תלוי בגיל כמובן

אבל את לא יכולה לדעת את מי הם יפגשו ומה יעשו ולאן ילכו?

רחוב זה יותר גרוע ממחשב כי ברחוב הכל אמיתי

אצלנו זו שכונת קרוונים סגורה בתוך יישוב. כל הילדים בחוץ ביחד, הדלת שלנו פתוחה ואני עוקבת ושומעת הכל. גם ילדה בת שנתיים בחוץ, עם מעקב צמוד יותר...

בעיר- זה עניין אחר לגמרי.

אבל כשאני שומעת שבישובים, יש אימהות שמרשות לילד בן חמש ללכת יחד עם אחיו בן שלוש לטיל, לא רק ליד הבית, אלא גם מרחק של 2-3 רחובות, אני מתחלחלת.

אין מצב שאני עושה כזה דבר.

אבל יש הבדל בין לטייל בין הרחובות (מכוניות וכו') לבין לשחק בשטח פתוח ליד הבית.

ונכון, גם בעיני בישובים לפעמים יש קצת הגזמה בחופש שנותנים לילדים קטנים.

אצלנו יש צהרונים במחיר מצחיק, וכמעט כל הילדים נשארים בצהרון.

קרובת משפחה מישוב קטן אמרה לי: "אצלנו, זה לא יצליח. אצלנו כל ההורים רוצים את הילדים לידם"

כשבאתי אליה, ראיתי הרבה ילדים ברחובות ללא השגחה.....  

שכהורים אומרים שהם רוצים את הילדים לידם הם לא מתכוונים שהם רוצים להיות סגורים עם הילדים בבית כל הזמן. הכוונה היא לדעתי שההורים רוצים את הפנאי והחופש להחליט מה קורה עם הילדים שלהם בשעות האלה. אז פעם הילדים משחקים חופשי בחוץ, ופעם נוסעים לטייל, ופעם משחקים אצל חברים ופעם בבית.

ללא השגחה- (לאו דווקא צמודה! אפשר להגיח דרך החלון מלמעלה או מרחוק)- זו הפקרות

באיזה גיל צריך להיות אח ששומר על ילד בן בגן השעשועים?

אם יש לי אפשרות לקבל צהרון בחינם, או להוציא ילד בן שלוש לגן השעשועים עם אחיו בן 9 - מה עדיף?

מה, כל יום הילד יוצא עם אחיו לגן שעשועים? הוא אף פעם לא בבית עם אמא?

ילד צריך גם זמן של חופש, בלי שיגדירו לו זמן של מסגרת.

אז אולי בצהרון יש חופש יחסית, אבל זו עדיין מסגרת והוא לא באמת יכול לעשות מה שהוא רוצה.

הילדות שלי בחיים לא היו עושות במסגרת מה שהן עושות בבית- יצירות חופשי, הצגות, משחקי דמיון בלי סוף.

וכן, אני כן חושבת שאמא, גם אם היא רק נוכחת ולא טורחת להעסיק את הילדים, זה עדיף מצהרון. אם יש אפשרות, כמובן.

ברמה הרוחנית יותר- השכינה מכונה אמא. ומה השכינה עושה? פשוט שורה. נמצאת. זה הכל.

(יש על זה שיעורים שלמים של הרב ד"ר מיכאל אבולעפיה ושל הרבנית דינה ראפ, אי שם בערוץ מאיר.)

כשילד אומר "אמא!" ואמא עונה לו "מה?" זה נוכחות. זה נותן בטחון, שייכות, חיזוק.

מה לעשות, שהמטפלת בצהרון, אמהית ככל שתהיה, היא לעולם לא תהווה עבור הילד את הנוכחות הזו.

אם ילדים נמצאים בחוץ, ואימא בבית, אין נוכחות של אימא ואין נוכחות של מבוגר אחראי.

בצהרון איכותי יש כל הזמן נוכחות משמעותית של מבוגר.

בצהרון שהוא לא רק בייבי סיטר, כל הפינות פתוחות.

הילדים משחקים בקוביות, בובות, רופא, תיאטרון בובות, בית בובות, ושפע של משחקי הרכבה.

אם הצהרון לא מאפשר שפע של משחקי דמיון, אז הוא באמת רק בייבי סיטר.

יצירות חופשי?

אצלנו בגנים יש שפע של חומרים (חומרים קנויים, וגרוטאות) שאף בית לא יכול להתחרות ביצירות החופשיות שלהם!

אני עדיין חושבת שנוכחות של אימא חשובה מאוד. אבל אם האימא לא באמת רואה את הילד, עדיף שתהיה גננת טובה שתגיד לילד "כל הכבוד" על המבנה שהכין מקוביות.

.

נוכחות שלי זה גם אם הילדות שלי משחקות אצל חברה.

הידיעה שעכשיו אני אחראית עליהן, ואני בבית אם הן רוצות לחזור, ואני קובעת אם ילכו או לא ולאן- זאת נוכחות של אמא.

אני יכולה להגיד לך שהבת הגדולה שלי אמרה לי כמה פעמים, עוד כשהייתה בגן :" אמא, אני לא אוהבת שאת הולכת לעבודה כשאני בגן. אני רוצה שתהיי בבית..."

ולדעתי החופש בבית הוא תמיד יותר מהחופש במסגרת. כי בשום מסגרת (נראה לי) הילדה לא יכולה ללכת לפי רצונה למגרה, להוציא צבעי מים, דפים ומכחולים, למלא לה קערה עם מים ולצייר כאוות נפשה.

וגם בגן שלה יש הרבה כיף וחופש ביצירה.ובכל זאת..

אם עדיף להיות עם אמא או בצהרון, היא שאלה אם עדיף להיות עם אח בן 9 או בצהרון

תסכימי איתי שילד בן 9 הוא לא אמא ולא יכול להוות תחליף לאמא, וגם לא מספיק גדול ואחראי

אפילו אני הפנאטית חושבת שבמקרה כזה עדיף לשים בצהרון

בגדול אני דווקא מסכימה עם הגישה שלך

להיות איתו ולא בצהרון כי ילד מרגיש גם אם אמא לא נמצאת- אנ י בבית כעת עם בני משפחה לעומת א ני כל היום במסגרת חינוכית. כמובן גם תלוי מה עושים בזמן הזה ועד איזו שעה... מן הסתם אם הצהרון מושקע הוא יעשיר את הילד בפעילות יותר מאשר אחיו הגדול, אבל תלוי באווירה.

סתם נראה לי מוזר שהסידור הקבוע לילד אחה"צ יהיה אח שלו בן 9...

גם לאח נמאס באיזשהוא שלב, מן הסתם.

הורים יקרים!

היו מודעים לסכנות!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות