תלוי בגיל כמובן

אבל את לא יכולה לדעת את מי הם יפגשו ומה יעשו ולאן ילכו?

רחוב זה יותר גרוע ממחשב כי ברחוב הכל אמיתי

אצלנו זו שכונת קרוונים סגורה בתוך יישוב. כל הילדים בחוץ ביחד, הדלת שלנו פתוחה ואני עוקבת ושומעת הכל. גם ילדה בת שנתיים בחוץ, עם מעקב צמוד יותר...

בעיר- זה עניין אחר לגמרי.

אבל כשאני שומעת שבישובים, יש אימהות שמרשות לילד בן חמש ללכת יחד עם אחיו בן שלוש לטיל, לא רק ליד הבית, אלא גם מרחק של 2-3 רחובות, אני מתחלחלת.

אין מצב שאני עושה כזה דבר.

אבל יש הבדל בין לטייל בין הרחובות (מכוניות וכו') לבין לשחק בשטח פתוח ליד הבית.

ונכון, גם בעיני בישובים לפעמים יש קצת הגזמה בחופש שנותנים לילדים קטנים.

אצלנו יש צהרונים במחיר מצחיק, וכמעט כל הילדים נשארים בצהרון.

קרובת משפחה מישוב קטן אמרה לי: "אצלנו, זה לא יצליח. אצלנו כל ההורים רוצים את הילדים לידם"

כשבאתי אליה, ראיתי הרבה ילדים ברחובות ללא השגחה.....  

שכהורים אומרים שהם רוצים את הילדים לידם הם לא מתכוונים שהם רוצים להיות סגורים עם הילדים בבית כל הזמן. הכוונה היא לדעתי שההורים רוצים את הפנאי והחופש להחליט מה קורה עם הילדים שלהם בשעות האלה. אז פעם הילדים משחקים חופשי בחוץ, ופעם נוסעים לטייל, ופעם משחקים אצל חברים ופעם בבית.

ללא השגחה- (לאו דווקא צמודה! אפשר להגיח דרך החלון מלמעלה או מרחוק)- זו הפקרות

באיזה גיל צריך להיות אח ששומר על ילד בן בגן השעשועים?

אם יש לי אפשרות לקבל צהרון בחינם, או להוציא ילד בן שלוש לגן השעשועים עם אחיו בן 9 - מה עדיף?

מה, כל יום הילד יוצא עם אחיו לגן שעשועים? הוא אף פעם לא בבית עם אמא?

ילד צריך גם זמן של חופש, בלי שיגדירו לו זמן של מסגרת.

אז אולי בצהרון יש חופש יחסית, אבל זו עדיין מסגרת והוא לא באמת יכול לעשות מה שהוא רוצה.

הילדות שלי בחיים לא היו עושות במסגרת מה שהן עושות בבית- יצירות חופשי, הצגות, משחקי דמיון בלי סוף.

וכן, אני כן חושבת שאמא, גם אם היא רק נוכחת ולא טורחת להעסיק את הילדים, זה עדיף מצהרון. אם יש אפשרות, כמובן.

ברמה הרוחנית יותר- השכינה מכונה אמא. ומה השכינה עושה? פשוט שורה. נמצאת. זה הכל.

(יש על זה שיעורים שלמים של הרב ד"ר מיכאל אבולעפיה ושל הרבנית דינה ראפ, אי שם בערוץ מאיר.)

כשילד אומר "אמא!" ואמא עונה לו "מה?" זה נוכחות. זה נותן בטחון, שייכות, חיזוק.

מה לעשות, שהמטפלת בצהרון, אמהית ככל שתהיה, היא לעולם לא תהווה עבור הילד את הנוכחות הזו.

אם ילדים נמצאים בחוץ, ואימא בבית, אין נוכחות של אימא ואין נוכחות של מבוגר אחראי.

בצהרון איכותי יש כל הזמן נוכחות משמעותית של מבוגר.

בצהרון שהוא לא רק בייבי סיטר, כל הפינות פתוחות.

הילדים משחקים בקוביות, בובות, רופא, תיאטרון בובות, בית בובות, ושפע של משחקי הרכבה.

אם הצהרון לא מאפשר שפע של משחקי דמיון, אז הוא באמת רק בייבי סיטר.

יצירות חופשי?

אצלנו בגנים יש שפע של חומרים (חומרים קנויים, וגרוטאות) שאף בית לא יכול להתחרות ביצירות החופשיות שלהם!

אני עדיין חושבת שנוכחות של אימא חשובה מאוד. אבל אם האימא לא באמת רואה את הילד, עדיף שתהיה גננת טובה שתגיד לילד "כל הכבוד" על המבנה שהכין מקוביות.

.

נוכחות שלי זה גם אם הילדות שלי משחקות אצל חברה.

הידיעה שעכשיו אני אחראית עליהן, ואני בבית אם הן רוצות לחזור, ואני קובעת אם ילכו או לא ולאן- זאת נוכחות של אמא.

אני יכולה להגיד לך שהבת הגדולה שלי אמרה לי כמה פעמים, עוד כשהייתה בגן :" אמא, אני לא אוהבת שאת הולכת לעבודה כשאני בגן. אני רוצה שתהיי בבית..."

ולדעתי החופש בבית הוא תמיד יותר מהחופש במסגרת. כי בשום מסגרת (נראה לי) הילדה לא יכולה ללכת לפי רצונה למגרה, להוציא צבעי מים, דפים ומכחולים, למלא לה קערה עם מים ולצייר כאוות נפשה.

וגם בגן שלה יש הרבה כיף וחופש ביצירה.ובכל זאת..

אם עדיף להיות עם אמא או בצהרון, היא שאלה אם עדיף להיות עם אח בן 9 או בצהרון

תסכימי איתי שילד בן 9 הוא לא אמא ולא יכול להוות תחליף לאמא, וגם לא מספיק גדול ואחראי

אפילו אני הפנאטית חושבת שבמקרה כזה עדיף לשים בצהרון

בגדול אני דווקא מסכימה עם הגישה שלך

להיות איתו ולא בצהרון כי ילד מרגיש גם אם אמא לא נמצאת- אנ י בבית כעת עם בני משפחה לעומת א ני כל היום במסגרת חינוכית. כמובן גם תלוי מה עושים בזמן הזה ועד איזו שעה... מן הסתם אם הצהרון מושקע הוא יעשיר את הילד בפעילות יותר מאשר אחיו הגדול, אבל תלוי באווירה.

סתם נראה לי מוזר שהסידור הקבוע לילד אחה"צ יהיה אח שלו בן 9...

גם לאח נמאס באיזשהוא שלב, מן הסתם.

הורים יקרים!

היו מודעים לסכנות!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...