אני לא יודע איך בדיוק להסביר את זה, אבל זה משונה לקבל הצצות על הדמות הוירטואלית של מישהי שאני מכיר גם את הדמות הממשית שלה (ברמה זו או אחרת).
אולי אם הייתי מכיר גם את הדמות הממשית שלך ברמה שהיא יותר מאשר לדעת על קיומך ואיך את נראית (בערך, ועוד פרט או שניים שהם סתם אאוטינג בעיני), זה לא היה לי משונה.
ואולי זה היה לי משונה יותר?
תגידי את.
אני לא יודעת. אין כאן אף אחד שאני מכירה, אני לא מכירה את התחושה. אבל מי שאני כאן, זו מי שאני באמת. מה שאני כותבת, זה מה שאני באמת. לא סביר שתהיה לך גישה לזה במציאות. הכי קרובות לזה אלו החברות הטובות שלי באולפנא, וגם זה לא מדויק.
אז משונה יותר זה לא היה לך, אני חושבת. אם זה עדיין היה משונה... אני לא יודעת
שאפילו החברות הטובות שלך הן רק "הכי קרובות לזה".
אל תגידי שזו מי שאת באמת - זה מורכב הרבה יותר. נכון שברשת קל הרבה יותר לבטא צדדים שאולי משמעותיים יותר בעינייך בדמות שלך, אבל בסופו של דבר - אם מדברים במושגים של אמת דווקא - אני אשתמש בהגדרה ששמעתי מהרב אליעזר קשתיאל, שהאמת היא הנאמנות למציאות. תסכימי איתי שבהכללה המציאות הממשית יותר "נאמנת למציאות" מאשר המציאות הוירטואלית?
אז שוב, נכון שברשת קל לך יותר לבטא צדדים שאת מרגישה שהם יותר נאמנים לעצמך. אבל חלק מלעשות אותם אמיתיים, הוא להצליח גם לממש אותם בעולם הממשי, ואז הם יהיו נאמנים יותר למציאות.
ואני חוזר, זה מורכב הרבה יותר.
אבל לא. האופי שלי בנוי ככה שבחיים הממשיים אני משחקת משחק. אני בוחרת דמות ומתנהגת לפיה. כמעט כל יום זה ככה. אין אדם בעולם הממשי שיודע את זה. ודווקא פה, אני מצליחה להתנהג לפי האישיות שלי כמו שהיא לפני שהיא התכסתה בשכבות של טראומות מהילדות. זה לא רק צדדים שקל לי יותר לבטא פה, זו האישיות שלי כולה שקל לי יותר לבטא פה. אין דברים שאני מסתירה בעולם הווירטואלי. יש המון דברים שאני מסתירה בעולם הממשי. אני קצת הפוכה מכל האחרים בקטע הזה
אבל אני לא אכנס אליהן.
בכל אופן - אבל איך שלא יהיה, העולם הוירטואלי יכול לבטא רק את מה שנכנס בכלים שלו. וכשהקב"ה יצר אדם, הוא נתן לו גם דברים שאין למרחב הוירטואלי יכולת לקלוט או להוציא אותם. ורבים מהם הם חלקים בלתי-נפרדים מהאדם.
אז אני עדיין חושב שאל תגידי ככה בצורה כזו חותכת.
אחוזים זה שייך למדידות "כמותיות", לא "איכותיות".
במדידות "איכותיות" זה פשוט... איכויות שלמות שחסרות.
אני לא כל כך מצליחה להסביר את זה, אבל אני אדם של אינטרנט. אפשר לקרוא לזה מכורה אבל זה לא זה
לבטא את עצמי אני מצליחה אך ורק כאן. משהו כזה. לכן בהכרח האישיות שלי נחשפת רק כאן. ונכון שרק בעולם ממשי אפשר לעמוד במדויק על אופי של אדם, אבל גם כאן אפשר לעשות את זה בצורה טובה, אם הבן אדם מציג את עצמו כמובן, ולא דמות אחרת
לא עלה בדעתי שאת מציגה דמות אחרת.
בכ"א, השאלה היא מה זה לבטא את עצמך. לבטא רגשות, תחושות, מחשבות, ובכללי - כל מה שעובר דרך מילים, תמונות, קישורים ורגשונים (=סמיילים), או שלבטא את עצמך זה להוציא לפועל כל צד וצד באדם שבך. וזה כולל גם צדדים מעשיים למיניהם, שכל קיומם הוא בעולם הממשי.
שכל דבר שחשבתי עליו, שחוויתי אותו באיזשהו אופן, כאן אני יכולה לדבר עליו ויש דברים שאפילו לפעול על פיהם. יש דברים שאפשר לעשות רק מחוץ למחשב, אבל את רוב העולם שלי אני בהחלט יכולה להוציא כאן
אני כבר הולך לישון, ומחר בחזרה לצבא ל3 שבועות, בע"ה.
מבחינתי מוזמנים להמשיך לפטפט בכ"ז... ולי לא איכפת שיתערבו גם עוד אנשים כמו טובי או שטובי תמשיך, אלא שכמובן, ריעות, אם את מעדיפה מסיבה כלשהי שלא - אז לא.
אחזור בע"ה בעוד 3 שבועות 
טובי =][=
ענק ובאמת אשמח לדבר איתך על הנושאחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
