אני לא יודע איך בדיוק להסביר את זה, אבל זה משונה לקבל הצצות על הדמות הוירטואלית של מישהי שאני מכיר גם את הדמות הממשית שלה (ברמה זו או אחרת).
אולי אם הייתי מכיר גם את הדמות הממשית שלך ברמה שהיא יותר מאשר לדעת על קיומך ואיך את נראית (בערך, ועוד פרט או שניים שהם סתם אאוטינג בעיני), זה לא היה לי משונה.
ואולי זה היה לי משונה יותר?
תגידי את.
אני לא יודעת. אין כאן אף אחד שאני מכירה, אני לא מכירה את התחושה. אבל מי שאני כאן, זו מי שאני באמת. מה שאני כותבת, זה מה שאני באמת. לא סביר שתהיה לך גישה לזה במציאות. הכי קרובות לזה אלו החברות הטובות שלי באולפנא, וגם זה לא מדויק.
אז משונה יותר זה לא היה לך, אני חושבת. אם זה עדיין היה משונה... אני לא יודעת
שאפילו החברות הטובות שלך הן רק "הכי קרובות לזה".
אל תגידי שזו מי שאת באמת - זה מורכב הרבה יותר. נכון שברשת קל הרבה יותר לבטא צדדים שאולי משמעותיים יותר בעינייך בדמות שלך, אבל בסופו של דבר - אם מדברים במושגים של אמת דווקא - אני אשתמש בהגדרה ששמעתי מהרב אליעזר קשתיאל, שהאמת היא הנאמנות למציאות. תסכימי איתי שבהכללה המציאות הממשית יותר "נאמנת למציאות" מאשר המציאות הוירטואלית?
אז שוב, נכון שברשת קל לך יותר לבטא צדדים שאת מרגישה שהם יותר נאמנים לעצמך. אבל חלק מלעשות אותם אמיתיים, הוא להצליח גם לממש אותם בעולם הממשי, ואז הם יהיו נאמנים יותר למציאות.
ואני חוזר, זה מורכב הרבה יותר.
אבל לא. האופי שלי בנוי ככה שבחיים הממשיים אני משחקת משחק. אני בוחרת דמות ומתנהגת לפיה. כמעט כל יום זה ככה. אין אדם בעולם הממשי שיודע את זה. ודווקא פה, אני מצליחה להתנהג לפי האישיות שלי כמו שהיא לפני שהיא התכסתה בשכבות של טראומות מהילדות. זה לא רק צדדים שקל לי יותר לבטא פה, זו האישיות שלי כולה שקל לי יותר לבטא פה. אין דברים שאני מסתירה בעולם הווירטואלי. יש המון דברים שאני מסתירה בעולם הממשי. אני קצת הפוכה מכל האחרים בקטע הזה
אבל אני לא אכנס אליהן.
בכל אופן - אבל איך שלא יהיה, העולם הוירטואלי יכול לבטא רק את מה שנכנס בכלים שלו. וכשהקב"ה יצר אדם, הוא נתן לו גם דברים שאין למרחב הוירטואלי יכולת לקלוט או להוציא אותם. ורבים מהם הם חלקים בלתי-נפרדים מהאדם.
אז אני עדיין חושב שאל תגידי ככה בצורה כזו חותכת.
אחוזים זה שייך למדידות "כמותיות", לא "איכותיות".
במדידות "איכותיות" זה פשוט... איכויות שלמות שחסרות.
אני לא כל כך מצליחה להסביר את זה, אבל אני אדם של אינטרנט. אפשר לקרוא לזה מכורה אבל זה לא זה
לבטא את עצמי אני מצליחה אך ורק כאן. משהו כזה. לכן בהכרח האישיות שלי נחשפת רק כאן. ונכון שרק בעולם ממשי אפשר לעמוד במדויק על אופי של אדם, אבל גם כאן אפשר לעשות את זה בצורה טובה, אם הבן אדם מציג את עצמו כמובן, ולא דמות אחרת
לא עלה בדעתי שאת מציגה דמות אחרת.
בכ"א, השאלה היא מה זה לבטא את עצמך. לבטא רגשות, תחושות, מחשבות, ובכללי - כל מה שעובר דרך מילים, תמונות, קישורים ורגשונים (=סמיילים), או שלבטא את עצמך זה להוציא לפועל כל צד וצד באדם שבך. וזה כולל גם צדדים מעשיים למיניהם, שכל קיומם הוא בעולם הממשי.
שכל דבר שחשבתי עליו, שחוויתי אותו באיזשהו אופן, כאן אני יכולה לדבר עליו ויש דברים שאפילו לפעול על פיהם. יש דברים שאפשר לעשות רק מחוץ למחשב, אבל את רוב העולם שלי אני בהחלט יכולה להוציא כאן
אני כבר הולך לישון, ומחר בחזרה לצבא ל3 שבועות, בע"ה.
מבחינתי מוזמנים להמשיך לפטפט בכ"ז... ולי לא איכפת שיתערבו גם עוד אנשים כמו טובי או שטובי תמשיך, אלא שכמובן, ריעות, אם את מעדיפה מסיבה כלשהי שלא - אז לא.
אחזור בע"ה בעוד 3 שבועות 
טובי =][=
ענק ובאמת אשמח לדבר איתך על הנושאהרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
היום יש תהיות.
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משהקוראים לזה מובחנות
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי 
חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
זה חרא
דחוף!!!! ההגנה הזאת תוקעת לי את הטלפון...
אח"כ אם זוכרים אותך
אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים
הייתי איתה ביחד
