למה זה חשוב לך להפסיק לקבל מהם עזרה כספית?

הרווחה לא לוקחת ילדים מהבית בגלל כסף , תמיד יש העדפה לתמוך בהורים מבלי לנתק את הילדים.

בביתינו וקראתי סרטים עליהם איך למען השם יורדים מהם????

עוד אנשים שאפשר לפנות אליהם בפייסבוק:

חנה בית הלחמי

מוטי לייבל

לורי שם טוב

שרונה גל

יש לך את האתר הרהורים על משפחה וילדים.

רצו לקחת לי את הילדה ורק בחסדי השם חזרנו איתה מבית חולים.

אולי זאת חטטנות, אבל נראה שאת מדברת בפתיחות על הנושא, ואולי תוכלי לעזור מהניסיון שלך לאחרים.

מה היה ההסבר (או התירוץ) של הרווחה לכך שאת לא יכולה לטפל בילדים שלך?

העוסית של הבית חולים(ביקור חולים דרך אגב)ראתה אותי כשהייתי בהיריון וכמובן לא נראיתי ולא הרגשתי במיטבי ועל המקום רשמה(ראיתי מה שרשמה)שאני נראית מוזנחת ולא מסוגלת לתפקד...ושאני דתיה כן גם זה נרשם לרעתי.

כמובן כשהגעתי ללידה כבר כל הצוות היה כניראה בדעה שלילית נגדי וגרם לי ללידה מיוסרת וטראומטית.

שלושה חודשים אחרי זה התברר לנו שרצו לקחת את הילדה,את הרגשת ההלם והבכי שהיה לי באותו יום....

אין לכם סיבה לדאגה

מה פתאום "ניתוק" וכו'...  סה"כ ביקשתם סיוע כספי למוסדות.  יכול לקרות גם להורים הכי מעולים - ומה הקשר להתערבות במשפחה בגלל מצב כספי..

אם אינכם צריכים עוד את הכסף - תשלחו להם מכתב, שאתם מאד מודים על הסיוע הכספי בשנה שעברה, וראיתם שבטובם הכלילו את שמכם גם לשנה הבאה; אבל ב"ה כבר אינכם צריכים - ואתם מאלו שמעדיפים לא להיעזר כשלא באמת צריך ומקווים שיתפנה הכסף למי שבאמת צריכים.

וזהו.

אם יצרו שוב קשר - תגידי שזו טעות, כבר הסברתם שאין יותר צורך.

פשוט להתחיל מחדש ולהפסיק לבקש מהם עזרה שאפילו אם הם יציעו להגיד שאתם לא צריכים יותר.

לא רוצה להלחיץ, רק בגלל מה שעברתי אני כותבת כדי שאנשים יזהרו לא ליפול בפח שלהם אבל אכן החשש מוצדק כי הרווחה נותנת עזרה ומנסה שתהיו בידיים שלהם.

אני מאוד סבלתי מהם, אמנם מסיבות אחרות, לא קשור לקטע הכלכלי אבל אפילו עכשיו שניסו להציע לי עזרה בכל מיני תחומים אמרתי שאני לא מעוניינת מהחשש הזה.

אבל גם לכם לא מאוחר, אפשר תמיד להגיד תודה אבל עכשיו אנחנו לא צריכים...

יש את ארגון עליה ויש אנשים פרטים שמתמצאים בזה ועוזרים,תבדקו בפייסבוק.

תמיד מספרים סיפורי בלהות על הרווחה שמוציאים את ילדי החרדים ממשפחותיהם, ומכניסים אותם למשפחות חילוניות.

אבל את זה אני מכירה רק משמועות.

אני אישית מכירה 2 נערות חרדיות שבילדותן הגיעו למשפחה אומנת, ונמצאות שם עד היום.

נערה אחת, אימה חולה במחלת נפש קשה.

הנערה השניה, אימה נפטרה.

בשני המקרים הילדה עברה לבית של הדודים עוד לפני שהרווחה הייתה מעורבת, כי האבא הרגיש שאינו מסוגל לגדל את הילדה לבד.

הדודים היו חכמים ופנו לרווחה.

לאחר התערבות הרווחה, הדודים קבלו תקן של משפחת אומנה לילדה.

במקרה אחד מדובר במשפחה חרדית של 10 נפשות, שגרו בדירת 3 חדרים!

ובכ"ז הרווחה אישרו להם את האומנה!

אם הדודים היו פחדנים, הם לא היו מערבים את הרווחה וממשיכים לגדל את הילדה על חשבונם!

לעומת זאת אני גם מכירה מקרים קשים של ילדים מוזנחים, שהרווחה לא דואגים להם.

והם מבינים רק מעורך דין

יש לי כמה דוגמאות להזנחה קשה, אבל חשוב לצין שבכל אחת מהדוגמאות מדובר על דפוס שחוזר על עצמו, ולא על אירוע חריג:

-ילד רעב

-ילד שאין לו מספיק בגדים חמים בחורף.

-ילד שנעדר מהגן (חובה) או מבית הספר לעיתים קרובות מאוד, ללא סיבה רפואית

-ילד שזקוק לטיפול רפואי, ואינו מקבל.

האם יש סיבה לחשוד בכם באלימות או הזנחה?

כל ילד שמוצא מביתו עולה למדינה הרבה כסף. למרות סיפורי הבלהות על הרווחה, אין להם כסף לגדל את כל הילדים שמוכרים ברווחה.

 ביקור של עו"ס, הוא חובה, גם אם בטוחים שהכול אצלך בסדר.

 הביקור היה בתיאום מראש או בהפתעה?

השיחה הייתה נינוחה או שהיה נראה שמנסים לתפוס אותך על חם?

אבל הם מומחים בלחפש בסיבוב דברים ולהמציא דברים והם יודעים לעשות את זה גם אצל המשפחות הכי טובות ולכן חובה להתרחק מהם!!!

אני מוכרת ברווחה.

גם אני לא אוהבת את המשרד הזה.

בשביל להשיג מהם את מה שמגיע לי על פי חוק, אני צריכה להפעיל הרבה שרירים.

אבל מהתייעצות עם הרב שלנו +עסקנים מביני עניין בקהילה, הבנתי שאם אין אלימות והזנחה, אין ממה לחשוש.

אולי זה תלוי, באיזה מקום מדובר.

על כן אני ממליצה לאנונימית הפותחת להתייעץ עם מביני עניין בקהילה שלה.

ומפחדים להתעסק עם מישהו אלים.

סתם.....

אני יודעת שלא התכוונת אלי....

בכל אופן, גם אני חושבת שהם מבינים כוח!

לאו דווקא אלימות פיזית.

כשאני הייתי זקוקה למשהו מהם, הצלחתי להשיג, רק באמצעות עסקני הקהילה.

אני בכלל לא מעניינת אותם.

יותר טוב דרך העסקנים.

אין שום סיבה שיוציאו סתם ילדים מהבית,

רק כי ההורים נעזרים כלכלית בלשכת הרווחה.

מי שמספר את הסיפורים האלה הם כניראה הורים מזניחים/ אלימים

או שחיים בסרט (חושבים שרוצים לקחת להם, ובעצם לא).

ראיתי כבר בלוגים ואתרים נגד לשכת הרווחה,

ובחלק מהם ממש בולט שמנהלי האתר הם שרוטים בצורה קשה.

אם רוצים להוציא ילד מהבית,

כנראה שהוא או מוזנח או נפגע אלימות במשפחה,

אם אתם לא מזניחים או פוגעים בילדים שלכם,

אין שום סיבה שיוציאו לכם אותם,

ילד שהוצא מהבית עולה הרבה כסף למדינה,

אין שום אינטרס לאף אחד, להוציא מהבית ילדים שמטופלים ברווחה,

רק בגלל שהם מטופלים ברווחה.

ושהסיפורים שקראת לצערנו נכונים ביותר.

מה? הן נהנים מזה? נשמע לי הזוי ביותר.

כשאני רציתי עזרה, ופניתי אליהם בגלל אחד הילדים שלי שצריך טיפולים שעולים הון. ואנחנו ממש קורסים מזה.

הרווחה פשוט נפנפה אותי.

הם פשוט עושים הכל בשביל לא לעזור.

עוד סיפור...

כשהייתי בת 19 עבדתי במעון והיו שם התעללויות נוראות!

פניתי לרווחה ודיווחתי הכל. והם כמו סתומים פנו למקום , דפקו להם בדלת, ואמרו לגננת, "שלום, מישהי, אחת העובדות שלך התלוננה על אלימות, זה נכון?" מה זה אומר??????? ששכל אין להם....

שימוש בילדים ללקט תרומות בחו"ל

התפיסה הרווחת היום שילדים זה עול ומטרד מיותר

מילד אי אפשר להרויח כאן ועכשו

ניצול ילדים לשירות המערכת כמו שכתבתי למעלה

כמו שכתבת יפה-אין שכל

זו אחת הסיבות שהניעה אותנו לעזוב את הארץ.כי הסכנה שיפעלו נגדנו ואף יקחו את הילדים עלולה היתה להיות ממשית מאוד

ירדתם מהארץ כדי שלא יקחו לכם את הילדים,

ובארה"ב פנית לעו"ס בעצמך כדי שיעזרו לך ויוציאו אותם לכמה זמן.

אז מה בדיוק השגתם ? 

הרווחה לא מקבלת כסף בשביל כל ילד שהיא מוציאה,

מי שהתפיסה שלו שילדים הם עול ומטרד מיותר, 

הוא לא נורמלי, וזו לא התפיסה הרווחת היום.

הגישה המקובלת היום ברווחה היא להשאיר את הילדים בבית כמה שניתן,

ולהוציא רק במקרים הקשים ביותר כשיש סכנה לשלומו של הילד.

מה עדיף, שהילדים יגורו בבית שיש בו סכנה לבריאותם הפיזית והנפשית ? 

נפתחות פנימיות יום שהילדים חוזרים הביתה רק בשמונה בערב,

אבל העיקר שיחזרו הביתה ולא יהיו בנתק מההורים. 

לפותחת,

אל תפחדי לבקש עזרה,

אם את אמא נורמלית, והילדים שלך לא מוזנחים, אין לרווחה שום אינטרס להוציא ילדים מבית

רק בגלל שיש בו קושי כלכלי. 

באמת זו לא תפיסה נורמלית אתה צודק אבל מה לעשות שזו תפיסה שהולכת ומתפשטת בעולם כולל ברווחה לכן ילדים נהיו פחות מפלפונים.

בארצות הברית הגישה היא לעשות הכל להחזיר ילד הביתה והעזרה שמוצעת היא בהתאם:

מזון

קורסי הורות

טיפול משפחתי

ספרים לילדים

פרקים בחינם

כרטיסי כניסה למוסדות תרבות

הדרכה הורית בבית ההורים

צוות חירום שמגיע אליך הביתה במיקרה הצורך

קו יעוץ כשלא מצליחים להתמודד עם תינוק בוכה

ומי שיאמר לי אבל יש גם בארץ אז כולנו יודעים בידיוק באיזה רמה זה

ולפותחת אל תזוזי בלי עורך דין

1. ארה"ב היא מדינה עשירה מאוד

ישראל לא. 

2. עם כל המעלות הברוכות של מחלקת הרווחה בארה"ב , כבר החזירו לך את הילדים ? 

צריך טיפולים,הדרכות,קורסים,הערכות ואיבחונים וכל זה אורך הרבה מאוד זמן.

מה שנידמה לך כעשירות הוא למעשה תגובה למצב חירום במדינה בה המרקם החברתי התפורר כמעט לחלוטין וכל הורה הוא אלכוהוליסט וגם מסומם(חוץ מאיתנו וכולם מתפלאים מזה איך שיש אנשים שלא שותים ולא מעשנים כלום)

המצב בישראל הוא תוצאה של הניסיון לחקות את אמריקה וכל מי שמדבר על כך שישראל צריכה להיות אמריקה שניה כניראה צריך לחיות קצת באמריקה.

את בעצם מסכימה שהיו צריכים לקחת לך את הילדים,

ושאת צריכה לעבור תהליך של תמיכה והדרכה כדי שהם יחזרו אליך?

אבל זה עדיין לא אומר, שאם למתעלה אליו רצו לקחת את הילדים, זה  אומר שהם לוקחים את הילדים למי שרק מבקש סיוע כלכלי.

ולכן יעצתי לפותחת לא לעשות כלום בלי עורך דין.

כן אני מסכימה ולכן אני יזמתי את זה כי הרגשתי ביטחון מלא שאכן הם ואנחנו נקבל את העזרה הנידרשת ושזה לא יהיה מצב שלא אראה אותם יותר חלילה,זה ענין של גישה,כשיש גישה להשקיע את כל המשאבים הנידרשים ברמה ראויה כדי להחזיר את הילד אין שום סיבה שזה לא יתן תוצאה בהתאם,כמובן שזה ארוך כי תהליכים נפשים וחינוכים הם מטיבעם כאלה.

לפותחת קשה כלכלית, ואם תשלם לעורך דין, יש הרבה סיכויים שהסיוע של הרווחה לא יכסה את העורך דין.

במקרים קלים, מספיק לפנות לרב באזור, או לעסקן קהילה מסור.

תמיד היה לי אמון בגופים האלה, וגם אני חשבתי שהאנשים שרואים ברווחה כוונות זדון כנראה משהו אצלם לא בסדר.

כי איזה אינטרס יכול להיות לרווחה סתם להוציא ילדים מהבית ולהרוס לאנשים את החיים.. הזוי הרי...

עד שזה קרה למשפחה שאני מכירה, שביום בהיר אחד בלי שום התראה הוציאו להם ילדה מהבית למקום בלתי ידוע, ועברו עליהם שנתיים של יסורים עד שקבלו אותה בחזרה. והם לא הורים כאלה גרועים.. סבירים, כמו רוב ההורים בעולם.

אומרים שזה מאד תלוי בלשכה.

אז לפני שניגשים לקבל עזרה רצוי לברר קצת קודם איך העו"סיות שם.

סבלתי מדיכאון אחרי לידה. הרב של בעלי, המליץ לפנות לרווחה.

הרווחה לא נתנו תחושה שהם רוצים לקחת את הילדים.

בהכרות הראשונית, העו"ס ניסתה לשדר שהיא הולכת לעשות הכל בשביל לעזור לנו.

בפועל קיבלתי עזרה אחת, אבל זו עזרה  חשובה: מעון מסובסד.

אני משלמת על המעון רק 470 ₪!

וזה מעון מעולה!

כשהתינוק טופל במעון, הצלחתי ב"ה לשאוב לו, ולשמור על ההנקה.

בשעות הבוקר, היה לי זמן לטפל בעצמי (טיפול פסיכותרפי, פיזיותרפיה של רצפת האגן ועוד)

היה לי גם זמן לנוח, וב"ה יצאתי מזה, וחזרתי לעבודה (אחרי הארכת החופשה ללא תשלום) עם כוחות מחודשים.

גם עכשיו, כשאני מתפקדת, אני עדיין מקבלת את ההנחה.

לדעתי, תתייעצי עם רב מהיישוב שלך, שמכיר את מחלקת הרווחה אצלכם.

אל תיכנסי להיסטריה. בכל מקום, זה משהו אחר!

בכל אופן עדיף להעזר באנשים מנוסים שכבר התמודדו עם המערכת

דרך אגב גם עמותה חרדית איכזבה אותנו מאוד.

מצד שני אני מכירה הרבה משפחות שאם אני הייתי ברווחה הייתי לוקחת את הילדים למקום אחר...

ילדים שגדלים עם אבא מכה, ואבא שלא מפרנס, בעוני ממש ממש ולא בגלל שהוא לא יכול לעבוד אלא בגלל שהוא לא רוצה לעבוד.

והנה, ממש לא חושבים על הכיוון של לקחת להם את הילדים.

אז איך זה? כמו שאני רואה...הרווחה לא ממהרת לנקוט צעדים.

עם האלימים הם לא מתעסקים.

מתנהגים כמו פיל בחנות חרסינה

כעובדת סוציאלית.

וממה שאני שומעת ממנה זה:

כשהם מוציאים ילדים זה לא בסדר.

שהם לא מוציאים ילדים- הם גם כן לא בסדר...

כלומר- הרווחה לא תצא אף פעם בסדר (לא משנה מה הם יעשו, תמיד יאשימו אותם!).

ולא- אין להם שום עניין בלהוציא ילדים מהבית (זה ממש לא פשוט לעשות את זה!).

עכשיו- הרווחה לא עובדת כגוף נפרד. המשטרה, בתי המשפט ועוד, לפעמים (בדגש על לפעמים) גם כן קשורים לסיפור. אז אי אפשר לדעת כל כך בקלות מה הן ההחלטות...

הרווחה כפופה לממשלה שמשחררת תקציב. ולכן לעיתים קרובות לרווחה אין את התקציב לשחרר לאנשים ולכן היא לא תמיד יכולה לעזור...

אכן, לעיתים הרווחה עושה טעויות ויש צורך לטפל בהם ולפעמים גם לא. ויש הרבה דברים טובים שהם עושים שלא שומעים עליהם... (עזרה בביטוח לאומי, עזרה במועדוניות ועוד).

אם לא היו מזינים את השיטה כניראה שהיא לא היתה ממשיכה להתקים.

עוד לא ראיתי עוסים שהפגינו למען תקציב בשביל נזקקים ולא בשביל המשכורת שלהם.

לעוסים תמיד היה מערך משומן של יחסי ציבור שדאג להציג את המטופלים שלהם "כאוכלוסיה קשה ומאתגרת" תוך ניצול ציני של העובדה שלצד השני אין את המשאבים להשמיע את קולו ולהציג את כל התמונה כפי שהיא.

זה רק מראה כמה הושקע ביצירת תדמית של העוסים עובדי הקודש והמיסכנים שמה רוצים מהם תוך הכפשה עקבית של אלה שניזקקים להם.

מערכת לא צריכה ולא אמורה לעבוד כמו מכונה משומנת אלא אנושית מתוך הבנה שהדאגה לחלש ולנזקק מחזקת את החברה ומעצימה אותה באמצעות פעולות שמבטאות חמלה וסולידריות.

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם