אחרי שכתבתי לך שאת בעצם לא צריכה להקשיב לי בכלל, המצפון שלי נקי ואני מרשה לעצמי לנאום מכל הלב. תבחרי מה נכון לך לאמץ 
אז אני נואמת. על ראשון ראשון:
ציטטת גורמים שאומרים לך ששינה לא רציפה לא טובה להתפתחות, להבשלת המוח, לעלייה במשקל ועוד. מה שאני מכירה - הפוך. לגבי עלייה במשקל - אחסוך במילים. נשגב מבינתי איך אפשר להאשים הנקות תכופות בכך שהן גורמות לבעיות משקל. לגבי השפעת השינה הקלה על התפתחות המוח, אצטט לך פסקה מדברי ד"ר סיירס, מחבר הספר 'הורים גם בלילה':
מעקב אחר התפתחות מצבי השינה על-פי דרגות המורכבות שלהם אצל חיות ניסוי מניב הבנה של התועלת הטמונה בשינה הפעילה. שנתם של בעלי-חיים פשוטים היא ברובה שינה שקטה. בבעלי-חיים מורכבים יותר, המוח מפותח יותר ואחוז השינה הפעילה עולה. האם השינה הפעילה היא הסיבה או התוצאה של מוח מפותח יותר? קל יהיה להניח שהשינה הפעילה היא תוצאתו של מוח מתוחכם יותר, אבל חוקרי שינה מובילים חשים שהמצב הפוך. למעשה, ייתכן שהשינה הפעילה נחוצה למוח כדי להבשיל. לתיאוריה זו בדבר השפעת השינה הפעילה על המוח המתפתח משמעויות מעניינות מאוד בהבנת תבניות השינה של הילדים
בהמשך הפרק הוא מסביר שאצל תינוקות, שהמוח שלהם מתפתח במהירות גדולה, קרוב לחמישים אחוז מזמן השינה הוא שינה פעילה - בהשוואה למבוגרים שפחות מרבע מזמן השינה שלהם הוא שינה פעילה (את הפרק השלם אפשר לקרוא כאן).
לגבי התלותיות, לי אישית הכי נוח להפריד בין זמנים שאני בבית לבין יציאות מהבית. כשאני בבית, עם תינוק בגיל כזה, זה נראה לי מאולץ שאבא ינסה להשכיב אותו - הרי גם ככה הלב שלי יהיה שם ואני כל הזמן אסתובב סביב הזנב במחשבות אם ללכת לחלץ אותם או להמשיך לשטוף כלים. לי ולבעלי יותר נוח, כשיש תינוק בגיל הזה, שההרדמה תהיה יותר עליי, ובעלי ייקח לעצמו יותר משימות אחרות בבית. אני מודה שסך הכול בסידור הזה יוצא שאני המפונקת, כי כמובן שלנוח איתו ולהשכיב אותו קל לי יותר מלשטוף כלים.
כשאני צריכה לצאת (לא קורה הרבה, אבל קורה) - זה דבר אחר. יש לי תחושה שכשאמא לא בבית וזה הנתון, יש לתינוק סיכוי הרבה יותר טוב להסתדר עם המצב. והאמת שבכל מקרה הוא יצטרך להתמודד עם מצב חדש, כי גם אם אני הייתי משכיבה אותו בכל ערב בשירים או בנדנודים או בליטופים על הגב, וגם אם אני אתן לסבתא הוראות מדויקות איך לעשות את זה - התינוק ירגיש שזה שונה. שהקול ששר הוא לא אותו קול, שהעוצמה של הליטופים שונה, שהנדנוד מהיר יותר או איטי יותר... אדם אחר שמשכיב זו בכל מקרה התמודדות, בלי קשר להרגלי ההשכבה, אבל אפשר לסמוך על התינוק שיצליח להתמודד. אם חשוב לך לצאת מדי פעם בערבים - לא הייתי מסיקה כישלון מניסיון אחד.
כתבת שאת מפחדת מהרגלים רעים. אני חושבת שנושא ההרגלים מנופח היום ממש מעבר לפרופורציות. כשמדברים עם אימהות כל הזמן שומעים נשים שמונעות מעצמן ומהילדים שלהן דברים שטובים ונעימים ולא מפריעים לאף אחד, רק בגלל החשש הנורא הזה - הרגלים רעים. לפעמים נשמע כאילו אנחנו עבדים להרגלים שלנו, כאילו ההרגל הוא הכוח היחיד המניע אותנו, כאילו ברגע שיש הרגל לעולם לא ייתכן שינוי. למה? במשך יותר משני עשורים הייתי רגילה לצאת מהבית בשיער גלוי, יום אחד הייתה לי סיבה טובה לשנות מההרגל, ובקלות התרגלתי לבדוק בכל פעם לפני שאני יוצאת שהראש מכוסה. תינוקות וילדים, הרבה יותר ממבוגרים, כל הזמן עוברים משלב לשלב ומשנים הרגלים. תינוק שהתרגל שנושאים אותו לכל מקום במנשא או בעגלה - לומד ללכת בעצמו. ילד שהתרגל ללכת בכל יום למגרש משחקים - גדל וכבר לא זקוק לזה יותר, וההרגל מתמוסס. הרגל פועל עלינו כל עוד הוא שייך ומתאים לנו, כל עוד אין סיבה טובה לשנות אותו. כשכבר לא צריכים אותו - משילים אותו. זה בכלל לא חייב להיות סיפור.
וגם אם נניח שזה לא רעיון טוב להרגיל למשהו שאולי לא יתאים לכם בעוד כמה חודשים - בכלל לא על זה מדובר. את לא מרגילה אותו. את לא מנחילה לו הרגל חדש שהוא לא הכיר, וגם בגיל אפס לא עשית את זה, אלא רק המשכת איתו במה שהוא הכיר עד אז. אם כבר לקרוא לזה 'הרגלים רעים' - אז הוא נולד איתם. נולד אחרי תשעה חודשים של הרגל להירדם עם נוכחות הורית צמודה. אז השאלה מעולם לא הייתה אם להרגיל או לא - אלא אם לגמול מההרגל, ומתי. האם את מרגישה שהוא כבר בשל להיגמל מההרגל? אם כן, לכי על זה, ויש פה בשרשור הדרכות מעולות. אם לא - תדחי את הגמילה לזמן שתרגישי שהוא בשל. או שהוא כבר לא יחכה לך שתגמלי אותו ומעצמו יעבור שלב. גם זה קורה לפעמים...
לשאלתך האחרונה, אני לא יודעת אם התעוררות ליליות תכופות מעידות על רעב גדול. אולי כן, אבל אני נוטה יותר לחשוב שהסיבות שונות. בפרק של ד"ר סיירס שקישרתי למעלה יש הסברים יפים.
ואם את כתבת סליחה על האריכות, אז מה אני אגיד... העיקר שתהיה שמחה ורוב נחת!
