יש ילדים פחות ויש ילדים יותר...והבן שלך הוא כניראה מאלה שיותר.

אולי גם האוירה בגן נוקשה ומלחיצה ?ובודאי שהגננות לא יגידו לך את זה אבל זה נשמע לא כמו ילד שחזר מהגן אלא מבוגר שחזר מיום עבודה עמוס בו היה עליו להתנהג כל הזמן באופן" זורם ומקסים" פלוס חיוכים לכל עבר,בטח גם נוח מאוד לגננות.

אולי כדאי לעזור לו לעשות מעבר הדרגתי מהגן לבית....להסביר שגם בבית יש כללים ופה אפשר לשוחח ולנסות להגיע לפתרונות עבור כולם,לשאול אותו מה לדעתו יכול להקל עליו,יתכן שהוא מחכה לשיחה כזו.

בגן הוא ילד "מלאך", ובבית הרבה פעמים הוא עושה הפגנות ומציק לאחים.

אין לי כל-כך פתרון (אחרת אצלנו זה כבר לא היה כך...) אבל אפשר להסתכל על זה גם בצורה חיובית: בבית הוא מרגיש מספיק בטוח כדי 'להתפרק' ולעשות שטויות - כי אמא בטוח תאהב אותו למרות הכול. בגן - כנראה שהוא מרגיש שהוא צריך להצדיק את 'השם הטוב' שיצא לו...

אין לי אפשרות להרחיב כרגע.

אולי ארחיב כאן בהמשך. אם לא, מוזמנת לפנות באישי

גן לא אמור מקום ככ נוקשה שילד לא מרגיש שהוא יכול להתנהג באופן טיבעי אלא רק באופן המקנה שקט תעשיתי לגננת.

תעזרו לו במעבר הדרגתי שיעזור להשתחרר ולהגיע הביתה רגוע יותר

זה נכון שבבית ילדים יכולים לחצות יותר גבולות (כי הם מרגישים בבית...) וההתנהגות בבית ובגן לא צריכה להיות אותו דבר, אך גם הגיוני מבחינתך לרצות ולצפות ממנו שישתף פעולה עם הכללים של הבית- ידבר בכבוד להוריו, לא יציק לאחיו, יתקלח ויתלבש כשמבקשים ממנו, ולא בכל בוקר להגיע לוויכוח מר כמו שכתבת.

אני מאמינה שיש דרך להגיע לכל ילד! ואין ילד שהוא פשוט ילד קשה ויעבור.. 

אני בטוחה ששתצליחי להגיע איתו לדרך הנכונה ושגם הוא יהיה זורם...

פרקי את הקשיים איתו, ותעבדי על כל דבר בנפרד כי קשה לפתור את כל הבעיות ביחד.

באופן ככלי אני מאמינה הרבה ב'שיקוף רגשות'- "אני מבינה שאתה לא רוצה להתקלח, בטח היית רוצה להמשיך לשחק" (זה לא אומר שאם אנחנו מבינים אותו ההנחיה תשתנה), גם אפשרות בחירה מצומצמות יכולות לעזור (בין 2 אפשרויות שמקובולות עליך). לתת לו עצמאות במה שאפשר, להשתמש בכלי חיצוני שאומר לה לעשות (למשל לכוון שעון וכשהוא מצלצל נכנסים להתקלח),

לעזור לו למצוא דרך שתעזור לו להרגע (אחד הילדים שלי נכנס לחדרו ויוצא חדש אחרי כמה דקות- הוא באמת זקוק לזמן עם עצמו. אני לא מכניסה אותו כעונש!).

את מתארת שאת מרגישה במאבק בלתי פוסק איתו (מילה שאת השתמשת בה), ובשביל מאבק צריך שניים. את צריכה לחשוב איזה דברים גורמים לך להכנס למאבק ואיך את לא נכנסת איתו ל'מלחמה' כל שלא יהיה לו במי להאבק.

נסי לחשוב למה קשה לו לקבל את הסמכות שלך ולמה לך קשה להציב גבולות מולו- לפעמים בהבנת הסיבות האלו, נמצא גם הפתרון ואז יותר קל לשנות את התגובות ואז כל ההתנהלות איתו משתנה.

ממליצה תמיד לסיים יום בחיבוק נשיקה ומילים אוהבות! גם יום של כעס וקושי.

אשמח לעזור גם באישי

כי זה רק נהיה יותר גרוע עם הגיל.

אני לא מסכימה עם התגובה שנכתבה ע"י "מתעלה אליו" .

הגננות שומרות על גבולות ברורים, וטוב שכך.

אולי ע"י כך, בעתיד  הוא גם יצליח ליישם את הכללים בבית.

אם בגן (ובבית) הגבולות לא יהיו ברורים, אז המצב עלול להחמיר.

הוא ילמד שהכוח שלו גדול משל המבוגרים והוא יכול "לסובב אותם על האצבע הקטנה".

הוא ילד מאתגר, וככל הנראה יש לו כוחות ויכולות גבוהים מהממוצע,

אז כדי לנתב אותו להוצאה חיובית של הכוחות חשוב לקבל הדרכה והכוונה מקצועית.

יש הרבה יועצים ומדריכים טובים להורות, וכאשר מדובר באיש מקצוע שגם רואה את הדברים  באופן ניטראלי אז בע"ה תראו תוצאות טובות במהרה.

ראיתי ילדים רבים שהיו במצבים קשים הרבה יותר (אני עובדת בין השאר גם בגן לילדים עם O.D.D שזה הפרעות התנהגות קשות) וההתנהגות שלהם השתפרה עם הדרכה הורית מקצועית והשקעה עקבית מצד ההורים.

בהצלחה!!!

אני מסתמכת על מה שהפותחת סיפרה וכמו שכולנו מכירים את המצב ששתי גננות צריכות לטפל בשלושים ומשהו ילדים וזה מאוד נוח שהילד "זורם וחייכני" ובטח שזה מאוד "מקסים" לגננת אבל זה לא מצב בריא!!!!!!!!!!!

ילד אמור להרגיש חופשי לבטא את עצמיותו ואת רגשותיו במיסגרת סבירה וגמישה של גבולות שזה אחד מתפקידיו החשובים של הגן אבל פה זה נשמע כמו מבוגר שמגיע למקום עבודה שבו הוא צריך לחייך ולהקסים את כולם כל הזמן אז מה הפלא שמצטברות לו ככ הרבה אגרסיות שרק מחכות להתפרץ בבית,ניראה לי שאפילו אנשים מבוגרים היו מסיימים את היום תשושים מרוב לחץ.

נכון יש דרכים לתת לו להוצא אנרגיות ולהקל את המעבר בין הגן לבית

ויש דרכים ללמד אותו כללים אבל  לא באופן נוקשה ככ.

הילד שלי בגן מתנהג כמו טטלה אבל כשמגיע הביתה פשוט הזמן עד שהולך לישון עובר במריבות, מכות, צעקות, הצקות..

לי באופן אישי יש עסק עם ילד שאובחן עם בעיה בויסות חושי ורגשי ואלה חלק מהסימטומים. הדרכה הורית יכולה מאוד לעזור והיום גם לא חייבים לצאת מהבית ולחפש בייביסיטר יש אופציה לעשות בטלפון, יש מישהי מקצועית מאוד זה הקישור לדף שלה שווה להתייעץ (קוראים לה שירלי רם עמית)

http://shirley.co.il/hello/

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...