אבל אחרי כמה שנים.. 

ובמיוחד אם ב"ה יש ילדים זה נהיה לא פשוט.. ההוצאות גדלות..

אני אתאר את זה כפי שאני רואה את זה- 

בהתחלה -זוג זה עוד סביר לגמרי. היא בתואר הוא בישיבה נשמע סבבה.. 

ב"ה- נולד ילד-החמודון דורש זמן, טיטולים, מטרנות, מעון/מטפלת וכ' וכ'.. זאת בנוסף לכל ההוצאות שהיו לפני שהיה תינוק.. (שכירות, אוכל נפש, חשמל, מים, ארנונה)

אני אהיה מן הסתם באמצע/סוף התואר- לא יעבוד משרה מלאה כנראה..

ומבחינתי אין מצב ללחיות על משכורת שלי בלבד. זה בלתי אפשרי.

ועל כן, 

לאחר כמה שנים אני מאמינה שאפשר לצאת לעבוד וכמובן שאפשר ורצוי בדברים שקשורים לתורה וכ'.. (לא בהכרח, אלא אם כן זה רצונו..)

המצאיות היום לא מאפשרת כ"כ לחיות את זה.. אז צריך למצוא את הדרך האפשרית לממש את זה..

לימוד תורה לא חייב להיות במסגרת של ישיבה.

לימוד תורה לא חייב לבוא על חשבון עבודה.

הערכה ללומדי תורה לא בהכרח שווה לרצון לבעל כזה.

כשאתה כותב:"לכולכן (אני מקווה) ידוע החשיבות הגדולה של ללמוד בישיבה."

אתה מתכוון ללמוד שנה-שנתיים או ללמוד כל החיים בישיבה?

כי עם האפשרות השניה לא כולנו מסכימות.

"ואני מתאר לעצמי שאתן ממש מעריכות את אלו ששואפים ללמוד תורה כל החיים שלהם."

עוד הנחה שגויה.

אני למשל מעריכה את היחידים שזה באמת מתאים להם ועושים את זה כל החיים.

רוב הציבור לא כזה ולכן עדיף שלא ישאף לזה.

ומפה המשך התשובה שלי כנראה כבר ברור...

"הכל סובב את האשכנזים". 

שלא תווצרנה טעויות- אני ח"ו לא אומרת לשכוח את ההלכה המפורשת שכותבת "והגתם בו יום ולילה" אבל התכוונתי להביא סיבה לכך שרבים שואפים ללמוד תורה כל חייהם, כי דברי התורה הם כמו מים על נפש אייפה וה'לחם' של חיינו. כמו שדבש ממתיק מאכלים מרים, כך התורה ממתיקה את חיי העולם הזה.

בחור ישיבה יושב ולומד תורה... לא רק הלכה.

דבר ראשון אימות הגדרות-

כשאני אומרת ללמוד תורה אני מתכוונת- בישיבה/כולל דווקא, ללא יציאה לעבודה. (כי על זה דוד ה. מדבר)

כי עם זה שצריך ללמוד תורה כל החיים גם אני מסכימה ואין לנו מחלוקת.

את אומרת שלכתחילה כולם צריכים לשאוף ללמוד תורה כל חייהם, ורק תורה. לא לפרנס, לא לפתח עוד כישורים.

פה אני לא מסכימה איתך.

אני חושבת שזהו מצב שנכון רק ליחידי סגולה, שיש להם הכישורים להיות תלמידי חכמים, ואשריהם!

רוב בנ"א לא מותאמים לזה ולא צריכים לשאוף לזה.

הדרך היותר עליונה בעיני (האמת לא רק בעיני, אני מתבססת על כמה וכמה גדולים) היא לחיות את החיים במלואם-

ז"א לנצל את הכישרונות שה' נתן לכל אחד בשביל להועיל איתם.

ז"א לפרנס את המשפחה שאתה (כגבר) מקים.

ז"א לטייל.

להתנדב.

להנות מארוחה טובה. 

(פה כבר גלשתי...)

הכל לכתחילה.

מתוך החיבור לתורה, לקדושה, לרומם את הצדדים החומריים שבחיים.

^זה, בצד מסויים, קשה הרבה יותר מלשבת כל החיים ללמוד תורה.

בספרו "חנוכה" במדור של על הניסים. 

"מתוך החיבור לתורה.....ללמוד תורה".

א. כל בן תורה יודע שאין לימוד תורה בבית דומה ללימוד תורה בישיבה, ישיבה מפתחת ומעמיקה את הקשר לתורה ועוד ועוד. אדם שרוצה את הדבר האמיתי עושה זאת במסגרת שמחייבת ומצמיחה אותו.

ב. כשאדם מחוייב ללימוד תורה, זה חייב לבוא על חשבון העבודה. עבודה מאד מעסיקה את הראש ואין פניות אמיתית ללימוד, אלא כשאדם יודע שהוא לחלוטין פנוי מכך. מניסיון.

ג. המציאות היא שיחידים במגזר שואפים ללמוד תורה כל חייהם, והלווואי שיהיו עוד רבים.. וזה תלוי בעיקר בבנות המגזר..

בילבי.

אם ל3, נשואה לבן תורה כבר 5 שנים, בתקווה להמשך..

"הכל סובב את האשכנזים". 

אני רואה את זה כערך עליון בחיי, ואני רוצה שבעלי יגדל בתורה,

ובשביל זה אני אעשה הכל! גם אם זה יגרום לי לקצת צימצום ודוחק 

ואני אצטרך לעבוד ולפרנס.

בס"ד

אני אולי מעריכה אנשים כאלה אבל לא חושבת שזאת הצורה התקינה והנכונה.

יש מעטים שאמורים לשבת כל חייהם וללמוד תורה.

מלכתחילה לדעתי הבעל צריך גם לצאת ולפרנס.

ובלי קשר לא יתאים לי מישהו שלומד כל היום, יתאים לי יותר מישהו שגם מחובר לעולם החיצון .

להיות כמוהו- מ"ר ידוע כסמל להיודי שמיצה את עצמו ואת תפקידו פה בעולם, ולכן שואפים להיות כמוהו. שואפים להיות כמו שלושת האבות, דוד, שלמה וכו'- הכוונה היא לא לרמת הצידקות אלא לאופן ולמידה בו הם הצליחו למלא את תפקידם פה בעולם.

סתם נקודה למחשבה.....

סיפור ארוך לתאר מה היה החטא של מ"ר. ישנם הרבה מדרשים לגבי זה אבל לא על כך באתי לענות תשובה-

זה שמ"ר חטא זה לא אומר שהוא לא מילא את תפקידו, להפך. חלק מתפקידו כמנהיג ישראל היה ללמד את ישראל שאפשר לחטוא, מבחינה טכנית ומעשית וגם ללמד את ישראל כיצד לשוב בתשובה. הוא לימד את כולנו את היסוד והבסיס של חזרה בתשובה וקשר עם הקב"ה. דע- חטא לא קשור למילואי תפקידך בעולם. זה אולי קשור לעוה"ב וכו' אבל לא לשאלה שישאלו את נשמתך אחרי מאה ועשרים: האם מלאת את תפקידך?.

בשביל החטאים יש דרכים להזדככות, אבל לא לפירוט לעכשיו.\

מ"ר מילא את תפקידו בצורה הכי מושלמת שהיה אי פעם- ולה אנו שואפים. אנו שואפים להגיע למילוי הפונטנציאל שטמן בנו הקב"ה כמו שמ"ר הגיע למילוי הפוטנציאל שלו. מבלי קשר לחטאו.

אשמח להבהיר עוד אם תרצה/ו----

כמו כשאתה רוצה להגיע לפסגה, אתה קודם מברר מהי, אז עשו לכך אותו. בקטע של מילוי הפוטנציאל- זה מ"ר. הוא היחיד שמיצא את עצמו עד הסוף. 

לבין לשאוף למקומות שרק מזיק לשאוף אליהם.

לשאוף להיות יותר ממשה רבנו או אפילו מרבי עקיבא במדרגתם העצמית - זה כמו לשאוף להצמיח כנפיים ולעוף. 
הקב"ה ברא אותנו בלי כנפיים ובלי היכולת הזו. אחנו יכולים להידמות להם במדרגה היחסית, אבל לא העצמית.
ומשה רבנו הוא מי שהגיע למקום הכי גבוה במדרגה היחסית שבעולם הזה ניתן להגיע אליה.

יפה לך שאתה מחזק את עצמך, אשרייך.

מה שאתה אומר יותר מגובל בדברי קרח.
אתה מוזמן ללמד אותי ולהציג מקורות לדברייך,
אני חושב שהצגתי מספיק מדברי חז"ל, שאומרים אחרת ממך.
תשובה איננה מאפשרת לך להיות כמו או יותר משה רבנו או רבי עקיבא, וגם לא בחירה חופשית,
היא מאפשרת לך להתקדם במדריגה שלך. כשהגוף שלך יפיץ אור דבר איתי, כי משה רבנו היה במדריגה

הזו כבר בלידתו. כנראה שגם לא תוכל להיות כזה, כי יש מדרגות שהן נמנעות מעצמן בדור הזה, כפי שנבואה
אפילו אם היו ראויים לה הייתה נמנעת בדור הזה(לא שאי אפשר להגיע להיות ראוי, אלא שגם הראויים לא יתנבאו).


 

בבקשה, אני אשמח שתראה לי מקורות אחרים.
"הולך ופוחת הדור", "אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם...", "אי הוו משטנפי הוו גמירי טפי", 
"לא איכשר דורא"(להתנבא, ולכן לא התנבאו אפילו מי שהיו במדריגה להתנבא), ה"ים של שלמה, 

"אמר רבי יוחנן: לִבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלוא נקב מחט סידקית".

מתבטא בצורה פשוטה - "הדורות הולכים ופוחתים ואם הראשונים כענקים, אנו כיתושין". 
וגם אם תגיד שזו רק מציאות - הרב קוק כותב בעצמו בשמונה קבצים -
"הננו מכריזים גם כעת, אחרי ההתפתחות הגדולה של ההשכלות המודרניות, אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם הראשונים כבני אדם, אנו כחמורים".
 

ברור שאתה יכול להיות צדיק כמשה רבנו, אבל זה שייך ביחס שלך לצידקות, לא ביחס שלך למשה רבנו,
יש מדרגה עצמית של משה רבנו שאתה לא יכול להתקרב אליה מצד עצמיותה, אבל מהצד היחסי אתה יכול להיות צדיק כמשה
רבנו. וכמו שחז"ל כותבים "יפתח בדורו כמשה בדורו" שביחס למדריגה העצמית שלו הוא הגיע למדרגת הצדקות של משה רבנו.
למה צריך להדגיש בדורו? בשביל ללמדך שהמדרגה של משה רבנו הרבה יותר גבוה, אלא שביחסיות הוא הגיע למדריגת משה
רבנו. אתה יכול להגיע למדריגה יחסית של משה רבנו, אבל לא יכול להיות משה רבנו, וגם הרמב"ם לא כותב שאתה יכול להיות 
יותר ממשה אלא כמשה רבנו.
וזה מה שהרמב"ם כותב, כך למדתי מרבותיי שצריך להבין את הרמב"ם הזה, בהסתכלות על המכלול שמורכב מכלל דברי חז"ל.

ומה שהבאתי מהרב קוק, היה אפילו לשיטתך שזה כן תיאור מציאות - שהמציאות גם היום היא שאנחנו פחותים מהראשונים וזה 
לא השתנה.

וגם את המקור שלך ברמב"ם אני מפרש, בצורה פשוטה, שנכנסת היטב ומדויק בדברי הרמב"ם,
עם התייחסות מלאה לדברי חז"ל. מה שאתה לא עושה. אתה לא יכול להוכיח מה הפשט ברמב"ם,
כי את זה תצטרך לשאול את הרמב"ם עצמו, מה שיהיה לך קצת קשה. אתה יכול להגיד שנשמע לך
שהפשט הזה יותר מסתדר. אבל אני מקשה עלייך עם שאר מאמרי חז"ל, לכן אני מסביר את הרמב"ם
לא כמוך. עד עכשיו לא פרכת אף מקור שהבאתי, לא הוכחת את שיטתך ואפילו המקור שהבאת מוסבר
לפי שיטתי בצורה מסודרת ואין צורך לדחוק שום דבר בלשונו. 
אתה זה שמתעלם מכלל המקורות ומתייחס רק להתבטאות אחת שאין בה סתירה לשיטתי, אני זה שהבאתי
​מקורות.

הבאתי שהרב קוק אומר שהמציאות קיימת גם בימינו.
אז אפילו הכי המציאות היא עדיין כזאת.

אתה מוזמן להמשיך להסתכל על זה כך, בעז"ה, תזכה להגיע למדרגת הצדקות שאתה שואף אליה.
לא כך קיבלתי מרבותי ולא כך אני לומד את המקורות הללו. חז"ל כתבו כל מילה כי היא נצרכת, הם לא
היו סתם מתארים לנו מציאות, אלא אם כן יש לנו משהו ללמוד מזה, אין טעם כרגע בלהמשיך לנצל"ש...

"אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים ולא כחמורו..."
יש היררכיה ברורה. אנחנו לא במדרגת הדורות הקודמים "הולך ופוחת הדור".
יש שתי בחינות - ב"גדלות" כפי שמופיע במדרש על נוח, שהיה "צדיק תמים בדורותיו".
יש את הגבול המקרי שלנו- כמה אנחנו ממלאים את יעודנו וכמה אנחנו שואפים למלא אותו.
יש את הגבול העצמי שלנו - כמה גדולים אנחנו יכולים להיות מלכתחילה.
יש לנו תקרה, אנחנו לא יכולים להיות יותר ממה שהקב"ה שם אותנו.
היא לא רלוונטית, כי כל אחד נמדד על פי המאמץ ולא על פי ההגעה.
או כמו שרבי אומר - אנחנו אסימפטוטה - אנחנו תמיד שואפים לגבול שלנו באופן אינסופי ותמיד אפשר להתקרב,
אבל אם הגבול שלנו הוא Y=2 הגבול של משה רבנו הוא Y=1000 - גם אם נהיה קרובים לגבול שלנו בדיוק כמו משה
רבנו משה רבנו עדיין ב999.999 ולא ב1.999 - זה הבדל עצמי שלנו. למזלנו הקב"ה מודד לנו כמה אנחנו קרובים לגבול
של עצמנו ולא כמה אנחנו קרובים לגבול של משה רבנו. או כאמירתו של רבי זושא - "לא ישאלו אותי למה לא הייתי משה רבנו
אלא למה לא הייתי זושא".

דוב מעצם היוצרותו בדור הזה הוא לא קרוב אפילו למדריגת משה רבנו העצמית, גם אם הוא יכול להיות דומה לו במדריגה
היחסית שלו. תביא מקורות לדברים שלך, כי חז"ל אומרים אחרת. או שאתה יותר גדול מחז"ל אז זה כבר לא משנה.
 

שמכלול הדברים לא דומה לו בכלל..

אני רק יודע שיש מדרגות בבריאה, וכמו שיש מדרגות בבריאה יש מדרגות בישראל, יש דורות שהם ראש ויש דורות שהם לב
ויש דורות שהם עקב(אהמ עיקבתא דמשיחא אהמ) וככה קיבלנו מרבותינו, וככה קיבלו במסורה.
אני שואף הכי גבוה ש*אני* יכול, שזה אינסוף בשבילי, אבל משה רבנו עבר את זה כבר בגיל יום, עובדה שאני לא מפיץ אור
ומשה רבנו האיר את הבית כשנולד, וזו מדריגת חכמים גם(בבלי ברכות שם,שם).
לכן משה רבנו כבר בגיל יום היה פי אלף ממה שאני עכשיו ואוכל להגיע כנראה. איפה הגבול יעמוד? לא יודע, כשאני אגיע
אני אגיד לך. אבל אני יודע דבר אחד- ההיררכיה בישראל מכריחה את הדור שלנו להיות קטן יותר מהקודם("הולך ופוחת"),
כבר חז"ל כותבים "אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם" ולכן אנחנו צריכים לזכור שאם הם ככה כלפי הראשונים, מה

אנחנו?

עצם השאלה מראה של הבנת את הדוגמא.
אני לא מקטין את עצמי, המחשבה שאני יכול להגיע למשה רבנו ויותר היא בדיוק אמירת קרח - "כל העדה קדושים".."ולמה
תתנשאו" יש מדרגות, הן מוכרחות, והתעלמות מהן היא הרסנית ומובילה לרפורמה וביזוי ת"ח.
אבל בעבודה האישית שלי אני חייב לעבוד עד אינסוף המדריגות האפשריות לי.
זו סוגיה מורכבת שמחזיקה את שני הקצוות ביחד, לכן אנשים נוטים ליפול לצד אחד או "אני יכול להגיע עד אין סוף" שזה
נכון מצד מסויים וטעות קשה שפוגעת בכל התורה הנלמדת מהצד השני או "אני קטן ועלוב" וגם זה נכון מצד מסויים אבל זו טעות שגורמת בשפת הרב קוק להיות "זחלן ובטלן".
זו סוגיית היראה.

אם אין לך יראה אתה חושב שאתה יכול יותר מכולם ואם יש לך אתה זחלן ובטלן ועייף כי אתה כלום לעומת משה רבנו.
היראה האמיתית היא להכיר בערך העצמי שלי(הגבול שלי) שהוא קטן - ועם זאת להכיר בערך המקרי(המקום שלי על האסימפטוטה) שהוא יכול להיות קרוב כמו משה רבנו לגבול שלו.
זו יראה שלמה שהופכת אדם לשלם.

 

עם בעל אברך שלומד 3 סדרים ביום, בלי לעבוד בכלל

מביא בין 500-1500 לחודש הביתה כל חודש (תלוי בתורמים ותלוי בגזירות לפיד וחבר מרעיו....)

2 ילדים ב"ה, ואני עובדת ב-2 עבודות

לשאלתך- שהחלטתי שזה מה שאני רוצה אז הלכתי עם זה עד הסוף

אולי קשה לראות לפני החתונה מה המשמעות שלה זה, אבל אפשר להסתכל על זוגות אחרים ולהתחיל להרגיש מה זה...

היום אחרי כל השנים אני יודעת שאני ימשיך לעשות כל מה שביכולתי שבעלי ימשיך ככה בזו הדרך

ואתה צודק בנקודה אחת -"לדבר ולרצות זה דבר אחד, אבל בפועל להגיע לזה זה הרבה יותר מסובך..)"

וזה נכון, יש הרבה שלא מצליחות להתמודד....

לכן חשוב לדבר גם על הנקודה הזו- מה יהיה אם יהיה קשה? מתי תהיה נקודת השבירה?

על מה אני יכולה לוותר ועל מה לא?

אני ובעלי דיברנו על זה לפני החתונה וסיכמנו לעצמנו במה נוכל לעמוד ובמה לא...

גברת נכבדה עם כל הכבוד זו הפרת חתימה על הכתובה נקודה

את מוציאה שם רע על כולם? "כולם מפרים את הכתובה?"

הדבר הזה הינו בהסכמה, ועל דעת שתינו

וד"א, זה הוראת שעה של הרבי מכהנמן שפורסמה לאחר השואה, וההוראה  אומרת:

"עת לעשות להשם הפרו תורתך" בגלל שחלק גדול מעולם התורה נחרב צריך להפוך את היוצרות בנושא הפרנסה ולימוד התורה

ז"א, רק לפני 70 שנה היא התחילה להתבצע.....

דבר שני, כל גדולי התורה תומכים בזה ולא שינו מזה מאום מאז

ז"א, מי שיכול ללמוד כל היום זה מה שהוא צריך לעשות

אם ישנה בעיה/חריגה/משהו אחר כל אחד מתייעץ עם רבו ומוצא את הדרך הנכונה לו

הם אומרים נקודה. זהו, ללא שאלות.

אם הם ישבו ושקלו אין לי מושג וזה לא מעניין אותי

דבר שני, הגיוס לא קשור לפה, יש הרבה חרדים שמתגייסים לאחר אישור אישי שהם מקבלים מרבם.

הצבא איך שהוא נראה היום לא יכול לקבל היתר גורף להתגייס אליו.

דבר שלישי, אתה יכול לחשב את הערך של התורה שהיה ממשיך לולא השואה?

את התורה של כל הצאצאים וצאצאי הצאצאים שהיו לומדים אילולי .....?

אם אתה לא יודע לחשב אתה גם לא יכול להגיד מתי ההוראה יכולה לפוג.

מצוות עשה מדאורייתא?

ואתה מרגיש שאתה יכול לשפוט את גדולי ישראל?
גם הרב אליהו זצ"ל תמך בכך וכך גם הרבה אנשים בציבור החרדי לאומי.
אני לא חושב שיש סיבה לטעון שאנשים "מפרים את התורה", הרב טאו שתלמידיו
מתגייסים, גם תומך בכך, אז כנראה שהבעיה אינה הגיוס.

ונכון שרבנים לא חפים מטעויות, אבל יש דרך לבקר, לא כל אחד יכול לבקר מה שהוא רוצה.

 

מה עם מה שכתוב "אם יגיד לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל"....

איך אתה כותב בפורום שנקרא דתי ואתה כותב את הדברים שסותרים את האמונה, התורה, אמונת חכמים....

בני ישראל לא הלכו אחרי משה בעיניים עצומות? וכשהם לא עשו את זה הם חטאו!

כתוב "עשה לך רב וצא מן הספק"- בשביל מה? שתוכל לבחון את דברי הרב אם זה מתאים לך או לא???????

אז בשביל מה יש לך רב אם אתה לא מאמין בו??? מאמין בראיה למרחוק שלו????

אני לא באה להתווכח אתך על נושא  או משפט כלשהו אלא על הקונספט/הרעיון

אתה לא מאמין בקונספט, זכותך

צריך להאמין בזה שהקב"ה שלח לנו שליחים שיעזרו לנו להתוות דרך ולבחור מסלול בעבודת השם

אלו הרבנים וגדולי הדור

אם אתה רוצה לחלוק עליהם, בבקשה

תנסה להתייעץ עם הקב"ה, אולי תקבע אתו פגישה או תתקשר אליו בטלפון......................

2. לא צריך שלכל אחד יהי כמה גדולי דור

מספיק רב אחד

ולכתוב פה בריש גלי שהוא יבצע ביקורת על הרבנים זה לא מקובל בפורום דתי שיודע להוריד את הראש שרב מצווה לעשות משהו

ולא לקיים שום דבר שנקבע/נכתב אחר כך

"לא תסורו מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"

ובגמרא בסוטה בעניין יפתח בדורו כשמואל בדורו

אם נקבל את דבריו של ספר החינוך שמצוות ועשית ככל אשר יורוך נוהגת ברבנים הגדולים שבכל דור (בשונה מעמדת הרמב"ם והרמב"ן), עדיין זה רלוונטי רק כאשר קיימת סמכות ברורה כזו, וכיום ברור שאין כזו (ואכמ"ל).

וגם אם נניח שיש סמכות ברורה, מניין המקור להרחבת תחום השפעתו של גדול הדור לכל תחום מתחומי החיים?

"מי שמע כזאת ומי ראה כאלה? מעולם לא שמענו ולא ראינו אדם מישראל שנדרש לחכמי הדור במילי דעלמא" (בעל התניא, אגרות הקודש, סימן כב)

(ואין בכך כדי לגרוע חלילה מהערך של אמונת חכמים, שהוא נושא נפרד ועומד בפני עצמו)

כופר בתורה שבעל פה ומקיים את כולה, 

מומר להכעיס וצדיק הדור 

אם כל מה שרב אמר אתה תעשה.

שרוב רובם של בחורי הישיבות רוצים ללמוד תורה כל חייהם, וח"ו אם אנו לא רוצות כמוהם, איזה בית יהיה לנו וכו'. תמיד הטיפו לנו שאו שלוקחים בעל שיושב ולומד כל היום או שלוקחים אחד שעובד- אין באמצע. וזה נעים לשמוע שמה שחשבתי כל השנים (שיש כאלו באמצע שלא מתכננים כל חייהם ללמוד, אבל בהתחלה כן) הוא נכון. 

בישיבות הגבוהות בד"כ תמצאי בחורים שרוצים ללמוד עד קצה גבול היכולת, אבל רוב הבחורים לא בישיבות גבוהות,
אלא בישיבות הסדר, שם רוב החבר'ה רוצים להתחתן בשנתיים האחרונות ואז לצאת ללמוד ולעבוד.
גם בהסדר אפשר למצוא מי שרוצה ללמוד כמו אברך ויש גם בישיבות גבוהות כאלו שבאו לבנות את עצמם ואח"כ יצאו לעולם.
למעשה- אין באמצע, מי שרוצה לצאת לעבוד זה בד"כ לא מי ששואף כל החיים לתורה, יש כאלו שמשלבים- כן, יש בעלי בתים
מדהימים בעלי מידות ולימוד, אבל אלו בעלי בתים בסופו של יום ולא אברכים, עולם התורה שלהם והחיבור שלהם הוא עולם אחר.
או כפי שאמר לי אברך שהיום כבר בעל-בית - "הישיבה היא כמו מעלית, כל שנה אתה עולה עוד קומה- כשאתה יוצא, זה בערך איפה שתישאר"

אבל המציאות היא אחרת.
לעבוד את ה' בישיבה זו עבודת ה' אמיתית כמו כל עבודת ה' - אם היא אכן מגיעה מתוך עבודת ה' אמיתית.
אין חובה לחרוש ולקצור או להתפרנס בשביל לעבוד את ה', כל אחד יופיע את שורש נשמתו- מי שצריך ללמוד ילמד
ומי שצריך לחרוש יחרוש. כבר הובא בגמרא אל אחד מהתנאים שהיה מוצא פתח ביתו בגדים ואוכל ולא היה צריך לפרנסה
כלל.

לא אמרתי שאנשים לא עובדים את ה' מחוץ לישיבה- אלא שעליית המדרגות הרוחניות שלהם מפסיקה. יש הבדל בין עלייה 
לבין עבודה. אפשר לעבוד שנים במדרגה אחת ואפשר לעלות מדרגות ולעבוד בכל אחת מהן.

אני רוצה לראות את האנשים שחיים לגמרי בשביל ה', אלו שהגיעו למדרגת הקדושה במסילת ישרים שאצלם כל אכילה היא 
אכילת מזבח וכל עבודה היא עבודת בית קדשי הקודשים- אלו שאני מכיר, הם אלו שתומכים בלהישאר בישיבה כמה שיותר,
והם בעצמם נמצאים בישיבה.

האידאל יפה, הבעיה היא שהיום רוב האנשים לא מגיעים לעשירית המדריגה הזו, יוצאים מוקדם מדי ופשוט נלחמים על
להישאר במדרגה שהם יצאו איתה- גם זו עבודת ה', ויכול להיות שיש בה צד גדול יותר מאשר הצד שמטפס, כי הטיפוס
הוא לא כמו המלחמה ועם זאת, יש בה גם צד נמוך בהרבה ו"רבים חללים הפילה".

 

והלכה כרבי ישמעאל.

מצטער- המציאות היום היא שאם אדם עוזב את הישיבה הוא לא ימשיך להתקדם כפי שהיה מתקדם.
ועבודה היא גם לימוד התורה, כפי שחז"ל מלמדים על עבודת הפרך של מצרים במדרש, שהייתה אפשרות 
שעם ישראל יעבוד בפרך בתורה - "בחמר - בקל וחומר, ובלבנים - בבניין אב" ומכיוון שעם ישראל לא עבד בפרך
בתורה היה צריך לעבוד עבודה קשה בגוף.
גם חז"ל אמרו "אנן אגירי דיומי" - גם עבודת התורה היא עבודה, והרב טאו שליט"א כותב בפירוש שמדריגת האדם
השלימה היא אדם שיעבוד ויפרנס, ועם זאת מי שמבקש למסור את נפשו(מעלתו הרוחנית כמפרנס) בלימוד התורה 
זו עבודה חשובה וגדולה שנזקקת בדורות הללו. כמי שיש מסירות גוף בצבא יש מסירות נפש בישיבה.


 

הרבה עושים את זה מתוך הרגל, כי כך חינכו אותם. וזה אומר שבכולל הם לומדים במוצהר 10 שעות אבל מבריזים וזה לא הכי מרוכז. זה שבעלך נתפס בסוף השיעור על סוגיה מענינת, לא אומר שכולם יכולים להתרכז ככה 10 שעות רצוף. הרבה בחורים שכך חינכו אותם- ללמוד כל היום וזהו- לא מכירים צורה אחרת ודרך שונה של חיים. תבחני טוב טוב מיהם אלו שבאמת לומדים תורה כל היום מתוך ריכוז מוחלט, לבין אלו שכך חינכו/אילפו אותם לחיות ועושים את זה מצוות אנשים מלומדה.

אנו בימי עיקבא דמשיחא, לפני שמשיח יגיע. אל תבלבל בין דורנו לדור שכבר משיח הגיע.

לפי הציונות הדתית אנחנו עמוק בגאולה.

@מושיקו

גדול הדור ואין לי סמכות לחלוק עליו.

יש לי חשיבה אבל לא אבטא אותה- כלפי גדו"י כשזה נגדם.

יש מוסג שנקרא : ביזוי ת"ח. שאת זה עם כל הכבוד לחשיבה עצמית- אני לא אעשה. לפחות לא בכוונה תחילה.

וחוץ מזה- זה נקרא שליטה עצמית ולאו דווקא חוסר תעוזה.

משלהי שנת תש"נ התחיל תהליך הגאולה במלוא עוזו

לאחר שהקמת המדינה דחתה אותו בכמה וכמה שנים (שניהם ציטוטים מתורות ואגרות הרבי)

מפרשת אותה איך שהיא רוצה. כל הרבנים שאומרים שאיננו בדור הגאולה לא מפרשים את התורה, אלא מצטטים אותה. התורה אומרת במפורש שעד שמשיח לא בא ומכריז על עצמו כמשיח- אנו עדיין בגלות.

אנחנו לא בגלות כפי שהיה מקודם, בארץ נכריה מצד המקום, וזו התחלת הגאולה- לשונות הגאולה שאנחנו אומרים
בפסח הן לשונות של הבאה לארץ. זו ההתחלה של הגאולה אבל לא סופה. יש עוד דרך ארוכה.
למעשה- חז"ל הגדירו בדיוק מהו הקץ המגולה - א"י נותנת פירותיה בעין יפה, ואני חושב שניתן לראות זאת בקלות, 
הפירות של א"י מופצים בכל העולם במחירים גבוהים, אנחנו אלו שלא זוכים להינות מהפירות, כי לנו נשאר רק מה שאי
אפשר למכור לחו"ל, וגם מה שאנחנו אוכלים זה יותר מאשר מה שיש הרבה פעמים במקומות אחרים בעולם.


 

סיפרו לי פעם על מדינה מרוחקת שהיתה בה אור השמש במשך שנים ארוכות, לפתע יום אחד השמש שקעה ולא חזרה שוב, אנשי העיר מאוד התלבטו מה לעשות. בהתחלה היה קטסטרופה- בלגן שלם. החושך היה מעיק שבעתיים כי לא היה לאף אחד פתרון. לעת לעת צצו אירגונים שמטרתם לעזור להחזיר את האור לקדמותו, את השמש לא יוכלו כי זה תלוי בסדרי בראשית אבל הם יוכלו לטפל בבעית חוסר האור. שמו מנורות בכל מקום, לעת השתכללו ושמו אורות מקריסטלים יפים ומפוארים, וביום ששמו את המגדלור הכי חזק שאי פעם היה במרכז העיר- כל המדינה התמלאה אור חזק שהאיר כמו אלפי ניצוצות אש ומנורות, המעמד היה אדיר.

באותו מעמד עומדים סבתא זקנה שעוד זוכרת מה זה היה כשעוד היה את אור השמש, ונכדתה הקטנה שנולדה רק לאחר שחשכה המדינה. הנחדה פונה לסבתא בהתלהבות: הנה תראי סבתא! יש לנו אור חזק כ"כ! הוא מאיר כמו שמש ממש! כבר לא צריך את השמש המקורית- יש לנו תחליף!!!

התשובה של הנכדה ממש מצחיקה- ברור שכל אור שלא יהיה לא דומה לאור השמש!

אנו יכולים למצוא מאה סיבות ותירוצים למה זמננו הוא תחילת הגאולה, אנו יכולים להמציא אירגונים שיטפלו בחסרים (כמו יהודים בתפוצות, ריבוי התוצרת הישראלית) אבל א"א להשוות את הניסיון שלנו להיטיב את תנאי הגלות- לגאולה עצמה!!!!!!!!!!!!!!!

זה ברור כשמש...

הגאולה לא פה- כי אין את משיח. וכל עוד שמשיח לא פה וביהמ"ק השלישי לא נבנה- זה סימן שאנו עדיין בגלות. צריך לזכור לשים פסיק- בין הגלות לבין שעת הגאולה. זה לא כמו המשך רציף- זה עידן אחר לחלוטין. זה לא המשך האלף החמישי בו אנו נמצאים- ברגע שמשיח יגיע סדרי עולם ישתנו, חוקי טבע יהיו שונים. זה לא כמו ילדה שעולה מכיתה ח' לט' זה כמו להיכנס לחיי נישואין. זוגיות זה ממש לא כמו חיי הרווקות, יש לך מחויבויות אחרות (לא רק נוספות), כללים אחרים והחיים שלך לא מתנהלים כמו בעבר. 

קיצר- קיבוץ הגלויות והמחירים היפים בישראל זה לא אומר שאנו הגענו לתחילת הגאולה- פשוט למדנו לשים מנורות יותר חזקות שיאירו לנו את חשכת הגלות..............

מפרשים. (הרמב"ן, רש"י- אישים מוכרים) שמדברים על הגלות והגאולה. ספרים של הרב שמשון רפאל הירש מדהימים בקטע הזה.

כשאדם מהסס דווקא אז הוא לא טורח לומר את דעותיו. הוא נוטה לצד החברה ודעת כולם. כשאדם חושב באופן עצמאי הוא יכול גם להתעקש עליהם....

סנהדרין צח עמוד א

"ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'"."

ודברי המפרשים -
רש"י: מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר.

אנחנו קרובים מאוד לגילוי הקץ, התהליך הוא גאולי, יש בו שלבים, נכון שאחת מנק' השיא שלו 
היא הופעת משיח בן דוד, אבל לפניו יש משיח בן יוסף, ויש תקופות שלבים, כל תפילת שמונה עשרה היא

תהליך הגאולה, על פי סדר הגאולה סדר הברכות. אז נכון שאנחנו עדיין בתחילת הגאולה, אבל זה התהליך,
אפילו ירידה לצורך עלייה נקראת עלייה, ולכן גם הנפילות שבדרך הן חלק מהעלייה.

הרש"ר הירש עם כל גדולתו לא חי בתקופת הגאולה, אלא לפניה, הוא לא הכיר את שיבת ציון, ואי אפשר ללמוד 
מה היתה תגובתו אם היה חי בתקופה הזו, ומה היה אומר.
למעשה, מהפסוקים, שיבת היהודים לארצם היא חלק משמעותי ביותר.

יש עוד רמות ושלבים של גלות(גלות רוחנית יותר שגם ממנה צריך לצאת).

אבל בשירשור אחר, אני מרגישה שסטינו פה מהנושא העיקרי---

בס"ד

ב. מה זה עניינך מה הוא עושה?

ג. יום שישי זה יום שרוב הביינישים שנמצאים בבית הם עם זמן פנוי..

ובאמצע השבוע יש דרכים אחרות ויש הפסקות.

לא לומדים כל היום, הם לא נזירים.

אבל השאלה העיקרית היא עדיין ב'.

מה זה עניינך?

אם יש לך משהו ענייני לומר אז תאמר, למה סתם להעיר הערות לא קשורות לשום דבר?

ללמוד שני סדרים ביום לאורך עשרות שנים בצורה יעילה.

[אבל הרבה עושים את זה בצורה די טובה למשך שנים בודדות]

אבל גם נדיר מאוד אדם עובד, שישב 5 שעות ביום ללמוד בריכוז.

נראה לי שצריך להשקיע יותר, בפיתוח כיוונים של לימוד רציני בכמות ואיכות לאנשים עובדים לפרנסתם

[כולל לנסות למצוא דרכים לצמצם את שעות העבודה] .

אדם שעסוק בלימוד מסל"ש, מחובר לת"ח אמיתיים, מנצל כל רגע בבית המדרש ללימוד, וכשקשה עובר ללימוד הלכה, מוסר, אמונה, משניות, תנ"ך כדי לשמור על ריכוז, ומנצל כל רגע פנוי שלו ללימוד בבית, בנסיעות, כשמתארחים בשבתות. לא ישן בשבת!! אלא משקיע את כל כוחו בלימוד תורה.

זה קשה, נכון. אבל בהחלט אפשרי.

והוא בסך הכל בן 30. ולא, הוא לא עילוי, ולא מוכשר, הוא אוהב תורה וירא שמיים, ומבין שכך צריך לנהוג.

כך כל אדם מעם ישראל צריך לחיות, להתגבר על היצר הרע, לעזוב את האייפון ולשקוע בלימוד.

אני אומר באופן חד וחלק, אפשר להתרכז לפחות שני סדרים ביום..

ואם רוצים לשלב, ויש צורך בכך, אז אפשר לשלב בערבים עוד דברים (מה שאני עושה פעם פעמיים בשבוע)...

אפשר גם אפשר ללמוד לפחות 2 סדרים ביום בריכוז מלא, ואפילו 3 סדרים...

אני חיי בישיבה ואני אומר לך מה אני רואה על עצמי ועל חבריי...

אז אנחנו לא חיים בסרט..

סליחה על ההתפרצות לנושא החשוב הזה אני איש.החתן מתחייב בחתימתו על הכתובה שהוא ימלא מאת כל חיסורונותיה של האשה. שזה אומר הבעל אחראי על הפרנסה ולא האשה. מכאן הבעל חייב לעבוד כי הוא המפרנס העיקרי ולא האשה. בפרקי אבות כתוב האבא חייב ללמד את בנו אומנות. למיטב הבנתי אומנות זה מקצוע. הרי לא יתכן שהבעל ילמד תורה כל היום והאשה המפרנסת העיקרית. וגם אם כן העזרה של האשה מוגבלת בזמן זה לא לכל החיים. גם התמיכה של ההורים מוגבלת. אחרת מה שווה החתימה על הכתובה? שנית, אפשר לשלב עבודה ולימודים. הכלל הפרנסה קודמת לכל. יום טוב

החתן מתחייב לזון ולפרנס את רעייתו לעתיד.

היום אנחנו במציאות ששני בני הזוג נושאים בנטל הפרנסה ואגלה לכם סוד גם אז לא קל. 

יש נושא נוסף שזוג שמתחתן חייב לקחת אחריות ולא ליפול לנטל על הוריו שגם מן הסתם גם להם לא קל כלכלית.

עדיין גם כאשר עובדים ניתן להקדיש ולהתמסר ללימוד תורה .

מה שחבל שקשרים רבים אינם מתממשים בגלל ההקצנה הזו של חיפוש בן תורה ושוללים אדם שהוא גם בן תורה אך  יש לו מעלה נוספת שהוא חשב ברצינות על עתידו ולמד מקצוע שווה והוא מתפרנס בכבוד !
ויש לי שאלה האם זה  נכון שבחורה מכתיבה לבחור אני מתחתנת  רק בתנאי שתלמד בכולל? 

אשה שמקדישה את כל עיתותיה וחייה ללימוד תורה, שלושה סדרים ביום, עובדת מעט מאד, היית מסכים לחיות ככה?

לקחת את עולה של תורה? להסכים לחיות בדוחק, על משכורת אחת כדי שהיא תוכל להמשיך ולגדול בתורה?

ואם לא- אז למה כשהאיש עושה את זה, זה בסדר?

(*גילוי נאות- אישי ואני אברכים, לומדים תורה, ואישי היה מסכים לקחת על עצמו הרבה מאד כדי שאני אמשיך ללמוד.)*

 "היית מסכים לחיות ככה."

"למה כשהאיש עושה את זה, זה בסדר?"

אפשר לחשוב שמשהו הוא בסדר, ולא להסכים לחיות כך. אפשר להעריך אדם שבחר להשקיע 18 ביממה בלימוד, ולא להסכים לחיות כך.

[לשאלה עצמה, הן על מה בסדר, והן על איך הייתי מסכים לחיות איני רוצה להכנס כרגע].

המציאות מראה  שחובה לשלב עבודה כאשר המשפחה גדלה.

לכן בשנים הראשונות של הנישואין כדאי שהבעל ישקיע בלימוד תורה ופחות עבודה (רק 'קצת' כמו שרשמת..),

ואח"כ, עם השנים יוסיף שעות עבודה לפי הצורך.

תהיה תשובה שונה, מכיוון שזה מאוד מאוד שונה מבת לבת

על עצמי אני יכולה להגיד שכן, מתאים וחשוב לי מאוד. לא לכל החיים...

ברור לי שאני רוצה אותו בשנים הראשונות בישיבה, וברור לי שלי יתאים מישהו שעוד כמה שנים ישלב תורה ועבודה.

גם מכיוון שאין מה לעשות, יוקר המחייה היום גבוה, ומאמינה שאם שנינו ניקח את זה על עצמנו זה יהיה פשוט יותר ביחד.
ובהתחלה, ההוצאות קטנות יותר מלאחר כמה שנים, כך שכל עוד אפשר לתת לו ללמוד בשקט יחסית - אני בעד
גם מכיוון, שאני מאמינה ב"לפגוש את העם", לצאת החוצה, להפתח לחיים, להתמודדות, לסוגים שונים של אנשים, לסוגים שונים של רקעים וסגנונות - ושם אם יש בן תורה זה משפיע המון! (שליחות במובן מסויים)

וכמובן, יגיע השלב בעזרת ה' של מלא פיצל'ך() ואז יהיה לי תפקיד יותר חשוב בבית מאשר להביא פרנסה.
וכמו שציינו לעיל, יש התחייבויות בכתובה.

בכ"מ - ברור לי שהתורה תהיה נוכחת בבית כמה שיותר,
ראיתי הרבה סוגי בתים (בשירות, חברות, שכנים וכ'ו)
רואים היטב מה הוא בית שחי תורה, שספוג בתורה.
ומה זה בית דתי, שיש בו תורה, קיימת...
(ויש את הבתים שבין זה לבין זה ויש בתים שזה רק בהגדרה וכ'ו..)

אגב, אם כבר הזכרת איכות חיים, צמצום וכ'ו...
יש מצב שגם אישה שבחרה את זה, תתלונן לפעמים על המצב
("אעאע! באלי קורנפלקס, או לחם עם שוקולד! או מילקי!" או "אין לי כוחות! כל היום אני עובדת/לומדת/מנקה/מכבסת" וכ'ו וכ'ו...)
אבל זה לא אומר שהיא לא שמחה ושלמה עם הבחירה שלה, זה אומר שיש לה רגע 'משבר' ()
וכאן, גברים, תפקידכם הוא לתמוך, לאהוב ולהזכיר לה שזאת הדרך שבחרתם ואתם שמחים בה וזו זכות.
בקיצור - לחזק אותה ולהחזיר לה את הכוחות לתמוך גם בכם...
 

שנזכה...
 

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

מייצד את זה. יש אבות שיאמרו כל הזמן: אוף, קשה לנו, קשה כל הזמן ואין כסף, הלוואי והיה לי כסף להאכיל את הילדים.

זה לא חייב להיות שיחה בין הילדים להורים, זה יכול להיות בשיחה בין שתי ההורים, אבל כל האוירה בבית היא שחסר והם מסכנים כי אין כסף וכו'. והילד קולט וגדל על המסר- אנו חיים בצמצום בגלל שאב לומד תורה וזה לא טוב.

דווקא הבתים בהם היה מחסור והאבות התגאו בכך ולימדו את ילדיהם להתגאות בכך שהם לומדים תורה. ושיש להם את כל מה שהם צריכים, ומה שאין להם- סימן שהקב"ה משוכנע שהם לא צריכים והם יכולים להתסדר בלי. אם זו הגישה של אב אברך לבניו- הם יישארו בדך אבותם ולא ינשרו. אם מלמדים אותם על היופי שביידישקיט ואת הצדדים היפים שביהדות- הם לא מהר יורדים. דווקא להפך- הם גאים בעצמם ובדרך החיים שלהם.

כל הורה שרוצה לראות את בניו הולכים בדרך היהדות יכול לעשות אחד משני דברים:

או לסגור אותו עד הסוף ולדאוג שהוא לא ייפרוץ החוצה- וזה עוזר עד שהבן פורץ החוצה ואז אין לו כילים להתמודד מול כל העולם והחומריות.

או שהאב מלמד את בנו כיצד להשתמש בחומריות, לאן אפשר להיכנס והיכן יש שלט "אין כניסה" כי זה נוגד את ההלכה.

הכל תלוי איך הילדים מחונכים להסתכל על זה.

דוגמה: באמריקה פעם היה בעיה גדולה של שמירת שבת, עוד לפני קום ארה"ב היו בעיות כאלו. יהודים היו הולכים לעבוד שני שלישי רביעי וכו'. שבת לא היו מגיעים, ביום שני לא היה להם יותר עבודה- הם פותרו ולא נשאר להם כסף. האבות היו מגיעים הביתה וכאן יש הבדל---

היו אבות שהגיעו והלכו לחדר עם האישה, הסביר לה שאין להם כסף וכו', האמא הייתה בוכה, יוצאת מהחדר ומודיעה לילדים שאין סעודת שבת כי לאבא אין עבודה ואין משכורת, הילדים היו הולכים למיטותיהם רעבים וממורמרים.

לעומת זאת- היתה קבוצה של יהודים שכשהגיעו הביתה מייד קראו לכל בני הבית ואמרו בשמחה: באו בואו ילדים לשוחן אני צריך לספר לכם משהו- לאבא אין משכורת, אתם יודעים למה? כי הוא שומר שבת, איזה כיף לנו שאנו שומרים שבת, שאנו זוכים למסור נפש על קידוש ה', איך הקב"ה מסתכל עלינו ושמח וכו וכו'... האב היה פוצח בשירה ומתחיל לנגן זמירות שבת למרות שהשולחן ריק ממאכלים- כי שבת היום והם זוכים לשמור את השבת וכו'...

בני הדור השני נחלקו לשניים- אלו שחונכו להתמרמר על קיום המצוות ואלו שחונכו לשמוח בקיום מצוות, אלו שנשארו הדוקים בדתם היו אלו שחונכו לשמוח בקיום מצוות, שנתנו להם תחושה מוחשית- שזוהי זכות, לא רק חובה.

אני מאמינה שהרבה מהציבור שחי בדוחק לא נותן לילדים הרגשה מספיק מוחשית על הזכות שיש להם בלימוד תורה כל היום, הילדים תופסים רק את הלחץ של ההורים מהכסף- שאין, והילדים מחליטים בינם לבין עצמם- שלהם- זה לא יקרה. הם יהיו יותר חופשיים, יותר קשורים לחומר וכו'

תלוי איך הבית והחינוך בבית מציג את זה- כמתוק או כחובה שא"א להתפשר עליה.

בס"ד

אני דווקא יותר מתחברת למה שחסדי הים אמר.

כשגדלים בבית שהכסף בו לא שופע זה משפיע.

נכון, אפשר מאוד לאהוב את התורה ולהבין את זה שזה בא ממקום אמיתי וטוב,

אבל בסופו של דבר מושפעים מזה.

כי כשאבא בחובות ואין לו איך לקנות לילד שלו מה שיש לכל הילדים האחרים אז הילד רואה את זה.

נכון, הוא סופג את זה ואולי אפילו מבין, אבל זה עדיין עושה תחושה לא נוחה.

כשאין להורים כסף לקנות לילדים שלהם בגדים אז כן, זה משפיע עליהם, לא משנה כמה הם מבינים שהתורה חשובה.

לפעמים אני מרגישה שלהיות אברך זה לחיות בישיבה ולא לדעת מה באמת קורה בבית שלך ואיך הילדים והאישה מתמודדים עם זה.

זה נשמע לי קצת לחיות בבועה ובחלום ורוד.

זה נכון שיש אנשים שאצליהם אין את הבעיות האלה, אבל זאת עובדה שרוב בני האדם מושפעים מסביבתם וכשאין התאמה בין מה שיש בבית לבין מה שהם רואים שיש לילדים אחרים זה משפיע.

גדלתי בבית כזה, אמנם לא בגלל תורה אלא בגלל דברים אחרים אבל עדיין.

הבנתי את המצב, הבנתי שצריך להסתפק במועט, אני לא אחת שמבזבזת על ימין ועל שמאל, אני לא אחת שקונה בגדים, שקונה משחקים, שקונה אוכל יקר ושיוצאת כל יום לבלות.

ועדיין ההרגשה הזאת שאני בשביל לקנות בגד צריכה לחשוב אלף פעם וברוב הפעמים להחליט לא לקנות אותו כי וואלה, אני צריכה את הכסף הזה, זאת לא הרגשה נחמדה, וזאת הרגשה שהייתי מוכנה בשמחה לוותר עליה למרות שאני מבינה את היתרון בלהסתפק במועט.

אגב, סתם אנקדוטה קטנה-

לחברה יש דרך בה היא מסתכלת עלייך.

קחי למשל דייטים ומראה חיצוני כדוגמה-

כמה בנים את מכירה שיפסלו מישהי כי היא באה לכל דייט שלישי בערך עם אותו בגד?

הרבה נכון?

כי הם מצפים שנבוא יפות ומסודרות.

אבל מה אם אין לי יותר משלושה סטים נורמלים לדייטים?

ומה אם אין לי כסף לקנות עוד?

את מבינה? 

וכן, ילדים רואים את זה, ילדים רואים איך הסביבה מתייחסת אליהם.

וזה לא רק בדייטים, אני ספגתי את זה גם בבית ספר.

ולא כי לא קיבלתי באהבה, ולא כי לא הבנתי, ומעולם לא כעסתי על ההורים שלי כי ידעתי מה המצב בבית וידעתי למה כל זה.

אבל יחס החברה השפיע עלי.

והיום ילד שגדל בבית שאין בו כסף זה לא כמו ילד שגדל פעם בבית שאין בו כסף.

אתם יכולים להגיד שזאת דוגמה אישית והיא לא משליכה על כולם, ונכון, יש משפחות וילדים שב"ה השבח לאל זה לא ככה.

אבל אי אפשר גם לומר שברגע שמבינים הכל נהיה מתוק וורוד, כי זה לא.

כי לא הכל תלוי בהבנה ובהסתכלות שלי על החיים.

הרבה תלוי גם בחברה והרבה תלוי גם בהרגשה הפרטית שלי.

אני חושבת שאפשר פשוט לחלק את זה-

אני מבינה בשכל הכל, אני מבינה את הצורך להסתפק במועט ואני שמחה שאני לא רודפת אחרי בגדים וכו' [יש לי חברות שכן וזה מזעזע אותי לחלוטין. הן נכנסות למינוסים מטורפים בשביל זה והן בנות שירות בסך הכל..], בשכל זה יושב לי מעולה.

אבל בלב, בהרגשה שלי, זה לא נעים.

ולא משנה כמה אבין את זה, עדיין יהיה לי לא נעים.

ואל תשכחי שאני נערה בת 18, לילדים ביסודי ובתיכון זה לפעמים הרבה יותר משמעותי.

ההבדל הקטן הזה, בין חיים בצניעות לחיי עוני מחפיר דק כחוט השערה.
מספיק שיש לך ילד חולה שזקוק למשל למזון מיוחד, מספיק שאשתך נמצאת בשמירת הריון,
מספיק שאחד מההורים המבוגרים זקוק לסיוע... או שאולי חדרך השכור טחוב, ואין לך פרוטה לתקן זאת, או לעבור דירה... 
אלה מצבים שיכולים לקרות תמיד, אך אם מראש ראש המשפחה החליט שלא לפרנס, המשפחה הופכת לפגיעה יותר. 

ובכלל מהיכן הדוגמא הרעה הזו? לכל חז"לינו היה  מקצוע ופרנסה (צנועה או מרווחת)
ומהי איכות התורה כאשר היא ספונה בבית המדרש ומנותקת מהמקום הזה?

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב