נסיוני מלמד אותי שרוח הכתבה בודאי באה במטרה לתת את התחושה שכביכול "אפילו דתיים לא שומרים נגיעה",אז בודאי שמותר לנו "החילונים"

ואין בתהייה הזו הקשר למה שכתבתי

כל מה שנכתב הוא שיש כאן מגמה מנפולטיבית של הזנת תפיסת עולם נמוכה,זאת ותו לא

לכן אפילו לא קראתי את זה.

ברור שהעיתון הזה לא כותב כדי להרבות צניעות.. וברור גם מי יתראיין, בכללי (וזה לאו דווקא בשביל "לא דתיים".. אלא כדי לרופף את הענין הדתי. אדרבה, אצל דתיים. יש כאלה שדי מפחדים מההתחזקות הרוחנית..)

זה לא חידוש שאמצעי תקשורת מנסים להסית לדברי עבירה ע"י "דיווחים" בדיוק מהיכן שהם רוצים.  

[גם לא חידוש שלפעמים דווקא בגלל "בעיות" ומרירות - אנשים "רואים" מה שהם רוצים]

ואכן, יש עליה גדולה ב"ה בצד התורני - ואין זה נכון שהיא "נעצרה".. ההיפך. 

אלא שככל תופעה שהופכת להיות המונית, אז אלו שעשו רק בגלל ש"כמו כולם", בשלב מסוים יכולים להיסחף קצת. בסופו של דבר זה יגרום ליתר העמקה בערכי הטוב והצניעות, ולקיומם מאהבה והכרת ערכם.

לא קראתי כמעט כלום מהכתבה אבל מהכותרות המשניות בצדדים אני חושבת שהרבה מהקוראים-כותבים בערוץ הזה לא בדיוק מגדירים את עצמם כמו האנשים בכתבה..

סתם ציטוט: "אנחנו הרי דתיים לאומיים- מותר לנו לראות טלוויזיה, לצאת למסיבות ולבתי קפה. אז מה, פתאום כשזה מגיעי לזוגיות אנחנו צריכים להתנהג אחרת, כמו החרדים? "

וואט?! זה לא דווקא עניין של מותר/אסור אבל אני חושבת שהרבה מאיתנו לא בדיוק מתלהבים מטלוויזיה ומסיבות...

חוץ מזה שיש שם גם בורות- 

"אנחנו לא מביאים ילדים לפני הנישואין כדי לא לגרום לממזרות"- אם שניכם רווקים זה אסור אבל לא גורם לממזרות..

בקיצור- לא התרשמתי, ב"ה יש לנו הלכה ואנחנו לפחות רוצים ושואפים ללכת לפיה,

לא אוהבת שאנשים מעגלים את ההלכה ועושים מזה אידיאל- מילא קשה לך, סבבה, תגיד שקשה, אבל להפוך את ההיתר ללכתחילה כדי שתרגיש טוב עם עצמך זה גרוע בעיניי..

פעם פחות שמרו נגיעה ורקדו ריקודים מוערבים מתוך חוסר תודעה או רמה רוחנית,היום התודעה של האיסור עלתה וגם הרמה הרוחנית בנוגע לשמירה של איסור זה.

אני לא שמעתי על מי מהארגונים שהזכרת שתמכו במה שהיה בבית הכנסת בתל אביב זו חציית קו אדום לדעת הכל.

זוהי השפעה מערבית שנמצאת בקצוות של הציבור החילוני

לגבי שאר הדברים,אני לא בעמדה להשיב על זה,זה מה שאני אישית יודע,ולא נכתב סתם אלא נטען פעמים רבות ע"י בוגרים ממנו שהיו בקרבת הדור הקודם

ומה טווח ההגדרה של פעם ? קום המדינה ?,אני מדבר על תקופה זו ואחריה

אי אפשר לחלק תקופה של מאה שנים ולגלות בה מגמה אחת,היו ירידות לפי מה שמספרים ומדובר על התקופות המאוחרות יותר,ולכן צריך להתייחס לזה כעלייה

שאחריה עליה מתמדת או יחסית מתמדת,השאלה שלי עדיין לא נענתה,מניין אתה מסיק אחרת ? מה המקורות לזה ?

החזון איש אמר ( או רב אחר אני לא זוכרת בידיוק) שפעם היראת שמיים היתה יותר, אבל ידיעת ההלכות היתה ירודה. למשל אתרוג וסוכה- האי ידיעת ההלכות בהם היתה מרובה, כיום- אפילו הפועלים הערבים שעוזרים בבנית הסוכה יודעים שקודם שמים את הדפנות אח"כ את הסכך... ברור שידיעת ההלכות צמחה בדור האחרון- ויבורך המהלך הזה. 

פעם לא הפרידו בין בנים ובנות:

אלף- כי אף אחד לא חשב על זוגיות לפני נישואין. אז לא חשבו להפריד אותם. (ואני מדברת מניסיון- היו לי קרובי משפחה בבני עקיבא, מעורב- בנים ובנות. ולאף אחד לא היה את התעוזה שיש בימינו...)

בית- המודעות ההלכתית היתה מאוד ירודה. היו סקטורים נרחבים שלא ידעו מה זה בכלל 'נגיעה' ודברים אחרים. רבים הגיעו ממשפחות של דור שלישי להשכלה- והם לא הבינו ולא היו מודעים להלכות עצמן.בנוסף לכך באירופה היו שנים רבות של פוגרומים, סכנות, אנטישמיות אחת גדולה שהפרידה בין קהילות רבות. כך שאם היתה קהילה שהיה בה רב- הם ידעו את ההלכות שהרב התמחה בהם,  אך לא היו בקיאים בשאר ההלכות. כך נוצר מצב שרבים לא ידעו את ההלכה. כיום- פותחים את האינטרנט והכל שם...

שאלו ניצול שואה למה הוא חושב שהוא היחיד מעיירתו שניצל- והוא ענה שאימו הייתה היחידה שכיסתה את ראשה לאחר החתונה- לא מחוסר יראת שמיים אלא מחוסר ידיעת ההלכות.

כיום- לעניות דעתי- חוסר קיום המצוות לא נובע מחוסר ידיעת ההלכה- אלא מתוך הרצון לפרוק עול או מפני שכך מקובל. כך שהייתה תקופה של הפרדה בין בנים לבנות, ריקודים שהפסיקו מלהיות מעורבים, אבל ברגע שהטרנד המערבי חדר אל תוך המחנה- דברים השתנו.

70-80 שנה (או ההורים שלהם, זה העיקרון..) - רקדו ריקודים מעורבים ובוודאי שירה משותפת בציבור של בנים ובנות יחד.

בגדול זה כנראה בא בגלים, ואולי אולי זה פשוט עניין של מרידה במוסכמויות ובדיוק בגלל זה זה בא בגלים.

אבל לטעון שהיום הרבה הרבה פחות דתיים מפעם זה קצת להתעלם ממה שהיה בתקופה של פעם... אני יודע בבירור שבבני עקיבא של פעם (ואז עוד לא היה אריאל - בערך כולם היו בבני עקיבא, רק מעט יחסית בעזרא) - רקדו ריקודים מעורבים, שירת נשים וכו' וכו'...

וחוץ מזה- כשכתבתי תעוזה התכוונתי לזוגיות ואיניטימיות זוגית לפני הנישואין- ואת זה לא היה בבני עקיבא ובכל מקום אחר. זאת המצאת של הדור העכשווי שכמו שאמרת- בועט במוסכמויות. אבל חייבים להבין שפעם- חוסר הדתיים לא נבע מרצון- הוא נבע מחוסר מודעות להלכות. כיום- זה בא מהרצון החופשי של פורקי עול...

ולא כל בני עקיבא נגעו בבנות ורקדו מעורב וכו', והדבר הכי חשוב, כמו ששירוש אמרה:

פעם הייתה בורות וחוסר מודעות, ומזה זה נבע. היום זו פריקת עול לשמה.

על פי מה שידוע לי ההגדרה של יהודי דתי הוא אדם שרואה את עצמו מחויב לדת משה,

ובוודאי שלא מתגאה באי קיומה.

בס"ד

ממזר זה לא ילד שנולד מאישה נשואה?

למה שיהיה לה ילד ממזר?

סתם הציק לי בעין.

בכללי כתבה הזויה מכל בחינה אפשרית.

ועצוב עצוב עצוב שאנשים חושבים שזה לגיטימי. פשוט עצוב.

נגיעה היא אסורה משום גילוי עריות שזהו אחד ממצוות ייהרג ואל יעבור.

היא לא אסורה כי אנו דתיים/חרדים/לאומיים. זה בא מכוח זה שיש בכל יהודי נשמה יהודית והוא מחוייב (מטעם היותו בהר סיני) לקיים את המצוות.

זה שלא נוח פתאום דבר שהיה כ"כ ברור ממתן תורה- זה בעיה.

גם טלוויזיה ומסיבות זה לא בסדר אם עוברים בהם על מצוות התורה.

נראה לך שאם משהו מכריז על עצמו כפחות דתי- זה יוריד מעול האחריות בשמירת מצוות???!!!!

מה? רק חרדים היו בהר סיני ומחויבים לשמור את התורה על כל פרטיה? 

מי שכתב את הכתבה פשוט לא חי את התורה, ההסתכלות שלו מוטעת.

יהדות זה לא לאום- כמה שאני מחובר אליה אני יותר מחויב אליה- ממש לא!!!!!! יהודי מחויב לתורה ולמצוות.- וכן- גם אם זה לא מוצא חן בעיניו.

לפעמים קשה לנו בקיום מצוות, לפעמים היצר מתגבר ואנו מוצאים תירוצים למה מה שאנו עושים זה בסדר- וזה הגיוני- הקב"ה יודע מזה ומחכה לשובנו. אבל להגיד שמלחתכילה זה 100 אחוז כשר, זה כמו חזיר בהכשר הבד"ץ....

זו דעתי---- סליחה על הקיצוניות אבל בחיים שלי לא שמעתי כאלו סילופים על התורה, כזו גישה מוטעת מכאיבה ממש!

מה חוב על זה אבא שבשמיים שככה מזלזלים בתורתו???

אני אמנם דיי נגד[מפתיע, אה?]

אבל בחברה שלי זה מאוד נפוץ אצל דתיים...

רק רציתי לומר שגישה זו מוטעת, לא משנה לאיזה מגזר אתה שייך. התורה לא נתנה במגזרים- היא נתנה כמקשה אחת- הלא כן?

וגם יצא לי לראות חלקים מהסרט (בהזדמנות זו - *לא* לראות אותו)
 

גם הסרט וגם הכתבה באמת עיצבנו אותי.

מה זה השטויות האלה שזאת לא הלכה מפורשת וזה לא כתוב במפורש בתורה, ושיש דעות והתרים?!

זה כתוב במפורש, ידוע שמי שעובר על הדברים זו עבירה חמורה.

מה זה כל ההקלות האלו? לאן הגענו?

ונכון, זה קשה.
נו, אז כל דבר שקשה מפסיקים? וגם התרים - כמה רחוק ניתן להגיע איתם? וזה נראה שאת הקו האדום עברו מזמן.
אין רב אחד שמתיר נגיעה לפני חתונה.

ה' נותן את זה ולא סתם. 

פשוט כאב לי לקרוא ולראות.

שה' ייתן לכולנו את הכח לשמור על זה!
ושלא נהפך ל'מעטים' (כמאמר הכתבה...)

ובשבוע שלאחריו: כתבה בנושא קריאה בשטרי הדיוטות בשבת בציבור הדתי

הישארו עמנו, יהיה עסיסי

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..