נסיוני מלמד אותי שרוח הכתבה בודאי באה במטרה לתת את התחושה שכביכול "אפילו דתיים לא שומרים נגיעה",אז בודאי שמותר לנו "החילונים"

ואין בתהייה הזו הקשר למה שכתבתי

כל מה שנכתב הוא שיש כאן מגמה מנפולטיבית של הזנת תפיסת עולם נמוכה,זאת ותו לא

לכן אפילו לא קראתי את זה.

ברור שהעיתון הזה לא כותב כדי להרבות צניעות.. וברור גם מי יתראיין, בכללי (וזה לאו דווקא בשביל "לא דתיים".. אלא כדי לרופף את הענין הדתי. אדרבה, אצל דתיים. יש כאלה שדי מפחדים מההתחזקות הרוחנית..)

זה לא חידוש שאמצעי תקשורת מנסים להסית לדברי עבירה ע"י "דיווחים" בדיוק מהיכן שהם רוצים.  

[גם לא חידוש שלפעמים דווקא בגלל "בעיות" ומרירות - אנשים "רואים" מה שהם רוצים]

ואכן, יש עליה גדולה ב"ה בצד התורני - ואין זה נכון שהיא "נעצרה".. ההיפך. 

אלא שככל תופעה שהופכת להיות המונית, אז אלו שעשו רק בגלל ש"כמו כולם", בשלב מסוים יכולים להיסחף קצת. בסופו של דבר זה יגרום ליתר העמקה בערכי הטוב והצניעות, ולקיומם מאהבה והכרת ערכם.

לא קראתי כמעט כלום מהכתבה אבל מהכותרות המשניות בצדדים אני חושבת שהרבה מהקוראים-כותבים בערוץ הזה לא בדיוק מגדירים את עצמם כמו האנשים בכתבה..

סתם ציטוט: "אנחנו הרי דתיים לאומיים- מותר לנו לראות טלוויזיה, לצאת למסיבות ולבתי קפה. אז מה, פתאום כשזה מגיעי לזוגיות אנחנו צריכים להתנהג אחרת, כמו החרדים? "

וואט?! זה לא דווקא עניין של מותר/אסור אבל אני חושבת שהרבה מאיתנו לא בדיוק מתלהבים מטלוויזיה ומסיבות...

חוץ מזה שיש שם גם בורות- 

"אנחנו לא מביאים ילדים לפני הנישואין כדי לא לגרום לממזרות"- אם שניכם רווקים זה אסור אבל לא גורם לממזרות..

בקיצור- לא התרשמתי, ב"ה יש לנו הלכה ואנחנו לפחות רוצים ושואפים ללכת לפיה,

לא אוהבת שאנשים מעגלים את ההלכה ועושים מזה אידיאל- מילא קשה לך, סבבה, תגיד שקשה, אבל להפוך את ההיתר ללכתחילה כדי שתרגיש טוב עם עצמך זה גרוע בעיניי..

פעם פחות שמרו נגיעה ורקדו ריקודים מוערבים מתוך חוסר תודעה או רמה רוחנית,היום התודעה של האיסור עלתה וגם הרמה הרוחנית בנוגע לשמירה של איסור זה.

אני לא שמעתי על מי מהארגונים שהזכרת שתמכו במה שהיה בבית הכנסת בתל אביב זו חציית קו אדום לדעת הכל.

זוהי השפעה מערבית שנמצאת בקצוות של הציבור החילוני

לגבי שאר הדברים,אני לא בעמדה להשיב על זה,זה מה שאני אישית יודע,ולא נכתב סתם אלא נטען פעמים רבות ע"י בוגרים ממנו שהיו בקרבת הדור הקודם

ומה טווח ההגדרה של פעם ? קום המדינה ?,אני מדבר על תקופה זו ואחריה

אי אפשר לחלק תקופה של מאה שנים ולגלות בה מגמה אחת,היו ירידות לפי מה שמספרים ומדובר על התקופות המאוחרות יותר,ולכן צריך להתייחס לזה כעלייה

שאחריה עליה מתמדת או יחסית מתמדת,השאלה שלי עדיין לא נענתה,מניין אתה מסיק אחרת ? מה המקורות לזה ?

החזון איש אמר ( או רב אחר אני לא זוכרת בידיוק) שפעם היראת שמיים היתה יותר, אבל ידיעת ההלכות היתה ירודה. למשל אתרוג וסוכה- האי ידיעת ההלכות בהם היתה מרובה, כיום- אפילו הפועלים הערבים שעוזרים בבנית הסוכה יודעים שקודם שמים את הדפנות אח"כ את הסכך... ברור שידיעת ההלכות צמחה בדור האחרון- ויבורך המהלך הזה. 

פעם לא הפרידו בין בנים ובנות:

אלף- כי אף אחד לא חשב על זוגיות לפני נישואין. אז לא חשבו להפריד אותם. (ואני מדברת מניסיון- היו לי קרובי משפחה בבני עקיבא, מעורב- בנים ובנות. ולאף אחד לא היה את התעוזה שיש בימינו...)

בית- המודעות ההלכתית היתה מאוד ירודה. היו סקטורים נרחבים שלא ידעו מה זה בכלל 'נגיעה' ודברים אחרים. רבים הגיעו ממשפחות של דור שלישי להשכלה- והם לא הבינו ולא היו מודעים להלכות עצמן.בנוסף לכך באירופה היו שנים רבות של פוגרומים, סכנות, אנטישמיות אחת גדולה שהפרידה בין קהילות רבות. כך שאם היתה קהילה שהיה בה רב- הם ידעו את ההלכות שהרב התמחה בהם,  אך לא היו בקיאים בשאר ההלכות. כך נוצר מצב שרבים לא ידעו את ההלכה. כיום- פותחים את האינטרנט והכל שם...

שאלו ניצול שואה למה הוא חושב שהוא היחיד מעיירתו שניצל- והוא ענה שאימו הייתה היחידה שכיסתה את ראשה לאחר החתונה- לא מחוסר יראת שמיים אלא מחוסר ידיעת ההלכות.

כיום- לעניות דעתי- חוסר קיום המצוות לא נובע מחוסר ידיעת ההלכה- אלא מתוך הרצון לפרוק עול או מפני שכך מקובל. כך שהייתה תקופה של הפרדה בין בנים לבנות, ריקודים שהפסיקו מלהיות מעורבים, אבל ברגע שהטרנד המערבי חדר אל תוך המחנה- דברים השתנו.

70-80 שנה (או ההורים שלהם, זה העיקרון..) - רקדו ריקודים מעורבים ובוודאי שירה משותפת בציבור של בנים ובנות יחד.

בגדול זה כנראה בא בגלים, ואולי אולי זה פשוט עניין של מרידה במוסכמויות ובדיוק בגלל זה זה בא בגלים.

אבל לטעון שהיום הרבה הרבה פחות דתיים מפעם זה קצת להתעלם ממה שהיה בתקופה של פעם... אני יודע בבירור שבבני עקיבא של פעם (ואז עוד לא היה אריאל - בערך כולם היו בבני עקיבא, רק מעט יחסית בעזרא) - רקדו ריקודים מעורבים, שירת נשים וכו' וכו'...

וחוץ מזה- כשכתבתי תעוזה התכוונתי לזוגיות ואיניטימיות זוגית לפני הנישואין- ואת זה לא היה בבני עקיבא ובכל מקום אחר. זאת המצאת של הדור העכשווי שכמו שאמרת- בועט במוסכמויות. אבל חייבים להבין שפעם- חוסר הדתיים לא נבע מרצון- הוא נבע מחוסר מודעות להלכות. כיום- זה בא מהרצון החופשי של פורקי עול...

ולא כל בני עקיבא נגעו בבנות ורקדו מעורב וכו', והדבר הכי חשוב, כמו ששירוש אמרה:

פעם הייתה בורות וחוסר מודעות, ומזה זה נבע. היום זו פריקת עול לשמה.

על פי מה שידוע לי ההגדרה של יהודי דתי הוא אדם שרואה את עצמו מחויב לדת משה,

ובוודאי שלא מתגאה באי קיומה.

בס"ד

ממזר זה לא ילד שנולד מאישה נשואה?

למה שיהיה לה ילד ממזר?

סתם הציק לי בעין.

בכללי כתבה הזויה מכל בחינה אפשרית.

ועצוב עצוב עצוב שאנשים חושבים שזה לגיטימי. פשוט עצוב.

נגיעה היא אסורה משום גילוי עריות שזהו אחד ממצוות ייהרג ואל יעבור.

היא לא אסורה כי אנו דתיים/חרדים/לאומיים. זה בא מכוח זה שיש בכל יהודי נשמה יהודית והוא מחוייב (מטעם היותו בהר סיני) לקיים את המצוות.

זה שלא נוח פתאום דבר שהיה כ"כ ברור ממתן תורה- זה בעיה.

גם טלוויזיה ומסיבות זה לא בסדר אם עוברים בהם על מצוות התורה.

נראה לך שאם משהו מכריז על עצמו כפחות דתי- זה יוריד מעול האחריות בשמירת מצוות???!!!!

מה? רק חרדים היו בהר סיני ומחויבים לשמור את התורה על כל פרטיה? 

מי שכתב את הכתבה פשוט לא חי את התורה, ההסתכלות שלו מוטעת.

יהדות זה לא לאום- כמה שאני מחובר אליה אני יותר מחויב אליה- ממש לא!!!!!! יהודי מחויב לתורה ולמצוות.- וכן- גם אם זה לא מוצא חן בעיניו.

לפעמים קשה לנו בקיום מצוות, לפעמים היצר מתגבר ואנו מוצאים תירוצים למה מה שאנו עושים זה בסדר- וזה הגיוני- הקב"ה יודע מזה ומחכה לשובנו. אבל להגיד שמלחתכילה זה 100 אחוז כשר, זה כמו חזיר בהכשר הבד"ץ....

זו דעתי---- סליחה על הקיצוניות אבל בחיים שלי לא שמעתי כאלו סילופים על התורה, כזו גישה מוטעת מכאיבה ממש!

מה חוב על זה אבא שבשמיים שככה מזלזלים בתורתו???

אני אמנם דיי נגד[מפתיע, אה?]

אבל בחברה שלי זה מאוד נפוץ אצל דתיים...

רק רציתי לומר שגישה זו מוטעת, לא משנה לאיזה מגזר אתה שייך. התורה לא נתנה במגזרים- היא נתנה כמקשה אחת- הלא כן?

וגם יצא לי לראות חלקים מהסרט (בהזדמנות זו - *לא* לראות אותו)
 

גם הסרט וגם הכתבה באמת עיצבנו אותי.

מה זה השטויות האלה שזאת לא הלכה מפורשת וזה לא כתוב במפורש בתורה, ושיש דעות והתרים?!

זה כתוב במפורש, ידוע שמי שעובר על הדברים זו עבירה חמורה.

מה זה כל ההקלות האלו? לאן הגענו?

ונכון, זה קשה.
נו, אז כל דבר שקשה מפסיקים? וגם התרים - כמה רחוק ניתן להגיע איתם? וזה נראה שאת הקו האדום עברו מזמן.
אין רב אחד שמתיר נגיעה לפני חתונה.

ה' נותן את זה ולא סתם. 

פשוט כאב לי לקרוא ולראות.

שה' ייתן לכולנו את הכח לשמור על זה!
ושלא נהפך ל'מעטים' (כמאמר הכתבה...)

ובשבוע שלאחריו: כתבה בנושא קריאה בשטרי הדיוטות בשבת בציבור הדתי

הישארו עמנו, יהיה עסיסי

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך