נסיוני מלמד אותי שרוח הכתבה בודאי באה במטרה לתת את התחושה שכביכול "אפילו דתיים לא שומרים נגיעה",אז בודאי שמותר לנו "החילונים"

ואין בתהייה הזו הקשר למה שכתבתי

כל מה שנכתב הוא שיש כאן מגמה מנפולטיבית של הזנת תפיסת עולם נמוכה,זאת ותו לא

לכן אפילו לא קראתי את זה.

ברור שהעיתון הזה לא כותב כדי להרבות צניעות.. וברור גם מי יתראיין, בכללי (וזה לאו דווקא בשביל "לא דתיים".. אלא כדי לרופף את הענין הדתי. אדרבה, אצל דתיים. יש כאלה שדי מפחדים מההתחזקות הרוחנית..)

זה לא חידוש שאמצעי תקשורת מנסים להסית לדברי עבירה ע"י "דיווחים" בדיוק מהיכן שהם רוצים.  

[גם לא חידוש שלפעמים דווקא בגלל "בעיות" ומרירות - אנשים "רואים" מה שהם רוצים]

ואכן, יש עליה גדולה ב"ה בצד התורני - ואין זה נכון שהיא "נעצרה".. ההיפך. 

אלא שככל תופעה שהופכת להיות המונית, אז אלו שעשו רק בגלל ש"כמו כולם", בשלב מסוים יכולים להיסחף קצת. בסופו של דבר זה יגרום ליתר העמקה בערכי הטוב והצניעות, ולקיומם מאהבה והכרת ערכם.

לא קראתי כמעט כלום מהכתבה אבל מהכותרות המשניות בצדדים אני חושבת שהרבה מהקוראים-כותבים בערוץ הזה לא בדיוק מגדירים את עצמם כמו האנשים בכתבה..

סתם ציטוט: "אנחנו הרי דתיים לאומיים- מותר לנו לראות טלוויזיה, לצאת למסיבות ולבתי קפה. אז מה, פתאום כשזה מגיעי לזוגיות אנחנו צריכים להתנהג אחרת, כמו החרדים? "

וואט?! זה לא דווקא עניין של מותר/אסור אבל אני חושבת שהרבה מאיתנו לא בדיוק מתלהבים מטלוויזיה ומסיבות...

חוץ מזה שיש שם גם בורות- 

"אנחנו לא מביאים ילדים לפני הנישואין כדי לא לגרום לממזרות"- אם שניכם רווקים זה אסור אבל לא גורם לממזרות..

בקיצור- לא התרשמתי, ב"ה יש לנו הלכה ואנחנו לפחות רוצים ושואפים ללכת לפיה,

לא אוהבת שאנשים מעגלים את ההלכה ועושים מזה אידיאל- מילא קשה לך, סבבה, תגיד שקשה, אבל להפוך את ההיתר ללכתחילה כדי שתרגיש טוב עם עצמך זה גרוע בעיניי..

פעם פחות שמרו נגיעה ורקדו ריקודים מוערבים מתוך חוסר תודעה או רמה רוחנית,היום התודעה של האיסור עלתה וגם הרמה הרוחנית בנוגע לשמירה של איסור זה.

אני לא שמעתי על מי מהארגונים שהזכרת שתמכו במה שהיה בבית הכנסת בתל אביב זו חציית קו אדום לדעת הכל.

זוהי השפעה מערבית שנמצאת בקצוות של הציבור החילוני

לגבי שאר הדברים,אני לא בעמדה להשיב על זה,זה מה שאני אישית יודע,ולא נכתב סתם אלא נטען פעמים רבות ע"י בוגרים ממנו שהיו בקרבת הדור הקודם

ומה טווח ההגדרה של פעם ? קום המדינה ?,אני מדבר על תקופה זו ואחריה

אי אפשר לחלק תקופה של מאה שנים ולגלות בה מגמה אחת,היו ירידות לפי מה שמספרים ומדובר על התקופות המאוחרות יותר,ולכן צריך להתייחס לזה כעלייה

שאחריה עליה מתמדת או יחסית מתמדת,השאלה שלי עדיין לא נענתה,מניין אתה מסיק אחרת ? מה המקורות לזה ?

החזון איש אמר ( או רב אחר אני לא זוכרת בידיוק) שפעם היראת שמיים היתה יותר, אבל ידיעת ההלכות היתה ירודה. למשל אתרוג וסוכה- האי ידיעת ההלכות בהם היתה מרובה, כיום- אפילו הפועלים הערבים שעוזרים בבנית הסוכה יודעים שקודם שמים את הדפנות אח"כ את הסכך... ברור שידיעת ההלכות צמחה בדור האחרון- ויבורך המהלך הזה. 

פעם לא הפרידו בין בנים ובנות:

אלף- כי אף אחד לא חשב על זוגיות לפני נישואין. אז לא חשבו להפריד אותם. (ואני מדברת מניסיון- היו לי קרובי משפחה בבני עקיבא, מעורב- בנים ובנות. ולאף אחד לא היה את התעוזה שיש בימינו...)

בית- המודעות ההלכתית היתה מאוד ירודה. היו סקטורים נרחבים שלא ידעו מה זה בכלל 'נגיעה' ודברים אחרים. רבים הגיעו ממשפחות של דור שלישי להשכלה- והם לא הבינו ולא היו מודעים להלכות עצמן.בנוסף לכך באירופה היו שנים רבות של פוגרומים, סכנות, אנטישמיות אחת גדולה שהפרידה בין קהילות רבות. כך שאם היתה קהילה שהיה בה רב- הם ידעו את ההלכות שהרב התמחה בהם,  אך לא היו בקיאים בשאר ההלכות. כך נוצר מצב שרבים לא ידעו את ההלכה. כיום- פותחים את האינטרנט והכל שם...

שאלו ניצול שואה למה הוא חושב שהוא היחיד מעיירתו שניצל- והוא ענה שאימו הייתה היחידה שכיסתה את ראשה לאחר החתונה- לא מחוסר יראת שמיים אלא מחוסר ידיעת ההלכות.

כיום- לעניות דעתי- חוסר קיום המצוות לא נובע מחוסר ידיעת ההלכה- אלא מתוך הרצון לפרוק עול או מפני שכך מקובל. כך שהייתה תקופה של הפרדה בין בנים לבנות, ריקודים שהפסיקו מלהיות מעורבים, אבל ברגע שהטרנד המערבי חדר אל תוך המחנה- דברים השתנו.

70-80 שנה (או ההורים שלהם, זה העיקרון..) - רקדו ריקודים מעורבים ובוודאי שירה משותפת בציבור של בנים ובנות יחד.

בגדול זה כנראה בא בגלים, ואולי אולי זה פשוט עניין של מרידה במוסכמויות ובדיוק בגלל זה זה בא בגלים.

אבל לטעון שהיום הרבה הרבה פחות דתיים מפעם זה קצת להתעלם ממה שהיה בתקופה של פעם... אני יודע בבירור שבבני עקיבא של פעם (ואז עוד לא היה אריאל - בערך כולם היו בבני עקיבא, רק מעט יחסית בעזרא) - רקדו ריקודים מעורבים, שירת נשים וכו' וכו'...

וחוץ מזה- כשכתבתי תעוזה התכוונתי לזוגיות ואיניטימיות זוגית לפני הנישואין- ואת זה לא היה בבני עקיבא ובכל מקום אחר. זאת המצאת של הדור העכשווי שכמו שאמרת- בועט במוסכמויות. אבל חייבים להבין שפעם- חוסר הדתיים לא נבע מרצון- הוא נבע מחוסר מודעות להלכות. כיום- זה בא מהרצון החופשי של פורקי עול...

ולא כל בני עקיבא נגעו בבנות ורקדו מעורב וכו', והדבר הכי חשוב, כמו ששירוש אמרה:

פעם הייתה בורות וחוסר מודעות, ומזה זה נבע. היום זו פריקת עול לשמה.

על פי מה שידוע לי ההגדרה של יהודי דתי הוא אדם שרואה את עצמו מחויב לדת משה,

ובוודאי שלא מתגאה באי קיומה.

בס"ד

ממזר זה לא ילד שנולד מאישה נשואה?

למה שיהיה לה ילד ממזר?

סתם הציק לי בעין.

בכללי כתבה הזויה מכל בחינה אפשרית.

ועצוב עצוב עצוב שאנשים חושבים שזה לגיטימי. פשוט עצוב.

נגיעה היא אסורה משום גילוי עריות שזהו אחד ממצוות ייהרג ואל יעבור.

היא לא אסורה כי אנו דתיים/חרדים/לאומיים. זה בא מכוח זה שיש בכל יהודי נשמה יהודית והוא מחוייב (מטעם היותו בהר סיני) לקיים את המצוות.

זה שלא נוח פתאום דבר שהיה כ"כ ברור ממתן תורה- זה בעיה.

גם טלוויזיה ומסיבות זה לא בסדר אם עוברים בהם על מצוות התורה.

נראה לך שאם משהו מכריז על עצמו כפחות דתי- זה יוריד מעול האחריות בשמירת מצוות???!!!!

מה? רק חרדים היו בהר סיני ומחויבים לשמור את התורה על כל פרטיה? 

מי שכתב את הכתבה פשוט לא חי את התורה, ההסתכלות שלו מוטעת.

יהדות זה לא לאום- כמה שאני מחובר אליה אני יותר מחויב אליה- ממש לא!!!!!! יהודי מחויב לתורה ולמצוות.- וכן- גם אם זה לא מוצא חן בעיניו.

לפעמים קשה לנו בקיום מצוות, לפעמים היצר מתגבר ואנו מוצאים תירוצים למה מה שאנו עושים זה בסדר- וזה הגיוני- הקב"ה יודע מזה ומחכה לשובנו. אבל להגיד שמלחתכילה זה 100 אחוז כשר, זה כמו חזיר בהכשר הבד"ץ....

זו דעתי---- סליחה על הקיצוניות אבל בחיים שלי לא שמעתי כאלו סילופים על התורה, כזו גישה מוטעת מכאיבה ממש!

מה חוב על זה אבא שבשמיים שככה מזלזלים בתורתו???

אני אמנם דיי נגד[מפתיע, אה?]

אבל בחברה שלי זה מאוד נפוץ אצל דתיים...

רק רציתי לומר שגישה זו מוטעת, לא משנה לאיזה מגזר אתה שייך. התורה לא נתנה במגזרים- היא נתנה כמקשה אחת- הלא כן?

וגם יצא לי לראות חלקים מהסרט (בהזדמנות זו - *לא* לראות אותו)
 

גם הסרט וגם הכתבה באמת עיצבנו אותי.

מה זה השטויות האלה שזאת לא הלכה מפורשת וזה לא כתוב במפורש בתורה, ושיש דעות והתרים?!

זה כתוב במפורש, ידוע שמי שעובר על הדברים זו עבירה חמורה.

מה זה כל ההקלות האלו? לאן הגענו?

ונכון, זה קשה.
נו, אז כל דבר שקשה מפסיקים? וגם התרים - כמה רחוק ניתן להגיע איתם? וזה נראה שאת הקו האדום עברו מזמן.
אין רב אחד שמתיר נגיעה לפני חתונה.

ה' נותן את זה ולא סתם. 

פשוט כאב לי לקרוא ולראות.

שה' ייתן לכולנו את הכח לשמור על זה!
ושלא נהפך ל'מעטים' (כמאמר הכתבה...)

ובשבוע שלאחריו: כתבה בנושא קריאה בשטרי הדיוטות בשבת בציבור הדתי

הישארו עמנו, יהיה עסיסי

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳