובכלל לא באלי

ולא זורם לי

ולא באלי לבאס אותו

כי זה לא שזה חד פעמי

פשוט כבר לא זורם לי וזהו 

אני קוראת ונהיה לי כווץ'ניק חדש2

בתור אמא ל3 בנים.


בטוחה שיש דברים מעבר.

וזה לא בא מוואקום ריק.

ועדיין💔

מקווה שתמצאו פתרון שמוסכם על שניכם בע"ה 

אאוצשירה_11

חמותי היא ממש סבבה

הבית שלה פשוט מאוד עמוס ולא מסודר

וזה מוציא אותי מדעתי קשה לי להתנהל שם בטח עם עוד שני ילדים

והסדר וניקיון חשוב לי מאודדד אני כל היום סביב זה


ובעיקר שהם גרים במקום לא וואוו קשה לנ ממש שאין לי לאן לצאת עם הילדים לסיבוב להתאוורר

וגם הדשא שיש להם עמוס בחפצים

הכל פשוט עמוס ומבולגן

אני בעיקר כל השבת עסוקה בלדמיין מה הייתי עושה פה מבחינת סדר וניקיון אם הייתי יכולה 😅


וגמני חושבת על זה עם הבן שלי…

אנחם אותך שחמותי אמא ל8 בניםשאלות חדשות.אחרונה
וכמעט כולם נמצאים אצלם יותר מהצד השני🤷‍♂️ שום דבר לא מחייב.. 
איזה באסה זה, קשה ללכת למקום שלא מרגישם בנחדיאן ד.

בעיניי זה לא פייר בכלל כלפי הבעל, ההורים שלו וכל המשפחה לא להגיע.

לכן לדעתי נקודת המוצא צריכה להיות שהולכים.

ומפה לחשוב איך לעשות שיהיה לך יותר נעים.

אולי להביא חומר קריאה מעניין. אולי להכין כעזרה אוכל שאת אוהבת, אולי לתאם שתבואו עם גיסה שנחמד לך.

 

אבל לא לבוא בכלל באופן קבוע זה לא אופציה.

לדעתי.

 

ברור שלאשירה_11

אני לא מטילה ווטו זה ממש לא המצב

ותמיד משתדלת לדאוג שתגיע עוד גיסה שנחמד לי איתה


סתם מבאס שמפעם שהייתי הולכת בשמחה עכשיו זה כבר צריך לחשוב על זה


נ.ב

גרנו שם כזוג עשרה חודשים וזה בהחלט הוריד לי מהמקום 😅

נראה לי המשפט האחרון מסביר את המצבשיפור
יש משהו שיכול לעזור לך?כורסא ירוקה

אם הוא ישאר איתך ולא ילך לתפילות, אם תביאו נשנושים או מצעים משלכם אם מגעיל לך, אם תתכננו משהו כיפי לשישי בבוקר ותבואו דווקא יותר מוקדם אבל תכנסו לשבת מתוך חוויה כיפית ונחת.. לא יודעת אולי יש לך עוד רעיונות.

לפעמים גם לי קשה עם הצד שלו ואנחנו יושבים ומפטפטים על זה ותוך כדי שיחה צפה הנקודה שיושבת עליי כבד, ואז חושבים איך להקל.

אני לא מלאכית וקשה לי מאד עם חמותי, ואני משתדלת מאד ללכת כמה שיותר בימי חול בזמני חופש - לבוא בצהריים לצאת בערב. קשה לי שם שבתות. אבל מדי פעם שעושים מוצאים מה יכול להקל הפעם וככה באים

כל הכבוד לךשירה_11

אם קשה לך עם החמות זה נשמע לי אפילו עוד יותר מאתגר

בעיקר משעמם לי שם ממש

אולי תביאי ספר או עיתון?כורסא ירוקה
משחקים לילדים
לשבתות הבאות- מה אם תזמינו אליכם?מרגול

נשמע שהקושי הוא סביב האירוח החומרי אצלה , והקשר האישי טוב.

אז אולי תזמיני אלייך, כך הקשר ישמר בתדירות שנעימה גם לבעלך, לך, לילדים.. וגם תהיי בבית המסודר שלך, עם גינה שנחמד לך לצאת איתה עם הילדים וכו

ילדה בת 9 עם רעשים בנשימהמולהבולה

יש לה רעשים כמו של צינון חזק בנשימה וזה בהחמרה רצינית לאחרונה

עם תקופת האלרגיות עוד טותר

והמון נזלת

בעבר היו לה מלא כאבי גרון,פנינו לאף אוזן גרון והיא אמורה לבצע צילום לבדיקת אנדואיד מוגדל

בפועל עוד לא הגענו לזה כי התלונות ירדו מצידה

אבל ממש אי אפשר לשמוע את זה, גם בזמן אכילה יש לה רעשים מאוד מאוד חזקים מהאף וכאמור לאחרונה בהחמרה

יש למישהי ניסיון עם זה?

ממליצה לבדוקבארץ אהבתי

רעש בנשימה אומר שהאוייר לא עובר בצורה חלקה. לפעמים יש לזה כל מיני השלכות, וחבל לסבול מזה.

בפנים124816

נשמע כמו חסימה כלשהי: פוליפים/שקדים/מחיצת אף עקומה וכדו'...

אלרגיה מחמירה את החסימה,

מבינה שהייתם כבר אצל א.א.ג. ושלח לבדיקות נוספות אז נשמע שאתם על זה.

במקביל בינתיים טיפול באדים, עדיף חמים (מכשיר אדים/מקלחת חמה/כוס תה עדיף עם נענע, רק זהירות מכוויות).

ספריי של מי מלח גם יכול להקל.

לקחת בחשבון שאף סתום פוגע מאוד באיכות השינה, שינה עם ראש מוגבה יכולה לעזור.

כדאי אולי גם טיפול תרופתי נגד אלרגיה, אנטי היסטמנים וכדו אבל לברר עם רופא מה מתאים לגיל ולמשקל.

תודה !מולהבולה
נשמע לכם כמו. שהוא לכיוון ניתוח?
אם בבירור וצילומים יראו שיש חסימה כלשהי124816
כנראה שימליצו על ניתוח.
לא מחייב בכללshiran30005

הבן שלי עם תסמינים קשים של שקד שלישי/חסימה אפית - בן 14 כיום וכבר שנים שהוא סובל

עשינו צילום ויצא שיש חסימה קטנה, עשה גם את הסיב אופטי ויצא בסדר כך שלא הומלץ על ניתוח רק לעקוב וקיבל ספריי לאף

הלכנו לפרטי רופא אנושי וטוב אז סומכים עליו , כך הבדיק  עברה בסדר גמור בשבילו

וגם, הייתי בטוחה מתיון אחוז שזה ניתוח כי מה הסיכוי, אבל לא...

אצלי הוא מטופל ביישור שיניים אז יתכן שיש קשר

נשמע ממש כמו חסימה אפית, אדנואיד או שקדיםהתייעצות הריון
או גם וגם.. ממליצה לבדוק בהקדם. הניתוח ממש משנה איכות חיים, ועדיף לעשות אותו בהקדם.
תודה! נלך בהקדםמולהבולה

האף אוזן גרון טוען שהסיבה אופטי יותר מדוייק

אבל היא לא הסכימה לעשות

הבן שלי ככהניק חדש2

רעשים בלתי נסבלים

לקחתי אותו לאף אוזן גרון אמר שיש סטייה במחיצה אבל לא משמעותית כרגע בשביל ניתוח

וגילו לו אלרגיה לקרדית האבק אז הוא מתמלא נזלת דיי מהר ברוב ימות השנה.

סטיה במחיצה?מולהבולה
מה זה אומר?
המחיצה של האףניק חדש2

לא ישרה. מעט עקומה

גנטיקה מבעלי

אבל בעלי בסוף היה צריך ניתוח כי הוא גם שבר את האף אח"כ.

תעשי את הצילוםאורוש3
מוסיפה עוד כיוון שבשלו כדאי ללכת לטיפול מהיראמהלהאחרונה

כמורה, אני רואה שכשיש תופעות קצת שוהות אצל ילדים זה לעיתים גורם לדחייה חברתית.

לכן הייתי ממש מזדרזת לטפל בעניין. מלבד העניין הרפואי שזה בטח מפריע לה יותר מאשר לכם. וזה גם גורם לשינה לא טובה וכו'

 

בהצלחה

בשורות טובות

 

תגידו הגיוני שאני לא מספיקה?חולמת להצליח

אני מרגישה הרבה פעמים במרדף אחרי הזמן,

אני עם תינוקת בת חצי שנה ב"ה בבית (וחוץ ממנה יש עוד 3 ילדים)

ומרגישה שיש מלא דברים להספיק, בעיקר מלא כביסות לכבס, לקפל ..

אני תוהה אם זה הגיוני.

לפני שהיא נולדה גם עבדתי וגם היה לי זמן לבית,

עכשו מרגישה בעומס ממש, לא מבינה איך נשים יוצאות גם לעבוד בשלב כזה.

יש לי רק הזדהות...אוהבת את השבת

ויש לי גם תהיות אם אני עובדת מספיק יעיל בבית, כאילו אני יודעת שלא, ותוהה איך להתייעל....

באלי ללמוד מכאלה שיש להן נגיד רוטינות או על מיני שיטות

אצלנו ערימת הכביסה חולקת איתנו תשלומי ארנונהנעמי28

ברור שהגיוני.

את רגע אחרי לידה, המשפחה משנה צורה, לוקח זמן להתרגל ולהשתלט על המצב החדש.


ואצל הרבה זה ככה גם לא אחרי לידה, החיים עמוסים, ואין לי כוח להשתעבד לכביסות, למדתי לשתות קפה ולקרוא ספר גם מול ערימת כביסה. וסבבה לי ככה.

אם התינוקת צריכה הרבה ידיים או לא ישנה טובשיפור

זה ממש יכול להכניס לקושי לתפעל את הבית.

אם זה בעיה ספציפית של כביסה, אפשר לחשוב על פתרונות נקודתיים. מתי במהלך הלוז אפשר להכניס? אולי הבעל או הילדים יכולים לעזור?

היא ב"ה די רגועהחולמת להצליח

אבל רוצה הרבה יחס, אז חלק מהזמן אני גם חושבת ומשחקת איתה.

נראה לי שזה הגיוני לגיל לא?

העומס הולך וגובר עם השנים...מתואמת

גם בגלל כמות הילדים, גם בגלל הכוחות שלפעמים הולכים וכלים...

השלב שלך (מניחה שהגדול בילדים עוד לא מספיק גדול) באמת קשה, כי עוד אין עזרה ושותפות של הילדים.

בכל אופן, זה הזמן למצוא קיצורי דרך, גם במחיר של דברים לא מושלמים. אני למשל כבר מזמן ויתרתי על קיפול כביסה - פשוט מניחים בסלסילות בארון את הבגדים או במגירות. ואז גם ילדים צעירים יכולים לעשות את זה, בעיקרון... (עדיין יש לנו ערמות לא נורמליות, ומאז פסח למשל עוד לא הצלחתי להשתלט עליהן, אבל זה יחסית מאוזן)

ועם כל זאת -

כדאי לבדוק שאת במצב פיזי ונפשי טוב, כי לפעמים זה יכול להשפיע על התפקוד...

אפשר למצוא פתרונות טכנייםאיזמרגד1
לטיפול כביסה אפשר להחליט שחלק מהכביסה אוהכולה את לא מקפלת אלא שמה בסלסלות, אולי להביא בחורה שתקפל... דברים שיקלו עלייך ויפנו זמן
מזדהה ממש ממשאנונימית בהו"ל
בדיוק עם אותם נתונים רק שחזרתי לעבודה ומרגישה במרדף אחרי הזמן.. מנחמת את עצמי שזה יסתדר קצת ככל שהיא תגדל בעז"ה
מזדהה ממששמ"פ

רק עם 2 ילדים וגם עם 1 לא הגעתי להכל...

הכביסה עוברת ממקום למקום

נראה לי אני אקח נערה שתקפל לי

אפשר לנצלש לכמה נהוג לשלם ?

אצלנו ביישוב משלמים 25 שח "לשעה או לסל"הדרים
לא הבנתי סל לוקח שעה?עדיין טרייה
אני מקפלת אולי 4 סלים בשעה
שעה של קיפול אם קיפלה יותר מסל ברכה . אם היה רקהדרים
סל אחד אז 25.
תודה!שמ"פ
בעיר זה יותר יקר ? 
אצלנו בעיר זה 25 שקל לשעה ומספיקים יותר מסלאנונימית בהו"ל
זה כלוםשלומית.

ואני גרה ביישוב ממש פשוט.

מעניין, באיזה גיל הבנות שמקפלות?

אצלינו זה תלוי בגילשיפור

ילדה בכיתה ה' לוקחת סביב 15

בתיכון סביב 25

מנצלשתשמעונהאחרונה
אחותי אמרה לי שבאזורה ( ישוב גדול) זה לא יורד מ40 לשעה של קיפול... 
הגיוני . אני אחרי לידה עם בן שלושה חודשים, ילדהדרים

שלישי שלי, ברוך השם ילד מאוד נוח יחסית ולא דורש הרבה ידיים ועדיין מרגישה שאני טובעת בערימות של כביסות אם זה קיפולים אם זה להפעיל אם זה כלים אם זה להכין צהריים או ערב . ובעבודה (אני עובדת בעבודה תובענית) עושה הכל תוך כדי ואחרי העבודה . ויצא לי מלא לחשוב על זה עכשיו בחופשת לידה איך לעזאזל הבית שלי מסודר גם כשאני עובדת כאילו אלוקים נותן כוחות של סוס … זה לא נורמלי בית זה משרה מלאה בית וילדים … אז בשילוב עם קריירה בכלל.

קחי טיפים ממני בתור אחת שהבית שלה מסודר כמעט תמיד אבל קחי מה שמתאים לך:

בכל יום אני ממיינת את הכביסה לצבעים , כלומר נדיר שהיא בסל, מבקשת גם מהילדים כשמורידים בגדים למקלחת שישימו פה שחור ופה לבן וכו. ככה תמיד יש לי את המכונה הבאה להפעלה בקלות.

משתדלת שכביסה לא תצטבר אבל כמובן שלקפל ישר מהמתקן זה חלום ואין זמן לזה אבל גם כשמצטבר יש לי איזה ערב בשבוע ששמה שעון אומרת אוקיי שעה מעכשיו מה שהספקתי הספקתי, לרוב שעה של קיפול מספיקה לערימה מפלצתית שמה לי ברקע בינתיים איזה שיעור תורה או פודקאסט (מחזירה לארונות למחרת רק שזה שנאת חיי להחזיר לארונות).

בכל בוקר מפשירה משהו (אם מתכננת להכין בשרי לא תמיד), הולכת על מתכונים קלים, קוביות חזה עוף בסיר, פרגיות עם סילאן, עוף בתנור, אורז וכו'.

וכן השעה 16 מגיעה לי בשניות כי כל זה קורה בין כל ההנקות והזמן בטן וכו וגם מנסה על הדרך טיפה לשבת לקרוא משהו או סתם לישון (לרוב יש לי לעצמי איזה 40 דק או שעה ). אבל ואבל גדול אני מאוד רוצה להוריד הילוך ולהבין שלא תמיד הבית חייב להיות מוזיאון כי הייתי רוצה יותר לקרוא ולנוח ומרגישה לפעמים שלא מצליחה לעשות את זה כשיש מה לעשות ותמיד יש מה לעשות . 

תודה על הטיפים ושאלהחולמת להצליח

כשאתם ממיינים את הבגדים ב איפה אתם שמים אותם לפני הכביסה?

אני מכבסת כביסה בנפרד לתינוקת, כביסה צבעונית, כביסה כהה וכביסה לבנה וגם מגבות.

אני שמה חלק על הרצפה בחדר כביסהבתאל1

וחלק בסלי כביסה.

יש לי סלי כביסה שנערמים אחד על השני...אחד גדול ומעליו עוד שניים קטנים יותר. ואז ככה אני ממיינת לפי צבעים.

אבל מזמן כבר לא עשיתי ככה... הרבה פעמים אני פשוט לוקחת מכל הסלים מה שנראה לי צריך כביסה עכשיו. לפעמים אם יש לי יותר זמן אני ממיינת לערמות ואז מכניסה לפי סוגים/צבעים חזרה לסלים. 

זה באמת עמוסבתאל1

העניין הוא לנהל את העומס ...

לא יודעת מה הלוז שלך...

דווקא קיפול כביסה אפשר לעשות בנחת על הספה כשהתינוקת משחקת לידך על משטח פעילות או משהו...

בכלל הכל תלוי איך התינוקת ,אם היא נותנת לך לעשות משהו או כל היום מעסיקה אותך.

בזמני שינה שלה תנסי לתקתק דברים שאי אפשר לעשות יחד איתה כשהיא ערה. כמו לבשל, ניקיון..

לידה במרכז הריון ולידה

מי יכולה לשפוך לי קצת אור ולעזור לי להחליט איפה ללדת?


עד עכשיו ילדתי בירושלים והפעם זה לא רלוונטי. למרוצ שהנטיה היא לעשות שיהיה רלוונטי ולחזור למוכר, אבל זה לא שהיה לי מדהים שם, זה פשוט מוכר...


לא אספיק להגיע לסיור בשום מקום 😵‍💫


בלינסון, שיבא, אסף הרופא?


איך הצוות? איך חדרי הלידה? הגישה טבעית בגדול? איך האשפוז אחרי הלידה? הצוות? החדרים?

שבת וכשרות - יש אפשרות למהדרין בלי להרגיש מסכנה שאוכלת מחמגשית? יש קצת אווירת שבת בשבת? דלתות ומעברים על מצב שבת או שכלואים בחדר?


תודה רבה רבה 🧡

לדעתי נשמע שיתאים לך מעייני הישועה עם אווירה שלPandi99
שבת וכשרות
אני מחפשת גם פינוק אחרי הלידה🤭הריון ולידה
אולי בעיקר פינוק אחרי הלידה 😅

העומס של מעייני הישועה לא מדבר אליי בכלל.

אם את רוצה ביות מלא אז מעייני הישועה ממש מפנק!רחללי
ילדתי במעייני הישועה וממש ממש התפנקתי.ממתקית

ולא ילדתי בביות מלא
הייתי במחלקת האשפוז החדשה, נהניתי מכל רגע. ביקשתי להישאר עוד לילה...

השאלה גם מה זה בשבילך פינוק?
אצלי זה האוכל בשפע שמוגש נקי וטעים 

חדר נקי ומפנק
אחלה תינוקיה, אחיות זורמות ממש.
מה עוד הייתי צריכה?
 

תודה! כמה נשים בחדר?הריון ולידה
באפס הפרדה 2..בחדר ענק ומהמםפה משתמש/ת
ורוב המזן היתי תבד לגמרי
מממ, שווה לחשוב על זההריון ולידה
האמת שמשום מה מעייני הישועה לא הייתה באופציות שלי.

נראה לי בגלל החוויות של אמא שלי משם לפני 30 שנה 😅


ואולי גם כי יש שמועה שאומרת שהם פחוצ מקצועיים אם חס וחלילה משהו מסתבך

מצטערת להגידעם ישראל חי🇮🇱

הייתה לי חוויה שחורה שם ...

חוסר מקצועיות החל מהקבלה שהרופאה אמרה לי למה העלית כל כך הרבה במשקל ,יכולת לגרום סכרת לתינוק...(ביום שבאתי ללדת..כאילו מה המשפט הזה שייך?)

להמשיך בכך שנתנו לי זירוז ללא אפשרות לאפידורל ,סבלתי 16 וחצי שעות עם צירים לידה ,ירדתי על ארבע בבכי התחננתי ואמרו לי אין מקום בחדר בכזו נונשלנטיות מחרידה...בלי להסביר מה הזירוז עושה ולמה לצפות והאם יש אפשרות אחרת ...סך הכל הגעתי עם ירידת מים, היו צריכים להכניס למחלקה בסיכון ולהמתין יומיים שתתפתח לידה וגם לא הציעו את זה...

אחר כך המיילדת חתכה אותי בצורה לא מקצועית וגרמה לי לדימום יתר וכתוצאה מכך ההמוגלובין ירד ל6 וקיבלתי מנת דם..

אחר כך באשפוז כשחמותי באה לישון איתי, הייתה שם מאבטחת שנכנסה לחדר והכריזה שהמלווים ילכו הביתה ושהיא עושה סיבוב ושהיא חוזרת שהיא לא תהיה כאן. חוצפנית ברמות התחלתי לצעוק עליה ולהגיד לה שזה לא חוקי בכלל ושתצא מהחדר שלי. אחר כך אמא שלי פגשה בה בשחרור והטיחה בה והיא עשתה את עצמה לא מבינה על מה מדובר. הייתה שם גם רופאה שהתחילה לצחוק עליי שאני מסטולה מהאפידורל כי אני אומרת שילדתי בשלישי והיא טוענת ברביעי..

בקיצור....

לא ממליצה....

ואת כל הפרטים האלה אני זוכרת היטב למרות שעברו 11 שנים לצערי.

וואו חיבוקתהילנה
אני מצטמררת מכל משפט. נשמע פשוט נוראי, סבל בל יתואר
ואו קשוח ממש, נוראימולהבולה
אז כדאי ללכת לבית החלמה אחרי האשפוזמולהבולה
בשביל הפינוק
בלינסון בפערעם ישראל חי🇮🇱

ילדתי שם 4 פעמים

לידה אחרונה תאומים

מאוד מקצועיים . הסבירו הכל בנחת ונתנו אפשרויות בחירה להחלטתי.

צוות מדהים, מקצועי ומסור. בדגש על מקצועי.

יש לך שם גם פגיה לכל מקרה.

מה גם שהמחלקות שם חדשות, יש אפשרות לבקש בחדרים הפרטיים ,מקסים שם. מרגיש בבית. כל הזמן עוקבים אחרייך ואחרי התינוק . קיבלנו שי ממועדון היולדות שם גם. בגדול הם ממד זורמים עם מה שאת רוצה. לגבי כשרות יש אפשרות כמובן לכשרות מהודרת, לנו הספיקה כשרות רגילה, לא ניסינו את המהדרין.

יש שם גם את העמותה הזו שכחתי את שמה שעוברת ומציעה קפה תה עוגה... הבנתי שיש גם עמותה שמביאה אוכל לשומרי כשרות למלווים . כל פעם שביקשתי אוכל גם עבור בעלי הביאו לנו. יש בחדר הפרטי ספה נפתחת למיטה למלווה מקלחת ושירותים בחדר פרטי ללא יולדות נוספות. לגבי הדלתות אני לא זוכרת כי אני לא יצאתי לטייל ונשארתי בחדר.

התחלתי זירוז ביום שלישי ,התאשפזתי במחלקה בסיכון ואחרי פחות מיממה ירדתי לחדר לידה . אחרי הלידה העבירו למחלקה ב' החדשה שם היינו עד יום ראשון . אני יודעת שנותנים 2 לילות אבל יכול להיות בגלל התאומים רצו לראות שהכל בסדר ושאני בסדר כי היה לי חום אחרי הלידה ,לא יודעת למה אבל משמיים יצא ככה ,אז לא יודעת אם זה לכולם כי בשאר הלידות הייתי לפעמים יומיים ולפעמים 3-4 ימים . בכל מקרה אחרי השחרור הלכנו למלונית שיבא בייבי בתל השומר ממליצה חוויה נהדרת ונותן המון כח לפני החזרה הביתה במיוחד כשיש עוד ילדים .... המון מזל טוב ובהצלחה !

נשמע חלומי..שונה ממה שהיה אצלידיבור פשוט

ילדתי שם פעמיים.

הם בהחלט מקצועיים.

לגבי החוויה האישית..


 

לידה ראשונה חוויה מזעזעת. אפס יחס.

השאירו אותי בחדר עם כאבים, יושבת על המיטה בלי לזוז כי ככה ביקשו, צועקת ואף אחד לא בא.

כשסוף סוף הגיעה המרשימה לא בדקו פתיחה - כשהסתובבתי המיילדת הייתה בהלם. התינוק היה בספינות פלוס 2.


 

בלידה האחרת שהייתי שם, בגלל המלחמה, לא כי רציתי.

בחסד ה' הובלתי את הלידה כמו שרציתי.

היה נראה שהמיילדת לא ככ שולטת בליילד לידה פעילה אבל לומר לזכותה היא ממש השתדלה וזרמה איתי!

הייתה חוויה מתקנת 💖

לכן צריכים לבוא בטוחים בעצמנו ולכוון את המיילדת.


 

לגבי האוכל- בשתי הפעמים קיבלתי חמגשית (כי ביקשתי מהדרין) והמלווה לא יכול היה לקבל. רק אם נשאר משהו ולרוב אמרו שאין גם בשביל המלווה. הייתי צריכה לחלוק את המנה שלי עם המלווה (כי רציתי כמובן).


לגבי שבת- אין שם אווירת שבת בכלל..

 

ילדתי גם בשיבא וב"ה היה מדהים. המיילדת, יש שם חדר אוכל, מלא שומרות תו"מ, מהדרין, יותר אווירת שבת.

 

תמיד תשמעי סיפורים לכאן ולכאן.


 

המון הצלחה ובידיים מלאות!! 💓

מניסיון צריך להתפלל על זה המון המון המוןעם ישראל חי🇮🇱
אני דייקתי את הרצונות שלי ,התפללתי על זה להשם כל יום וכל היום וביקשתי ממש לפרטי פרטים מה אני רוצה ואיך ומה יהיה אחרי והכל בעצם . ברור שהחוויה משתנה מאישה לאישה אבל תמיד צריך להתפלל לקוות להכי טוב לא משנה איפה יולדים. 
מסכימה אתך לחלוטין! תפילה תפילה ושוב תפילה 💖דיבור פשוט
חחח הצלחתן לבלבל אותיהריון ולידה
@דיבור פשוט @עם ישראל חי🇮🇱

יודעצ שבסוף זו חוויה אישית.

רק שימי לבממשיכה לחלום
שהחוויה שעם ישראל חיי מתארת ממעייני הישועה קרתה לפני 11 שנים.הרבה מאוד יכול להשתנות מאז
רק לגבי ארוחות שבת בלינסון:קנמון

יש שם עמותה בשם ''חסדי יואל'' שמפעילה שם בשבתות מערך אוכל מהדרין מטורף. בחינם. יש אפשרות לאכול בחדר האוכל שלהם ויש אפשרות לקחת מחדר האוכל ויש אפשרות לקבל לחדר. אוכל טעים ובשפע..

הייתי פעמיים אחרי לידה בשבת בלינסון וקבלנו מהם אוכל גם לבעלי. טעים ובכמויות.

יש להם גם אפשרות לינה למלווים (לא היה בזמני חדרים פרטיים עם מלווה).

האוכל מהדרין של ביה''ח עצמו הוא אכן בחמגשיות (אבל טעים).

בשבת חסדי יואל לגמרי ממלאים את הפונקציה.

(לגבי שאר הדברים ששאלת- מבחינת החוויות שלי שם הם מקצועיים מאוד ולא דחפו להתערבויות לא נצרכות והיו קשובים אלי מאוד. ויש לי לידות ארוכותתתתת.. עברתי כמה וכמה מיילדות בלידה.. ועדיין היו סבלניים וקשובים אלי מאוד. גם באשפוז הרגשתי שיש מענה לבקשות שלי. עזרו בכל מיני פרוצדורות רפואיות שלא בהכרח היו צריכים לדאוג להם. למשל פתיחה של לשון קשורה.. ממליצה מאוד)


מעתיקה לך מהאתר את המידע על חסדי יואל:

לינה למלווי חולים בשבתות וחגים

יש לתאם עם האחראי מטעם ''חסדי יואל'', לינה בקרוואן בשטח בית החולים. כ"כ אפשר לפנות לרב בית החולים או למפקח השבת לדירות אירוח של בית החולים הנמצאות בסמיכות מקום.

לינה למלווי חולים גם בכל ימות השבוע

יש לתאם עם האחראי מטעם ארגון החסד "עזרה לתקווה", קבלת חדר בהכנסת אורחים ברח' קפלן, בטלפון: 03-9691717.


ארגון חסד למתן ארוחות

בבית החולים פועל ארגון ''חסדי יואל''. האוכל כשר למהדרין, בהכשר הבד"ץ, חדר האוכל ממוקם בקומה 1- , בנוסף ניתן לקבל ארוחות שבת בהזמנה מערב שבת בטלפון 1800-30-30-44.

מעיינו אפס הפרדה מומלץ בחוםם שקט ממש צוות מקסיםפה משתמש/ת
ואוכל טעיםם
לי יש חוויה פחות טובה משיבאהשקט הזה
אבל אם את מחפשת פינוק אז תבררי על וולפסון. הבנתי שיש שם רק חדרים פרטיים והם ברמה טובה
גם לי... לידה ראשונה חוויה ממש לא טובה שם..אמא לאוצר❤
ממש אשמח לשמוע על שיבא.אמנם אני לא בהריוןמולהבולה

אבל קשה לי לשנות מבלינסון

ושמעתי שיש שם מנתח פצצה

תודה! זה כבר רחוק לנו מידי. אבל מעריכה ממשהריון ולידה
ילדתי במעייני בשיבא ובאיכילןבהרמה

איכילוב לוקח בפער את כולם

לגבי הכשרות לא יודעת לענות לך

שבת שלמה הייתי עם בעלי היה תענוג

לא מנסיון אבל שמעתי המון טוב על בלינסון

אפשר לבקש חמגשיות כשרות בדץ באיכילובשיפוראחרונה
עונה לגבי בילינסוןמולהבולה

 7 לידות ב"ה


מרוצה מאוד לפני ואחרי הלידה.גם במחלקה הריון בסיכון מדהימות.


בלידה האחרונה שהייתה בקיסרי היה לי סיבוך וזו הייתה מחלקה חדשה מאוד


עם כמה נשות צוות חדשות


הרגשתי דווקא מהמבוגרות זלזול


הייתי לבד הרבה שעות בגלל סיבה מסוימת וממש ישבתי ובכיתי מכאבים


והיו רגעים שלא התייחסו וזלזלו ממש ואני אישה עם סופר כוח סבל וזה ממש התיש אותי כל הסיפור הזה.


אם תרצי אכתוב לך בפרטי את המחלקה ותבקשי לא ללכת לשם


הלידות קודמות החוויה הייתה טובה בפער!!!! עם מלא אמפתיה והכלה למגוון מצבים.


מוסיפה- שהחדרים לבד זה חלום!!!! אני יולדת רק בקיסרי שמבחינתי זו הייתה מתנה להיות לבד בחדר למרות שגם עם עוד אחת בחדרים החדשים זה לא נורא בכלל.


לכתחילה את יכולה לבקש חדר לבד ייתנו לך ברצון.. אלא אם יש עומס מטורף


אז חיכיתי בחדר כמה שעות עם עוד מישהי ואז העבירו אותי



האוכל נחמד.


שבת יש דתיים אבל זה לא בית חולים דתי וגם לא ילדתי בדתי אף פעם


אז לא יודעת איך האווירה


אני באה לשם בגלל המקצועיות ואני גם בהריונות בסיכון גבוה


כך שאין לי ברירה והסיכון גבוה שם מדהימים!!!! אין דברים כאלה

מחזקתעם ישראל חי🇮🇱
המחלקה של הריון בסיכון מהממות ברמות הכי גבוהות ....!! 

אולי יעניין אותך