מובן שהמישורים הללו מקבילים וישנה השקה פנימית ביניהם,אולם בפועל יכול להיות אדם שמצטיין באחד בסדרי גודל השונים מן השני,שלכאורה הלמדנות לא מחייבת עבודה נפשית,אלא מתוכה באים להכרה בצורך ובהכרח שלה,השאלה מה אדם בוחר לעשות לאור זאת ולאור הבנת החיוב שלה.בזה באים לידי מעשה הרבה תתי פרטים שאולי יכולים להביא למציאות של סתירה.

אני מכיר את ההרגשה שאת מתארת ,לא נותר אלא להגיד להסתכל קדימה ולדון לכף זכות אם יש מקום.

לאדם שהמידות שלו יתקלקלו. 

זה מה שאומרים חז"ל

"זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה, נעשית לו סם המוות"

וזה תלוי בשאלה למה הוא לומד תורה?

האם מתוך כוונה להיות יותר טוב

או מתוך כוונה להתגאות (או כוונה רעה אחרת)

כמובן יכול להיות שגם לא תהיה לתורה הרבה השפעה, 

אם הוא לומד בלי שום כוונה.... 

ואז המידות שלו ישארו כמו שהם, לטוב ולמוטב. 

השאלה היא אם הוא בעליה או בירידה

להיות חבר שלך? 

[אם כי, "השגות גבוהות" באמת, במובן הפנימי של התורה - קשה מאד שיגיעו עם מידות כאלה]

ובאמת מעוות ומצער ("הבריות מה אומרות: ראו פלוני זה שלמד תורה..." אומרת הגמרא - לשני הכיוונים - כדי להזהיר ולזרז).

מצד האמת, מה שחשבת הוא נכון. אבל לא כל יודע תורה ולומדה - הוא גם "בן תורה" ות"ח במובן האמיתי.

כתוב: זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה....

וזה לא "הגרלה". כתוב בנפש החיים, שלפני הלימוד האדם צריך להרהר בתשובה, ולכווין להידבק בדבר ה' שמופיע ע"י התורה. כדי שתפעל בו לזככו ולהיטיבו.  כמו גשם, אם יש פרחים - מצמיח אותם. אם יש קוצים - לפעמים הם עלולים לקבל "חיזוק" מהכחות החדשים. עם זה, כשלומד לשם שמיים, לא ע"מ לקנטר - בסופו של דבר התורה עושה בו משהו.

כשאדם אכן מתכוין להידבק בדבר ה' שבתורה, ושהתורה תפעל על מידותיו, ועובד עליהם, אז הוא באמת יגיע מעבר ל"סתם אדם" שעובד על המידות. התורה תיתן לו כח.  לא סתם יסד ר' ישראל מסלנט בזמנו את תנועת המוסר, כי ראה שהצד הזה חסר. וכן היו עוד זרמים תורניים ששמו דגש להחיות את המידות והמעשים מתוך לימוד התורה. להידבק בה בצורה שמחיה את כל האדם.

אבל ככלל, בוודאי צדקת - והתורה עניינה לבנות איש המעלה, מהצד של השכל, ההרגשה, המידות - ועד המעשה.

מאחל לך שבעז"ה תמצאי מישהו כזה, מתאים לשאיפתך הטהורה.

ואת זה הרבה שוכחים. 

מישהו אמר לי משפט חכם, שלא משנה על מה תאמר אותו- הוא נכון.:

בן תורה (אמיתי) הוא בעל מידות, אז מי שאינו בעל מידות אינו בן תורה אמיתי.

תלוי אם בן תורה זה רק אחד שלומד מהבוקר ועד הלילה ולא מתמקד גם בעשיה ולקיחת המוסר אל הלב- אם כך, הוא לא ניקרא שהתורה הוא 'אביו'- הוא לא בן תורה. התורה לא מחנכת אותו- הוא פשוט לומד אותה.

שמעת על המוסג "נבל ברשות התורה"-?

הכוונה היא שאדם יכול לעשות מעשים שהם מבחינת "נבל"- מעשים רעים, מידות רעות וכו' וכל זה "ברשות התורה"- כאילו, כביכול, התורה נותנת 'רשות'- לגיטימציה למעשים המושחתים ולמידות הרעות.

הדוגמה הקלאסית היא: ת"ח שהולך על גשר, פתאום הוא רואה אדם בקצה השני של הגשר- מתחיל ליפול. הת"ח רץ לכיוון הבנ"א כדי להציל אותו, אך ברגע שהוא רואה שזה אישה- הוא אומר: אני לא יכול להציל אותך, אני לא נוגע בבנות...

הסיפור הזה מצחיק ועצוב. זה משקף את המצב של רבים מהדור: לומדי תורה שמשתמשים בתורה עצמה כדי לתרץ את מעשיהם ומידותיהם הלא טובות. זה עצוב ולא נכון- ומכל מקום זה לא מה שהתורה דורשת מאיתנו.

ואיך עוצרים את זה: רק אם המוסר והדרך ארץ קדמה לתורה. רק אם יהודי יודע מוסר, מידותיו מתוקנות וכו' אז יהודי יכול לגשת לתורה. למה אשת ר' עקיבא יעדה אותו לגדולות?- כי ראתה את מ י ד ו ת י ו. ועל פי זה היא הסכימה להתחתן איתו (בתנאי שיצא ללמוד כמובן), כי היא ראתה פוטנציאל ל'בן תורה'- לא בגלל שהוא ידע את כל הש"ס בע"פ, ולא בגלל שבישיבה הקודמת בו היה ציינה אותו 'ראוי לשבח'- ממש לא. היא ראתה מידות ואמרה: הנה- מי זה יכול לגדול גדול בישראל. ווואהו- עד כמה שהיא צדקה...

לימוד התורה הוא לא רק לידיעה גרידה (את זה אפשר גם לעשות באוניברסיטה...) אנו לומדים תורה כדי לקיים. ב"שמע", ב"ואהבת" במדרשים ובכל התורה כולה (בכתב ובע"פ) רואים את החשיבות של לימוד התורה עם העשייה. עשייה- זה גם אומר תיקון המידות. 

את כתבת:

מסתבר שגם בחור ישיבה עילוי, בעל ידע תורני נרחב והשגות גבוהות, יכול להיות עם מידות מקולקלות.

והסברת את זה יופי:

יהודי יכול להיות עם ידיעות עצומות בתורה, במשנה ובמה לא- וזה מעיד על המון התמדה וכוח רצון, דחיפה ושאיפה- ויש המון מה ללמוד מזה לחיים. המסירות נפש שלהם- הלוואי על כל אחד...

ויהודי יכול להיות גם עם מידות מקולקלות- כי הוא פשוט לא עובד עליהם.

יהודי שהוא בעל ידיעות בתורה, זה לא בהכרח מעיד על כך שהוא רוצה או בפועל עובד על מידותיו.

אבל- יהודי שהוא גם בעל ידע נרחב בתורה, ודרך ארץ (מידות, יר"ש, מוסר וכו') קדמה לתורה ומתעצמת עם כל תג בתורה- אזי הוא 'בן תורה' אמיתי.

מסקנה: כל מי שעובד על מידותיו- מידותיו מתוקנות, ומי שלא עובד עליהם - לא משנה כמה ידע תורני יש לו- מידותיו יהיו רעות ומושחתות.

תשובות מחזקות וענייניות!

זה בהחלט לימד אותי שיעור חשוב לחיים...

בנות המגזר כל כך צריכות להפנים את זה. ר' ישראל מסלנט אמר שקל יותר לסיים את כל הש"ס מאשר לתקן מידה אחת. התווית של "בן ישיבה" מעידה על דבר אחד בלבד: על הרצון של הבחור, רצון טוב להתקדם ולהשתפר. ולצערי, גם על זה לא תמיד. אין מקום שיכול לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה. אם היה כזה - היה צריך לחוקק חוק שמחייב את כולם לעבור בו.

בסופו של דבר מה שבאמת משנה, הדבר שאיתו באמת תחיו, תתמודדו, תשוחחו ותכירו - זו האישיות שלו. וזה מה שחשוב באמת. גם אם זו קלישאה, על בשרי כבר הספקתי להבין שזה פשוט נכון.

בהצלחה!

אבל חבל שבכל מיני מקומות שמים דגש על הגמרא.

ודברים אחרים במקום על המוסר, שזה הבסיס.. 

מציאות בהחלט כואבת.. 

ולגבי הבחור ההוא.

להיות למדן זה קל, אין איזה קושי מסוים אתה פשוט יושב ולומד. 

להיות בעל מידות זה עבודה עצמית, כל יום להתעלות על היום הקודם, להשתפר עוד,

לראות מה טעית ואיך לשפר. זה בכלל לא קל... 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?