קודם כל, לא "לסחוב" סתם.

אם "מתקדם" - אז להזיז בכיוון הנכון.

דבר שני, כדאי לזכור היטב שכל מה שבשלב הזה, הוא לבדוק היתכנות של נישואין. זה עדיין שני אנשים, "זרים", "מישהו אחר", על אף שכבר קצת מכירים. ממש לא שייך. וההימשכות החיצונית כעת, יכולה לקלקל להופעה שלה מתוך דווקא נישואין, שנהיים איש ואשתו, משפחה.

לשים דגש על ההתענינות אחד באישיות של השני, היקשרות אישיותית, לא רק בשביל "להרגיש". וממילא זו אוירה טובה ועניינית על מישור שפחות "בעייתי" וגם יותר אמיתי לכעת.

לשמור גדרים "טכניים" ברורים ומוסכמים מראש, ולא לעבור אפילו על ה"התחלה" שלהם.. מקום שיש בו אנשים ("אנשים" - רצוי כאלה שנוכחותם עוזרת לשמור על איפוק). מרחק ישיבה מתאים וכד'. איפוק מסויים גם במה ששייך לכך בדיבור.

איפה שיותר ה"דאגה" שלך רלוונטית, שם יותר להיזהר.

והעיקר, להשתדל - אם מרגישים שזהו-זה - שיהיה במזל טוב בקרוב..

זו דעתי.

לא הבנת את הכוונה ו"רוח הדברים" במדויק.

אין כל סתירה לפיתוח רגש. בוודאי שצריך. ובוודאי שלא "אקט טכני" בלבד..

אדרבה, מגישה כזו יתפתח רגש יותר פנימי ואמיתי כלפי האדם. יחס אמיתי. תחושה של  משיכת-יתר חיצונית, היא לא בהכרח רגש אמיתי כלפי האדם; לפעמים זה אפילו מפריע לו. שלא לדבר על הצד ההלכתי. 

אבל בוודאי שזה אכן שני "אנשים שונים". זו מציאות שמשתנה רק עם נישואין. ואשרי הזוכה להרגיש את זה מתוך ששמר על טהרה.

מה שהרב ליאור ענה, הוא בוודאי לא דבר "ללא קצבה". הוא דיבר לא להקצין לכיוון השני, בדוגמה כמו שהבאת. בדיוק בגלל שיש כאן רצון להגיע למצב של היתכנות מתוך נישואין.

וכמובן, לדוגמה, שגם הוא לא יקל ב"הרחקות" מסוג הבעיה שהועלתה כאן, בגלל שיש ענין "לגרום לקרבה".. ה"קרבה" היא בתחום השייך למצב כזה. לתת מצע נוח לנישואין, שהם מציאות שונה לחלוטין.

כמו- לא לשבת על אותו ספסל וכו'.

מומלץ לא להיפגש בשעות מאוחרות, אלא יותר ביום 

ובמקומות הומים יותר.

בהצלחה

איך אתה אוהב לעצבן.

אז לשבת על 2 כיסאות, ולא על אותו ספסל/ספה,

זה בהחלט מפחית את הסיכויים לנגיעה לא רצויה.

הפתרון היחיד הוא לזרז חתונה. פעם בעלי שאל את הרב שלו איך ייתכן שחז"ל אסרו כזה איסור קשה כי זה ממש גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה!!

הרב שלו אמר לו, מה יעשה אדם שחי לבד בעיר שאין בה יהודים? איך יתפלל במניין? הרי זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה! אלה מה, שיהודי מראש לא אמור לגור לבד.... וכך גם כאן, לצאת יותר מ-3 חודשים זו לא דרך התורה ולכן, בתווך של יותר מ-3 חודשים באמת זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה....

אגב אנחנו ב"ה התחתנו תוך 4 חודשים, ז"א מהדייט הראשון עד לחופה עברו 4 חודשים, וזו הסיבה היחידה שזכינו להגיע לחופה בלי ליפול.

הרבה חברות שלי, דוסיות הרבה יותר ממני היו מספרות לי בשברון לב על הכאב שבנפילה ואיך זה קרה להם הרי הם כ"כ הקפידו ושמרו והם כאלה דוסים וכו... אין אפוטרופוס לעריות!!!!!

ברור לי שיבואו אחרי הרבה שיכתבו שזה שטויות, אבל פעם אחת, עוד הרבה לפני שיצאתי בכלל, חברה שלי אמרה לי משפט,

הדוסים מתחלקים ל-2 קבוצות, אלה שלא שומרים נגיעה, ואלה שנופלים בנגיעה....

לצערי. שמעתי באמת על כ"כ הרבה.... אנשים שאני עפר לרגליהם

אז למה להכנס לזה בכלל???

תתחתנו וחאלס

מעבר לזה - צריך להגיד ברור - 

היא העידה על עצמה /Forum/Forum.aspx/t691518#7633114

שיצאה עם מישהו "כמעט שנה"..

אז אחת משתיים - בלי שיש לי כל ענין להיכנס לענייניה האישיים:

או שעברה את זה לשלום, אז אחרים לא  פחות ממנה.

ואם - חלילה - לא, אז נא לא להוציא את הבעיה על אחרים/ות ששמרו את עצמם/ן מעולה. ברור שאם מישהו/י חלילה כבר נכשל/ה במשהו - הוא יצטרך/היא תצטרך יותר להפעיל כחות להיזהר שלא לחזור על כך מאשר כאלו שהעידו על עצמם כאן שנשארו מראש בגישה הראשונית והבריאה לגבי יחס בין בחור לבחורה.

ואני חושב שבעיני רוב האנשים, דבר כזה למשל  /Forum/Forum.aspx/t691518#7633114

היה נראה יותר תמוה מאשר כאלה שיוצאים בכשרות את הזמן שהם צריכים לבירור לצורך נישואין.

אז מוטב, במקום "להסביר" איך "כולם" אמורים להיות עם בעיה, ושאם לא אז כאילו "יש להם בעיה".. (הפוך-על הפוך), שכל אחד ישמח בטוב שיש לו, ובכך שהוא מתמודד ומתנהל באופן שנראה לו הנכון ביותר לגביו עפ"י רצון ה' והמוסר הנכון.

בשביל לדבר על "רוב" בציבור הזה - צריך להכיר את כולו, הרבה מאד-מאד אנשים.

אני מכיר מציאות שונה לחלוטין ממה שאת מתארת. וכן עוד שהעידו כאן, כמובן מאליו.

והבעיה באמירות כאלה אינה רק הטעות הסטאטיסטית, אלא שהן עלולות להיות בגדר מחטיאות, שזו תוצאה של ניפוח דברים לכאילו זו איזה "גזירת גורל", בשעה שזה ממש היפך היושר, ההלכה, וההתנהלות הראויה לשלב זה של החיים. 

וכמובן אין ראיה מכך שאת מרגישה "עפר לרגליהם" של אנשים שנכשלו ל"ע. 

לא סותר שטוב להתחתן כשיודעים ולא לעכב. 

דבר ראשון-

לא הצלחתי להבין איך הגעת לכמות הזמן שהיא דרך התורה.

כי יש כאלו שיטענו ש3 חודשים זה גם מוגזם...

ומכירה, חברות טובות מאוד, שיצאו הרבה יותר מ3 חודשים,

וממש לא נפלו בנגיעה.

האקסיומה הזו, שכולם נופלים אם הם יוצאי יותר מידי זמן (או שכולם נופלים בתק' האירוסין..)

ממש לא בסדר.

דבר ראשון, זו המצאה. לא חסרים אנשים שלא נפלו, והם לא מעטים בכלל.

דבר שני, זה מוריד מהאדם את האחריות לשלוט בעצמו ולשמור על המצוות בכל מצב, גם אם זה קשה.

זו גזירה שהציבור יכול לעמוד בה,

ויש דרכים לעזור לזה, ב"ה.

בס"ד

מניסיון גם לצאת יותר משלושה חודשים זה אפשרי בלי ליפול בנגיעה

עניין של כל אדם עם עצמו.

חוצמזה, דבר ששמעתי בשם הרב אבינר, מחברה שהייתה בשיחה שלו בנושא שהוא אמר שאם מישו מכיר זוג שיוצא יותר מ3-4 חודשים ולא נפל בנגיעה הם יכולים ללכת להיות מוצג במוזיאון ישראל כי הוא לא פגש דבר כזה בחיים...

(אחרת אין סיבה שיבואו אליו כנראה..)

אם מוזיאון ישראל היה מתמלא באנשים שלא נפלו, הגיוני שבחלק מהמחלקות לא היה מקום למבקרים.

הייתי חייבת להוסיף- זה שרב אמר תחום מסויים של זמן, זה לא אומר שבאמת 

זו דרך היהדות, אלא אם כן הוא מוכיח את זה מהמקורות.

הרב-של-בעלך הפריז, רצה להדגיש משהו.

ואני לא מאמין לאמירה "בשם הרב אבינר". מן הסתם גם הציטוט הזה "עבר" משהו. ואם היה יודע לְמה זה משמש פה, היה מוחה.

כשאדם רוצה לומר שלא כדאי לסחוב זמן רב - וזה בוודאי נכון לגמרי - ומשתמשים בדבריו לא כי מישהו שאל כמה זמן כדאי לצאת, אלא כדי "להתעקש" שכך "חייבים" כביכול לחטוא - אז אומרים בעצם את ההיפך מה שרצה; שהרי כל מגמתו היתה להרחיק מהעבירה.

כבר אמרתי, ההתעקשות בהקשר הזה לומר שכך כביכול "צריך" להיות, אפילו אם באה בתום-לב, היא עצמה עלולה להחטיא חלילה. אסור לקבל אותה - ואסור להגיד אותה, בהקשר שנאמרת, מעבר לסתם המלצה לא למשוך הרבה. וכמובן, שההמלצה הזו מאד חשובה - כי אם אין סיבה אמיתית, אז אכן ככל נהיגת קרבה שלא לצורך, אין לכך כל מקום.

[אני, אגב, מכיר, כמובן.. והם לא מוצג - אלא הקימו משפחה יפה מאד]

אפילו עשינו שמה דייט! מאז שהתחלנו לצאת ועד החתונה עברה יותר משנה. וממש לא נפלנו. כ"כ לא.

דווקא לא הייתי ממליצה לרוב האנשים שיעברו רק 3-4 חודשים מאז ההיכרות עד החתונה. א. כי הרבה אנשים צריכים יותר זמן להתבשל ולהכיר ולהרגיש מוכנים ובעיקר כי ב. לארגן חתונה בלחץ זה אסון. עדיף ביותר רוגע ושמחה. 

ברור שיש יחידי סגולה שמתאים להם- אז מעולה! אבל אח"כ אל תופתעו שיש שירשורים בנשואים טריים על כך שלא מכירים את הבן זוג, וכמה קשה וחרטה....

(ולא, אני לא ממליצה על שנה לכל זוג, אבל כן לקחת את הזמן המתאים).

הייתי מתחילה לחשוב שמשו לא בסדר במערכת.... 

אני זוכרת שאחרי 3 חודשים כבר הרגשנו ח-נ-ק !!! דיי היה ימים שאמרתי לו שאני לא מסוגלת לראות אותו כי אני לא יעמוד בזה...

ואגב זה באמת ככה, יש גברים שהדחף המיני שלהם יותר חלש...

שמחה שלא התחתנתי עם אחד כזה... כי אח"כ פוגשים אותם בנשואים טריים שמתלוננים על חדר המיטות שלהם שלא מספק אותם...

בס"ד

ממתי זה המדד?

הקב"ה ברא אותנו עם יצרים ובאותה מידה הוא ברא אותנו עם הכוח והיכולת לעמוד בניסיונות שהם מביאים לנו.

הייתי בקשר מעל שנה ולא נפלתי בנגיעה.

ואני לא חושבת שלמישהו מאיתנו תהיה בעיה ואכמ"ל.

יש דבר שנקרא התגברות, איפוק, היהדות מחנכת לזה מלא.

כנראה שאותך זה פיספס בשלב מסוים..

או שבאמת היה יותר טוב שתתחתנו.

אף אחד פה, כמעט, לא בעד קשר לטווח ארוך, אבל מבינים שלפעמים יש אילוצים וגם שיש דעות שונות בעניין.

לא כל אחד שהוא בקשר ארוך אני ישר אחשוד שהוא נפל בנגיעה..

זה להוציא שם רע על כל כך הרבה אנשים טובים וצדיקים.

ב"ה שאת מצאת והתחתנת, לא כולם זוכים לכך.

אבל מפה ועד לחרוץ דעה הדרך ארוכה.

אני לא בעד קשר לטווח ארוך כי באמת זה מגדיל את הסיכויים ליפול וזה גם לא בריא בכלל בכלל בכלל, אבל אני ממש לא חושדת בכל אחד שנמצא בקשר כזה.

אגב, להרגיש חנק לא אומר שאי אפשר לעמוד בו.

ולגבי הימים שלא כדאי שתתראו- אז יש דרכים למנוע.

וגם לי היו רגעים שפשוט היה כדאי שנתרחק, אז התרחקנו, וזה לא משהו רע, זה לגיטימי לחלוטין.

אני שמחה שבעלי ב"ה היה לו מאווווודד קשה לא לגעת בי בזמן שהיינו מאורסים והוא אמר את זה הרבה. למה? כי ידעתי והרגשתי שהוא ממש משתוקק אלי!! וזה דבר שהיה לי מאוד חשוב בזוגיות.

אני לא אכנס פה לעניינים האלה כי זה מקום פתוח, אבל יודעים הנשואים שבנינו את חשיבותה של המשיכה בין בני זוג. לא הייתי יכולה לחיות בבית עם גבר שמסוגל לעמוד בפני יותר משנה. וזה כ"כ לא קשור לאם בן אדם שולט בעצמו או לא. את לא יכולה להגיד על חז"ל שהם לא שלטו בעצמם מספיק (ראי את סיפורו של רבי חייא עם אותה אישה חרותא. בבלי קידושין פ"א, ע"ב וגם סיפורו של רבי צדוק בקידושין מ, ע"א) אלה מה? שיצר העריות הנורמאלי והבריא הוא דבר חזק מאין כמוהו. וכבר רבו התיאורים בגמרא על כך שבדור הגאולה הגברים יהיו כמו נקבות.... או לפחות חלק גדול מהם. אולי זה ישמע רע אבל אני שמחה שבעלי מתייסר בזמן שאנחנו אסורים, אני שמחה שזה קשה לו בטירוף כי כיף לי להרגיש נחשקת ונאהבת. וכן להיפך.

מבחינתי, לשמוע בנות בפורום של נשואים טריים שמדברות על זה שהבעל שלהם לא מספיק "רוצה" זה הדבר הכי מבאס שיש!! ב"ה שמחה מאוד שבעלי מה שנקרא זמין 24/7. זה איכשהו תמיד גם מסתדר לי עם גבריות (לכל אותם בנות שמחפשות גבר גבר...) אין מה לעשות זה הרבה פעמים בא לידי ביטוי גם בדברים האלה. וכן, אני לא אתייפיף פה, אם בעלי לא היה נוגע בי במשך שנה הייתי מתחילה לחשוד...

חוצמזה שבעיני יש פה גם חטא נוסף שלא הוזכר והוא וצאת זרע לבטלה . ואם מישו יגיד לי שגם יצאו כ"כ הרבה זמן , גם לא נגעו , וגם הגבר לא נפל הרבה בשז"ל , אני מוכנה לשים את הראש שלי שזה שקר.

מה שכן, בטוח עדיין שיש כאלו שיראת החטא שלהם גדולה מאד ויודעים להשליט השכל על הרגש ולהתאמן בחיים בהתאפקות שבוודאי והצליחו לשמור.

למרות שגם לדעתי זה ניסיון גדול מאד מאד.

אני יכולה להעיד עליו שאחד הדברים שהוא מאוד עבד עליהם בחיים זה דחיית סיפוקים. ז"א הוא באמת בן אדם עם שליטה עצמית מטורפת. בחיים לא ראיתי כזה דבר. וזה לא רק בדברים האלה אלה בהמון תחומים. הדבר הזה הפך אותו לבן אדם שלא פועל מהבטן ומהדחפים הנמוכים אלה באמת העיקר עובר דרך הראש ( אפילו בתחומים של בינו לבינה, שאני יודעת שזה דבר שאפילו לא מדריכים אליו, ורוב האנשים גם לא שמים את זה כמטרה הוא באמת "מעלה" את החומר לצד הרוחני שלו. אני לא ברמה הזאת אבל הוא באמת מרוכז בדברים הרבה יותר גבוהים מאשר סיפוק עצמי). ככה שאני לא חושבת שהוא אדם שלא מסוגל "לשלוט בעצמו".

אני חושבת שהסיבה שהשיח פה הוא כזה זה כי הבנים לא מדברים על הנושא הזה בינם ולבין עצמם, לא מעלים אותו ולא מזכירים אותו (בטח שלא בחורים יר"ש) מבחינתם זה שיא הנפילה בעבודת ה' וזה התחום שהם נלחמים עליו הכי הרבה. כאילו מי יספר לחבר שלו שהוא נופל בנגיעה???  גם בעלי היה בטוח לפני שהתחתנו שרק החברה הממש לא דוסים נוגעים לפני החתונה.. עד שדיברנו על זה וסיפרתי לו כמה זה לא ככה...  וגם הוא ראה תוך כדי הקשר כמה זה דבר קשה בטירוף וגם הוא העיד על עצמו שאם היינו ממשיכים ככה עוד חודש- חודשיים זה מה שהיה קורה.

או לחשוב שאין לו שליטה עצמית, ממש לא.

דווקא הרבה יותר לגיטימי בעיני שהקושי כ"כ גדול ובהחלט להינשא תוך שלושה חודשים,

זה גם מה שאנחנו עשינו, כי כמוכם זה היה בלתי אפשרי מבחינתינו לחכות,

אבל סביר להניח שיש כאלו שכן מצליחים, אולי עוצמת הרגש שלהם שונה, אולי דברים אחרים, כל אחד והכוחות שהשם נתן לו.

שתחדלי להסיק מכם לגבי כל העולם.

הוא היה בטוח "עד שסיפרת לו"... כאילו את עשית סטאטיסטיקה על "כולם"....

אז כנראה היה איזה ענין פרטי שנתקלת בו, זה לא קשור לכל העולם. ואולי מזה באה כל הכתיבה הזאת.

מדברת כאילו אתם היחידים שהכרתם, למרות כמה וכמה עדויות אחרות פה, ו"מתרצת" אותם כאילו "להם" יש בעיה, במקום או לחשוב ההיפך - או פשוט לא לעסוק ב"השוואות"..

מה שבעלך "היה בטוח לפני החתונה" הוא נכון מאד, להרבה מאד מקרים.

וגם ה"הסבר" שלך לשיח פה כי "בנים לא מספרים לאחרים".. מה שייך. הרי פה כתבו גם בנים, וגם בנות מתוך נסיונן.

הקיצור: לא טוב לצאת סתם כשלא צריך זמן מיותר - ולא טוב להמציא כאילו "חייב" להיות כמו שאת אישית הרגשת. ועוד לנסות "לשכנע" אנשים שנפגשים וזה לא כך אצלם, שזה "אמור" להיות. בלתי שייך לחלוטין..

בס"ד

זה שהם עומדים בזה שנה לא אומר שלא קשה להם, בסך הכל אומר שיש להם כושר איפוק יותר גדול משל אחרים כנראה.

ואני מעריכה אנשים כאלה.

ולא חשדתי לרגע באדם שיצאתי איתו, לרגע.

והיו פעמים שאמרו לי שזה קשה.. [היה לי יותר מקשר אחד מעל שלושה חודשים].

זה שבעינייך זה מדד זה משהו הזוי ולא נתפס..

זה להשליך ממקום מאוד פרטי שלך על כלל האוכלוסייה.

על שז"ל לא דיברתי וגם מי שהתחתן תוך שלושה חודשים סביר שמתישהו במהלך חייו זה קרה לו.

ולא פה המקום בכלל לדבר על זה.

ולכן צריך לדעת איפה הגבולות

לכן יש הרבה שנוהגים הרחקות של ימי טומאה כבר מתחילת קשר.

זה דיסטנט מתאים על פי הלכה שיכול להציל

מתנצל

מאשר בחור שיוצא עם בחורה וצריך לשמור על עצמו. ברור שזה מעסיק לו את הראש הרבה יותר

ככה היה נראה לי...

בס"ד

אתה חי בלי גבולות?

בס"ד

ואם אתה דתי אז רחמיי גם על התורה שלך,

כי מסתבר שהיא לא דומה לתורה שלי

אדם זה לא בהמה;

יכול להיות מצב שרוצה משהו ומתגבר כי זה לא הזמן והמצב והמוסר וכו' - 

וגם יכול להיות, וקיים, שמתוך שדבר אינו שייך כלל לזמן כזה - אז אכן הוא אינו "רוצה" את זה אז. הוא נמצא אז בפאזה אחרת, היא לא אשתו אלא מישהי "אחרת", ובגלל שדבר כזה בזוי אז בעיניו, זול ולא שייך - אז ה"רצון" שיש לו הוא הרצון של המכלול היפה לאותו זמן. ואין לכך כל קשר למה שראוי וטוב להיות מתוך נישואין - וגם כן כהמשך ליחס פנימי ואישי.

[להבדיל, כמשל, גם אדם שאוהב לנהוג - אינו בהכרח חייב להרגיש ש"מתגבר" על חשק לנהוג ברכב שלא קנה אותו. זה לא שלו - אז אין לו "הוה אמינא", לא שייך.  אמנם כדי שלא להיסחף אחר יצה"ר, יש גדרים ברורים ביחס בין אנשים שאינם נשואים, בדיוק כדי לא לאבד את התחושה וההתנהלות הנורמלית השייכת לאותו זמן]

זה לא אומר שאין לו את הרצון החזק לגעת.

זה אומר שהוא שולט בעצמו,

ויש לו כמה דברים יותר חשבים מהרצונות שלו, כמו שמירה על הלכה.

זה אדם שיודע לנתב את הרצונות שלו בצורה נכונה,

ובונה קשר בצורה שמתאימה למציאות,

ולא רץ להתחתן כדי לשמור על היצרים שלו.

הוא מאופק וקשה לו ליותר זמן, אבל בטווח הארוך זה הכי משתלם.

כשתופסים היטב, מה זה נישואין - ומה זה בחור ובחורה לא נשואים, לא "שלך", והיחס הוא מבפנים, אהבת האדם-האישיות, אז לא צריך להיות רצון (ממשי) "לגעת". אדרבה, לא רוצים להוזיל.  ויפה כתבו כאן - שנישואין ולא נישואין, זה עולמות אחרים. מציאות אחרת. חשוב להזכיר את הדבר הזה שברגיל היה לגמרי תודעה ותחושה טבעית בעמנו, וגם היום ב"ה קיים.

[לא סותר שאכן ראוי להזדרז התחתן כשזה מתאים, ובאמת לא כדאי "לסחוב". עצם קשר נפשי קרוב כשאין בכך צורך לבירור הסביר של הענין, בעצמו זה לא-ראוי]

טוב לנו מאוד, תודה רבה. הכל בסדר.

ואולי אם בעלך היה בקורס קצינים זה היה קצת שונה... נפגשים פעם בשבועיים-שלושה, מדברים בטלפון 10 דקות כל יום וחושבים אחד על השני הרבה.

ולכן אמרתי שאני לא ממליצה לכולם על שנה (כולל התקופת אירוסין, כן?)- אבל כן מה שמתאים לזוג. 

וב"ה שאני וגם בעלי אנשים בוגרים ומחושבים שעבדנו שנינו על המידות שלנו ויודעים להציב גבולות לפי הדרך שאנחנו מאמינים בו.

לא רוצה להדחף לכן... אבל מרגיש כמו "אבא של מי יותר גבוה"...

למרות שאני נוטה להסכים עם אנונימית לגבי עניין שיש הבדל בין גברים שונים. אבל לא מתאים.

דוחה. 

סה"כ לא רוצה שאנשים יחשבו שכל מי שיוצא מעל חודשיים או נופל או פגום.

לא רוצה להיכנס יותר לדיון כי זה לא המקום המתאים.

אני מוכרח לומר שאני די נדהם מההודעה הזאת..

אולי אם "את" אמרת בזמנים מסויימים, שאת לא מסוגלת לראות אותו (אחרי שלושה חודשים..) "כי לא תעמדי בזה" - אז ה"משהו הלא בסדר" שייחסת לאחרים, הוא דווקא אצלך?.. [ומה זה קשור ל"יש גברים".. הלוא כתבת על עצמך?..]

ולהעביר את זה למישור כ"כ רדוד של "דחף" של אחרים?... אולי אפשר לנסח שפשוט יש כאלה שאינם עובדים לפי "דחפים" כשהם שומרים על גדרי ההלכה, וחיים לפני החתונה במישור ששייך ללפני החתונה?..

ולהגיד "שמחה שלא התחתנתי עם אחד כזה"?... [יעני, בעל נמדד לפי ה"דחף".. וה"דחף" נמדד לפי כמה הוא מסוגל להיכשל לפני שמתחתן - עצום....... ר"ל]

ולהסביר שהם אלו ש"פוגשים אח"כ ב"נשואים טריים"? ובלשון כ"כ נמוכה?

[אגב, ממה שאני רואה, אני לא בטוח שמי שפוגשים עם בעיות אח"כ, הם דווקא אלו שנפגשו בצורה מיושבת ובנו קשר פנימי.. אולי דווקא אלו שהיתה מאד מודגשת אצלם שימת הלב לצד ה"חיצוני" לפני שנישאו - ואז אח"כ נוצרות בעיות..]

מציע לא להעביר מ"את" על כל העולם.. מה גם שראיתי ממה שכתבת במקום אחר, שגם אצלך זה לא היה "קטגורי" שלא נפגשים יותר זמן.

ובלי קשר לכך, אני אכן חושב שגם מה שכתבה מישהי פה כאילו 3-4 חודשים עד החתונה זה לא מספיק, גם הוא לא נכון. וגם שם לא נכון לכתוב כאילו מזה "נוצרות בעיות".. לפעמים מזמן ממושך מידי לפני כן דדוקא יכולות להיווצר, ולא רק מהבחינה שדוברה פה.

צריך לראות לגופו של ענין, כמה באמת כל אחד צריך כדי לברר לעצמו/ה שאכן זה המתאים/ה - וזה אכן שונה במידת-מה מאדם לאדם - ולהקפיד מאד על כל גדרי ההלכה, ועל מיקוד ההתענינות באישיות; וגם, לא "לסחוב" יותר מידי.

זו דעתי.

נא מחקו את כל התת שרשור הזה. באתי לנסות לעזור, למתן, להראות שאפשר גם לצאת בלי לחץ ובקצב שמתאים בלי צורך לוותר על העקרונות הדתיים.

במקום הכפישו אותי, השמיצו והעלילו על המקום הכי אישי ועל טהרת הבית שלי. גרמתם לי כמעט לבכות מרוב שזה פוגע ולא נכון. כנראה שלא אנסה לעזור כאן שוב, ומה שבטוח שאני מתחרטת שניסיתי.

בס"ד

שימי לב שהרוב פה דווקא היו בצד שלך.

ובלי קשר אני חושבת שהתת שרשור הזה כן משמעותי ואולי חבל קצת למחוק אותו.. .

אבל כמובן שאם זאת בקשתך אני לא אפריע למנהלים במלאכתם.

@בלי מקוריות

באמת התלבטתי אם לבקש על כל השרשור או רק הודעות ספציפיות. בגלל חשש שימשיכו ההכפשות העדפתי לבקש שימחקו הכל, אבל אני מבינה שיש כאן דיון שכן חשוב לכולם.

תודה רבה ליעל המנהלת שהשקיעה וערכה הודעות. 

בכל זאת נראה לי אמנע מלשתף כאן בעתיד.

בהצלחה לכם!

יש כאן אנשים שיודעים גם לפרגן ולשמוע דעות שונת משלהם,

ולהכיל אנשים שהם לא כמוהם...

אני חושבת שהוספת צד חשוב לדיון,

ואנחנו נשמח שתנסי להישאר איתנו עוד

וזה גם לא  נכון. זה קשה ובכל זאת הרבה מאד זוגות מקפידים ונשמרים.

להגיד שזה כמעט כולם נועד להרגיע את מי שנופל.

עם זאת ברור שלא בריא לסחוב קשר ושיש סכנת נפילה.

בס"ד

ההנאה הרגעית אני מניחה הייתה קיימת כי כולנו בני אדם,

אבל לאחר מעשה המון מתחרטים עליו וכואבים אותו.

וזה לא סותר את ההנאה הרגעית שהייתה באותו רגע.

לפי גישתך אין שום חרטה על שום חטא שנעשה..

רוב החטאים אלו דברים שגורמים לנו הנאה בצורה כלשהי, 

אז על פי דבריך זה לא הגיוני שנתחרט עליהם.

אבל בתור אנשים מאמינים זה כן הגיוני.

כי זה עושה לנו רע שעשינו משהו נגד רצונו יתברך.

בס"ד

בטח שאספר.

קוראים לזה לפרוק- דבר מאוד לגיטימי לבני אדם אנושיים...

וראוי לצטט את דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ה):

"ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר, להם: 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה, שנאמר: "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח, יג).

במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחבירו. אבל בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם. אלא שב לפני האל ברוך הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתודה עליהם לפני רבים, סתם. וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב, א)."

בס"ד

אבל א. לא חושבת שהרמבם אוסר לדבר על זה עם חברה או משהו כדי לפרוק.

ב. בשיחות עם אנשים על הדברים האלו זה נראה לי לגיטימי להבהיר שמבינים את הקושי ושמגיעים מאותו מקום.

שוב, לא בקטע של לרוץ ולצעוק שחטאתי.

הכל בסדר איתך???

איפה אתה חי???

ומה אתה עושה בערוץ 7???

זה שקר - ומזעזע. והוצאת שם-רע על ציבור, אולי בגלל חולשות דמיוניות של עצמה. כ"כ מגוחך ה"חברה" שיודעת על כל "הדוסים"...

וזו לא "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה".. מה הקשר בכלל?! אביזרייהו דעריות.

אבל כשמדברים כך הרבה - אז כך מחלישים אחרים, בגלל חולשות לא שלהם.

לא סותר שבאמת אין כל ענין "לסחוב" כשלא צריך. אין מקום לקרבה "סתם".

אני מכיר מציאות הפוכה.

גם כל ההשוואה בין לפני החתונה לאחרי החתונה לא שייכת כי מדובר בשני דברים שונים לחלוטין.

לפני הנישואין זאת מציאות אחת ולאחריהם מציאות אחרת. אין שום קשר ואין מה להשליך מאחד על השני.

זה ענין של שליטה עצמית שלא קשור לזמן.

ומי שאין לו שליטה עצמית- אז שיעבוד על זה, ואתמול. 

ברגע שזה ברור שזה קו אדום, וברור שזה בל יעבור, ושומרים על דיני ייחוד מכל משמר- אז יותר קל להזהר.

(אחרי החתונה יותר קשה. הרבה יותר קשה. ואין עוד אנשים שישמרו עליכם..)

אחרי החתונה יותר קשה???

אחרי החתונה יש לך דד לין!! זה סה"כ שבוע וחצי אסור לגעת וגם לא נמצאים ביחד 24/7 כמו בתקופה של האירוסין...

לא תמיד יש דד ליין, ולא תמיד זה שבוע וחצי. 

ונמצאים הרבה יותר 24/7 מאשר באירוסין, ובסיטואציות אחרות. מה גם שכשמאורסים- שומרים על יחוד ותמיד יש אנשים באיזור.

ואחרי לידה? כשפתאום אין לך דד ליין? זה יכול להיות חודשיים ויותר!

בקיצור- זה עניין של שליטה עצמית. לא של זמן.

לא חושבת שנמצאים יותר ביחד. אלה אם כן שניכם לא עובדים/לומדים. (שעות שינה מבחינתי לא נחשב בספירת שעות ביחד). ולגבי האנשים מסביב, האמת מעולם לא הבנתי את הקשר... כאילו הפחד והבושה העיקריים שלי בנושא הזה הם מול עצמי ומול רבש"ע

הערה קטנה: 

השתדלי לא להיות מולו ה''רבנית הצדקנית''.

כלומר לא להגיע למצב שבו את צריכה להדגיש מידי את הזהירות. כי זה עלול לבאס אותו, אלא פשוט מראש לשים לב שלא תגיעי לכמעט-נגיעה.

נופל. להיפך- תאמיני שיש לכם כח להגיע בקדושה לנישואין , למרות הניסיון ותאמיני לי בע"ה העמידה בניסיון הזה תעצים ותרומם את הקשר אחרי החתונה.

בהצלחה

מתוך דבריך רואים שאת רוצה,

ואם הרצון קיים, ה' עוזר.

כמובן שעליכם מוטלת ההשתדלות...

יש שאומרים שכשתקופת האירוסין ארוכה עד החתונה, צריך למתן מעט את תדירות הפגישות..

למרות הרצון ליותר, לתת מקום גם לשכל,

וכמובן כמו כל אלו שהמליצו קודם, להפגש במקומות המוניים, בבית עם המשפחה מסביב וכד',

לטייל רק בשבילים שעוברים בהם אנשים (עדיף מוכרים...)

אולי דברים אישיים יותר לומר דוקא בטלפון?

לשיקולכם...

ב"הצלחה

שם פחות נעים ליפול, חברתית

מניסיון.

אפשר לתת להורמונים לשלוט

ואפשר להחליט שיש בנ"א, והוא זה ששולט בעצמו. ולא ההורמונים שלו.

התורה דורשת מאיתנו שליטה עצמית-

גם אם אני בהריון, ויש לי חשק מטורף לשוקולד חלבי, ואכלתי הרגע בשר, התורה מצפה ממני לשלוט בעצמי.

באיזו שפה אתם מדברים?

המלה היא בערבית! זוהי עגה גסה -- ואגב זה  "בעס"  ולא "באס"

DISTANCE זה באנגלית כמובן...

אז במקום  "איך לדעתכם אפשר לשמור על דיסטנס בלי לבאס את האווירה בפגישות?"

יש לומר "איך לדעתכם אפשר לשמור על מרחק בלי לעכור את האווירה בפגישות?"

או ""איך לדעתכם אפשר להמנע ממגע גופני  מבלי לעכור את האווירה בפגישות?"

יהודים. דברו עברית בארץ הקדש!

שבת שלום!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?