אני חושבת שמלכתחילה לא אמורים להתחיל לצאת לפני הצבא, בדיעבד יכול לקרות מקרה אבל אני חושבת שזה מכניס להרבה סיבוכים מיותרים..

בס"ד

אבל בכללי אם הוא מתכוון שנה-שנתיים אחרי החתונה ללמוד ורק אז להתגייס אז ממש לא.

ב. לחלוטין כן.

ג. אעדיף שלא אבל אולי אשקול זאת .

למה?

כי אני לא רוצה להתחתן ולחיות כאילו לא התחתנתי.

אז הסדרניק, אפילו אם מתחתנים שנייה לפני שהוא מתגייס, זה יותר סבבה לי כי זה לא שלוש שנים.

והשנות ישיבה אחר כך הן לא מה שישנה לי יותר מדי..

אבל לאחר סיום החמש שנות הסדר [למיטב הבנתי זה: שנה וחצי ישיבה, שנה וחצי שירות ושנתיים ישיבה נכון?] אני כן אצפה שהוא ייצא לעולם לעבוד והכל.

החמש שנים של ההסדר מורכבות מ:

לפחות שנה ישיבה

חיול ל4 שנים שבתוכם נכנס שנה ו4 של צבא.

בס"ד

צבא מבחינתי זה השנה וארבע.

כמדומני שעכשיו זה כבר שנה ושמונה..

בס"ד

אין לך מסדרים, שעות השכמה, שמירות, ואתה לא צריך להיות במקום מסוים 7\24..

אסור לך לעבוד בלי אישור עבודה.

אסור לנסוע בסרמפים ויש הנחות באוטובוסים.

בס"ד

כי אני מכירה מלא הסדרניקים שלפעמים יוצאים .

אבל תודה

תלוי בישיבה

ב"ה
אם הבחור יראה לי ממש,אז  זה יהיה טיפשי בעיני לפסול רק בגלל הצבא...

זה בהחלט קשה להתחתן ככה גם לבעל אבל בעיקר לאישה,אבל שווה יותר להתחתן עם אדם שאוהבים...ולא הייתי רוצה לפספס את זה.

ואם כבר צבא - אני אברר למה לא עשה עד עכשיו ,ומה הוא מתכוון לעשות בצבא (אם לא עשה סתם מתוך סיבות טיפשיות או שעושה ג'וב כדי לחפש חיים קלים אז זאת תהיה סיבה בשבילי לפסול (או כול משהו בסגנון הזה...))

בוא נגיד ככה ,אם זה בגלל לימוד תורה זאת לא תהיה סיבה בשבילי לפסול!

ואם כבר אתה חושב על זה - תחשוב טוב גם על האישה שלך ,שאולי תצטרך להישאר לבד...נקודה למחשבה!!!

(יכול להיות מאוד שעדיף שתעשה הפסקה בלימוד תורה ותעשה צבא כדי שלא תהיה לבד, אני בטוחה שרבנים דנו בזה הרבה,ולכן אני לא מייעצת לשום כיוון...)

א.- לא 

ב.- אם נשאר לו חצי שנה אז כן, אולי. אם יותר אז לא.

ג. גם אם נשאר לו חצי שנה בערך...

לא הייתי מתחתנת בזמן שהוא עדיין בצבא.לא חושבת שאפשר לבנות ככה את הקשר של השנה הראשונה, של ההתחלה ביחד. אא"כ מדובר על קבע, שזאת צורת החיים לאורך שנים רבות... ואז אני נכנסת לשאלה האם הייתי מוכנה להתחתן עם בחור בקבע, ועדיין אין לי תשובה

מרגיש לי שחלק מהאחריות על בחור היא לקחת בחשבון שהוא יתכוון להתחתן מתישהו בהמשך. ולכן- אני מצפה מבחור לתכנן את הזמן כדי לגמור צבא או לפחות לעשות את הרוב לפני שהוא מתחיל לצאת... אז תלמד שנתיים למרות שהיית מת להשאר עוד קצת בישיבה, ותעשה צבא- כי זאת האחריות שלך כלפי מי שתהיה אשתך. 

(יוצאים מן הכלל הם כמובן מסלולים מיוחדים, שאז הזמן שירות ארוך מהרגיל ולכן אין אפשרות לתכנן לגמור בגיל נורמאלי. או בחור שהמשיך לדוג' לקצונה, ואז הוא ישרת עוד כמה שנים)

עשיית צבא היא אחריות כלפי האשה העתידה לבוא.

מוזר. עד עכשיו שמעתי דברים אחרים...

יש ת"ש 2, מגיעים כל חמישי(מתישהו בערב) הביתה, גם קרביים.
אני אגיד לך מה שאמר לי רבי ומורי זצ"ל - לכתחילה עדיף לחכות לאחרי, אבל אם יש "מרגילתא טבא בידך", אין סיבה לחכות.
ויותר מזה- אם אתה כבר עכשיו מעוניין באופן רציני להקים בית בישראל, ויש לך שנה שנתיים לפני הצבא לבנות את הקשר, אולי עדיף להתחתן לפני, אני יכול להעיד שהנשואים במחלקה שלי היו האנשים הרציניים יותר והחזקים יותר, אחד מהם יצא למסלול מקוצר לקצונה אפילו, כשבבית יש לו אישה וילדה. 
אז נכון שזה קשה, אבל אם אתה באמת רוצה לקבוע את דרך התורה בתוכך, אתה צריך יותר משנתיים. הרב צבי יהודה זצ"ל היה אומר שבע שנים בעקבות הגמרא בסוף חגיגה, תלמד שבע שנים, אחרי שבע+ שנים בישיבה וארבע שנים לפחות נישואים תעשה צבא- אם אתה רוצה מסלול מלא ואם לא- הסדר מרכז, שמונה חודשים ואתה חוזר לעסוק בתורה, ולמשפחה.

ב"ה

נתתי לך תשובה לפי מה שאני מרגישה עכשיו, זה לא אומר שכשזה יקרה אני ארגיש אותו דבר, עכשיו כשזה לא נוגע

לי למציאות הדוגמה שנתת ,אז באיזה שהוא מקום אני מרגישה שזה לא יפריע לי אבל יכול להיות מאוד שבמציאות זה יהיה אחרת ושאני לא אוכל לעמוד בזה ואז התשובה שלי יכולה להיות שונה.אבל עדיין אני מאמינה שאם זה האיש שלי שאיתו יש סיכוי שאני אתחתן, אני לא ארצה להפסיד את זה . שווה בעיני השלוש שנים האלו תמורת חיים שלמים ביחד,ושוב אני  אומרת את זה ממבט מרחוקץ

בס"ד

דבר ראשון בשנה הראשונה של הנישואים ממש חשוב לדעתי שהבעל לא יהיה בצבא (אלא אם כן זה ממש סוף השרות שנשאר רק כמה חודשים..) לא סתם התורה אמרה "נקי יהיה לביתו..". זה באמת הזמן לבנות את הבסיס של הבית וכשהוא בנוי יציב אז אפשר באמת אח"כ לפעול ולעשות דברים גדולים.
ולמי שאומר שאחרי שיסיים תצבא אז יבנו וכו', אז זה ממש לא אותו דבר, במיוחד אם כבר יש ילדים...

דבר שני לגבי הצבא, מי שמתחתן לפני צריך לקחת בחשבון שאם יהיה מצב בו הוא או אישתו זה יהיה גדול עליהם (וכל אחד מחליט בעצמו ומרגיש מתי זה עובר את הגבול) אז הוא יעבור לג'וב.

ובעלי עוד לא עשה צבא (אבל מתכוון בע"ה בסוף שנה..) טוען והוא גם שאל אנשים שכבר עשו (נשואים) ורבנים שמבינים בזה, שהנשואים בצבא בדר"כ באמת הרבה יותר רציניים והשרות שלהם הרבה יותר משמעותי...

יש אחלה תפקידים בג'וב שהם ממש משמעותיים.

כמו שאמרתי לך בעלי בוגר סיירת (מגל"ן) והוא עבר לתפקיד עורפי בסיום השירות בגלל שהתחתנו אבל הוא אומר שאם הוא היה עכשיו צריך לבחור מסלול כשהוא נשוי הוא היה הולך לג'וב

הוא סיים את הסדיר שלו 4 חודשים אחרי החתונה

שמעי, זה קשה בטירוף. כל יום היה לי סיוט. כיום הוא בקע בתפקיד בטחוני (חוזר כל יום הביתה... בד"כ) ואני לא מבינה איך חייתי ככה.

אבל, אני יודעת שיש הרבה בנות שזה לא ככה ושמסתדרות עם זה יותר טוב. תלוי בך.

אה, והוא היה אחרי 4 שנים בישיבה. וכנראה יחזור לשם בסוף התפקיד הנוכחי כשאני אסיים את התואר

צריך גם לחשוב על דברים אחרים- לא רק על כמות הזמן שתבלו ביחד. כמו למשל:

כמה כסף זה יכניס, הכסף לא גודל על עצים ופרנסה היא לא משחק ילדים- צריך לחשוב על זה. אם אתה מתכנן לעשות צבא מייד אחרי החתונה- מאיפה הכסף יבוא? האם אתה והיא מסכימים לחיות על קצבת הצבא. (שלא מזהיר במיוחד) ממה ששמעתי אסור לחייל לעבוד בעבודה נוספת- תברר. והבחורות בד"כ  עדין לומדות בשנים הראשונות לחיי הנישואין את המקצוע שהן התחילו מימי הסמינר/ תיכון. והתעודה שיש בידן מספקת עבודה שמכניסה פחות או יותר קנייה קטנה בסופר- לא יותר מזה. חשוב לחשוב מאין יבוא מקור הפרנסה.

שנית- האם ההסדר של שעות העבודה בצבא מקובלים על הבחורה הספיציפית, וגם עליך. אתה לא יכול לומר בכלליות, אם הבחורה הספיציפית מרוצה מהמצב ומבינה שהוא ישתנה עם הזמן- אז מה הבעיה?

שלישית- שלדעתי חשוב מאוד- מבחינה רוחנית חשוב מאוד לוודע היכן הבחור נמצא. כל עוד הבחור בישיבה בשנים הראשונות של חיי הנישואין אין לשאר את הפער לבינו לבין מי שכבר יצא לצבא. לא אומרת שפחות טוב- אבל שונה. בחור בישיבה הוא במגמת עליה, הוא שואב דברי תורה ללא הפסקה, כשמילא את כרסו בתורה וביראת שמיים רק אז הוא יוצא לצבא. צריך לחשוב על זה קודם. אתה מדבר על שלבים אחרים של התנתקות מהישיבה והסוג של ההתנתקות. אחד שעדיין בישיבה עדיין מחובר למקור לימוד התורה. אחד שבהסדר ג"כ, אחד בשירות רגיל- אין לי מוסג כמה קשור אבל אני מאמינה שלא הרבה.

בשיקולים שלי הייתי לוקחת את הכל בחשבון, לא רק את כמות הזמן שהייתי מבלה עם אחד כזה. (חושב על צבא, הסדרניק וחייל רגיל)

כדאי שתביא בחשבון גם אתה שיקולים כאלו ואחרים לפני שאתה מחליט על צעדיך הבאים-

בהצלחה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

פשוט שיש בנות שלא כל כך מבינות בעניינים כאלה

ומה שקורה שיש הרבה שלא רוצות לצאת אם בנים לפני צבא

וזה קצת מטריד

אז העניין הוא כזה

צריך להבין שהלימוד בישיבה הוא לא פחות ואף יותר תורם למדינה

אני מקווה שעל הנקודה הזו אין צורך להתווכח

טיעונים כמו תעשה צבא אח"כ תלמד, לא מדויקים.

הרב שלי אמר שמניסיונו רוב מוחלט של הבחורים שיוצאים וחוזרים

לעולם לא חוזרים לאותה נקודה

תמיד יהיה הבדל בלימוד. זו כבר לא אותה תמימות שהייתה

א"כ ברור שצריכה להיות המסקנה שכל בחורה שרוצה בעל שלמד מספר שנים תורה

תצטרך להתחתן עם בעל לפני צבא

אני מדבר בעיקר על בנות 18-22

כי בעצם נוצר פה עוול מסוים

הבחורה כולה בת 19-20 והיא רוצה בחור אחרי צבא

משמע שהוא לפחות בן 22-23

למה בגלל שאני בן אני אמור לחכות יותר זמן עם חתונה?

ובעצם הבחורה דורשת בעל שיעבוד קשה והיה בצבא

בעוד שהיא בעצמה לא מוכנה להקריב את הקרבן של בעל בצבא

וזה קצת מקומם....

מצד אחד רוצים בעל שלמד בישיבה כמה שנים טובות

ומצד שנים גם מאוד חשוב בעל ש"עשה צבא"

מה לעשות שאי אפשר להחזיק בשני קצוות החבל

והרבה פעמים מתחתנים "תוך כדי"..

וכן, זה לא פשוט, ודורש. זה לא אומר שצריך לצאת בהצהרות שזה יהרג ובעל יעבור להתחתן תוך כדי גיוס..

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך