וזו כניראה נקודה שכניראה את צריכה לחזק אצלך באמצעות לימוד אישי והדרכה מרבנית.

לפני החתונה - היית רגילה לגמרי, למשל, בצדק כמובן, למרחק ראוי מהמין השני.

אחרי החתונה - כמו שהשתנתה המציאות הזו ביחס לבעל, יש הלכות אל תוך המציאות הזו. מהיכן שבאו הנישואין - משם באו הלכותיהם. הפה שהתיר, הוא הפה שאסר.. זה המבנה של הבית בישראל.

לא שייכת השאלה "מאיפה כל הדברים האלו"?....  כל הדברים האלו (בהנחה שאת יודעת מה הם, ומכירה את ההלכה היטב ובבהירות, כפי שכתוב בספרי ההלכה. בלי "החמרות" ו"הקלות" מומצאות), הם בדיוק מאותו מקום שבאות הלכות שבת וכד'. והם לא "אסור ואסור" וכו', אלא דברים די ברורים ולא כ"כ רבים, שמתרגלים לקיומם. ואת רואה בעינייך כמה הסייגים חשובים, שלא להיסחף.

כמו שיש שינויים מציאות הפיזית שמצריכים "היערכות" והסתגלות שונה - ולא שייך לומר "מאיפה זה בא".. עובדה שבא.. (לדוגמה, אשה שיש לה בחילות וכו' בהריון - תאמר "מאיפה באו כל הדברים הללו"?... היא תבין שזה חלק מהמציאות החדשה, ותראה איך צריך להתמודד עם זה) - גם מבחינה הלכתית, יש דברים ששייכים למצב החדש.

ילד מגיע לגיל מצוות, פתאום באים עליו כל מיני חיובים.. אדם מתחתן - מגיעים דברים שמותרים ושייכים רק למצב זה, ואיתם גם גבולותיהם, שבונים אותם.

ואכן, כמו ש"להדליק אור בשבת נראה לך מופרך" - כך גם הלכות נידה, רגילים בעם ישראל כהלכות חמורות-שבחמורות.

לא סתם מציעים לא פעם לאנשים שמתקרבים ליהדות שישמרו שבת, כשרות, טהרת המשפחה..

נכון שזה לא משהו שהיית רגילה "מילדותך". אבל גם להיות נשואה לא היית רגילה מילדותך..  אז את צריכה לעשות "העבָרה": כמו שאני חשה ביחס להלכות שבת, כך זה ביחס להלכות נידה. ואכן, גם "השכר ועונש"..  מה את "מבינה במשמעות של הלכות שבת" - שאלו הלכות חמורות, שזה מעיד על בריאת העולם ביד ה', שזה עולמו ומשתמשים בו רק מתוך השביתה שמזכירה את זה וכו'. את יודעת מילדותך את חומרת "מחלליה".. אותו דבר גם כאן: הלכות חמורות, רצון ה', משפחה בטהרה עפ"י רצון ה', מסורת במשפחות ישראל על חומר הענין.

טוב שאת תופסת שזו "הנקודה". כי זה יכול לעזור לתיקון. להפנים שאת כעת "נולֶדֶת" לתוך המציאות הזו, ומתרגלת אליה בדיוק כמו שהתרגלת לנטילת ידיים מילדות. זו ההזדמנות שלך. ולכן, יפה שעה קודם, מיד.. להתרגל מההתחלה. ואז זה יהיה אצלך גם בהרגל - בנוסף להבנה שבאה ע"י לימוד - ממש כמו הלכות ברורות אחרות. ולמעלה מזה.

עד עכשו נסמכת על הוריך באופן טיבעי ובאותו אופן את בונה עכשו קומה נוספת בעבודת השם שהיא שלך לחלוטין ומבטאת את היכולות,הכישרונות והטבעים שהעניק לך הקב"ה ובאמצעותם את סוללת את סגנונך היחודי בדרך העולה בית אל.

תרגישי חופשיה ליצור הרגלים שלךךךךךךךךךךך בתפילה,בשבתות,בליל הטבילה,בימים טובים,בלימוד

מתאים לך שירים?מעולה

מתאים לך לרקוד?מעולה

מתאים לך התבודדות,יותר רגש בתפילה,סעודת אמנים,לעצב את הבית עם תמונות של פסוקים ורבנים,ליצור קישוטים,להפוך את הליל טבילה למשהו מיוחד מיוחד ומקסים?לכי על זההההההההההההה

שטהרת המשפחה זה התחום היחיד שבו אנחנו יכולים ממש להיות כמו חוזרים בתשובה. להביט בהשתאות על ההלכות הכל כך דקדקניות ומוזרות, ולבחור לעבוד את ה', לא משנה כמה זה לא טבעי או הזוי או לא משמעותי בעינינו.

מהתבוננות הכי-קלה, זה לגמרי לגמרי לא "מוזרות", או "לא טבעי או הזוי או לא משמעותי".. אלא שלפעמים יכול להיות קשה, בתוך מציאות מחודשת שהיא "מותרת" באופן כללי.

ממליצה לך ממש ללמוד לעומק את ההלכות ובמיוחד את חומרת האיסור.

שמעתי פעם ממישהו חכם שהדרך לחזור בתשובה על משהו שנופלים בו כל הזמן היא ללמוד מצד אחד על חומרת האיסור וכמה נורא לעבור על האיסור (ופה מדובר בחומרה גדולה יותר משבת- גילוי עריות עליהן נאמר יהרג ובל יעבור, ואיסור כרת)

ומצד שני להתחזק בלימוד אמונה, כמה חשוב לקיים מצוות.

עדיף ללמוד יחד עם בעלך, כי באמת קשה לעמוד במצווה הזו לבד. אם הוא מקפיד במצוות לימוד על חומרת המצווה יכול לטלטל אותו (ולא מדובר על שכר ועונש, אלא על הידיעה כמה נורא ואיום לעבור על המצווה הזו)

פשוט להחליט שזהו, ולהעמיד את זה כקו אדום, כל פעם משהו אחר להיות יותר טובים בו! אין לכם מושג איזה שכר יש על זה!!

באמת זו מיצווה שצריכים להשקיע בה לימוד ועבודה על הזוגיות בשנים הראשונות של הנישואים כדי לראות פירות בתקופה יותר מאוחרת.

זה לא קל להיות אוהבים אך לשמור על ריחוק גופני! זה לא קל!! אז לפני כל ההטפות, צריך להבין את הקושי.

מה שמקל עליי הוא ללמוד את המשמעות, וגם להבין שהקשר שלנו קדוש, משמיים,והשכינה בביתנו, ולהבין שזה לא- הוא שלי ואני שלו אז מה פתאום שיגידו לנו לא לגעת..

זה מכניס כ"כ הרבה לקשר, זה כבוד הדדי- אני אוהב אותך גם בלי לגעת, רק במילים, 

גם תסבירי לו שהאישה בתקופה הזו מרגישה שהיא צריכה שיכבדו את המרחב האישי שלה. ז

ה זמן ניקיון פנימי, אם את מזדהה עם דבריי, כמובן. א

ולי מהצד ההרגשתי-נשי שלך הוא יתחבר יותר ויכבד אותך.

אולי קשה לו עם ציווי מלמעלה.

אני גם מרגישה שזה מבדיל אותנו מהגויים- הקשר קדוש, מכבד, מחכה , מתחדש.

הרבה הצלחה!! תתפללי על זה!!  אולי גם בהדרגה להתחיל להקפיד.. הכל מתוך דיאלוג ושיחה עם בעלך.

שתדעי שזה באמת מאוד מאוד קשה, ואת הקושי הזה כולם חווים.

ואל תתייאשי- כי באמת אפשר להצליח אם מתאמצים ורוצים.

לפי דעתי, במקום שאתם נמצאים אולי כדאי לחשוב לנסות לשמור אפילו חלק מהדברים, מה שיותר פשוט, ולאט לאט כשמצליחים אז להוסיף.. לא אומרת שזה בסדר אבל נראה לי שגישת הכל- או- לא כלום הרבה יותר קשה להשגה, ומתכון בטוח יותר לנפילות.

לדוגמא, להחליט שמפרידים את המיטות (שלדעתי זה יותר פשוט, כי זה נשאר ככה כל הזמן ולא צריך התמודדות כל פעם מחדש). לפי מה שמתאים לכם.

וכמובן ללמוד זה יכול לחזק את החשיבות והמתיקות של המצווה הזו, למרות הקושי. (ואם בעלך לא בעניין של ללמוד, תלמדי לבד, גם טוב

בהצלחה!

אצלי התקופה הזאת היא פשוט שבועיים של דכאון!! כל פעם כשאני מקבלת מחזור אני פשוט בוכה!! כל לילה כשנכנסים למיטה וצריך להפריד מיטות אני מרגישה שנשבר לי הלב! מרגישה כ"כ פגועה ובודדה...  אני לא חושבת שיש מצווה שכלכך קשה לנו לקיים.

אבל, באמת מה שמחזיק אותי זה הליל מקווה.

אחרי שהתחתנו אסרנו את עצמנו בטעות יומיים אחרי החתונה ואז כשהיה מקווה בעצם בלילה מיד נאסרנו שוב (כי הפעם זה היה באמת והיה דם). בפעם הזאת לא עמדנו בזה ונשברנו יומיים לפני המקווה. ואיי אני לא אשכח איזה ליל מקווה נוראי זה היה! רק התחושה הנוראית הזאת זה מה שמחזיק אותי כל פעם, לא רוצה להיות שם שוב....

מה שמעודד אותי בעיקר זה בעלי הצדיק שיחיה שכל הזמן מדגיש לי עד כמה השפעה רוחנית יש לנו על הילדים שלנו וכמה שכר אנחנו מקבלים בעולם הזה ובעולם הבא על הקושי שלנו...

זאת מצווה מדהימה בעיני עם כל הקושי שיש בה, תחשבי על זה שבכך את שומרת על הזוגיות שלכם ועל הבית שלכם לתווך הארוך...

המון בהצלחה ומלא חיבוקים!

כלות,

אלא בבחירתכם בלבד.

אפשר ללמוד שוב את ההלכות.

לחפש גם חומר שמסביר את הרקע, כדי לחזק.

אבל העיקר זו הבחירה. זה לא שאלה של "מאמין בזה" - זו הלכה גמורה. 

לבחור בטוב, לא לתת את ה"צעד הראשון", ולהתרגל אליו. להתרגל לסדר קבוע.

זה כל כך קשה! וכל פעם שנופלם אז זו אכזבה כואבת מאד.

אז קודם כל, עם הזמן זה נהיה קל יותר. מתוך הרגל וגם כי נהיים יותר עסוקים, ברוך השם.

בשנה הראשנוה הקושי הוא עצום.

כמו שציינו, כדאי קודם לנסות דברים שקל לכם יותר לעשות, או לחילופין, להקפיד על הדברים הכבדים (לא לנשק נניח...)

לשמור מרחק בראש, זה עוזר!

גם תלוי למה קשה לבעלך והוא לא רוצה. אולי זה יעזור במציאת פתרון

הנפשית, בקשר הלא-גופני, תצ'פרו את עצמכם כדי לא להתבאס- נניח- ללכת למסעדה או לעשות משהו כיף-

בגבולות של דברים שלא יביאו לקרבה אינטימית.

כותבים מכתבים רומנטיים זה לזו... קיצר- למנף את זה...

אבל אל תגזימו- שלא יווצר מצב שתחכו להיות אסורים כי יש צ'ופר...

בהיות שזה בגלל שהוא "לא רוצה" - דהיינו, קשה לו לעמוד בנסיון אחרי שזה כבר "זז" זמן-מה אחרי הנישואין מהמצב הרצוי; וכמובן שההרגל יכול להקשות יותר להתחיל "מחדש" לגמרי - 

אז את צריכה להיות החזקה ולהגיד שאינך רוצה ומסכימה לזה. זו עבירה וזה גם לא טוב להמשך. 

זה שתגידי "בוא נשחק" - לא יעבוד. איש זה לא אשה..

אם תהיי משוכנעת שאי-ההסכמה הזו אינה "לרעתו", אלא לטובתו - אחרי הכל, את עוזרת לו לשמור על ההלכה, את עוזרת לבנין הבית, לאיפוק שבסופו של דבר גם "משתלם" - אז יהיה לך יותר קל להיות זו שמציבה את הגבול.

ואת ה"גבול" צריך להציב כמו שכתוב בהלכה. לפני  שקרובים מידי. בוודאי אצלכם. 

זו דעתי.

יתכן שקשה לכם בכללי לא לספק רצונות במיידי?

נסי לשים לב בחיי היום יום אם אתם מצליחים להתאפק/לשלוט ברצונות בדברים אחרים או כשכאת חפצה במשהו קשה לך לא לקבל?

לנצל מצב רגיש של מישהי כדי לתקוף את ההלכה זו רשעות!!!

אני חולנית וזקוקה לעזרה ומגע ובעלי מעולם לא נמנע מלעזור לי במסגרת הגדרים המותרים ואם זה היה תלוי בי אפילו הייתי מחמירה יותר ממנו,התורה לעולם אינה גורמת לסבל!!!!!!!!!!!!!!

אין דבר העומד בפני הרצון

ורצון ב"ה יש לה

גם לא היה עוזר כהו-זה.

כל מי שקצת קורא בין השורות ומכיר את המציאות - יכול להבין שהיו נכשלים אותו דבר, אולי יותר (בגלל "גישה" של לחפש היתר, במקום שינוי כיוון ועמידה חד משמעית, גדר ברור - שזו הדרך היחידה פה). מעבר לכך שדבר כזה לא "פוסקים" כאן, ואף פוסק הלכה לא היה מסכים לכך. מעבר לכך, שלא היתה להם יכולת מעשית להבחין בין ימי נידה לזיבה. מעבר לכך שאף אחד אינו יכול "לבטל" מה ש"בנות ישראל החמירו על עצמן", ונוסח ע"י רבי זירא. כך שחוץ מקלות-ראש/אי הבנה, לגבי פסיקת הלכה - אין כאן.

ענייני, לא משתלח, מדבר ספציפית על הזוג הזה ולא באופן כללי

ומפנה אותם לרב ולא שזה על דעת עצמם

זה כבר נשמע הרבה יותר טוב ואולי אפילו הגיוני ונכון, אם באמת יש דעות כאלה

וגם המודעות שבית נבנה מתוך תורה - שבכתב ושבע"פ. ולטווח ארוך יחס שמתוך ערכים, גם מחזיק יותר וטוב יותר. 

לא על תקיפת חז"ל אלא על דרך התשובה

דרך תשובה בנושא כזה קשה ורגיש (-"וירא את העם בוכה למשפחותיו")

לזוג חלש שכזה היא לצבור הצלחות ולהפיל עליהם את כל גדרי ההרחקות יכול למוטט אותם

טוטלית ולא לאפשר להם לחוות משהו מהנעימות.

להישמר בימי נידה ב100% ללא פשרות לעשות הפסק ואז בימי ליבון לעשות ככל שביכולתכם

כל הצלחה בתחום תזכה אותכם בארוחה זוגית במסעדה ולכישלונות תקדישו רק את הרגע הזה לפני השינה

ותלמדו איך להישמר.

אחרי מספר פעמים שכזה תתחילו להקפיד מעט יותר בימי הליבון לאט לאט עקב בצד גודל 

לאט לאט זה יהפך לחלק מכם ואז גם את תוכלי להגיד בפה מלא "זה קשה, אבל זה שווה".

אל תקנאי באף אחד כשם שלכם קשה בתחום זה לזוגות אחרים קשה בדברים אחרים - אולי מרכלים כל היום על השכנים שלא שומרים נידה...

השכר שלכם על המאמץ במשהו בתחום לא יסולא בפז ובשמיים מונים שעות לא הספק!

ברכה והצלחה הלוי

מי מציע דבר כזה?

הרס הדת שהוראה כזו - גם ליחידים - יכולה לגרום, גובר בלי ספק על חשבון העבירות/מצוות של זוג פלוני.

בכלל, כל החז"ל האלה רק מסבכים ת'חיים.

למה כל פעם שאני רוצה לחם אני צריך ליטול ידיים?

למה אני לא יכול לטלטל בכרמלית בלי ערוב?

למה אני צריך להניח תפילין כל יום?

למה לי את הכיפה הלא נוחה הזאת על הראש?

אין, היה תענוג בלי חז"ל האלה.

אח, אילו יכולתי לשמור רק תורה שבכתב!

בסכום לא גדול אבל לא קטן..

אחרי כמה פעמים פתאום תשימו לב שעדיף להקפיד ההלכה - כלכלית אם לא רוחנית

בראש ובראשונה, עליך לדעת שעליות ומורדות הן חלק מכל עניין רוחני.

עצם זה שאיכפת לך ואת רוצה להשתפר, זה דבר גדול.

לעצם הענין אני מזהה שתי בעיות אצלכם.

א, כתבת "הבעל לא מאמין בזה",

ובכן, לטנגו צריך 2, את בכוחות עצמך לא תצליחי לעמוד בנסיון, עליכם ליישר קו בעניין, ומשם להמשיך.

ב. מסתבר שחז"ל היו יותר חכמים מאתנו, וראו מהיכן הדברים מתחילים ולהיכן הם יכולים להתגלגל.

אי אפשר לקיים רק חלק מהדברים, בגלל שהכל בנוי כמו שרשרת, שכל חוליה תלויה בחברתה.

יש כאן מערכת שלמה שאמורה לדאוג שלא יהיה מכשול. אי אפשר לומר את הפרט הספציפי הזה אני לא מקיים, כי אז הכל מתרופף.

בהצלחה!

מבינה כל כך שזה מאוד קשה לשמור

אבל אולי תנסו לחזור על ההלכות ביחד כי יותר מידי להתרחק גם גן אסור

לנסות לחשוב איך להקל על התקופה הזו, מה כן אפשר לעשות ולא מה לא

זו תקופה שבה יש שיח אחר של אהבה 

שיח שקשה להכיר כי להעביר את האהבה דרך מגע זה הכי פשוט שיש 

ופתאום כשאי אפשר לגעת וצריך לדבר נתקלים בקושי עצום

כדאי לפתח את המקום הזה ולדבר על מה שקשה 

במקום לגעת -  לומר הייתי רוצה עכשיו לתת חיבוק...

לנסות להעביר את כל השידור הזה למקום של דיבור

ובעה''י את תראי פלאים!!

כמה שחושבים שבתקופה הזו צריכים את המגע

פתאום תביני כמה הדיבור הזה מדהים

כמובן שזה עדיין יהיה קשה וזה בריא שזה קשה זה אומר שהקשר שלכם טוב

אבל קשה עם התגברות

אל תתייחסו לזה כקושי אלא כמשימה

וכמובן לראות את ריבונו של עולם תמיד לנגד עיניכם 

לבקש ממנו שיקל על התקופה 

כי הרי שלשתכם ביחד

וכמו שאת עושה מה שבעלך רוצה ובעלך עושה מה שאת רוצה

יש עוד שותף לזוגיות שלכם שרוצה שתעשו משהו ...אז למה לא - שכינה ביניכם

לא על תקיפת חז"ל אלא על דרך התשובה

דרך תשובה בנושא כזה קשה ורגיש (-"וירא את העם בוכה למשפחותיו")

לזוג חלש שכזה היא לצבור הצלחות ולהפיל עליהם את כל גדרי ההרחקות יכול למוטט אותם

טוטלית ולא לאפשר להם לחוות משהו מהנעימות.

להישמר בימי נידה ב100% ללא פשרות לעשות הפסק ואז בימי ליבון לעשות ככל שביכולתכם

כל הצלחה בתחום תזכה אותכם בארוחה זוגית במסעדה ולכישלונות תקדישו רק את הרגע הזה לפני השינה

ותלמדו איך להישמר.

אחרי מספר פעמים שכזה תתחילו להקפיד מעט יותר בימי הליבון לאט לאט עקב בצד גודל 

לאט לאט זה יהפך לחלק מכם ואז גם את תוכלי להגיד בפה מלא "זה קשה, אבל זה שווה".

אל תקנאי באף אחד כשם שלכם קשה בתחום זה לזוגות אחרים קשה בדברים אחרים - אולי מרכלים כל היום על השכנים שלא שומרים נידה...

השכר שלכם על המאמץ במשהו בתחום לא יסולא בפז ובשמיים מונים שעות לא הספק!

ברכה והצלחה הלוי

הרי היא לא תטבול לאחר ימי הנידה, נכון? אז בכל מקרה הכל יהיה דאורייתא. ואם היא תטבול - זה יהיה מדרון חלקלק מאוד, וברור שתנועת התשובה תהפוך לתנועה הפוכה, והם יכשלו גם ביחסים מלאים.

כיום אין שום מקום להפרדה כזו. אם כבר הדרגתיות - באופי ההרחקות. חיבוקים, נשיקות, מגע סתמי וכו'. אבל האמת היא שגם זו טעות. בדברים כאלו שהיצר חומד וקשה לעמוד בפניו, הדרך הנכונה היא דווקא בחינת יציאת מצריים "וברח העם". להחליט החלטה חזקה ששומרים וזהו (אחרי עבודה מקדימה של חזרה על ההלכות, והתבוננות למה נפלנו עד עכשיו).

שגדלת כל ימיך בין החכמים ואינך מצוי בקושי הגדול של זוגות שלא זכו לכך אישית אני מודה לה' שעשני "עמכה"

שאני יכול להבין זוג כזה.

מה שאמרתי זה מה שהיייתי מייעץ לחבר באם היה פונה אלי בשאלה שכזו.

ממצב של חוסר שמירה מוחלטת על נידה למצב שהכל זה ממש בלתי אפשרי

לא לחינם מבצבצות שיערות של עגל בתפילין נסה לאתר את המקום בזוהר שמדבר על כך ותבין שטוטליטריות ברמה שאתה מייצג אינך שייכת פה.

מכעיס אותי כל פעם לראות אנשים שמדברים מגבוהה ללא יכולת לראות את מצוקת החבר באופן אנושי!

סיימתי דבריי

אני גדלתי כדיסגרף כל ימי ונהייתי לסופר סת"ם שברוך ה גובה את המחירים הגבוהים ביותר פה בשוק אז אל תטיף לי על "קשה לי"

גדלתי כמזרוחניק מצוי. בני עקיבא, בנות, זרע לבטלה, אינטרנט פרוץ והכל. חבל סתם לזרוק.

שיח ה"מצוקות" הוא בעיקרון חשוב ונכון, אבל בפועל נעשה בו היום צידוק לכל עיוות והרס הדת. וכך גם בהודעתך.

מציעה לך לדבר עם בעלך ולהסביר לו כמה זה חשוב לך. הכרתי גם זוגות חילוני ודתיה ודתי וחילונית שצד אחד היה לו חשוב לשמור טהרה הרבה יותר מהצד השני והם הסתדרו. הם הבינו שכדי לחיות ביחד עליהם להקריב את הרצון האישי שלהם בשביל בן הזוג שרצה לשמור על טהרה במלואה.

וגם מוסיפה שאני ממש מרגישה איך כל ההרחקות של הפרדת מיטות, איסור נגיעה וכו' מרחיקות אותנו מן החטא.

כמה קל להגיע מסתם חיבוק ליותר מזה? (וכמה כיף זה אחרי שבועיים לקבל את החיבוק הראשון...)

זה לא קל לאף אחד אני חושבת. גם אני נכנסת הרבה פעמים לדיכאון כשאנחנו אסורים, אבל כשאני רק חושבת בטעות להפר את ההרחקה ישר אני מדמיינת לי איזה שלט ענק של עצור אדום קופץ לי מול העיניים. ואז כמו שלא אדליק את האור בשבת למרות שאני ממש צריכה אור עכשיו, או לא אקנה אוכל בלי הכשר כי אני ממש גוועת ברעב עכשיו אחרי יום שלם שבקושי בא אוכל לפי (קרה לי באמת.) וכו'... כך ברור לי שלא אעבור על האיסורים האלה.

המון בהצלחה, נראה לי שאחרי שתצליחו כמה חודשים בע"ה זה יהפוך להרגל ויהיה יותר קל ורגיל.

גם אנחנו נשואים בערך שנה ולא היה לנו ברור מאליו שנשמור נגיעה לגמרי. כל חודש הגנבנו פה נשיקה פה חיבוק, לפעמים היינו נסחפים ליותר מזה וכל פעם הייתי אומרת חודש הבא סופית לא נוגעים בכלל. עד שיום אחד שאני לא יודעת להגיד למה דווקא הוא העברתי את המזרון לחדר שלנו (המיטה לא נפרדת), בעלי הבין שעכשיו זה הרגע ומאותו יום אנחנו מפרידים מיטות ולא נוגעים לא היה צורך ביותר מידי דיבורים. עברתי להתרכז בטכני בלי לחשוב על זה יותר מידי ולתת למחשבות לזרום לכמה אני מתגעגעת אליו... בימים האלה אנחנו יותר יוצאים, הוא נשאר קצת יותר מאוחר בעבודה, פחות לחוצים אחד על השני. במקום לחבק התחלתי להגיד לו "אני אוהבת אותך", לתת מחמאות, משהו שאני לא מורגלת בו, שהייתי רגילה לפטור בחיבוק. ויודעים שכשנהייה מותרים בשבתות אנחנו לא מארחים זה רק שנינו! וליל הטבילה גם אם תהייה מלחמה בחוץ שום דבר לא יוציא אותנו מהבית... וחוץ מזה שבסוף החודש אני מגניבה עוד כמה ימים של גלולות כמין "צ'ופר" לימים שנהייה בהם אסורים... מקווה שנתתי עוד חיזוק...

אני באמת לא מבינה איך יכול להיות שכל כך הרבה זוגות לא שומרים על ההלכות האלה עד  הסוף. בשבילי זה אסור וזהו.

נראה לי שאם מישהו לא נשוי יקרא את השרשור הזה , הוא יסיק שרוב האנשים לא שומרים וזה חבל

ברור שרוב מוחלט של שומרי המצוות באמת, שומרים את ההלכות החמורות הללו כפשוטן. וידוע שזה מהדברים הכי בסיסיים.

וגם אלו שכאן (אע"פ שלא ראיתי את התגובות שאת מדברת עליהן).

יתכן שכאשר מישהי מעלה בעיה - אז "מצטרפים" אליה עוד כמה עם אותה בעיה.

וזה באמת לא-פשוט, כי לפעמים, זה בבחינת "הרחק משכן רע".. כשחושבים ש"עוד כמה", יכול ליצור רושם כאילו זה לא כ"כ נורא, או כאילו "ככה זה".. אז חס ושלום, אלו הלכות בסיסיות, חמורות, לא ניתנה תורה למלאכי השרת - כל אחד יכול לעמוד בהן; ואם נכשל יחזור בתשובה גמורה ולא ימשוך אחרים איתו. וברור מהשכל והנסיון, שלטווח ארוך גם באופן מעשי, בנין הבית מתוך הערך והיחס הפנימי, כשה"חוץ" מתלווה ומבטא במקומו הנכון - זו הערובה האמיתית להצלחתו.

ראיתי כאן תגובות של אנשים שהודו שהם לא מצליחים, והיה לי חשוב להדגיש שזה מיעוט ושזה "כן" נורא מאד.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)