התוספת שלך לקריאת שמע פשוט ממסה את הלב!

ואיזו מתוקה הקטנה הזאת... וגם הגדולה, שיודעת לשמור על גבולותיה.

מה דעתך, זה יעזור אולי אם תוסיפי סעיף של חיבוק ונשיקה לאמא, ואז מי שרוצה מהבנות מוזמנת להשתתף? בצורה כזאת אפשר להגיד שאמא מחבקת רק את הילדות והילדות מחבקות רק את אמא.

עוד אפשרות שאולי תצליח - לבדוק עם הגדולה אם יש סוג אחר של מגע שכן יהיה נעים לה לקבל מאחותה (בלי לחץ - רק לברר). אולי למשל ליטוף זה כן טוב? או דווקא דגדוג? צ'פחה קטנה? או כל דבר אחר. ואז אפשר להסביר לקטנה "גדולה לא רוצה חיבוק עכשיו, אבל היא תשמח מאוד אם תלטפי לה את היד".

התגובה שלך הייתה ממש משמחת ונעימה לקריאה

אני חושבת שהעצה השניה שלך באמת יכולה להתאים (את התוספת שאחרי קריאת שמע, אני אומרת במנגינה, ואני לא מצליחה לשלב שם "רק מאמא" ). רעיון טוב. תודה.

שלא תהיה סנובית.

היא תקבל מגע שהיא לא רוצה איזה מסכנה. אחותה הקטנה חיבקה אותה אפילו שהיא לא היתה במצב רוח לזה.

חס וחלילה להגיד לאחד הילדים שלי, שלא יהיה ****, כשהכוכביות מייצגות מילה שלילית כלשהי. הרי זה אומר לו "אני חושבת שאתה סנוב/פחדן/בכיין/אחר", או גרוע מזה "אתה סנוב/פחדן/בכיין/אחר". פשוט אל תהיה כזה, וזהו. זה שם על הילד תווית לא נכונה שיכולה להזיק מאוד.

מה גם שבעיניי הבחירה לא לקבל מגע בכלל לא קשורה לסנוביות. זה חלק מזכותנו על גופנו. גם מגע של חיבה צריך לבוא כשאנחנו רוצים אותו. אם ניקח את זה למצב קצה, עדיף שהקטנה תלמד להמעיט בגילויי אהבה כאלו, מאשר שהגדולה תחשוב שהיא חייבת להסכים לקבל את החיבוק, בין אם היא רוצה ובין אם לא, כי מדובר בגילוי אהבה מצד אחותה (אבל שוב, זה ממש במצב קצה).

הגדולה שלי בת 4, והקטנה בת שנתיים+. ועדיין, נראה לי שגם בגילאים גדולים הייתי מקפידה על אותם עקרונות- הגדולה לא צריכה לקבל מגע כשהיא לא רוצה אותו, וחשוב שהקטנה לא תרגיש דחויה ולא רצויה (במיוחד כשהיא באה לבטא אהבה).

הסתייגות אחרונה- אם היה מדובר בקושי קבוע של הגדולה לקבל מגע, הייתי בודקת את זה יותר לעומק וכו' (עדיין, בלי לכפות עליה פסיכולוגית שתקבל את החיבוק מאחותה). אבל זה לא המצב כאן. וכשקורה הפוך- כשהיא רוצה לחבק את הקטנה והקטנה לא כ"כ רוצה, אני מרחיקה אותה בעדינות. גם המצב ההפוך קיים (אם-כי פחות תדיר).

את מחנכת אותן גם לאהבה וגם לכבוד!

השתתפתי לפני כמה זמן בסדנה בנושאי הגנה עצמית והגנה על הילדים מתקיפה, ובין השאר המנחה התייחסה לאופן שבו כדאי לדבר עם הילדים מלכתחילה כדי לתת להם כלים טובים יותר בזמן אמת אם חלילה יהיה צורך. היא אמרה לא להגזים בלחפור להם על זה שיש אנשים רעים בעולם ומה הם יכולים לעשות להם ומה הם אמורים לעשות בתגובה, זה לא כל כך מוצלח וכנראה גם לא כל כך מועיל. אז מה כן? המנחה אמרה לתור אחרי הזדמנויות שצצות להדרכה *מעשית* - כשרואים שמישהו נוגע בילד, אפילו מה שנחשב כידידותי ומפנק, אבל מה לעשות, הילד לא רוצה - לייצג את הילד. להגיד לידו בקול ברור ולא מתנצל - זה לא נעים לו, בבקשה להפסיק. הילד ישמע ויפנים שכך מגיבים.

ואם תגידי - מול תוקף גדול וחזק, מה יעזור שהילד יגיד שלא נעים לו? זה לא ככה. תוקפים בוחרים קורבן שמשדר חולשה. ילד שיודע להגיד בבירור שלא נעים לו משדר עוצמה, ועוצמה זה דבר שהרבה פעמים מרתיע את מי שבא חלילה לתקוף.

לתשומת לבך, ושלא נצטרך.

ובעיני זה שטויות.

אולי דוקא טוב שנלמד ילד לקבל אהבה? ולא רק לגונן על גופו מפני אנשים טובים שאוהבים אותו?

אני לא יכולה לחשוב על נזק שנגרם כתוצאה מזה שילד מסרב לקבל אהבה (אם זה הדבר היחיד, ואם מדובר במשהו שלא קורה כל הזמן). אם כבר, זה שילד מסרב לקבל אהבה מעיד על קושי קיים, ולא גורם לקושי אצל הילד.

ולגבי אנשים טובים שאוהבים את הילד- יש אינספור מקרים של גילוי עריות, שבהם הדמות הפוגעת היא טובה כביכול, כזו שהילד סומך עליה (כי ככה הוא גדל או/ו ככה חינכו אותו), ואז הוא לא יודע לעשות את ההפרדה.

אם מלמדים ילד שבכל מצב, גם מגע אוהב מאדם אוהב זה מגע שהוא לא חייב לקבל, תהיה לילד יכולת הרבה יותר טובה להגן על עצמו ממקרים של גילוי עריות או פגיעות מיניות במשפחה.

ברור שלא כל מגע אוהב מאדם אוהב, שמגיע בזמן ש"מקבל-המגע" אינו מעוניין, הוא גילוי עריות או פגיעה מינית. אבל ככל שאלמנט הכפיה הולך וגובר, אכן יש כאן מימד של פגיעה. ואם חלק מהכפיה נעשה באופן פסיכולוגי- כי אנחנו חינכנו את הילד שהוא צריך לקבל את המגע כי המגע מגיע מאדם אוהב ונעשה מתוך אהבה ואחרת הילד שלנו הוא סנוב- אז יש לנו חלק לא קטן בפגיעה הזו.

את יכולה לחלוק על דבריי. את יכולה גם לבדוק את זה מול נפגעי תקיפה מינית בתוך המשפחה, ולשמוע מהם איך בן המשפחה התחיל לפגוע בהם (זה למקרה שתגידי שזה שטויות או הגזמה. תבדקי בעצמך ואל תסתרי ותכחישי את הדברים באופן כזה נחרץ אם אין לך גיבוי לדברייך).

בכל מקרה, את יכולה כאמור לחלק עליי. ויהיה יותר נעים אם תעשי את זה בצורה מכובדת ולא במילים מזלזלות. תודה.

(הסתייגות אחרונה- ברור שהמקרה שהיה בין הבנות שלי לא קשור לגילוי עריות או לפגיעה מינית בתוך המשפחה. היה לי חשוב כן להעלות את הנקודה הזו בצורה ברורה, אפילו שזה יוצא כאילו בהקשר של המקרה המשפחתי-אישי שתיארתי, כדי לפקוח את העיניים למי שלא מודע לסכנות של גישה כמו זו שהצעת).

בלי קשר לסכנות וגם מאדם אוהב

אם מישהו אוהב אותי או אני אוהבת אותו אז אני צריכה לתת לו מה שהוא רוצה והוא צריך לתת לי את מה אני רוצה

אחרת זאת לא אהבה אלא אנוכיות

חברה שלי - חילונית - לא יודעת להגיד לא כי אימא שלה לימדה אותה שצריך לקבל אהבה ולשמח - אז היא גרושה היום כי לא אהבה את בעלה ובגיל 20 כבר הייתה אחרי כמה הפלות יזומות כי איך אפשר להגיד לא על גילוי אהבה? היא לא מצליחה לסרב כי אימא שלה לימדה אותה ככה והיא לא יחידה

תראי הגדולה אומרת שזה לא נעים לה עכשיו חיבוק. אולי מחר היא כן תרצה.

את רוצה לתת אולי חיבוק לאמא\לדובי\וכו..

אולי אחרי כמה פעמים הגדולה תתחרט...

אם תגידי לקטנה בחיוך נעים: איזה ילדה טובה - אבל היא לא אוהבת שאת נותנת לה נשיקה כשהיא כבר במיטה, אז רק אמא תיתן לשתיכן, בסדר?...  לדעתי לא היה קורה כלום. היתה לוקחת את זה כעובדה. עוד "כלל" לא מובן של הגדולים יותר.. אז כנראה שזה כך..

ב. את יכולה גם להגיד לה שהיא ממש חמודה שהיא רוצה גם לחבק את אחותה לפני השינה - אבל אמא לא מרשה לרדת מהמיטה אחרי קריאת שמע; ולכן את תמסרי לה גם את הנשיקה ממנה..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....