אתה מדבר מתוך האידיאולוגיה, מה היה צריך לעשות אם לא היו מפריעים למיניהם. אבל חשוב לזכור שזה לא לימוד תורה וזו גם לא תורתינו. יש עמים מסוימים שאנשי הרוח שלהם מתבודדים בין ההרים, והם משיגים כוחות רוחניות עליוניים ביותר. אבל לא זו דרכינו ודרך התורה. התורה היא לא ספר פילוסופיה שאפר לדון על מצוותיה- טובים או לא. המצווה "והגיתם בו יומם ולילה" זה ציווי מפורש, לדון אם זה אידיאולוגיה- לא בא בחשבון. כי זה לא. זה לא מחשבה נחמדה שננסה להגיע אליה אם יהיו לי התנאים הטובים להגיע אליה. יש את שיעור ספרות ובו דנים על הספרים שהוציאו פילוסופים ומנתחים את דיבריהם. אבל ספר התורה הקדושה היא לא כך. היא ספר הדרכה לחיים עצמם, כיצד לתפעל את המכונה האדירה ששמה 'חיים'. התורה (ובכללה ערך לימוד התורה) זה לא מאמר נחמד שאפשר לערוך עליו דיון- ערך לימוד התורה כ"כ חשוב דווקא בגלל הפן המעשי שלה. אם אתה רוצה לדעת על החשיבות זה רק מצד התורה- והחשיבות העצומה מצוייה בכל דף בגמרא. אם תשים לב בשיעורים שמדברים על חשיבות לימוד התורה מצטטים פסוקים מהתורה עצמה, אין מקום לדעה אנושית אם היא לא מעשית. אבל אם אתה רוצה לדון בנושא- זה רק בפן המעשי.

במשפט אחד: אין כזה דבר בתורה מצב אידיאולוגי- יש רק מצב מעשי. התורה לא נתנה כדי שנדוש ב'הגיגיה' אלא שנקיים אותה כי היא מקור חיינו ועל פיה נפעל בכל- גם בלימוד התורה.

יכול להיות שהלכתי קצת קיצוני בקטע הזה- אשמח לשמוע תגובות נוספות-

השאיפה תמיד צריכה להיות ללמוד תורה. מה זה לקבוע עיתים לתורה? שכל היום הוא אומר: יש לי עיסוקים והם ליגיטימיים לגמרי ומוצדקים, אני לא יכול ללמוד תורה כל היום למרות החשיבות הגדולה (שא"א לדון עליה), אבל מתי אני חוזר לדף גמרא??????? זו אמורה להיות שאלתו של כל יהודי שבאמת מאמין שתורה היא חיינו. הכמיהה הבלתי פוסקת ללימוד התורה- מבלי קשר לתוצאות בשטח- זהו המצב שכתוב בתורה שצריך להיות. יהודי שאומר: אני יוצא לפרנסה/ לחיים וכו' אבל אני חוזר בערב/בבוקר/בצהרים ללימוד התורה. כי הוא מבין שזהו תפקידו פה בעולם- אשריו. 

אדם צריך לשאוף כל הזמן ללמוד, אך לא ללמוד כל הזמן.

אא"כ נתנו לו הכוחות המיוחדים האלה משמיים. (והוא מיחיד סגולה כמו שציינת.)

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי----

אשרי ביתך שאתה רוצה להקים, אני מקנא באשתך ובילדיך לעתיד. יהיה להם אבא חזק שיוכל לעמוד ברוחות הזמנים ולאשתך תהיה מקור לשאיבה רוחנית שנשים מאוד רוצות, במיוחד מבעליהן. החינוך בבית שלך יהיו על אדנים חזקים ביותר ויהיו שונים- תסכים או לא- כך זה יהיה.

כל עוד אתה באוהלה של תורה- אשרך ואני מקנא בך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

רק תזכור להקדיש זמן ללמוד למען כלל ישראל שלא זוכה כמוך להישען על דף הגמרא ללא סוף.....

ואני באופן אישי חושבת שבשנה/שנתיים הראשונות לשבת וללמוד. אח"כ כדאי לרכוש השכלה תורנית או אקדמית כזו שתאפשר משרה מכובדת שפרנס ותכבד בן תורה., במידה ומבחינה כלכלית,אי אפשר להמשיך רק ללמוד...

אך את ההחלטה כדאי לקבל עם ההורים ובת הזוג המיועדת. בהצלחה!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳