קודם כל, לא "לסחוב" סתם.

אם "מתקדם" - אז להזיז בכיוון הנכון.

דבר שני, כדאי לזכור היטב שכל מה שבשלב הזה, הוא לבדוק היתכנות של נישואין. זה עדיין שני אנשים, "זרים", "מישהו אחר", על אף שכבר קצת מכירים. ממש לא שייך. וההימשכות החיצונית כעת, יכולה לקלקל להופעה שלה מתוך דווקא נישואין, שנהיים איש ואשתו, משפחה.

לשים דגש על ההתענינות אחד באישיות של השני, היקשרות אישיותית, לא רק בשביל "להרגיש". וממילא זו אוירה טובה ועניינית על מישור שפחות "בעייתי" וגם יותר אמיתי לכעת.

לשמור גדרים "טכניים" ברורים ומוסכמים מראש, ולא לעבור אפילו על ה"התחלה" שלהם.. מקום שיש בו אנשים ("אנשים" - רצוי כאלה שנוכחותם עוזרת לשמור על איפוק). מרחק ישיבה מתאים וכד'. איפוק מסויים גם במה ששייך לכך בדיבור.

איפה שיותר ה"דאגה" שלך רלוונטית, שם יותר להיזהר.

והעיקר, להשתדל - אם מרגישים שזהו-זה - שיהיה במזל טוב בקרוב..

זו דעתי.

לא הבנת את הכוונה ו"רוח הדברים" במדויק.

אין כל סתירה לפיתוח רגש. בוודאי שצריך. ובוודאי שלא "אקט טכני" בלבד..

אדרבה, מגישה כזו יתפתח רגש יותר פנימי ואמיתי כלפי האדם. יחס אמיתי. תחושה של  משיכת-יתר חיצונית, היא לא בהכרח רגש אמיתי כלפי האדם; לפעמים זה אפילו מפריע לו. שלא לדבר על הצד ההלכתי. 

אבל בוודאי שזה אכן שני "אנשים שונים". זו מציאות שמשתנה רק עם נישואין. ואשרי הזוכה להרגיש את זה מתוך ששמר על טהרה.

מה שהרב ליאור ענה, הוא בוודאי לא דבר "ללא קצבה". הוא דיבר לא להקצין לכיוון השני, בדוגמה כמו שהבאת. בדיוק בגלל שיש כאן רצון להגיע למצב של היתכנות מתוך נישואין.

וכמובן, לדוגמה, שגם הוא לא יקל ב"הרחקות" מסוג הבעיה שהועלתה כאן, בגלל שיש ענין "לגרום לקרבה".. ה"קרבה" היא בתחום השייך למצב כזה. לתת מצע נוח לנישואין, שהם מציאות שונה לחלוטין.

כמו- לא לשבת על אותו ספסל וכו'.

מומלץ לא להיפגש בשעות מאוחרות, אלא יותר ביום 

ובמקומות הומים יותר.

בהצלחה

איך אתה אוהב לעצבן.

אז לשבת על 2 כיסאות, ולא על אותו ספסל/ספה,

זה בהחלט מפחית את הסיכויים לנגיעה לא רצויה.

הפתרון היחיד הוא לזרז חתונה. פעם בעלי שאל את הרב שלו איך ייתכן שחז"ל אסרו כזה איסור קשה כי זה ממש גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה!!

הרב שלו אמר לו, מה יעשה אדם שחי לבד בעיר שאין בה יהודים? איך יתפלל במניין? הרי זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה! אלה מה, שיהודי מראש לא אמור לגור לבד.... וכך גם כאן, לצאת יותר מ-3 חודשים זו לא דרך התורה ולכן, בתווך של יותר מ-3 חודשים באמת זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה....

אגב אנחנו ב"ה התחתנו תוך 4 חודשים, ז"א מהדייט הראשון עד לחופה עברו 4 חודשים, וזו הסיבה היחידה שזכינו להגיע לחופה בלי ליפול.

הרבה חברות שלי, דוסיות הרבה יותר ממני היו מספרות לי בשברון לב על הכאב שבנפילה ואיך זה קרה להם הרי הם כ"כ הקפידו ושמרו והם כאלה דוסים וכו... אין אפוטרופוס לעריות!!!!!

ברור לי שיבואו אחרי הרבה שיכתבו שזה שטויות, אבל פעם אחת, עוד הרבה לפני שיצאתי בכלל, חברה שלי אמרה לי משפט,

הדוסים מתחלקים ל-2 קבוצות, אלה שלא שומרים נגיעה, ואלה שנופלים בנגיעה....

לצערי. שמעתי באמת על כ"כ הרבה.... אנשים שאני עפר לרגליהם

אז למה להכנס לזה בכלל???

תתחתנו וחאלס

מעבר לזה - צריך להגיד ברור - 

היא העידה על עצמה /Forum/Forum.aspx/t691518#7633114

שיצאה עם מישהו "כמעט שנה"..

אז אחת משתיים - בלי שיש לי כל ענין להיכנס לענייניה האישיים:

או שעברה את זה לשלום, אז אחרים לא  פחות ממנה.

ואם - חלילה - לא, אז נא לא להוציא את הבעיה על אחרים/ות ששמרו את עצמם/ן מעולה. ברור שאם מישהו/י חלילה כבר נכשל/ה במשהו - הוא יצטרך/היא תצטרך יותר להפעיל כחות להיזהר שלא לחזור על כך מאשר כאלו שהעידו על עצמם כאן שנשארו מראש בגישה הראשונית והבריאה לגבי יחס בין בחור לבחורה.

ואני חושב שבעיני רוב האנשים, דבר כזה למשל  /Forum/Forum.aspx/t691518#7633114

היה נראה יותר תמוה מאשר כאלה שיוצאים בכשרות את הזמן שהם צריכים לבירור לצורך נישואין.

אז מוטב, במקום "להסביר" איך "כולם" אמורים להיות עם בעיה, ושאם לא אז כאילו "יש להם בעיה".. (הפוך-על הפוך), שכל אחד ישמח בטוב שיש לו, ובכך שהוא מתמודד ומתנהל באופן שנראה לו הנכון ביותר לגביו עפ"י רצון ה' והמוסר הנכון.

בשביל לדבר על "רוב" בציבור הזה - צריך להכיר את כולו, הרבה מאד-מאד אנשים.

אני מכיר מציאות שונה לחלוטין ממה שאת מתארת. וכן עוד שהעידו כאן, כמובן מאליו.

והבעיה באמירות כאלה אינה רק הטעות הסטאטיסטית, אלא שהן עלולות להיות בגדר מחטיאות, שזו תוצאה של ניפוח דברים לכאילו זו איזה "גזירת גורל", בשעה שזה ממש היפך היושר, ההלכה, וההתנהלות הראויה לשלב זה של החיים. 

וכמובן אין ראיה מכך שאת מרגישה "עפר לרגליהם" של אנשים שנכשלו ל"ע. 

לא סותר שטוב להתחתן כשיודעים ולא לעכב. 

דבר ראשון-

לא הצלחתי להבין איך הגעת לכמות הזמן שהיא דרך התורה.

כי יש כאלו שיטענו ש3 חודשים זה גם מוגזם...

ומכירה, חברות טובות מאוד, שיצאו הרבה יותר מ3 חודשים,

וממש לא נפלו בנגיעה.

האקסיומה הזו, שכולם נופלים אם הם יוצאי יותר מידי זמן (או שכולם נופלים בתק' האירוסין..)

ממש לא בסדר.

דבר ראשון, זו המצאה. לא חסרים אנשים שלא נפלו, והם לא מעטים בכלל.

דבר שני, זה מוריד מהאדם את האחריות לשלוט בעצמו ולשמור על המצוות בכל מצב, גם אם זה קשה.

זו גזירה שהציבור יכול לעמוד בה,

ויש דרכים לעזור לזה, ב"ה.

בס"ד

מניסיון גם לצאת יותר משלושה חודשים זה אפשרי בלי ליפול בנגיעה

עניין של כל אדם עם עצמו.

חוצמזה, דבר ששמעתי בשם הרב אבינר, מחברה שהייתה בשיחה שלו בנושא שהוא אמר שאם מישו מכיר זוג שיוצא יותר מ3-4 חודשים ולא נפל בנגיעה הם יכולים ללכת להיות מוצג במוזיאון ישראל כי הוא לא פגש דבר כזה בחיים...

(אחרת אין סיבה שיבואו אליו כנראה..)

אם מוזיאון ישראל היה מתמלא באנשים שלא נפלו, הגיוני שבחלק מהמחלקות לא היה מקום למבקרים.

הייתי חייבת להוסיף- זה שרב אמר תחום מסויים של זמן, זה לא אומר שבאמת 

זו דרך היהדות, אלא אם כן הוא מוכיח את זה מהמקורות.

הרב-של-בעלך הפריז, רצה להדגיש משהו.

ואני לא מאמין לאמירה "בשם הרב אבינר". מן הסתם גם הציטוט הזה "עבר" משהו. ואם היה יודע לְמה זה משמש פה, היה מוחה.

כשאדם רוצה לומר שלא כדאי לסחוב זמן רב - וזה בוודאי נכון לגמרי - ומשתמשים בדבריו לא כי מישהו שאל כמה זמן כדאי לצאת, אלא כדי "להתעקש" שכך "חייבים" כביכול לחטוא - אז אומרים בעצם את ההיפך מה שרצה; שהרי כל מגמתו היתה להרחיק מהעבירה.

כבר אמרתי, ההתעקשות בהקשר הזה לומר שכך כביכול "צריך" להיות, אפילו אם באה בתום-לב, היא עצמה עלולה להחטיא חלילה. אסור לקבל אותה - ואסור להגיד אותה, בהקשר שנאמרת, מעבר לסתם המלצה לא למשוך הרבה. וכמובן, שההמלצה הזו מאד חשובה - כי אם אין סיבה אמיתית, אז אכן ככל נהיגת קרבה שלא לצורך, אין לכך כל מקום.

[אני, אגב, מכיר, כמובן.. והם לא מוצג - אלא הקימו משפחה יפה מאד]

אפילו עשינו שמה דייט! מאז שהתחלנו לצאת ועד החתונה עברה יותר משנה. וממש לא נפלנו. כ"כ לא.

דווקא לא הייתי ממליצה לרוב האנשים שיעברו רק 3-4 חודשים מאז ההיכרות עד החתונה. א. כי הרבה אנשים צריכים יותר זמן להתבשל ולהכיר ולהרגיש מוכנים ובעיקר כי ב. לארגן חתונה בלחץ זה אסון. עדיף ביותר רוגע ושמחה. 

ברור שיש יחידי סגולה שמתאים להם- אז מעולה! אבל אח"כ אל תופתעו שיש שירשורים בנשואים טריים על כך שלא מכירים את הבן זוג, וכמה קשה וחרטה....

(ולא, אני לא ממליצה על שנה לכל זוג, אבל כן לקחת את הזמן המתאים).

הייתי מתחילה לחשוב שמשו לא בסדר במערכת.... 

אני זוכרת שאחרי 3 חודשים כבר הרגשנו ח-נ-ק !!! דיי היה ימים שאמרתי לו שאני לא מסוגלת לראות אותו כי אני לא יעמוד בזה...

ואגב זה באמת ככה, יש גברים שהדחף המיני שלהם יותר חלש...

שמחה שלא התחתנתי עם אחד כזה... כי אח"כ פוגשים אותם בנשואים טריים שמתלוננים על חדר המיטות שלהם שלא מספק אותם...

בס"ד

ממתי זה המדד?

הקב"ה ברא אותנו עם יצרים ובאותה מידה הוא ברא אותנו עם הכוח והיכולת לעמוד בניסיונות שהם מביאים לנו.

הייתי בקשר מעל שנה ולא נפלתי בנגיעה.

ואני לא חושבת שלמישהו מאיתנו תהיה בעיה ואכמ"ל.

יש דבר שנקרא התגברות, איפוק, היהדות מחנכת לזה מלא.

כנראה שאותך זה פיספס בשלב מסוים..

או שבאמת היה יותר טוב שתתחתנו.

אף אחד פה, כמעט, לא בעד קשר לטווח ארוך, אבל מבינים שלפעמים יש אילוצים וגם שיש דעות שונות בעניין.

לא כל אחד שהוא בקשר ארוך אני ישר אחשוד שהוא נפל בנגיעה..

זה להוציא שם רע על כל כך הרבה אנשים טובים וצדיקים.

ב"ה שאת מצאת והתחתנת, לא כולם זוכים לכך.

אבל מפה ועד לחרוץ דעה הדרך ארוכה.

אני לא בעד קשר לטווח ארוך כי באמת זה מגדיל את הסיכויים ליפול וזה גם לא בריא בכלל בכלל בכלל, אבל אני ממש לא חושדת בכל אחד שנמצא בקשר כזה.

אגב, להרגיש חנק לא אומר שאי אפשר לעמוד בו.

ולגבי הימים שלא כדאי שתתראו- אז יש דרכים למנוע.

וגם לי היו רגעים שפשוט היה כדאי שנתרחק, אז התרחקנו, וזה לא משהו רע, זה לגיטימי לחלוטין.

אני שמחה שבעלי ב"ה היה לו מאווווודד קשה לא לגעת בי בזמן שהיינו מאורסים והוא אמר את זה הרבה. למה? כי ידעתי והרגשתי שהוא ממש משתוקק אלי!! וזה דבר שהיה לי מאוד חשוב בזוגיות.

אני לא אכנס פה לעניינים האלה כי זה מקום פתוח, אבל יודעים הנשואים שבנינו את חשיבותה של המשיכה בין בני זוג. לא הייתי יכולה לחיות בבית עם גבר שמסוגל לעמוד בפני יותר משנה. וזה כ"כ לא קשור לאם בן אדם שולט בעצמו או לא. את לא יכולה להגיד על חז"ל שהם לא שלטו בעצמם מספיק (ראי את סיפורו של רבי חייא עם אותה אישה חרותא. בבלי קידושין פ"א, ע"ב וגם סיפורו של רבי צדוק בקידושין מ, ע"א) אלה מה? שיצר העריות הנורמאלי והבריא הוא דבר חזק מאין כמוהו. וכבר רבו התיאורים בגמרא על כך שבדור הגאולה הגברים יהיו כמו נקבות.... או לפחות חלק גדול מהם. אולי זה ישמע רע אבל אני שמחה שבעלי מתייסר בזמן שאנחנו אסורים, אני שמחה שזה קשה לו בטירוף כי כיף לי להרגיש נחשקת ונאהבת. וכן להיפך.

מבחינתי, לשמוע בנות בפורום של נשואים טריים שמדברות על זה שהבעל שלהם לא מספיק "רוצה" זה הדבר הכי מבאס שיש!! ב"ה שמחה מאוד שבעלי מה שנקרא זמין 24/7. זה איכשהו תמיד גם מסתדר לי עם גבריות (לכל אותם בנות שמחפשות גבר גבר...) אין מה לעשות זה הרבה פעמים בא לידי ביטוי גם בדברים האלה. וכן, אני לא אתייפיף פה, אם בעלי לא היה נוגע בי במשך שנה הייתי מתחילה לחשוד...

חוצמזה שבעיני יש פה גם חטא נוסף שלא הוזכר והוא וצאת זרע לבטלה . ואם מישו יגיד לי שגם יצאו כ"כ הרבה זמן , גם לא נגעו , וגם הגבר לא נפל הרבה בשז"ל , אני מוכנה לשים את הראש שלי שזה שקר.

מה שכן, בטוח עדיין שיש כאלו שיראת החטא שלהם גדולה מאד ויודעים להשליט השכל על הרגש ולהתאמן בחיים בהתאפקות שבוודאי והצליחו לשמור.

למרות שגם לדעתי זה ניסיון גדול מאד מאד.

אני יכולה להעיד עליו שאחד הדברים שהוא מאוד עבד עליהם בחיים זה דחיית סיפוקים. ז"א הוא באמת בן אדם עם שליטה עצמית מטורפת. בחיים לא ראיתי כזה דבר. וזה לא רק בדברים האלה אלה בהמון תחומים. הדבר הזה הפך אותו לבן אדם שלא פועל מהבטן ומהדחפים הנמוכים אלה באמת העיקר עובר דרך הראש ( אפילו בתחומים של בינו לבינה, שאני יודעת שזה דבר שאפילו לא מדריכים אליו, ורוב האנשים גם לא שמים את זה כמטרה הוא באמת "מעלה" את החומר לצד הרוחני שלו. אני לא ברמה הזאת אבל הוא באמת מרוכז בדברים הרבה יותר גבוהים מאשר סיפוק עצמי). ככה שאני לא חושבת שהוא אדם שלא מסוגל "לשלוט בעצמו".

אני חושבת שהסיבה שהשיח פה הוא כזה זה כי הבנים לא מדברים על הנושא הזה בינם ולבין עצמם, לא מעלים אותו ולא מזכירים אותו (בטח שלא בחורים יר"ש) מבחינתם זה שיא הנפילה בעבודת ה' וזה התחום שהם נלחמים עליו הכי הרבה. כאילו מי יספר לחבר שלו שהוא נופל בנגיעה???  גם בעלי היה בטוח לפני שהתחתנו שרק החברה הממש לא דוסים נוגעים לפני החתונה.. עד שדיברנו על זה וסיפרתי לו כמה זה לא ככה...  וגם הוא ראה תוך כדי הקשר כמה זה דבר קשה בטירוף וגם הוא העיד על עצמו שאם היינו ממשיכים ככה עוד חודש- חודשיים זה מה שהיה קורה.

או לחשוב שאין לו שליטה עצמית, ממש לא.

דווקא הרבה יותר לגיטימי בעיני שהקושי כ"כ גדול ובהחלט להינשא תוך שלושה חודשים,

זה גם מה שאנחנו עשינו, כי כמוכם זה היה בלתי אפשרי מבחינתינו לחכות,

אבל סביר להניח שיש כאלו שכן מצליחים, אולי עוצמת הרגש שלהם שונה, אולי דברים אחרים, כל אחד והכוחות שהשם נתן לו.

שתחדלי להסיק מכם לגבי כל העולם.

הוא היה בטוח "עד שסיפרת לו"... כאילו את עשית סטאטיסטיקה על "כולם"....

אז כנראה היה איזה ענין פרטי שנתקלת בו, זה לא קשור לכל העולם. ואולי מזה באה כל הכתיבה הזאת.

מדברת כאילו אתם היחידים שהכרתם, למרות כמה וכמה עדויות אחרות פה, ו"מתרצת" אותם כאילו "להם" יש בעיה, במקום או לחשוב ההיפך - או פשוט לא לעסוק ב"השוואות"..

מה שבעלך "היה בטוח לפני החתונה" הוא נכון מאד, להרבה מאד מקרים.

וגם ה"הסבר" שלך לשיח פה כי "בנים לא מספרים לאחרים".. מה שייך. הרי פה כתבו גם בנים, וגם בנות מתוך נסיונן.

הקיצור: לא טוב לצאת סתם כשלא צריך זמן מיותר - ולא טוב להמציא כאילו "חייב" להיות כמו שאת אישית הרגשת. ועוד לנסות "לשכנע" אנשים שנפגשים וזה לא כך אצלם, שזה "אמור" להיות. בלתי שייך לחלוטין..

בס"ד

זה שהם עומדים בזה שנה לא אומר שלא קשה להם, בסך הכל אומר שיש להם כושר איפוק יותר גדול משל אחרים כנראה.

ואני מעריכה אנשים כאלה.

ולא חשדתי לרגע באדם שיצאתי איתו, לרגע.

והיו פעמים שאמרו לי שזה קשה.. [היה לי יותר מקשר אחד מעל שלושה חודשים].

זה שבעינייך זה מדד זה משהו הזוי ולא נתפס..

זה להשליך ממקום מאוד פרטי שלך על כלל האוכלוסייה.

על שז"ל לא דיברתי וגם מי שהתחתן תוך שלושה חודשים סביר שמתישהו במהלך חייו זה קרה לו.

ולא פה המקום בכלל לדבר על זה.

ולכן צריך לדעת איפה הגבולות

לכן יש הרבה שנוהגים הרחקות של ימי טומאה כבר מתחילת קשר.

זה דיסטנט מתאים על פי הלכה שיכול להציל

מתנצל

מאשר בחור שיוצא עם בחורה וצריך לשמור על עצמו. ברור שזה מעסיק לו את הראש הרבה יותר

ככה היה נראה לי...

בס"ד

אתה חי בלי גבולות?

בס"ד

ואם אתה דתי אז רחמיי גם על התורה שלך,

כי מסתבר שהיא לא דומה לתורה שלי

אדם זה לא בהמה;

יכול להיות מצב שרוצה משהו ומתגבר כי זה לא הזמן והמצב והמוסר וכו' - 

וגם יכול להיות, וקיים, שמתוך שדבר אינו שייך כלל לזמן כזה - אז אכן הוא אינו "רוצה" את זה אז. הוא נמצא אז בפאזה אחרת, היא לא אשתו אלא מישהי "אחרת", ובגלל שדבר כזה בזוי אז בעיניו, זול ולא שייך - אז ה"רצון" שיש לו הוא הרצון של המכלול היפה לאותו זמן. ואין לכך כל קשר למה שראוי וטוב להיות מתוך נישואין - וגם כן כהמשך ליחס פנימי ואישי.

[להבדיל, כמשל, גם אדם שאוהב לנהוג - אינו בהכרח חייב להרגיש ש"מתגבר" על חשק לנהוג ברכב שלא קנה אותו. זה לא שלו - אז אין לו "הוה אמינא", לא שייך.  אמנם כדי שלא להיסחף אחר יצה"ר, יש גדרים ברורים ביחס בין אנשים שאינם נשואים, בדיוק כדי לא לאבד את התחושה וההתנהלות הנורמלית השייכת לאותו זמן]

זה לא אומר שאין לו את הרצון החזק לגעת.

זה אומר שהוא שולט בעצמו,

ויש לו כמה דברים יותר חשבים מהרצונות שלו, כמו שמירה על הלכה.

זה אדם שיודע לנתב את הרצונות שלו בצורה נכונה,

ובונה קשר בצורה שמתאימה למציאות,

ולא רץ להתחתן כדי לשמור על היצרים שלו.

הוא מאופק וקשה לו ליותר זמן, אבל בטווח הארוך זה הכי משתלם.

כשתופסים היטב, מה זה נישואין - ומה זה בחור ובחורה לא נשואים, לא "שלך", והיחס הוא מבפנים, אהבת האדם-האישיות, אז לא צריך להיות רצון (ממשי) "לגעת". אדרבה, לא רוצים להוזיל.  ויפה כתבו כאן - שנישואין ולא נישואין, זה עולמות אחרים. מציאות אחרת. חשוב להזכיר את הדבר הזה שברגיל היה לגמרי תודעה ותחושה טבעית בעמנו, וגם היום ב"ה קיים.

[לא סותר שאכן ראוי להזדרז התחתן כשזה מתאים, ובאמת לא כדאי "לסחוב". עצם קשר נפשי קרוב כשאין בכך צורך לבירור הסביר של הענין, בעצמו זה לא-ראוי]

טוב לנו מאוד, תודה רבה. הכל בסדר.

ואולי אם בעלך היה בקורס קצינים זה היה קצת שונה... נפגשים פעם בשבועיים-שלושה, מדברים בטלפון 10 דקות כל יום וחושבים אחד על השני הרבה.

ולכן אמרתי שאני לא ממליצה לכולם על שנה (כולל התקופת אירוסין, כן?)- אבל כן מה שמתאים לזוג. 

וב"ה שאני וגם בעלי אנשים בוגרים ומחושבים שעבדנו שנינו על המידות שלנו ויודעים להציב גבולות לפי הדרך שאנחנו מאמינים בו.

לא רוצה להדחף לכן... אבל מרגיש כמו "אבא של מי יותר גבוה"...

למרות שאני נוטה להסכים עם אנונימית לגבי עניין שיש הבדל בין גברים שונים. אבל לא מתאים.

"הכל סובב את האשכנזים". 

אני מוכרח לומר שאני די נדהם מההודעה הזאת..

אולי אם "את" אמרת בזמנים מסויימים, שאת לא מסוגלת לראות אותו (אחרי שלושה חודשים..) "כי לא תעמדי בזה" - אז ה"משהו הלא בסדר" שייחסת לאחרים, הוא דווקא אצלך?.. [ומה זה קשור ל"יש גברים".. הלוא כתבת על עצמך?..]

ולהעביר את זה למישור כ"כ רדוד של "דחף" של אחרים?... אולי אפשר לנסח שפשוט יש כאלה שאינם עובדים לפי "דחפים" כשהם שומרים על גדרי ההלכה, וחיים לפני החתונה במישור ששייך ללפני החתונה?..

ולהגיד "שמחה שלא התחתנתי עם אחד כזה"?... [יעני, בעל נמדד לפי ה"דחף".. וה"דחף" נמדד לפי כמה הוא מסוגל להיכשל לפני שמתחתן - עצום....... ר"ל]

ולהסביר שהם אלו ש"פוגשים אח"כ ב"נשואים טריים"? ובלשון כ"כ נמוכה?

[אגב, ממה שאני רואה, אני לא בטוח שמי שפוגשים עם בעיות אח"כ, הם דווקא אלו שנפגשו בצורה מיושבת ובנו קשר פנימי.. אולי דווקא אלו שהיתה מאד מודגשת אצלם שימת הלב לצד ה"חיצוני" לפני שנישאו - ואז אח"כ נוצרות בעיות..]

מציע לא להעביר מ"את" על כל העולם.. מה גם שראיתי ממה שכתבת במקום אחר, שגם אצלך זה לא היה "קטגורי" שלא נפגשים יותר זמן.

ובלי קשר לכך, אני אכן חושב שגם מה שכתבה מישהי פה כאילו 3-4 חודשים עד החתונה זה לא מספיק, גם הוא לא נכון. וגם שם לא נכון לכתוב כאילו מזה "נוצרות בעיות".. לפעמים מזמן ממושך מידי לפני כן דדוקא יכולות להיווצר, ולא רק מהבחינה שדוברה פה.

צריך לראות לגופו של ענין, כמה באמת כל אחד צריך כדי לברר לעצמו/ה שאכן זה המתאים/ה - וזה אכן שונה במידת-מה מאדם לאדם - ולהקפיד מאד על כל גדרי ההלכה, ועל מיקוד ההתענינות באישיות; וגם, לא "לסחוב" יותר מידי.

זו דעתי.

נא מחקו את כל התת שרשור הזה. באתי לנסות לעזור, למתן, להראות שאפשר גם לצאת בלי לחץ ובקצב שמתאים בלי צורך לוותר על העקרונות הדתיים.

במקום הכפישו אותי, השמיצו והעלילו על המקום הכי אישי ועל טהרת הבית שלי. גרמתם לי כמעט לבכות מרוב שזה פוגע ולא נכון. כנראה שלא אנסה לעזור כאן שוב, ומה שבטוח שאני מתחרטת שניסיתי.

בס"ד

שימי לב שהרוב פה דווקא היו בצד שלך.

ובלי קשר אני חושבת שהתת שרשור הזה כן משמעותי ואולי חבל קצת למחוק אותו.. .

אבל כמובן שאם זאת בקשתך אני לא אפריע למנהלים במלאכתם.

@בלי מקוריות

באמת התלבטתי אם לבקש על כל השרשור או רק הודעות ספציפיות. בגלל חשש שימשיכו ההכפשות העדפתי לבקש שימחקו הכל, אבל אני מבינה שיש כאן דיון שכן חשוב לכולם.

תודה רבה ליעל המנהלת שהשקיעה וערכה הודעות. 

בכל זאת נראה לי אמנע מלשתף כאן בעתיד.

בהצלחה לכם!

יש כאן אנשים שיודעים גם לפרגן ולשמוע דעות שונת משלהם,

ולהכיל אנשים שהם לא כמוהם...

אני חושבת שהוספת צד חשוב לדיון,

ואנחנו נשמח שתנסי להישאר איתנו עוד

וזה גם לא  נכון. זה קשה ובכל זאת הרבה מאד זוגות מקפידים ונשמרים.

להגיד שזה כמעט כולם נועד להרגיע את מי שנופל.

עם זאת ברור שלא בריא לסחוב קשר ושיש סכנת נפילה.

בס"ד

ההנאה הרגעית אני מניחה הייתה קיימת כי כולנו בני אדם,

אבל לאחר מעשה המון מתחרטים עליו וכואבים אותו.

וזה לא סותר את ההנאה הרגעית שהייתה באותו רגע.

לפי גישתך אין שום חרטה על שום חטא שנעשה..

רוב החטאים אלו דברים שגורמים לנו הנאה בצורה כלשהי, 

אז על פי דבריך זה לא הגיוני שנתחרט עליהם.

אבל בתור אנשים מאמינים זה כן הגיוני.

כי זה עושה לנו רע שעשינו משהו נגד רצונו יתברך.

בס"ד

בטח שאספר.

קוראים לזה לפרוק- דבר מאוד לגיטימי לבני אדם אנושיים...

וראוי לצטט את דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ה):

"ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר, להם: 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה, שנאמר: "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח, יג).

במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחבירו. אבל בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם. אלא שב לפני האל ברוך הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתודה עליהם לפני רבים, סתם. וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב, א)."

בס"ד

אבל א. לא חושבת שהרמבם אוסר לדבר על זה עם חברה או משהו כדי לפרוק.

ב. בשיחות עם אנשים על הדברים האלו זה נראה לי לגיטימי להבהיר שמבינים את הקושי ושמגיעים מאותו מקום.

שוב, לא בקטע של לרוץ ולצעוק שחטאתי.

"הכל סובב את האשכנזים". 

זה שקר - ומזעזע. והוצאת שם-רע על ציבור, אולי בגלל חולשות דמיוניות של עצמה. כ"כ מגוחך ה"חברה" שיודעת על כל "הדוסים"...

וזו לא "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה".. מה הקשר בכלל?! אביזרייהו דעריות.

אבל כשמדברים כך הרבה - אז כך מחלישים אחרים, בגלל חולשות לא שלהם.

לא סותר שבאמת אין כל ענין "לסחוב" כשלא צריך. אין מקום לקרבה "סתם".

אני מכיר מציאות הפוכה.

גם כל ההשוואה בין לפני החתונה לאחרי החתונה לא שייכת כי מדובר בשני דברים שונים לחלוטין.

לפני הנישואין זאת מציאות אחת ולאחריהם מציאות אחרת. אין שום קשר ואין מה להשליך מאחד על השני.

זה ענין של שליטה עצמית שלא קשור לזמן.

ומי שאין לו שליטה עצמית- אז שיעבוד על זה, ואתמול. 

ברגע שזה ברור שזה קו אדום, וברור שזה בל יעבור, ושומרים על דיני ייחוד מכל משמר- אז יותר קל להזהר.

(אחרי החתונה יותר קשה. הרבה יותר קשה. ואין עוד אנשים שישמרו עליכם..)

אחרי החתונה יותר קשה???

אחרי החתונה יש לך דד לין!! זה סה"כ שבוע וחצי אסור לגעת וגם לא נמצאים ביחד 24/7 כמו בתקופה של האירוסין...

לא תמיד יש דד ליין, ולא תמיד זה שבוע וחצי. 

ונמצאים הרבה יותר 24/7 מאשר באירוסין, ובסיטואציות אחרות. מה גם שכשמאורסים- שומרים על יחוד ותמיד יש אנשים באיזור.

ואחרי לידה? כשפתאום אין לך דד ליין? זה יכול להיות חודשיים ויותר!

בקיצור- זה עניין של שליטה עצמית. לא של זמן.

לא חושבת שנמצאים יותר ביחד. אלה אם כן שניכם לא עובדים/לומדים. (שעות שינה מבחינתי לא נחשב בספירת שעות ביחד). ולגבי האנשים מסביב, האמת מעולם לא הבנתי את הקשר... כאילו הפחד והבושה העיקריים שלי בנושא הזה הם מול עצמי ומול רבש"ע

הערה קטנה: 

השתדלי לא להיות מולו ה''רבנית הצדקנית''.

כלומר לא להגיע למצב שבו את צריכה להדגיש מידי את הזהירות. כי זה עלול לבאס אותו, אלא פשוט מראש לשים לב שלא תגיעי לכמעט-נגיעה.

נופל. להיפך- תאמיני שיש לכם כח להגיע בקדושה לנישואין , למרות הניסיון ותאמיני לי בע"ה העמידה בניסיון הזה תעצים ותרומם את הקשר אחרי החתונה.

בהצלחה

מתוך דבריך רואים שאת רוצה,

ואם הרצון קיים, ה' עוזר.

כמובן שעליכם מוטלת ההשתדלות...

יש שאומרים שכשתקופת האירוסין ארוכה עד החתונה, צריך למתן מעט את תדירות הפגישות..

למרות הרצון ליותר, לתת מקום גם לשכל,

וכמובן כמו כל אלו שהמליצו קודם, להפגש במקומות המוניים, בבית עם המשפחה מסביב וכד',

לטייל רק בשבילים שעוברים בהם אנשים (עדיף מוכרים...)

אולי דברים אישיים יותר לומר דוקא בטלפון?

לשיקולכם...

ב"הצלחה

שם פחות נעים ליפול, חברתית

מניסיון.

אפשר לתת להורמונים לשלוט

ואפשר להחליט שיש בנ"א, והוא זה ששולט בעצמו. ולא ההורמונים שלו.

התורה דורשת מאיתנו שליטה עצמית-

גם אם אני בהריון, ויש לי חשק מטורף לשוקולד חלבי, ואכלתי הרגע בשר, התורה מצפה ממני לשלוט בעצמי.

באיזו שפה אתם מדברים?

המלה היא בערבית! זוהי עגה גסה -- ואגב זה  "בעס"  ולא "באס"

DISTANCE זה באנגלית כמובן...

אז במקום  "איך לדעתכם אפשר לשמור על דיסטנס בלי לבאס את האווירה בפגישות?"

יש לומר "איך לדעתכם אפשר לשמור על מרחק בלי לעכור את האווירה בפגישות?"

או ""איך לדעתכם אפשר להמנע ממגע גופני  מבלי לעכור את האווירה בפגישות?"

יהודים. דברו עברית בארץ הקדש!

שבת שלום!

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב