לפני החתונה - היית רגילה לגמרי, למשל, בצדק כמובן, למרחק ראוי מהמין השני.
אחרי החתונה - כמו שהשתנתה המציאות הזו ביחס לבעל, יש הלכות אל תוך המציאות הזו. מהיכן שבאו הנישואין - משם באו הלכותיהם. הפה שהתיר, הוא הפה שאסר.. זה המבנה של הבית בישראל.
לא שייכת השאלה "מאיפה כל הדברים האלו"?.... כל הדברים האלו (בהנחה שאת יודעת מה הם, ומכירה את ההלכה היטב ובבהירות, כפי שכתוב בספרי ההלכה. בלי "החמרות" ו"הקלות" מומצאות), הם בדיוק מאותו מקום שבאות הלכות שבת וכד'. והם לא "אסור ואסור" וכו', אלא דברים די ברורים ולא כ"כ רבים, שמתרגלים לקיומם. ואת רואה בעינייך כמה הסייגים חשובים, שלא להיסחף.
כמו שיש שינויים מציאות הפיזית שמצריכים "היערכות" והסתגלות שונה - ולא שייך לומר "מאיפה זה בא".. עובדה שבא.. (לדוגמה, אשה שיש לה בחילות וכו' בהריון - תאמר "מאיפה באו כל הדברים הללו"?... היא תבין שזה חלק מהמציאות החדשה, ותראה איך צריך להתמודד עם זה) - גם מבחינה הלכתית, יש דברים ששייכים למצב החדש.
ילד מגיע לגיל מצוות, פתאום באים עליו כל מיני חיובים.. אדם מתחתן - מגיעים דברים שמותרים ושייכים רק למצב זה, ואיתם גם גבולותיהם, שבונים אותם.
ואכן, כמו ש"להדליק אור בשבת נראה לך מופרך" - כך גם הלכות נידה, רגילים בעם ישראל כהלכות חמורות-שבחמורות.
לא סתם מציעים לא פעם לאנשים שמתקרבים ליהדות שישמרו שבת, כשרות, טהרת המשפחה..
נכון שזה לא משהו שהיית רגילה "מילדותך". אבל גם להיות נשואה לא היית רגילה מילדותך.. אז את צריכה לעשות "העבָרה": כמו שאני חשה ביחס להלכות שבת, כך זה ביחס להלכות נידה. ואכן, גם "השכר ועונש".. מה את "מבינה במשמעות של הלכות שבת" - שאלו הלכות חמורות, שזה מעיד על בריאת העולם ביד ה', שזה עולמו ומשתמשים בו רק מתוך השביתה שמזכירה את זה וכו'. את יודעת מילדותך את חומרת "מחלליה".. אותו דבר גם כאן: הלכות חמורות, רצון ה', משפחה בטהרה עפ"י רצון ה', מסורת במשפחות ישראל על חומר הענין.
טוב שאת תופסת שזו "הנקודה". כי זה יכול לעזור לתיקון. להפנים שאת כעת "נולֶדֶת" לתוך המציאות הזו, ומתרגלת אליה בדיוק כמו שהתרגלת לנטילת ידיים מילדות. זו ההזדמנות שלך. ולכן, יפה שעה קודם, מיד.. להתרגל מההתחלה. ואז זה יהיה אצלך גם בהרגל - בנוסף להבנה שבאה ע"י לימוד - ממש כמו הלכות ברורות אחרות. ולמעלה מזה.
) 
כל מילה