וואי, אני חייבת לשתףרגילה,כמו כולם

כתבה מהממת, פשוט בכיתי.

 

 

אין מילים, פשוט תראו:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וואו!!

וואו...קול דממה


פשוט וואו! מדהים!reut13


וואו!במבה 805


עצוב, מזעזע, מרגש.שונמית
רימון!~אורטל~


בנים לא להיכנסהמצב חסה


^^^ הסיפור:ענבל

בס"ד

 

הסרטון הוא על בחורה בת 19 שבגיל 3 היא קמה בלילה ורצתה לשתות והלכה לאבא שלה שיעזור לה לקחת מים.

אבא שלה אמר לה שבשירותים יש בקבוק של חצי ליטר מים.

היא הלכה לשירותים ומצאה בקבוק, לא היה לו ריח של מים או מיץ, היא הלכה לאבא שלה ואמרה לו שזה לא מים.

הוא התעצבן עליה ודחף לה את הבקבוק לפה.

אחרי עשרים דקות היא התחילה להקיא..

אמא שלה שאלה את אבא שלה מה היא שתתה, האבא הצביע על הבקבוק.

הם הזמינו אמבולנס.

זה לא היה מים.

בבית החולים התברר שהילדה, ששמה אולה, שתתה חומצה.

החומצה שרפה לה את כל בית הבליעה ומערכת העיכול.

היא לא מסוגלת לאכול, איבדה את כושר הדיבור ובסרטון רואים שהיא מדברת ממש ממש ממש חלש ולא מובן..

כשהייתה בגיל חמש הגיעה חיילת לבית החולים בשם נועה, לא מסופר למה, והגיעה למחלקת ילדים.

היא ראתה את אולה וכנראה שאלה עליה, אחת האחיות אמרה לה שזה מיותר לגשת לילדה כי היא לא מתקשרת.

נועה החליטה שזה לא יכול להיות שילדה בת חמש תהיה לבד וניגשה בכל זאת.

אולה אכן לא תקשרה אבל נועה דבקה במטרה והמשיכה להגיע לאולה במשך חצי שנה.

עד שאולה גילתה סימן ראשון של תקשור- היא חייכה למראה הצגה שנועה עשתה לה.

מאותו יום נועה לקחה את אולה תחת חסותה.

היא הפכה לאחותה.

שלושה שבועות לפני שהכתבה שודרה, נועה הייתה אמורה ללדת, רואים שם שיחה בינה לבין אולה, שאולה רוצה לבוא לבקר אותה ונועה לא מרשה לה.

נועה אכן יולדת ובסוף הסרטון רואים את הפגישה הראשונה שלהן לאחר הלידה.

 

 

רק המחשבה על עוד כמה ילדים כאלה יש בחוץ..ענבל

בס"ד

 

ב"ה שהיא מצאה את נועה.

 

תודה על השיתוף.

איי. |בוכה|פינג.אחרונה


אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך