פעם, בערך לפני שנתיים . חזרתי מדייט טוב בירושלים. אני נזכר בזה עכשיו כי קר בחוץ ויורד שלג וגם אז היה ככה וגם אז העיר כולה עטפה אור. והיה לי כל כך טוב שרציתי להגיד למישהו משהו.
והיה בערך שתים בלילה . ויצאתי החוצה עם סיגריה. וקפה . למרות שאני לא מעשן [כי זה לא בריא] ולא שותה קפה בלילה [רק אם אני בצבא] אבל לא ידעתי מה להגיד . וגם לא למי.
כי מה אני אגיד?
אז פשוט כתבתי לחבר שלי הודעה ככה: "חיבה"
וציפיתי שהוא יבין שהנושא הוא אשה וישלח הודעה בהתאם אבל גם קיוויתי שהוא לא יבין כי זה סיפור אישי שלי. והוא באופן מפתיע לא הבין כי הוא בדרך כלל מבין. והוא שלח לי הודעה: " את מה" כאילו שהנושא של ההודעה היה בכלל it
אז לא החזרתי לו הודעה כי הוא אכזב אותי.
והרבה זמן אחרי זה נפרדנו. למרות שעדיין היה חיבה.
ואולי אם הייתי כותב משהו אחר, נגיד משהו ברור יותר כמו "אהבה" אז החבר היה שולח משהו מתאים שאולי כן ואולי לא היה משאיר אותנו ביחד, ואולי זה בכללל לא קשור.
ועכשיו השלג הזה זורק אותי לשם, ומכניס גם כל מיני רגשות שלא היו. כי פתאום אני שומע בכי של צ'לו ברוח הזו וזה רק מגביר את הגעגוע. ופתאום ברק. שמסנוור את המסביב שלי. וגם בטח המסביב מסתנוור ממני. וכל זה בכלל לא היה.
ולא מזמן גם נפרדתי ממישהי, שממש רציתי אבל פתאום לא התחשק לי. ושלחתי לאותו חבר שוב הודעה, אבל הפעם כתבתי לו מגילה שלמה, וממש מלא מלא דברים, בערך באורך של הפטרה רגילה כזו שיש בסוף קריאת התורה בשבת . וגם בערך עם תוכן מעניין כשל הפטרה. וגם בערך אולי סוג של נבואה...
והוא שלח לי :
"תחזור אליה ידפוק"
ועוד לא חזרתי, ואני בכלל כבר לא יודע מה לעשות .
