אבל אחרי כמה שנים.. 

ובמיוחד אם ב"ה יש ילדים זה נהיה לא פשוט.. ההוצאות גדלות..

אני אתאר את זה כפי שאני רואה את זה- 

בהתחלה -זוג זה עוד סביר לגמרי. היא בתואר הוא בישיבה נשמע סבבה.. 

ב"ה- נולד ילד-החמודון דורש זמן, טיטולים, מטרנות, מעון/מטפלת וכ' וכ'.. זאת בנוסף לכל ההוצאות שהיו לפני שהיה תינוק.. (שכירות, אוכל נפש, חשמל, מים, ארנונה)

אני אהיה מן הסתם באמצע/סוף התואר- לא יעבוד משרה מלאה כנראה..

ומבחינתי אין מצב ללחיות על משכורת שלי בלבד. זה בלתי אפשרי.

ועל כן, 

לאחר כמה שנים אני מאמינה שאפשר לצאת לעבוד וכמובן שאפשר ורצוי בדברים שקשורים לתורה וכ'.. (לא בהכרח, אלא אם כן זה רצונו..)

המצאיות היום לא מאפשרת כ"כ לחיות את זה.. אז צריך למצוא את הדרך האפשרית לממש את זה..

לימוד תורה לא חייב להיות במסגרת של ישיבה.

לימוד תורה לא חייב לבוא על חשבון עבודה.

הערכה ללומדי תורה לא בהכרח שווה לרצון לבעל כזה.

כשאתה כותב:"לכולכן (אני מקווה) ידוע החשיבות הגדולה של ללמוד בישיבה."

אתה מתכוון ללמוד שנה-שנתיים או ללמוד כל החיים בישיבה?

כי עם האפשרות השניה לא כולנו מסכימות.

"ואני מתאר לעצמי שאתן ממש מעריכות את אלו ששואפים ללמוד תורה כל החיים שלהם."

עוד הנחה שגויה.

אני למשל מעריכה את היחידים שזה באמת מתאים להם ועושים את זה כל החיים.

רוב הציבור לא כזה ולכן עדיף שלא ישאף לזה.

ומפה המשך התשובה שלי כנראה כבר ברור...

רוב הציבור שגדל על ערכי התורה ולימוד התורה- כן שואף לחיים כאלה, השאלה מהי שאיפה:

 זה שבנ"א מעריך את לומדי התורה כל ימיהם, ושואף להיות כמותם, זה לא אומר בהכרח שהוא יעשה צעדים לקראת זה. זו יכולה להיות משאלה חזקה בלב שבאה לידי ביטוי התחומים רבים, אבל לא משתלטת על כל החיים.

רוב האנשים, באידיאולוגיה, אם לא היו להם מגבלות כמו חוסר חשק, חוסר זמן וחוסר מקור פרנסה, הם היו לומדים תורה כל החיים! אבל קשה להם. זו לא פנטזיה, זו דרך חינוך ודרך חיים. ללמוד תורה כל החיים הינו ערך בפני עצמו- ומי שיכול גם לממשו- אשריו.

כולנו שואפים לפרנסה בשפע, שלום כללי וכו' (חוץ מכמה אנשים כמו דעאש ששואפים פשוט להרוג.... זה סיפור אחר.) בכללי- כולם רוצים שיהיו חיים טובים. אבל כל אחד בקצב שלו ובדרכו מתקדם לקראת זה. המטרה ברורה- הדרך שונה.

אני מעריכה את לומדי התורה, אני לא חושבת שכולם מסוגלים לסגל לעצמם חיים כאלה, אבל אני כן מאמינה שרובם כן היו רוצים ללמוד תורה כל חייהם. עזבי את הקטע ההלכתי- זה פשוט מתוק מדבש....

אשרינו זהו תורתנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלא תווצרנה טעויות- אני ח"ו לא אומרת לשכוח את ההלכה המפורשת שכותבת "והגתם בו יום ולילה" אבל התכוונתי להביא סיבה לכך שרבים שואפים ללמוד תורה כל חייהם, כי דברי התורה הם כמו מים על נפש אייפה וה'לחם' של חיינו. כמו שדבש ממתיק מאכלים מרים, כך התורה ממתיקה את חיי העולם הזה.

בחור ישיבה יושב ולומד תורה... לא רק הלכה.

דבר ראשון אימות הגדרות-

כשאני אומרת ללמוד תורה אני מתכוונת- בישיבה/כולל דווקא, ללא יציאה לעבודה. (כי על זה דוד ה. מדבר)

כי עם זה שצריך ללמוד תורה כל החיים גם אני מסכימה ואין לנו מחלוקת.

את אומרת שלכתחילה כולם צריכים לשאוף ללמוד תורה כל חייהם, ורק תורה. לא לפרנס, לא לפתח עוד כישורים.

פה אני לא מסכימה איתך.

אני חושבת שזהו מצב שנכון רק ליחידי סגולה, שיש להם הכישורים להיות תלמידי חכמים, ואשריהם!

רוב בנ"א לא מותאמים לזה ולא צריכים לשאוף לזה.

הדרך היותר עליונה בעיני (האמת לא רק בעיני, אני מתבססת על כמה וכמה גדולים) היא לחיות את החיים במלואם-

ז"א לנצל את הכישרונות שה' נתן לכל אחד בשביל להועיל איתם.

ז"א לפרנס את המשפחה שאתה (כגבר) מקים.

ז"א לטייל.

להתנדב.

להנות מארוחה טובה. 

(פה כבר גלשתי...)

הכל לכתחילה.

מתוך החיבור לתורה, לקדושה, לרומם את הצדדים החומריים שבחיים.

^זה, בצד מסויים, קשה הרבה יותר מלשבת כל החיים ללמוד תורה.

בספרו "חנוכה" במדור של על הניסים. 

"מתוך החיבור לתורה.....ללמוד תורה".

א. כל בן תורה יודע שאין לימוד תורה בבית דומה ללימוד תורה בישיבה, ישיבה מפתחת ומעמיקה את הקשר לתורה ועוד ועוד. אדם שרוצה את הדבר האמיתי עושה זאת במסגרת שמחייבת ומצמיחה אותו.

ב. כשאדם מחוייב ללימוד תורה, זה חייב לבוא על חשבון העבודה. עבודה מאד מעסיקה את הראש ואין פניות אמיתית ללימוד, אלא כשאדם יודע שהוא לחלוטין פנוי מכך. מניסיון.

ג. המציאות היא שיחידים במגזר שואפים ללמוד תורה כל חייהם, והלווואי שיהיו עוד רבים.. וזה תלוי בעיקר בבנות המגזר..

בילבי.

אם ל3, נשואה לבן תורה כבר 5 שנים, בתקווה להמשך..

עדיף שאתאפק ולא אמשיך לומר מה שאני חושבת...

אני רואה את זה כערך עליון בחיי, ואני רוצה שבעלי יגדל בתורה,

ובשביל זה אני אעשה הכל! גם אם זה יגרום לי לקצת צימצום ודוחק 

ואני אצטרך לעבוד ולפרנס.

בס"ד

אני אולי מעריכה אנשים כאלה אבל לא חושבת שזאת הצורה התקינה והנכונה.

יש מעטים שאמורים לשבת כל חייהם וללמוד תורה.

מלכתחילה לדעתי הבעל צריך גם לצאת ולפרנס.

ובלי קשר לא יתאים לי מישהו שלומד כל היום, יתאים לי יותר מישהו שגם מחובר לעולם החיצון .

להיות כמוהו- מ"ר ידוע כסמל להיודי שמיצה את עצמו ואת תפקידו פה בעולם, ולכן שואפים להיות כמוהו. שואפים להיות כמו שלושת האבות, דוד, שלמה וכו'- הכוונה היא לא לרמת הצידקות אלא לאופן ולמידה בו הם הצליחו למלא את תפקידם פה בעולם.

סתם נקודה למחשבה.....

סיפור ארוך לתאר מה היה החטא של מ"ר. ישנם הרבה מדרשים לגבי זה אבל לא על כך באתי לענות תשובה-

זה שמ"ר חטא זה לא אומר שהוא לא מילא את תפקידו, להפך. חלק מתפקידו כמנהיג ישראל היה ללמד את ישראל שאפשר לחטוא, מבחינה טכנית ומעשית וגם ללמד את ישראל כיצד לשוב בתשובה. הוא לימד את כולנו את היסוד והבסיס של חזרה בתשובה וקשר עם הקב"ה. דע- חטא לא קשור למילואי תפקידך בעולם. זה אולי קשור לעוה"ב וכו' אבל לא לשאלה שישאלו את נשמתך אחרי מאה ועשרים: האם מלאת את תפקידך?.

בשביל החטאים יש דרכים להזדככות, אבל לא לפירוט לעכשיו.\

מ"ר מילא את תפקידו בצורה הכי מושלמת שהיה אי פעם- ולה אנו שואפים. אנו שואפים להגיע למילוי הפונטנציאל שטמן בנו הקב"ה כמו שמ"ר הגיע למילוי הפוטנציאל שלו. מבלי קשר לחטאו.

אשמח להבהיר עוד אם תרצה/ו----

כמו כשאתה רוצה להגיע לפסגה, אתה קודם מברר מהי, אז עשו לכך אותו. בקטע של מילוי הפוטנציאל- זה מ"ר. הוא היחיד שמיצא את עצמו עד הסוף. 

לבין לשאוף למקומות שרק מזיק לשאוף אליהם.

לשאוף להיות יותר ממשה רבנו או אפילו מרבי עקיבא במדרגתם העצמית - זה כמו לשאוף להצמיח כנפיים ולעוף. 
הקב"ה ברא אותנו בלי כנפיים ובלי היכולת הזו. אחנו יכולים להידמות להם במדרגה היחסית, אבל לא העצמית.
ומשה רבנו הוא מי שהגיע למקום הכי גבוה במדרגה היחסית שבעולם הזה ניתן להגיע אליה.

יפה לך שאתה מחזק את עצמך, אשרייך.

מה שאתה אומר יותר מגובל בדברי קרח.
אתה מוזמן ללמד אותי ולהציג מקורות לדברייך,
אני חושב שהצגתי מספיק מדברי חז"ל, שאומרים אחרת ממך.
תשובה איננה מאפשרת לך להיות כמו או יותר משה רבנו או רבי עקיבא, וגם לא בחירה חופשית,
היא מאפשרת לך להתקדם במדריגה שלך. כשהגוף שלך יפיץ אור דבר איתי, כי משה רבנו היה במדריגה

הזו כבר בלידתו. כנראה שגם לא תוכל להיות כזה, כי יש מדרגות שהן נמנעות מעצמן בדור הזה, כפי שנבואה
אפילו אם היו ראויים לה הייתה נמנעת בדור הזה(לא שאי אפשר להגיע להיות ראוי, אלא שגם הראויים לא יתנבאו).


 

בבקשה, אני אשמח שתראה לי מקורות אחרים.
"הולך ופוחת הדור", "אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם...", "אי הוו משטנפי הוו גמירי טפי", 
"לא איכשר דורא"(להתנבא, ולכן לא התנבאו אפילו מי שהיו במדריגה להתנבא), ה"ים של שלמה, 

"אמר רבי יוחנן: לִבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלוא נקב מחט סידקית".

מתבטא בצורה פשוטה - "הדורות הולכים ופוחתים ואם הראשונים כענקים, אנו כיתושין". 
וגם אם תגיד שזו רק מציאות - הרב קוק כותב בעצמו בשמונה קבצים -
"הננו מכריזים גם כעת, אחרי ההתפתחות הגדולה של ההשכלות המודרניות, אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם הראשונים כבני אדם, אנו כחמורים".
 

ברור שאתה יכול להיות צדיק כמשה רבנו, אבל זה שייך ביחס שלך לצידקות, לא ביחס שלך למשה רבנו,
יש מדרגה עצמית של משה רבנו שאתה לא יכול להתקרב אליה מצד עצמיותה, אבל מהצד היחסי אתה יכול להיות צדיק כמשה
רבנו. וכמו שחז"ל כותבים "יפתח בדורו כמשה בדורו" שביחס למדריגה העצמית שלו הוא הגיע למדרגת הצדקות של משה רבנו.
למה צריך להדגיש בדורו? בשביל ללמדך שהמדרגה של משה רבנו הרבה יותר גבוה, אלא שביחסיות הוא הגיע למדריגת משה
רבנו. אתה יכול להגיע למדריגה יחסית של משה רבנו, אבל לא יכול להיות משה רבנו, וגם הרמב"ם לא כותב שאתה יכול להיות 
יותר ממשה אלא כמשה רבנו.
וזה מה שהרמב"ם כותב, כך למדתי מרבותיי שצריך להבין את הרמב"ם הזה, בהסתכלות על המכלול שמורכב מכלל דברי חז"ל.

ומה שהבאתי מהרב קוק, היה אפילו לשיטתך שזה כן תיאור מציאות - שהמציאות גם היום היא שאנחנו פחותים מהראשונים וזה 
לא השתנה.

וגם את המקור שלך ברמב"ם אני מפרש, בצורה פשוטה, שנכנסת היטב ומדויק בדברי הרמב"ם,
עם התייחסות מלאה לדברי חז"ל. מה שאתה לא עושה. אתה לא יכול להוכיח מה הפשט ברמב"ם,
כי את זה תצטרך לשאול את הרמב"ם עצמו, מה שיהיה לך קצת קשה. אתה יכול להגיד שנשמע לך
שהפשט הזה יותר מסתדר. אבל אני מקשה עלייך עם שאר מאמרי חז"ל, לכן אני מסביר את הרמב"ם
לא כמוך. עד עכשיו לא פרכת אף מקור שהבאתי, לא הוכחת את שיטתך ואפילו המקור שהבאת מוסבר
לפי שיטתי בצורה מסודרת ואין צורך לדחוק שום דבר בלשונו. 
אתה זה שמתעלם מכלל המקורות ומתייחס רק להתבטאות אחת שאין בה סתירה לשיטתי, אני זה שהבאתי
​מקורות.

הבאתי שהרב קוק אומר שהמציאות קיימת גם בימינו.
אז אפילו הכי המציאות היא עדיין כזאת.

אתה מוזמן להמשיך להסתכל על זה כך, בעז"ה, תזכה להגיע למדרגת הצדקות שאתה שואף אליה.
לא כך קיבלתי מרבותי ולא כך אני לומד את המקורות הללו. חז"ל כתבו כל מילה כי היא נצרכת, הם לא
היו סתם מתארים לנו מציאות, אלא אם כן יש לנו משהו ללמוד מזה, אין טעם כרגע בלהמשיך לנצל"ש...

"אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים ולא כחמורו..."
יש היררכיה ברורה. אנחנו לא במדרגת הדורות הקודמים "הולך ופוחת הדור".
יש שתי בחינות - ב"גדלות" כפי שמופיע במדרש על נוח, שהיה "צדיק תמים בדורותיו".
יש את הגבול המקרי שלנו- כמה אנחנו ממלאים את יעודנו וכמה אנחנו שואפים למלא אותו.
יש את הגבול העצמי שלנו - כמה גדולים אנחנו יכולים להיות מלכתחילה.
יש לנו תקרה, אנחנו לא יכולים להיות יותר ממה שהקב"ה שם אותנו.
היא לא רלוונטית, כי כל אחד נמדד על פי המאמץ ולא על פי ההגעה.
או כמו שרבי אומר - אנחנו אסימפטוטה - אנחנו תמיד שואפים לגבול שלנו באופן אינסופי ותמיד אפשר להתקרב,
אבל אם הגבול שלנו הוא Y=2 הגבול של משה רבנו הוא Y=1000 - גם אם נהיה קרובים לגבול שלנו בדיוק כמו משה
רבנו משה רבנו עדיין ב999.999 ולא ב1.999 - זה הבדל עצמי שלנו. למזלנו הקב"ה מודד לנו כמה אנחנו קרובים לגבול
של עצמנו ולא כמה אנחנו קרובים לגבול של משה רבנו. או כאמירתו של רבי זושא - "לא ישאלו אותי למה לא הייתי משה רבנו
אלא למה לא הייתי זושא".

דוב מעצם היוצרותו בדור הזה הוא לא קרוב אפילו למדריגת משה רבנו העצמית, גם אם הוא יכול להיות דומה לו במדריגה
היחסית שלו. תביא מקורות לדברים שלך, כי חז"ל אומרים אחרת. או שאתה יותר גדול מחז"ל אז זה כבר לא משנה.
 

שמכלול הדברים לא דומה לו בכלל..

אני רק יודע שיש מדרגות בבריאה, וכמו שיש מדרגות בבריאה יש מדרגות בישראל, יש דורות שהם ראש ויש דורות שהם לב
ויש דורות שהם עקב(אהמ עיקבתא דמשיחא אהמ) וככה קיבלנו מרבותינו, וככה קיבלו במסורה.
אני שואף הכי גבוה ש*אני* יכול, שזה אינסוף בשבילי, אבל משה רבנו עבר את זה כבר בגיל יום, עובדה שאני לא מפיץ אור
ומשה רבנו האיר את הבית כשנולד, וזו מדריגת חכמים גם(בבלי ברכות שם,שם).
לכן משה רבנו כבר בגיל יום היה פי אלף ממה שאני עכשיו ואוכל להגיע כנראה. איפה הגבול יעמוד? לא יודע, כשאני אגיע
אני אגיד לך. אבל אני יודע דבר אחד- ההיררכיה בישראל מכריחה את הדור שלנו להיות קטן יותר מהקודם("הולך ופוחת"),
כבר חז"ל כותבים "אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם" ולכן אנחנו צריכים לזכור שאם הם ככה כלפי הראשונים, מה

אנחנו?

עצם השאלה מראה של הבנת את הדוגמא.
אני לא מקטין את עצמי, המחשבה שאני יכול להגיע למשה רבנו ויותר היא בדיוק אמירת קרח - "כל העדה קדושים".."ולמה
תתנשאו" יש מדרגות, הן מוכרחות, והתעלמות מהן היא הרסנית ומובילה לרפורמה וביזוי ת"ח.
אבל בעבודה האישית שלי אני חייב לעבוד עד אינסוף המדריגות האפשריות לי.
זו סוגיה מורכבת שמחזיקה את שני הקצוות ביחד, לכן אנשים נוטים ליפול לצד אחד או "אני יכול להגיע עד אין סוף" שזה
נכון מצד מסויים וטעות קשה שפוגעת בכל התורה הנלמדת מהצד השני או "אני קטן ועלוב" וגם זה נכון מצד מסויים אבל זו טעות שגורמת בשפת הרב קוק להיות "זחלן ובטלן".
זו סוגיית היראה.

אם אין לך יראה אתה חושב שאתה יכול יותר מכולם ואם יש לך אתה זחלן ובטלן ועייף כי אתה כלום לעומת משה רבנו.
היראה האמיתית היא להכיר בערך העצמי שלי(הגבול שלי) שהוא קטן - ועם זאת להכיר בערך המקרי(המקום שלי על האסימפטוטה) שהוא יכול להיות קרוב כמו משה רבנו לגבול שלו.
זו יראה שלמה שהופכת אדם לשלם.

 

עם בעל אברך שלומד 3 סדרים ביום, בלי לעבוד בכלל

מביא בין 500-1500 לחודש הביתה כל חודש (תלוי בתורמים ותלוי בגזירות לפיד וחבר מרעיו....)

2 ילדים ב"ה, ואני עובדת ב-2 עבודות

לשאלתך- שהחלטתי שזה מה שאני רוצה אז הלכתי עם זה עד הסוף

אולי קשה לראות לפני החתונה מה המשמעות שלה זה, אבל אפשר להסתכל על זוגות אחרים ולהתחיל להרגיש מה זה...

היום אחרי כל השנים אני יודעת שאני ימשיך לעשות כל מה שביכולתי שבעלי ימשיך ככה בזו הדרך

ואתה צודק בנקודה אחת -"לדבר ולרצות זה דבר אחד, אבל בפועל להגיע לזה זה הרבה יותר מסובך..)"

וזה נכון, יש הרבה שלא מצליחות להתמודד....

לכן חשוב לדבר גם על הנקודה הזו- מה יהיה אם יהיה קשה? מתי תהיה נקודת השבירה?

על מה אני יכולה לוותר ועל מה לא?

אני ובעלי דיברנו על זה לפני החתונה וסיכמנו לעצמנו במה נוכל לעמוד ובמה לא...

גברת נכבדה עם כל הכבוד זו הפרת חתימה על הכתובה נקודה

את מוציאה שם רע על כולם? "כולם מפרים את הכתובה?"

הדבר הזה הינו בהסכמה, ועל דעת שתינו

וד"א, זה הוראת שעה של הרבי מכהנמן שפורסמה לאחר השואה, וההוראה  אומרת:

"עת לעשות להשם הפרו תורתך" בגלל שחלק גדול מעולם התורה נחרב צריך להפוך את היוצרות בנושא הפרנסה ולימוד התורה

ז"א, רק לפני 70 שנה היא התחילה להתבצע.....

דבר שני, כל גדולי התורה תומכים בזה ולא שינו מזה מאום מאז

ז"א, מי שיכול ללמוד כל היום זה מה שהוא צריך לעשות

אם ישנה בעיה/חריגה/משהו אחר כל אחד מתייעץ עם רבו ומוצא את הדרך הנכונה לו

הם אומרים נקודה. זהו, ללא שאלות.

אם הם ישבו ושקלו אין לי מושג וזה לא מעניין אותי

דבר שני, הגיוס לא קשור לפה, יש הרבה חרדים שמתגייסים לאחר אישור אישי שהם מקבלים מרבם.

הצבא איך שהוא נראה היום לא יכול לקבל היתר גורף להתגייס אליו.

דבר שלישי, אתה יכול לחשב את הערך של התורה שהיה ממשיך לולא השואה?

את התורה של כל הצאצאים וצאצאי הצאצאים שהיו לומדים אילולי .....?

אם אתה לא יודע לחשב אתה גם לא יכול להגיד מתי ההוראה יכולה לפוג.

מצוות עשה מדאורייתא?

ואתה מרגיש שאתה יכול לשפוט את גדולי ישראל?
גם הרב אליהו זצ"ל תמך בכך וכך גם הרבה אנשים בציבור החרדי לאומי.
אני לא חושב שיש סיבה לטעון שאנשים "מפרים את התורה", הרב טאו שתלמידיו
מתגייסים, גם תומך בכך, אז כנראה שהבעיה אינה הגיוס.

ונכון שרבנים לא חפים מטעויות, אבל יש דרך לבקר, לא כל אחד יכול לבקר מה שהוא רוצה.

 

מה עם מה שכתוב "אם יגיד לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל"....

איך אתה כותב בפורום שנקרא דתי ואתה כותב את הדברים שסותרים את האמונה, התורה, אמונת חכמים....

בני ישראל לא הלכו אחרי משה בעיניים עצומות? וכשהם לא עשו את זה הם חטאו!

כתוב "עשה לך רב וצא מן הספק"- בשביל מה? שתוכל לבחון את דברי הרב אם זה מתאים לך או לא???????

אז בשביל מה יש לך רב אם אתה לא מאמין בו??? מאמין בראיה למרחוק שלו????

אני לא באה להתווכח אתך על נושא  או משפט כלשהו אלא על הקונספט/הרעיון

אתה לא מאמין בקונספט, זכותך

צריך להאמין בזה שהקב"ה שלח לנו שליחים שיעזרו לנו להתוות דרך ולבחור מסלול בעבודת השם

אלו הרבנים וגדולי הדור

אם אתה רוצה לחלוק עליהם, בבקשה

תנסה להתייעץ עם הקב"ה, אולי תקבע אתו פגישה או תתקשר אליו בטלפון......................

2. לא צריך שלכל אחד יהי כמה גדולי דור

מספיק רב אחד

ולכתוב פה בריש גלי שהוא יבצע ביקורת על הרבנים זה לא מקובל בפורום דתי שיודע להוריד את הראש שרב מצווה לעשות משהו

ולא לקיים שום דבר שנקבע/נכתב אחר כך

"לא תסורו מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"

ובגמרא בסוטה בעניין יפתח בדורו כשמואל בדורו

אם נקבל את דבריו של ספר החינוך שמצוות ועשית ככל אשר יורוך נוהגת ברבנים הגדולים שבכל דור (בשונה מעמדת הרמב"ם והרמב"ן), עדיין זה רלוונטי רק כאשר קיימת סמכות ברורה כזו, וכיום ברור שאין כזו (ואכמ"ל).

וגם אם נניח שיש סמכות ברורה, מניין המקור להרחבת תחום השפעתו של גדול הדור לכל תחום מתחומי החיים?

"מי שמע כזאת ומי ראה כאלה? מעולם לא שמענו ולא ראינו אדם מישראל שנדרש לחכמי הדור במילי דעלמא" (בעל התניא, אגרות הקודש, סימן כב)

(ואין בכך כדי לגרוע חלילה מהערך של אמונת חכמים, שהוא נושא נפרד ועומד בפני עצמו)

כופר בתורה שבעל פה ומקיים את כולה, 

מומר להכעיס וצדיק הדור 

אם כל מה שרב אמר אתה תעשה.

שרוב רובם של בחורי הישיבות רוצים ללמוד תורה כל חייהם, וח"ו אם אנו לא רוצות כמוהם, איזה בית יהיה לנו וכו'. תמיד הטיפו לנו שאו שלוקחים בעל שיושב ולומד כל היום או שלוקחים אחד שעובד- אין באמצע. וזה נעים לשמוע שמה שחשבתי כל השנים (שיש כאלו באמצע שלא מתכננים כל חייהם ללמוד, אבל בהתחלה כן) הוא נכון. 

בישיבות הגבוהות בד"כ תמצאי בחורים שרוצים ללמוד עד קצה גבול היכולת, אבל רוב הבחורים לא בישיבות גבוהות,
אלא בישיבות הסדר, שם רוב החבר'ה רוצים להתחתן בשנתיים האחרונות ואז לצאת ללמוד ולעבוד.
גם בהסדר אפשר למצוא מי שרוצה ללמוד כמו אברך ויש גם בישיבות גבוהות כאלו שבאו לבנות את עצמם ואח"כ יצאו לעולם.
למעשה- אין באמצע, מי שרוצה לצאת לעבוד זה בד"כ לא מי ששואף כל החיים לתורה, יש כאלו שמשלבים- כן, יש בעלי בתים
מדהימים בעלי מידות ולימוד, אבל אלו בעלי בתים בסופו של יום ולא אברכים, עולם התורה שלהם והחיבור שלהם הוא עולם אחר.
או כפי שאמר לי אברך שהיום כבר בעל-בית - "הישיבה היא כמו מעלית, כל שנה אתה עולה עוד קומה- כשאתה יוצא, זה בערך איפה שתישאר"

אבל המציאות היא אחרת.
לעבוד את ה' בישיבה זו עבודת ה' אמיתית כמו כל עבודת ה' - אם היא אכן מגיעה מתוך עבודת ה' אמיתית.
אין חובה לחרוש ולקצור או להתפרנס בשביל לעבוד את ה', כל אחד יופיע את שורש נשמתו- מי שצריך ללמוד ילמד
ומי שצריך לחרוש יחרוש. כבר הובא בגמרא אל אחד מהתנאים שהיה מוצא פתח ביתו בגדים ואוכל ולא היה צריך לפרנסה
כלל.

לא אמרתי שאנשים לא עובדים את ה' מחוץ לישיבה- אלא שעליית המדרגות הרוחניות שלהם מפסיקה. יש הבדל בין עלייה 
לבין עבודה. אפשר לעבוד שנים במדרגה אחת ואפשר לעלות מדרגות ולעבוד בכל אחת מהן.

אני רוצה לראות את האנשים שחיים לגמרי בשביל ה', אלו שהגיעו למדרגת הקדושה במסילת ישרים שאצלם כל אכילה היא 
אכילת מזבח וכל עבודה היא עבודת בית קדשי הקודשים- אלו שאני מכיר, הם אלו שתומכים בלהישאר בישיבה כמה שיותר,
והם בעצמם נמצאים בישיבה.

האידאל יפה, הבעיה היא שהיום רוב האנשים לא מגיעים לעשירית המדריגה הזו, יוצאים מוקדם מדי ופשוט נלחמים על
להישאר במדרגה שהם יצאו איתה- גם זו עבודת ה', ויכול להיות שיש בה צד גדול יותר מאשר הצד שמטפס, כי הטיפוס
הוא לא כמו המלחמה ועם זאת, יש בה גם צד נמוך בהרבה ו"רבים חללים הפילה".

 

והלכה כרבי ישמעאל.

מצטער- המציאות היום היא שאם אדם עוזב את הישיבה הוא לא ימשיך להתקדם כפי שהיה מתקדם.
ועבודה היא גם לימוד התורה, כפי שחז"ל מלמדים על עבודת הפרך של מצרים במדרש, שהייתה אפשרות 
שעם ישראל יעבוד בפרך בתורה - "בחמר - בקל וחומר, ובלבנים - בבניין אב" ומכיוון שעם ישראל לא עבד בפרך
בתורה היה צריך לעבוד עבודה קשה בגוף.
גם חז"ל אמרו "אנן אגירי דיומי" - גם עבודת התורה היא עבודה, והרב טאו שליט"א כותב בפירוש שמדריגת האדם
השלימה היא אדם שיעבוד ויפרנס, ועם זאת מי שמבקש למסור את נפשו(מעלתו הרוחנית כמפרנס) בלימוד התורה 
זו עבודה חשובה וגדולה שנזקקת בדורות הללו. כמי שיש מסירות גוף בצבא יש מסירות נפש בישיבה.


 

הרבה עושים את זה מתוך הרגל, כי כך חינכו אותם. וזה אומר שבכולל הם לומדים במוצהר 10 שעות אבל מבריזים וזה לא הכי מרוכז. זה שבעלך נתפס בסוף השיעור על סוגיה מענינת, לא אומר שכולם יכולים להתרכז ככה 10 שעות רצוף. הרבה בחורים שכך חינכו אותם- ללמוד כל היום וזהו- לא מכירים צורה אחרת ודרך שונה של חיים. תבחני טוב טוב מיהם אלו שבאמת לומדים תורה כל היום מתוך ריכוז מוחלט, לבין אלו שכך חינכו/אילפו אותם לחיות ועושים את זה מצוות אנשים מלומדה.

אנו בימי עיקבא דמשיחא, לפני שמשיח יגיע. אל תבלבל בין דורנו לדור שכבר משיח הגיע.

לפי הציונות הדתית אנחנו עמוק בגאולה.

@מושיקו

גדול הדור ואין לי סמכות לחלוק עליו.

יש לי חשיבה אבל לא אבטא אותה- כלפי גדו"י כשזה נגדם.

יש מוסג שנקרא : ביזוי ת"ח. שאת זה עם כל הכבוד לחשיבה עצמית- אני לא אעשה. לפחות לא בכוונה תחילה.

וחוץ מזה- זה נקרא שליטה עצמית ולאו דווקא חוסר תעוזה.

משלהי שנת תש"נ התחיל תהליך הגאולה במלוא עוזו

לאחר שהקמת המדינה דחתה אותו בכמה וכמה שנים (שניהם ציטוטים מתורות ואגרות הרבי)

מפרשת אותה איך שהיא רוצה. כל הרבנים שאומרים שאיננו בדור הגאולה לא מפרשים את התורה, אלא מצטטים אותה. התורה אומרת במפורש שעד שמשיח לא בא ומכריז על עצמו כמשיח- אנו עדיין בגלות.

אנחנו לא בגלות כפי שהיה מקודם, בארץ נכריה מצד המקום, וזו התחלת הגאולה- לשונות הגאולה שאנחנו אומרים
בפסח הן לשונות של הבאה לארץ. זו ההתחלה של הגאולה אבל לא סופה. יש עוד דרך ארוכה.
למעשה- חז"ל הגדירו בדיוק מהו הקץ המגולה - א"י נותנת פירותיה בעין יפה, ואני חושב שניתן לראות זאת בקלות, 
הפירות של א"י מופצים בכל העולם במחירים גבוהים, אנחנו אלו שלא זוכים להינות מהפירות, כי לנו נשאר רק מה שאי
אפשר למכור לחו"ל, וגם מה שאנחנו אוכלים זה יותר מאשר מה שיש הרבה פעמים במקומות אחרים בעולם.


 

סיפרו לי פעם על מדינה מרוחקת שהיתה בה אור השמש במשך שנים ארוכות, לפתע יום אחד השמש שקעה ולא חזרה שוב, אנשי העיר מאוד התלבטו מה לעשות. בהתחלה היה קטסטרופה- בלגן שלם. החושך היה מעיק שבעתיים כי לא היה לאף אחד פתרון. לעת לעת צצו אירגונים שמטרתם לעזור להחזיר את האור לקדמותו, את השמש לא יוכלו כי זה תלוי בסדרי בראשית אבל הם יוכלו לטפל בבעית חוסר האור. שמו מנורות בכל מקום, לעת השתכללו ושמו אורות מקריסטלים יפים ומפוארים, וביום ששמו את המגדלור הכי חזק שאי פעם היה במרכז העיר- כל המדינה התמלאה אור חזק שהאיר כמו אלפי ניצוצות אש ומנורות, המעמד היה אדיר.

באותו מעמד עומדים סבתא זקנה שעוד זוכרת מה זה היה כשעוד היה את אור השמש, ונכדתה הקטנה שנולדה רק לאחר שחשכה המדינה. הנחדה פונה לסבתא בהתלהבות: הנה תראי סבתא! יש לנו אור חזק כ"כ! הוא מאיר כמו שמש ממש! כבר לא צריך את השמש המקורית- יש לנו תחליף!!!

התשובה של הנכדה ממש מצחיקה- ברור שכל אור שלא יהיה לא דומה לאור השמש!

אנו יכולים למצוא מאה סיבות ותירוצים למה זמננו הוא תחילת הגאולה, אנו יכולים להמציא אירגונים שיטפלו בחסרים (כמו יהודים בתפוצות, ריבוי התוצרת הישראלית) אבל א"א להשוות את הניסיון שלנו להיטיב את תנאי הגלות- לגאולה עצמה!!!!!!!!!!!!!!!

זה ברור כשמש...

הגאולה לא פה- כי אין את משיח. וכל עוד שמשיח לא פה וביהמ"ק השלישי לא נבנה- זה סימן שאנו עדיין בגלות. צריך לזכור לשים פסיק- בין הגלות לבין שעת הגאולה. זה לא כמו המשך רציף- זה עידן אחר לחלוטין. זה לא המשך האלף החמישי בו אנו נמצאים- ברגע שמשיח יגיע סדרי עולם ישתנו, חוקי טבע יהיו שונים. זה לא כמו ילדה שעולה מכיתה ח' לט' זה כמו להיכנס לחיי נישואין. זוגיות זה ממש לא כמו חיי הרווקות, יש לך מחויבויות אחרות (לא רק נוספות), כללים אחרים והחיים שלך לא מתנהלים כמו בעבר. 

קיצר- קיבוץ הגלויות והמחירים היפים בישראל זה לא אומר שאנו הגענו לתחילת הגאולה- פשוט למדנו לשים מנורות יותר חזקות שיאירו לנו את חשכת הגלות..............

מפרשים. (הרמב"ן, רש"י- אישים מוכרים) שמדברים על הגלות והגאולה. ספרים של הרב שמשון רפאל הירש מדהימים בקטע הזה.

כשאדם מהסס דווקא אז הוא לא טורח לומר את דעותיו. הוא נוטה לצד החברה ודעת כולם. כשאדם חושב באופן עצמאי הוא יכול גם להתעקש עליהם....

סנהדרין צח עמוד א

"ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'"."

ודברי המפרשים -
רש"י: מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר.

אנחנו קרובים מאוד לגילוי הקץ, התהליך הוא גאולי, יש בו שלבים, נכון שאחת מנק' השיא שלו 
היא הופעת משיח בן דוד, אבל לפניו יש משיח בן יוסף, ויש תקופות שלבים, כל תפילת שמונה עשרה היא

תהליך הגאולה, על פי סדר הגאולה סדר הברכות. אז נכון שאנחנו עדיין בתחילת הגאולה, אבל זה התהליך,
אפילו ירידה לצורך עלייה נקראת עלייה, ולכן גם הנפילות שבדרך הן חלק מהעלייה.

הרש"ר הירש עם כל גדולתו לא חי בתקופת הגאולה, אלא לפניה, הוא לא הכיר את שיבת ציון, ואי אפשר ללמוד 
מה היתה תגובתו אם היה חי בתקופה הזו, ומה היה אומר.
למעשה, מהפסוקים, שיבת היהודים לארצם היא חלק משמעותי ביותר.

יש עוד רמות ושלבים של גלות(גלות רוחנית יותר שגם ממנה צריך לצאת).

אבל בשירשור אחר, אני מרגישה שסטינו פה מהנושא העיקרי---

בס"ד

ב. מה זה עניינך מה הוא עושה?

ג. יום שישי זה יום שרוב הביינישים שנמצאים בבית הם עם זמן פנוי..

ובאמצע השבוע יש דרכים אחרות ויש הפסקות.

לא לומדים כל היום, הם לא נזירים.

אבל השאלה העיקרית היא עדיין ב'.

מה זה עניינך?

אם יש לך משהו ענייני לומר אז תאמר, למה סתם להעיר הערות לא קשורות לשום דבר?

ללמוד שני סדרים ביום לאורך עשרות שנים בצורה יעילה.

[אבל הרבה עושים את זה בצורה די טובה למשך שנים בודדות]

אבל גם נדיר מאוד אדם עובד, שישב 5 שעות ביום ללמוד בריכוז.

נראה לי שצריך להשקיע יותר, בפיתוח כיוונים של לימוד רציני בכמות ואיכות לאנשים עובדים לפרנסתם

[כולל לנסות למצוא דרכים לצמצם את שעות העבודה] .

אדם שעסוק בלימוד מסל"ש, מחובר לת"ח אמיתיים, מנצל כל רגע בבית המדרש ללימוד, וכשקשה עובר ללימוד הלכה, מוסר, אמונה, משניות, תנ"ך כדי לשמור על ריכוז, ומנצל כל רגע פנוי שלו ללימוד בבית, בנסיעות, כשמתארחים בשבתות. לא ישן בשבת!! אלא משקיע את כל כוחו בלימוד תורה.

זה קשה, נכון. אבל בהחלט אפשרי.

והוא בסך הכל בן 30. ולא, הוא לא עילוי, ולא מוכשר, הוא אוהב תורה וירא שמיים, ומבין שכך צריך לנהוג.

כך כל אדם מעם ישראל צריך לחיות, להתגבר על היצר הרע, לעזוב את האייפון ולשקוע בלימוד.

אני אומר באופן חד וחלק, אפשר להתרכז לפחות שני סדרים ביום..

ואם רוצים לשלב, ויש צורך בכך, אז אפשר לשלב בערבים עוד דברים (מה שאני עושה פעם פעמיים בשבוע)...

אפשר גם אפשר ללמוד לפחות 2 סדרים ביום בריכוז מלא, ואפילו 3 סדרים...

אני חיי בישיבה ואני אומר לך מה אני רואה על עצמי ועל חבריי...

אז אנחנו לא חיים בסרט..

סליחה על ההתפרצות לנושא החשוב הזה אני איש.החתן מתחייב בחתימתו על הכתובה שהוא ימלא מאת כל חיסורונותיה של האשה. שזה אומר הבעל אחראי על הפרנסה ולא האשה. מכאן הבעל חייב לעבוד כי הוא המפרנס העיקרי ולא האשה. בפרקי אבות כתוב האבא חייב ללמד את בנו אומנות. למיטב הבנתי אומנות זה מקצוע. הרי לא יתכן שהבעל ילמד תורה כל היום והאשה המפרנסת העיקרית. וגם אם כן העזרה של האשה מוגבלת בזמן זה לא לכל החיים. גם התמיכה של ההורים מוגבלת. אחרת מה שווה החתימה על הכתובה? שנית, אפשר לשלב עבודה ולימודים. הכלל הפרנסה קודמת לכל. יום טוב

החתן מתחייב לזון ולפרנס את רעייתו לעתיד.

היום אנחנו במציאות ששני בני הזוג נושאים בנטל הפרנסה ואגלה לכם סוד גם אז לא קל. 

יש נושא נוסף שזוג שמתחתן חייב לקחת אחריות ולא ליפול לנטל על הוריו שגם מן הסתם גם להם לא קל כלכלית.

עדיין גם כאשר עובדים ניתן להקדיש ולהתמסר ללימוד תורה .

מה שחבל שקשרים רבים אינם מתממשים בגלל ההקצנה הזו של חיפוש בן תורה ושוללים אדם שהוא גם בן תורה אך  יש לו מעלה נוספת שהוא חשב ברצינות על עתידו ולמד מקצוע שווה והוא מתפרנס בכבוד !
ויש לי שאלה האם זה  נכון שבחורה מכתיבה לבחור אני מתחתנת  רק בתנאי שתלמד בכולל? 

אשה שמקדישה את כל עיתותיה וחייה ללימוד תורה, שלושה סדרים ביום, עובדת מעט מאד, היית מסכים לחיות ככה?

לקחת את עולה של תורה? להסכים לחיות בדוחק, על משכורת אחת כדי שהיא תוכל להמשיך ולגדול בתורה?

ואם לא- אז למה כשהאיש עושה את זה, זה בסדר?

(*גילוי נאות- אישי ואני אברכים, לומדים תורה, ואישי היה מסכים לקחת על עצמו הרבה מאד כדי שאני אמשיך ללמוד.)*

 "היית מסכים לחיות ככה."

"למה כשהאיש עושה את זה, זה בסדר?"

אפשר לחשוב שמשהו הוא בסדר, ולא להסכים לחיות כך. אפשר להעריך אדם שבחר להשקיע 18 ביממה בלימוד, ולא להסכים לחיות כך.

[לשאלה עצמה, הן על מה בסדר, והן על איך הייתי מסכים לחיות איני רוצה להכנס כרגע].

המציאות מראה  שחובה לשלב עבודה כאשר המשפחה גדלה.

לכן בשנים הראשונות של הנישואין כדאי שהבעל ישקיע בלימוד תורה ופחות עבודה (רק 'קצת' כמו שרשמת..),

ואח"כ, עם השנים יוסיף שעות עבודה לפי הצורך.

תהיה תשובה שונה, מכיוון שזה מאוד מאוד שונה מבת לבת

על עצמי אני יכולה להגיד שכן, מתאים וחשוב לי מאוד. לא לכל החיים...

ברור לי שאני רוצה אותו בשנים הראשונות בישיבה, וברור לי שלי יתאים מישהו שעוד כמה שנים ישלב תורה ועבודה.

גם מכיוון שאין מה לעשות, יוקר המחייה היום גבוה, ומאמינה שאם שנינו ניקח את זה על עצמנו זה יהיה פשוט יותר ביחד.
ובהתחלה, ההוצאות קטנות יותר מלאחר כמה שנים, כך שכל עוד אפשר לתת לו ללמוד בשקט יחסית - אני בעד
גם מכיוון, שאני מאמינה ב"לפגוש את העם", לצאת החוצה, להפתח לחיים, להתמודדות, לסוגים שונים של אנשים, לסוגים שונים של רקעים וסגנונות - ושם אם יש בן תורה זה משפיע המון! (שליחות במובן מסויים)

וכמובן, יגיע השלב בעזרת ה' של מלא פיצל'ך() ואז יהיה לי תפקיד יותר חשוב בבית מאשר להביא פרנסה.
וכמו שציינו לעיל, יש התחייבויות בכתובה.

בכ"מ - ברור לי שהתורה תהיה נוכחת בבית כמה שיותר,
ראיתי הרבה סוגי בתים (בשירות, חברות, שכנים וכ'ו)
רואים היטב מה הוא בית שחי תורה, שספוג בתורה.
ומה זה בית דתי, שיש בו תורה, קיימת...
(ויש את הבתים שבין זה לבין זה ויש בתים שזה רק בהגדרה וכ'ו..)

אגב, אם כבר הזכרת איכות חיים, צמצום וכ'ו...
יש מצב שגם אישה שבחרה את זה, תתלונן לפעמים על המצב
("אעאע! באלי קורנפלקס, או לחם עם שוקולד! או מילקי!" או "אין לי כוחות! כל היום אני עובדת/לומדת/מנקה/מכבסת" וכ'ו וכ'ו...)
אבל זה לא אומר שהיא לא שמחה ושלמה עם הבחירה שלה, זה אומר שיש לה רגע 'משבר' ()
וכאן, גברים, תפקידכם הוא לתמוך, לאהוב ולהזכיר לה שזאת הדרך שבחרתם ואתם שמחים בה וזו זכות.
בקיצור - לחזק אותה ולהחזיר לה את הכוחות לתמוך גם בכם...
 

שנזכה...
 

אני מעולם לא אמרתי שבזה שאני רוצה ללמוד בישיבה מסיר ממני את האחריות לפרנסה.. אני אחראי על נושא הפרנסה, כתור הבעל, וכפי שצויין התחייבתי (ליתר דיוק: אתחייב) את זה גם בכתובה..

אני דיברתי על מציאות שאשה מבינה את ערכה של תורה, הן לחיי הפרט-המשפחה, הן לחיי הכלל, שאנו נמצאים במציאות שמאוד מאוד חסר תורה בעמנו היקר, ובעיקר חיי תורה אמיתיים.

ומכיוון שהיא מבינה את ערכה של תורה, ומבינה שהתורה היא תורת חיים, ושאדם שלומד בישיבה הוא מתעלה ומעלה את כל העולם עמו, לכן היא רוצה למסור את הנפש על התורה, אפילו שזה יבוא "על חשבון" איכות החיים שלה.

עליה שאלתי, האם היא רק רוצה את זה, אבל כשזה יגיע למעשה היא תקבל "רגליים קרות"? או שהיא מבינה היטב מה המשמעות שלה, וזה כ"כ חשוב לה והיא מסוגלת למסור את הנפש על זה...

עכשיו: מאוד ברור לי, ולכל הבחורים כמוני (שרוצים להמשיך ללמוד תורה בע"ה כל חייהם), שבמידה וזה לא יהיה אפשרי, הן בגלל שההוצאות תגדלנה בע"ה, והן בגלל סיבות אחרות (לאשה אין כח כבר לעבוד כ"כ הרבה), ברור שאין בכוונתנו להפקיר את הבית, וברור שזה באחריותנו המלאה... ואם יהיה צורך, נצא לעבוד, ואף אחד לא אמר שלא...

מקווה שהסברתי את עצמי מספיק טוב..

וסליחה על האריכות..

אל תדאגו, אני לא סגפן..

בבית שלי לא ירעבו לפת לחם...

מייצד את זה. יש אבות שיאמרו כל הזמן: אוף, קשה לנו, קשה כל הזמן ואין כסף, הלוואי והיה לי כסף להאכיל את הילדים.

זה לא חייב להיות שיחה בין הילדים להורים, זה יכול להיות בשיחה בין שתי ההורים, אבל כל האוירה בבית היא שחסר והם מסכנים כי אין כסף וכו'. והילד קולט וגדל על המסר- אנו חיים בצמצום בגלל שאב לומד תורה וזה לא טוב.

דווקא הבתים בהם היה מחסור והאבות התגאו בכך ולימדו את ילדיהם להתגאות בכך שהם לומדים תורה. ושיש להם את כל מה שהם צריכים, ומה שאין להם- סימן שהקב"ה משוכנע שהם לא צריכים והם יכולים להתסדר בלי. אם זו הגישה של אב אברך לבניו- הם יישארו בדך אבותם ולא ינשרו. אם מלמדים אותם על היופי שביידישקיט ואת הצדדים היפים שביהדות- הם לא מהר יורדים. דווקא להפך- הם גאים בעצמם ובדרך החיים שלהם.

כל הורה שרוצה לראות את בניו הולכים בדרך היהדות יכול לעשות אחד משני דברים:

או לסגור אותו עד הסוף ולדאוג שהוא לא ייפרוץ החוצה- וזה עוזר עד שהבן פורץ החוצה ואז אין לו כילים להתמודד מול כל העולם והחומריות.

או שהאב מלמד את בנו כיצד להשתמש בחומריות, לאן אפשר להיכנס והיכן יש שלט "אין כניסה" כי זה נוגד את ההלכה.

הכל תלוי איך הילדים מחונכים להסתכל על זה.

דוגמה: באמריקה פעם היה בעיה גדולה של שמירת שבת, עוד לפני קום ארה"ב היו בעיות כאלו. יהודים היו הולכים לעבוד שני שלישי רביעי וכו'. שבת לא היו מגיעים, ביום שני לא היה להם יותר עבודה- הם פותרו ולא נשאר להם כסף. האבות היו מגיעים הביתה וכאן יש הבדל---

היו אבות שהגיעו והלכו לחדר עם האישה, הסביר לה שאין להם כסף וכו', האמא הייתה בוכה, יוצאת מהחדר ומודיעה לילדים שאין סעודת שבת כי לאבא אין עבודה ואין משכורת, הילדים היו הולכים למיטותיהם רעבים וממורמרים.

לעומת זאת- היתה קבוצה של יהודים שכשהגיעו הביתה מייד קראו לכל בני הבית ואמרו בשמחה: באו בואו ילדים לשוחן אני צריך לספר לכם משהו- לאבא אין משכורת, אתם יודעים למה? כי הוא שומר שבת, איזה כיף לנו שאנו שומרים שבת, שאנו זוכים למסור נפש על קידוש ה', איך הקב"ה מסתכל עלינו ושמח וכו וכו'... האב היה פוצח בשירה ומתחיל לנגן זמירות שבת למרות שהשולחן ריק ממאכלים- כי שבת היום והם זוכים לשמור את השבת וכו'...

בני הדור השני נחלקו לשניים- אלו שחונכו להתמרמר על קיום המצוות ואלו שחונכו לשמוח בקיום מצוות, אלו שנשארו הדוקים בדתם היו אלו שחונכו לשמוח בקיום מצוות, שנתנו להם תחושה מוחשית- שזוהי זכות, לא רק חובה.

אני מאמינה שהרבה מהציבור שחי בדוחק לא נותן לילדים הרגשה מספיק מוחשית על הזכות שיש להם בלימוד תורה כל היום, הילדים תופסים רק את הלחץ של ההורים מהכסף- שאין, והילדים מחליטים בינם לבין עצמם- שלהם- זה לא יקרה. הם יהיו יותר חופשיים, יותר קשורים לחומר וכו'

תלוי איך הבית והחינוך בבית מציג את זה- כמתוק או כחובה שא"א להתפשר עליה.

בס"ד

אני דווקא יותר מתחברת למה שחסדי הים אמר.

כשגדלים בבית שהכסף בו לא שופע זה משפיע.

נכון, אפשר מאוד לאהוב את התורה ולהבין את זה שזה בא ממקום אמיתי וטוב,

אבל בסופו של דבר מושפעים מזה.

כי כשאבא בחובות ואין לו איך לקנות לילד שלו מה שיש לכל הילדים האחרים אז הילד רואה את זה.

נכון, הוא סופג את זה ואולי אפילו מבין, אבל זה עדיין עושה תחושה לא נוחה.

כשאין להורים כסף לקנות לילדים שלהם בגדים אז כן, זה משפיע עליהם, לא משנה כמה הם מבינים שהתורה חשובה.

לפעמים אני מרגישה שלהיות אברך זה לחיות בישיבה ולא לדעת מה באמת קורה בבית שלך ואיך הילדים והאישה מתמודדים עם זה.

זה נשמע לי קצת לחיות בבועה ובחלום ורוד.

זה נכון שיש אנשים שאצליהם אין את הבעיות האלה, אבל זאת עובדה שרוב בני האדם מושפעים מסביבתם וכשאין התאמה בין מה שיש בבית לבין מה שהם רואים שיש לילדים אחרים זה משפיע.

גדלתי בבית כזה, אמנם לא בגלל תורה אלא בגלל דברים אחרים אבל עדיין.

הבנתי את המצב, הבנתי שצריך להסתפק במועט, אני לא אחת שמבזבזת על ימין ועל שמאל, אני לא אחת שקונה בגדים, שקונה משחקים, שקונה אוכל יקר ושיוצאת כל יום לבלות.

ועדיין ההרגשה הזאת שאני בשביל לקנות בגד צריכה לחשוב אלף פעם וברוב הפעמים להחליט לא לקנות אותו כי וואלה, אני צריכה את הכסף הזה, זאת לא הרגשה נחמדה, וזאת הרגשה שהייתי מוכנה בשמחה לוותר עליה למרות שאני מבינה את היתרון בלהסתפק במועט.

אגב, סתם אנקדוטה קטנה-

לחברה יש דרך בה היא מסתכלת עלייך.

קחי למשל דייטים ומראה חיצוני כדוגמה-

כמה בנים את מכירה שיפסלו מישהי כי היא באה לכל דייט שלישי בערך עם אותו בגד?

הרבה נכון?

כי הם מצפים שנבוא יפות ומסודרות.

אבל מה אם אין לי יותר משלושה סטים נורמלים לדייטים?

ומה אם אין לי כסף לקנות עוד?

את מבינה? 

וכן, ילדים רואים את זה, ילדים רואים איך הסביבה מתייחסת אליהם.

וזה לא רק בדייטים, אני ספגתי את זה גם בבית ספר.

ולא כי לא קיבלתי באהבה, ולא כי לא הבנתי, ומעולם לא כעסתי על ההורים שלי כי ידעתי מה המצב בבית וידעתי למה כל זה.

אבל יחס החברה השפיע עלי.

והיום ילד שגדל בבית שאין בו כסף זה לא כמו ילד שגדל פעם בבית שאין בו כסף.

אתם יכולים להגיד שזאת דוגמה אישית והיא לא משליכה על כולם, ונכון, יש משפחות וילדים שב"ה השבח לאל זה לא ככה.

אבל אי אפשר גם לומר שברגע שמבינים הכל נהיה מתוק וורוד, כי זה לא.

כי לא הכל תלוי בהבנה ובהסתכלות שלי על החיים.

הרבה תלוי גם בחברה והרבה תלוי גם בהרגשה הפרטית שלי.

אני חושבת שאפשר פשוט לחלק את זה-

אני מבינה בשכל הכל, אני מבינה את הצורך להסתפק במועט ואני שמחה שאני לא רודפת אחרי בגדים וכו' [יש לי חברות שכן וזה מזעזע אותי לחלוטין. הן נכנסות למינוסים מטורפים בשביל זה והן בנות שירות בסך הכל..], בשכל זה יושב לי מעולה.

אבל בלב, בהרגשה שלי, זה לא נעים.

ולא משנה כמה אבין את זה, עדיין יהיה לי לא נעים.

ואל תשכחי שאני נערה בת 18, לילדים ביסודי ובתיכון זה לפעמים הרבה יותר משמעותי.

ההבדל הקטן הזה, בין חיים בצניעות לחיי עוני מחפיר דק כחוט השערה.
מספיק שיש לך ילד חולה שזקוק למשל למזון מיוחד, מספיק שאשתך נמצאת בשמירת הריון,
מספיק שאחד מההורים המבוגרים זקוק לסיוע... או שאולי חדרך השכור טחוב, ואין לך פרוטה לתקן זאת, או לעבור דירה... 
אלה מצבים שיכולים לקרות תמיד, אך אם מראש ראש המשפחה החליט שלא לפרנס, המשפחה הופכת לפגיעה יותר. 

ובכלל מהיכן הדוגמא הרעה הזו? לכל חז"לינו היה  מקצוע ופרנסה (צנועה או מרווחת)
ומהי איכות התורה כאשר היא ספונה בבית המדרש ומנותקת מהמקום הזה?

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳