יפה שאת נותנת עצות, ובאמת -- עצות טובות. אבל, מכיוון שאת כותבת פה, יש להניח שתורת ישראל חשובה לך. על כן, נראה לי מוזר שאת רוצה לגרום לכך שהתנ"ך יהיה עוד פחות נגיש לדורות הבאים מאשר לדור הצעיר של ימינו. ביטויים כמו אפעם ו- בכולופן, אם הם חלילה ישתרשו אצלנו, יגרמו לכך שיהיה קשה מאוד לקרוא את התנ"ך. את לא היחידה שעושה זאת, רבים אחרים בין כותבי השרשורים עושים דברים דומים לביטויים אחרים. די מהר, לא נוכל לקרוא טקסטים, אפילו של בני דורינו. מחקרים מראים, שהעין מתרגלת לראות מבנה שלם של מילה או ביטוי. כשהעין רואה מבנה כזה, המוח מיד מתרגם את זה. כשאנחנו רואים את המילה "חתול", למשל, אנחנו מיד חושבים על חתול. אנחנו לא חושבים קודם על ח', אחר כך על ת', אחר כך על ו' ולבסוף על ל', ואז אומרים "וואו, הרי זה חתול !", אלא מיד אנחנו יודעים שמדובר בחתול. לעומת זאת, אם יהיה כתוב משהו כמו "כאטול", יש להניח שזה ייקח לך יותר זמן לפענח את המילה.
לכן, אנא, הפסיקו לאנוס את לשון הקודש! תהיה נא השפה העברית חביבה עליכם ככל שאר נכסי צאן ברזל של עמנו.
מי שאונס כך את השפה העברית, במקרה הטוב עושה זאת כדי להיות "סאחבאק" [כפי שאומרים המשתמשים בסלנג], ובמקרה הרע -- כדי להשיל מעל עם ישראל את שפתו ולנשל אותו ממנה.
הסופר האנגלי החשוב ג'פרי צ'וסר [באנגלית: Geoffrey Chaucer ], כתב את ספרו "סיפורי קנטרברי" בסוף המאה ה-14. קוראי אנגלית בימינו אינם מסוגלים לקרוא מה שהוא כתב. הם זקוקים לתרגום לאנגלית מודרנית כדי לקרוא את הספר הזה. זה היה בסך הכל לפני 600 שנה. חלקית, הסיבה לכך היא השינויים באיות של המילים. אנחנו, לעומת זאת, אחרי 3,300 שנה -- יכולים להבין חלקים גדולים של פשוטו של מקרא אפילו ללא פרוש. למה? בגלל יחס הכבוד לתורתנו הקדושה שאיש אינו מעז לשנות בה אפילו קוצו של יו"ד.
