מה עושים כשההרגשה על הפנים?נ!עם


אוכלים גלידה ושוקעים ברחמים עצמיים אביגיל.
נוסעים לחברה טובה
מדברים עם אמא
פותחים אלבומים מגיל 3-4
שמים מוזיקה טובה ומציירים עם חומרים איכותיים כאלה וקנבס
או בכלל מוזיקה וחומרים איכותיים
נוסעים לים
שותים שוקו חם משוקולד אמיתי
לובשים את הפיג'מה הכי כיפית שיש בארון והולכים לישון מוקדם (לשם שינוי...)
מכינים פסטה בקומקום חשמלי
מאמצים ארנב
חח נראלי אני עף לעשות כושרנ!עם

ביוששש

אהה אתה בן אביגיל.
אז הרשימה הנ"ל לא רלוונטית
זאת רשימה מצויינת.פינג.

אבל את המאמצים ארנב הייתי מחליפה במאמצים חתולה

את המדברים עם אמא הייתי מחליפה בטופי תות

לים הייתי מוסיפה גיטרה

ועל המוזיקה וחומרים איכותיים הייתי משרבבת אלייך את לשוני בעוזחושף שיניים

 

יאא באמת שכחתי גיטרה!אביגיל.אחרונה
ואת מוזמנת להצטרף אלי
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך