ואם ימצא מישהי שימצאו חן זה בעיני זה - אז כבר ראינו עם דברים חמורים מאלו שהתחתנו.

והצבא לא שייך לנידון זה, אפילו למי שזה משמעותי. הרי זה לא "דווקא", ועשה ש"ל במקום, יפה מאד.

אבל אם מי שזה נוגע לו, ידע שאכן יש אופציה טובה שיצליח - וילך באמון בכחותיו - יש יותר סיכוי שמי שמתאימה לו, "תרגיש" אותו באמת, ולא תושפע מחוסר-ביטחון שעלול להקרין, שאינו מוצדק. 

אז אם זה משהו בסגנון אז כנראה שלרוב האנשים זה לא מפריע... עובדה שהם נשואים...

זה מחלה שקשורה לקרישת דם.

זה פשוט היה נשמע כמו משהו בסגנון...

[מסייגת להמופיליה בגלל צורת התורשה, שאמנם עד הנכדים זה פחות קריטי שמדובר בגבר..ועדיין הם מתחתנים אז כנראה שזה בסדר..]

אבל כמובן תלוי ביכולת "הספיגה" של בן הזוג

במחלה כרונית שאינה תורשתית הדאגה היא רק לחיי הזוג עצמו, לחיי המשפחה וכו'- אם זה משהו שלא מפריע בחיי היום יום- אז אין בעיה לפסול ברגע הראשון או לא להציע למשהו אחר. לכל אחד יש התמודדויות אחרות בחיים וזו עוד אחת- זו לא סיבה לפסול. ההפך- אותם אנשים שמתמודדים כל הזמן בד"כ אנשים חזקים עם מודעות לחיים ומהם הקשיים שיכולים להיות. סתם נקודה למחשבה.

במחלה כרונית תורשתית- כמו סכרת- יש מקום לחשוב על זה- כי זה לא רק השפעה על החיים שלך אלא גם על הסיכויים של הילדים שלך. אבל בד"כ מחלות תורשתיות צריכות תנאים מסוימים בכדי להתפרץ. בסוכרת למשל: בילד שסובל מהשמנת יתר+לחץ דם גבוה+קולסטרול גבוה וכו' וכו'... אז יש סיכוי גבוה שתתפתח סוכרת, ואם יש את זה במשפחה (ז"א- תורשה) יש סיכוי יותר גבוה שתתפתח המחלה.

וזה שהוא לא התגייס לצה"ל לא מחייב שהבעיה היא כ"כ נוראה- קרוב משפחה שלי הודח מצה"ל בגלל לחץ דם גבוה- זה לא קשור לסוג המחלה- זה קשור לכך שצה"ל לא רוצה לקחת על עצמו את האחריות אם משהו יקרה לו בעקבות המחלה, ואז יש פיצויים וכו'...

אני הייתי מבררת לפני, אבל לא להציע- זה כבר משהו אחר...

לפי מה שקראתי בתגובות- מדובר בבעיה של קרישה בדם- בגיל הילדות זה יותר מסובך. כי הילד רוצה לרוץ, הוא סקרן, הוא לא כ"כ מודע לבעיה שלו, לפעמים הוא לא מבין את גודל הסכנה בבעיה שלו וכו'... אז בגיל יותר קטן זה קצת מסובך וזה יכול להקשות על המשפחה (כפי שציינת), אבל אם הוא בן 20+ סביר להניח שהוא יכול לטפל בעצמו, אפילו במקרה של פציעה וכו'...

ובקשר ללהמליץ- את זה אפשר אפילו על נכה- זה קשור למידות, יר"ש, אופי, תכונות וכו'... והם לא צריכים להיות מושפעים מבעיה גופנית.

השאלה היא מה ההמלצה למי שחולה מה לעשות כשהוא רוצה להתחיל לצאת?

זה דבר ראשון לאלו שממליצים עליו- לשלוח את המעוניין/ת להורים של המיועד/ת.

ז"א- אם אתה מכיר את האחד שיש לו מחלה כרונית- עדיף שהוריו והורי הבחורה יערכו שיחה על זה. שיתנו לבחורה תמונה שלימה של המצב. כי לפעמים מי שמכיר את החולה לא מכיר את המחלה עד הסוף, או לא יודע איך זה באמת בא לידי ביטוי בחיים של הזוג והמשפחה וכו'...

שנית- לאחד שחולה- לא להסתיר את המחלה, לא משנה מה היא, אין בכלל סיבה. ראשית- אדם לא יתחתן עם משהו שלא מתאים לו. אז חבל לחפש אחת מדהימה אבל היא לא תוכל לסבול את עיניין המחלה- זה פשוט בזבוז זמן (וגם כסף...). 

שנית- הכי גרוע יקרה אם הזוג יתאהב וירצה להתחתן אבל נגיד שלבחורה זה ממש לא מתאים, והם ייפרדו- זה הרבה יותר קשה לעשות, וחבל להכנס לזה אם לא צריך.. (סיפורי 'אהבה' שהם גם אח"כ מתחתנים וחיים באושר וכו'- זה קורה רק בסרטים ונגמרים אחרי שהבמה מתקפלת...).

שוב- אם הזוג מרוצה מהעיניין- עינבי הגפן בעינבי הגפן...- למה לא? השאלה היא אם הבחורה נכנסת למשהו שהיא לא מודעת עד הסוף מהוא...

וסתם מניסיון אישי- קרוב המשפחה הזה ( שהודח מהצבא בגלל הלחץ דם..) חי באושר עם אישה מקסימה. הוא מצא את מי שמתאימה לו, אבל בפרוש זה לא מתאים לכל אחת.

ובהצלחה...!!!!

יש דברים שאם לא יודעים עדיף לא לכתוב!

ובעיקר לא להפחיד אנשים ממה שלא צריך לפחד ממנו!

ואני מדברת מידיעה וניסיון כאחת שנשואה לסוכרתי.. אומנם רק 3 שבועות אבל אנחנו ביחד מעל שנה וחצי!

וגם טייפ 2 שבד"כ תורשתית- בשמירה על תזונה- הכל בסדר[ובכלל לא חייב שיהיה..]..

[הדבר היחיד שמפחיד זה חוסר איזון בסוכר, גם סוכרת הריון, גם טייפ 1 וגם טייפ 2, חוסר איזון יכול להוביל לבעיות נוספות כידוע, לא בקטע של להפחיד אלא לחדד..... ובד"כ חיים עם זה בסדר..]

לא צריך לעשות סרט ממה שהוא לא ולהפחיד..

וגם אדם שבריא כמו שור עכשיו אין לדעת מה יהיה איתו בעוד 10 שנים!

ואם הוא לא שומר על עצמו החיים שלו יכולים להיות נוראיים!
 

בכל אופן להתחתן עם סוכרתי זה ממש לא סרט..

ואני באמת מאחלת לכולם מכל הלב שיהיה להם בעל כל כך מפרגן, ומכיל ומקסים כמו שיש לי!!!

ולפעמים דווקא הטייפ 1 הם יותר מאוזנים- כי הם רגילים לזה מגיל קטן[מניחה שבעלך טייפ 1, נכון?]

מניסיוני הרבה פעמיים הם דווקא הכי פחות מגיעים לסיבוכים, כי כמו שכתבתי- הם חיים עם זה מגיל צעיר, יודעים להתמודד ולהישאר מאוזנים באופן מעולה![מה שיותר קשה להסתגל בגיל מבוגר..]

בשורה תחתונה תזונה נכונה ובריאה  זה טוב לכולם, לא רואה/חושבת שיש סיבה לחשוש...

מניחה שלא כל אחד יבחר להתחתן מלכתחילה עם חולה טרשת נפוצה או חולי דאליזה

מאידך ציליאק אסטמה או סכרת הן בעיקר עניין של האם אתה מוכן לשנות הרגלי תזונה וכו'

וכמובן האם החולה בשליטה או לא 

כי סוכרתי לא בשליטה ... טוב לכו למחלקת כלי דם חפשו אנשים קטועי גפיים, עוורון...

ולכן כדאי לבקש תיק רפואי ולדעת מה ההשלכות על החיים

כתבתי הרבה מניסיון אישי (קרובי משפחה, חברים וכו'), והחלק שלא היה מניסיון- היה מחקירה על הנושא, עובדות, מעבדות, מחקרים וכו'. לא כתבתי את התגובה על רגל אחת. להפחיד אנשים- זאת לא היתה המטרה- למה לפחד ממשהו כזה? אני בכל זאת לא חושבת שזה מפחיד או מרתיעה. זה עובדה- לא הפחדה. זה שהמחלה יכולה לעבור לילדים- זו עובדה. תפחדי מזה או לא זו בחירה שלך.

לדעתי זה מאוד תלוי בבחורה וברמת ההשפעה של המחלה על החיים של הבחור, את צריכה לחשוב כמה זה משפיע עליו והאם את מוכנה להתמודדות הזאת. ללכת לביקורת פעם בחצי שנה זה ממש לא נשמע לי השפעה קריטית על החיים, לכל אחד יש את המגבלות שלו- וב"ה שהמגבלה שלו היא פיזית ולא נפשית.

העיקר האופי של הבן אדם והחיבור בניכם- אם אתם רוצים את הקשר אז אתם תצליחו להתמודד עם כל מחלה. זה גם ניראה לי ממש יפה שלמרות הפטור שלו מהצבא הוא הלך לשירות לאומי, זה אומר שהוא אידאליסט ולא סתם מנסה להתחמק מאחריות, ובן דתי צריך המון אומץ בשביל ללכת לשירות לאומי, בגלל כל הסטיגמות מסביב..

אני אישית יוצאת עם בחור עם אפילפסיה, ההורים שלי קצת הרימו גבה והם טענו שלא צריך "להכניס ראש בריא למיטה חולה" אבל אני חושבת שזה שהוא לוקח תרופות והולך מידיי פעם לרופא לא יימנע ממני לצאת עם בחור כזה מקסים

ואם מישהי לא רוצה לצאת איתו, שזה לגיטימי- אז ברור שלהמליץ עליו לאחרות, הן יעשו את ההחלטה שלהן..

בהצלחה! 

אם את יוצאת עם בחור אפילפטי (ובהצלחה. שנשמע בשורות טובות), את צריכה לדעת (לפי מה ששמעתי) שאת תהיי הנהגת במשפחה כי לא נותנים רשיון מהיגה לאנשים אפילפטיים.

מה שאני אומרת שפשוט צריך לברר לפני שמקבלים החלטה.

שתראי על מה מדובר ולא תתעלפי אחר כך 

(וסליחה על הבוטות)

כאמא לילדה עם אפילפסיה, זה מעודד לשמוע דברים כאלה.

בפגישה השנייה כשיצאתי עם מי שהיום בעלי הוא סיפר לי על מחלה כרונית שיש לו. המחלה לא היתה חמורה, אבל כרונית, מלידה עד 120 שנה בע"ה. למרות זאת המשכתי לצאת איתו ואנחנו נשואים באושר קרוב ל20 שנה. וכן, המחלה עברה בתורשה לחלק מילדינו. אז למה עשיתי את זה?

כי אף אחד לא יודע מה ה' מתכנן לו. יש כאלה שיודעים מה "המיטה החולה" שהם נכנסים אליה, ויש כאלה ש"המיטה החולה" באה עליהם בהפתעה גמורה (לא רוצה לפרט. ה' ישמור).  אני ידעתי מה "המיטה" שלי.

לדעתי, אם המחלה לא קשה ונראה לך שאפשר להסתדר איתה- לך על זה. המחלה לא מגדירה את האדם. חבל לפסול זוגיות שיכולה להיות מדהימה בגלל בעייה. 

אבל, שוב אני חוזרת, תלוי מה חומרת הבעיה, וגם תלוי האם בן הזוג חושב שהוא יוכל להתמודד איתה.

(ועוד דבר- בכל מחלה יש דרגות . יש לשקול גם זאת. אולי המחלה מתבטאת בקלות, למרות שהשם של המחלה מפחיד.)

אני חושב שמאד יפה מצידך שכתבת את זה. בפרט מנסיון של כבר לא-מעט שנים.

די בטוח שיש אפשרות שזה העלה אור העיניהם של כמה אנשים..

תהיו בריאים...

שלום, אצלי זה היה מהצד ההפוך- לי יש מחלה כרונית כבר 15 שנה שמתבטאת בהתקפים לא צפויים פעם בכמה שנים, כשנפגשתי עם בנים דאגתי לספר את זה אם היה נראה לי שקשר יכול להיות רציני- כלומר בפועל סיפרתי את זה פעמיים (בפגישה רביעית), אחד- לאחר מכן אמר שהוא לא רוצה להמשיך והשני- הסכים באושר להתחתן איתי ואנו נשואים 7 שנים. לאחר החתונה גילינו שיש השפעות להריון ולידה על מצב המחלה וכן שהרבה פעמים ישר פונים לטפל במחלה הכרונית כשבעצם זה בכלל משהו אחר, כך שצריך גם לשים לב להרגשה האישית ולא ישר ולהאשים את המחלה.. הכי חשוב זה להרגיש שותפים ושבן הזוג לא מרגיש שהוא עושה לך טובה שהתחתן איתך... כי אחר כך באמת יכולה להיות התמודדות שתיפול גם על בן הזוג וחשוב להרגיש יחד עם ההתמודדות.. 

אני חושבת שזה ממש תלוי באדם ובמשפחתו ושמחלה כרונית היא לא כל העולם, יש עוד הרבה מעבר...

בהצלחה!

כאמא לילד עם סוכרת,

כתבת כל כך הרבה דברים לא נכונים על המחלה וחבל...

מחר יציעו למישהו מהפורום הזה בן/ בת שיש להם סוכרת והם יישענו על הנתונים שכתבת כאן (השמנת יתר, כולסטרול, תורשתי וכו') סילחי לי אבל ערימה של שטויות....

מציעה לבדוק לפני שאת כותבת....

ולאן היא מועדת להגיע-  לעוורון ? לנכות? היא לא מחלה שמדרדרת?! יש סיכון למוות בגיל צעיר?!

סביר להניח שרב האנשים לא ירצו להתחתן עם מישהי שחולה בסרטן כרוני 

יש מחלות שזה באמת לא נורא לחיות איתן

אבל יש מחלות שזה כן נורא לחיות איתן רק שרב האנשים לא יודעים מה זה אומר 

אז הכול תלוי במקרה הספציפי וחשוב לבקש תיק רפואי וללמוד על המחלה היטב

לא לשחק ראש קטן ולומר שאהבה פותרת הכול כי זה לא נכון

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

מזכיר לי את השיר הנחמד הזה (באנגלית)

וכמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם