אני לא יכולה לחשוב על נזק שנגרם כתוצאה מזה שילד מסרב לקבל אהבה (אם זה הדבר היחיד, ואם מדובר במשהו שלא קורה כל הזמן). אם כבר, זה שילד מסרב לקבל אהבה מעיד על קושי קיים, ולא גורם לקושי אצל הילד.
ולגבי אנשים טובים שאוהבים את הילד- יש אינספור מקרים של גילוי עריות, שבהם הדמות הפוגעת היא טובה כביכול, כזו שהילד סומך עליה (כי ככה הוא גדל או/ו ככה חינכו אותו), ואז הוא לא יודע לעשות את ההפרדה.
אם מלמדים ילד שבכל מצב, גם מגע אוהב מאדם אוהב זה מגע שהוא לא חייב לקבל, תהיה לילד יכולת הרבה יותר טובה להגן על עצמו ממקרים של גילוי עריות או פגיעות מיניות במשפחה.
ברור שלא כל מגע אוהב מאדם אוהב, שמגיע בזמן ש"מקבל-המגע" אינו מעוניין, הוא גילוי עריות או פגיעה מינית. אבל ככל שאלמנט הכפיה הולך וגובר, אכן יש כאן מימד של פגיעה. ואם חלק מהכפיה נעשה באופן פסיכולוגי- כי אנחנו חינכנו את הילד שהוא צריך לקבל את המגע כי המגע מגיע מאדם אוהב ונעשה מתוך אהבה ואחרת הילד שלנו הוא סנוב- אז יש לנו חלק לא קטן בפגיעה הזו.
את יכולה לחלוק על דבריי. את יכולה גם לבדוק את זה מול נפגעי תקיפה מינית בתוך המשפחה, ולשמוע מהם איך בן המשפחה התחיל לפגוע בהם (זה למקרה שתגידי שזה שטויות או הגזמה. תבדקי בעצמך ואל תסתרי ותכחישי את הדברים באופן כזה נחרץ אם אין לך גיבוי לדברייך).
בכל מקרה, את יכולה כאמור לחלק עליי. ויהיה יותר נעים אם תעשי את זה בצורה מכובדת ולא במילים מזלזלות. תודה.
(הסתייגות אחרונה- ברור שהמקרה שהיה בין הבנות שלי לא קשור לגילוי עריות או לפגיעה מינית בתוך המשפחה. היה לי חשוב כן להעלות את הנקודה הזו בצורה ברורה, אפילו שזה יוצא כאילו בהקשר של המקרה המשפחתי-אישי שתיארתי, כדי לפקוח את העיניים למי שלא מודע לסכנות של גישה כמו זו שהצעת).
). רעיון טוב. תודה.