אל ארץ צבי
אל דבש שדותיה
אל הכרמל והמדבר
אל עם אשר לא יחשה
שאת פניו לא יפקיר לזר

גיברת פלסף.
בדמייך חייבס"ד.
כשהפציע השחר באופל
הוא חילץ פצוע מאש
כשהושלך רימון בגופו סוכך
להציל חיים הוא ביקש
אז..ארץ צבי
את דמעותיה
אל מול קידוש השם כבשה
וכשקרא שמע ישראל
הרוח חרש את שמו נשא
רועי ד' ישמור עליך
על תום דרכיך,
על עוזך
על ארץ צבי שנשמתך שזורה לנצח בבגד יומה..
מצמרר כל פעם מחדש..
וגם סרט
Tal.אחרונהחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול